Netivot HaMishpat, Hidushim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 267
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
והרמאי אע"פ שאמר. להרמב"ם אפי' סי' מובהק נגון נקב יש בצד אות פ' לא מהני עד דאיכא עדים ולהראב"ד מהני סי' מובהק גמור כעדים: (ש"ך):
וי"א דבסי' מובהק. היינו כגון נקב יש בצד אות פלוני (ש"ך דלא כסמ"ע) ובסמ"ע ס"ק ט' יש ט"ס וכן צריך לומר ממילא גם עתה אם אינו מביא ראיה שאינו רמאי או שהוא בחזקת צורבא מרבנן ותיבת עדים מוסב ג"כ על שהוא בחזקת צורבא מרבנן כלומר שאינו מביא ג"כ עדים שהוא בחזקת צורבא מרבנן ומי שהוא צורבא מרבנן א"צ להביא עדים שאינו רמאי אף בזמה"ז:
זה עדים וזה עדים וסי'. והש"ך הניח בצ"ע דע"י הסי' דהנך עדים שקרי נינהו וע"ב דהעיקר כדברי הרב:
נתן האחד סי'. אפי' סי' מובהקים ביותר:
העד אחד נמי שאינו ר"ל דא"צ לישבע נגד העד כיון דאפי' לאחר השבועה אין נותנין לזה שנשבע ואפי' העד מעיד שראה שנפל:
אפשר לשערו. דדרך טלית שלהן היה רוחב הבגד לקומת האיש ובארכו היה מעוטף בסביבו מש"ה יכול לשער הרוחב ע"י האיש (סמ"ע) והש"ך כתב שתלוי בראיית הדיין לפי המלבוש ודרך הלבישה:
עד שיבא אליהו מיירי ביש בו סי':
כדין ש"ש. כיון דמחויב לעסוק בשיטוח וניעור ובשאר צרכי אבידה ואז כשעוסק פטור מליתן פרוטה לעני ולכך הוי ש"ש:
וה"ה כאן. כלומר דהוי ספיקא דדינא:
לא לצורכו ולצרכה. הטעם שמא ישהה על גב המטה לצרכו לבד (ותיבת ויגנב שכתב הסמ"ע הוא ט"ס):
לא ישהה הכלי ע"ג האור. ואפילו נתינה מועטת אסור:
שלא למד מעולם. ודוקא בס' תנ"ך אבל גמרות ושאר ספרים שצריכין עיון אסור לו ללמוד:
דא"צ ב"ד ומשום דמשיב אבידה הוא בחזקת כשרות ואין חושדין אותו:
אם נאנסו לטעמיה אזיל דס"ל דשומר אבידה הוא ש"ש ומש"ה בהיתר תשמיש מעלינן חד דרגא ומחייבין אותו באונסין:
דאינו אלא ש"ח. לע"ד בהיתר תשמיש אינו אלא ש"ש:
וטען בעל המציאה. ואם טוען אני ראיתי שהגבהת שני כיסין חייב שבועה (סמ"ע):