וטבילה היתה במדבר קודם מתן תורה שנאמר וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם. וכ"כ הסמ"ג. וקשה לי דביבמות (דף מ"ו ע"ב) בעי למימר הכי דמהאי קרא יליף ר' יהושע טבילה באבות דישראל ופריך עלה דילמא התם משום נקיות בעלמא ומפיק מדהוה הזאה דכתיב ויזרוק על העם וגמירי דאין הזאה בלא טבילה. ואיך כתבו רבינו והסמ"ג דבר הנדחה בגמרא ולכאורה הוא קושיא גדולה. אלא די"ל דסוגיא זו אינה מוסכמת שהרי לפי מ"ש האונקלוס ויונתן לא היה הזאה בסיני כלל וכן משמע ביומא (דף ד') דאמרינן התם הזאה בסיני מי הואי ובזה נסתלקה קושיית תוס' שם. ולמאן דס"ל הכי על כרחך יליף טבילה מקרא דוקדשתם. והכי תניא בהדיא במכילתא: ובהכי אתי שפיר דלא היו מצריכין גבי גר בימים הקדמונים הזאת דמים דלמאן דאמר אין הזאה בלא טבילה היה צריך הזאת דמים. וכמ"ש מהרש"א בראש השנה (דף ל"א) אבל לא קיי"ל כן:

היה נשוי לישראלית וכו' ואמר נתגיירתי ביני לבין עצמי וכו' אינו נאמן לפסול את הבנים. וכתב הרב המגיד שיש לדקדק כיון דקיי"ל עבד הבא על בת ישראל הולד כשר כמ"ש בפט"ו אפילו יהיה כדבריו הולד כשר. וכתב על זה המל"מ דאפשר שדעת רבינו כהיש מי שכתב שהביא הרה"מ שם דאם ילדה בת פסולה לכהונה ולעניין זה כתב כאן שאינו נאמן לפסול וכו'. וראיתי בס' בית מאיר סי' ד' שהקשה על דברי המל"מ דעל כרחך לדעת רבינו אין לומר דס"ל לפסול בת עובד גלולים ועבד לכהונה דהא בגמרא איתא דטעמא דאיכא למפסל הוא משום דיליף בק"ו מאלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל בנה פגום עבד שאיסורו שוה בכל אינו דין שפגום. ועל כרחך ק"ו זה אינו רק לדעת התרגום דיש לאו בביאת עבד ושפחה אבל לרבינו איכא פירכא דלדידיה ליכא לאו גבי עבד ושפחה וכן הא דיליף עכו"ם בק"ו מאלמנה אינו רק לרבנן דר' שמעון דס"ל דלוקין על ז' אומות בביאה דרך זנות משא"כ בעכו"ם עכ"ד. ולי נראה דמ"מ יש לקיים דברי המל"מ בכאן דאיירי בדרך אישות ובכה"ג איכא למילף לפסול בת עכו"ם לכהונה בק"ו מבעולה לכה"ג למאי דקיי"ל דנעשה חללה היא וולדה כשבא עליה לאחר שנשאה כמ"ש לקמן פי"ט. ובזה ליכא למפרך מידי אלא דאם לא נשאה רק שבא. ליכא למילף מבעולה דהיא גופה לא נפסלה בבעילה בלא נשואין כמ"ש רבינו שם. ובזה אתי שפיר דהגמ' לא קאמר הק"ו מבעולה דשם איירי לפסלה בע"א שבא על בת ישראל וזה איכא למילף מבעולה אבל לפסל מנשואין שפיר י"ל מבעולה: