כל מאכל היוצא ממין מן המינים האסורין וכו' אסור באכילה מן התורה שנאמר ואת בת היענה זו ביצתה והוא הדין לכל הדברים. נראה דכוונת רבינו בזה הוא לתרץ מה שהקשו התוס' בפ' אלו טריפות דלמה לו קרא דבת היענה לאסור ביצתה הא קיי"ל שכל היוצא מן הטמא טמא. ולפי דברי רבינו דכאן לק"מ דהא קושטא דההיא שכל היוצא מטמא טמא מקרא דבת היענה גופיה הוא דנפקא לן: גם מה שהקשה בס' חוות דעת ביו"ד סי' פ"א אהא דפריך פ"ק דבכורות דלמה לי קרא דגמל גמל לאסור חלב טמא מהטמאים נפקא ואמאי לא פריך מקרא דמיניה נפקא כל היוצא מן הטמא טמא. לק"מ לפי דברי רבינו דכאן דכל היוצא מטמא טמא מקרא דבת היענה נפקא והוא מימרא דאמורא בפ' אלו טריפות לכך ניחא ליה טפי למיפרך טפי מברייתא דהטמאין. ועוד דניחא ליה למיפרך מקרא דהטמאין דכתיב בבהמה טפי מקרא דכל היוצא דכתיב בעוף. גם מה שהקשה שם בס' חוות דעת דל"ל קרא בפ"ק דבכורות לאסור פרה הנולד מן הגמל תיפוק ליה מההיא דכל היוצא מטמא טמא. נתיישב בתוך דברי רבינו שכתב דכל היוצא מטמא נפקא מביצת היענה בהוא הדין לכל הדברים הדומין לביצה. ולפ"ז אפשר דפרה הנולד מן הגמל לא דמי לביצת היענה דשאני התם שיש לפרה חיות בפני עצמה והו"א שלא תיאסר. ומשו"ה איצטריך קרא לאסור: ועפ"ז אתי שפיר ג"כ מה שהקשה שם דאמאי אמרינן דציר דגים אינו אסור מן התורה דליתסר משום שכל היוצא מטמא טמא. ולק"מ דהא לא ילפינן אלא מביצת היענה לכל הדברים הדומין לביצה וא"כ ליכא למילף מינה ציר דגים טמאין שאינו דומה לביצה שאינו אלא זיעה בעלמא כדאמר בפ' גיד הנשה (חולין דף צ"ט). [אבל היוצא ע"י כיבוש ובישול דאז יוצא עיקר הלחלוחית שלהן קושטא דאסור מדאורייתא כמ"ש הש"ך בסי' ק"ז וכן משמע מדברי התוס' דע"א (דף מ') וכמ"ש הפמ"ג. ובהכי אתי שפיר הא דאיתא בתורת כהנים דדריש נמי גבי דגים קרא דשקץ לאסור צירן דהיינו היוצא ע"י כבוש ובישול וא"צ לדחוק ולומר דאינו אלא אסמכתא וכמ"ש הרא"ש פ' אין מעמידין (סימן מב)]. וכל מ"ש שם בס' הנזכר נסתר ע"פ דברי רבינו כאן. ונראה דשלא בהשגחה בדברי רבינו כתב כן ועיי"ש: