Nachalat Ya'akov on Tractate Semachot Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הוי נטלה. ר"ל שניטלה נשמתו הימנו וע"ז פליג ר"ע ואומר שמוטב שלא יאמר כלל משיאמר הוי נטלה דמשמע שהוא בעצמו נטל נפשו:
אין קורעין. כתב הטור ביו"ד סי׳ שמ"ה והאי אין קורעין פירוש לרחוקים הקורעים לכבוד אבל הקרובים הראוים להתאבל קורעין עליו עכ"ל. וכתב עליו הב"י שהרמב"ן נתן טעם לדבר שהקריעה חיובא הוא וא"ת זה שאינו עושה מעשה עמך פטורים ממנו א"כ אף הם לא ינהגו עליו אבילות ואיך עומדין עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים. אבל הרמב"ם כתב בפ"א מהל׳ אבל דאינו נוהג אבילות כלל:
לא שעלה באילן. דאיכא למימר שמא נאנס ונפל ולא עשה לדעת אלא בעינן שיאמר תחלה לעשות כן ואח"כ ראינו שעלה לגג ונפל מסתמא נעשה לדעת ועי׳ בב"י סי׳ שמ"ה:
והראה לו אביו באזנו. פי׳ הרא"ש פרק אלו מגלחין סי' צ"ה פירוש שאביו הפחידו נשלם לו המאורע שאירע לו באזנו כדרך שמכין התינוקות ומושכין אותן באזניהם. ואין להקשות דהוי מעשה לסתור דהא גבי דהאי קטן לדעת הוי ואפ"ה אמר ר׳ טרפון שאין מונעין ממנו שום דבר. אכן כבר כתב שם הרא"ש ליישב דצריך להגיה בברייתא ואס היה קטן אין מונעין ממנו כלום ומעשה בבנו של גורנס בלוד כו׳ לפי שהיה תינוק וכשלא לדעת דגדול דמי וכן כתב בטור י"ד סי׳ שמ"ה גבי קטן הוי כשלא לדעת:
ולא היו מתאבלין. כדי שתהא בזיונן כפרה להם אלא אוננין בלבד דאין זה כבוד להרוג ואין כפרתו נמנעת בכן שאין אנינות אלא בלב בלבד:
אין בין שתיקה כו׳. ר"ל אם שותקין האבלים הוי כמו בכיה ומשו"ה פליג ואמר אפילו אנינות אין נוהג בהרוגי ב"ד ובש׳׳ס דפוס פפ"ד נדפס על הגליון בזה"ל ר"ל אין בין מתאבלין לאנינות שהוא בלב. וזהו ממש כמו שכתבתי וכן נכון לגרוס כאן:
אין מברין עליהם. פי׳ שאין מברין את האבלים ברחבה כדרך שמברין את האבלים בסעודה ראשונה משל אחרים כדאמרינן במ"ק דף כ"ז אבל על הרוגי ב"ד אין מברין דכתיב לא תאכלו על הדם פרש"י בסנהדרין דלה תאכלו על הדם משמע על הנרצח ומסברא אוקמינן לה אהרוגי ב"ד שנהרגין על עונש שלא ינהגו בהם כבוד משום כפרה:
ב"ד שהרג לא היו טועמין. הא נמי ילפינן במסכת סנהדרין מדכתיב לא תאכלו על הדם:
ובשביל שלא לשהות. נ"ל שכצ"ל ובלבד שלא לשהות וטעמא משום עינוי הדין:
ומשקין כו׳. פי׳ כדי שתטרף דעתן ולא ירגשו בצער מיתתן ובמסכת סנהדרין ילפינן לה מדכתיב תנו שכר לאובד ויין למרי נפש:
שני פעמים. במסכת סנהדרין ילפינן מהכא שמעל בחרם ג׳ פעמים שנים בימי משה ואחד בימי יהושע מדכתיב אנכי חטאתי משמע במעל הזה וכזאת וכזאת משמע עוד פני פעמים ואיכא מ"ד התם שמעל בחמשה חרמים והא דלא איענש בימי משה מסיק התם שקודם שעברו את הירדן לא איענשו על הנסתרות וע"ש:
ואומר ובני זרח כו׳. הכי איתא במסכת סנהדרין דף מ"ד ע"ב ופי' רש"י זמרי הוא עכן כדאמרינן לקמן וכוללו הכתוב עם שאר אחיו שהיו צדיקים משמע שגם הוא היה בן עוה"ב שנמחל חטאו ע"י שהתוודה קודם מיתתו:
כאילו עובד עבודת כוכבים. שעל ידי שגנב המכס צריך לפעמים לברוח וגם צריך להעלים שהוא יהודי ועי"כ יכול לבוא לידי כמה עבירות חמורות. ואיידי דקתני לעיל בחייבי מיתות ב"ד נקט נמי שהגונב הוי נמי כחייבי מיתות ב"ד:
כל הפורש כו׳. מי הן הפורשין מדרכי הצבור כתב הרמב"ם פ"א מהל' אבל הם האנשים שפרקו עול המצות מעל צוארן ואין נכללין בכלל ישראל בעשיית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות אלא הרי הן כבני חורין לעצמן כשאר העובדי כוכבים וכן האפיקורסין והמומרין והמוסרין לאנסין כל אלו נקראין פורשי מדרכי צבור וכ"כ הטור סי׳ שמ"ה:
הרוגי מלכות. כתב הטור בשם הרמב"ן דוקא הרוגי מלכי ישראל אבל הרוגי מלכי עובדי כוכבים מונעין מהן הספד וע"ש בב׳׳י:
מאימתי מתחילין למנות. כלומר מאימתי מונין האבילות שהרי לא נסתם הגולל שלא ניתנו לקבורה שיהא מונין להם מסתימת יגולל כמו בשאר מתים וא"כ מאימתי מתחילין למנות האבילות. ר"ן פרק א"מ:
משעה שנתייאשו כו׳. פי׳ הר"ן שמבקשים מאת המלך ושריו לקוברו וכשמתייאשו מלשאול אותו היום הוא להם כאילו נסתם הגולל וחייבין להתאבל עליהן אע"פ שבדעת של קרובים לגנוב אותן ולקוברן אפ"ה מתאבלין עליהם דמלתא דלא שכיחא היא:
שכל הגונב כו׳. כל זה מיותר גם הרי"ף והרא"ש הביאו הלכה זו בשם אבל רבתי ולא העתיקו לשון זה אכן ראיתי בחידושי אנשי שם שכתבו מלתא באפיה נפשיה הוא וכן סדר המשנה פ"ק דביצה שאפר כירה מוכן הוא וכתב הרא"ש מלתא באפי׳ נפשיה הוא כמו ואפר כירה וה"נ צ"ל כן:
לא ישרה כו׳. כתב הר"ן הטעם לפי שהוא גורם לבזות המת שאומרים אותו האיש הצלוב אחיו של פלוני הוא:
עיר גדולה. דבעיר גדולה אין מכירין זה את זה כ"כ ומ"מ לא ישרה בצד זה דהיינו סמוך לאותו צד שנצלב בו אלא בצד אחר:
עד שיכלה הבשר. כיון שאין הצורה קיימת לא יזכרו אותו לרעה עוד ר"ן פרק א"מ:
לא ישרה כו׳. פירש"י בכתובות לפי שמכירה ברמיזותיו וקריצותיו שמא יבואו לידי עבירה:
ומפנה אשה. הכי מסקינן במסכת כתובות שהיא נדחת מפניו:
והכהנת אע"פ כו׳. פרש"י שמא יבוא עליה וכהן אסור בגרושה:
בד"א מן הנשואין. כשנתגרשה מן הנשואין כיון שלבו גס בה חיישינן שמא יבואו לידי עבירה אבל כשנתגרשה מן האירוסין שאין לבו גס בה וכן החולץ ליבמתו שאיי לבו גס בה מותר אע"פ שגס יבמתו שחלץ אסורה עליו כמו גרושה אפ"ה מותר לדור במבוי אחת. ובמסכת כתובות הביא הש"ס בשם אבל רבתי לענין פרעון חוב שאסור לפרוע לו חוב ע"י עצמה כשנתגרשה מן האירוסין אבל בגירסא שלפנינו אינה. והא דנקט לה הך דינא הכא י"ל איידי דאיירי לעיל מי שהיה בעלה צלוב בעיר שאסור לדור באותה עיר נקט לה נמי הך דינא דהמגרש דדמי ליה: