אם נפסקה רצועת סנדלו בכרמלית נוטל גמי לח הראוי למאכל בהמה וכורך עליו וקושר הגמי. וכתב הרב המגיד דרבינו לא כתב החילוק דאיתא בגמרא בין כרמלית לחצר דמינטר דהתם אפילו לטלטלו אסר רב יוסף ואולי דעתו דהך דרב יוסף אתיא דלא כהילכתא שסובר דכלי שנשבר בשבת אין ראוי לטלטלו אלא א"כ עושה מעין מלאכתו הראשונה ואין הלכה כן כמ"ש בפכ"ה. ולדידי אין זה מספיק דהתינח שלא כתב רבינו דין זה גבי שבת אבל גבי יו"ט הו"ל לכתבו דשם סבר לאסור בטלטול כלי שנשברה בו ביום אם אינו עושה מעין מלאכה ראשונה וכמו שיתבאר בהלכות יו"ט וא"כ הו"ל לרבינו לאשמועינן דאם נפסקה רצועת סנדלו ביו"ט בחצר אסור לטלטלו. ועוד דבחידושי הרשב"א כתב דסנדל גרע משאר כלי שנשבר משום שדעתו לתקנו. אמנם אתי שפיר דעת רבינו לשיטתו שפסק בהלכות כלים פ"ז סנדל שהוא טמא מדרס ונפסקה אחת מאזניו ותקנה טמא מדרס והיינו סתם מתניתין דכלים דמייתי בסוגיא דשבת (דף קי"ב ע"ב) ומתבאר מתוך הסוגיא ופירוש רש"י שם דבין שנפסקה פנימית או חיצונה טמא ואע"פ שלא תקנה עדיין כלי הוא וא"כ מדהוי כלי לטומאה הוא הדין לגבי שבת וכדאיתא שם. ורב יוסף דאסרו בטלטול סבר כרבי יהודה דמטהר בברייתא ומסקנא דסוגיא מוכחת דלא כרב יוסף דוק ותשכח. ומה שהקשה הלח"מ דאי רבינו מתיר נמי בחצר אמאי נקט כרמלית. י"ל דאתא רק לאפוקי חצר שאינה מעורבת. וכן משמע בכס"מ ע"ש:

נימת כנור שנפסקה קושרין אותה במקדש. והנה הרב ר' יהונתן בפרק בתרא דערובין כתב דמתניתין דקושרין נימת כנור במקדש אתיא כמאן דאמר דעיקר שירה בכלי דלמאן דאמר דעיקר שירה בפה לא שרי לקשור נימת כנור. אמנם דעת רבינו נראה דאינו כן דהרי פסק בהלכות כלי המקדש דעיקר שירה בפה ואעפ"כ פסק דקושרין. ונראה דס"ל דהא דאמר ר' ירמיה בר אבא בסוכה (דף נ"א) אפלוגתא דר' יוסי ברבי יהודה ורבנן בשיר אי דוחה שבת מחלוקת בשיר של שואבה אבל בשיר של קרבן דברי הכל עבודה היא ודוחה את השבת. היינו אפי' למאן דאמר דעיקר שירה בפה ודלא כרב יוסף דקאמר התם דפליגי אי עיקר שירה בכלי. ושוב ראיתי שכן כתב הלח"מ לדעת רבינו בסוף הלכות לולב. אלא שמ"ש שם הטעם משום דאין שבות במקדש אינו מספיק לפי מ"ש רבינו כאן דקושרין נימא שנפסקה דמשמע דאף מלאכה גמורה מתיר. ודוחק לומר כמ"ש התוי"ט דרבינו לא התיר רק לקשור קשר שאינו של קיימא דא"כ אמאי כתב רבינו שלא יקשור נימא לכתחילה אפילו במקדש אלא ודאי דבקשר של קיימא איירי ואפילו הכי מתיר בשנפסקה. אלא נראה דהיינו טעמא דמתיר אפילו מלאכה בשביל מצות השיר במקדש גם למאן דאמר דאין עיקר שירה בכלי דמכל מקום כיון דמצוה מיהא איכא בכלי טפי מבפה מצי דחיא שבת דהא קיי"ל דאף מצוה מן המובחר דגבי קרבן דחי שבת. וכדמוכח במנחות (דף ס"ד) גבי שחט כחושה דאומרין לו הבא שמינה לכתחילה וכ"כ רבינו בפ"ב דשגגות ומשמע דהיינו משום דמצוה מן המובחר בשמינה אע"ג דכחושה נמי כשירה. וכן איתא בהדיא בירושלמי דפסחים פ"ו. וכן משמע בשבת (דף קל"ג ע"ב) דמשום מצות זה אלי ואנוהו מחללין שבת במצות הנוהגות בו. ועיין בשאגת אריה סי' נ"א. ועל פי זה מיושב מה שהקשו התוס' בסוכה ובערכין ממתניתין דהתם להא דרב יוסף בסוכה. ולפמ"ש לדעת רבינו אתי שפיר דקושטא דלא קיי"ל כרבי יוסי בסוכה עיי"ש: