Nachal Eitan on Mishneh Torah, Sabbath Chapter 18
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
המוציא דבר מרה"י לרה"ר או מרה"ר לרה"י אינו חייב עד שיוציא ממנו שיעור שמועיל כלום וכו'. עיין במשנה למלך שכתב בפשיטות דכל השיעורין שנאמרו בשבת לגבי ל"ט מלאכות הוא דוקא לחיוב חטאת אבל איסור מן התורה איכא אף בפחות מכשיעור דקיי"ל דחצי שיעור אסור מן התורה וכ"כ רש"י והגהות אשר"י. ובעל המגי"ה הביא שבתשובת חכם צבי דייק מדברי התוס' ביומא דגבי שבת אפילו איסור תורה ליכא ויש לי להביא ראיה לדעת התוס' והחכם צבי מדתניא בתוספתא דפ"ד דביצה גבי האורג חוט אחד וכותב אות אחת דחכמים אומרים בין בשבת ובין ביו"ט אין חייב אלא משום שבות. משמע שאין בו אלא איסור דרבנן מדקרי ליה שבות. וכן יש לדקדק מדברי רבינו דלעיל בפרק י"א גבי כתב אות אחת כו' כתב לשון פטור וכן בפרק זה לקמן דין כ"ג כתב המוציא חצי שיעור פטור וכן כל העושה מלאכה מן המלאכות חצי שיעור פטור ובריש הלכות הללו פירש דברי עצמו דבכל מקום שנאמר שהעושה דבר זה פטור היינו מן הכרת ומן הקרבן ע"ש אבל אסור לעשות אותו דבר בשבת ואיסורו מדברי סופרים ע"כ. וא"כ משמע דפטור דנקט גבי חצי שיעור אין בו איסור תורה. ואע"ג דבתורת כהנים פרשת אחרי גבי יוה"כ מרבה ליה מקרא דוכל מלאכה אסמכתא בעלמא הוא. דכהאי גוונא מרבה התם שלא יעלה באילן וכו' מקרא דשבתון וזה ודאי אינו רק אסמכתא וכ"כ התוס' בבכורות (דף נ"ד) וזה דלא כמ"ש בזית רענן דברייתא דתו"כ ס"ל דחצי שיעור אסור מן התורה. ולא זכר תוספתא דביצה:
אדם חי וכו' חולה המוציא אותו חייב. דברי הרה"מ דחוקים כמ"ש בס' מעשה רוקח וגם דבריו דחוקים אלא יש ללמוד כן מדאיתא ביומא (דף ס"ו) אהא דתניא גבי שעיר המשתלח איש עתי אפי' בשבת. למאי הילכתא אמר רב ששת לומר שאם היה חולה מרכיבו על כתיפו. ופריך כמאן דלא כר' נתן דאמר חי נושא את עצמו ומשני אפי' תימא ר' נתן חלה שאני. ומדרבי נתן יש ללמוד לרבנן באדם דחלה שאני. וכן משמע מהא דתנן בראש השנה גבי עדות החודש ואם היה חולה מרכיבו על החמור וכמבואר מדברי המפרש בפ"ג מהל' קידוש החודש ע"ש וכ"כ בקרבן נתנאל:
המוציא חגב חי כל שהוא. מבואר מדברי הרב המגיד דהיינו דוקא חגב חי טהור אבל טמא אינו בכל שהוא. והטעם מבואר בגמ' דטהור מצניעין אותו לקטן לשחוק בו אבל טמא אין מצניעין אותו לקטן לשחוק בו דדילמא מאית ואכיל ליה. ואע"ג דמדברי רבינו בפט"ו מהל' טומאת מת משמע דעוף טמא שאינו מסרט ראוי לתינוק לשחוק ביה ולא חיישינן דילמא מאית ואכיל ליה יש לחלק דשאני עוף שאין ראוי לאוכלו כך כמו חגב וכמ"ש המג"א באו"ח סי' שמ"ג. ובדבר שאינו ראוי לאכלו לא גזרינן דילמא אתו למיכל מיניה כדאמר בפסחים (דף י"א). ואף שכתבו תוס' ומרדכי פ"ב דפסחים דעוף הוא רך וחזי לאומצא. היינו לגדול אבל לתינוק אינו ראוי חי. וזה דלא כהמשנה למלך בהל' טומאת מת שמדמה עוף לחגב שאין נותנין אותו לקטן ולפי דבריו דברי רבינו אינם מחוורים וזה אינו: