Nachal Eitan on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse Chapter 20
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ואין מעלין ליוחסין מחילוק תרומה בבית הגרנות. הרב תוס' יו"ט פ"ב דכתובות כתב שיש סתירה בדברי רבינו דהא מבואר בגמרא דר' יוסי דס"ל אין מעלין מתרומה ליוחסין ס"ל דחולקין תרומה לעבד בבית הגרנות. ור' יהודה דס"ל מעלין מתרומה ליוחסין ס"ל דאין חולקין תרומה לעבד וא"כ רבינו שפסק כאן כר' יוסי דאין מעלין ליוחסין לא הו"ל לפסוק בהל' תרומות דאין חולקין לעבד. ונראה ליישב דרבינו לטעמיה אזיל שכתב בסמוך דין י"ג מי שבא בזמן הזה ואמר כהן אני אינו נאמן ואין מעלין אותו לכהונה ע"פ עצמו. ולא יקרא בתורה ראשון. וכתב הרב המגיד דטעמא דאינו נאמן לקריאת התורה הוא משום דמקריאת התורה מעלין לכל הדברים חוץ מתרומה דאורייתא ויוחסין ואם היה קורא בתורה ראשון ע"פ עצמו נמצא עולה לדברים אחרים ע"פ עצמו ואנן תנן דאין אדם נאמן ע"פ עצמו ע"כ. וא"כ מהאי טעמא אתי שפיר הא דפסק רבינו בהלכות תרומות דאין חולקין תרומה לעבד דנהי דאין מעלין מחילוק תרומה ליוחסין מ"מ היו מעלין מיניה לשארי דברים כמ"ש בסמוך דין י"א עד שאמר ראיתי זה שנשא כפיו או שחלק על הגורן מחזיקין אותו בכהונה פירוש לדברים אחרים וא"כ אם היו חולקים על הגורן לעבד היו מחזיקין אותו בכהונה לדברים אחרים לכך פסק שם דאין חולקין לעבד. וזה מצאתי כתוב בספר מדרש חכמים. ועיי' מ"ש הפר"ח סי' מ"ח ליישב דהיינו טעמא דחיישינן דילמא אכיל ומאכילה מעלין ליוחסין. והא דבגמרא אמרו דטעמא של ר' יהודה דאמר אין חולקין הוא משום דס"ל מעלין קושטא דמילתא קאמר דבמקומו היו מעלין מחילוק נמי ליוחסין כדאמר התם. אבל באמת אפילו לא היו מעלין ליוחסין ג"כ אין לחלק לעבד משום שיעלו ממנו לדברים אחרים כמ"ש. והא דקאמר בגמרא דר' יוסי דס"ל חולקין הוא משום דבמקומו לא היו מעלין מחילוק ליוחסין על כרחך לאו דוקא ליוחסין קאמר אלא לדברים אחרים ג"כ לא היו מעלין מחילוק. דאי איתא שהיו מעלין מחילוק לשום דבר לא היה להם לחלוק לעבד כדי שלא להחזיקו בכהונה לדברים אחרים. ועיקר פלוגתייהו דר"י ור' יוסי בחולקין תרומה לעבד תליא במעלין מחילוק לכהונה וכיון שפסק בדין י"א דמעלין מחילוק לכהונה שפיר פסק בהלכות תרומות דאין חולקין לעבד ואין בדבריו סתירה כלל: גם מה שהקשה התוס' יו"ט דכיון דפסק בהלכות תרומות דאין חולקין לעבד הו"ל לפסוק דמעלין מחילוק ליוחסין לק"מ. דהא העלאה לא תליא בחילוק דאפי' היכא דליכא למיחש לדילמא עבד הוא כגון ביוצא מבית הספר או שמעידין עליו שאינו עבד נמי אין מעלין למאן דאית ליה אין מעלין כמ"ש התוס' ישנים בפ"ב דכתובות (דף כ"ה ע"א) וא"כ ה"נ אפילו אי אמר אין חולקין לעבד נמי ס"ל דאין מעלין מזה ליוחסין:
מי שבא בזמן הזה ואמר כהן אני אינו נאמן וכו' אבל אוסר עצמו בגרושה ואינו מטמא למתים ואם נשא או נטמא וכו'. ואיירי שהוחזק כבר בכך ל' יום דאל"כ אינו חייב ע"פ עצמו כמ"ש המל"מ. וראיתי בספר יד המלך שהאריך לתמוה ממ"ש רבינו לעיל בסוף פ"א שאשה שאמרה נתקדשתי אינה נענשת ע"פ עצמה. ונראה שלא ראה דברי המל"מ שכבר עמד בזה ופירש דהכא בהוחזק עצמו בכך ואין כאן סתירה כלל: ומה שתמה בספר סדרי טהרה סי' קפ"ה על זה דא"כ אמאי היא רק ספק חללה ואינו חייב הא כתב לעיל בסוף פ"א גבי איש ואשה שבאו ממדינת הים והוחזקו בעיר ל' יום שהיא אשתו היו נהרגין עליה. הרי דאף אחרים היו נהרגין על חזקתה שהחזיקה את עצמה. ושוב הקשה דאיך איתחזק כאן כיון שאינו נאמן לשום דבר. ולק"מ דקושטא דעל מה שאין נאמן לא הוחזק. ומשו"ה כאן שאין נאמן לקולא לא הוחזק לגבי אחרים רק לעצמו נאמן יותר ממאה איש שהרי עשה על עצמו חתיכא דאיסורא והוחזק לזה ל' יום שלא נטמא ולא נשא משו"ה הוחזק נמי למלקות לגבי דידיה ולא לאחריני משא"כ ההיא חזקה דאיש ואשה שהוחזקו לעצמם נמי לקולא שהרי נתייחדו ביחד ולא חשו שמא אינה אשתו מהני חזקה כזו נמי לגבי אחריני לענוש עליה: