עור שמחפין בו התפילין אינו צריך עיבוד כלל. וכתב הכ"מ דרבינו פסק כת"ק דרבן שמעון בן גמליאל בסוף פ' נגמר הדין דאמר טלה עליהן עור בהמה טהורה כשירות אע"פ שלא עיבדן לשמן ולא כרשב"ג דאמר פסולות עד שיעבדן לשמן. ולפ"ז צ"ל דרבינו מפרש כמו שפירש"י התם (דף מ"ח ע"ב) דרבא דסבר התם הזמנה לאו מילתא היא גבי האורג בגד למת וקיי"ל כוותיה כמ"ש בהלכות אבל ס"ל כתנא קמא דרשב"ג דלא בעי עיבוד לשמן משום דלא אכפת ליה בהזמנה ודלא כפירוש התוס' בשם ר"ת דרבא כרשב"ג ס"ל. ושוב ראיתי שכ"כ המגן אברהם באו"ח סי' ל"ב. אך אכתי קשה לי לפ"ז מ"ש רבינו בפ"א מהלכות ציצית דבעינן טוויית החוטין לשם ציצית. וכתב הכ"מ דפסק כשמואל דסבר הכי בפרק התכלת ובפ"ק דסוכה ודלא כרב דלא מצריך טווייה לשמה. והשתא תקשי הלכתא אהלכתא דהרי בפרק התכלת מוקי הגמ' פלוגתא דרב ושמואל כתנאי דת"ק ורשב"ג דסוף פ' נגמר הדין גבי עור דתפילין אי בעי עיבוד לשמה דרב כת"ק ושמואל כרשב"ג. וא"כ רבינו נראה כמזכה שטרא לבי תרי דגבי תפילין פסק כת"ק וגבי ציצית פסק כשמואל. ואחר כותבי ראיתי שהרגיש בזה הלח"מ בהלכות אבל שם וכתב על דברי הכ"מ כאן שאי אפשר לומר כן דרבינו פסק כת"ק דרשב"ג כיון שפסק כשמואל בהלכות ציצית ובפרק התכלת מוקמינן לדשמואל כרשב"ג. ופירש בענין אחר דרבינו פסק כרשב"ג אלא שמפרש מלתיה ברצועות ולא בחיפוי הבתים דלא הוו כל כך עיקר המצוה. והנה אע"פ דגם בחידושי ריטב"א כתב סברא זו בפ"ק דסוכה דיש לחלק בין עשיית גוף המצוה לחיפוי עור מיהו פשטא דשמעתא דפ' התכלת לא משמע הכי. וכן לישנא דת"ק ורשב"ג בברייתא לא משמע דאיירי ברצועות רק בעור שטלה על הבתים והדרא הקושיא לדוכתא דא"כ פסק רבינו כת"ק דמוקמינן ליה כרב ולא כשמואל ואיך פסק כשמואל. אך נראה די"ל דעת רבינו דס"ל דהסוגיא דפ' התכלת לא קיימא דאינה רק לפי הס"ד דסוגיא דפ"ק דסוכה (דף ט') דמקשה התם אדשמואל דפוסל שלא לשמה בציצית מסוכה דלא בעו בית הלל לשמה ולא אסיק אדעתיה דאיכא קרא גבי ציצית. ולפ"ז על כרחו הוצרך לאוקמא מילתיה דשמואל כתנאי ולא אתא רק כרשב"ג דבלא קרא מצריך לשמה גבי חפוי עור הבתים דתפילין והוא הדין בציצית. ואפשר דה"ה דמצריך נמי גבי סוכה לשמה וס"ל דלא נחלקו בית שמאי ובית הלל בזה. וכה"ג איתא בכמה דוכתי בכתובות (דף ע"ח ע"ב) ב"ק (דף צ"ד). אמנם למאי דמסיק בסוגיא דסוכה דטעמא דשמואל גבי ציצית משום דגלי בה קרא דכתיב גדילים תעשה לך לשם חובך וגבי סוכה דליכא קרא מודה דלא בעי לשמה א"כ א"צ תו לאוקמא מילתא דשמואל כתנאי ורק לרשב"ג דגם לת"ק אתא דשאני גבי ציצית דגלי קרא. ולפ"ז אתי שפיר דאין סתירה בפסקי רבינו מכאן להא דציצית. ושוב מצאתי להרמב"ן במלחמות פ"ק דסוכה שכתב כן לדעת הרי"ף. ונראה שנעלמו דבריו מבעל לח"מ ז"ל. ועפ"ז נסתלקה תמיהת התוס' שתמהו בסוגיא דהתכלת (דף מ' ע"ב) מסוגיא דסוכה ועיי"ש. ועוד יש לי להביא ראיה לזה דעל כרחך צריך לחלק בין ציצית לדעלמא לפי שיטתו של רבינו ופירוש רש"י בפ' נגמר הדין דרבא סבר כת"ק דא"צ עבוד לשמה גבי עור חפוי דתפילין והרי רבא גופיה סבר דציצית בעיא לשמה כדמוכח בעירובין (דף צ"ו ע"ב) גבי הא דאמר ר' אלעזר המוצא תכלת בשוק חוטין כשרין ומוקי בשזורין ומופסקין דכולי האי לא טרח אינש ומשו"ה לא חיישינן לשמא [לא] עשאן לשם ציצית. ופריך עליה רבא וכי אדם טורח לעשות קמיע כעין תפילין פי' ואפ"ה חיישינן בה לעשייה שלא לשמה וא"כ הכי נמי הו"ל למיחש גבי תכלת שמצא. וא"כ שמע מינה דס"ל לרבא דעשייה דציצית בעיא לשמה ואילו גבי חפוי עור לא בעי. אלא ודאי דשאני ציצית מהאי טעמא דמסיק בפ"ק דסוכה דגלי בה קרא דלך. וכן י"ל עפ"ז מה שהקשו התוספות בסנהדרין (דף מ"ח ע"ב) לפירוש ר"ת דמפרש דאביי דאמר התם הזמנה מילתא אתיא כת"ק דלא בעי עבוד לשמה בעור דתפילין וגבי ציצית בעי לשמה בפרק התכלת ולק"מ דהסוגיא דסנהדרין אזלא לפי המסקנא דסוגיא דסוכה דשאני גבי ציצית כנ"ל. ועתה נחזור ונשובה לדברי הלח"מ בהלכות אבל שאי אפשר לומר כדברי הכ"מ כאן וכבר נתבאר בכמה הוכחות דיש לקיים שפיר דברי הכ"מ. וגם שאר קושיות שהקשה הלח"מ שם יש ליישבם בעה"י. דמה שהקשה שם דמנא ליה לרבינו דעור שמחפין בו הבתים א"צ עיבוד כלל דהא משמע דלכו"ע עיבוד מיהא בעי גם לת"ק רק לשמה לא בעי. וגם זה גרם לו מפני שנעלם ממנו מ"ש הרמב"ן שם במלחמות פ"ק דסוכה וז"ל לת"ק עור טלאי אפי' עבוד עצמו א"צ דאפילו רשב"ג נמי לא מצריך ליה אלא משום דליעבד ביה בגופיה מעשה לשמן. ולאו עבוד דעיפוץ דהא לאו מקום כתיבה הוא דלא בעי עיפוץ אלא עיבוד כל דהו לשמן ולת"ק דלית ליה לשמן אינו צריך כלום עכ"ד. ומה שהקשה עוד הלח"מ שם דמניין לו לרבינו דעור הרצועות צריך עיבוד לשמן כיון דפסק כת"ק כמ"ש הכ"מ. וכן הקשה ג"כ בס' מרכבת המשנה. ויש לי ליישב ע"פ מ"ש הריטב"א בסוכה דההיא מתניתא דמייתי בסנהדרין אמר לאומן עשה לי תיק של ספר או נרתיק של תפילין עד שלא נשתמש בהן קודש מותר להשתמש בהן חול נשתמש בהן קודש אסור להשתמש בהן חול. דס"ל דכל דבר שבקדושה שהוא עצמו קדוש בעיא לשמה כגון עור שכותבין בו התפילין בעיא עיבוד לשמה וכן הכתיבה רק עור שמחפין בו התפילין א"צ דהוו משמשין. וא"כ י"ל דרבינו פסק כוותה דמתניתא וסבר דדין עשיית הרצועות צריכין לשמן כדין הכתיבה והיינו טעמא דהא איתקש קשירה לכתיבה שנאמר וקשרתם וכתבתם וכדאיתא במנחות (דף ל"ז ע"א) מה כתיבה בימין אף קשירה בימין וכו' וה"נ אמרינן מה כתיבה ועור שלה עשייתן לשמה הוא הדין עור של הקשירה עשייתה לשמה.