האוכל כזית חלב במזיד חייב כרת וכו' שנאמר כל חלב שור וכשב ועז וגו' בין שאכל מחלב שחוטה בין שאכל מחלב נבילה וטריפה שלהן. פירש הפמ"ג ביו"ד סי' ס"ד דקמ"ל דאתי איסור חלב וחייל על איסור נבילה וטריפה דקדים כגון שנוצרה כך מבטן ומשכחת לה טריפה ביותרת ונבילה שיש לה ב' ושטין או שניקב. דאילו לומר דאיסור נבילה וטריפה חל על איסור חלב דקדים הוא מבואר בדברי רבינו בדין ב'. וכתב דהטעם דחל חלב על איסור נבילה וטריפה הוא משום דילפינן מקרא:

האוכל מחלב נבילה וטריפה חייב וכו' מתוך שניתוסף האיסור בבשרה שהיה מותר נוסף על החלב. הלח"מ תמה על הרב המגיד שפירש דהוי איסור מוסיף דהא לא הוו מוסיף רק כשניתוסף איסור בגוף החתיכה לגבי דבר שהיה מותר מתחילה. וכן תמה הפר"ח ביו"ד סי' ס"ד. ובאמת לק"מ דהא ה"נ כשנתנבלה או נטרפה ניתוסף האיסור ג"כ על החלב לגבי גבוה שהיה מותר מתחילה. ולא דמי לגיד נבילה וטריפה דלא הוי מוסיף רק כולל כמבואר מדברי רבינו בפ"ח דהתם הגיד מתחילה נמי היה אסור לגבוה כמ"ש רבינו בפ"ו מהל' מעשה הקרבנות. ודברים הללו מתבאר להדיא מדברי התוס' דפ' גיד הנשה (חולין דף ק"א ע"א) ובזבחים (דף ע' ע"א): ומה שהקשה הפמ"ג ביו"ד שם דהתינח חלב נבילה וטריפה דתמימים אבל דבעלי מומין מאי איכא למימר דלהוי מוסיף כבר הקדימו בספר מחנה ראובן. אבל לי נראה דלק"מ דאיכא למימר כיון דשם איסור זה דחלב נבילה בעלמא הוי מוסיף לעולם חייל מטעם זה דכה"ג אמר בקידושין (דף ע"ז) גבי הא דתניא דאיסור זונה חל על איסור חללה אע"ג דאינו מוסיף הואיל ושם זנות פוסל בישראל פרש"י כשזינתה תחת בעלה ואע"ג דהאי זנות לאו תחת בעלה הואי מיהו שם זנות אשכחן איסור מוסיף בעלמא ע"כ. וה"נ דכוותה:

השוחט את הבהמה ומצא בה שליל וכו' אם שלמו לו חדשיו ומצאו חי וכו' חלבו אסור. על מ"ש הרב המגיד בתחילת דבריו דטעמו של רבינו הוא דפסק כסתמא דמתני' דפ' המקשה ופ' גיד הנשה וכו' יש להקשות דתקשי לפ"ז קושיית הפר"ח סי' ס"ד מהסוגיא דריש פ' המקשה ועל כן אי אפשר לומר כן וכמ"ש הבכור שור בחידושיו ריש פ' גיד הנשה. אלא דהעיקר מ"ש הרה"מ בסוף דבריו דטעמו של רבינו הוא מהא דר' יוחנן דאמר גבי תלש חלב מבן ט' חי דחייב דחדשים גרמי וס"ל דהוא הדין לנשחטה אמו. וכ"כ הרא"ש. והש"ך בספרו הארוך הביא ראי' לשיטת רבינו דנסתלקה בזה תמיהת התוס' ריש פ' גיד הנשה ד"ה והא. ועיין בספר כרתי ופלתי בסי' הנזכר שיישב קושיית הפר"ח. וגם הביא ראיה לדעת רבינו: