Nachal Eitan on Mishneh Torah, Sabbath Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
דברים המותרים לעשותן בשבת ובשעת עשייתן אפשר שתעשה בגללן מלאכה וכו' אם לא נתכוון לאותה מלאכה הרי זה מותר. עיין במל"מ שתמה על דברי התוס' בבכורות (דף כ"ד) שכתבו גבי עוקר דבר מגידולו כלאחר יד שרי באינו מכוין אף לר' יהודה משום דאף במכוין לא אסר כי אם מדרבנן ואין איסור בכה"ג מן התורה בשום מקום ואיך לא הוקשה להם מסוגיא דפרק כירה דמוכח מינה דחורש כלאחר יד אסור לר"י אף שאינו מכוין והניח הדבר בצריך תלמוד. ולק"מ די"ל דהתוס' דהתם סברי כמ"ש בפרק ערבי פסחים (פסחים דף ק"א) אליבא דר' יוחנן דס"ל דגרירה חמירא טפי משאר דבר שאינו מתכוין משום דקרוב לעשות חריץ ודמי לפסיק רישא. וא"כ מהאי טעמא מחמירין ביה טפי מבעוקר דבר מגידולו כלאחר יד באינו מכוין. ובהכי יש ליישב ג"כ מ"ש תוס' בפ"ק דכתובות דרבי יהודה מתיר גבי מקלקל כשאינו מכוון ותמה עליהם ג"כ הרב הנ"ל דאיך לא הוקשה להם מסוגיא דפרק כירה דמוכח מינה דאף באיסורים דרבנן אוסר ר"י דבר שאינו מתכוין. וכמו שהקשו לרש"י ביומא. ולפמ"ש א"ש דגם התוס' בכתובות אזלי בשיטה זו שכתבו בפסחים ואפשר דגם רש"י הכי סבירא ליה. ובזה לא קשה מה שהקשו עליו התוס' ביומא:
כל מלאכה שהיחיד יכול לעשותה לבדו ועשו אותה שנים בשותפות וכו' הרי אלו פטורין ואם אין אחד מהן יכול לעשותה לבדו עד שיצטרפו וכו' ועשו אותה בשותפות שניהן חייבין. והקשה הלח"מ דרבינו פסק כר' יהודה דפוטר בזה עוקר וזה מניח ופוטר ג"כ בזה יכול וזה יכול ומחייב בזה אינו יכול וזה אינו יכול ודלא כרבי שמעון דפוטר ג"כ בזה אינו יכול וזה אינו יכול. ובגמרא דפרק המצניע אמרינן דטעמא דר"ש הוא דתלתא מיעוטי כתיבי נפש תחטא אחת תחטא בעשותה תחטא. חד למעוטי זה עוקר וזה מניח [וחד למעוטי זה יכול וזה יכול] וחד למעוטי זה אינו יכול וזה אינו יכול ור' יהודה חד למעט זה עוקר וזה מניח וחד למעט זה יכול וזה יכול וחד למעט יחיד שעשה בהוראה ור"ש יחיד שעשה בהוראה חייב וכיון דרבינו פסק כר' יהודה ה"ל למפסק דיחיד [שעשה בהוראה] פטור והוא פסק בהלכות שגגות דיחיד חייב. וא"כ איך פסק כאן כר' יהודה דמחייב בזה אינו יכול וזה אינו יכול. דמשמע דר"י גופיה הוה פוטר אי לא הוה איצטריך ליה מיעוטא למפטר יחיד בהוראה. ותירץ דראה רבינו לפסוק כר"י בזה אינו יכול משום דר' מאיר מסייע ליה בזה דאיהו מחייב גם בזה יכול וזה יכול ונמצא דבזה אינו יכול וזה אינו יכול סבר ר"מ כר"י אבל בהא דיחיד בהוראה פסק כר"ש משום דחכמים סברי הכי בהוריות. ולדידי אין בזה טעם לומר דפסק כר"י משום דר"מ מסייע ליה. דהרי ר"מ לא מטעמו דר"י מחייב אלא משום דסבר דנפש לא משמע למעט שותפות וליכא רק תרי מיעוטא אחת תחטא בעשותה תחטא ואתא חד למעוטי זה עוקר וזה מניח וחד למעוטי יחיד בהוראה דפטור והשתא מנ"ל לרבינו לפסוק כר"י דמחייב בזה אינו יכול וזה אינו יכול מחמת טעמיה דר"מ הא ר"י גופיה פליג אטעמיה דר"מ וסבר דנפש משמע מיעוטא לשותפין. וכמו שמבואר בגמ' (דף צ"ג) ופרש"י נפש משמע ולא נפשות. ואיכא לדידיה תלתא מיעוטא ואיהו גופיה מודה דאי לאו דאיצטריך למעט יחיד בהוראה ממעטין זה אינו יכול [וזה אינו יכול] וכר"ש דלתרוייהו משמע להו נפש מיעוטא. וא"כ ר"מ יחידאה הוא בסברא זו דנפש לא הוה מיעוטא ולא ה"ל לרבינו לפסוק כסברתו נגד סברת ר"י ור"ש דמשמע מיעוטא אמנם יש לי בעז"ה לתת טעם נכון לדעת רבינו ז"ל במאי דפסק כסברת ר' מאיר משום דכוותיה אזלא מסקנא דסוגיא דפ"ק דערכין (דף ד' ע"ב) דקאמר דלא איצטריך נפשות גבי ערכין לאחד שהעריך מאה ופרש"י דאי הוה כתיב נמי נפש הוה משמע נפשות הרבה כעניין שנאמר ונפש אדם ששה עשר אלף וכן משמע מהתורת כהנים שהביאו התוס' בפ"ק דזבחים (דף ה' ע"ב) דלא ממעט שותפין שאין מביאין קרבן מנחה מדכתיב נפש אלא מדכתיב קרבנו. וא"כ ה"נ אין למעט ולפטור בשעשו מלאכה בשבת מדכתיב נפש וליכא רק תרי מיעוטא ואמר חד למעוטי זה עוקר כו' וחד למעוטי זה יכול וזה יכול אבל לזה אינו יכול וזה אינו יכול ליכא מיעוטא ולכך מחייב:
כל העושה שיעור מלאכה כולה בשגגה מתחלה ועד סוף חייב חטאת קבועה. משמע דאי אדכר בנתיים פטור מחטאת. והיינו דוקא בהעברה וכהאי גוונא מלאכה שבידו להחזירה כשנזכר מועילה הידיעה שבנתים לפטור אבל בזורק וכהאי גוונא מלאכה שאין בידו להחזירה כשנזכר לא מפטר במה שנזכר כדאיתא בסוף פרק הזורק. והא שלא ביאר זה רבינו כאן הוא מפני שביארו בפ"ו מהל' שגגות. והא דמשמע מדברי רבינו לקמן בפ"ט דין ה' גבי שכח והדביק פת בתנור בשבת דאם נזכר קודם שתאפה לא מצי למיתי לידי חיוב חטאת וכמ"ש הלח"מ שם על כרחך היינו משום דס"ל דהתם הוי בידו להחזיר מלאכת האפיה משום שיכול לרדותה קודם שתאפה. ואע"ג שיש בזה איסור דרבנן אפילו הכי מקרי בידו לעניין זה דמועילה לו הידיעה לפטור מחטאת. וזה דלא כנראה מדברי התוס' ישנים בפ"ק דשבת בשם מהר"ם דגבי הדביק פת בתנור מצי למיתי לידי חיוב חטאת אף שנזכר קודם שתאפה אם חזר ושכח והיינו משום דחשיב לה אין בידו לרדותה מחמת איסור דרבנן והא דגבי העברה חשיב בידו לעמוד בתוך ד' אמות על כרחך הוא דס"ל דמותר לכתחילה לטלטל פחות מד' אמות בר"ה פעם אחת רק כמה פעמים אסור וכדעת הפוסקים דס"ל הכי. ובשו"ת חות יאיר סי' ט"ו כתב בפשיטות דלא שייך חצי שיעור היכא דנזכר השיעור בפירוש בתורה כמו לטלטל פחות מד' אמות דבתורה כתיב שבו איש תחתיו ודרשינן כתחתיו וכן שיעורא דתחומין במה שהתירה תורה בפירוש לא אסרו חז"ל אלא א"כ מצאו סמך לזה כמו גבי תחום דאלפיים: