הרי שכפה את האדם ושסה בו כלב או שאר חיות עד שעשאוהו כרות שפכה או שהושיבו במים או בשלג עד שביטל ממנו אבריו וכו'. עיי' ברב המגיד שכתב שיצא לרבינו ז"ל מדתנן בסנהדרין שיסה בו את הכלב וכו' פטור. וכ"כ בבאר הגולה באה"ע סי' ה'. אבל קשה דאמאי פטור כשהושיבו במים או בשלג ומשמע אע"פ שלא היה יכול לעלות והרי בכה"ג תנן התם גבי רוצח דחייב. וגבי נזקין משמע בסוף פ"ב דב"ק דאע"פ שהיה יכול לעלות חייב לשלם בכה"ג. ובתו"כ סוף פרשת אמור משמע דגבי נזקי אדם נמי תליא דכשעושה מעשה ביד כגון שאחזו והעמידו בחמה וכו' חייב וכשלא עשה מעשה ביד כגון שלא אחזו פטור דכתיב כאשר עשה. ומנ"ל לרבינו לפטור כאן אף שלא היה יכול לעלות. וגבי שיסה בו את הכלב נמי התם בסנהדרין איירי בשלא כפהו דיכול לברוח אבל כאן איירי שכפהו. והיה נראה שיצא לרבינו ז"ל מסוגיא דשבת (דף ק"כ) דקאמר גבי מחיקת ה' דגרמא שרי דכתיב לא תעשון עשייה הוא דאסור הא גרמא שרי והכי אמר התם גבי שבת דכתיב כל מלאכה לא תעשו. ולפ"ז ה"נ גבי סירוס כתב ובארצכם לא תעשו אמרינן עשייה הוא דאסר רחמנא הא גרמא שרי. ומיהו בשבת (דף ק"י ע"ב) משמע דגרמא נמי אסר בסירוס כגון לשתות עיקרין ופירש"י דלא תעשו קרינן לא תיעשו. וא"כ ה"נ כאן גבי כפה וכו'. וצ"ל דהיינו לאיסור אבל לא לחיוב כיון דפשטיה עשייה ממש משמע. ומ"מ מהתו"כ הנ"ל משמע דמקרי עשייה וי"ל דשאני התם דמרבה מיתורא דכאשר עשה דכל שיש בו עשייה ביד חייב לשלם אבל כאן ליכא יתורא: