כל הבא וכו' הרי זה היה חייב (בזמן הבית) מן התורה. מה שהקשה כאן בספר שער המלך על דברי הרב המגיד דהלכות גזילה אכתוב ליישב שם בס"ד:

מצות חכמים שישיא אדם בניו ובנותיו סמוך לפרקן. דע שהב"י בטור אה"ע ריש סי' א' כתב שכוונת רבינו הוא דסמוך לפרקן היינו י"ג שנים שלימות אבל קודם לכן לא וכמ"ש הטור שם וכתב עליו הרב בדרכי משה שאינו יודע מניין לו להב"י לומר כן לדעת רבינו דנוכל לומר שדעת רבינו הוא כמ"ש רש"י ותוס' דסמוך לפרקן היינו אף קודם י"ג לזכר שנה או חצי שנה. וכ"כ בנודע ביהודה חלק אה"ע סי' ס"א וכן המעדני מלך שלהי בכורות. ואישתמיטתייהו מ"ש רבינו בפי"א מהלכות אישות דין ו' אין משיאין את הקטן עד שבודקין אותו ויודעין שהביא סימנים ע"כ. ואי איתא דשרי להשיאו קודם י"ג. סימנים מאי עבידתייהו הא קודם י"ג אינן סימנים אלא שומא כמ"ש פ"ב מהלכות אישות. אלא על כרחך דס"ל לרבינו דאין משיאין הקטן עד שיהיה י"ג שנים שלימות שהן זמן הבאת סימנין ואף שיהיה בן י"ג נמי אין משיאין אותו עד שיבדקו אותו ויודעים שהביאן. וא"כ יש להטור על מי לסמוך דהא רבינו ודאי הכי ס"ל. ודלא כמ"ש המע"מ שאין להטור על מי לסמוך. וכן אישתמיטתיה לבעל ס' כוכב יעקב שכתב דמ"ש רבינו כאן דאסור להשיא אשה לקטן היינו גדולה אבל בשוין מותר. ולא משמע הכי ממ"ש בהל' אישות סתם ואין משיאין הקטן עד שבודקין אותו. גם משמע מזה דאף אחר י"ג אין משיאין עד שיבדקו אותו ודלא כמ"ש שם דאחר י"ג שרי לכו"ע אע"פ שלא הביא סימנין וזה אינו:

ואסור להשיא אשה לקטן שזה כמו זנות הוא. וכה"ג כתב הטור באה"ע סי' א' דקודם י"ג שנה לא ישא דהוי כזנות והבית שמואל שם ס"ק ד' הקשה דזה סותר למ"ש הרא"ש פ"ב דקידושין דלא הוי זנות כיון דבקידושין היא אצלו. וכבר הקשה זה המעדני מלך שלהי בכורות. ולק"מ דדברי הרא"ש אינם אלא בדיעבד דאם כבר נשאה מותרת היא לעמוד אצלו מהאי טעמא. אבל לכתחילה י"ל דמודה הרא"ש דאסור. וכן רבינו והטור לא קאמרי אלא דלכתחילה אסור להשיא אבל בדיעבד מודו דשרי להיות אצלו. וכן סובר רמ"א שהרי בשו"ע אה"ע שם בסי' א' העתיק דברי הטור ולא הגיה הרב בעל הג"ה שם כלום ובריש סי' מ"ג כתב בשם המרדכי והרא"ש להתיר בדיעבד ש"מ כדכתיבנא. וכן נראה שהרי הטור עצמו כתב סברא זו בסי' ל"ז וכן הוא בשו"ע שם סעיף י"ד גבי קטנה שהלך אביה למדינת הים והשיאוה אחיה ואמה שאין לאוסרה עליו מהאי טעמא משום דדרך קידושין ונשואין היא אצלו וברא"ש מבואר דיליף לה מקטן שהשיאו אביו דרשאי לעמוד אצלו. וזה דלא כמ"ש בסוף סי' תורת יקותיאל דלרבינו והטור שכתבו דהוי כמו זנות אף דיעבד אסור והניח בצ"ע דברי הג"ה דסי' מ"ג שמתיר דיעבד. ולק"מ דבאמת י"ל דגם לרבינו והטור בדיעבד שפיר דמי דלאו זנות ממש הוא וכמ"ש המל"מ פי"ח מהל' איסורי ביאה והריב"ש סי' קצ"ג. ועוד דקטן אוכל נבלות הוא ואין מצווים להפרישו. ובפרט דלדעת היש אומרים שהביא בסי' כ"ו הוי פלגש ומותר:

מי שגירש את אשתו מן הנשואין וכו' אם היה כהן לא תדור עמו במבוי. ואע"ג דלדעת רבינו לעיל בפי"ז אינו חייב על קירוב בלא קידושין אפ"ה צריכה ריחוק ממבוי ומזה למד הבית שמואל בסי' קי"ט דהא באשת ישראל שניסת לאחר ונתגרשה דאסורה לדור עמו במבוי ואע"ג דלא היה חייב בלא קידושין ושלא כמ"ש הר"ן בשם ר"י דבכה"ג אינה צריכה ריחוק ממבוי. וכן פירש מ"ש הג"ה שם ואם נשאת לאחר אפילו בישראל לא תדור עמו במבוי היינו אפי' שניסת ונתגרשה. וכן נראה עיקר דעת הג"ה ודלא כהחלקת מחוקק שכתב לדעת הג"ה דבאיסור דרבנן א"צ ריחוק ממבוי. וכן הט"ז פירש מ"ש הג"ה ואם נשאת לאחר לא תדור עמו במבוי היינו דוקא כשלא נתגרשה עדיין אבל אם נתגרשה דלית בה מלקות א"צ ריחוק ממבוי וכדעת הר"י ויש לתמוה דעל כרחך א"א לומר שיהא דעת הג"ה כן שהרי כתב להדיא בד"מ בשם תשובות הרא"ש בסי' י"ג דאפי' באיסור דרבנן צריכה ריחוק ממבוי וכן פסק בהג"ה שם סעי' ט' ובשו"ע סי' י"א. ובשלמא מה שהקשה הב"ש על החלקת מחוקק ממ"ש הריב"ש לק"מ דאיהו לאו אליבא דכו"ע כתב כן דאיסור דרבנן צריך ריחוק מבוי כמ"ש כאן המל"מ אבל מדברי הג"ה גופיה ודאי קשה: