Noam Yerushalmi on Bava Metzia Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שם (ה"ב) השואל את הפרה ושאלה חצי יום ושכרה חצי יום שאלה היום ושכרה למחר שאל אחת ושכר אחת המשאיל אומר שאולה מתה ביום שהי' שאולה מתה בשעה שהי' שאולה מתה והלה אומר איני יודע חייב השוכר אומר שכורה מתה ביום שהי' שכורה מתה בשעה שהי' שכורה מתה והלה אומר איני יודע פטור זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע השוכר שהשכורה מתה זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו:
והנה בש"ס דילן בב"מ (ד' צ"ז) אמרי' שמעת מינה מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב לימא תהוי תיובתא דרב נחמן דאיתמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע רב הונא ורב יהודא אמרי חייב ר"נ ור' יוחנן אמרי פטור כדאמר ר"נ כגון שיש עסק שבועה ביניהן כו' וכל זה הוא לשיטת הבבלי אבל שיטת הירושלמי הוא דברי ושמא ברי עדיף וכמו שביארתי בירושל' סוף (ב"ק) דאיתא התם הוצאתי מן הכיס ונתתי לך והוא אומר איני יודע רב הונא אמר אומרים לו את לית ידע אהן ידע והוא משום דברי ושמא ברי עדיף ולפי"ז מתפרש המשנה דזה אומר שאולה וזה אומר איני יודע חייב הוא משום דברי ושמא ברי עדיף ולקמן יתבאר עוד בזה:
והא דתנן במתניתין זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע השוכר ששכורה מתה ולא מקשה הירושלמי הזה כמו דמקשההש"ס דילן בב"מ (ד' צח) ואמאי מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו זה יתבאר במה שכתב התוי"ט מה שכתב הנימוקי יוסף והא דלא משמע שטענו שתי הפרות דמתניתין אחת שאולה ואחת שכורה דהשתא ה"ל מודה במקצת כשהודה ליתן האחת דמה שטענו לו משום דמה נפשך אם הודה שהאחת קיימת הוי לי' הילך וקיימא לן דהילך פטור משבועה ואם לומר שמתה בפשיעה ומיחייב לשלומי הא לא משמע ממתניתין הכי דבשאולה קתני מתה ובשכורה לא מיירי ולא מידי משמע דשכורה כדקיימא קיימא ולפיכך הקשו הכא מה שטענו לא הודה לו כו' א"כ כל זה הוא לשיטת הש"ס דילן שסובר כרב ששת דהילך פטור אבל לשיטת הירושלמי שסובר דהילך חייב וכמו דאיתא בירושלמי (ספ"ק דב"מ) ר' חייא רובה אמר הודאת עדים כו' וישבע על השאר כו' אמר רבי לא משנים אוחזין בטלית דר' חייא רובה מכיון שתפוס בחציו אלא כמו שהביא עדים שחציו שלו כו' והוא כמו דאיתא בב"מ (ד' ד') אלא כי איתמר ותנא תונא אאידך דר' חייא איתמר דאמר ר' חייא מנה ל בידך והלה אומר אין לך בידי והילך חייב מ"ט הילך נמי כמודה מקצת הטענה דמי ותנא תונא שנים אוחזין בטלית והא הכא כיון דתפיס אנן סהדי דמאי דתפיס הוי הילך וקתני ישבע ורב ששת אמר הילך פטור כו' וא"כ כיון דמביא הירושלמי הא דר' חייא רובה ולא מקשה ע"ז דהא הילך הוא אלמא דסובר דהילך חייב וא"כ אתי שפיר מתניתין דזה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע השוכר ששכורה מתה היינו שטענו שתי פרות אחת שאולה ואחת שכורה דהשתא ה"ל מודה במקצת כשהודה ליתן האחת דמה שטענו הודה לו וכמו דאיתא בירושלמי (פי"ג דכתובות ה"ד) מתניתא דברי הכל חייב וע"כ לא מקשה הירו' על זה רק דתיקשה לר' אימי דאמר בשם ר"י לא סוף דבר מתניתא כשטענו חיטים והודה לו בשעורים אלא אפי' (כצ"ל) טענו שני מינים והודה לו בא' מהן דברי חכמים פטור:
ולפי"ז איפשר לומר דהירושלמי מוקים למתניתין כר"ג דכה"ג משני הש"ס דילן בב"מ (ד' ק') אלא אמר רב ששת הא מני ר"מ היא דאמר עבדא כמטלטלין דמי ואכתי מה שטענו לא הודה לו וזה שהודה לו לא טענו סבר לה כר"ג דתנן טענו חיטים והודה לו בשעורין כו' ופריך ואכתי הילך הוא וא"כ ה"נ מצי לאוקמי כר"ג דהירושלמי לטעמי' שסובר דהילך נמי חייב (ואם הירושלמי יתרץ כשיטת הש"ס דילן בב"מ (ד' צח) דאמר עולא על ידי גילגול דאמר לי' אישתבע לי מיהת דכדרכה מתה ומיגו דמשתבע דכדרכה מתה משתבע נמי דשכורה מתה א"כ יצטרך לאוקמי לשיטת ר' יוחנן דיש כפירה במקצת וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ו דשבועות) ר' יוחנן אמר הטוען לחבירו טענת גנב לעולם אינו חייב עד שיודה במקצת ולפי"ז יש לומר דהא דמודה בהא דשאולה הוי הודאה במקצת ועיין בב"מ (ד' צח) רישא בב' וסיפא בג' כו' ולרמי בר חמא כו' ועיין בתוס' שם ודו"ק):
עוד שם בירוש' לילה שבינתים מהו אית דמרין דרך הפרות ללון על בעליהן וזו על ידי ששכורה אצלו לא לנה כשאולה היא אצלו והוא חייב ואית מרין אין דרך הפרות ללון על בעליהן וזו כשכורה אצלו פטור וכתב הפ"מ ובשיטה למב"א ראיתי שהביא בשם הרשב"א שכך הגירסא אי אנן אמרין שדרך הפרות ללון אצל בעליהן וזו ע"י שהי' שכורה אצלו לא לנה כשכורה היא אצלו ופטור ואם אין דרך הפרות ללון אצל בעליהן וזו מפני שהי' שאולה אצלו לא לנה כשאולה היא וחייב [פי' שאם דרך הפרות ללון אצל בעליהן וזו ע"י ששכורה היא אצלו לא לנה וא"כ הוי כשכורה ופטור דהא שלנה שייכא לשכירות ועוד דכיון שלנה אצלו ע"כ כשכורה היא אצלו וא"כ אינו חייב באונסין שהטעם שחייב באונסין הוא מפני שכל הנאה שלו והכא כיון שלנה אצלו מצד שמושכרת לשכירות א"כ לא הוי כל הנאה שלו דהא יש לבעלים הנאה מחמת השכירות שלאח"כ וא"כ אין כל הנאה שלו וע"כ פטיר מן האונסין אבל אם דרך הפרות ללון אצל בעליהן וא"כ לנה מחמת שאולה וע"כ הוי כל הנאה שלו משא"כ אם אין דרך הפרות ללון אצל בעליהן וזו לנה אצלו מחמת השכירות שאח"כ א"כ שייכא לשכירות ויש הנאה לבעלים ג"כ וע"כ פטור וכמו דאיתא בב"מ (ד' פ"א) ת"ר שמור לי ואשמור לך השאילני ואשאיל לך שמור לי ואשאילך השאילני ואשמור לך כולן נעשין שומרי שכר זה לזה ועיין בקצה"ח שפירש דהשואל נעשה ג"כ שומר שכר מפני שחין כל ההנאה שלו]:
שם (ה"ג) תני השאילני פרתך י' ימי' והשאל לי בהן ה' ימי' הראשוני' מתה בתוך האחרוני' משיעבוד הראשוני' השאילני פרתך לאחר עשר ימים א"ל סבה מן כבר מתה משיעבוד האחרונים מתה (ופי' הפ"מ משיעבוד הראשונים מתה כלומר אעפ"י שלא הי' שאול' לו כי אם בימים הראשוני' ולא בימים האחרונים בשעת מיתה אפ"ה שאלה בבעלים הוי ופטור דהכל הולך אחר שיעבוד הראשונים ובשעת שאילת ימים הראשונים הי' משועבד להיות שאול במלאכתו עמה והילכך כל הימים כשאלה בבעלים הן. השאילני פרתך לאחר עשרה ימים ארישא דהשאיל לי בהן קאי וכלומר אבל אם הי' שאול לו באיזה ימים ולא הי' פרתו שאולה עמו אלא אמר לו לאחר עשרה ימים השאילני פרתך א"ל סבה והשיב לו הזקינה פרתי ואינה מוצלחת למלאכה כל כך מן כבר מתה כלומר שהיא חלושה הרבה וכמו כבר כמתה היא ואעפ"כ השאילה לו אח"כ ומתה בזה אמרי' דלא הוי כשאלה בבעלים אלא משיעבוד הימי' האחרוני' מתה וכלומ' שאלו בימים האחרונים ששאל לו הפרה לא היו הבעלים שאולין עמה וקמל"ן דאע"ג דבימים הראשונים שהי' הוא בעצמו שאול לו הזכיר לו משאלת הפרה ואמר לו שרוצה הוא שישאיל לו פרתו לאחר עשרה ימים אפ"ה לאו שאלה בבעלים היא אלא כשאלה אחרת היא):
והנה פירושו דחוק למאוד. ע"כ נראה לי שיש ט"ס וחילוף השורות בירושלמי הזה (וכצ"ל) תני השאילני פרתך לאחר עשרה ימים והשאיל לי בהן ה' ימים הראשונים (פי' ששאל אותו קודם שאילת הפרה ששאילת הפרה הי' לאחר עשרה ימים והא דקאמר ה' ימים הראשונים הוא לאו דווקא אלא שהוא באופן שנשלמ' שאלתו קודם שאילת הפרה מתה בתוך האחרונים משיעבוד הראשונים מתה והוא ט"ס וצ"ל משיעבוד האחרונים מתה (פי' כיון שנשלמה שאילת הבעלים קודם שאילת הפרה ע"כ משיעבוד האחרונים מתה ולא הוי שאילה בבעלים) ובכאן צ"ל השאילני פרתך לאחר עשרה ימים וא"ל סבה מן כבר (פי' שא"ל משוך פרתי מעכשיו שיהי' השאלה לאחר י' ימים) והא דקאמר מן כבר הוא מעכשיו כמו דאיתא בירושלמי (פ"ק דנזיר ה"ב) הריני נזיר לאחר עשרים יום נזיר עולה מכבר (פי' מעכשיו) וכמו דאיתא בנזיר (ד' יג) הריני נזיר לאחר שלשים יום ומעכשיו כ' יום וכן הריני נזיר לאחר כ' יום ומעכשיו נזיר עולם וכמו שאומר מעכשיו בש"ס דילן הוא בירושלמי מכבר או מן כבר):
וע"ז אומר השאילני פרתך לאחר עשר ימים (פי' וקאי ארישא שאמר לו והשאיל לי בהן ה' ימים הראשונים) ואמר לו סבה מן כבר (פי' סבה דהיינו קח את הבהמה מעכשיו פי' שתמשוך מעכשיו שיהא שאול לך לאחר עשרה ימים וכמו דאמרינן בכתובות (ד' פא) אמר ר' יוחנן האומר לחבירו לך ומשוך פרה זו ולא תהא קנוי' לך אלא לאחר שלשים יום לאחר שלשים יום קנה ואפי' עומדת באגם התם בידו הכא לא בידו והא כי אתא רבין אמר ר' יוחנן לא קני לא קשי' הא דאמר לו קני מעכשיו הא דלא אמר לו קני מעכשיו) וע"ז אמר מכיון שאמר לו סבה מן כבר (פי' שימשוך הבהמה מעכשיו אע"ג דהתחלת השאילה אינו רק לאחר עשר ימים אעפ"כ כיון דהשאילה שבאה לאח"כ הוא רק מחמת המשיכה שמשכה מתחילה בעוד ה' ימים הראשונים שהי' שאולה בבעלים ע"כ אם מתה משיעבוד הראשונים מתה (פי' כיון שהמשיכה הי' מכבר בעוד שהי' שאולה בבעלים (ועיין בירושלמי פ"א דמ"ש) משכי לי מעשר בהמה זו שהתקדשי בו לאחר שחיטה מאחר שיש בידו לשחוט מכבר מקודשת) והכא כיון שהמשיכה הי' מתחילה אעפ"י ששאילה בבעלים פסקה אח"כ אפ"ה פטו' דמשיעבוד הראשונים מתה (פי' דהמשיכה הוא שיעבוד פי' קנין והכא מקנין הראשון מתה) ודו"ק:
שם מתניתין המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה זה אומר עד שלא מכרתי וזה אומר משלקחתי יחלוקו היו לו שנים עבדים א' גדול וא' קטן וכן שתי שדות אחת גדולה ואחת קטנה הלוקח אומר גדול לקחתי והמוכר אומר איני יודע זכה בגדול המוכר אומר קטן מכרתי והלה אומר איני יודע אין לו אלא קטן זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע המוכר שהקטן מכר זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו ובגמ' א"ר יוחנן זו להוציא מידי סומכוס שאומר כל הספיקות יחלוקו אמר ר' לא תיפתר כשזה חומר ברי לי וזה אומר ברי לי ר' יוסי בעי אם כשזה אומר ברי לי כו' על דא אמר ר' יוחנן להוציא מדברי סומכוס:
[והנה הפ"מ פי' דאסיפא קאי זה אומר גדול וזה אומר קטן וקאמר ר' יוחנן להוציא מידי סומכוס וכלומר דקשי' לר' יוחנן בפירושא דמתני' דהא רישא דקתני יחלוקו כסומכוס אתי' דאמר כל הספיקות חולקין וא"כ אמאי קאמר בסיפא כו' הא נמי הוי ממון המוטל בספק. אמר ר' לא תיפתרכשזה אומר ברי לי (ופי' הפ"מ דסיפא לא קשי' דסיפא מיירי בברי וברי ר' יוסי בעי אם כשזה אומר ברי לי וזה אומר ברי לי על דא אמר ר' יוחנן להוציא מדברי סומכוס והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד ע"ש):
ע"כ נראה לי שהפי' כך הוא דאמר יוחנן זו להוציא מידי סומכוס שאומר כל הספיקות יחלוקו והנה במתניתין יש כמה בבות בבא דרישא הוא שהלוקח אומר ברי והמוכר שמא ובבא ב' מיירי כשהמוכר אומר ברי והלוקח שמא ובבא ג' הוא כששניהם טוענין ברי ובבא ד' הוא כששניהם טוענים איני יודע:
והנה ר' יוחנן אמר זו להוציא מידי סומכוס שאמר כל הספיקות יחלוקו ולא ביאר על איזה בבא קאי מה שאמר זו להוציא מידי סומכוס שאומר כל הספיקות יחלוקו וע"ז אמר ר' לא תיפתר בשזה אומר ברי לי וזה אומר ברי לי (פי' דר' יוחנן קאי על הבבא דזה אומר ברי לי וזה אומ' ברי לי) והוא דעל הבבות דברי ושמא בזה לא אמר סומכוס דיחלוקו דהא לשיטת הירושלמי הוא מחמת דברי ושמא ברי עדיף וכמו שביארתי (סוף ב"ק) דאפי' ר' יוחנן נמי סובר דברי ושמא ברי עדיף וא"כ אין זה שייך להא דסומכוס ובבא אחרונה בשניהם טוענים שמא בזו תניא דמתניתין נמי סובר דיחלוקו וע"ז אמר ר' לא לפרושי לדברי ר' יוחנן תיפתר בשזה אומר ברי לי וזה אומר ברי לי (פי' דקאי על בבא דמתניתין דבשניהם טוענין ברי ע"ז תנא דישבע המוכר שהקטן מכר וע"ז קאי דזו להוציא מידי סומכוס שאומר כל הספיקות יחלוקו דסובר דסומכוס אומר אפי' בברי וברי נמי):
וע"ז אמר ר' יוסי בעי אם כשזה אומר ברי לי וזה אומר ברי לי ל על דא אמר ר' יוחנן להוציא מדברי סומכוס (פי' דהא בזה יש לומר דסומכוס נמי מודה דלא אמר סומכוס אלא בשמא ושמא או כמו דאיתא בב"מ (ד' ק') מודה סומכוס היכא דאיכא שבועה כו' וכן איתא בב"מ (ד' ק') זה אומר איני יודע כו' יחלוקו הא מני סומכוס הוא דאמר ממון המוטל בספק חולקין אימא סיפא זה אומר ברשותי ילדה וזה אומר ברשותי ישבע המוכר שברשותו ילדה ולרבה בר רב הונא דאמר אין אמר סומכוס אפי' בברי וברי אמאי ישבע המוכר יחלוקו מיבעי' לי' מודה סומכוס היכא דאיכא שבועה דאורייתא כו':
אך עדיין צריך לבאר דהא בודאי הא דאמר ר' יוחנן זו להוציא מידי סומכוס קאי אהא דזה אומר ברי לי וזה אומר ברי לי דעל איזה בבא יוכל ר' יוחנן לומר דזו להוציא מידי סומכוס כיון דמתחילה מיירי בברי ושמא וברי ושמא ברי עדיף ובבבא אחרונה דמיירי בשזה טוען שמא וזה טוען שמא הא בהא תנא דידן נמי סובר כסומכוס דאמר יחלוקו א"כ בודאי קאי ר' יוחנן כמו דאמר ר' לא תיפתר כשזה אומר ברי לי וזה אומר ברי לי:
ע"כ נראה לי דאיפשר לומר דר' יוסי סובר דקאי אהא דברי ושמא ולשיטת הירושלמי הוא מחמת דברי ושמא ברי עדיף וכמו שביארתי בסוף ב"ק. והא דאמר סומכוס כל הספיקות חולקין קאי אפי' בברי ושמא דסומכוס לא סבר להא דברי ושמא ברי עדיף אלא דכל הספיקות חולקין אבל לר' לא דמפרש להא דר' יוחנן דקאי אבבא דזה אומר ברי לי וזה אומר ברי לי ובזה ודאי איכא שבועה דאורייתא וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ו דשבועות ה"ז) אין נשבעין אלא על דבר שהוא במדה כו' אמר ר' חנינא ז"א כו' דתנן אין נשבעים אלא על דבר שבמשקל ושבמנין אמר ר' בא בר ממל תיפתר כו' אין תימר פטור מתניתא פליגא דתנן זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע המוכר שהקטן מכר אלמא דמתניתין הוא בשבועה דמודה במקצת ובהא סומכוס נמי מודה:
ועוד איפשר לומר דקאמר ר' יוסי אם בשזה אומר ברי לי וזה אומר ברי לי על דא אמר זו להוציא מידי סומכוס שאמר כל הספיקות יחלוקו דא"כ אמאי לא אמר בב"ק (ד' ל"ה) על מתניתין דשור שהי' רודף דתנן התם המוציא מחבירו עליו הראי' וכמו דאמרינן בש"ס דילן בב"ק (שם) אמר ר' חייא בר אבא זאת אומרת חולקים עליו חביריו על סומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין וא"כ אמאי אמר ר' יוחנן הכא זו להוציא מידי סומכוס דאמר כל הספיקות חולקין והא ממתניתין דב"ק (שם) מוכח דחכמים חולקין על סומכוס כיון דאומר דסומכוס אית לי' אפי' בברי וברי נמי חולקין אלא ודאי דלא קאי רק אהא דברי ושמא אך ר' אילא דאמר זו להוציא מידי סומכוס וקאי אהא דברי וברי סובר דע"כ לא אמר ר' יוחנן על מתניתין (דסוף פרק המניח) הוא משום דהתם סומכוס נמי מודה וכמו דאמרינן בב"מ (ד' ק') אמאי יחלוקו וליחזי ברשות דמאן קיימא וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראי' אמר ר' חייא בר אבין אמר שמואל בעומדת באגם שפחה נמי דקיימי בסימטא ונוקמא אחזקת מרא קמא וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראי' הא מני סומכוס היא וכ' התו' נראה לרבינו שמואל מדלא קאמר אלא הא מני סומכוס היא משמע דלא הדר בי' ממה דאוקמא באגם כו' ומיהו קשה אמתניתין דבשילהי המניח (ד' ל"ה) אמתניתין דזה אומר שורך הזיק וזה אומר לא כי אלא בסלע לקה המוציא מחבירו כו' וקאמר בגמ' זאת אומרת חולקין עליו חביריו על סומכוס דלסומכוס יחלוקו ומתניתין דהתם איירי בברי וברי מדקתני וזה אומר לא כי כדאמר התם וליכא למימר דהתם מיירי באגם ובשור תם דמשלם מגופו מ"מ מנלי' דסומכוס פליג אמתניתין לוקמה כשעומדת בביתו דמודה סומכוס כיון דטוען ברי (והוא לשיטת הירושלמי ועיין בספרי נועם ירושלמי (ספ"ג דב"ק):
וע"כ לא אמר ר' יוחנן זו להוציא מידי סומכוס דהתם מודה סומכוס היכא שהמוחזק טוען ברי וסומכוס לא פליג רק בעומדת באגם ולגבי חזקת מרא קמא סובר סומכוס דממון המוטל בספק חולקין אבל לא היכא שהנתבע הוא מוחזק אבל הכא מדייק מהא דהמחליף דקתני סתמא דומיא הא דתנן וכן ב' שדות וא"כ הוא רק חזקת מרא קמא ובהא פליג סומכוס ע"כ אמר זו להוציא מידי סומכוס אבל התם מיירי שהוא מוחזק וכיון שהוא מוחזק מודה סומכוס דהמוציא כו' ועוד לפי מה שביארתי בסוף פרק המניח שיטת הירושלמי דלשיטת הירושלמי לא אמרי' הוחלט השור רק לאחר העמדה בדין וא"כ מתחילה הוא רק בתורת חוב וא"כ הוי המזיק מוחזק ובזה מודה סומכוס אך אעפ"כ איפשר לומר כיון דלאחר כך הוחלט הכור והוא עומד באגם ע"כ לא הוי מוחזק אך אעפ"כ יש לדחות דמיירי שהוא מוחזק וע"כ קאמר בזה זו להוציא מידי סומכוס וקאי אהא דברי וברי וע"ז קאמר ר' יוסי ועל דא אמר זו להוציא מידי סומכוס (ועוד דהא איפשר דבזה מודה סומכוס כיון דאיכא שבועה דאוריית' וכמו דאיתא בב"מ (ד' ק') וכמו שביארתי):
שם (ה"ח) מתניתין המשכיר בית לחבירו לשנה ונתעברה השנה נתעברה לשוכר השכיר לו לחדשים נתעברה השנה נתעברה למשכיר מעשה בציפורין בא' ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהב לשנה מדינר זהב לחודש ובא מעשה לפני רשב"ג ולפני ר' יוסי ואמרו יחלוקו את חודש העיבור ובגמ' והיכי אם כשבא עליו בסוף החודש גבי לי' כולה ואם כשבא עליו בר"ח א"ל פוק ליך שמואל אמר כיני מתנית' כשבא עליו באמצע החודש רב אמ' דינא דגר כו' ופי' הפ"מ דינא דגר דינא דאגר כלומר הדין לעולם עם המשכיר וכמו שאמר ר' לא לית פשטא על דא שיטת בן ננס דו אמר ביטל לשון אחרון את הראשון ולפי פי' הוא כמו דאמרי' בב"מ (ד' ק"ב) א"ר אי הואי התם הוי יהיבנא לי' כולו למשכיר מאי קמל"ן תפוס לשון אחרון וא"כ יחלוק רב על הא דאמרי רשב"ג ור' יוסי שיחלוקו חודש העיבור. ובסוף ב"ב משמע דרב סובר כרשב"ג דאיתא התם (פ"י דב"ב ה"ח) בכל מקום הלכה כרשב"ג חוץ מערב וצידן וראי' אחרונה אמרין ובלבד במשנתנו ר' אמי בר קרחה בשם רב ולמה אמרו הלכה כרשב"ג שהלכות קצובות הי' אומר מבית דינו:
ולי נראה דאיפשר לפרש דינא דאגר (פי' זהו דין הקדום דשוכר ושואל דתנן התם זה אומר שאולה וזה אומר שכורה כו' זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו). וא"כ מוכח מזה דלתנא דידן שסובר כסומכוס בשמא ושמא יחלוקו הא התם השוכר מוחזק במעות ואעפ"כ תנן דיחלוקו והוא כמו שכתבו התוס' בב"מ (ד' צ"ז) בד"ה לימא כו' דלסומכוס דאית לי' ממון המוטל בספק חולקין הוי כאלו תרווייהו מוחזקים בו וא"כ אפי' בשוכר דהוא מוחזק במעות וכן כתבו התוס' בב"מ (ד' ק') בד"ה הא מני סומכוס היא נראה לרבינו שמואל מדלא קאמר אלא הא מני סומכוס היא משמע דלא חזר בו ממה דאוקמא בעומדת באגם ולא איירי סומכוס אלא בשאין מוחזק לא זה ולא זה אבל היכא דמוחזק מודה סומכוס דעל אידך להביא ראי' וקשה לר"י דלעיל (ד' צ"ז)אמרינן דזה אומר איני יודע אם שאולה אם שכורה וזה אומר איני יודע יחלוקו ואוקימנא לעיל (ד' צ"ח) כסומכוס ואע"ג שהשוכר מוחזק במעותיו ויש לומר התם שהמוחזק טוען שמא אין חזקתו מועלת אבל הכא אוקימנא בעומדת באגם. וא"כ מוכח ממתניתין דבשמא ושמא אפי' הוא מוחזק נמי יחלוקו והכא דמי לשמא ושמא כיון דספיקא דדינא הוא אם תפוס לשון ראשון או אחרון וכמו שכתב הרא"ש בפ"ב דכתובות (ד' כ') דלא מצינו דלא מהני תפיסה אלא בספק בכור וכן בבא בסוף החודש דאמרינן כולו למשכיר דבהני אין לתופס טענת ברי אבל כל היכא שהמוחזק במטלטלין טוען ברי אין כח ביד ב"ד להוציא מידו. וע"ז אמר רב דינא דאגר (פי' שהוא הדין השני במשנתנו דאמרינן בשמא ושמא דיחלוקו אפי' הא' מוחזק) וא"כ אמאי קאמר שמואל בבא באמצע החודש אבל שבתחילת החודש כולו למשכיר דהא לסומכוס אמרינן בשמא ושמא דיחלוקו אפי' היכא שהא' מוחזק במעותיו כמו שהוכיחו התוס' מהא דשוכר אומר שאולה כו' דזה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו אפי' אם הראשון הוא מוחזק וא"כ איך קאמר דאם בא בתחילת החודש כולו למשכיר. וע"ז אמר רב דינא דאגר (פי' דינא דשוכר ושואל דמתניתין):
ועוד יש לבאר כמו דאיתא בירושלמי אמר רב דינא דגר (וא"צ להגיה דינא דאגר). והוא דרב סובר דלא מהני תפיסה לשיטת הירושלמי שלמי וע"ז אמר דינא דגר (פי' דלא מהני חפיסה רק בגר דליכא חזקת מרא קמא וכמו שכתב הרא"ש בב"ב (ד' נ"ג) ונראה הואיל וסלקי הני בעיות בתיקו אם בא א' והחזיקו קנה כיון דמספקא לן אי קנה קמא או לא נשאר הקרקע כמו שהי' ולא מחזקינן ברכות קמא מספק לאחר שקנאו בחזקה בריאה מוקמינן לי' בידי' (וכבר האריכו האחרונים בזה מהרא"ש דפ"ק דב"מ) וע"ז אומר דינא דגר דתפיסה לא מהני אלא בנכסי הגר. אבל במקום שיש חזקת מרא קמא לא מהני תפיסה ואיפשר לומר לשיטת הירושלמי דלא מהני תפיסה הוא כמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דסנהדרין ה"ח) כיצד דנין הדיינין יושבין והנידונים עומדין והתובע פותח בדבריו ראשון שנאמר מי בעל דברים יגש אליהם ומניין שהמוציא מחבירו עליו הראי' ר' קריספא בשם רחב"ג יגש אליהם יגיש ראיותיו. והנה בש"ס דילן אמרינן בב"ק (ד' מ"ו) אמר ר' שמואל בר נחמני מניין להמוציא מחבירו עליו הראי' שנאמר מי בעל דברים יגש אליהם יגיש ראי' אליהם מתקיף לה רב אשי הא למה לי קרא סברא הוא דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסי' אלא קרא לכדר"נ כו' דאמר ר"נ מניין שאין נזקקין אלא לתובע תחילה שנאמר מי בעל דברים יגש אליהם יגיש דבריו אליהם. וא"כ כיון דלשיטת הירושלמי מפקינן הא דהמוציא מחבירו עליו הראי' מקרא. א"כ הדין הוא דלא מהני תפיסה כיון דעפ"י. הדין הוא זוכה אבל לשיטת הש"ס דילן דהא לא מפקינן מקרא אלא סברא הוא דכאיב לי' כאיבא אזיל לבי אסי' וא"כ אם תפס השני ה"ל השני מוחזק. וע"ז אמר רב דינא דגר (פי' דלא מהני תפיסה אלא בנכסי הגר אבל היכא דאיכא חזקת מרא קמא לא מהני תפיסה):
[עוד יש לומר (שיש ט"ס בירושלמי וצ"ל דינא דברי) והוא כמו שכתב הרא"ש דלא מהני תפיסה אלא בברי והכא בשמא הוא וכמו שכתב הרא"ש בב"מ (ד' ו') למאן דאמר התם וכו' לא משום דמהני תפיסה מספק אלא סבר מדלא בא עד סוף החודש ודאי אודויי אודי לי' כו' כללא דמילתא לטענת ברי מהני תפיסה כיון שהוא טוען ברי ומוחזק בה אין לנו להוציא מידו אבל מי שהוא מסופק בדבר אם הוא שלו או לא לא מהני תפיסתו לאפוקי מחזקת מרא קמא]: