Nachalat Ya'akov on Tractate Soferim Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אלו שמות שאין נמחקין. אע"ג דבמס׳ שבועות קחשיב יותר. דקתני התם אלו הן שמות שאין נמחקין אל אלהיך אלהים אלהיכם אהיה אשר אהיה אל"ף דל"ת יו"ד ה"א שדי צבאות ע"כ. גם הרמב"ם פ"ו מהל׳ יסודי התורה קחשיב שבעה שמות שאין נמחקין מלבד אהיה אשר אהיה. אפ"ה אין מזה סתירה לברייתא דהכא. די"ל דקחשיב הכא אל ובזה נכלל כל שם אלהות. דהיינו אלהיך ואלהים ואלהיכם. אבל הש"ס דשבועות קחשיב כל חדא באפיה נפשיה. וכיוצא בזה כתב הכ"מ בפרק הנ"ל ליישב הא דלא קחשיב הרמב"ם אל ואלהי משום דבכלל אלהים הוא וא"כ י"ל איפכא ברייתא דהכא קחשיב אל וכל שם אלהות בכלל. ועפ"ז מיושב נמי דבאבות דר"נ פל"ד קחשיב י׳ שמות. דהתם קחשיב כל פרט ופרט והכא קחשיב בכלל. וכן אנו צריכין לומר בברייתא דהכא דקחשיב יו"ד ה"א ובזה נכלל השם של ארבע אותיות וגם החצי שם של ארבע אותיות:
שנא' ופקדו שרי צבאות. וא"כ קאי צבאות על שם ישראל ולא על הקב"ה. ובמסכת שבועות מפורש להדיא ר"י אומר צבאות חול שלא נקרא צבאות אלא על שם ישראל. ומייתי לה מקרא אחרינא והוצאתי את צבאותי את עמי ישראל ממצרים:
מארבע אותיות. משם אלוה או אלהי שנתכוון לכתוב כל השם ולא כתב רק שתי אותיות אל"ף למ"ד וכן שנתכוון לכתוב שם הויה ולא כתב רק יו"ד ה"א. אפ"ה אין נמחקין לפי ששתי אותיות אלו לחוד הן נמי שמות ובספר אגודה גרס הכי הכותב אל מן השם:
כיוצא בהן. ר"ל ששתי אותיות הללו הן נמי שמות:
צבא מצבאות. במס' שבועות גרסי׳ צד"י בי"ת מצבאות שי"ן דל"ת משדי הרי אלו נמחקין לפי שאלו שתי אותיות לחוד אינן שמות ומש"ה אין בהם קדושת השם עד שכתב כל השם:
בכל"ו. בית מן בה׳ וכ"ף מן כה׳ ולמ"ד מן לה׳ וכן וי"ו מן וה׳ שכל אלו נטפלין לשם ואינן מעצם השם ומותר למוחקן:
וכיוצא בהן. ר"ל שה' שי"ן נמחק מה׳ מ"ם נמחק שהן נמי טפילין לשם:
נ"ו כו׳. ר"ל אלהינו נ"ו נמחק אלהיכם כ"ם נמחק אלהיהם ה"ם נמחק שכל אותיות הללו נטפלין לשם מאחריו והא דקתני הכא וכיוצא בהן ר"ל אלהיך כ"ף נמחק:
וי"א כ"ם כו׳. חדא מינייהו נקט דהא לדעת הי"א כל האותיות הנטפלין לשם מאחריו אינן נמחקין והכי איתא במס׳ שבועות להדיא אחרים אומרים לאחריו אינו נמחק שכבר קידשו השם ופסקינן התם הלכתא כאחרים וכ"כ בש"ע סי׳ רע"ו:
הראשון קודש. דיודע אלהים קאי על הקב"ה והוי קודש. אבל והייתם כאלהים לא קאי על הקב"ה אלא פירושו והייתם כמלאכים וכן מפרש התרגום והוויתן כרברבייא ומש"ה הוא חול:
אלוהי האלהים. דאלהים השני קאי על השופטים הנקראים נמי אלהים והוא חול וכ"כ הב"י סי׳ רע"ו דאלהים בתרא קאי אשופטים ושרים והוא יתברך שופט עליהם כי רם ה' ומש"ה אלהים הראשון דקאי על הקב"ה קודש:
הראשון קודש. דקאי אהקב"ה ואדוני׳ קאי אשופטים והקב"ה הוא אדון על כל האדונים לכן הראשון קודש והשני חול:
אלהי אברהם. הכי מפורש במ"ר ורש"י בחומש פ' ויצא דאלה׳ אברהם קאי אהקב"ה. אבל אינך הוי שם עבודת כוכבים. ובמ"ר אית' אלהי אברהם משמש קודש וחול דיש לפרש על אביהם של יעקב והוא קודש ויש לפרש על אלהי אביהם של לבן והוי חול:
ואלהים לא תקלל כו׳. דיש לפרשו על ברכות השם והוה קודש. ויש לפרשו נמי שהוא אזהרה על קללת דיין והוי חול ובסנהדרין דף ס"ו ע"א פליגי בזה ר"י ור"ע דר"י סבר חול ודע סבר קודש. והא דקתני הכא ר"ש קודש צ"ל רש"א קודש. ובאגודה גרס ר"י אומר קודש:
שנאמר כי על כן. תיבת שנאמר מיותר וכצ"ל כי על כן כו' חול דפני אלהים קאי על מלאך וכן מפרש התרגום אפי רברבייא אבל על מחנה אלהים מתרגם משרית׳ מן קדה ה׳ וא"כ קודש הוא. ובאגודה הוסיף כאן פסוק אחד נשיא אלהים קודש [וכ"ה בכ"י]:
ויאמר אדני כו׳. פרש"י בחומש ובמסכת שבועות למלאך אמצעי קרא אדון וא"כ הוא חול דקאי על המלאך:
וי"א ויהי כו׳. ר"ל זהו חול. אבל הפסוק ויאמר אדני אם נא כו׳ היא קודש ונגד הקב"ה אמר אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך תמתין לי עד שאכניס האורחין וכן פרש"י בחומש ובשבועות ומיניה ילפינן דגדול הכנסת אורחין יותר מקבלת פני השכינה. ורבי חנינא ס"ל דגם הפסוק ויהי כאשר התעו אותי אלהים נמי קודש הוא וה"פ אילולי ה׳ כבר התעו אותי וכן איתא בירושלמי פ"ק דמגילה אבל בבבלי ליתא להך י"א:
ויאמר לוט אליהם כו'. וסיים בגמרא מי שיש בידו להמית ולהחיות. פרש"י וה"ק ויאמר לוט אליהם באזניהם אל נא יהי כן וחזר כלפי השכינה ואמר לו אדני הנה נא מצא עבדך חן כו׳ להחיות את נפשי עכ"ל וכיון דקאי אקב"ה מש"ה הוי קודש. והא דנקט כל השמות האמורין בלוט חול חוץ מזה ובאמת ליתא בפרשה של לוט רק עוד אחד דהיינו ויאמר הנה נא אדני סורו נא כו׳ והוא שם אדנות וקאי על המלאכים ועוד ב׳ פעמים כתיב שם הוי׳ וזהו וודאי קודש וא"כ היכי קתני כל השמות האמורין בלוט חול חוץ מזה דהא ליתא רק זהו. אכן כבר הרגיש בזה הכ"מ בפ"ו מיסודי תורה ותירץ בשם הריטב"א דלאו דוקא אלא אגב רהיטא נקט. ר"ל מדקתני כל השמות האמורים באברהם קודש חוץ מזה נקט נמי גבי לוט איפכא:
רי"א כו׳. כגון הקדש הקדשתי הכסף לה׳ (שופטים י״ז:ג׳) וכגון נוכח ה׳ דרכיכם אלו הן ביו"ד ה"א וקודש הן. באל"ף למ"ד כגון (שם י"ח) לו בית אלהים. (שם יז) את אלהי אשר עשיתי לקחתם חול חוץ מבית אלהים אשר בשילה דודאי קודש הוא וקאי על הקב"ה והכי איתא במסכת שבועות:
אלהים ומלך. נ"ל לפי שרוב ישראל היו עובדין ע"כ בימים ההם ומסתמא לא רצו שיענשו לנבות על ברכת השם אלא ודאי דקאי על ע"כ. אמנם במס' שבועות איתא דכל השמות האמורין בנבות קודש מבלי חולק וכ"כ הרמב"ם בהלכות יסודי התורה והוא הנכון גם הכא צריכין לומר כמ"ש לעיל סי׳ א׳ דנקט כל השמות אגב רהיטא דהא ליכא בפרשה של נבות אלא עוד פעם אחד (ברך) [ברכת] אלהים ומלך ופעם אחד שם הוי׳ וא"כ ליתא רק שם אחד שהוא קודש ומאי כל השמות דנקט א"ו כדאמרן:
בגבעת בנימין. דכתיב וישאלו בני ישראל בה׳ לאמר האוסיף לגשת למלחמה עם בני בנימין אחי ויאמר ה' עלו אליו. וס"ל לר"א שהוא חול ר"ל ששאלו לע"כ. ור"י סבר שהוא קודש ששאלו באורים יתומים:
שהמקום מבטיח וכו׳. פרש"י במסכת שבועות שיבטיח שיצליחו ואינו עושה. שהרי לא הצליחו באותה המלחמה. אע"כ שלע"כ שלהם שאלו. וע"ז השיב ר"י המקום כבר מבטיח ועושה. ובגמרא מבואר יותר והכי איתא התם. א"ל ר"י מה שהבטיח עושה והם לא ביחנו אם לנצוח אם לנצח באחרונה שבחנו הסכימה על ידן. פרש"י הם לא שאלו אלא האלך ולא אמרו התתנהו בידי באחרונה שביחנו באורים ותומים שאמרו האוסיף עוד לצאת למלחמה עם בני בנימין אחי אם אחדל. הסכימו לדבריהם והשיב ויאמר ה' עלו כי מחר אתננו בידך. ובאותו פעם באמת הצליחו ואם כן יש לומר שהוא קודש:
אספרה אל חוק. בהלכה זו אתי לאשמעינן לפי שתיבת אל מצינו לפעמים בניקוד סגול והוא נקרא אצל המדקדקים מלה שמחבר השם והפועל. ופעמים כתיב בניקוד פתח ופירושו לא. ופעמים הוא בניקוד צירי והוא שם קודש משמות שאין נמחקין. ופעמים אף שהוא בניקוד צירי פירושו כמו אלה כמו שמצינו כמה פעמים בתורה (בראשית כ"ו) את כל הארצות האל. ופעמים פירושו לשון חוזק כמו ואת אילי הארץ. או יש לאל ידי. והואיל שבתורה אין חילוק באלו התיבות במסורה מש"ה אתא לאשמעינן דלא ניתי למטעי היכא נקרא בניקוד צירי והוא קודש והיכא נקרא באחד משארי תנועות והוא חול ועל פ"ז יובן כל הלכה זאת לקמן. אמנם הא דפליגי הכא הת"ק וחכמים באספרה אל חוק. קשה לי במאי פליגי דא"ל דפליגי בתיבת אל ק׳ מ"ט דת"ק דאמר קודש דא"כ אין לו שייכות וחיבור כלל. ואיל נמי דפליגי בשם המיוחד דכתיב בתריה אל חוק ה׳ קשה מ"ט דחכמים דאמרי חול וחלילה לעשות מקודש חול. ומצאתי דאתא לידי מקרא גדולה מדפוס ויניציאה הנדפס ע"י בומבורגי עם תרגום ופי' הרד"ק שנכתב על הגליון בפסוק אספרה אל חוק ונכתב בצידו אל אל. וכן בתרגום כתב בצד הגליון. אשתעי אלהא קיימא דה׳ הרי להדי׳ דאיכא מאן דסבר דתיבת אל הוא קודש. וא"כ ע"כ צ"ל דפסקינן להך קרא בסכינא חריפא וה"פ אספרה אל ונגד הקב"ה אמר אספרה חוק המוטל עלי כפרש"י והדר מפרש מהו שאספר ה׳ אמר אלי כו׳:
אל אלהים. לפי דכתיב גבי אלהים אתא לאשמעינן דהאי אל דכתיב גביה נקרא בסגול ולא בצירי וא"כ הוא חול:
להלוך אל אל אל. הראשון בסגול וחול. ואל השני בצירי והוא קודש:
עמנו אל ועמנו אל כו׳. גי׳ דהכא אין לה שחר ובודאי ט"ס הוא וכצ"ל הראשון חול והשני קודש הראשון אינו נחלק והשני נחלק. וה"פ דבישעיה ז׳ כתיב לכן יתן ה׳ הוא לכם אות הנה העלמה הרה ויולדת בן וקראת שמו עמנואל וקאי שם עמנואל על האדם וכבר קתני לעיל הלכה ד׳ כל שמות הדיוטות שאותיותיהם כאותיות השם הרי אלו נמחקין ומש"ה מותר למחוק שם עמנואל לפי שקאי על הבן היולד ומה"ט נמי דאינו נחלק דחד תיבה הוא. ובישעיה סי׳ ח׳ כתיב וחלף ביהודה שטף ועבר עד צוואר יגיע והיו מוטות כנפיו מלוא רוחב ארצך עמנו אל ועוד כתיב שם עצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל. זהו קודש שהנביא הבטיח שבארצנו יהיה אל עמנו להצילנו וכן כי עמנו אל קאי וודאי על הקב"ה וא"כ הוא קודש. ומה"ט נמי דנחלק לפי שעמנו הוא תיבה בפ"ע ואל הוא תיבה בפ"ע. וכן ראיתי במקרא קטנה מדויקת משנת ד"ש שנדפס תיבת עמנואל הראשון בתיבה אחת ועמנואל השני והשלישי נחלקים כזה עמנו אל:
ויהי כאשר התעו כו׳. לשון ראשון ואחרון דהכא דחוק דהא תרי פסוקי נינהו. אלא שרצה לפרש בקוצר וכולל שתי הפסוקים בחדא. וצריכין לומר ע"כ דהלכה זו אתי׳ כי"א בהלכה וי"ו דאילו לת"ק ולר"י דלעיל גם כאשר התעו אותי אלהים הוא קודש:
בבית אלהיו. (בהושע ט׳:ח׳) כתיב צופה אפרים כו׳ משטמה בבית אלהיו. פרש"י בביהמ"ק הרגו את זכריה ויבקשו להרוג את ירמיה וכיון דקאי בבית אלהיו על בהמ"ק הוי קודש אבל ברד"ק על פסוק זה מפרש פ"א ולאותו פירוש הוא חול:
ואתה וכו׳. פרש"י בהושע בהבטחתו ומשענתו שהוא מבטיחך אתה תוכל לסמוך ותשוב אליו וא"כ קאי על הקב"ה והוי קודש:
אלהים נצב כו׳. בפסוק זה כתיב ב׳ פעמים אלהים. הראשון קאי על הקב"ה והשני קאי על הדיינים והוא חול:
יסגירני אל אל עויל. הראשון בניקוד צירי והשני בניקוד סגול והוא מלה:
אל אל העמוד. כצ"ל אל אל האמור והוא (באיוב לד) והכא הוי איפכא מדלעיל שהראשון הוא מלה והשני הוא שם קודש:
אל יהי מקום לשועתי. ט"ס הוא וכן צ"ל אל יהי מקום לזעקתי והוא (באיוב טז) ומלת אל הוא בניקוד פתח:
יש לאל. אין לאל. בהיות לאל. אע"ג דהני תלתא בניקוד צירי אפ"ה חולין הם ופירושו לשון חוזק כדכתיב ואת אילי הארץ לקח:
אל מותי. אין זה פסוק ובאגודה נמי לא גרס ליה ונ"ל דצ"ל אל מות ביתה. והוא (במשלי ב') כי שחה אל מות ביתה והוא בסגול וחול הוא:
ואלהים אמר לבהלני. חדל לך מאלהים אשר עמדי קודש. אף שלפי פשטא דקרא הוא חול שהרי פרעה נכה אמר זה אמנם כבר כתב הרד"ק שם על הפסוק ואלהים אמר לבהלני וז"ל מחלוקת בדברי רז"ל י"א כי שניהם קודש וכן נראה ממה שאמר בפסוק שלאחריו ולא שמע אל דברי נכה מפי אלהים אולי מפי ירמיה הנביא היה לו עכ"ל וא"כ נראה דקאי על הקב"ה:
שיהא מפסיק כו׳. ר"ל שיפסיק בין אלהים ובין זדים:
אבל רחום כו׳. אריש פרקין קאי דקתני אלו שמות שאין נמחקין ע"ז קתני אבל רחום וחנון וכל הכינויים נמחקין:
עצמו וחבירו חייב. דכתיב רק השמר לך ושמור נפשך וכן פסק הרמב"ם פרק כ"ו מהלכות סנהדרין המקלל עצמו לוקה כמו שמקלל אחרים: גוים ומתים אחד חייב. הלשון אחד חייב אינו מדוקדק. גם על עיקר הדין יש לתמוה מאד דלא מצינו בכולה הש"ס שיהא חייב על קללת עובד כוכבים אדרבה בכולי ש"ס אמרינן ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך ואף על הכאתו איכא מ׳"ד דפטור דמקשינן הכאה לקללה כדאיתא במכות דף ט' ובסנהדרין דף פ"ה ואפילו מאן דמחייב על הכאתו ה"ט דס"ל לא מקשינן הכאה לקללה. מ"מ בקללתו ליכא מ"ד דמחייב. גם הרמב"ם פ' כ"ו מהלכות סנהדרין כתב להדיא המקלל אחד מישראל לוקה ובפ"ה מהלכות ממרים כתב המקלל אביו ואמו בכינוי פטור מן הסקילה אבל לוקה כדרך שלוקה על קללת אדם מישראל עכ"ל. מכל זה משמע דאינו לוקה על קללת עובד כוכבים. גם הא דקתני הכא במקלל את המת דחייב. יש לתמוה. דבהדי׳ כתב הרמב"ם בהל' סנהדרין פ' הנ"ל המקלל את המת פטור וכתב הכ"מ הטעם מדאיצטריך קרא במקלל אביו ואמו לאחר מיתה דחייב מכלל דבשאר כל אדם פטור. לכן נ"ל ברור דט"ס יש כאן ולפני המדפיס הי׳ כתוב עובד כוכבים ומת א"ח והוא ראשי תיבות אינו חייב וטעה וסבר שצ"ל אחד חייב. ותקנתו היא קלקלתו. ומה"ט נמי שינה הלשון וכתב אחד חייב ולא כתב חייב אחד. ולפמ"ש גמרא דהכא אינו חולק על הש"ס:
דיין ונשיא חייב שתים. שדיין ונשיא היו בכלל של המקלל כל אדם ולמה ייחד הכתוב לאו בדיין ונשיא לחייבו שתים והי"א סברי משיא הוא בכלל אלהים לא תקלל ולמה ייחד לאו ונשיא בעמך לא תאור לחייבו שלש וכ"כ הרמב"ם בהלכות סנהדרין וז"ל נמצא למד שהמקלל אחד מישראל לוקה אחת ואם קלל דיין לוקה שתים ואם קלל נשיא לוקה שלש עכ"ל:
המקלל בהן כו׳. מדקתני המקלל בהן משמע דקאי אכינויין דהא עד השתא מיירי בכינויין ומשמע דאם קלל אביו ואמו ושם המיוחד בכינויין חייב סקילה. ובסיפא קחני על הכינויין באזהרה ובאמת הכי קי"ל כסנהדרין דף נ"ו ודף סו דהמקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם. וכן גבי ברכת השם וילפינן להמדכתיב גבי ונוקב שם ה' עד שיברך שם בשם. וכן כתב הרמב"ם פ"ב מהלכות עבודת כוכבים ופ"ה מהלכות ממרים. וע"כ צריכין לפרש הא דקתני המקלל בהן אביו וכו׳ ארישא קאי דהיינו בשמות המיוחדין חייב סקילה. ויותר נראה להגיה וכצ"ל המקלל אביו ואמו בשם המיוחד חייב סקילה ועל הכינויין באזהרה ובזה ניחא הכל: