Nachal Eitan on Mishneh Torah, Forbidden Foods Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מצות עשה לידע הסימנין שמבדילין בהן בין בהמה וכו' שמותר לאכלן ובין שאין מותר לאכלן שנאמר והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה. הרב המגיד והלח"מ פירשו דכוונת רבינו הוא דמצות עשה דבדיקת סימנין הוא מפני מ"ע דאכילה שנאמר בה אותה תאכלו ולא בהמה טמאה ולאו הבא מכלל עשה עשה ומחמת איסור אכילה הוא צורך הבדיקה. ולבבי לא כן ידמה שיהא כאן כוונת רבינו כן דא"כ לא הו"ל להביא כלל קרא דוהבדלתם רק קרא דאותה תאכלו וכן הוקשה להרב לח"מ בעצמו ונדחק בזה הרבה. ועוד דעל זה תקשי מה שהקשה הראב"ד בהשגותיו על מניין המצות שכתב רבינו שם מ"ע לבדוק בסימני בהמה ועוף וז"ל א"א כל לבדוק אין לו טעם אלא משום לאו הבא מכלל עשה עשה ופי' שם בכס"מ דכוונתו שאין זו מצוה מחוייבת שאם ירצה שלא לאכול בשר רשאי אלא הוה לאו הבא מכלל עשה שלא לאכול טמאה אלא טהורה. ומה שתירץ שם הכס"מ דמ"מ הוא עשה למי שירצה לאכול בשר שיבדוק הוא נגד דברי עצמו שכתב בכס"מ בפי"א מהל' ברכות דנטילת ידים ושחיטה הוי דבר הרשות משום דאפשר לו שלא לאכול. גם מ"ש כאן הרה"מ דמ"ע על מניעת האסורות הוא כמניעה ממלאכה בימים המקודשים. אין הנדון דומה לראיה דמניעת מלאכה בימים המקודשים נאמר בלשון צווי בשבת וביום השביעי תשבות וביום הכפורים וביו"ט נאמר שבתון לצווי כמ"ש רבינו בספר זמנים אבל קרא דאותה תאכלו שלא נאמר בלשון צווי אלא בלשון איסור והיתר אין לחשבו למ"ע כמ"ש הראב"ד. על כן נראה בכוונת רבינו דכאן דמ"ע של בדיקת הסימנין הוא לאו משום עשה דמניעת אכילה מקרא דאותה תאכלו. אלא העשה הוא מקרא דוהבדלתם שמביא כאן שהוא נאמר בלשון צווי שמצוה לידע סימנין המבדילין. וכה"ג כתב הרא"ש בריש כתובות הבאתיו בריש הלכות שחיטה ונסתלקה השגת הראב"ד: אלא דצריך להבין דאיך מנה רבינו בריש הלכות מקואות מצות טבילת כל טמא. והרי כתב בספר המצות מצוה ק"ט שאין בה חיוב אם לא ירצה לטהר ולכנס למקדש זמן רב הרשות בידו והמצוה היא הדין שמי שירצה לטהר מטומאה לא ישלם זה אלא בטבילה במים וכן הוא בהגה"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא סי' קכ"ד. ונראה דשאני התם דמ"מ משכחת לה זמן שמחוייב לטהר כגון ברגל כמ"ש בסוף הלכות טומאת אוכלין או שצריך להביא קרבן ולאכלו. ודמי לערובי תחומין דחשיב מצוה משום דמערב לדבר מצוה:
בהמה טהורה שילדה או שנמצא בה בריה שיש לה ב' גבין וב' שדראות אסורה באכילה. הקשה הכ"מ כיון דקיי"ל כרב דבריה בעלמא ליתא וכי אגמריה רחמנא למשה במעי בהמה אגמריה לא הו"ל לכתוב או שילדה. ויש להביא סעד לדעת רבינו דבתוספתא פ"ג דחולין תני יש מן עוברין שהן פסולין בן ד' לדקה ובן ח' לגסה מצאו לו ב' גבין וב' שדראות הואיל ואין כיוצא בה להתקיים פסול משמע דבילדה ויצא לאויר העולם איירי דומיא דבן ד' לדקה וח' לגסה: