[אם לא התנה עליה אלא נתן לה גיטה והרי הוא יוצא מתחת ידה אינה צריכה לומר כלום ואע"פ שאין אנו מכירים כתב העדים. וכ"כ רבינו לקמן בריש פרק י"ב ושם כתב הראב"ד דצריך קיום. ודע שכן כתב עוד רבינו בפ"ו מהל' עבדים ושם האריך בזה הראב"ד ומסיק שאין להתיר איסור אשת איש ועבד בלא קיום ע"ש. ונראה שיש להביא ראיה לדעת רבינו מהא דאמרינן בפרק בתרא דיבמות (דף ק"כ) אהא דתניא האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי תנשא ותטול כתובתה וצרתה אסורה ר' אלעזר אומר הואיל והותרה היא הותרה נמי צרתה. ופריך וליחוש דילמא בגיטא אתאי והאי דקאמרה הכי שמת בעלה לקלקולא לצרתה קמיכוונא כדי שתנשא גם היא ועצמה לא מקלקלא שהרי יש לה גט ומשני אי דאינסיבה לישראל הכי נמי דמודה ר' אלעזר דצרתה אסורה מהאי טעמא דאמרינן דילמא בגיטא אתאי וכו'. והשתא הא בגט באשה הבאה ממדינת הים קאיירי ואי איתא לדברי הראב"ד דאשה המביאה גיטה ממדינת הים צריכה לקיימו אמאי אמרינן דחיישינן דילמא אתאי הא לא הוה לן למיחש להא דמסתמא לא תסמוך על גיטה שהביאה בידה כיון דצריכה לקיימו ושמא לא תוכל לקיימו כשתצטרך להראותו. ונהי דעל כרחין צ"ל דלשמא יבוא הבעל ויערער לומר שלא כתבו לא חיישא דאפשר שאינו חשוד בעיניה שיכחישה בפניה ויאמר שהגט מזוייף הוא אבל מ"מ לא היה לה לסמוך על גיטה ולומר שמת בעלה דהוה לה לחוש דשמא יבואו עדים ויעידו שהבעל חי ולא תמצא עדים לקיים חתימת יד העדים החתומים בגט ונמצא שמקלקלת עצמה במה שאמרה שמת בעלה אי לאו דקושטא דקאמרה. ואע"ג דלדעת רבינו אם נשאת לא תצא משום שלא נאמר בפני נכתב ובפני נחתם ולא נתקיים כל שלא בא הבעל ויערער כמ"ש הב"י בטור אה"ע סי' קמ"ב מ"מ (דמקרי) [הא מיקרי] הגט פסול בכהאי גוונא שצריך לומר בפני נכתב ולא נתקיים לא היתה מביאה עצמה לידי קלקול זה שילעיזו עליה שנשאת בגט פסול. אלא על כרחך מדחיישינן שמא סומכת על גיטה שבידה שמע מינה שאינה צריכה לקיימו עכ"פ כל זמן שאין הבעל מערער]: