Nachal Eitan on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
זמן הנחת תפילין ביום ולא בלילה שנאמר ושמרת את החוקה וגו' מימים ימימה חוקה זו היא מצות תפילין וכו'. וכל המניח תפילין לכתחילה אחר שקיעת החמה עובר בלאו שנאמר ושמרת וגו'. ועיין בס' שער המלך שכתב דרבינו לא ס"ל כמ"ש התוס' בעירובין (דף צ"ו) דהא דאמר ר' יוחנן במנחות דהשמר דעשה לאו הוא אינו אלא לענין שלא להניח תפילין בלילה דזהו שב ואל תעשה אבל לעניין לקיים הנחת תפילין ביום דהוי קום עשה מודה דהשמר דעשה עשה הוא ואם עבר ולא הניח ביום אינו עובר בלאו אלא סבר רבינו כדעת רש"י בפירוש החומש דבכל מקום הוי השמר דעשה לאו אע"פ שהזהיר על קיום עשה בקום ועשה. והוכיח כן ממ"ש רבינו בהלכות בית הבחירה גבי שמירת המקדש מצות עשה ואם בטלו השמירה עברו בלא תעשה שנאמר ושמרו את משמרת הקודש ולשון שמירה אזהרה הוא הא למדת ששמירתו מצות עשה וביטול שמירתו מצות לא תעשה. ולפ"ז ה"נ אם לא הניח תפילין ביום עובר בלאו. והא דקאמר ר' יוחנן דהמניח לאחר שקיעת החמה עובר בלאו ולא קאמר רבותא טפי דאף אם עבר בשב ואל תעשה ולא הניח ביום עובר בלאו היינו משום דאם הניח בלילה היה חייב דעביד מעשה אבל אם לא הניח ביום פטור דלא עביד מעשה. והוקשה לו דא"כ אמאי לא כתב רבינו דאם עבר ובטל ממצות הנחת תפילין ולא הניחן ביום דעובר בל"ת מושמרת. ולדידי קשה לי על דברי המחבר הנוכחי דעל כרחך אין לומר כן דבכל מקום לרבינו השמר דקום ועשה נמי לאו הוא דא"כ איך כתב רבינו בפ"א דהלכות קידוש החודש מ"ע מן התורה שיחשבו בי"ד וידעו אם יראה הירח אם לא וכו' שנא' ושמרת את החוקה הזאת למועדה. והשתא אמאי לא קאמר דעוברין בלאו אם ביטלו ולא חשבו. ועוד קשה לי מ"ש רבינו בפרק י"א מהל' רוצח כל מכשול שיש בו סכנה מצות עשה להסירו וכו' שנאמר השמר לך ושמור נפשך ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאין לידי סכנה ביטל מ"ע ועבר בלא תשים דמים ואמאי לא כתב דאם לא הסיר המכשולות עובר בל"ת דהשמר לך וגו' כיון דהשמר דקום ועשה נמי הוי לאו בביטולו. ולי נראה דדוקא כההיא דגבי שמירת המקדש הוי שמירה ל"ת אע"פ שהזהיר על קיום עשה דהתם אין בו שום אזהרה בשב ואל תעשה רק בקום ועשה אבל היכא שבא אזהרה דשמירה ג"כ אמניעה בשב ואל תעשה עם צווי בקום ועשה לא חשבינן ליה לאו בכוליה רק במניעה דשב ואל תעשה ולא בקום ועשה. והשתא אתי שפיר ההיא דהל' רוצח שלא כתב דהמניח מכשולות ולא הסירן עובר בל"ת דהשמר לך דהתם לא אתא השמר להזהיר על קיום במעשה להסיר מכשולות בלחוד דהא אתא ג"כ למניעה בשב ואל תעשה שלא יקלל את עצמו וכדאיתא בסוף פ"ד דשבועות והעתיקו רבינו בסוף הלכות סנהדרין. ועפ"ז אתי שפיר ג"כ דברי רבינו בהלכות קידוש החודש שלא כתב דעוברין בלאו אם לא חשבו ראיית הירח כיון דלא אתא ושמרתם להא בלחוד אלא אתי נמי לאזהרת שב ואל תעשה שלא יניח תפילין בלילה כמ"ש כאן תו לא הוי ל"ת לביטול קום ועשה שבשמירה זו. ולפ"ז ה"נ לא הוי ל"ת לעניין קיום עשה דהנחת תפילין ביום ומודה בזה רבינו לדברי התוס' בערובין וכדמוכח ממ"ש בהלכות קידוש החודש ובהלכות רוצח כמו שנתבאר ודלא כספר שער המלך. והנה ראיתי להשאגת אריה בסי' מ"ג שהקשה דאמאי לא חשיב לה רבינו במניין הלאוין להך דמניח תפילין בלילה בס' המצות שלו גם בפי"ט דהלכות סנהדרין שמנה שם כל הלאוין שחייבין עליהן אמאי לא מנה להאי לאו בהדייהו והרי מנה שם החותך סימני צרעת דחייב ובפ"י דהלכות טומאת צרעת כתב דנפקא מקרא דהשמר בנגע הצרעת וגו' אלמא דלאו הבא מכלל דהשמר הוי לאו גמור והיו חייבין עליו וה"נ הו"ל לחייב המניח תפילין אחר שקיעת החמה שבא מכלל לאו דושמרת עכ"ד. ואני אומר דאילו משום הא לא קשיא דלא דמי הך ושמרת דגבי תפילין להשמר דגבי נגע צרעת דלא איירי רק באזהרת שב ואל תעשה שלא לקצוץ נגעו ומשו"ה הוי לאו גמור נמי להחייב עליה משא"כ בושמרת דגבי תפילין דאתא ג"כ לצווי דקום ועשה דחשבון ירח מגרע כח הלאו דאזהרת שב ואל תעשה דנפיק מיניה שלא להניח תפילין בלילה שלא יהיו חייבין עליה ומהאי טעמא נמי לא חשיב ליה רבינו בסה"מ שלו במניין הלאוין כיון שלא בא על זה אזהרה מיוחדת בקרא בפני עצמה אלא כללו בחד קרא עם מצות חשבון הירח. וא"ת דאמאי כתב רבינו בסוף הלכות סנהדרין גבי המקלל עצמו דהיה חייב כמו שקילל אחרים שנאמר השמר לך ושמור נפשך והתם הא לא הוי הך השמר מיוחד לאזהרה זו בלחוד דמיניה יליף ג"כ עשה בקום ועשה להסיר המכשולות וכמ"ש רבינו בהל' רוצח וכמו שזכרתי בסמוך וא"כ אמאי היה חייב התם על קללות עצמו דנפיק מהך קרא גופיה דאתא לעשה. ולא מגרע בהכי כח הלאו כדאמרינן הכא גבי הנחת תפילין בלילה. ואין לומר דשאני התם דכתיב שמירה ב' פעמים ואמרינן דחד אתא לאזהרת לאו בשב ואל תעשה שלא יקלל עצמו ואידך אתא לצווי בקום ועשה להסיר מכשול דנראה דתרווייהו נפקי מהשמר לך דרישא דקרא לומר שישמור מדבר הגורם רעה לעצמו בין בקום ועשה כגון שיקלל את עצמו ובין בשב ואל תעשה כגון שמניח ואינו מסיר דבר המכשול ומזיק. דאילו אידך שמור דכתיב בסיפא דקרא ושמור נפשך אתא לדסמיך ליה פן תשכח את הדברים וגו' וכדאמר רבינא במנחות (דף צ"ט) השוכח דבר אחד ממשנתו עובר בב' לאוין השמר ופן. ולאו דוקא נקט השמר אלא מושמור נפשך נפיק דסמיך לפן תשכח ונקט השמר משום לישנא דר' אבין דמייתי התם דאמר כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא ל"ת. ועוד ראיה דושמור נפשך אתא לעניין שלא ישכח משנתו מדאיתא התם ר' יוחנן ור' אלעזר אמרי תרווייהו תורה ניתנה בארבעים ונשמה נוצרה בארבעים כל המשמר תורתו נשמתו משתמרת וכו' ומשמע דהיינו מדכתיב ושמור נפשך פן תשכח אמרי הכי. וכן מצאתי בהדיא בגירסת הילקוט פרשת ואתחנן וא"כ ש"מ כדאמרן דכי ילפינן אזהרה למקלל את עצמו ומ"ע להסיר מכשול הוא רק מהשמר דרישא דקרא והדרא הקושיא לדוכתא שהקשתי על רבינו דהלכות סנהדרין דאמאי היה חייב המקלל עצמו דנפיק מהשמר לך דמיניה נפיק ג"כ עשה למי שאינו מסיר המכשול ואמאי עדיפא מהמניח תפילין בלילה דנפיק מושמרת את החוקה וגו' דלא היה חייב משום דנפיק מיניה ג"כ עשה לחשוב ראיית הירח וכמ"ש. וי"ל ע"פ מ"ש בס' ברכי יוסף בשם הריטב"א אהא דמקלל עצמו דלא חשיב לאו שבכללות ואע"ג דדרשינן מיניה שלא יעמוד בסכנה וכו' דכל אזהרות מעניין אחד הן לשמור עצמו ע"כ. ולפ"ז אתי שפיר דלא דמי ל(ד)כאן דנפיק מושמרת שני ענינים חלוקים ומשו"ה לא חייב דדמי ללאו שבכללות משא"כ ההיא דסנהדרין כנ"ל.