Nachal Eitan on Mishneh Torah, Forbidden Foods Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ובגמל ובחזיר ובארנבת ובשפן נאמר וכו' שהן בלא תעשה ואע"פ שיש בהן סימן אחד וכל שכן שאר בהמה טמאה וכו'. עיין במל"מ שכתב בשם רבינו בספר המצוות דמה שלוקה על אכילת בהמה שיש לה שני סימני טומאה אף שהוא בא מק"ו דבהמה טמאה שאין לה אלא סימן אחד דק"ו זה הוא גלוי מילתא בעלמא דומיא דבתו מאנוסתו. בספר מנחת אהרן תמה על זה דהא לא דמי לבתו מאנוסתו דאתיא מק"ו דבת בתו דקורבה דבת בתו מקורבה דבתו קאתיא ואי אפשר לבת בתו בלא בתו משו"ה חשיב לה גלוי מילתא בעלמא אבל הכא בהמה טמאה שיש לה סימן אחד לא אתיא מכחה דבהמה שיש לה שני סימני טומאה לא חשיבא גילוי מילתא. ולק"מ דהא אפי' בכה"ג חשיב גלוי מילתא בפ"ק דתמורה גבי תמורת טוב ברע דאתי מדינא דרע בטוב והרי רע בטוב אינו בא מכחו דטוב ברע ואפ"ה חשיב ליה גלוי מילתא משום דבכללו הוא ועדיף מיניה. וא"כ ה"נ בהמה שיש לה ב' סימני טומאה היא בכלל בהמה שיש לה סימן אחד ועדיפא מינה חשיבה גלוי מלתא אע"ג דלאו מכחה היא באה. והא דאיצטריך קרא לאחותו בת אביו ובת אמו כבר תירצו התוס' בפ"ב דבכורות (דף י"ד) ובפ"ז דסנהדרין (דף י"ג ע"ב) דהתם לישנא דקרא משמע דמיירי בבת אביו שלא בת אמו דוקא עיי"ש: ומה שכתב בשאגת אריה סי' פ' וכבר הקדימו במל"מ שכתב להוכיח מדברי התוס' דסוף פ' כל שעה שחולקין על כל זה שכתב הרב המגיד לדעת רבינו שכל הנאסר בלאו הבא מכלל עשה אפשר ללאו שלו לבוא מק"ו. וכבר נתבאר בחידושי שם בספרי משכיל לאיתן שאין מדברי התוס' הנזכרים סתירה כלל לדברי רבינו: [גם מ"ש השאגת אריה שם להוכיח כלל זה שכתב הרב המגיד דהיכא דאיכא עשה מזהירין מן הדין מסוגיא דפ"ק דביצה דקאמר אליבא דבית שמאי ולכתוב רחמנא חמץ ולא ליבעי שאור ואנא אמינא ומה חמץ שאין חימוצו קשה וכו' ואע"ג דהוי אזהרה מן הדין אלא על כרחך משום דאיכא התם עשה דתשביתו מהני אזהרה מן הדין ואין זה מוכרח די"ל כמ"ש הפני יהושע שם והובא בספר שעה"מ דהתם לא הוי רק גילוי מילתא בעלמא: והנה ראיתי בספר שער המלך שכתב בשם הרא"ם וס' מוצל מאש דדוקא בלאו הבא מכלל עשה אמרינן הכי ולא בעשה וכ"כ השאגת אריה. ובזה י"ל מ"ש הצל"ח בפסחים (דף כ"ד) אלא שמ"ש השעה"מ להוכיח כן מסוגיא דפרק יוה"כ דאיצטריך ליה למילף אזהרה לענוי ולא סגי ליה בק"ו דמלאכה אע"ג דאיכא עשה דועניתם י"ל דשאני התם דבעי אזהרה משום קרבן והתם בעינן דוקא לא תעשה גמור דילפינן מדכתיב אשר לא תעשינה כמ"ש רבינו בריש הלכות שגגות. וכ"ש לרבי דבעי דומיא דאחות אשה כמ"ש תוס' ביבמות ושלהי יומא ובהכי נסתלק מה שהקשה על דברי הרב המגיד מסוגיא דריש פי"ג דזבחים גבי הא דבעי למילף אזהרת שחוטי חוץ מק"ו ופריך וכי מזהירין מן הדין והתם איכא לאו הבא מכלל עשה דכתיב שם תעשה דמשמע נמי שחיטה ובמ"ש אתי שפיר: ומה שהקשה עוד על הרב המגיד מסוגיא דמכות י"ל דשאני התם דלאו ק"ו גמור הוא כדאמר התם דאיכא נמי חומר במלמד שאין בלמד. ועוד י"ל דהתם הוי עשה שאינו שוה בכל דובאת שמה והבאת שמה לא שייך בנשים למ"ד שפטורין מראיה ושמחה וכן בערל ובטמא לכו"ע כמ"ש רבינו בהל' חגיגה שפטורין אף משמחה וא"כ לא שייך בהו עשה זו כדמוכח מדברי תוס' בפ"ק דר"ה (דף ו' ע"ב). ומיהו בטורי אבן פ"ב דחגיגה משמע דגם בעשה שהזמן גרמא מהני ללאו הבא מכלל עשה ללקות אף הנשים. ומ"מ י"ל דשאני התם דעשה דובאת ליכא כלל בנשים ואינה מאלמת כח הלאו כלל משא"כ עשה שהזמן גרמא מאלמת כח לאו דאיכא בהדה כמ"ש תוס' בקידושין ועוד דאיכא מ"ד דאם איכא ל"ת מצווה נמי בעשה שהזמן גרמא משא"כ בההיא דמכות: ולפ"ז י"ל הא דהקשה בס' זרע ברוך ובס' עומר מן ומ"כ ע"ד רבינו מפ"ק דמנחות דפריך למה לי מן הבקר להוציא הטריפה שפסולה לקרבן והלא דין הוא ודילמא איצטריך שאין עונשין מן הדין וכשיש לאו הבא מכלל עשה עונשין. ולפי מ"ש י"ל דהשתא נמי ל"מ מן ההקדש ללקות כהן המקריב ועיי' מ"ש בזה בהלכות איסורי מזבח]: