כהן גדול שבא על אלמנה חייב אחת אע"פ שלא קידש שנאמר לא יחלל וכו'. ועיי' בהרב המגיד שכתב דהא דאמרינן בקידושין (ריש דף ע"ח) ולחייב נמי משום לא יחלל זרעו ותירצו בשלא גמר עיי"ש. ומשמע שאם גמר חייב שתים משום לא יחלל לאו הילכתא היא וכו'. והנה אין דברי הרה"מ מוכרחים בזה לדחות גמרא ערוכה בדקדוק קל. וכן הקשו בס' קה"ע וס' שושנת העמקים ועיי' מ"ש בס' המקנה וס' ח"צ. ונראה דטעמו של רבינו שדחה סוגיא הנ"ל הוא מכח סוגיא אחרת דאיתא בפ"ב דיבמות (דף כ') דפריך אלמנה מן הארוסין אמאי אינה מתייבמת ליתי עשה ולידחי לא תעשה וש"מ דאף אם גמר אינה אלא בל"ת חדא דאי איתא דאם גמר איכא בה ב' ל"ת לא הוה קשיא ליה דליתי עשה וידחה ב' ל"ת דמהאי טעמא לא מקשה מגרושה לכהן הדיוט דשם איכא ב' ל"ת דגרושה ודחללה שנתחללה בביאת אחיו המת כשנשאה והיא היתה גרושה. וכבר כתב ס' כריתות דאין עשה דוחה ב' ל"ת. ואין לומר דמקשה גבי אלמנה דיהא רשאי קירוב שאינו גמור. דזה אינו שהרי עיקר מצות יבום הוא להקים לאחיו שם ואי איתא שאין יכול לקרב לה קירוב גמור של הקמת שם לא הוי ראויה ליבום כלל. ועוד דאי איתא הכי למה ליה לשנויי דגזרינן ביאה שנייה אטו ראשונה. בראשונה גופה איכא למגזר גמר אטו תחילה אלא על כרחך דס"ל התם דאין חילוק באלמנה לכה"ג בין גמר או לא ובכל עניין אינה אלא חד ל"ת דלא יחלל. ומ"ש בספר מעיין החכמה דאיכא נמי לאו דלא יקח ליתא דהיינו דוקא היכא דמהני הקידושין לקנותה בהן. וכדפירש"י בקידושין (דף ע"ח) וגבי יבמה לא מהני קידושין מן התורה:

עיין בהרב המגיד שכתב שרבינו פסק כרב דאמר הכי. וקשיא לי שהרי הכריחו התוס' דרב לא קאמר הכי אלא אליבא דר' אלעזר דמכשר בוגרת דדרש בתוליה. ופוסל הך דהכא מבבתוליה אבל לרב גופיה דפוסל בבוגרת דקאמר בוגרת לא ישא ומבואר בסוגיא שם אליבא דר' מאיר דפוסל בבוגרת דריש בתוליה עד דאיכא כל הבתולין. בבתוליה להכשיר הך. וא"כ רבינו נראה כמזכה שטרא אליבא דבי תרי. דכיון דפוסל בבוגרת לא הו"ל לפסול בהא דכאן. ומצאתי שתמה כן בים של שלמה. ונראה דרבינו לא ס"ל מ"ש התוס' אלא דרב אליבא דנפשיה נמי אמר בהא דפסול ואע"ג דגבי בוגרת קאמר לא ישא דריש תרווייהו לפסול ואע"ג דר"מ דדריש לפסול בוגרת לא דריש לפסול נמי הא אפשר דהיינו משום דס"ל דפסולא דבוגרת היינו אפי' דיעבד אפי' אם נשא יוציא וא"כ על כרחך ליכא למדרש קרא לאיסורא וכפי' רש"י דכיון דקרא ממעט בוגרת כל שכן הך הילכך כי אתא קרא למשרי אתא. אבל לרב דקאמר דאיסורא דבוגרת אינו אלא לכתחילה ואם נשא נשוי שפיר מצי למדרש לאיסורא נמי בהא אפי' דיעבד דלא אתי מבוגרת דשריא בדיעבד. וא"כ כיון דאיכא לקיומא להני תרתי מימרי דרב ודאי דאית לן לקיומייהו. ויש לי להביא ראיה דעל כרחך שמואל נמי הכי ס"ל שהרי קאמר התם (דף נ"ט ע"ב) אעובדא דריבה אחת התם עיי"ש והכשירה רבי לכהונה דראויה לכהן גדול ומשמע ודאי דדוקא התם משום דאין זנות לבהמה ואפ"ה מיפסלא משום דלא גרע ממוכת עץ הא לאדם מיפסלא בכל גווני משום בעולה לכהן גדול ושמואל גופיה ס"ל נמי לפסול בבוגרות כדמוכח שם (סוף דף נ"ח):

גירשה בגט והחזירה ומיאנה בו הרי זו מותרת לכהן כמו שביארנו בהל' גרושין. ומשמע דאילו מיאון דחבריה אינו מבטל גיטא דידיה לעניין שאינה מותרת לכהן כמו שאינו מבטל גבי מחזיר גרושתו כמ"ש שם בהל' גירושין. ודלא כהטור אה"ע סי' ו' הובא בשו"ע שם ס"ב בשם יש מי שאומר דאם גירשה ונשאת לאחר ומיאנה בו נמי מותרת לכהן. ועיי"ש בט"ז שהביא ראיה לדעת רבינו:

יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה ואפי' הוציאה בעלה וכו' בעידי דבר מכוער ומת קודם שיתן לה גט הרי זו מותרת לכהן. ודע שדברי רבינו הללו הועתקו בשו"ע אה"ע סי' ו סעיף ט"ז. והרב באר הגולה כתב שם שלא ידע מאין יצא לו להשו"ע ואישתמיטתיה דברי רבינו דכאן. ומה שיש לדקדק על דברי רבינו דכאן ממ"ש לעיל בפט"ו דין כ' אשת איש שיצא עליה קול וכו' והכל מרננים אחריה חוששין לה משום זונה צ"ל כמ"ש האחרונים בישוב דברי השו"ע שם בסי' ד' סט"ו ובסי' ו' סט"ז: