מתני' שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים זה אחר זה ישלם לאחרון שבהם כו' האחרון אחרון נשכר דברי ר"מ ר' שמעון אמר שור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום זה נוטל מנה וזה נוטל מנה כו' ובגמ' א"ר ינאי בא עליו ר' מאיר משני צדדין מה נפשך שלך הוא תנהו לי אינו שלך תנהו לי שאגבנו ולא כן אמר ר' אלעזר שמירת נזקין כשמירת קנין א"ל ר' יודן ומסרו לו לנזקין ואינו אלא כמשכון בידו (פי' שהוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' ל"ו) הכא במאי עסקינן כגון שתפסו ניזק לגבות הימנו ונעשה כשומר שכר לנזקין):

עוד שם ומה ביניהן ר' יוחנן אמר הקדש ביניהן על דעתי' דר' יהודא מקדיש הראשון על דעתי' דר' מאיר שניהם מקדישין אותו הוקיר על דעתי' דר' יהודה הוקרה לראשון על דעתי' דר' מאיר הוקרה לשני עשה שכר על דעתי' דר' יהודה השכר לראשון על דעתי' דר' מאיר השכר לשניהם. השביח ע"ד דר"י השביח לראשון ע"ד דר"מ השביח לשניהן אמר ר' יוחנן ר' יהודה ור"ש שניהם אמרו דבר אחד כמה דר' יהודה אמר קנה כן ר"ש אומר קנה אלא שר' יהודה אומר קנה לחי קנה למת ור"ש אומר לא קנה אלא למת בלבד

והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד בפירושו עיי"ש וע"כ נראה לי שיש בירושלמי הזה (ט"ס וחילוף השורות) וכמו שאבאר והא שאומר ומה ביניהן ר"י אומר הקדש ביניהן (הוא ט"ס וצ"ל) ר' יוחנן אמר ומה ביניהן הקדש ביניהן (פי' דקאי על הפלוגתא דר"מ ור' יודא בב"ק (ד' ל"ד) דתנן שור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום אמר ר' מאיר ע"ז נאמר ומכרו את השור החי וחצו את כספו א"ל ר' יהודה וכן הלכה קיימת ומכרו את השור החי וחצו את כספו ולא קיימת וגם את המת יחצון ואיזה זה שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים והנבילה יפה נ' זוז שזה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת):

וע"ז אומר בירושלמי ר' יוחנן אמר ומה ביניהן (כצ"ל) (פי' מה ביניהן מה החילוק שבין ר"מ לר' יהודה) וע"ז אומר הקדש ביניהן (פי' שאומר בתמי' אם זה החילוק שבין ר"מ לר' יהודא על דעתי' דר' יודא מקדיש הראשון על דעתי' דר"מ שניהם מקדישין אותו) והוא די"ל דפליגי אם מוחלט השור או יושם השור וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ל"ג) מתניתין מני ר' עקיבא היא דתני' יושם הכור בב"ד דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר הוחלט השור במאי קא מיפלגי ר' ישמעאל סבר בע"ח הוא וזוזי הוא דמסיק ליה ור"ע סבר לניזק ומזיק מזהיר רחמנא (ובירושלמי ליתא להאי ברייתא דפליגי ר"ע ור' ישמעאל וע"כ אמר ר' יוחנן דאיפשר דפליגי בזה עד שאמר אח"כ דלא פליגי בזה וכמו שאבאר):

וע"ז אומר על דעתי' דר"י מקדיש הראשון (פי' שסובר, דיושם השור דכיון דר"מ אומר דקרא מיירי שאין הנבילה יפה כלום א"כ הא דכתיב וגם את המת יחצון היינו פחת שפחתו מיתה מחצין בחי ולמה לקרא למיכתב הא כבר נאמר ומכרו את השור החי וחצו את כספו ועל המת לא מצי קאי דהא לדברי ר' מאיר מיירי קרא דאין הנבילה יפה כלום אלא ודאי דאתא קרא לאשמועינן דואת המת יחצון היינו שמחצין בחי והוחלט השור ולדברי ר"י דאמר דקרא מיירי אם הנבילה יפה חמשים זוז וא"כ אתי קרא דואת המת יחצון שזה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת:

וע"כ אומר על דעתי' דר' יודא מקדיש הראשון (פי' לר' יודא שאומר דיושם השור וע"כ מקדיש הראשון) והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' ל"ג) מאי בינייהו הקדישו ניזק איכא בינייהו ועל דעתי' דר' יודא שאמר יושם השור ע"כ מקדיש הראשון דהיינו הבעלים יכולים להקדישו אבל הניזק אינו יכול להקדיש על דעתי' ר"מ שניהם מקדישים אותו (פי' דגם הניזק יכול להקדיש) על דעתי' דר' יודא הוקרה לראשון (פי' שאומר דיושם השור ע"כ אינו שייך להניזק) (וכמו שכתבו התוס' בב"ק (שם) דהוי מצי למימר שיבח מזיק או כיחש מזיק איכא בינייהו על דעתי' דר ם הוקרה לשני. עשה שכר על דעתי' דר' יודא השכר לראשון (פי' דאמר יושם השור א"כ אם הוקר המזיק לר' יודא השכר לראשון) על דעתי' דר"מ השכר לשניהם השביח על דעתי' דר' יודא השביח לראשון (פי' שסובר דיושם השור) על דעתי' דר"מ השביח לשניהם (וזה אינו למסקנא אלא שאומר דאם פליגי בזה והוא דר' יוחנן אינו רוצה לומר דפליגי בזה:

[והוא כמו שביארתי סוף פירקין דלעיל דהא דלשיטת הרמב"ם מכרו מכור לרדי' אתי' כר' עקיבא וכמו שכתב הקצה"ח (ס' ת"ז) דלשיטת הרמב"ם דלר"ע נמי קודם העמדה בדין עדיין לא זכה בו דקנס אין אדם זוכה אלא לאחר העמדה בדין כיון דאי מודה מיפטר והא דאמרינן שם הקדישו ניזק איכא בינייהו היינו לאחר העמדה בדין דלר' ישמעאל אפי' לאחר העמדה בדין נמי אינו יכול להקדיש כיון דיכול לסלקי בזוזי:

וע"כ לא ניחא לר' יוחנן לומר דפליגי ר"מ ור' יהודה בהכי דכיון דקיי"ל פלגא נזקא קנסא א"כ קודם העמדה בדין עדיין שייך למזיק וא"כ איך יכול הניזק להקדיש אותו וכן אם השביח המזיק כיון דביד המזיק להודות ולפטור מהכל וא"כ איך יהי' שייך השבח לניזק וכמו שביארתי לעיל בסוף פירקין הברייתא שהובא בירושלמי (פ"ג ה"ט) אם עד שלא עמד בדין השביח אין לו אלא כשעת נזקו הכחיש אין לו אלא כשעת העמדתו בב"ד ואינו מדקדק בזה כמו שהקשה הש"ס דילן בב"ק (ד' ל"ד) אמר מר שבח מזיק נותן כשעת הנזק מני ר' ישמעאל היא דאמר בע"ח הוא וזוזי הוא דמסיק בי' כו' אלא אפי' הוחלט השור אין לו בשבח והפלוגתא הוא לאחר העמדה בדין ולאחר העמדה בדין תלוי איך הוא אם הוחלט השור או שהושם בב"ד וע"כ לא רצה ר' יוחנן דליפלגו ר"מ ור' יהודה בהכי:

ועוד דלפי מאי דמשני הכא דמיירי שתפסו ניזק ונעשה עליו שומר שכר. והתוס' כתבו בב"ק (ד' ל"ו) בד"ה כגון בתפסו ניזק ודווקא לר' ישמעאל הוא נעשה שומר שכר אבל לר"ע דאמר שותפין נינהו וכיחש ושיבח ברשות ניזק לא נעשה שומר שכר אלא מחלקו דעל כל א' מוטל לשמור חלקו

וא"כ כיון דקא משני לר' מאיר כגון שמסרו לנזקיו ונעשה עליו שומר שכר וא"כ קשי' דר"מ אדר"מ דהא אי אמרינן דלר"מ הוחלט השור א"כ לא נעשה שומר שכר כמו שכתבו התוס'

וע"כ אמר ר' יוחנן ר' יהודה ור' שמעון (והוא ט"ס וצ"ל) ור' מאיר אמרו דבר א' כמה דר' יודן אמר קנה כן ר"מ אומר קנה אלא שר' יודן אומר קנה לחי קנה למת ור"ש (הוא ט"ס וצ"ל ור"מ) אמר לא קנה אלא למת בלבד (והוא ט"ס וצ"ל) אלא לחי בלבד (פי' דר' יוחנן אמר שאין החילוק כמו שאמר מעיקרא דפליגי אם הושם השור או הוחלט השור דזה אינו (וע"ז אמר ר' יוחנן ר"י ור"מ (כמו שהגהתי) אמרו דבר א' (פי' שר"מ ג"כ אינו אומר שהוחלט השור אלא שסובר כר' יהודה) וכמו שביארתי דאיך נאמר הוחלט השור וע"כ יוכל הניזק להקדישו וכן לענין הוקר והשביח קודם העמדה בדין דהא יכול להודות ולפטור) וע"ז אומר ר"י ר"מ ור' יודא שניהם אמרו דבר א' כמה דר' יודן אמר קנה (פי' לא קנה ממש אלא שהוא קונה בתורת שיעבוד השור) כן ר"מ אומר קנה אלא שר' יודן אומר קנה לחי קנה למת ור"מ אומר לא קנה אלא למת בלבד (והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' ל"ד) מכדי בין ר"מ ובין ר' יודא האי מאה ועשרים וחמשה שקיל והאי מאה ועשרים וחמשה שקיל מאי בינייהו אמר רבא פחת נבילה איכא בינייהו כו' אלא א"ר יוחנן שבח נבילה איכא בינייהו דמר סבר דניזק הוי ומ"ס דמזיק הוי פלגא) וע"ז אמר ר' יוחנן ר"י ור"מ (כצ"ל) אמרו דבר א' כמה דר' יודן אמר קנה כן ר"מ אומר קנה אלא שר' יודן אמר קנה לחי קנה למת (פי' דהיינו לענין שבח נבילה) ור"מ אומר לא קנה אלא לחי בלבד (כצ"ל) (פי' דר"מ אומר דשבח נבילה הוי דניזק אבל לא פליגי בענין אם הוחלט או יושם דר"מ נמי סובר דיושם השור וע"כ כשתפסו ניזק נעשה שומר שכר כמו אליבא דר' ישמעאל) ודו"ק:

שם ובירושלמי) תמן תנינן וכן ג' שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הן חולקין אמר ר' בון נראין דברים כשנטלו מרגליות דיכול מימר לי' אילו לא עשרת (כצ"ל) דנרי שלי לא היית מזבין כלום (פי' אילולי עשרה דינרין שלי לא הי' יכול ליקח את המרגליות) אבל דבר שדרכו לחלק מביאין לאמצע וחולקין (פי' לפי המעות). אמר ר"א ואפי' דבר שדרכו לחלק דיכול מימר לי' את פרגמטי' דידך סגין כו' (פי' אפי' בדבר שדרכו לחלק נמי חולקין בשוה ולא לפי המעות):

והנה הפ"מ פי' דקאי אמתניתין אהא דתנן וכן ג' שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הן חולקין ופ' דכך הןחולקין לפי מספר השותפין בשוה והוא דוחק מאוד דפירושא דמתניתין היינו שחולקין לפי המעות שיש לכל א' וכמו דאמרינן בכתובות (ד' צד) תנן פיחתו או הותירו כך הן חולקין ופירש"י לפי המעות וקשי' לשמואל דאמר השכר לאמצע) אלמא דפירושא דמתניתין היינו שחולקים לפי המעות:

[וכן הוא לפי הגירסא דכתובות (פ"י ה"ד) וכן שלשה שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הן חולקין אמר ר' אלעזר הדא דאת אמר כשהי' הסלע חסירה או יתירה אבל לשכר ולהפסד כולן חולקין בשוה (והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן בכתובות (ד' צ"ג) לא הותירו זוזי חדתי פחתו איסתרא דצינתא (פי' דכיון דישנו בעין נוטל כל א' בחשבון שהטיל) אבל לשכר ולהפסד כולן חולקין בשוה וקשי' ההן יהיב מאה דינרין וההן יהיב עשרה ואת אמר אכן חברי' אמרין יכול הוא מימר לי' על ידי מיני סלקת פרגמטי' כו' וא"כ מפרש הירושלמי נמי הא דתנן וכן ג' שהטילו לכיס פחתו או הותירו כך הם חולקין היינו לפי המעות ופי' הפ"מ בכל הסוגי' דוחק מאוד):

וע"כ נראה לי (שיש ט"ס וחילוף השורות) לפי הגירסא דהכא בירושלמי ולא קאי אמתני' דוכן ג' שהטילו לכיס פחתו או הותירו כך הם חולקין והא דגרסינן תמן תנינן וכן ג' שהטילו לכיס פחתו או הותירו כך הן חולקין צ"ל אח"כ וכמו שאבאר:

וכן צריך לגרוס אמר ר' בון כו' ולא קאי אמתניתין (והא שאומר תמן תנינן (צ"ל אח"כ וכצ"ל) אמר ר' בון נראין דברים כשנטלו מרגליות דיכול מימר לי' אילו לא עשרת דינרי לא הי' מזבין כלום אבל דבר שדרכו לחלק לא (כצ"ל) והאי מביאין לאמצע וחולקין (צ"ל אח"כ בדברי ר' אלעזר) אמר ר' אלעזר ואפי' בדבר שדרכו (ובכאן צ"ל) ומביאין לאמצע וחולקין) דיכול מימר ליה את פרגמטי' דידך סגין כו' עד דאת סליק לרומי אנא הפך ומתהפך בדידי כו' וע"כ אפי' בדבר שדרכו לחלק מביאין לאמצע וחולקין (והוא כמו דפליגי בש"ס דילן בכתובות (ד' צ"ג) אמר שמואל ב' שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים השכר לאמצע אמר רב מסתברא מילתי' דשמואל בשור לחרישה ועומד לחרישה אבל בשור לחרישה ועומד לטביחה זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו):

עוד שם תני ג' שהטילו לכיס ונגנבו כך הן חולקין וכתב הפ"מ האי דינא לא הובא בגמ' דילן והטור (ס' קט"ו) כתב בשם הרמ"ה דהיכא שהטילו לכיס ונגנבו או נאבדו כך הן חולקין (ופי' לקמן ג"כ בדחוקים):

ע"כ נראה לי שנחלפו השורות כמו שביארתי ובכאן צ"ל הא דלעיל תמן תנינן וכן ג' שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הן חולקין ע"כ קשי' להא דאמר ר' אלעזר תחילה דמביאין לאמצע וחולקין (והוא כמו שמקשה הש"ס דילן בכתובות (ד' צ"ג) על שמואל דאמר השור לאמצע) וכן מקשה בירושלמי נמי תמן תנינן פיחתו או הותירו כך הן חולקין וע"ז אומר תני ג' שהטילו לכיס ונגנבו כך הן חולקין (פי' זהו לא מצד ההפסד מעסק השותפות אלא שהמעות בעצמן נגנבו וע"כ הן חולקין לפי המעות והוא מגיה המשנה שצ"ל תני ונגנבו (פי' שזה הי' מצד המעות עצמן אבל בלא"ה השור לאמצע) (והוא כמו דמשני בש"ס דילן (ד' צ"ג) לא פחתו זוזי חדתי הותירו איסתרא דצינתא (וכמו שפי' רש"י דזהו מצד המעות בעצמן ולא מחמת הפסד או ריוח העסק) וע"ז פריך והא הני באלו אבנים ונגנבו (נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל והא דתני באלו אבנים מחצה לזה ומחצה לזה (פי' דקאי אמתניתין דב"מ (ד' קט"ו) הבית והעלי' של שנים שנפלו שניהם חולקין בעצים ובאבנים כו') וע"ז אומר באלו אבנים מחצה לזה ומחצה לזה ולא אמרינן דחולקין לפי ערך הבנין שיש לבעה"ב ולבעל העלי':

וע"ז אומר אמר ר' שמי סלעים (והוא ט"ס וצ"ל) אבנים גסות הן (דלא כהפ"מ) ולית ידע אי מן הדין נסב או מן הדין נסב מספק מחצה לזה ומחצה לזה אבל אבנים דקות (והוא ט"ס וצ"ל) אבל סלעים דקות הן ואיפשר לבלול לצאת ידי כולן כאו"א נוטל לפי כיסו וע"כ במעות אם נגנבו חולקים לפי המעות:

עוד שם מה חמית מימר בגניבה אנן קיימין או אינן קיימין אלא במשתייר א"ר יוסי בר בון ואפי' תימא בגניבה אנן קיימין נמצאת מדת הדין לוקה הגע עצמך דהוי לדין חמשין ולדין מאה וחמשין נגנבו חמשין כו' דהדין דחמשין לא מפסיד כלום. והנה הפ"מ והגליון נדחקו בזה הירושלמי ולי נראה לפרש דהירושלמי מקשה מה חמיח מימר בגניבה אנן קיימין או אינן קיימין אלא במשתייר (פי' דמקשה דלמה לי' לתרוצי מתניתין דתנן וכן ג' שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הן חולקין דמיירי בנגנבו דא"כ תקשה דאמאי חולקין לפי המעות ואמאי לא אמרינן כל דפריש מרובא פריש. והא איפשר לתרץ מאי דתנן וכן ג' שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הן חולקין דקאי אמשתייר (פי' שנעשה זוזי חדתי והם פחותים מהסלעים שהי' מתחילה וא"כ יש ריוח באותם סלעים שהם יותר גדולים ופיחתו היינו שסלעים החדשים הם יותר גדולים וא"כ הם פחותים) (והוא כמו שתירץ הירושלמי (פ"י דכתובות ה"ד) שלשה שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הן חולקין אמר ר' אלעזר הדא דאת אמר כשהי' הסלע חסירה או יתירה אבל לשכר ולהפסד כך חולקין בשוה (או שצ"ל בנשתברו אנן קיימין (פי' שנשתברו המעות בעצמן וא"כ היו יכולי' לשבור אם הי' לכל א' וא"כ הוא לא מעסק השותפות או מכיון שהם בעין ע"כ חולקים לפי המעות והא דתני באלו אבנים נגנבו מחצה לזה ומחצה לזה היינו כשהי' הבית והעלי' שניהם שוים ואף דהוא מילתא דפשיטא אך דקמל"ן כמו דאמרינן בב"מ (ד' קט"ז) מדקתני רואין מכלל דאיכא למיקם עלייהן אי בחבסא נפיל אי בחבטא נפיל א"ה רישא אמאי חולקין ניחזי אי בחבטא נפיל עלייתא איתבר אי בחבסא נפיל תתייתא איתבר לא צריכא דנפיל בליליא כו' וליחזי ברשות דמאן יתבן וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראי' לא צריכא דיתבן בחצר דתרווייהו כו' וכן בירושלמי רפ"י דב"מ תני נכמר בתנור העליונות ראויות לשבר נפל לחוץ התחתונות ראויות לשבר וע"כ קמל"ן דאם הם מחולקים ע"כ חולקין ואיפשר דקמל"ן דאע"ג דפנינהו לחד מינייהו אעפ"כ חולקין משום דשותפין לא קפדי בכה"ג ועוד איפשר דלשיטת הירושלמי (פ"ח דב"מ ה"ח) דרב אמר דינא דאגר (כצ"ל) וכמו שאבאר לקמן שסובר דלסומכוס שסובר דממון המוטל בספק חולקין דאפי' הא' מוחזק נמי חולקין ודלא כמו שכתב רבינו שמואל בב"מ (ד' ק') דאמרינן התם הא מני סומכוס היא וכתבו התוס' נראה לרבינו שמואל מדלא קאמר אלא הא מני סומכוס היא משמע דלא הדר בי' ממאי דאוקמא בעומדת באגם כו' דהיכא דמוחזק מודה סומכוס דעל אידך להביא ראי' ושיטת הירושלמי דאפי' היכא דמוחזק נמי סובר סומכוס דממון המועל בספק חולקין ולקמן יתבאר.

וע"ז אומר מה חמית מימר בגניבה אין קיימין אלא במשתייר (וכמו שביארתי) דהיינו שפיחתו או הותירו מעות בעצמו אבל לא בגניבה דהא בגניבה איפשר לומר דכל דפריש מרובא פריש.

וע"ז אמר ר' יוסי בר בון ואפי' תימר בגניבה אנן קיימין נמצאת מדת הדין לוקה הגע עצמך לדין חמשין ולדין מאה וחמשין נגנבו חמשין נמצא דהדין דחמשין לא מפסד כלום. (פי' דר' יוסי בר בון משני דודאי הוי מצי לשנויי מתניתין דתנן וכן ג' שהטילו לכיס פחתו או הותירו כך הן חולקין דמיירי אם פחתו או הותירו (דהיינו במשתייר) אלא דקמל"ן דאפי' בגניבה נמי הדין כך דלא תימר דכל דפריש מרובה פריש והוא דזהו דווקא לאיסורא אבל בממונא לא אמרינן הכי וע"ז תימר דאם נאמר בגניבה דכל דפריש מרובא קא פריש אפילו בממונא ג"כ לקתה מדת הדין דממון נקרא מדת הדין וכמו דאמרי' (רפ"ד דב"ק) זאת אומרת שלא הילכו במדת הדין אחר הרוב) וכן בירושלמי (סוף ביצה) אמרינן דתחומין עשו אותו כמדת הדין (פי' אע"ג דאיסורא ברובא בטיל ובממון לא בטיל ברובא וא"כ לענין תחומין צריך שיבטל). וע"ז אומר תחומין עשו אותו כמידת הדין (פי' כיון שזה האיסור הוא משום ממון לא בטיל באיסורא כמו בממונא ועיין (בפ"ב דמ"ש) תחומין עשו אותו כמדת הדין והק"ע שגה שם בפירושו ועיין בספרי עמק יהושע (ס' י"ח) ובספרי א"ה (דרוש י"ד) וע"ז אומר דנמצאת מדת הדין לוקה (פי' דבממון לא תוכל לומר כן) הגע עצמך דהוי לדין חמשין ולדין מאה וחמשין נמצא דהדין דחמשין לא מפסיד כלום מחמת דכל דפריש מרובא קא פריש אלא ודאי דבממון לא אמרי' כן וא"כ איפשר לתרץ דמתניתין מיירי בנגנבו כמו לענין פחתו והותירו דבשניהם חולקין לפי המעות וכמו שביארתי:

עוד שם תמן תנינן האחרון נוטל מנה ושלפניו חמשים זוז ושנים האחרונים דינרי זהב ר' שמואל בר' זעירא וכן לשכר עיין לקמן (פ"ה דב"ק) על הא דאיתא א"ל במועד היא מתניתא ושם הבאתי מה שכתבתי ע"ז בספרי נוע"י:

שם (ה"ד) שור של פיקח שנגח לשור חש"ו חייב שור חש"ו שנגח לשור של פיקוח פטור כיני מתניתא שור של חרש כו' והא תנינן שור חרש שוטה וקטן שנגחו מעמידין להם אפוטרופוס ומעידין בפני אפוטרופוס כו' צ"ל דתני שור חש"ו שנגחו מעמידין להם אפוטרופוס א"כ בודאי הפי' שור של חרש שור של שוטה:.

(ה"ה) תני ובעל השור נקי נקי מחצי כופר דברי ר' אלעזר אמר לו ר"ע והלא מוקדם הוא לבית הסקילה חמורה אמ' לו לא אמרתי אלא בנתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם עד דו מקשי לה על דר"א יקשה על דידי' (פי' דהא הוא אמר נמי נקי מדמי עבד וא"כ נמי קשה והלא מוקדם הוא לבית הסקילה החמורה והביא לב"ד וישלם לך) אמר ר' מיישא תיפתר בשעבר ושחטו והוא כמו דמשני בש"ס דילן (ד' מב) ונימא ר"ע לנפשי' והלא הוא עצמו אין משתלם אלא מגופו הביאהו לב"ד וישלם לך אמר ר' שמואל בר רב יצחק כשקדם בעליו ושחטו מהו דתימא לישתלם מיני' קמל"ן אי הכי לר"א נמי כשקדם ושחטו ה"נ וסבר דילמא אית לי' טעמא אחרינא דעדיף מהאי) ואית דבעי מימר מאן דילפא מר' אליעזר עוד הוא אמר כן כו' ולית לי' לר"ע נקי מחצי כופר (פי' ואם כן אמאי לא קאמר כר"א דבעל השור נקי לענין חציכופר) אם כופר יושת עליו במועד הכתוב מדבר כו'):

עוד (שם) א"ר יוסא שמעת מילתי' דר' שמואל בר רב יצחק הכא ולית אנא ידע מה היא אמר לי' ר' זעירא דילמא דא היא בתחילה אינו מדבר אלא בתם החזיר את המועד לכופר החזיר את שניהם לנזקין יכול כשם שהחזירו לניזקין כך החזירו לדמי עבד ת"ל ובעל השור נקי נקי מדמי עבד ואמר ר' לא בכל אתר את מחמיר בעבד יותר מן הכל שאפי' מוכה שחין נותן שלשים סלעים הייתי אומר אף באביו ובאמו כן ת"ל ובעל השור נקי.

והנה הפ"מ פי' דקאמר דר"ע דריש נקי מדמי עבד דהיינו לענין שאינו משלם אפי' דמים כמו בניזקין וע"ז קאמר דנקי מדמי עבד דאפי' דמים נמי לא משלם וע"ז קאמר ר' לא בכל אתר את מחמיר בעבד יותר מן הכל שאפי' מוכה שחין נותן שלשים סלע הייתי אומר אף באביו ובאמו כן הלמוד לומר ובעל השור נקי וכתב ע"ז הפ"מ דודאי שדברים אלו קשים כו' ואין להם פירוש וחפשתי בכל התוספתא ובספרא ובספרי ומכילתא ואולי יהיה הברייתא השייכא להאי ענינא כו' וע"כ כתב שהוא ט"ס מן המעתיק שהיה כתוב ר"ת אוף באו"א וטעה המעתיק וסבור שהן מלות אביו ואמו אבל אינו כן אלא שהן מתבארין כך בכל אתר ואתר והן כיני דברי ר' אילא וכלומר מפני שמצינו שבכל אתר ואתר את מחמיר בעבד והייתי אומר שאף בכל מקום ומקום כלומר בכל הדינים חמיר בעבד יותר מבן חורין ולענין תם נמי אפי' שבן חורין פטור מכופר חייב בדמי העבד ת"ל ובעל השור נקי למעוטי תם מדמי העבד והוא דוחק דאם הכונה הוא לענין דמים והוא מפני שצריך לומר באינו מתכוין ואז אין השור בסקילה, א"כ יכול לאוקמי בבן חורין נמי לענין דמים (ובש"ס דילן בב"ק (ד' מב) אמרינן אלא אמר רבא איצטריך כו' הואיל ומחמירני בעבד יותר כו' משתלם נמי דמי עבד מן העלי' כתב רחמנא ובעל השור נקי) וע"כ ניחא דקאמר ר"ע לענין שלשים של עבד משום דהוי אמינא דהואיל והחמיר בעבד שאפי' יפה סלע נותן שלשים הוי אמינא שישלם מן העלי' א"כ מיירי בכונה אבל לענין דמים שחייב אף בלא כונה א"כ הי' יכול לומר דבעל השור נקי לענין כופר שאינו משלם דמים כמו דאוקמי בעבד לענין דמים גם מה שכתב שהוא ט"ס הא שאומר אף לענין אביו ואמו כן וצ"ל בכל אתר ואתר הוא נמי דחוק:

ע"כ נראה לי (שיש ט"ס וחילוף השורות) וכמו שאבאר אמר ר' יסא מילי' שמעת מן דר' שמואל בר רב יצחק הכא ולית אנא ידע מה היא א"ל ר' זעירא דילמא דא היא בתחילה אינו מדבר אלא בתם החזיר את המועד לכופר החזיר את שניהם לניזקין יכול כשם שהחזירו לניזקין כך החזירו לדמי עבד ובכאן צריך לגרוס הייתי אומר אף באביו ובאמו כן ת"ל ובעל השור נקי נקי מדמי עבד ואח"כ צ"ל אמר ר' לא בכל אתר את מחמיר בעבד יותר מן הכל שאפי' מוכה שחין נותן שלשים סלע ת"ל ובעל השור נקי נקי מדמי עבד:

ויתבאר עפ"י מה שכתב הקצה"ח (ס' ת"ה סעי' א) כתב הרמב"ם (פ"י מנזקי ממון) בהמה שנכנסה לחצר הניזק ודרסה ע"ג התינוק כו' בעלים משלמין את הכופר כו' נמצאת למד שהמועד שהמית בכונה נסקל והבעלים חייבין בכופר ותם שהמית שלא בכונה פטור מן המיתה ומן הכופר כו' נראה לי שאעפ"י שהתם שהמית בכונה עבד או שפחה פטור מן הקנס שהוא שלשים סלע הכתוב בתורה אם המית שלא בכונה משלם חצי דמי העבד או חצי דמי השפחה מגופו כאילו המית שור חבירו או חמור חבירו ובהשגות כתב שאינה מחוורת שהרי עפ"י עצמו דאמר רבא דלא משלם כופר בבן חורין אפ"ה משלם דמים ולגבי עבד דמים נמי לא משלם ואי בבן חורין לא משלם חצי דמים כו' וכתב הקצה"ח דאין טעמו של הרמב"ם משום דאין דמים בבן חורין וכדמוכח בסוגי' (ד' מג) אלא כיון דכופר אינו משלם אלא לאחר מיתה וכיון דפלגא נזקא קנסא אין אדם מוריש קנס לבניו כדאיתא פ' נערה וא"כ אין משכחת דמי' לבן חורין בפלגא נזקא דתם כיון דבתורת ירושה בא הדמי' אבל בעבד דכסף מקנתו הוא כו' שייך שפיר דמים בעבד בפלגא נזקא דתם ובסוגי' דב"ק (ד' מג) דמשלם דמים בבן חורין במועד אמרו שם אבל בתם דקנסא לא שייך דמים דאין אדם מוריש קנס ומשום הכי בתם פטור מכופר ומדמים דכופר אע"ג דכופרא כפרה ואינו קנס הרי תם פטור מכופר ודמים לא שייך בי' משום דה"ל קנס ובב"ק (ד' מב) ובעל השור נקי ר"א אומר נקי מחצי כופר א"ל ר' עקיבא והלא הוא עצמו אין משתלם אלא מגופו הביאהו לב"ד כו' אמר ר"א אין דיני אלא כשהמית ע"פ עד א' או עפ"י בעלים ופריך עפ"י בעלים מודה בקנס קסבר כופרא כפרה ותו תניא שם ובעל השור נקי ר"ע אומר נקי מדמי עבד ופריך ולימא ר"ע לנפשי' והלא הוא עצמו אין משתלם אלא מגופו ולפי מה שכתבתי תקשי מאי פריך ולימא ר"ע לנפשי' דהא ר"ע דשלא בכונה ליכא כופר וליכא שלשים של עבד כו' וא"כ בעבד אתי בעל השור נקי למעטו מדמים אבל לר"א נקי מחצי כופר שפיר קא מקשה והלא הוא עצמו כו' ואי לדמים הא בבן חורין לא שייך דמים מטעמא שכתבנו דקנס אין אדם מוריש מיהו לפי מה שכתבו התוס' שם ד"ה נקי מחצי כופר כיון דדמים לא כתוב בקרא אין סברא למעוטי דמים ע"ש ניחא:

ובזה יתבאר הירושלמי שאומר בתחילה אינו מדבר אלא בתם החזיר את המועד לכופר החזיר את שניהם לניזקין יכול כשם שהחזירו לניזקין כך החזירו לדמי עבד הייתי אומר אף באביו ואמו כן ת"ל בעל השור נקי (פי' דר' ייסא אמר שמעת מילתא דרב ושמואל בר רב יצחק שתירץ על הא דאמר ר"ע נקי משלשים של עבד דהא קשה דהביאהו לב"ד וישלם לך ואם בשעבר ושחטו אי דמיירי באינו מתכוין א"כ תקשי דא"כ לימא כר' אלעזר דנקי מחצי כופר וע"כ תירץ מתחילה דאם כופר יושת עליו במועד הכתוב מדבר כו') וע"ז אמר דשמעית מילתא מן דר' שמואל בר יצחק שתירץ הא דאמר ר"ע נקי מדמי עבד והוא דבחצי כופר לא מצי אמר דנקי מחצי כופר ואם שלא בכונה הא כל זמן שאין השור בסקילה אין הבעלים משלמין כופר וע"כ אומר דאתי קרא למעט נקי מדמי עבד ואף דכל כאין השור בסקילה אין הבעלים משלמין היינו דווקא כופר אבל לא דמים וע"ז אומר דילמא דא (פי' אולי שמע את מרב שמואל בר רב יצחק בתחילה אינו מדבר אלא בהם החזיר את המועד לכופר החזיר את שניהם לנזקין יכול כשם שהחזירו לניזקין כך החזירו לדמי עבד ת"ל ובעל השור נקי ואתי קרא למעוטי דמים של עבד דהוי אמינא דדמים משלם אעפ"י שאין השור בסקילה ע"כ אתי קרא למעוטי דווקא וע"כ אמר דנקי מדמי עבד) וע"ז אומר הייתי אומר אף באביו ואמו כן (פי בכופר שאם המית אותו או אותה משלם ליורשיהם בתמי') וא"כ ליכא למימר דנקי למעוטי חצי כופר דהיינו אפי' מתורת דמים שמשלם אפי' שלא בכונה דלמה לי למעוטי דכיון דדמים היינו לשלם ליורשין כגון באב או באם לבניהם וא"כ אין אדם מורים קנס לבניו בשלמא בדמי עבד שאעפ"י שהוא קנס כיון דהם הוא אעפ"כ הוי אמינא שמשלם לרבו משא"כ בחצי כופר א"כ לא שייך למעוטי דמים דדמים בלא"ה לא משלם כיון דפלגא נזקא קנסא וחצי כופר אם הוא בתורת דמים שייך להיורשין של האב או האם דכיון דקנס אין אדם מוריש לבניו א"כ בודאי דאין היורשים יורשים קנס ובשלמא בכופר של מועד משלם ליורשים משום דהוי ממונא וכן בכופר של תם היה איפשר לומר דמשלם כיון דכופרא כפרה אבל בתורת דמים בודאי אינו משלם כיון דבקנס אין אדם מוריש לבניו וע"ז אומר הייתי אומר אף באביו ובאמו כן (פי' דע"כ אמר ר"ע נקי משלשים של עבד דהתם איצטריך קרא משום דהוי אמינא דמשלם לרבו שלשים של עבד אף שלא בכונה. אעפ"כ משלם בתורה דמים אבל בחצי כופר איך הייתי אומר אף באביו ואמו כן כיון שאין אדם מוריש קנס לבניו א"כ לא צריך קרא למעוטי):

ונראה לי דלשיטת הש"ס דילן פריך שפיר ונימא ר"ע לנפשי' וליכא למימר דאיצטריך קרא למעוטי דמים דא"כ תקשי דאמאי לא אמר למעוטי חצי כופר דהיינו בתורת דמים דאעפ"י שאין השור בסקילה דהיינו שלא במתכוין אעפ"כ אתי למעוטי שהתם לא ישלם בתורת דמים וכ"ת דבבן חורין לא מצי למעוטי שלא ישלם בן חורין דא"כ איך הוא מוריש קנס לבניו כיון דצריך לשלם ליורשין א"כ אין אדם מוריש לבניו זה אינו דלשיטת הש"ס דילן ה"א שמשלם ליורשין והטעם הוא כיון שסובר ר"ע דהוחלט השור בב"ק (ד' ל"ב) ולשיטת הש"ס דילן הוחלט השור אפי' קודם העמדה בדין וא"כ לאחר העמדה בדין הוחלט השור מעיקרא ע"כ לשיטת הש"ס דילן יכול להורישו לבניו וכה"ג כתבו התוס'בב"ק (ד' ע"ב) בד"ה סיפא כו' וי"ל דרבא ור"נ דהכא לית להו סוגי' דהתם דס"ל דיכול להוריש בשאר קנסות אע"ג שלא עמד בדין דנהי דקנס של אונס ופיתוי אין יכול להוריש בשום ענין דקתני במתניתין דהתם היינו משום דאותו דבר שהקנס יוצא ממנו דהיינו הבת אין יכול להורישו לבניו כו' אבל ממון דהכא שהכפל וד' וה' יוצא ממנו דהיינו הבהמה הוא מוריש לבניו זה הקנס מוריש לבניו ואף שכתבו התוס' עוד תירוץ דמיירי בשעמד בדין אך הכא דסובר ר"ע דהוחלט השור והקדישו מזיק הוי קדיש למפרע א"כ אם העמידו בדין אח"כ הוי כאלו זכה האב מקודם ויוכל להורישו לבניו דהא יכול למוכרו ג"כ קודם העמדה בדין ומכ"ש דיכול להורישו וע"כ לא תירץ הש"ס דילן הא דאמר ר"ע נקי מדמי עבד ולא נקי מחצי כופר משום דמיירי בתורת דמים וע"כ לגבי בן חורין כיון שהוא בתורת דמים אין אדם מוריש לבניו דמ"מ כיון שהוחלט השור והקדישו ניזק הוי הקדש וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ל"ג) הקדישו ניזק איכא בינייהו א"כ בודאי דיכול להוריש ג"כ וא"כ אמאי לא אמר בבן חורין למעוטי שאינו משלם בתורת דמים:

אבל הירושלמי לטעמי' כמו שביארתי בריש הפרק דבירושלמי לא הובא הברייתא הפלוגתא דר"ע ור"י והירושלמי רצה מתחלה לאוקמי הפלוגתא דר"מ ור"י בב"ק (ד' ל"ד) בפלוגתא דהוחלט השור כמו דאמרינן שם בירושלמי ומה ביניהן הקדש ביניהן כו' אך שאומר אח"כ ר' יהודה ור"מ (לפי הגהתי שם) אמרו דבר א' והטעם ביארתי שם דלהירושלמי לא ניחא לי' דפליגי בזה אם הוחלט השור דקודם העמדה בדין ודאי לא הוחלט השור דהא בידו להודות ולפטור ולאחר העמדה בדין לא שייך לאפלוגי בהא דתלוי אם החליטו ב"ד השור או ששמו השור לגבות ממקום אחד וע"כ ניחא שפיר דבבן חורין לא מצי ר"ע למימר למעט מדמים דכיון דהוא קנסא א"כ אין אדם מוריש קנס לבניו וע"כ אמר ר"ע נקי מדמי עבד אבל בבן חורין לא מצי למימר נקי מחצי כופר אפילו בתורת דמים דבבן חורין לא צריך למעוטי דכיון שהוא קנס אין אדם מוריש קנס לבניו והרמב"ם נמי אזיל לטעמי' שפסק דאפי' לר' עקיבא נמי קודם העמדה בדין עדיין לא זכה בו וכמו שכתב הקצה"ח (סי' ת"י) וע"כ פסק דתם שהמית בלא כונה פטור אפי' מדמים נמי (רק הקצה"ח כתב דהרמב"ם מפרש שיטת הש"ס דילן נמי הכי) אבל לפי מה שביארתי שיטת הש"ס דילן דכיון דר"ע סובר דהוחלט השור א"כ אפי' קודם העמדה בדין נמי ודו"ק:

[וע"כ אמרינן בש"ס דילן (בפ"ק ד' מ"ג) אמר רב שמואל בר רב יצחק כשקדם בעליו ושחטו ולא כמו דאמרינן בירושלמי א"ר יוסי מילתא שמעתי משמי' דרב שמואל בר רב יצחק לענין דמי עבד ודו"ק]:

ולפי מה שביארתי תחלה והגהתי דהך דר' נא (צ"ל אח"כ וכצ"ל) אמ' ר' לא בכל אתר את מחמיר בעבד יותר מן הכל שאפילו מוכה שחין נותן שלשים סלע ת"ל בעל השור נקי (פי' שר' לא ניחא ליה לתרץ דהא דאמר ר"ע נקי מדמי עבד היינו מדמים של עבד והוא משום שסובר דאין דמים לעבד נמי וכמו דאמרינן אח"כ ר' חייא בר ווא ור' שמואל בר רב יצחק חד אמר לא יהא תוספת יתירה על העיקר (פ' שלא יהא תוספת דהיינו מה שהוא בתורת דמים יהי' החיוב יותר מקנס) וחרנא אמר משלם לו כל נזקו (פי' דבתורת דמים משלם) וע"כ מתרץ ר' לא בכל אתר את מחמיר בעבד יותר מן הכל שאפילו מוכה שחין נותן שלשים של עבד ת"ל ובעל השור נקי והוא כמו שמתרץ רבא בש"ס דילן בב"ק (ד' מ"ב) אלא אמר רבא איצטריך כו' הואיל ומחמירני בעבד יותר מבן חורין שבן חורין יפה סלע נותן סלע שלשים נותן שלשים ועבד יפה סלע נותן שלשים משתלם נמי דמי עבד מן העלי' כתב רחמנא בעל השור נקי ולא מתרץ לענין דמי עבד כמו רב שמואל בר רב יצחק אלא כדרבא דהוי אמינא שמשלמין מן העלי' וע"כ אפי' בכונה נמי מכלם ע"כ אומר נקי מדמי עבד ולא מחצי כופר

[ועוד יש לפרש הא דקאמר הייתי אומר אף באביו ואמו כן (והוא משום דמה הנ"מ בין כופר לדמים ועיין תוס' ב"ק (ד' מ"ג) בד"ה מאי לאו כופר לא דמים שכתבו דנ"מ לענין מחילה שכופר אינו יכול למחול ובדמים יכולים למחול ועיין תוס' ב"ק (ד' ק"י) בד"ה כסף מכפר מכאן נראה דכהן אינו יכול למחול כיון דהוי כפרה ועיין בספרי נ"י (ס' ד') שהבאתי מה שהקשה הפ"מ דהא קרן נמי מעכב הכפרה כמו דאמרינן בב"ק (ד' קי"א) ומניין שאם הביא אשמו עד שלא הביא מעילתו לא יצא כו' ואפ"ה אמרינן בב"ק (ד' ק"ג) מחל לו על הקרן כו אלמא דיכול למחול דהוי כמו שאומרים הריני כאלו נתקבלתי וע"כ לשיטת הירושלמי אם השור הרג את אביו או את אמו דאם הוא בתורת כופר צריך לשלם להיורשים אבל אם הוא בתורת דמים אין צריך לשלם להיורשים שהוא יורש חלקו אבל אם הוא בתורת כופר צריך לשלם חלקו ג"כ וכופר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר ועוד כמו דאמרינן בב"ק (ד' ק"ח) הגוזל את אביו ונשבע לו ומת ה"ז משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו כו' אמר רב יוסף וצריך שיאמר זה גזל אבי אמאי נמחלי' לנפשי' כו' רבא אמר הא והא ר"ע כי אמר רבא דלא מצי מחיל לנפשי' אבל לאחרים מצי מחיל. וע"כ לר"ע לאחרים מהני מחילה אף מה שהוא בתורת כפרה אבל לנפשי' לא מצי מחיל וע"ז אומר הייתי אומר אף באביו ואמו כן (פי' שיש דמים בבן חורין וא"כ מהו הנ"מ דהא לר"ע לאחרים מצי מחיל אך לנפשי' לא מצי מחיל וא"כ אין החילוק רק באביו ואמו דהא לענין מחילה כופר נמי יכולים למחול דהא הוי לאחריני וכן אמרינן בירו' (פ"ט דב"ק ה"ט) חילפי וריב"ח אמרי דריה"ג היא והנה אבאר לקמן שיש ט"ס וחילוף השורות בירושל' והאי מימרא קאי אמתני' (ה"ו) הגוזל את אביו כו' וע"כ אומר חילפיי וריב"ח אמרי דריה"ג היא כו' רב ור"ל אמרי ר"ע היא דאמר תושב אשמה בכל מקום כו' ונראה לי דפליגי בזה כמו דאמרינן בב"ק (ד' ק"ט) אלא אמר רב ששת הא והא ריה"ג כי קאמר ריה"ג דמצי מחיל לאחרים אבל לנפשי' לא מצי מחיל אלא אמאי זכה הלה במה שבידו משום דזקפו עליו במלוה רבא אמר הא והא ר"ע כי אמר ר"ע דלא מצי מחיל לנפשי' אבל לאחרים מצי מחיל כו' ובזה פליגי בירושלמי נמי דחילפיי וריב"ח אמרי דריה"ג היא (פי' דמתרצי מתניתין דתנן ה"ז משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו אלמא דלא מהני מחילה ותנן מחל לו על הקרן ולא מחל לו על החומש אלמא דמהני מחילה וע"כ אמרי חילפי וריב"ח דריה"ג היא כו' פי' דתרתי מתניתין אתי כריה"ג ולריה"ג יש חילוק בין מחילה דאחרי' למחילה דנפשי' כו' ורב ור"ל אמרי ר"ע היא דאמר תושב אשמה בכל מקום וא"כ לר"ע יש חילוק בין מחילה דאחרים למחילה דנפשי' וא"כ ליכא למימר חילוק בין דמים לכופר לענין מחילה דהא מחילה דאחרים מהני. וע"כ אומר הייתי אומר אף באביו ואמו כן (פי' דא"כ יכול ר"ע נמי לומר דנקי מחצי כופר לענין דמים דמשלם אף שלא בכונה וע"כ אתי למעוטי דלא משלם דמים ולמאי אמר ר"ע נקי מדמי עבד אך דבתם לא אתי למעוטי מחמת שהוא קנס ואינו משתלם אלא לאחר מיתה וא"כ בלאו"ה אין אדם מוריש קנס וכמו שביארתי (אך מהירושלמי (ה"ו) שאבאר לקמן משמע דלענין דמים משתלם לאחר מיתה)(.

עוד שם בירושלמי נקי מדמי ולדות בכל אתר את מחמיר במועד מבתם והכא את מחמיר בהם יותר ממועד אלא כיני אנשים שאינם מתכוונין חייבין שוורים שאינם מתכוונים פטורין הא אם היו מתכוונים יהו חייבין ת"ל ובעל השור נקי נקי מדמי ולדות תני ובעל השור נקי נקי מדמי ולדות ולית כתיב כי ינצו אנשים יחדו אנשים ולא שוורים אמר ר' חגי כיני מתניתא אנשים שאינם מתכוונים חייבין שוורים שאינם מתכוונים פטורים הא אם מתכוונים חייבין ת"ל ובעל השור נקי נקי' מדמי ולדות:

והנה בירושלמי (יש ט"ס ולשונות כפולין) וע"כ צריך להגיה נקי מדמי וולדות ולית כתיב כי ינצו אנשים אנשים ולא שוורים (והוא כמו דאמרי' בב"ק (ד' מב) תני' אידך ובעל השור נקי ריה"ג אומר נקי מדמי ולדות אמר לו ר"ע הרי הוא אומר כי ינצו אנשים ולא שוורים שפיר קאמר ר"ע אמר רב עולא ברי' דרב אידי איצטריך סד"א אנשים ולא שוורים הדומין לאנשים מה אנשים מועדין אף שוורין מועדין הא תם מיחייב כתב רחמנא ובעל השור נקי אמר רבא יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא אלא אמר רבא איצטריך כו'):

וע"ז אומר ולית כתיב כי ינצו אנשים ולא שוורים וצריך להגיה אנשים ולא שוורים הדומים לאנשים מה אנשים מועדין אף שורים מועדין הא תם מיחייב ת"ל ובעל השור נקי ובכאן צ"ל בכל אתר את מחמיר במועד מבתם והכא את מחמיר בתם יותר מבמועד והוא כמו דאמרי' בב"ק (ד' מב) אמר רבא יציבא בארעא וגיורא בשמי שמי' אמר ר' חגי כיני מתניתא אנשים שאינם מתכוונים חייבין שוורים שאינם מתכוונים פטורין הא אם מתכוונים יהו חייבין ת"ל ובעל השור נקי נקי מדמי עבד (והוא כמו דמשני בב"ק (ד' מב) אלא אמר רב אדא בר אהבה אנשים כי נתכוונו זה לזה כו' ולא שוורים דאפי' נתכוונו לאשה עצמה יענשו כו'

וע"כ פריך בירושלמי ולית כתיב כי ינצו כי יריבון והלא היא מצה היא מריבה אי מה להלן במתכוין אף כאן במתכוין מה כאן בשאינו מתכוין אף להלן בשאינו מתכוין מאי כדון (פי' וא"כ ליכא לתרוצי דקאי על דמי וולדות וא"כ צריך לומר כמו דאמר ר"ע נקי מדמי עבד לענין דמים וא"כ הוי מצי למימר לענין חצי כופר נמי):

וע"ז אומר מאי כדון דמר רבי שמואל בר רב יצחק בתחילה אינו מדבר אלא בתם כו' ומניין לנזקי העבד ת"ל או בן יגח אובת יגח ואם עבד והוא כמו שביארתי תחילה דלענין דמי העבד צריך למעט בתם. אבל לענין כופר אין צריך למעט דהא אין אדם מוריש קנס וכמו שכתב הקצה"ח:

וע"ז אומר ר' חייא בר ווא ור' שמואל בר רב יצחק חד אמר לא תהא תוספת יתירה על העיקר וחרנא אמר משלם כל נזקו (פי' דפליגי אם יש דמים בעבד דר' חייא בר ווא אומר דאין לו דמים כלל וכמו שאבאר לקמן ור' יצחק בר רב שמואל סבר דיש דמים לעבד ור' יצחק בר רב שמואל אזיל לטעמיה דס"ל דהא דאמר ר"ע נקי מדמי עבד היינו לענין דמים דאתי למעוטי דלא משלם דמים נמי ור' חייא בר ווא לית לי' דמים בעבד כלל רק אם הוא מחוייב שלשים של עבד):

אך שצריך לבאר דאיך אמר ר' שמואל בר יצחק דמשלם לו כל דמי עבד הא תם אמעוט מדמי עבד נמי אך הנ"מ הוא אם אינו מתכוין דאז פטור משלשים של עבד אבל בתורת דמים חייב וכמו דאמרינן בש"ס דילן ב"ק (ד' מ"ד) והניזקין שלא בכונה ר' יהודה מחייב ור"ש פוטר:

[ועוד איפשר לומר שהוא כמו דאיתא בירושלמי (פ"ה דשבועות ה"ו) ר' יצחק שאל מהו שישלם דמי העבד מפיו ומה צריכא לי' כל שלשים קנס או יותר בדמיו קנס אין תימר כל שלשים קנס אין משלם אין תימר יותר בדמיו קנס משלם (פי' אם השלשים של עבד הוא כולו קנס או שאינו קנס רק מה שהוא יותר מדמיו אבל עד דמיו הוא בתורת ד דמים. וא"כ מה שהוא שוה בדמים משלם עפ"י עצמו:

וע"ז אומר ר' חייא בר ווא ור' שמואל בר רב יצחק חד אמר לא תהא תוספת יתירא על העיקר (פי' שדמי העבד שאין כתובים בתורה שבתורה כתיב שלשים של עבד והדמים הן יתירין על העיקר דאם יש דמים בעבד א"כ מה דאמרינן דשלשים של עבד קנס הוא רק יותר מדמיו וא"כ בדמים יתחייב עפ"י עצמו) וחרנא אמר משלם לו כל נזקו (פי' שיש דמים בעבד ועיין תוס' ב"ק (ד' מ"ב) שנסתפקו ג"כ בזה אם יש דמים לעבד או לא בתוס' ד"ה נקי מדמי עבד (פי' משלשים של עבד) ויש מפרשים דאפי' דמים לא משלם וכש"כ קנס]:

שם (ה"ו) שור שהי' מתחכך בכותל כו' ובגמ' איש כי יכה כל נפש אדם להביא את המכה ויש בו כדי להמית אית תניי תני אין בו כדי להמית אמר ר' לא אפי' יש בו כדי להמית ובא אחר והמית הממית חייב וכתב הפ"מ דמדחה הברייתא דתני אין בו כדי להמית דבאין בו כדי להמית פשיטא דהאחרון חייב ומאי קמ"ל אלא דאפי' יש בו כדי להמית האחרון חייב ואיפשר לומר הא דקאמר אית תניי תני אפי' אין בו כדי להמית היינו אפי' במה שהכהו אחרון לית בי' כדי להמית ואעפ"כ האחרון חייב מפני שקירב מיתתו (ועיין בסנהדרין ד' ע"ח) תני תנא קמיה דרב ששת ואיש כי יכה כל נפש אדם להביא המכה את חבירו ואין בו כדי להמית ובא אחר והמיתו שהוא חייב אין בו כדי להמית פשיטא אלא יש בו כדי להמית ובא אחר והמיתו שהוא חייב וסתמא כר' יהודא בן בתירא:

עוד שם ונתן פדיון נפשו אית תניי תני נפש מזיק אית תניי תני נפש ניזק כו' עיין שם והנה הירושלמי הזה יש בו שיבושים וט"ס והפ"מ נדחק בזה מאוד וכבר ביארתי בספרי נ"י (ס"ד) והגהתי שם שכן צ"ל ונתן פדיון נפשו אית תניי תני כו' מאן דאמר נפש ניזק (והוא ט"ס וצ"ל נפש מזיק) הכהו הראשון הכיית מיתה (פי' שורו של ראשון) ובא השני ובלבלו אין תימר יש נזקים בכולו הראשון נותן נזקו והשני נותן כופרו אין תימר אין נזקים בכולו הראשון נותן כופרו והשני פטור (והוא ט"ס וצ"ל) הראשון פטור והשני נותן כופרו (פי' אין תימר יש נזקים בכולו פי' במקום שאינו מתחייב בתורת כופר יש נזקין בכולו וכמו שחייב לשלם דמים אם הזיקו השור במקצת ה"נ יש נזקים בכולו דהיינו אם המיתו לגמרי מחוייב לשלם בתורת דמים) (והוא כמו שביארתי דפליגי בזה ר' חייא בר ווא ור' שמואל בר רב יצחק דלר' חייא בר ווא ליכא דמים אם המיתו לגמרי ולרב שמואל בר רב יצחק מחוייב בתורת דמים אם ליכא כופר) ע"ז אומר אין תימר יש נזקים בכולו (פי' שמתחייב בתורת דמים אע"ג דליכא כופר) הראשון נותן נזקו (פי' אעפ"י שהכהו הראשון הכיית מיתה אעפ"כ מתחייב בתורת דמים והיינו יש נזקין בכולו) ע"ז אומר הראשון נותן נזקו והב' משלם את הכופר) דהראשון אינו משלם בתורת כופר דאין כופר משתלם אלא לאחר מיתה ועוד דאפילו אם תאמר שדמים נמי אין משתלם אלא לאחר מיתה כמו שביארתי תחילה אעפ"כ אינו משלם כופר רק אם במקום שעשה הוא עצמו חייב מיתה והכא הראשון אינו חייב מיתה אם עשה הוא בעצמו לשיטת הירושלמי דלא הביא פלוגתא כלל וסובר כר"י בן בתירא דהאחרון חייב ואעפ"י שהראשון הכהו הכיית מיתה אעפ"כ האחרון חייב וכמו שכתבו התו' בסנהדרין (ד' ע"ח) בד"ה בגוסס בידי אדם תימא אותו שעשאו גוסס אמאי פטור הא רוב גוססין למיתה וי"ל דכיון שהקילה עליו תורה שחובשין אותו כדאמרינן בסמוך ואעפ"י שאמדוהו למיתה הורגין כל זמן שהוא חי וזימנין נמי דאומדין למיתה וחי אע"ג דרובא מייתי הילכך כיון שבא אחר והרגו פטור כו' ועיין בב"ק (ד' מ') בד"ה שור של ב' שותפים בב' שוורים ליכא למיבעי' דלר"י בן בתירא בזה אחר זה האחרון חייב ה"נ האחרון חייב ואי בבת אחת כולן פטורין ממיתה דכמיתת בעלים כך מיתת השור וכיון דפטורין ממיתה פטורין מכופר למ"ד לקמן אין השור בסקילה אין הבעלים משלמין כופר:

וע"ז אומר מ"ד נפש מזיק הכהו הראשון הכיית מיתה ובא השני ובלבלו אין תימר יש נזקין בכולו (פי' אם צריך לשלם דמים במקום שאינו חייב בכופר) הראשון נותן נזקו והב' נותן כופרו דהראשון אינו משלם כופר דהעיקר הוא אחרון לדברי ריב"ב (והירושלמי סובר כוותי') והב' נותן כופרו דאע"ג דאינו שוה כלום אעפ"כ השני נותן כופרו דהא כופר הוא נפש מזיק ע"כ אעפ"י שאינו שוה כלום אעפ"כ חייב בכופר וכמו דאמרינן בספ"ק דב"ק (ד' כ"ז) עיי"ש אין תימר אין נזקים בכולו שאינו בתורת דמים וכמו שסובר תחילה ר' חייא בר ווא שסובר דאין דמים במיתה ע"כ הראשון פטור לגמרי והב' נותן כופר (דהראשון אינו בתורת דמים שאין דמים במיתה ממש) ובכופר נמי אינו חייב שאין כופר לאחר מיתה ועוד דאזלינן בתר האחרון לריב"ב:

וע"ז אומר כמאן דמר פדיון נפשו של מזיק (צ"ל ניזק) אין תימר דיש נזקים בכולו (פי' שיש דמים למיתה ממש) וכמו שסובר רב שמואל בר רב יצחק הראשון נותן (צ"ל נזקו) פי' שצריך ליתן נזקו כיון שיש דמים במיתה והשני פטור דהא אינו שוה כלום וא"כ ליכא פדיון נפשו של ניזק (וכמו דאמרינן בב"ק (ד' כ"ז) בא שור וקבלו בקרניו פלוגתא דר' ישמעאל בנו של ריב"ב ורבנן דתני' ונתן פדיון נפשו דמי ניזק ריב"ב אומר דמי מזיק) אין תימר אין נזקין בכולו דהיינו כר' חייא בר ווא דליכא תורת דמים במיתה שניהם פטורים דהראשון פטור לשלם נזקו דליכא תורת דמים במיתה והב' פטור מלשלם כופרו כיון דאין הניזק שוה כלום והפ"מ נדחק בזה בכל הסוגיא ולפי מה שביארתי ניחא שפיר ודו"ק עוד הי' נראה לי שנחלפו הענינים בדפוס וזה צ"ל קודם מתניתין מיד אחר הפלוגתא דר' חייא בר ווא ור' שמואל בר רב יצחק וצריך לגרוס מיד אח"ז הירושלמי שמביא ואיש כי יכה כל נפש כו' שמזה מוכח דהלכה כריב"ב (כשיטת הירושלמי) וא"כ האחרון שקירב מיתתו הוא המחוייב ומיד אח"ז צריך לגרוס הא דאיתא בירושלמי אית תניי תני נפש מזיק אית תניי תני נפש ניזק ואח"ז מתניתין דשור שהי' מתחכך בכותל ואח"ז הא דתני המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן:

שם (ה"ז) שור האשה שור היתומים כו' ר' יהודה אומר שור המדבר שור ההקדש שור הגר שמת ואין לו יורשים פטורין מן המיתה מפני שאין להם בעלים מ"ט דר' יודן והועד בבעליו ולא ישמרנו אין בעלים לאלו לענין נזקין הני ר' הושעי' לענין נזקין ר' מאיר מחייב ור' יודן פוטר לכופר מה ר' פדת בשם ר' הושעי' הכל מודין בכופר שהוא חייב ואית דאמרין ר' יוחנן בשם ר' ינאי כשם שחולקין בנזקין כך הם חולקים בכופר ר' ירמי' בעא קומי ר' זעירא האיך עבדין עובדא א"ל כר' הושעי' לענין נזקין ר"מ מחייב ור' יודן פוטר הא לכופר דברי הכל חייב וא"כ לפי"ז מוכח דלענין נזקין נמי אמרינן דר' יודן אם נגח ואח"כ הפקיר פטור כמו דאמרינן בב"ק (ד' י"ג) רבינא אמר למעוטי נגח ואח"כ הקדיש נגח ואח"כ הפקיר פטור וכתב הרא"ש ואע"ג דפליג רבינא עלי' דר' יהודא מוקי רבינא מתניתין כיחידאה משום דרבנן לא פליגי עלה אלא בשור שהמית אדם אבל בשור שהמית שור לא פליגי ובירושלמי אמרינן דפליגי בנזקין והא דאיתא לעיל בירושלמי (ה"ב) מודה ר' יהודה לחכמים במפקיר שור שנגח ברה"ר שחייב לא דומה נזק עומד לנזק מהלך איפשר דהתם מיירי לאחר שנעשה מועד אבל בהנגיחה שנעשה מועד אם נגח ואח"כ הפקיר פטוראך דאכתי קשה דמאי נ"מ יש בין מיתה ונזקין לכופר ואיפשר לומר שאם יהי' הדין בנגח ואח"כ הפקיר שפטור מכופר א"כ יפקיר כל א' שורו כדי שלא יתחייב בכופר וכמו שהקשה הפילפלא חריפתא דא"כ לא ימצא לעולם מועד שישלם מן העלי' דפשיטא שיפקירו כו' אך דהתם איפשר לומר דעפ"י רוב השור שוה יותר מהזיקו אבל זה ודאי דהשור אינו שוה כמו האדם וא"כ כל א' יפקיר כדי שלא יתחייב כופר ואיפשר לומר דהטעם הוא דבנזקין כיון דהוי פלגא נזקא קנסא ואפי' אי אמרינן דהוי ממונא א"כ הב"ד מחייבים אותו וכן לענין מיתת השור נידון עפ"י ב"ד ובב"ד והועד בבעליו כתיב אבל כופר אין החיוב בב"ד אלא כופרה כפרה וכמו דאמרינן בב"ק (ד' מ') אדיתיב וקא מעיין בה א"ל תנן חייבי ערכין ממשכנין אותן כו' חייבי כופרין מאי כיון דכפרה הוא כחטאת ואשם דמי ומחמיר חמיר ולא בעי משכוני' כו' וע"כ כיון שאין זה שייך לב"ד ע"כ חייב בכיפר והוא דוחק וע' תוספות ריש סנהדרין שהקשו דאמאי לא תני כופר בג']:

שם (ה"ט) אמר ר' אלעזר דברי ר"מ שמירת נזקיו כשמירת שומר חנם והפ"מ נדחק בזה ולי נראה שהוא (ט"ס וצ"ל) דברי ר"מ שמירת נזקיו כשמירת שומר שכר (פי' דאפי' מועד חייבים לשמור אותו שמירה מעולה) דברי ר' יודן שמירת נזקיו כש"ש והוא ט"ס וצ"ל כשומר חנם) פי' דלר' יהודה שמירת מועד הוא כשמירת שומר חנם דהיינו שמירה פחותה):

עוד שם א"ר אלעזר דברי ר' מאיר מסר שור לשומר חנם ויצא והזיק פטור כו' והנה הפ"מ נדחק בזה ולי נראה לבאר אמר ר' אלעזר דברי ר' מאיר מסר שורו לשומר חנם יצא והזיק פטור (פי' אם שמרו שמירה פחותה רק שלא פשע פטור כדין שומר חנם (רק הבעלים חייבין יצא ונטרף פטור דהא שומר חנם פטור אם לא פשע לשומר שכר יצא והזיק חייב (פי' אם שמרו שמירה פחותה דהא בעי שמירה מעולה כשמירת שומר שכר וע"כ חייב) יצא ונטרף פטור צ"ל חייב דבעי לשומרו שמירה מעולה אמר ר' אלעזר דברי ר' יודן מסר שור מועד לשומר חנם יצא והזיק חייב והוא ט"ס וצ"ל פטורין (פי' ששניהם פטורים כיון ששמרו שמירה פחותה) יצא ונטרף פטור (דהא פטור אם לא פשע לש"ש יצא והזיק חייב (והוא ט"ס וצ"ל פטור) אף ששמרו שמירה פחותה ושומר שכר צריך לשמור שמירה מעולה אעפ"כ כיון דלענין שמירת נזקין סגי בשמירה פחותה ע"כ פטור) נטרף חייב דהא בעי לשומרו שמירה מעולה לענין שלא יטרף דהא הוי שומר שכר: