היתה עמו בהמה מניח כיסו עליה כשהיא מהלכת כו' ואסור לו להנהיגה. כתב הרב המגיד שדעת רבינו דהא דאמרינן מניחו עליה כשהיא מהלכת אין כוונת הגמ' להתיר אלא כשהוא אינו עושה מעשה כלל אבל כשהוא מנהיג מה תועלת יש כשהבהמה אינה עושה עקירה והנחה ודלא כהרשב"א שכתב דבכהאי גוונא שמניחו עליה כשהיא מהלכת דבחבירו פטור אבל אסור בחמורו מותר ואפי' מחמר ומנהיגה. ונראה להביא ראיה לדעת רבינו מהא דאמר בפסחים (דף ס"ו) גבי ערב פסח שחל בשבת ושכח להביא סכין מערב שבת למחר מי שפסחו טלה תוחב לו בצמרו גדי תוחב לו בין קרניו. ופריך והלא מחמר ומשני מחמר כלאחר יד הוא. והשתא קשה דהו"ל לשנויי כשהוא מהלך מניחו עליה וכשהוא עומד נוטלו הימנה דכהאי גוונא שרי בריש מי שהחשיך והתוס' הרגישו בזה ולא תרצו כלום. ולפמ"ש רבינו אתי שפיר דהא לא שרי בכהאי גוונא אלא כשהוא אינו מחמר אחריה אבל כשהוא מחמר ומנהיגה אסור ומשום הכי לא הוה מצי לשנויי הכי אהא דפריך והלא מחמר ושוב מצאתי כן במג"א סי' רס"ו:

עיין בדברי הרב המגיד והלח"מ בעניין עשה אי ילפינן מדין קל וחומר. ובעל הפמ"ג בס' שושנת העמקים כתב (כלל ז' וח') דלא ילפינן. ולא ראה מ"ש בס' שער המלך הלכות ביאת המקדש שהוכיח מסוגיא דמכות (דף ט"ו ע"א) דילפינן. ולי נראה דכן יש להוכיח ג"כ מסוגיא דיומא (דף ל' ע"ב) ואח"כ מצאתי שכ"כ בס' שיח יצחק. ויש לי עוד להביא ראיה מסוגיא דפ"ק דקידושין (דף ל"ד ע"ב) דקאמר דלכתוב רחמנא במצה דנשים חייבות ולא לכתוב גבי הקהל ואנא אמינא טפילים חייבין נשים לא כל שכן הרי דהוה ילפינן לחייב נשים בעשה דהקהל מק"ו. וכך מבואר מפירוש רש"י בחגיגה (דף י"א ע"ב):