נשאת הבת בתוך זמן זה הבעל נותן לה מזונות ובעלי אמה שפסקו לזונה נותנין לה דמי מזונות. וכתב הרב המגיד בשם הרשב"א אם מתה הבת תוך זמן זה אין לה מזונות כלל שלא נתחייב אלא לזונה ולא ליורשיה והכי איתא בירושלמי מתה כבר מתה ע"כ. והיינו מזמן דלהבא וכמ"ש הבית שמואל. ונראה דטעמא משום דקיי"ל דבכל תנאי שאמר לי משמע דוקא לי ולא ליורשי וכדאית להו לרבנן בקידושין (דף ס' ע"ב) ובגיטין (דף ע"ד) גבי הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז דלא נתקיים התנאי ואינו גט עד שתתן לו ולא ליורשיו והוא הדין לעניין חיוב הנותן אינו מחוייב ליתן הסך שנתחייב ליתן לו רק כשחי המקבל ולא ליורשיו כשמת קודם הזמן. וכן כתב בחידושי ריטב"א דמי שנתחייב ליתן לחבירו כך וכך בכל שנה ושנה אמרינן לו ולא ליורשיו. וא"כ הכא נמי אין חייב ליתן ליורשי הבת אלהבא אפילו אם נתחייב לה סך קצוב. וכך יש ללמוד ממ"ש הרשב"א גופיה והובא בבית יוסף בחו"מ סי' ר"ז והסמ"ע בסי' רמ"א ס"ז גבי האומר שדי נתונה לך על מנת שתתן לי חמש זהובים בכל שנה נותן לו כל ימי חייו וכשמת אינו נותן ליורשיו בשנים הבאים לאחריו וכו'. וזה דלא כמ"ש הש"ך בחו"מ סי' ס' ס"ק י"ז דמחוייב שיתן ליורשים בשקצב סך מעות בעד המזונות בכל שנה ומשמע דגם על שנים דלהבא אחר מיתת המקבל וזה אינו וכמ"ש. וכן פסקו הט"ז ובית שמואל באה"ע סי' קי"ד אלא שלא הביאו דברי הפוסקים שזכרתי. ועוד יתבאר אי"ה בחידושי לחו"מ: