ואם נשאת לכהן אשה מאיסורי כהונה אע"פ שלא קרב לה נתחללה שכל נשואה בחזקת בעולה היא אע"פ שנמצאת בתולה. דע שהאחרונים באה"ע סי' ז' נחלקו בפירוש דברי רבינו הללו דהט"ז כתב דרבינו לא קאמר אלא דנשואה היא בחזקת בעולה מן הסתם אבל כשיש עדים שלא נבעלה לא נתחללה. ולי נראה דהעיקר בכוונת רבינו הוא מ"ש החלקת מחוקק והבית שמואל שם דבנשואין לבד נתחללה אף שיש עדים שלא קרב לה. שהרי כתב רבינו בריש פ"י מהלכות אישות דמשנכנסה לחופה נקראת נשואה אע"פ שלא קרב לה וא"כ הא דתנן מן הנשואין פסולות דהיינו נמי משנכנסה לחופה וכן משמע בפי"א שם וכמ"ש שם. וכן בפ"א מהלכות נערה כתב רבינו דהויא כבעולה משנשאת ואע"פ שעדיין היא נערה בתולה. ומ"ש הרב חמ"ח שם שדבר זה צריך ראיה מבואר בדברי התוס' בכתובות (ריש דף מ"ט) דנשואה שאינה בעולה חשיבא כבעולה ואין חילוק כלל דנשואין משוו לה כבעולה לכל דבר. ושוב מצאתי אח"ז בספר שער המלך בקונטרס חופת חתנים שהביא ג"כ ראיה מדברי התוס' דכתובות שזכרתי. אך בהג"ה שם דחה ראיה זו דדוקא גבי נערה המאורסה הוי גזה"כ. אבל נראה דהכי מוכח בירושלמי דיבמות כמ"ש בהלכות נערה. וזה דלא כמו שנראה מדברי התוס' בגיטין (דף פ"ה) דבנשואין לחוד לא נפסלו מן התורה אפילו בחייו: גם מה שהקשה החלקת מחוקק שם דהיאך תעשה חללה בכניסתה לחופה הא הוא אינו חייב. לק"מ דהא מצינו בכהן הדיוט שנעשית חללה על ידו אשה האסורה לו אע"פ שהוא אינו חייב בביאה בלא קידושין לדעת רבינו. ואם כן ה"נ י"ל שתעשה חללה בנשואין לחוד אע"פ שהוא אינו חייב: