Nachal Eitan on Mishneh Torah, Reading the Shema Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מצות עשה אחת והיא לקרות ק"ש פעמים ביום וכו' עד ומצוה להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. והקשה בס' צל"ח דלא מנה רבינו למצות זכירת יציאת מצרים למצוה בפני עצמה. וכן הקשה בספר מעיין החכמה. ועיין מ"ש בזה בעל פמ"ג בפתיחתו. ולי אפשר דהיינו טעמא שאין לחשוב אותו במניין המצות משום שפסוק זה לא נאמר בפירוש בלשון צווי אלא בלשון נתינת טעם וכמו שפי' הספורנו. ויהיה הטעם איך שיהיה. ומצאתי און לרבינו מדברי ספר הזוהר פרשה ויקהל (דף ר"ב ע"ב) דחשיב ששה מצות שמקיים האדם בתפלתו יראת ה' ואהבתו וברכתו וליחדו וברכת כהנים ומסירת נפשו לה'. וכולל התם מצות זכירת יציאת מצרים במצות יחוד השם הרי דלא חשיב לה למצוה בפני עצמה. והטעם בזה י"ל ע"פ דברי הזוהר שם (דף רט"ז ע"ב) דגאולת מצרים גרמה יחוד בקדושה ועל כן הוא בכלל מצות יחוד. ועיין מ"ש בזה בהל' מצה בעה"י. [וראיתי להשאגת אריה סי' י"ב שכתב דאפ"ה אין נשים חייבות בזכירת יציאת מצרים ולא הוי כמצות עשה שאין הזמן גרמא משום שחייבין להזכיר ביום ובלילה דכל אחת הזכרה ומצוה בפני עצמה היא דשל יום ליתא בלילה וכן של לילה ליתא ביום הו"ל זמן גרמא. ואין דבריו מוכרחין די"ל דנשים חייבות בזכירת יציאת מצרים לכו"ע וכדעת המ"א ריש סי' ע' משום דאמרינן בפסחים (דף קי"ז ע"ב) דילפינן גז"ש קידוש היום מזכירת יציאת מצרים דצ"ל בו יציאת מצרים. וכן ילפינן זכירת יציאת מצרים מקידוש היום כמ"ש בהל' חמץ ומצה וכן הוא במדרש רבה סוף פרשת בא. וא"כ ה"נ ילפינן יציאת מצרים מקידוש היום דנשים חייבות דקיי"ל אין גז"ש למחצה. ועוד דאיתקש לאכילת מצה. וזה דלא כמ"ש הש"א בסוף סי' י"ג דלא ילפינן יציאת מצרים מקידוש היום. ומיהו יש לדחות דקרא דזכור את היום הזה איירי בליל ט"ו ושם דוקא נשים חייבות. ועפ"ז יש ליישב מה שהקשה הצל"ח דמנ"ל דעוסק במצוה פטור אף במצוה הנוהג בנשים דמקרא דגבי ק"ש אין ראיה רק דפטור ממצוה שאינה נוהגת בנשים. ולפי מ"ש י"ל דשמעינן מהא דאיתא בירושלמי הובא בתוס' ריש פ' מי שמתו דכתיב בפרשה למען תזכור את יום צאתך וגו' כל ימי חייך ימים שאתה עוסק בחיים ולא ימים שאתה עוסק במתים וא"כ ש"מ דפטור מזכירת יציאת מצרים והוא נוהג בכל כמ"ש וכ"ש דנשים חייבות בסיפור יציאת מצרים בליל פסח. וזה דלא כמ"ש הפמ"ג באו"ח סי' ס"ז ותע"ט. וכן בס' נ"ש כתב דנשים פטורים וזה אינו]. ודע דבספר יראים סי' י"א משמע דלמ"ד ק"ש דאורייתא איכא נמי לאו במבטל ולא קרא מדכתיב השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך.
מקום שהתקינו לחתום בברוך וכו' כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכה הרי זה טועה וחוזר ומברך כמטבע. הכ"מ מביא מה שהקשה הרמ"ך מההיא עובדא דמנימין רעיא דאמר בריך רחמנא מאריה דהאי פיתא ששינה המטבע ואעפ"כ יצא והניח בצ"ע. ויש ליישב ע"פ מ"ש בעצמו לקמן בריש הלכות ברכות דלא אמר רבינו שחוזר ומברך אלא כששינה המטבע בפתיחה או בחתימה אבל כששינה רק באמצע הברכה יצא. ולפ"ז י"ל דההיא דמנימין רעיא איירי שחתם ג"כ בברוך ולא שינה רק באמצע ומשו"ה יצא. וכן הוא דעת הרשב"א הובא בב"י או"ח סי' קפ"ז. ועי' תוס' בסוטה (דף ל"ג ע"א) והפר"ח בסי' נ"ט כתב דהא דתנן מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר אע"פ שאינו רשאי אם קיצר יצא והביא ראיה ממנימין רעיא דאיירי שלא חתם ודלא כהרשב"א. ולא הזכיר דעת רבינו שהוא ג"כ כהרשב"א וס"ל דאם קיצר לא יצא. ומה שהקשה מדתניא הכל הולך אחר החיתום י"ל דשאני התם דמ"מ פתח ג"כ בברוך אלא ששינה בינתיים וכמו שהעתיק רבינו בדין שאח"ז.
איזהו זמן ק"ש בלילה מצותה משעת צאת הכוכבים עד חצי הלילה וכו'. וכתב הכ"מ שפסק כחכמים דאמרו עד חצות ואמרינן בגמ' דחכמים ס"ל דזמנה עד שיעלה עמוד השחר אלא שאמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. ובשאגת אריה סי' ד' הקשה דהא בגמ' אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל דאמר דזמנה עד שיעלה עמוד השחר ומפרש בגמ' דלית ליה שום סייג בזה אלא דמותר להמתין לכתחילה. והנה כבר הרגיש בזה בחידושי הרשב"א. ויש לי ליישב דעת רבינו דס"ל דאין לנו לפסוק להקל וכיחיד נגד רבים בדאורייתא. ואין ראיה מדפסק שמואל כוותיה דרבן גמליאל לקולא די"ל דאזיל לטעמיה דאמר רב יהודה אמר שמואל בפרק מי שמתו (ברכות דף כ"א) ספק קרא ק"ש ספק לא קרא אינו חוזר וקורא ויהיב טעמא דק"ש דרבנן. וא"כ מהאי טעמא פסק רב יהודה אמר שמואל נמי להקל בפלוגתא דר"ג וחכמים וסבר דלא עשו סייג בזמן ק"ש דערב כיון דאינו מדאורייתא. אבל לדידן דקיי"ל דספק קרא ק"ש חוזר וקורא משום דק"ש דאורייתא וכדאיתא לקמן בפ"ב פסקינן נמי לחומרא כחכמים. ומצאתי און לדבר זה מהירושלמי דאיתא שם דר' ייסא בשם ר' יוחנן אמר הלכה כחכמים והיינו ודאי לעניין סייג דפליגי ביה והיינו דלא כשמואל דפסק כר"ג. והוא משום דר' יוחנן סבר ק"ש דאורייתא וכן משמע בבבלי דלא פליג ר"י על ר' אלעזר תלמידו דחוזר וקורא וכמ"ש לקמן אי"ה.
הקורא אחר שלש שעות ביום אפילו היה אנוס לא יצא ידי חובת ק"ש בעונתה אלא הרי הוא כקורא בתורה. בס' זהב שיבה הקשה דאמאי השמיטו רבינו ושארי פוסקים הא דאיתא בפ"ק דברכות (דף י' ע"ב) אמר ר' מני גדול הקורא ק"ש בעונתה יותר מהעוסק בתורה ותירוצו דחוק מאוד. והנה בספרי באר אברהם בחידושי לברכות כתבתי ליישב דעת הפוסקים ע"פ דברי הרשב"א שכתב בחידושיו דהא דנקט ר' מני תורה היא לאו דוקא. דא"כ פשיטא דאף היא תורה ועדיפא משום דבעונתה אלא ר' מני אפילו מן השונה קאמר. והתוס' כתבו דר' מני איירי דגדול יותר מעוסק בתורה בזמן אחר שלא בשעת ק"ש. ולפי זה לא שייך מילתא דר' מני לומר דגדול קורא ק"ש בעונתה יותר מעוסק במשנה בפעם אחר רק למ"ד דגדולה קדושת בהכ"נ מקדושת בהמ"ד. דאילו למ"ד דגדול קדושת בהמ"ד מבהכ"נ ודאי דלא סבר לדר' מני דלדידיה בית הכנסת גדול דקורין בו ק"ש בעונתה דגדול ממשנה ששונין כל היום בבהמ"ד ואנן קיימא לן דקדושת בית המדרש גדול וש"מ דמשנה עדיפא מק"ש בעונתה. ולפ"ז לעניין מקרא מודו הפוסקים דק"ש בעונתה עדיפא מיניה. והא דלא כתבו כן הוא משום דמילתא דפשיטא הוא משום דאף היא תורה ועדיפא משום דבעונתה וכמ"ש הרשב"א. אבל באמת נראה שאין דברי הרשב"א מוכרחים דשפיר איכא למימר דר' מני גופיה לא קאמר דגדול רק מקורא מקרא. וכי תימא דא"כ פשיטא שאף היא תורה וכו' י"ל כמ"ש בס' פני יהושע דנפק"מ דאשמועינן דגדולה ק"ש בעונתה אע"פ שלא כוון רק בפסוק ראשון דקיי"ל דיוצא ידי חובת ק"ש. וכה"ג הקורא בתורה שלא בכוונה אינו יוצא ידי חובת תלמוד תורה אא"כ שמכוון לידע ולהבין מה הוא לומד כדי שהלימוד יביאנו לידי מעשה כי הוא העיקר. וא"כ תקשי על רבינו והפוסקים דלא הוה להו להשמיט למימרא דר' מני דזה לא הוי תו מילתא דפשיטא. ומדהשמיטוהו ודאי דלא ס"ל כוותיה והרי לא נמצא חולק עליו. אלא נראה ליישב דעת רבינו ושאר פוסקים דס"ל דמדרבי מני אין ראיה לדידן די"ל דרבי מני אזיל לשיטתו דאמר בירושלמי כל המקיים שבע ביום הללתיך כאילו קיים והגית בו יומם ולילה. ומשמע דס"ל כמ"ד במנחות (דף צ"ט ע"ב) אפילו לא קרא אדם אלא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש ומשו"ה אמר דגדול הקורא ק"ש בעונתה מקורא בתורה בפעם אחרת כיון דגם בק"ש מיפטר מתלמוד תורה. אבל למאי דלא קיי"ל כההוא מ"ד אלא דלא קיים ולא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה אין סברא לומר דגדול ק"ש בעונתה יותר מקורא בתורה פעם אחרת כיון דאינו יוצא בק"ש חובת תלמוד תורה איך תהיה גדולה ממנה הא קיי"ל דתלמוד גדול ושפיר עבדו שהשמיטו להא דר' מני. ואתי שפיר ג"כ דלא חשו לדיוקא דר' מני דדייק מילתיה מלישנא דמתני' דברכות דקתני הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה מכלל דקורא בעונתה עדיף מקורא בתורה. דמתני' אפשר דאתיא כר' שמעון דאית ליה במנחות דקיים בק"ש לא ימוש ואנן קיי"ל כרבנן. אי נמי דאתיא מתני' כמ"ד דמעשה גדול מתלמוד תורה וכדאיתא בסוף פ"ק דקדושין (דף מ' ע"ב) ואנן לא קיי"ל כוותיה אלא כי הנך דנמנו וגמרו שם תלמוד גדול וכו' והכי תנן בפ"א דפיאה.