Netinah LaGer, Genesis
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מלאכים, אזגדין. ר"ל שלוחים, ולא ת' "מלאכיא" כלעיל בפסוק ב', משום שפי' כפשוטו וכן פירשו רוב המפרשים.
והכהו והיה המחנה, וימחנֵהּ ויהי משריתא. יותר נראה הגי' וימחנַהּ ותהי, כי מחנה תרגם בלשון נקבה, לא כהעברי אשר ישמש בו זכר ונקבה כמ"ש רש"י פה, וכמ"ש הראב"ע בכמה מקומות, כי כל שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו ואפשר נכונה ג"כ גירסת "ויהי" וכווונתו על הזכרים אשר הם במחנה, וכן מצינו כ"פ בתרגומו.
קטנתי, זְעֵיָרן זָכוּתִי" ר"ל זכיותי קטנות יותר מהחסדים.
מכל החסדים ומכל האמת, מכל חסדין ומכל טבון. הקשה בעל ס' מיני תרגומא, מדוע שנה לתרגם פה מדרכו לתרגם תמיד "טבון וקשוט" ? ואפשר משים שכתיב פה "חסדים" בל"ר ע"כ תרגם גם טבון בל"ר. ויותר נכון משום שהכא אמר הכתוב "מכל" ולא שייך לומר "מכל קשוט" שיורה שיש ח"ו במאמרו ית' דברים בלתי נאמנים וזה חרוף, ולכן ת' טבון, וממילא. הוכרח לת' חסדים "חסדין" וערמב"ן שכתב כי חסדים הוא הצלת נפשו ואמת היא הצלת העושר והרכוש.
במקלי, יחידי ת' הטעם ולא המלות.
על פניו, על אפוהי. לא תרגם "קדמוהי" אפשר שכיון למ"ש רז"ל בב"ר פ' ע"ו "אף הוא בעקא".
מעבר יבק, מעבר יובקא. הוא שם נהר או נחל מים בעבר הירדן מזרחה. ע' במדבר (כ"א כ"ד), ובדברים (ג' ט"ז) נקרא "יבק הנחל" ות' "יובקא דנחלא".
איש, גברא. דלא כפרש"י שפי' מלאך וכמו שת' לקמן פסוק כ"ט. ומה שת' לקמן פסוק ל"א "ראיתי אלהים, חזיתי מלאכא דה'", אפשר שכוונתו על המלאכים שפגעוהו הנזכרים לעיל בפסוק ב' ששם ת' הוא ג"כ מלאכיא דה'.
עד עלות השחר, עד דסליק צפרא, הוא כפי' הב' מהראב"ע, ובחנם טען בעל נתה"ש על פירוש הא', כי עלה בעברית הוא כמו סלק בארמית, וטעמו סר ובא למעלה ובאמת מתורגם הפעל עלה בארמית, בשני פעלים "סלק וסק" ואונקלוס ת' תמיד בעבר "סלק" ובעתיד "אסק, תסק" וראה והבן.
כי שרית עם אלהים, ארי רב את קדם ה'. עזב פשט הפסוק לכבוד ה', גם לא רצה לת' "מלאכא" (כלעיל פסוק ב' ולקמן פסוק ל"א שת' אלהים "מלאכא" ועושה אוחו חולין נגד הלכה, ע' במס' חולין דף צ"ב) כי גם את ההגשמה הזאת כי אדם יתאבק במלאכים רצה להרחיק.
ועם אנשים, ועם גובריא הי' צ"ל "קדם גובריא" אפשר מפני כבוד ה' לא ת' כן לבלי להשוות היצור ליוצר ועי' באוג"ר.
פנים אל פנים, אפין באפין. רק במלאך ת' כן, וכן במשה בסוף התורה אבל "פה אל פה" (במדבר י"ב ח') ת' בחזוון.
ויזרח לו השמש, ודנח ליה שמשא, וכן וזרח בחשך אורך (ישעיה נ"ח י') ת' "וידנח בחשוכא נהורך" "שמש זרחה" (נחום ג' י"ז) ת' "שמשא דנחא" "אור זרוע" שהוא כמו "זרוח" (תהלים צ"ז י"א) ת' "נהור דנח" והוא כמו בעברית "זנח" והא דת' זריחת השמש בפעל "דנח" וביאת השמש בפעל "עאל" אף שלפי הנראה צ"ל בהיפך. היינו משום דכוונתו "דנח מסטר מדנחא ועאל סטר מערבא" כמו שהאריך יב"ע בתרגומו ע"פ וזרח כשמש (קהלת א' ה').