צוו חכמים שיתן אדם מנכסיו מעט לבתו כדי שתנשא בו. והקשה הלח"מ דהיכי אמר צוו חכמים הא בגמ' פרק נערה (כתובות דף נ"ב) אמרו דהא נמי דאורייתא הוא דכתיב קחו נשים וגו' ואת בנותיכם תנו לאנשים משמע דהוי מן התורה. ותירץ דסובר רבינו דאסמכתא בעלמא הוא. ואין דבריו מספיקים דמנ"ל לרבינו לומר כן. אמנם מוכח הכי בסוף הסוגיא בדף שאחר זה דקאמר הא נמי תקנתא דרבנן ומזה מוכרח דהא דקרי ליה דאורייתא בתחילת הסוגיא לאו דוקא הוא אלא אסמכתא. וכן כתב מהרש"א. ונראה דכך צריך לומר ג"כ במאי דמקשה התם בתחילה מי איכא מידי דרחמנא אמר ברא לירות ברתא לא תירות ואתו רבנן ומתקני דתירות ברתא ואהא משני הא נמי דאורייתא הוא דכתיב ואת בנותיכם תנו לאנשים וכו' ועל כרחך הא דקאמר דרחמנא אמר ברתא לא תירות ואתו רבנן ומתקני דתירות ברתא לאו למימרא דתיקנו ביה נגד דאורייתא ממש דהרי בכהאי גוונא שנותן (לו) [לה] במתנה בחייו אין בזה עקירה מן התורה רק משום איסור העברת נחלה מדרבנן ולא מקשה אלא משום דאיסור זה אסמכוה אקרא כדאיתא בירושלמי והובא ברא"ש פרק יש נוחלין ואיך מתקני רבנן לעקור איסורא שאסמכוה אקרא ואהא משני דהך תקנתא נמי אסמכוה אקרא: [ומ"ש רבינו אם היה עשיר הרי זה ראוי ליתן לה כפי עשרו. פירש הרב המגיד שכוונתו שמדעתו יתן ולא בעל כרחו. ודע שכן מבואר להדיא בסוגיא שם (דף נ"ג) דתקנתא דרבנן שיתן אדם לבתו הני מילי מדעתיה וכו' ויש לתמוה על לשון הבית יוסף בזה בסי' נ' שכתב שמענו וכו'. דלפי המבואר בסוגיא הנזכר הא שמענו דמדעתו דוקא. ועיי' בחידושי הרשב"א בנדרים (דף ל"ח ע"ב) שדקדק גם כן מסוגיא דהתם דנתינת נדוניא לבת אינו חיוב כל כך שיתן לה בעל כרחו כמו שבעל כרחו זן אשתו ובניו הקטנים ע"ש]:

[הבת בעישור זה כבעל חוב של אחין היא. עיין במשנה למלך שתמה על הטור אה"ע סי' קי"ג שכתב דנוטלת עישור נכסים בנכסים שנפלו מאבי אביהם לאחר מיתת אביהם הא מצי למימר האח אנא מכח אבוה דאבא קאתינא וכו'. וי"ל דהטור לטעמיה אזיל בחו"מ סו"ס ק"ד דמשמע שם דלא סבירא ליה הך סברא דמכח אבוה דאבא קאתינא וכמ"ש הש"ך שם וע"ש שהאריך בזה. ומיהו המל"מ לשיטתו שכתב בפ"ה מהלכות נחלות דגם הטור סבירא ליה דיכול לומר מכח אבוה וכו' כמ"ש בסי' רי"א גבי בן שמכר בנכסי אביו וכו'. אבל לפי מש"כ האחרונים שם לק"מ דגבי בעל חוב לא סגי בטעמא דאנא מכח אבוה דאבא קאתינא דהבעל חוב יכול לומר אביך זוכה קודם והוא משועבד לי. ובזה אין סתירה בדברי הטור מסי' ק"ד לסי' רי"א: גם מ"ש בספר שער המלך הל' מלוה [פרק כ"א] דבס' נתיבות משפט הקשה על הרא"ש מלוניל דס"ל דהא דאמרינן פ' מי שמת גבי נפל הבית דאפי' מת הבן ראשון בעל חוב גובה מהן ולא מצי למימר מכח אבוה דאבא קאתינא ואמאי גבי בן שמכר וכו' מוציא מיד הלקוחות משום דמצי למימר מכח אבוה דאבא קאתינא. ולפי מה שכתבנו לק"מ דשאני בעל חוב כנ"ל. וא"כ גם כן דברי הטור באה"ע אתי שפיר ולא קשיא קושיית המל"מ]: