הכסף קונה את הזהב כו' תמן תנינן כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו אר"י לא שנו אלא שור בפרה או חמור בכור הא ציבור בציבו' לא קנה ר"י אפי' ציבור בציבור קנה ר' אבא בר מינה בשם רב המחליף אברוקלון באמבורוקלון קנה והנה בפ"ק דקידושין (ה"ו) כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו כיצד החליף שור בפרה או חמור בשור כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו ובגמ' תמן תנינן זה הכלל כל המטלטלין קונים זה את זה ר' בא בר רב הונא בשם רב אפי' ציבור בציבורין א"ל ר' אלעזר לא שנו אלא כל הנעשה דמים באחר בלבד דבר שהוא צריך לשום אתי דרב הונא כר' יוחנן ור' אלעז' כשיטתי' תמן האחין השותפים שחייבין בקלבון פטורין ממעשר בהמה ושחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקלבון א"ר אלעזר והן שחלקו גדיים כנגד תיישים ותיישים כנגד גדיים אבל אם חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים הוא חלקו משעה ראשונה א"ר יוחנן ואפי' חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים כלקוחות הן דתנינן תמן הלקוח והניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה האחין השותפין כשחייבין בקלבון פטורין ממעשר בהמה בשחלקו וחזרו ונשתתפו כשחייבין במעשר בהמה ופטורין מן הקלבון בשלא חלקו:

והנה הירושלמי הזה הוא תמוה דלשיטת הש"ס דילן בבכורות (ד' נ"ו) פליגי ר' יוחנן ור"א בברירה וכמו דאמרינן שם אמר רב נן לא שנו אלא שחלקו גדיים כנגד תיישים כו' אבל חלקו גדיים כנגד גדיים כו' אומ' זה חלקו המגיעו משעה ראשונה ור"נ אומ' חלקו גדיים כנגד גדיים כו' ור"א אמ' לא שנו אלא ט' כנגד יו"ד ויו"ד כנגד ט' אבל חלקו ט' כנגד ט' אומר זה חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך ור' יוחנן אמר אפי' חלקו תשעה כנגד תשעה אין אומר זה חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך ואזדא ר' יוחנן לטעמי' דאמר ר' אסי א"ר יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל וא"כ פליגי בברירה ולשיטת הירושלמי פליגי אם חליפין הן בדבר שהוא שוה בשוה בלא שומא דאם הוא דבר הנישום הוי כחליפין ופטורין מעשר בהמה אבל בלא"ה חייבין במעשר בהמה וא"כ הא תלי בברירה ומאי נ"מ אם הוא דבר הנישום או לא וכן אמרינן בירושלמי (פ"ו דדמאי) אמר ר' יוסי מיליהון דרבנן פליגין דאמר ר' אבהו בכם ר"י השותפין מחלוקת רבי ורשב"ג האחין השותפין לא לחלוק הן.

ע"כ נראה לי לבאר הירושלמי עפ"י מה שכתב בס' אבני מילואים (ס' מ"א ס"ק ב') ואסור לבוא על שום אחת מהן כתב הריטב"א בחידושיו צריך עיון גדול דהא אי אמרינן ברירה קידושין המסורין מתחילתן הוא עכ"ל ובתוס' רי"ד ז"ל ודאי אם הי' אומר איזה שארצה היום או מחר בזה הי' לסמוך על ברירה כיון שתלה ברצונו אבל זה שקידש מתחילה מספק שלא בירר איזה קידש אין לומר שם ברירה עכ"ל ולא אתברר דבריו בזה דודאי למאן דאית לי' ברירה אפי' היכא דלא תלה ברצונו נמי אמרינן ברירה וכדאמרינן ביומא (ד' נ"ה) גבי לקחו קיניהן בשותפות ומתה אחת מהן ונשקול ארבעה זוזי ונשדינהו ואידך לישתרו משום ברירה ובתוס' תמורה (ד' ל') ד"ה ואידך לישתרי שהקשו דא"כ איסור שנפל בהיתר נשדינהו לחדא ואידך נשתרי כו' ואומר מורי הרמ"ר כלל גדול בדין זה דודאי כל דבר שהוברר האיסור מתחילה ואח"כ נתערב בהיתר לא נסמוך כיון שהתערובות באיסור אבל הני תערובות בהיתר כי האיסור לא הי' מבורר קודם התערובות ולאחר התערובות נולד האיסור סמכינן אברירה עכ"ל וא"כ ה"נ בקידש אחת משתי אחיות דלא הי' האיסור בתחילה נודע אלא ע"י תערובות וא"כ נימא ברירה ונראה לענ"ד בזה כיון דאינו אומר איזה שארצה היום או מחר וקידש בתחילה בספק א"כ בשעת קידושין לא הוי קידושין כיון דאין מסורין לביאה וכיון דלא חייל בשעת קידושין א"כ אע"ג דאח"כ מברר א' מהן תו לא אמרי' היינו הך שקידשה כיון דלא הי' קידושין בשעתו אלא אם אומר לאיזה שארצה יהי' הקידושין א"כ בשעה קידושין תלה הדבר באיזה שירצה ה"ל קידושין וכיוצא בזה כתבנו בקצה"ח (סימן ס"א ס"ק ג') גבי שני לוגין שאני עתיד להפריש דה"ל שירים נכרין בשעת הפרשה כיון דתלה התרומה במה שעתיד להפריש ומה שהי' עתיד להפריש יהי' שירים נכרין אבל אומר שני לוגין בתוכו תרומה אע"ג דרשאי לשתות על סמך ברירה כיון דלא הוכר האיסור וכמ"ש בתמורה (ד' ל') דכה"ג אמרינן ברירה עכ"פ בשעת הפרשה כיון שאינו אומר שאני עתיד להפריש לא חייל כיון דבשעת הפרשה לא היו השירים נכרין ושוב לא מהני אח"כ ברירה וה"נ כיון דלא חיילי בשעת קידושין דלא היו מסורין לביאה ושוב לא מהני אח"כ הברירה כו'.

[ונ"ל לבאר הירושלמי (פ"ו דדמאי) תני ר' יוסי ור' שמעון אוסרין שמא תבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע לא כטעמי' דהדין טעמא דר' יוסי משום מסויים (כצ"ל) טעמא דר"ש שמא כו' ישתה השאר כו' ואמאי לא קאמר הטעם אליבא דר' יוסי משום ברירה אך הירושלמי סובר דר' יוסי אית לי' ברירה וכמו דאמרי' בעירובין (ד' ל"ו) והתנן ר' יוסי אומר שתי נשים שלקחו את קיניהן כו' וכן ר"ש אית לי' ברירה עפ"י תנאי וכמו דאמרינן בגיטין (ד' כ"ה) תולה בדעת אחרים אית ליה ברירה דתני' הריני בועליך ע"מ שירצה אבא כו' והירושלמי סובר דאין לחלק בין תולה בדעת אחרים לתולה בדעת עצמו וע"כ קאמר גבי ר' יוסי דהטעם משום דבעינן מסויים והיינו ראשית ששירים ניכרין וע"כ כיון שלא היו נכרין מתחילה לא אלים הא דברירה שיהי' כמו שירים נכרין אף על גב דבמקום דליכא הטעם דשירים נכרין אית לי' ברירה אעפ"כ כיון דבעי' שירים נכרין ומתחילה לא נתברר ע"כ אפי' ר' יוסי שסובר דאית לי' ברירה ע"כ סובר הכא דלא מהני ולר"ש שסובר דלא בעינן ראשית ששירים ניכרין כמו דאמרי' בעירובין (ד' ל"ד) תרומת הכרי הזה ומעשרותי' בתוכו קרא השם ע"כ קאמר טעם אחר שמא כו'):

וע"כ לפי מה שכתב בס' אבני מילואים שמחלק דאם ההנה אמרינן דהוברר למפרע אעפ"י שלא הוברר מתחילה ואמרי' דהוי כמו קידושין שמסורין לביאה. אבל בלא תנאי אע"ג דלענין איסורין הדין הוא דכיון שלא הוברר מתחילה אמרינן ברירה היינו לענין גוף האיסור אבל לא לענין שיהא כמו קידושין שמסורין לביאה כיון שהי' ספק מתחילה:

וכן הכא נמי דשיטת הירושלמי דר' יוחנן ור"א שניהם סברי דיש ברירה אך זהו דווקא כגון בפלוגתא דרשב"ג ורבי לענין שותפות ישראל עם העובד כוכבים אמרינן דכיון דחלקו אמרינן דלכל א' הגיע חלקו אבל לענין מעשר בהמה שלקוח פוטר ממעשר בהמה אע"ג שהי' שלו מתחילה אך אעפ"כ אם מכרו וחזר ולקחו פוטר ממעשר בהמה וכמו שביארתי בספרי עמק יהושע (ס' כ"א) על מה שהקשה הט"א בר"ה דלמה לי קרא בבכורות (ד' נ"ה) דהלוקח או שנותן לו במתנה פטור מלעשר דאמר קרא בכור בניך תתן לי והקשה הט"א דלמה לי האי קרא ניליף מהאי קרא דעשר תעשר ואמרינן בפ"ק דר"ה (ד' ח') עשר תעשר בשני מעשרות הכתו' מדבר א' מעש' בהמה וא' מעשר דון ובמעשר דגן אמרינן בב"מ (ד' פ"ח) תבואת זרעך ולא לקוח כו' וכתבתי שם דלפי מה שכתבו התוס' בב"מ (ד' פ"ח) דאלו הדר קני לי' המוכר מהלוקח חייב כו' דהא תבואת זרעך קרינא בי' ואלו במעשר בהמה אף אם חזר המוכר ולקחו פטור כמו דאמרינן בבכורו' (ד' נ"ו) תני תנא קמי' דרב איזהו אתנן שנכנס לדיר להתעשר כל שנתנו לה וחזר ולקחו הימנה ופרי' הגמ' והא איפסל לה בלקוח אלמא דאפי' חזר ולקחו פטור וכתבתי שם דלפי"ז אינו דומה כלל דהתם במעשר דגן הפטור משום דלא הוי תבואת זרעך ואלו במעשר בהמה הפטור הוא מחמת שהוא לקוח אפי' חזר המוכר ולקחו ג"כ פטור וא"כ איך מצי למילף מהדדי:

וא"כ כיון שלקוח פוטר ממעשר בהמה א"כ אפי' אי אמרינן דיש ברירה ושלו הגיע לחלקו אפ"ה כיון שהי' ע"י חליפין לא אמרינן דיש ברירה אלא שהוברר שזה חלקו אבל אעפ"כ לזה לא הוי ברירה שיהי' כמו שלא החליפו כלל אלא כמו שהחליפו ואח"כ הגיע לחלקו מה שהי' חלקו מתחילה. וע"כ אמר ר"א והוא שחלקו גדיים כנגד תישים ותישי' כנגד גדיים וא"כ הוי כמו חליפין כיון שאינם שוים וא"כ צרי' לשומם וא"כ כיון שהוא דבר הנשום הוי חליפין וכמו דאמרי' שם אמר ר' אלעזר לא שנו אלא כל הנעשה דמים באחר בלבד שהוא צריך לשום וע"כ כיון שחלקו גדיים כנגד תיישים א"כ הוא דבר שצריך לשום וא"כ הוי חליפין. וע"כ אמרינן דבזה לא הוי ברירה שיהי' כמו שלא החליפו אלא כמו שהחליפו ואח"כ בא לחלקו ובמעש' בהמה פטור ממעשר בהמה אעפ"י שהמוכר חזר ולקחו. אבל אם חלקו גדיים כנגד גדיים וא"כ לא הוי כמו חליפין ע"כ אמרינן דיש ברירה וזהו חלקו המגיע משעה ראשונה כיון שלא הי' בינתים כמו חליפין ור' יוחנן סובר כמו רב דאפי' ציבורין בציבורין נמי הוי חליפין וכמו דאמרינן שם (פ"ק דקידושין ה"י) ר' בא רב הונא בשם רב אפי' ציבור בציבורין (פי' אפי' לא נישום) ע"ז אומר שם אתי דרב הונא כר' יוחנן (פי' דע"כ קאמר ר"י דאפי' חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים כלקוחות הן (פי' דכיון דאפי' אינו נישו' נמי הוי חליפין ע"כ לא הוי ברירה בזה שיהא כמו שהוברר מתחילה דכיון שהיו חליפין ביניהם על כן הוי כמו לקוח ופוטר ממעשר בהמה (ולא ניחא הירושלמי לומר דפליגי בסתם ברירה דא"כ הוי להו לפלוגי בברירה אם יש ברירה או אין ברירה) וע"כ אומר דפליגי אם הוי חליפין ומבטל בתורת ברירה:.

ולפי זה צריך לגרוס הכא אמר ר"א לא שנו אלא שור בפרה או חמור בשור הא ציבור בציבור לא קנה. ולפי"ז הא דהני כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו הכל הוא דווקא שור בפרה או חמו' בשור שאינם שוים הוי חליפין ולרב דאמר דאפי' שוין בשוין נמי הוי חליפין יתרץ כמו דאמרינן בקידושין (ד' כ"ח) ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא דמטבע נעשה חליפין מאי כיצד ה"ק פירות נמי עבדי חליפין כיצד החליף בשר שור בפרה כו' או כמו דמשני כיצד החליף דמי שור בפרה כו' ומ"ט אמרו משיכה קונה כו':

שם ר' זירא רב יהודה בשם שמואל לזה פרה ולזה חמור כו' עיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ב דקידושין הלכה ה') מה שביארתי שם:

עוד שם ר' בא כו' עיין בפרק ב' דקידושין ה"ה ושם ביארתי

שם (ה"ב) כיצד משך ממנו פירות כו' אמר ר' חנינא הלכה כר"ש ולא אמרין לה לכל אפין [ואיפשר לומר דסובר דהלכה כר"ש דמדאורייתא מעות קונות ות"ק סובר דמשיכה קונה מד אורייתא וכמו דאמרינן בב"מ (ד' מ"ז) בשלמא לריש לקיש היינו דאיכא בין ר"ש לרבנן (פי' דרבנן סברי דמשיכה קונה מדאורייתא ור"ש סובר דמשיכה קונה מדרבנן ומשום שמא יאמר נשרפו חיטיך בעלי'). וע"ז אומר אמר ר' חנינא הלכה כר"ש ולא אמרין לה לכל אפי (פי' דהלכה כר"ש דמדאורייתא מעות קונות ומשיכה קונה מדרבנן אבל לא לכל אפין דר"ש סבר דלא תיקנו משיכה אלא במוכרין ולא בלוקח ובזה אין הלכה כר"ש אלא כת"ק דשניהם יכולים לחזור ואע"ג דהלכה כר"ש דמשיכה הוי דרבנן אעפ"כ כדרך שתיקנו משיכה במוכרין כך תיקנו משיכה בלקוחות וכמו דאמרינן בב"מ (ד' מ"ז):

ועוד איפשר לומר הא דקאמר הלכה כר"ש ולאו לכל אפין היינו לענין דדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה דהא אמרינן בב"מ (ד' מ"ח) ר' שמעון אומר אעפ"י שאמרו טלית קונה דינר זהב ואין דינר זהב קינה טלית מ"מ כר הלכה אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול כו' והנושא והנותן בדברים נא קנה והחוזר בו אין רוח חכמים נוחה הימנו כי' וא"כ סובר ר"ש דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה ובזה אין הלכה כר"ש שר' חנינא סובר כרב דאמרי' בב"מ (ד' מ"ט) דאיתמר רב אמר דברים אין בהם משום מחוסרי אמנה וכמו שיתבאר לקמן]:

שם ר' יעקב בר זבדי ר' אבהו בשם ר' יוחנן אמר ליתן מתנהלחבירו וביקש לחזור בו חוזר אמר בשעה שאמר צריך לומר בדעת גמורה מבתר כן אין חזר בי' חזר בי' (כצ"ל) ובשביעית גריס לה הקושי' שהקשה ר' יוסי לר' יעקב וההן לאו צדק ומשני בשעה שאמר הין צדק הוי) הדא דתימר בעני (צ"ל בעשיר) אבל בעשיר (ט"ס וצ"ל בעני) נעשה נדר רב מפקד לשמשי' אימת דנימר לך תתן מתנה כו' אין הוי מסכן הב לי' מיד ואין עתיר אימליך בי תניינות:

והנה בסוף שביעית איתא בירושלמי שם על הא דאמר ר' יעקב בר זבדי ר' אבהו בשם ר' יוחנן אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בו ע"ז אומר שם פליגא דרב אומר כי אמר לבני ביתו ליתן מתנה כו' לינה חוזר בו מתניתא פליגא על רב אימתי אמרו המטלטלין נקנין במשיכה ברה"ר או בחצר שאינה של שניהם ברשות הלוקח כיון שקיבל עליו ברשות המוכר לא קנה עד שיגביה או עד שימשוך את הכל מרשות הבעלים ברשות זה שהיו מופקדים אצלו לא קנה עד שיזכה בהן או עד שישכיר לו את מקומן (והוא ברייתא בב"ב ד' פ"ה עיי"ש) מה עבד לה רב כאן שהעמידו עמו כאן שלא העמידו וקשה דמאי מייתי ראי' מהך ברייתא דאימתי אמרו מטלטלין כו' דהא התם בקנין גמור מיירי וא"כ מאי קא מקשה לרב דאמר דמתנה מועטת אינו חוזר והא הכא אין בזה רק משו' אין רוח חכמים נוחה הימנו אבל לא הוי קנין שלא יוכל לחזור בו ויהי' מחוייב עפ"י הדין לקיים המקח:

ע"כ נראה לי לבאר כמו שביארתי בספרי עמק יהושע טל מה שהקשה המחנה אפרים בה' צדקה (ס"ג) דהא הולך לאו כזכי דמי כמו דאיתא בגיטין (ד' ל"ב ואמאי אמרי' דהילך כזכי דמי בצדקה ותירץ ע"ז המחנה אפרים דכיון שנתחייב כו' ליתן לעני ה"ז זוכה לעניים כמו דהולך בחוב כזכי דמי. ויש לי להביא ראיה לזה מהירושלמי (פ"ד דמ"ש) בעי קומי ר' מנא אף לענין מתנה (פי' אם אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו) א"ל תמן התורה זיכתה אותה בגיטה הוא עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו ועוד מן הדא דר' יעקב בר זבדי ר' אבהו בשם ר' יוחנן אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בו קם ר' יוסי עם ר' יעקב בר זבדי א"ל והיינו הין צדק אמרי בשעה שאמר הין צדק הי' (ופירשתי שם דבמתנה לא הוי הולך כזכי אעפ"י שעשאו האחר לשליח דהא יכול לחזור בדיבורו ולא הוי כחוב משמע דבצדקה שאינו יכול לחזור בו דמי לחוב דה"ל הולך כזכי כמו דאמרינן בספ"ק דגיטין (ד' י"ד):

ובזה יתבאר הכא ג"כ דתני בברייתא דברשות המופקדין אצלו לא קנה עד שיזכה בהן ובש"ס דילן בב"ב (ד' פ"ה) א תא עד שיקבל עליו כו' וע"כ פרי' בירושלמי לרב דאמר שבמתנ' מועטת אינו יכול לחזור א"כ אמאי תני עד שיזכה או שישכיר את מקומו הא כיון שיאמר נו הן הוי כזכי דהא כיון דבמתנה מועטת אינו יכול לחזור א"כ הוי הן כזכי (וכמו דאמרינן דהולך כזכי בעני דכיון שאינו יכול לחזור הוי כחוב וע"כ הולך כזכי וא"כ בהן נמי וכמו שכתבו התוס' בגיטין (ד' י"ב) ועוד פי' ר"ת דשיחרור עבד הוי כעין מלוה דאמרינן בה הן והולך כזכי אע"ג דבמתנה לא הוי כזכי דשיחרור אי לאו דעבד נייח נפשי' לא הוי משחרר לי' משום הכי חשיב כחוב דאמר תן כזכי וע"ז אמר כאן בשהעמידו עמו כאן בשלא העמידו עמו והוא שרוצה לתרץ דבאמת אית לי' לרב דמתנה מועטת יכול לחזור בו והא דקאמר אי אמר לבני ביתו ליתן מתנה שאינו חוזר היינו דווקא כשהעמידו עמו ומשום מעמד שלשתן וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ז דשבועות ה"ה) גבי הא דחנוני על פנקסו כו' הדא דתימר בלא השמידו עמו אבל העמידו עמו אין בעה"ב חייב כלום והוא מחמת מעמר שלשתן כמו דאמרינן בגיטין (ד' י"ג) אבל לעולם דרב סובר דבמתנה מועטת יכול לחזור בו:

וע"ז אומר אח"כ רב פליג דרב אמר כד אנא אמר לבני ביתי ליתן מתנ' כו' (והוא ט"ס וצ"ל] אח"כ תדע לך כו' וכן הגיה הגר"א והוא שאומר תדע לך חד בר נש אפקיד עירבון על מילחיא ויקרת אתא לגבי רב א"ל או יתן לו כל ערבונו (והוא ט"ס וצ"ל) כדי ערבונו (וכן הגיה הגר"א) או ימסור למי שפרע מחלפא שיטתי' דרב תמן הוא אמר לבני ביתו ליתן מתנה שאינו חוזר (פי' שמביא ראי' דהא דאמר רב דאי אמר לבני ביתו ליתן מתנה שאינו חוזר הוא כשהעמידו עמו ומשום מעמד שלשתן דאי איפשר שיהי' משום מתנה מועטת דהא חד בר נש אפקיד עירבון ע"ג מילחא ויקרת אהא לגבי' רב א"ל או יתן לו כדי ערבונו או ימסור אותו למי שפרע וא"כ מוכח מזה דבמתנה מועטת מותר לחזור דאל"ה איך אמר שיקנה לו כנגד ערבונו אבל לא יותר ואם יש בדברים משום מתנה מועטת א"כ אינו יכול לחזור בו אפי' יותר מכדי ערבונו וכה"ג אמרינן בש"ס דילן בב"מ (ד' מט) רב כהנא יהב לי' זוזי אכיתנא לסוף אייקר כיתנא אתא לקמי' דרב א"ל במאי דנקיטת זוזי הב להו ואידך דברים נינהו ודברי' אין בהם משום מחוסרי אמנה דאיתמר דברים רב אמר אין בהם משום מחוסרי אמנה:

והכי נמי פשיט הירושלמי מהאי עובדא ורק דבירושלמי הוא קצת באופן אחר) וקאמר תדע לך (פי' דרב סובר דבדברים לית בהן משום מחוסרי אמנה דחד אפקיד עירבון על מילחא ויקרת אתא לגבי רב א"ל או יתן לו כדי ערבונו או ימסור אותו למי שפרע וא"כ מוכח מזה דיותר מכדי ערבונו מותר לחזור וא"כ מוכח שסובר דדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה) וע"ז מקשה מחלפא שיטתי' דרב תמן הוא אמר כד אנא אמר לבני ביתי ליתן מתנה לינה חוזר בו וא"כ קשה דא"כ צריך לתרץ כמו שתירץ מתחילה דכאן כשהעמידו עמו והוי כמו מעמד שלשתן דהוי קנין כאן בשלא העמידו עמו מותר לחזור דדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה: וע"ז משני בירושלמי תמן למידת הדין ומה דרב נהג למדת חסידות (פי' דחוזר מתירוצא קמא דרב מיירי בשהעמידו עמו דא"כ למה א"ר על עצמו שאינו חוזר הא אי הוי משום מעמד שלשתן א"כ הוי קנין גמור אלא תמן למידת הדין ומה דרב כו' למידת חסידות):

[והנה מהירושלמי הזה מוכח שסובר דלא כשיטת בעה"מ והרא"ש דבתרי תרעי אין בהם משום מחוסרי אמנה דא"כ איך פשיט הירושלמי תדע לך חד בר נש אפקד עירבון על מילחא ויקרת אתא לגבי רב א"ל או יתן כל ערבונו או ימסור אותו למי שפרע (פי' וא"כ מוכח מזה דרב סובר דדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה) וע"ז אומר מיחלפא שיטתיה דרב תמן הוא אמר כד אנא אמר לבני ביתי ליתן מתנה כו' לינה חוזר בו וא"כ מוכח מזה דרב סובר דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה וא"כ לשיטת בעה"מ לא קשה דהא הבעה"מ סובר דבתרי תרעי לית בה משום מחוסרי אמנה והביאו הרא"ש והא דקאמרי' בב"מ (ד' מ"ט) רב כהנא יהב לי' זוזי אכיתנא כו' אתא לקמי' דרב אמר במאי דנקיטת זוזי הב להו ואידך דברי' נינהו ודברי' אין בהם משו' מחוסר אמנה דאיתמר דברים רב אמר אין בהם משום מחוסרי אמנה פי' הבעה"מ דלא תלי' בהכי דכיון דתרי תרעי נינהו א"כ אפי' למאן דאמר דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה אעפ"כ מותר לחזור והא דקאמר דאיתמר לאו דווקא ובמקצת ספרים גרים איתמר:

ולפי מה שביארתי הירו' דקאמר תדע לך חד בר נש אפקיד עירבון על מילחא ויקרת אתא לגבי רב א"ל או יתן לו כדי ערבונו או ימסור אותו למי שפרע ומוכח מזה דרב סובר דדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה ומקשה מזה דמיחלפא שיטתי' דרב תמן הוא אמר כד אמר לבני ביתי ליתן מתנה כו' לינה חוזר בי' ואמאי לא משני כיון דיקרת א"כ הוי תרי תרעי ובתרי תרעי לית בי' משום מחוסרי אמנה אלא ודאי דשיטת הירושלמי דמאן דסובר דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה אפי' בתרי תרעי נמי יש בהם משום מחוסרי אמנה דלא כהבעה"מ והרא"ש אך שהם פירשו לשיטת הש"ס דילן ובסמוך יתבאר שמחולקים בזה הש"ס דילן עם הירושלמי כמו שיתבאר):

עוד שם ר"י יהיב דינרין לקרובי' על משח יקר משח אתא שאל לר' ינאי א"ל מדבר תורה מעות קונין ולמה אין קונין שלא יאמר לו נשרפו חיטיך בעלי' ר' שמואל בר סוסרטאי בשם ר' אבהו אמר לו נשרפו חיטיך בעלי' נאמן ר' יצחק מקשה מה אנן קיימין אם בשקנו לו מעותיו שלו נשרפו ואי לא קנו לו מעותיו של זה נשרפו והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד:

והנה בספרי נועם ירושלמי בעירובין (פ"ז) ביארתי שם (שיש ט"ס בכאן ונתחלפו השורות וכצ"ל) ר' יצחק מקשה מה אנן קיימין כו' (פי' שמקשה כמו שהקשו התוס' בעירובין (ד' פ"א) דמהו הפעולה שתיקנו שלא יהיו מעות קינות שלא יאמר לו נשרפו חיטיך בעלי' הא יכול המוכר לומר נשרפו מעותיך בעלי') וע"ז אמר ר' יצחק מקשי מה אנן קיימין (פי' מהו הפעולה של התקנה) אם בשקנו לו מעותיו שלו נשרפו (ונראה לי שהוא ט"ס וצ"ל) אין שלו נשרפו (פי' שיאמ' לבעל המעות נשרפו חיטיך בעלי') ואם בשלא קנו לו מעותיו של זה נשרפו (פי' דא"כ יאמר המוכר שלא קנו לו מעותיו שלך נשרפו א"כ בין כך ובין כך של לוקח נשרף ובכאן (צ"ל) ר' שמואל בר סוסרטאי בשם ר' אבהו אם אמר לו נשרפו חיטיך בעלי' נאמן והוא כמו שתירצו התוס' בעירובין (ד' פ"א) דמעות נוח לשומרן ואין טורח בהצלתם. וע"כ לא מהימן אם יאמר לו נשרפו מעותיך בעלי' וע"ז משני ר' אבהו דבחיטים אם אמר לו נשרפו חיטיך בעלי' נאמן (פי' אבל במעות אינו נאמן)]:

ובזה נראה לי לבאר הא דאמר אח"כ ר' סימון בשם ריב"ל בר נש דיהב לחברי' עשרה דינרין א"ל אית לי גבך מאה דינרין מהדין ביתא כרי מהדין כרמא אסור מה בין כרם לבית ביתאינו מצוי ליפול כרם מצוי ליפול. וצריך לבאר דמהו השייכות להא דאמר מתחילה ובפ' איזהו נשך ה"ל לאתויי ע"כ נראה לי דמייתי הך דר' סימון כו' להביא ראי' שים חילוק בין כרם ובין בית דבית מצוי ליפול והכא נמי יש חילוק בין חיטים למעות דבחיטים נאמן לומר נשרפו חיטיך בעלי' ומעות ששומרן אינו מצוי ליפול בדליקה והוא ראי' להא דמשני ר' שמואל בשם ר' אבהו דאם אמר לו נשרפו חיטיך בעלי' נאמן

עוד שם אמר ר' יוסי את ש"מ בר נש דיהיב לחברי' עשרה דינרין א"ל במנת דתיקום בהון מאה גרבין מכיון ששלח יד בהם צריך להעמיד לו מקחו (עיין במראה הפנים מה שהביא מה שכתב בשיטה מקובצת מה שכתב הרמב"ן והוא דוחק דהא כבר אמר דמעות קונות למי שפרע):

וע"כ הי' נראה לי (שיש ט"ס וחילוף השורות וצ"ל אחר הא דרשב"ל) דאמרי' שם רשב"ל אומ' או קנה מיד עמיתך מיד עמיתך אתה צריך משיכה ואי את צריך משיכה מיד העובד כוכבים על דעתי' דרשב"ל לאיזה דבר מוסרין אותו למי שפרע א"ר יוסי ב"ר בון ותייא כהדין תנאה דתני הנושא ונותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע והוא כמו דאמרינן בב"מ (ד' מ"ז) תנן אבל אמרו מי שפרע כו' אי אמרת בשלמא מעות קונות משום הכי קאי באבל אלא אי אמרת מעות כו' אמאי קאי באבל משום דברים ובדברים מי קאי באבל והתני' ר' שמעון אומר כו' דברים ואיכא בהדייהו מעות קאי באבל וע"ז אומ' הירושלמי על דעתי' דרשב"ל לאיזה דבר מוסרין אותו למי שפרע (פי' כיון דאית לי' דמדאורייתא משיכה קונה). וע"ז משני ותייא כהדין תנאה דתני' הנושא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע (פי' אבל יש בהם משים מחוסרי אמנה וע"כ אי איכא בהדיי' מעות קאי באבל). וא"כ הכל משום דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה והנה בחו"מ (ס' ר"ט) האריכו בזה האחרונים אם מקנה לו במעות דבר שלא בא לעולם אעפ"י דלא קנה אך לענין אם קנה והוא חוזר בו אם מוסרין אותו למי שפרע. וע"כ נראה לי דלשיטת הירושלמי דלר' יוחנן הא דקאי באבל הוא משו' דמדאוריית' מעות קונות ולא משום דברים וכמו שביארתי דלשיטת הירושלמי דאמר ר' יעקב בר זבדי כו' אמר ליתן מהנה לחבירו וביקש לחזור חוזר בו וא"כ בדברים ליכא משו' מחוסרי אמנה והא דקאי באבל הוא רק משום דהוא קנין דאורייתא אבל לר"ל דהכל משום דברים אלא דדברים ואיכא בהדיי' מעות קאי באבל אבל בדברים בלא מעות לא קאי באבל. וא"כ אם הקנה לו אפי' דבר שלא בא לעולם במעות והוא קנה אח"כ ע"כ כיון דאיכא מעות ודברים צריך להעמיד לו מקחו ואם לאו קאי במי שפרע אפי' בדבר שלא בא לעולם ועיין בב"ב (ד' ס"ט) א"ל ארעא דיקלא חזינא אי אית לי' דיקלי יהיב לי' הרי דיקלי ואי לית לי' זבין לי' תרי דיקלי ופירשב"ם יקנה לצורכו שני דקלים שלא יהא מחוסר אמנה כו' אע"ג דהוי דבר שלב"ל אף עפ"כ צריך משום מחוסרי אמנה.

וע"ז אומ' אח"כ (לפי הגהתי) אמר ר' יוסי את שמע מינה בר נש דיהיב לחברי' עשרה דינרין א"ל במנת דתיקום לי בהון מאה גרבי (פי' שצריך לקנות עוד ואינו תחת ידו) ע"ז אומר מכיון ששלח ידו בהן צריך להעמיד לו מקחו והוא משום דברים ומעות ע"ז אומר מכיון ששלח ידו דהינו שקנה דכל זמן שלא קנה אין לו לקנות רק אם קנה חייב להעמיד לו וא"כ לפי"ז יהי' נ"מ בין ר' יוחנן לר"ל לענין מי שפרע (ועיין רש"י (בב"מ ד' מ"ח) ונפקא מינה לענין קידושי אשה דלר' יוחנן הוי קידושין דמדאורייתא מעות קונות ודידי' הוא וע"כ הוי קידושין אך יש מהפוסקים שחלקו על זה דכיון דחכמים תיקנו דמשיכיה קונה א"כ אף מדאורייתא לא הוי קידושין ועיין בב"מ (דף מ"ח) אבל מידי אחריתא דמחוסר משיכה לא מעל עד דמשך משמע דלר' יוחנן מעל משום דמדאורייתא מעות קונות. אך איפשר לומר משום דמדאורייתא מותר להשתמש באותן המעות ע"כ מעל ועיין בב"מ (ד' מ"ג) בתוס' שם ובב"ק (ד' ע"ט) בד"ה תיקנו משיכה בשומרין ולפי מה שביארתי לשי' הירו' יש נ"מ לענין מי שפרע (אך יש עוד נ"מ לענין משיכה בעובדי כוכבים אי קונה או לא ועיין בבכורות (ד' י"ג) ואפשר דמדר"ל שמעינן לר"י נמי דלענין מי שפרע הוא אפי' בדשלב"ל נמי]:

שם (ה"ג) האונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע שתות למקח כו' ובגמ' רב אמר שיעור הוא ר' יוחנן אמר לית הוא שיעורא (פי' הפ"מ רב אמר שיעור הוא שתות למקח דתני במתניתין בדווקא קתני וזהו שיעור של אונאה דאחר שתות של שיווי המקח אזלינן כו' ר' יוחנן אמר לית הוא שיעורא בדווקא והוא הדין לשתות מעות ואף על גב דליכא שתות מקח אונאה יש לו

עוד שם רב אמ' כל הנושא והנותן במנת שאין לו אונאה יש לו אונאה תני ר' לוי אונאה פרוטה והאונאה פרוטה (פי' הפ"מ וקס"ד לדין פרוטה קאמר דיש אונאה דהיינו דמתמה הש"ס ואונאה לפרוטה אלא אונאה עצמו מהו כיון דהמקח בפרוטה מהו האונאה דשייכא בה והכי ה"ל למימר האונאה לפרוטות כגון אם מכר לו שוה שש פרוטות בחמש:

עוד שם תני נקנה המקח חוזר לו הונייתו דברי ר' יהודה הנשיא ר' יוחנן אמר בטל מקחו (פי' הפ"מ הני בתוספתא והכי איתא התם מי שהוטל עליו ידו על העליונה כיצד מכר לו חלוק שוה ה' בשש יד לוקח על העליונ' רצה א"ל תן לי סלע כו' רצה אומר לו הילך מעותי ותן לי חלוקי רבי אמר לעולם יד המוכר על העליונה והיינו דקאמר הכא דר' יהודה הנשיא סבר דלעולם נקנה המקח אם המוכ' רוצה ואעפ"י שמכר לו שוה חמש בשש ונתאנה לוקח מחזיר לו הונייתו והמקח קיים. ר' יוחנן פליג דכה"ג בטל מקחו דהוני' בחומש הוא והנה הפ"מ כתב במראה הפנים למאי דפרישית לעיל דר' יוחנן כשמואל דהתם סבירא לי' ולדידי' כי איכא שתות מעות נמי דין אונאה יש לו ולפי"ז צריך לפרש דר' יוחנן לא קאי על גוונא דמתני בתוספתא כמו שהבאתי בפנים אלא אעיקרא דמילתא דר' יהודה הנשיא הוא דפליג דקאמר נקנה מקחו וכו' דמשמע לעולם אפי' יותר על שתות מקח ועל שתות מעות המקח קיים אלא שמחזיר אונאה ע"ז קאמר דאם יש כאן יותר מאונאה מכל צד מקחו בטל כו' ע"ש אך זהו דוחק לומר דלרבי אפי' יותר משתות נמי קנה ומחזיר אונאה ור"י פליג בהא על רבי דיותר משתות מקחו בטל. וע"כ איפשר שיש (ט"ס) והאי ור' יוחנן הוא ר' נתן. והוא הברייתא שהובאה בב"מ פלוגתא דרבי ור' נתן וא"כ צריך לומר שיש ט"ס בירושלמי בפלוגתא דר' יהודה הנשיא ור' נתן וצ"ל כמו דאיתא בש"ס דילן:

וע"כ נראה לי דהא דאמר רב אמר שיעור הוא ור' יוחנן אמר לית הוא שיעורא לא פליגי בהא דפליגי רב ושמואל בב"מ (ד' מ"ט) דאיתמר רב אמר שתות מקח שנינו ושמואל אמר שתות מעות שנינו. אלא דשניהם מודים דשתות מקח שנינו וכמו דאמר ר' יוחנן אח"כ דבטל מקחו והוא משום דשתות מקח שנינו וכמו דתנן בב"מ (ד' מ"ט) שתות למקח:

והא דפליגי רב ור' יוחנן הוא בהא שכתב הרא"ש (פ"ד דב"מ) ויראה דבכל שאר דברים אפי' פחות משתות אסור לאנות את חבירו אם יש בו שוה פרוטה כיון שיודע שאין מקחו שוה כל כך דרחמנא אמר לא תונו בכל דבר שיש בו שיווי ממון הזהירה התורה שלא יאנה את חבירו אלא שאמרו חכמים דעד שהות הוי מחילה לפי שכך דרך מקח וממכר לפי שלוקח והמוכ' יכולין לכוין דמי המקח בצמצום ודרך העולם למחול טעותם עד שתות שאף אם יבוא המתאנה לערער לא ישומו השמאין בשוה כו' ואין מערער ומוחל אבל אם המוכר בקי או אם הלוקח חבר ובקי בערך מקחו יותר מן המוכר אל יאנו זה את זה אם לא שיפרוט חוץ ממטבע כל זמן שלא הגיע לכדי אונאה מותר לכתחילה להוציאה ביפה שגם אחר יקבלנה מידו ביפה ואין בו הפסד כלל או שמא כיון דדרך מקח וממכר בכך דלפעמים הלוקח חפץ במקח והוא מוסיף עליו דמים כו' הילכך עד שתות הוי בכלל דמי מקח ואין כאן שום אונאה כלל כו' וירא שמים יוצא ידי כולם וע"כ נראה לי דפליגי בזה רב ור' יוחנן והוא שאומר רב אמר שיעור הוא (פי' דיש לאונאה שיעור מה"ת דהיינו שתות ואם הוא פחות משתות לא אמרה התורה ע"ז לא תונו). ור' יוחנן אמר לית הוא שיעורא (פי' דמן התורה אסור לאנות אה חבירו אפי' פחות משתות אם יש בו שוה פרוטה (וכמו שכתב הרא"ש) אלא דחכמים אמרו דעד שתות הוי מחילה לפי שאין יכולים לצמצם דמי המקח. אבל אם הוא בקי בשיווי החפץ אסור לאנות מה"ת אפילו פחות משתות רק שיש בו שוה פרוטה כמו שכתב הרא"ש:

וע"ז אומר אח"כ רב אמר כל הנושא ונותן במנת שאין לו אונאה יש לו אונאה (פי' שהירושלמי מפרש דהא שאומר כל הנושא והנותן במנת שאין לו עלי אונאה אין הפי' שאומר פ"מ שאין לך עלי אונאה וכמו דאמרינן בב"מ (ד' נ"א) איתמר האומר לחבירו על מנת שאין לך עלי אונאה כו' דאם כן זה הלוי בפלוגתא דר' מאיר ור' יהודה וכמו שאומר בש"ס דילן לימא רב דאמר כר' מאיר ושמואל דאמר כרבי יהודה ואף על גב דהש"סדילן משני אמר לך רב כו' והירושלמי סובר דאין לחלק בהכי וכמו דאמרי' בב"מ (שם) אמר אביי מחוורתא רב א' כר"מ ושמואל דאמר כר' יהודה ועוד דבירושלמי הובא פלוגתא זה בקדושין (פ"ק ה"ב) לענין יעוד ע"מ שלא יהי' עלי' יעודין דברי ר"מ וחכמים אומרים לא עשה ולא כלום כו' ולית לי' לרבנן תנאי איפשר לקיימו בסופו אית לי' תנאי ממון וזה תנאי הגוף ועיין בקדושין (ד' י"ט) וע"כ סובר הירושלמי דדבר שבממון תנאו קיים ועי' בירושל' פ"ק דמכות) והא דקאמר רב כל הנושא והנותן במנת שאין לו אונאה היינו שאין בו אונאה (ואיפשר דצ"ל במנת שאין בו אונאה) וכמו דאמרינן בב"מ (ד' נ"ב) ע"מ שאין בו אונאה הרי יש בו אונאה ופירש"י אני מבטיחך שאין בו אונאה ויש בו אונאה והוי גם מקח טעות והירושלמי סובר דאם אמר על מנת שאין בו אונאה היינו שאם יאנה אותו שיחזור לו האונאה דהא הוא רוצה במקחו אלא שהתנה שאם יהא בו אונאה שיחזיר לו וכי תימא הא בלאו תנאי שהות קנה ומחזיר אונאה אך זהו דווקא בכדי שיראה לתגר או לקרובו אבל אם שהא יותר אין צריך להחזיר לו אונאתו וע"כ מתנה עמו שאפי' אם שהא יותר שצריך להחזיר לו אונאתו:

וע"כ מבאר דרב אזיל לטעמי' דרב סובר דיש שיעור ועיקר האונאה שאמרה תורה הוא רק בשתות אבל בפחות מותר לאנות וע"כ אם התנה אותו ע"מ שאין בו אונאה הדין הוא שיש לו אונאה והיינו דווקא אונאה בשתות מפני שאונאה לא הוי אלא אם יש בו שתות אבל לר' יוחנן דאמר דלית לי' שיעורא א"כ הא דאמרה תורה לא תונו אין בזה שיעור וא"כ אמאי קאמר רב דיש לו אונאה משמע שזהו רק שתות אך לדברי רב שאומר דהונאה לא הוי רק שתות והוא מפני שאי איפשר לצמצם במקח שיהי' שוה בצמצום וע"כ אם הוא פחות משתות אין צריך להחזיר אונאתו (ועיין בס' מחנה אפרים בדיני אונאה (ס' י"ז) האומר לחבירו חפץ זה שאני מוכר לך אין בו אונאה ונמצא אונאה פחות משתות מהו וראיתי לרש"י בפ' הזהב (ד' נ"א) באומר לחבירו ע"מ שאין בו אונאה יש בו אונאה שפי' שזה אינו מחילת אונאה אלא תביעת אונאה והוי מקח טעות ואם רצה חוזר בו כדין מקח טעות והנה איכא לספוקי בנידון דידן בתרתי חדא דאיכא לפרושי ולומר דעד כאן לא פירש"י אלא בשהתנה ואמר בלשון תנאי דאז ודאי כל שנמצא שיש בו אונאה המקח בטל אבל לדידן שלא הוציא דבריו בלשון תנאי אלא שאמר לו דע שאין בו אונאה איכא למימר דלא מפני זה יתבטל המקח אלא יחזיר האונאה כדינו ומדברי התוס' בסוגין נראה קצת דלשון ע"מ האמור כאן לאו דווקא אלא שאמר אני מבטיחך שאין בו אונאה המקח בטל לסברת רש"י ועוד איכא לספוקי דדילמא מה זה שאמר אין בו אונאה לאו על פחות משתות התנה דכיון דפחות משתות לא קפדי כו' סתמא דמילתא מתני היינו במידי דרוב בני אדם מקפידים עליהם ואיכא למימר דמה שאמר שאין בו אונאה על שיעור אונאה קאמר דהוי מידי דקפדי בי' כו' עיי"ש שהאריך בזה:

ולפי מה שביארתי לשיטת הירושלמי תלי בפלוגתא דרב ור' יוחנן לענין אם אונאה יש לה שיעור מה"ת או לא דלרב דאמר שיעור הוא א"כ לא הוי בכלל אונאה אלא שתות. ולר' יוחנן דאמר דלית לי' שיעורא א"כ הוי בכלל אונאה אפי' פחות משתות וע"כ מביא הא דרב דע"מ שאין בו אונאה אחר הפלוגתא דרב ור' יוחנן:

וגם בהא שנסתפק אם הוי מקח טעות או שמחזיר לו האונאה יתבאר לקמן דלרב מחזיר לו האונאה ולר"י בטל המקח מעיקרא כמו שיתבאר לקמן

וע"ז אומר תני ר' לוי האונאה פרוטה (פי' שרצה לפשוט מזה דר' יוחנן דאמר אונאה לית לי' שיעורא מה"ת והא דאמרה התורה לא תונו הוא אפי' פחות משתות וע"כ אמר ר' לוי האונאה פרוטה ואמאי לא קאמר דהאונאה היינו שתות ופחות משתות הוי מחילה ואמאי קאמ' האונאה פרוטה וקס"ד דלוי קאמ' לענין התורה שאמרה לא תונו היינו בפרוטה וכמו שכתב הרא"ש דהתורה אמרה לא תונו אם היא שוה פרוטה אפי' בפחות משתות וע"ז קאמר לוי האונאה פרוטה דאילו לרב דאמר שיעור הוא א"כ למאי קאמר לוי האונאה פרוטה והא תלוי בזה אם הוא שתות או פחות משתות וע"ז אומר האונאה לפרוטה פי' שהפי' הוא שאם יש בו שתות אפי' הוא רק בפרוטה נמי הוי אונאה וכמו דאמרינן בב"מ (ד' נה) חמש פרוטות וליתני נמי האונאה פרוטה (ופי' רש"י כגון אם הי' מקחו בשש פרוטות אמר רב כהנא זאת אומרת אין אונאה לפרוטות בפחות כו' שהוא מטבע של כסף ועיין ברא"ש וע"ז אומר נמי והאונאה לפרוטה (פי' שאם המקח שוה ששה פרוטות ע"כ האונאה בפרוטה לאפוקי מדרב כהנא שאמר אין אונאה לפרוטות דבעינן דווקא מטבע של כסף) וע"ז אומר אלא אונאה עצמה (פי' שאין ראי' מהא דתני לי' האונאה פרוטה כמו שביארתי וע"כ אומר אלא אונאה עצמה פי' אם יש לה שיעור או לא ועל זה פליג רב ור"י):

וע"ז אומר אח"כ תני נקנה המקח וחוזר לו אונאתו דברי ר' יהודה הנשיא (פי' דקאי על הא דאמר רב תחילה כל הנושא והנותן במנת שאין בו אונא' (כצ"ל) יש לו אונאה וא"כ המקח קיים אלא שצריך להחזיר האונאה דהא הוא רוצה בהמקח אם אין בו אונאה ופחות מכדי אונאה לרב לא נקרא אונאה והא דמחזיר לו אונאתו היינו אפי' ביותר משיראה לתגר או לקרובו ע"ז אומר תני נקנה לו המקח וחוזר לו אונאתו כמו שאמר רב ר' יוחנן אמר בטל מקחו וכמו שפי' רש"י דבמנת שאין בו אונאה (שהפי' הוא דאני מבטיחך שאין בו אונאה ויש בו אונאה והוי גם מקח טעות): ולר' יוחנן שסובר דלית לי' שיעורא וא"כ הוי אונאה אפי' פחות משתות וע"ז אומר דבטל מקחו. וזה קאי אהא דאמר רב תחילה כל הנושא והנותן במנת שאין בו אונאה וכמו שביארתי [והוא כמו שהבאתי תחילה מה שנסתפק בזה המחנה אפרים אם צריך להחזיר האונאה או שהוי מקח טעות ודו"ק ועיין בהג"א על מנת שאין בו אונאה והרי יש בו אונאה מקח טעות הוא אם רצה לחזור יחזור לגמרי לפי' ר"י אבל לפי' רשב"ם קנה ויחזיר:

והנה ראיתי להמחנה אפרים בה' אונאה (ס' י"ז) וכתב ונראה דלפי זה דאפי' פחות משתות אסור להונות אם נתן הדמים ועדיין לא משך יכול הלוקח לחזור ואפילו מי שפרע ליכא גבי' כיון דהמקח נעשה באיסור ועבר על לאו וכמו שכתב הרא"ש דאפילו בפחות משתות עובר על לאו דלא תונו דלפי"ז ימצא מלקות באונאה וצריך לבאר דאמאי לא מקשה על פחות משתות דהוי מחילה או על יותר משתות דהוי ביטול מקח דצריך ללקות על לאו דלא תונו אך דפחות משתות כיון דהוי מחילה כמו השבון וכמו שהארכתי בזה בספרי עמק יהושע (ס' ה) דכל מחילה שאח"כ הוי במקום תשלומין וא"כ הוי ניתק לעשה וכן ביותר משתות דהוי ביטול מקח א"כ בטלה המכירה וע"כ בודאי דאינו לוקה ואפי' לרבא דאמר בתמורה (ד' ד') כל מילתא דאמ' רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני מידי והא דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא היינו דווקא אם הא דלא מהני הוא משום שעבר על הלאו אבל אם בלאו"ה לא מהני א"כ לא לקי ועיין בשבת (ד' צ"ד) אחת משלש ר"נ אמר חיוב רב ששת אמר פטור ר"נ אמר חייב אהני מעשיו דאי משתקלא חדא אחריתא אזלא לה טומאה רב ששת אמר פטור השתא מיהת הא איתא לטומאה אלמא כיון דבלאו"ה לא אהני מעשיו פטור וע"כ כתב המחנה אפרים דאי אמרינן דאפילו פחות משתות אסור להונות אם נתן הדמים ועדיין לא משך יכול הלוקח לחזור ואפי' מי שפרע ליכא גבי' כיון דהמקח נעשה באיסור ועבר על הלאו וכמו שכתב הרא"ש דאפי' פחות משתות עובר על הלאו דלא תונו וא"כ לפי"ז כיון דמדאורייתא הוי המכר קיים א"כ עבר על לאו דלא תונו וכיון שחזר המקח א"כ ילקה. ולי נראה דבזה לא שייך דבמקום איסורא לא תיקנו רבנן דהא אדרבא מדאורייתא המקח קיים ורבנן לא תיקנו אלא שלא יהי' קנין גמור ואוקמוה אמי שפרע א"כ בודאי דאינו יכול לחזור ועוד דבלא"ה כיון שאם לא הי' חוזר הא הוי בהשבה דהא פחות משתות הוי מחילה ומחילה הוי כמו תשלומין וכמו שהארכתי בזה בספרי עמק יהושע (ס' ה') ואם מחמת שחוזר א"כ דמי להא דאמרינן במכות (ד' נ"ז) מתקיף לה ר זירא והא איכא משכונו של גר (בימים הקדמונים) ומת כו' ומשני התם גברא בר תשלומין הוא ושיעבודא דגר הוא דקא פקע וכתבו שם התוס' דזה התירוץ הוא אי אמרינן דביטלו ולא ביטלו וא"כ לר"י דסבר דלית הוא שיעורא דאפי' פחות משתות אסור להונות ור"י סובר במכות (ד' ט"ו) דביטלו ולא ביטלו וע"כ אינו חייב מלקות]:

ועוד איפשר לומר דהא דאמרינן בירושלמי רב אמר שיעור הוא ור' יוחנן אמר לית הוא שיעורא פליגי בהא דתנן שם אימתי מותר להחזיר עד כדי שיראה לתגר או לקרובו אם פחות משתות דהוי מחילה היינו נמי בכדי שיראה לתגר או לקרובו או פחות משתות הוי לאלתר מחילה וכמו דאמרינן בב"מ (ד' נ') איבעי' להו פחות משתות לרבנן לאלתר הוי מחילה או בכדי שיראה לתגר או לקרובו ואם תימצי לומר בכדי שיראה לתגר או לקרובו מאי איכא בין שתות לפחות משתות איכא דאילו שתות ידו על העליונה רצה חוזר רצה קונה ומחזיר אונאה ואילו פחות משתו' קנה ומחזי' אונאה:

וע"כ איפשר לומר דפליגי בזה רב אמר שיעור הוא (פי' דפחות משתות נמי הוי בכדי שיראה לתגר או לקרובו) ר' יוחנן אמר לית הוא שיעורא (פי' דפחות משתות לית לי' שיעורא בכדי שיראה לתגר או לקרובו) רב אמר כל הנושא והנותן במנת שאין לו עליו אונאה יש נו עליו אונאה וא"כ לא הוי רק בפחות משתות: וזהו משום דאזיל לטעמי' דפחות משתות לא הוי מחילה לאלתר אלא בכדי שיראה לתגר או לקרובו וע"כ אם התנה במנת שאין בו אונאה ע"כ אפי' פחות משתות נמי מחזיר אונאה דאלו לשתות אפי' בלא תנאי תנן דמי שהוטל עליו ידו על העליונה אלא ודאי דקאי אפחות משתות וא"כ פחות משתות נמי הוי בכלל אונאה וע"כ בעינן בכדי שיראה לתגר או לקרובו ולא הוי מחילה לאלתר:

וע"ז מביא הא דתני לוי האונאה פרוטה ופשיט מזה והוא דאיךתני לוי האונאה פרוט' דאם פחות משתות אפי' יותר מפרוטה נמי הוי מחילה אלא ודאי דפחות משתות נמי אית לי' שיעורא דכדי שיראה לתגר או לקרובו וע"ז אימר האונאה פרוטה דזהו דווקא מפרוטה ולמעלה תלוי בכדי שיראה לתגר או לקרובו אבל פחות מפרוטה הוי מחילה לאלתר כמו גבי גזל. אבל אם נאמר דפחות משתות הוי נמי מחילה לאלתר א"כ מהו דתני לוי האונאה פרוטה וכך הי' סבור המקשה וע"ז אומר האונאה לפרוטה דמיירי בשתות עצמה והא דקאמר האונאה פרוטה הוא משום דאמרינן בב"מ (ד' נה) וליתני נמי האונאה פרוטה אמר רב כהנא זאת אומרת אין אונאה לפרוטות (פי' דאפי' אם האונאה הוא שתות אעפ"כ בעינן דווקא מטבע של כסף) וע"ז תני לוי האונאה פרוטה אבל לעולם דפחות משתות לית בה שיעורא כלל אלא לאלתר הוי מחילה וע"ז אומר אונאה עצמה מהו (פי' אם פחות משתות הוי נמי בכלל אונאה בעינן דווקא בכדי שיראה לתגר או לקרובו או דלאלתר הוי מחילה):

וע"ז אומר תני נקנה המקח חוזר לו הונאתו דברי ר' יהודה הנשיא וחולק על הש"ס דילן שסובר דרבי הוא דאמר דידו על העליונה רצה אומר תן לי מקחי או תן לי מה שאוניתני. והירוש' סובר דר' יהודה הנשיא סובר דקנה ומחזיר אונאה וא"כ תיקשי מזה לרב שאומר דפחות משתות בעינן נמי בכדי שיראה לתגר או לקרובו וא"כ מהו הנ"מ בין שתות לפחות משתות אלא ודאי דפחות משתות הוי מחילה לאלתר ור' יוחנן אמר בטל מקחו ולפי"ז הי' נראה לי לגרוס ורב אמר בטל מקחו (וצ"ל) לבטל מקחו (פי' אם רוצה המתאנה לבטל המקח כסתמא דמתניתין וא"כ לפי"ז איפשר לומר דפחות משתות בעינן נמי בכדי שיראה לתגר או לקרובו והא דאיכא בין שתות לפחות משתות היינו דבשתות יכול לבטל מקחו ויכול לומר תן לי מקחי:

[ועוד איפשר לומר שרב מתרץ (לפי הגהתי) דהא דתני נקנה המקח חוזר לו הונייתו ומזה הקשה לרב דאמר דשיעור הוא פי' אפי' לפחות שתות נמי בעינן שיראה לתגר או לקרובו וא"כ לדברי ר"י הנשיא לשיטת הירושלמי דמחליף הא דרבי יהודה הנשיא לר' נתן ודר' נתן לר"י הנשיא לפי מה דאיתא בש"ס דילן שאמר דשתות קנה ומחזיר אונאה א"כ מאי איכא בין שתות לפחות משתות ע"ז אומר רב אמר בטל מקחו (פי' דשניהם סברי דבאונאה שתות אם רצה חוזר אלא דפליגי בלוקח ומוכר וכמו דאמרינן בב"מ (ד' נ"א) מי שהוטל עליו ידו על העליונה כו' מני מתניתין לא ר' נתן ולא ר"י הנשיא אי ר' נתן מתניתין קתני רצה וברייתא לא קתני רצה ואי ר"י הנשיא מתניתין קתני לוקח ברייתא קתני מוכר אמר ר' אלעזר אונאה זו איני יודע מי שנאה רבה אמר לעולם ר' נתן היא ותני בברייתא כר' נתן רצה ובלוקח ומוכר הוא דפליגי וא"כ לפי"ז ליכא תנא שסובר דקנה ומחזיר אונאה וא"כ איכא למימר דפחות משתות נמי יש שיעור כדי שיראה לתגר או לקרובו והחילוק הוא בין שתות לפחות משתות דהשתות רצה חוזר ומבטל מקחו אבל פחות משתות הוי מחילה וכל מה שביארתי הוא דלא כמו שכתב הפ"מ דפליגי אם שתות מקח או שתות מעות דשיטת הירושלמי משמע שסובר דשתות מקח הוא אליבא דכ"ע: וכמו שאבאר:

עוד שם בירושלמי כהנא בעי קומי רב בשעה שהמוכר מתאנה מתאנה עד חומש ובשעה שהלוקח מתאנה מתאנה עד שתות [פי' אהא דתנן האונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע שתות למקח. וא"כ אם המוכר מתאנה דהיינו אם האונאה הוא ארבעה כסף מעשרים וארבע כסף לסלע והמוכר נתאנה ולא נתן לו רק עשרים כסף וא"כ נתאנה בד' דינרים הוי חומש מהמעות. ואם הלוקח נתאנה נותן לו עוד ד כסף א"כ הוי שתות מהמקח שהוא כ"ד כסף. א"ל הוא והונייתו מצטרפין עד שתות וא"כ המוכר שנתאנה ולא נטל רק עשרים כסף וא"כ אם תצטרף האונאה הוי שתות וזהו שתות מלבר וכן אם נתאנה הלוקח שתות מלגו וכל מקום דהוי שתות הוי אונאה וא"כ חולק על הש"ס דילן דאמרי' בב"מ (ד' מ"ט) לרב דבתר מקח אזלינן חמשה בשתא בטל מקח הוי וכתבו התוס' וא"ת מנא לי' הא דילמא הא נמי הוי שתות מקח דהוי שתות מלבר. וי"ל דמסתמא אית לן למיזל בתר שתות שוה המקח שהאונאה והמעות תלוי' בו אבל לשיטת הירושלמי דאזלינן בתר תרווייהו אי מלגו או מלבר וא"כ הוא דלא כמו דאמרינן בש"ס דילן (ד' מ"ט) כי פליגי שוה חמשא בשיתא ושוה שבעה בשיתא לשמואל דאמר בתר מעות אזלינן אידי ואידי אונאה הוי לרב דאמר בתר מקח אזלינן חמשא בשיתא בטול מקח הוי שוה שבעה בשיתא מחילה הוי והוא משו' דסובר דאזיל בתר מקח הוא שתות מלגו דווקא וע"כ אמרי' דלרב דאמר בתר מקח אזלינן שוה חמשה בשיתא ביטול מקח הוי ושוה שבעה בשיתא מחילה הוי חבל לשיטת הירושלמי דאמר הוא והונאתו מצטרפין לשתות וא"כ שוה חמשה בשיתא אזלינן בתר שתות מלבר והוא והונייתו מצטרפין ושוה שבעה בשיתא הוי האונאה מלגו ח"כ בשניהם הוי האונאה וא"כ חולק הירושלמי על שיטת הש"ס דילן וא"כ הוא דלא כמו שפי' הפ"מ דלרב דאמר דשיעור הוא היינו דווקא שתות מקח ור' יוחנן אמר לית הוא שיעורא דאזלינן נמי בתר שתות מעות דלשיטת הירושלמי דסובר רב דאזלינן בתר מלגיו ומלבר א"כ ליכא נ"מ]:

עוד שם מכר לו שוה חמשה בששה יכול מימר לי' חד דינר איגרבת סב דינרך. אמר ר' זירא יכול מימר לי' לית אקרי דיהון ברייתא אמרין פלוני איגחך. ואית דבעי מימר יכול מימר לי' לית הוא יקרי מלבוש בחמש' דינרים ר' יוחנן ור' אלעזר ור' הושעי' אמרי מה טעמא דאהן תני' ידע אנא דלא הות מיקמתי טבא אלא חמשה דינרים על דהות דחיק לי' יהבי אשתא דינרין סב דידך והב דידי:

ונראה דלא מיבעי' לי' רק אי אמרינן דמי שהוטל עליו ידו על העליונה דאי אמרינן דשתות קנה ומחזיר אונאה לא הוי קשי' שיחזיר לו עד פחות משתות וכמו דאיתא בב"ב (ד' צה) ת"ש האונאה פחות משתות נקנה מקח יותר משתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה אמאי ליהדר עד פחות משתות ש"מ כל היכא דבעי לאהדורי כולי' מהדר הכי השתא התם מעיקרא שוה בשוה אמר לו כו' שתות ידיעה ולא מחיל כו' וע"ז לא קשי' לי דכיון דצריך להחזיר בשתות ע"כ מחזיר את כולו וכמו דאיתא (שם ד' צד) ת"ש דתני רבין בר ר"נ לא את המותר בלבד הוא דמחזיר אלא מחזיר לו את כל הרבעין כולן וכן איתא לקמן בירושלמי (פ"ז דב"ב ה"ג) הכא את מר הגוזל והכא את מר לא את הרובע בלבד מחזיר לו אלא את כל המות' אמר מכיון שאת מוציאו לפחות מחבל (צ"ל אם חסר ואם יתר) מחזירו את למדה בחבל (פי' כיון שהוא יות' מרובע וצרי להחזיר) את מוציאו למדה בחבל וצרי' להחזי' לו כולן והא דאומר מכר לו שוה חמשה בששה יכול מימר לי' חד דינר איגרבת סב דידך והוא כמו דתנן במתניתין מי שהוטל עליו ידו על העליונה רצה אומר תן לי מעותי או תן לי מה שאניתני וע"ז מקשה דמפני מה יכול לומר לו תן לי מעותי דהא יכול המוכר לומר לו חד דינר איגרבת סב דינריך וע"כ יהי' קונה ומחזיר לו אונאה א"ר זירא יכול מימר לי' לית אקרי דיהון ברייתא אמרין פליגי איגחך (פי' שישחקו עליו על מה שנתאנה תחילה) ואית דבעי מימר יכול מימר לי' לית היא יקרי מלבוש בחמשה דינרין (פי' שהוא רוצה דווקא מלבוש של ששה דינרין) ר' יוחנן ור' אלעזר ור' הושעי' אמרי מה טעמא דאהן תני' ידע אנא דלא הוי מיקמתי טבא אלא חמשה דינרין על דהות דחיק לי' יהבי אשתא דינרין סב דידך והב דידי:

ונראה לי דהא דאמר טעמא דאהן תני' ידע אנא דלא הוית מיקמתי טבא (פי' שלא רצה תחילה ליקח את הבגד ולקח אותו רק מפני שהי' דחיק וע"כ כיון שראה שנתאנה ע"כ אינו רוצה ליקח הבגד הזה וע"כ קאמר טעמא דאהן תני' (פי' זהו התנא שסובר דמי שהוטל עליו ידו על העליונה ואמאי לא יקנה ויחזיר לו אונאתו) ע"כ אומר ידע אנא דלא הוית מוקמי טבא כו' וע"כ הוא רוצה דווקא בגד ששוה ששה דינרין

עוד נראה לי דהא דקאמרי טעמא דהדין תני' היינו שהם מפרשים הא דתנן מי שהוטל עליו ידו על העליונה רצה אומר תן לי מעותי או תן לי מה שאניתני זהו דווקא בלוקח שנתאנה אבל לא במוכר כמו דאמרינן בב"מ (ד' נ' ושם) מני מתניתין לא ר' נתן ולא ר' יהודה הנשיא אי ר' נתן מתניתין קתני רצה וברייתא לא קתני רצה (ופירש"י מתניתין קתני רצה דידו על העליונה ברייתא בדר' נתן לא קתני רצה אלא ע"כ קנה ומחזיר לו אונאה) אי ר"י הנשיא מתניתין קתני לוקח וברייתא תני מוכר כו' רבה אמר לעולם ר' נתן היא והני נמי בברייתא רצה ופי' רש"י ותני נמי בברייתא בדר' נתן ובלוקח ומוכר הוא דפליגי וא"כ הפלוגתא הוא רק בלוקח ומוכר וא"כ הא דתנן במתניתין מי שהוטל עליו ידו על העליונה רצה אומר לו תן לי מקחי או תן לי מה שאניתני היינו דווקא בלוקח והכי טעמא דאהין תני' וכן משמע בש"ס דילן בב"מ (ד' נ"א) דאמרי' שם רבא אמר לעולם ר"י הנשיא היא ומאי דשייר במתניתין קא מחרש בברייתא אלמא דבלוקח איפשר לומר יותר כמו דאמרינן כל מי שהוטל עליו ידו על העליונה ועיין במהר"ם מה שכתב על פירש"י שם ולפי"ז איפשר לומר הא דמשנינן לעיל שזהו התירוץ על רבי דשתות קנה ומחזיר אונאה אלא דידו על העליונה ופליג בלוקח ומוכר וכמו דאמר רבה אמר לעולם ר' נתן היא ותני נמי בברייתא רצה ופירש"י דר' נתן רצה ובלוקח ומוכר הוא דפליגי וא"כ לפי"ז איפשר דגרסינן לעיל ר' יוחנן דע"כ אמר ר' יוחנן ור"א ור' הושעי' אמרי טעמא דאהן תני' (פי' מה שמחלק בין לוקח ומוכר הוא משו' דאמ' ידע אנא דלא הות מיקמתי טבא אלא חמשה דינרין כו' וע"כ סובר הדין תנא וכן מתניתין דקאמרה לוקח דווקא הואמשום דאמר ידע אנא דלא הות מיקמתי טבא אלא חמשה דינרין וע"כ קסבר האי תנא דדוקא בלוקח ולא במוכר:

עוד שם מכר לו שוה חמשה בששה לא הספיק לישא וליתן עד שהוקיר משבע ר' יעקב בר אידי ר' אבהו בשם ר' יוחנן כשם שבטל מאצל זה כך בטל מזה תמן תנינן ארבע מידות במוכרין מכר לו חיטין יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו כו' אמר ר' יוסי בר בון ותייא כהן תנא הנושא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע:

וכתב הפ"מ בהא נראה דפליג על מימרא דרב חסדא בב"ב (ד' פ"ג) דקאמר דכשהוקר אח"כ הלוקח יכול לחזור בו ולא המוכר משום דא"ל אלו לא אוניתן מעיקרא לא הוית מצית הדרית בך השתא דאוניהן כו' ותנא תונא יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר כו' מאי קמל"ן מתניתין היא אי ממתני' הוי אמינא דילמא דרב חסדא תרוייהו מצי הדרי בהו כו' וא"כ הירושלמי חולק על הש"ס דילן דהא אמר ר' יוחנן דמכר לו שוה חמשה בששה ולא הספיק לישא וליתן עד שהוקיר משבע ר"י ב"א ר"א בשם ר"י כשם שבטל מאצל זה כך בטל מאצל זה א"כ פליג על רב חסדא:

והנה הפ"מ הביא מה שכתב הרמב"ן והאריך בזה דגם פירש דמאי דקאמר לא הספיק לישא וליתן עד שהוקיר משבע שהפי' הוא שלא משך עיי"ש במה שהאריך שם הרמב"ן בענין שתות מקח ושתות מעות:

ולי נראה לפרש דהא דקאמר לא הספיק לישא וליתן אין הפירוש שלא משך דמאי נ"מ דאם משך הוא לענין קנין גמור ואם לא מכך הוי במי שפרע אלא דקאמר לא הספיק לישא וליתן הוא משים דהי ושלמי לטעמי' שאמר מי שהוטל עליו ידו על העליונה וכמו שביארתי ע"ז אמר לא הספיק לישא וליתן (פי' שהוא כמו דאיתא בסנהדרין (ד' ל"ד) אמר רב לא שנו אלא בשעת משא ומתן כו' וכן בירושלמי (פ"ד דסנהדרין ה"ד) ריב"ח אמר אפי' מחוסרין במשא ומתן וע"ז אומר שלא הספיק לישא וליתן (פי' שלא נשא ונתן עם המוכר) מהו רוצה אם הוא רוצה לבטל המקח או שרוצה שיהי' קונה ואחזיר אונאה והוא שאם הי' אומר הלוקח שרוצה לבטל המקח א"כ המקח בטל מיד וכן אם הי' אומר שרוצה שיהי' קונה ומחזיר לו אונאה א"כ מקנה המקח מיד:

וע"ז לא אמר ר' יוחנן כשם שבטל מאצל זה כך בטל מאצל זה וכמו שביארתי לעיל דשיטת הירושלמי הוא דבשתות ידו על העליונה ולא שקנה ומחזיר אונאה ור' יהודה הנשיא ור' נתן בלוקח ומוכר הוא דפליגי או שהפי' הוא שלא נשא ונתן דהיינו שלא הראה לתגר או לקרובו (ועי' תוס' ב"מ (ד' נ') ד"ה אמ' רבא כו' ורבא אית לי' שפיר דרב חסדא כו' כיון שהוקר בכ"י שיראה כו' ודו"ק) וע"ז קאמר ר"י דכשם שבטל מאצל זה כך בטל מאצל זה:

וע"ז אומר תמן תנינן ארבע מדות כו' מכר לו חיטין יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו כו' וע"ז משני א"ר יוסי ב"ר בין ותיי' כהדין תנא הנישא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע אבל מ"מ יש בו משום מחוסר אמנה וע"כ אין מי שלא נתאנה יכול לחזור דאע"ג דהמקח בטל מאצל זה אעפ"כ כיון שהמוכר לא נתאנה לא יוכל לחזור דבדברים יש בהם משו' מחוסרי אמנה וההיא מתני' סוברת דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה אבל ר' יוחנן סובר דדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה (ודלא כשיטת הש"ס דילן בב"מ (ד' מ"ט)] וכמו דאמרינן לעיל ר"י ב"ז ר"א בשם ר"י אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בו (ושיטת הירושלמי דפליגי אליבא דר' יוחנן דאמר שם דר' יעקב בר אידי ר' אבהו בשם ר' יוחנן טבעת אין בה משום עירבון כל הנושא והנותן בדברים אן מוסרין אותו למי שפרע ר' יעקב בר זבדי ר' אבהו בשם ר"י אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר אמר בשעה שאמרה צריך לומר כו' וא"כ לשיטת הירוש' דר' יעקב בר אידי אמר דאין מוסרין אותו למי שפרע משמע דבדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה וכמו דמשני הכא ותיי' כהן תנא הנושא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע משמע דבדברים יש בהם משו' מחוסרי אמנה ור' יעקב בר זבדי ר' אבהו בשם ר' יוחנן דאמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בו פליג אהא דר' יעקב בר אידי וע"כ נראה לי לגרוס הכא ר' יעקב בר זבדי ר' אבהו בשם ר' יוחנן ולא ר' יעקב בר אידי דר' יעקב בר אידי סובר דר' יוחנן דבדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה:

והנה שיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דילן דלשיטת הש"ס דילן בב"מ (ד' מ"ט) יש חילוק בין מתנה מרובה למתנה מועטת וא"כ הי' איפשר לתרץ הני תרי מימרי אליבא דר' יוחנן דבמתנה מרובה אין בהם משום מחוסרי אמנה ובמתנה מועטת יש בהם משום מחוסרי אמנה וכמו דאמרינן בש"ס דילן בב"מ (ד' מ"ט) דפריך ומי אמר ר' יוחנן הכי והאמר רבב"ח אמר ר' יוחנן האומר לחבירו מתנה אני נותן לך יכול לחזור בו פשיטה אלא מותר לחזור בו אמר ר"פ ומודה ר' יוחנן במתנה מועטת כו' אבל הירושלמי אינו מחלק בהכי וע"כ סובר ר' יעקב בר זבדי אליבא דר' יוחנן דדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה וע"כ משני דמתניתין דתנן ד' מדות במוכרין דהיו חיטין יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר היינו משום דמתניתין סוברת דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה וא"כ כיון דלא נתאנה המוכר אף שהוקר אח"כ אעפ"כ אינו יכול לחזור משום מחוסרי אמנה אבל הש"ס דילן סובר לפי שיטה הבעל המאור דבתרי תרעי אין בהם משום מחוסרי אמנה (וא"כ לא מצי לשנויי דהטעם דמתניתין משום מחוסרי אמנה) וע"כ קאמר רב חסדא דלוקח יכול לחזור בו ולא מוכר משום דאמר לו אי לאו דאוניתן לא מצית הדרת בך השתא דאוניתן מצית הדרת בך וע"ז פריך מאי קמל"ן מתניתין היא ומשני משום דה"א רע רע יאמר הקונה.

[ואפשר לומר דהא דלא מחלק הירושלמי בין תרי תרעי לחד תרעא וכמו שהוכחתי לעיל מהירושלמי (סוף שביעית) הוא משום דלא מחלק בין מתנה מרובה למתנה מועטת ג"כ אבל לשיטת הש"ס דילן דמחלק בין מתנה מרובה למתנה מועטת מחלק נמי בין תרי תרעי לחד תרעא והבעה"מ לא סבר להא שכתבו התוס' בב"מ (ד' מ"ט) בד"ה מודה ר' יוחנן במתנה מועטת ויוקר הוי כמו מתנה מועטת והבעה"מ סובר דהוי כמו מתנה מרובה וזהו דווקא לשיטת הש"ס דילן דמחלק בין מתנה מרובה למתנה מועטת אבל לא לשיטת הירושלמי דלא מחלק בין מתנה מרובה למתנה מועטת וע"כ סובר דלמאן שסובר דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה ע"כ אפי' אם נתייקר דהוי תרי תרעי נמי יש בו משום מחוסרי אמנה ודו"ק]:

שם (ה"ה) חזקי' אמר לצורפה בירושלים מצרפה ביפה בא לחללה בגבולין מחללה ברעה והתנינן בורר היפה שבהן ומחללין עלי' ויבור הרעה ויעשה אותה אמר שני' היא הכא שכבר הוכח בו מעשר שני ועיין בפ"מ ובמראה הפנים שנדחק בזה:

ולי נראה לבאר הירושלמי והוא דבירושלמי סוף (פ"ב דמ"ש) איתא חזקי' אמר כשהוא מחללה מחלל אותה ברעה וכשהוא מחלל עלי' עושה אותה כיפה והתנינן בורר את היפה שבהן ומחלל עלי' ויבור את הרע' ויעשה אותה כיפה אמר ר' יונה אני אומר היא הי' מ"ש מ"מ לא יצתה לחולין א"ר יונה לא נתכוין לעשותה כחולין ברורין תדע לך שהוא כן דתנינן לא שיקיים כן אלא חוזר ומחלל על הכסף.

ונראה לי שהפי' כך הוא כשהוא מחלל אותה ברעה (פי' אם הוא מחלל אותה על סלע יפה מחללה ברעה ואף דאמרינן בב"מ (ד' נ"ב) ונותנה אותה למעשר שני ואינו חושש שאינה אלא נפש רעה אמר ר"פ ש"מ האי מאן דמוקים אזוזי מקרי נפש רעה אעפ"כ כיון דלאו כולי עלמא שקלי לי' והוא מחלל על סלע יפה ע"כ מחללה ברעה וצריך לשלם היתרון סלע יפה מאחר שהוא מיציאה בגבולין מחללה ברעה אבל כשהוא מחלל עלי' מחללה ביפה שאם מצרפה בירושלים מצרפה ביפה ואיפשר שהוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' צ"ו) התקינו שיהיו כל המעות יוצאות בירושלים (ועיין תוס' ב"מ (ד' מ"ה) בד"ה ליפלגי בסלעים על סלעים כו' והא דאמר בהגוזל (ד' צ"ז) התקינו שיהא כל המעות יוצאות כו' ועוד שאם הוא מחלל פרוטות על הסלע הרי הסלע שוה בזה יותר במה שאינו צריך לטרוח ולישא הפרוטות. וע"כ כיון שהוא שוה יותר לגבי הפרוטות מפני הטרחא ע"כ הוא מחלל הפרוטות עלי' ביפה וע"ז פריך והא תנינן בורר. את היפה שבהן ומחללין עלי' ויבור את הרעה יעשה אותה כיפה דהא לחזקי' דאמר דלגבי הפרוטות נישום הרעה כיפה מפני ביפה לו בהסלע מפני הטורח וע"כ נישומות כיפה דהא אם מוציאה בירושלים מוציאה ביפה דמאן דמוקים אזוזי מקרי נפש רעה וא"כ אמאי תנן בורר את היפה שבהן ומחלל עני' ויבור הרעה ויעשה אותה כיפה אמר ר' יונה אני אומר היא הי' מ"ש וא"ש אין החילול עליו כלום. וכ"ת א"כ צריך בודאי שיעלנה ע"כ אינו חושש שמא היפה היא מעשר שני נמצא מחלל היפה על הרעה (או שצ"ל אני אומר היפה הוא מ"ש) וע"ז מקשה מ"מ לא יצתה לחולין (פי' דהא כבר חילל על המעות של נחושת) וע"ז אמר ר' יונה לא נתכוין לעשותה חולין ברורין פי' מאחר שהוא צריך לחללה אח"כ על הסלעים ע"כ לא נתכוין לעשותה חולין ברורין תדע לך שהוא כן דתנינן לא שיקיים כן אלא חוזר ומחלל על הכסף וא"כ כיון שאין החילול על המעות חולין ברורים וא"כ כיון שיש בתוכה סלע של מ"ש ע"כ צריך ליקח היפה דאל"ה הוי כמו שמחלל סלע יפה על סלע רעה

ובזה יתבאר הירושלמי דהכא אלא דהכא קיצר הירושלמי בזה. והכי פירושו חזקי' אמ' בא לצורפה בירושלים מצרפה ביפה (פי' וע"כ כשהוא מחלל עלי' בגבולין נמי מחלל עלי' כמו ביפה(וכמו שביארתי הירושלמי (ספ"ב דמ"ש) וע"ז פריך ויברור הרעה ויעשה אותה (צ"ל כיפה) פי' שיבור הרעה ויעשה אותה כיפה דהא מחלל המעות עליו. ע"ז אומר שני' היא הכא שכבר הוכח בו מעשר שני (פי' כיון שיש בזה סלע שהוא ספק מע"ש וא"כ אם יטול הרעה ויניח היפה א"כ הוי כמו שמחלל סלע יפה על סלע רעה הכא ליכא הנאה דטירחא דהא שניהם סלעים. אך דהכא קיצר הירושלמי בהקושי' שמקשה שם דמ"מ יצתה לחולין דהא כבר חילל על המעות) וע"ז מתרץ שם אמר יונה לא נתכוין לעשותה חולין ברורין תדע לך שהוא כן דהני לא שיקיים כן אלא חוזר ומחללה על הכסף וע"כ כיון דלא הוי חולין ברורין א"כ אינו יכול ליקח הרעה שכבר הוכח בו מ"ש וא"כ שמא היפה הוא סלע של מ"ש ונמצא מחלל היפה על הרעה (והא שאומר אח"כ ונותנה למ"ש ואינו חושש שאינו אלא נפש רעה הך פיסקא דמתניתין צ"ל תחילה ואח"כ חזקי' אמר בא לצורפה בירושלים וקאי על מתני' דתנן ונותנה למ"ש ואינו חוש שאינה אלא נפש רעה וע"ז אמר חזקי' וכמו שביארתי):

עוד שם ר' יעקב בר זבדי ר' יוחנן משם ר' סימון כל מעשר שני שאין בקרנו שוה פרוטה אין מוסיף חומש ר' יוחנן בשם ר' ינאי כל מעשר שני שאין בחומשו שוה פרוטה אינו מוסיף חומש אית מתניתא מסייע לדין ואית מתניתא מסייע לדין דהני ממעשרו פרט לפחות משוה פרוטה הדא אמרה עד שיהא בקרנו שוה פרוטה תניי חורן תני ממעשרו חמישיתו פרט לפחו' משוה פרוטה הדא אמר' עד שיהא בחומשו שוה פרוטה אמר רבין בר ממל מתניתא לא כהדין ולא כהדין דתנינא חמשה פרוטות הן ולא תנינן עד שיהא בקרנו שוה פרוטה ותנינן ה' חומשין הן ולא תנינן עד שיהא בחומשו שוה פרוטה וכתב ע"ז הפ"מ במראה הפנים פלוגתא דרב אמי ורב אסי התם (ד' נ"ג) מסקינן כל שאין בחומשו ולא חש לקושי' דלקמן דלא תני במתניתין אלא עיקרי הדינים שהן של פרוטות:

[וא"כ משמע שסובר דהירושלמי פליגי בפלוגתא דפליגי בהש"ס דילן ולי נראה דפליגי בפלוגתא אחרינא ולא כמו הש"ס דילן. דלהירושלמי ושלמי פליגי אי מוסיף חומש אם אין בו שוה פרוטה או אם אין בחומשו ולהש"ס דילן פליגי בזה אם תופס הפדיון וכמו דאמרינן (שם) מיתיבי מ"ש שאין בו שוה פרוטה דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות בשלמא למ"ד אין בחומשו היינו דקתני דיו כו' אלמא דאית ליה פחו' שוה פרוטה אינו תופס פדיונו ובזה נראה לי לבאר הירושלמי (פ"ד דמ"ש) ר' יעקב בר אדא בשם ר' סימי כל מ"ש שאין בקרנו שוה פרוטה אינו מוסיף חומש ריב"ל אמר כל מ"ש שאין בחומשו שוה פרוטה אינו מוסיף חומש התיב ר' בא בר ממל והא תנינן חמש פרוטות הן וניתני שש על דעתי' דר' סימא וקרנו של מ"ש שוה פרוטה ושבע על דעתי' דר"י וחומשו של מ"ש שוה פרוטה ועוד מן הדא דאמר ר"י כו' בשם ר' יוסי אין קרקע ניקנית בפחות משוה פרוטה ופי' המהרא"פ ועוד מה שאמר שאין הקרקע ליתני ח' ועוד מן הדא מ"ש שאין דמיו ידועים דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על הס ע הזה ר"י בשם ר' קריספא כו' בסלע של מ"ש היא מתניתא שלא יהא שם חולין כל שהן והנה פי' מהרא"פ הוא דחוק וע"כ נראה לי דקאמר ועוד מן הדא דאמר ר"י כו' אין קרקע נקנה פחות משוה פרוטה. וא"כ מוכח דאין קנין פחות משוה פרוטה וא"כ ה"נ אין פדיון פחות משו"פ. וא"כ איך פליגי אם מוסיף חומש אלא ודאי דהפלוגתא הוא אם תופס פדיונו אם אין בקרנו שוה פרוטה (והא דלא תני במתניתין איפשר לומר כיון דתנן אין האשה מתקדשת בפחות משו"פ א"כ הוא הדין לענין קרקע נמי וכמו דאמרינן בקדושין (ד' י"ג) כשם שאין אשה ניקנית בפחות משו"פ כך אין קרקע ניקנית בפחו' משו"פ וע"כ לא תפיס לענין מ"ש נמי):

[וע"ז אמר ועוד מן הדא פי' שמזה מוכח דאם אינו שוה פרוטה לא תפיס פד יונו ולא לענין הוספת חומש וע"ז אומר ועוד מן הדא מ"ש שאין דמיו ידועים פי' שיאמר הוא וחומשו מחולל על הסלע הזה ר"י כו' ר' קריספא כו' בסלע של מ"ש היא מתניתא שא"א שלא יהא שם חולין כל שהן כצ"ל) פי' וא"כ מוכח דפחות משוה פרוטה לא תפיס פדיונו ע"כ צריך שיאמר הוא וחומשו מחולל על מעשר שני שאי איפשר שלא יהא בהן חולין כל שהן (והוא דפחות משו"פ לא תפיס פדיונו כלל (והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן בב"מ (ד' נ"ג) מ"ש שאין בו שו"פ דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על המטות הראשונות) וכן מסיק בירושלמי שזהו לענין תפיסת הפדיון ולא לענין הוספת חומש ודו"ק: