Nachal Eitan on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מי שהיה עושה עבודת גלולים לעצמו אע"פ שלא עשאה בידו ולא עבדה לוקהשנאמר לא תעשה לך פסל. והקשה הלח"מ אמאי היה חייב כשעשאו אחרים לו הא אין בו מעשה. ותירץ דכיון שהאחר היה עושה מעשה בשליחותו הוי כאילו עשאה הוא. ולא הרגיש דזה אינו מספיק דאיך יתחייב מחמת שליחותו על מעשה של אחר הא אין שליח לדבר עבירה. וכן הקשה בספר החינוך. ומהרי"ט בח"ב סי' ל"ז הקשה כן מדנפשיה. ואין לומר דהלח"מ סמך אמ"ש בפי"ג דהלכות שכירות דין ג' גבי ישראל שאמר וכו' חסום פי פרתי ודוש בה דאם היה הדישה שלו היה חייב. ואע"ג דאין שליח לדבר עבירה אפ"ה כיון שהפרה והדישה הן שלו. חשוב כאילו עשאה הוא בעצמו עיי"ש. דמשמע דדוקא התם דנהנה במעשה השליח הוא דאמר הכי וזה לא שייך כאן. ועוד דע"כ לא כתב שם כן אלא לדעת רש"י והטור אבל דעת רבינו שם משמע דלא היה מחייב מדאורייתא בשום אמירה להשליח אפילו בשלו עיי"ש. והנה גם בספר יד המלך הוקשה לו מדנפשיה כקושיית החינוך ומהרי"ט ודבריו בזה דחוקין הרבה ואין מוכרחין כלל לומר דבכאן אמרינן יש שליח לדבר עבירה ויצא מכללין שבכל התורה. אלא משכחת לה בכגון שהיה השליח שוגג באיסור זה לדעת התוס' פ"ב דקידושין (דף מ"ב ע"ב) דבשוגג אמרינן יש שליח לדבר עבירה. והובא בחו"מ סי' קפ"ב וסי' שמ"ח. אי נמי שהשליח הוא מוחזק בזה לעבור דבכה"ג יש שליח לדבר עבירה. וכדאיתא בחו"מ סי' שפ"ח. ומיהו א"צ לזה רק לפי דברי בעל לח"מ דעיקר חיוב אמי שעשאו לו אינו אלא מחמת מעשה דהעושה. אך בספר המקנה כתב דטעמא משום שקנאה והושיבה אצלו דעביד מעשה. וכ"כ בעל יד אהרן בספרו מרכבת המשנה ומ"ה רבי שלמה בח"ב מספרו מרכבת המשנה כתב דמה שמושך אותה מיד האומן חשיב מעשה. ולפ"ז קושיית החינוך ומהרי"ט מעיקרא לק"מ. אך מ"ש בספר מנחת אהרן בסנהדרין דכאן היינו טעמא כיון דמשכחת לה ע"י מעשה אע"פ שלא עשה מעשה בידיו רק בקול ודיבור חייב ומדמה לה לחסמה בקול שכתב המגיד שלהי הלכות שכירות דכיון שישנה במעשה גמור אף החסימה בקול היא כמעשה. ולפי מ"ש בשו"ת נודע ביהודה במהדורא תנינא חלק או"ח סי' ע"ו דלא דמי נידון דידן לההיא דחסימה כלל. דהתם ראוי לעבור במעשה ולחסמה בידים עתה ומש"ה אין מעשה מעכבת בו כמו הראוי לבילה וכו'. ואילו בנידון דידן לא שייך לומר שהיה ראוי לעבור במעשה אם אינו אומן שיכול לעשות. ועוד דהתם גם לאחר שעבר וחסמה בקול יכול ג"כ לחסמה ביד ולעבור עתה במעשה משא"כ כאן אין יכול עתה לעבור אם כבר עשאה האחר אא"כ נפסק מעשה הראשון ויחזור ויעשנה. וא"כ אינו בדין לחייבו על מעשה הראשון ויתבאר עוד מזה בהל' חמץ בס"ד: