שם (ה"י) מתניתין שכיר יום גובה כל הלילה ושכיר לילה גובה כל היום ושכיר שעות גובה כל היום וכל הלילה כו' ובגמ' שמואל אמר למחר עובר עליו משום ביומו תתן שכרו ר' דוסא אומר יום א' הוא דתימר עובר עליו כל שמות הללו אין בגלל מקיימא קראי תיפתר בשכיר שעות יום ולילה שיכול לגבות כל היום וכל הלילה. והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד בפירושו עיי"ש:

[וע"כ נראה לי לפרש דשמואל אמר למחר עובר עליו משום ביומו תתן שכרו (פי' שהוא כמו דאמרינן בב"מ (ד' קי"א) אמר רב שכיר שעות דיום גובה כל היום שכיר שעות דלילה גובה כל הלילה ושמואל אמר שכיר שעות דיום גובה כל היום ושכיר שעות דלילה גובה כל הלילה וכל היום וכן איתא בירושלמי אלא דהירושלמי חולק על שיטת הש"ס דילן דלשיטת הש"ס לשמואל אינו עובר רק לאחר היום וגובה כל הלילה וכל היום (והוא משום שהיום הולך אחר הלילה הואיל ושכירותו בליל יום זה לא דמי לשכיר יום דאתמול שגובה כל הלילה ולשיטת הירושלמי הוא ששכיר שעות דלילה גובה כל הלילה ולבסוף הלילה הוא עובר משום בל תלין ולבסוף היום הוא עובר משום כל השמות הללו דהיינו שעובר עלי' ג"כ משום ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש וע"ז אומר שמואל אמר למחר עובר עלי' משום ביומו תתן שכרו (פי' משום ביומו תתן שכרו וכן משום לאו דלא תבוא עליו השמש אבל על לאו דלא תלין עובר עליו מיד בבוקר) אומ' יום א' הוא דתימר עובר על השמות האלו פי' שהוא רוצה לפרש הברייתא דתני בב"מ (ד' קי"א) מכאן אמרו כל הכובש שכר שכיר עובר בה' שמות הללו ועשה משום בל תעשוק את רעך כו' ומשום בל תלין ומשום ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש ופריך הני דאיכא ביממא ליכא בלילה והני דאיכא בלילה ליכא ביממא אמר רב חסדא שם שכירות בעלמא וע"ז אמר ר' דוסה יום א' הוא דתימר עובר בכל השמות האלו (פי' דאעפ"כ לא ניחא דהא יום א' הוא לדבריו דהיינו נמשך אחר הלילה וא"כ אינו עובר אחר הלילה משום לא תלין דהא אכתי לא נשלם היום והיום הולך אחר הלילה ואי אין היום הולך אחר הלילה א"כ הוא גובה כל הלילה ועובר משום לא תלין ואינו עובר כלל משום ביומו תתן שכרו) וע"ז אומר יום א' הוא (פי' שאינו הוא יום א' א"כ איך תחלקו שלאחר הלילה יהא עובר משום בל תלין) וכמו דאיתא בריש פסחים (ד' ב') היכן מצינו יום שמקצתו מותר בעשיית מלאכה ומקצת אסור בעשית מלאכה נימא איהו לנפשי' הא איכא לילה דקא שרי ראב"י ה"ק בשלמא לדידי כו' דקא פליגי רבנן בין יממא לליליא כו' אלא לדידך היכי אשכחנא יממא גופא דפליגי בי' רבנן) וע"ז אומר יום א' הוא דתימר עובר בכל השמות האלו (פי' שאיך תחלוק היום לענין לאו דלא חלין דאין היום נמשך אחר הלילה ולענין העשה דביומו תתן שכרו והלאו דלא תבוא עליו השמש יהי' היום נמשך אחר הלילה). אין בג"ל מקיימי קראי תיפתר בשכיר שעות יום ולילה שגובה כל היום וכל הלילה (פי' שאתה רוצה להעמיד ביום א' ובאיש א' תיפתר בשכיר שעות דיום שגובה כל היום וא"כ עובר משום לא תלין והוא שכיר שעות דלילה שגובה כל הלילה וא"כ עובר בשניהם). וע"ז אומר ותנא כן שכיר שעות דיום גובה כל היום דלילה גובה כל הלילה שכיר שעות דיום ולילה גובה כל היום וכל הלילה וא"כ מוכח דהפירוש דמתני' ושכיר שעות גובה כל היום וכל הלילה היינו שכיר דיום גובה כל היום ושכיר שעות דלילה גובה כל הלילה והוא כמו שמפרש רב למתניתין בב"מ (ד' קי"א) דלצדדין קתני שכיר שעות דיום גובה כל היום ושכיר שעות דלילה גובה כל הלילה. והא דלא פריך מהא דתנן אח"כ יצא בלילה גובה כל הלילה וכל היום או שסובר הירושלמי דיש לחלק או שסובר דתנאי פליגי בזה כמו דאמרינן בב"מ. אבל בזה אינו סובר ר' דוסא כשמואל דלמחר עובר עליו משום ביומו תתן כרו אלא דגובה כל הלילה וכל היום ואינו עובר רק מצד ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כמו בשכיר יום]:.

שם (ה' י"ב) מישכנו שלא ברשות עובר על כל שם ושם שיש לו אמר ר' לא הוא גרם לעצמו על כל שם ושם שיש לו מישכנו וחזר ונתן לו מידת הדין בידו שיהא גובה מנכסים משועבדים ואם מחזיר לי' לאיזה דבר שמישכנו הוא ממשכנו פירש רבי שמא תבוא שמיטה וישמיט או שמא ימות הלה ונמצאו המטלטלין ביד היורשין והנה בר"פ איזהו נשך ביארתי דהא דאמר הוא גרם לעצמו היינו שהירושלמי סובר כאביי דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני. וע"ז דאומר הוא גרם לעצמו על כל שם ושם שיש לו חזר מישכנו וחזר ונתן לו מדת הדין בידו שיהא גובה מנכסים משועבדין ואם מחזיר לו לאיזה דבר שמישכנו הוא ממשכנו ואיפשר לומר שהוא כמו דאיתא (בפ"ו דשבועות) חד בר נש קם עם חברי' בשוקא וארים סבינתי' אמר לית הדין סדינא נפיק מידי עד דתתן לי מה דאית לי בידך אתא לקמי שמואל אמר לי' הב לי' סבינתי' וזיל דון עמו מה שמואל כדייני דנהרדעא אמר תמן הוחזק המשכון בידו הכא לא הוחזק המשכון בידו ונראה לי דהא דאמר שמואל הב לי' סבינתי' וזיל דון עמי מיירי אפי' בדליכא עדים וא"כ אית לי' מיגו אפ"ה סובר שמואל דלא מהימן במיגו והוא כמו שכתב רבינו יונה הביאו הרא"ש בכתובות (ד' כ') שכתב ומצאתי בשם ה"ר יונה דתפיסה לא מהני מדאמר לקמן בש' אלמנה גבי אלמנה שתפסה דאמרינן לי' מאן שם לך כו' וכי תימא הני מיני במקרקעי משום דקרקע בחזקת בעלי' עומדת אבל במטלטלי לא כו' והאריך בזה הש"ך בחוה"מ הלכות חזקת קרקעות (ס' ק"ו) דר' יונה סובר גם כן במטלטלי' וסוב' כמו שכת' בעה"מ ריש ב"מ וקצת גאונים שבמטלטלי' לא יוכל לתפוס זה תחת זה משום דהוי מיגו מממון לממון ונראה לי דאף שכתב הש"ך שמוכח מכמה ראשונים דיוכל לתפוס חפץ אחר ומהני המיגו לממון אחר אעפ"כ שיטת הירושלמידלא מהני תפיסה אם תפס חפץ אחר וכמו דאיתא בפ"ו דשבועות (שם) דאמר שמואל הב לי' סבינתי' וזיל דון עמו וכן איתא בירושלמי (פ"ג דקידושין ה"ד) חד בר נש קם עם חברי' בשוקא אמר לי' הב לי קיתונא דאית לי גבך אמר לי' הב לי דינרי דאית לי גבך אמר לי' הב לי' קיתונא וסב דינרי אתא עובדא קומי ר' מנא אמר לי' את אודית לי' בדינרא והוא לא הודה לך בקיתונא איזיל והב לי' דינרא אמר ר' יעקב בר אחא מודי ר' אימי דו אמר בשהדין לא כן אלא בדיל דלא יכפור בקיתוני' (ופי' הפ"מ מודה ר' מנא גרסינן בשהדין לא כן כלומר מודה הוא במה שאמר שהדין לא כן שהרי זה מוחזק הוא בדינר והדין הוא שבעל הדינר ישבע שהרי יש לו ביד כנגדו מהפשתן כפי תביעתו ועל השאר ישבע בעל הפשתן אלא בדיל דלא יכפור כלומר שלא אמר לו כן אלא בשביל שאיפשר שע"י זה יודה בעל הדינר שאין זה חייב לו כלום מן הפשתן. ופירושו דחוק. וע"כ נראה לי שהירושלמי לשיטתי' שסובר דאין אומרים מיגו מממון לממון וע"כ אינו נאמן במיגו להחזיק הדינרים בשביל הקיתונא והא דאמר מודה ר' מנא (כצ"ל) דו אמר בשהדין לא כן בדיל דלא יכפור לו בקיתונא (פי' מודה ר' מנא דאם אמר תחילה בשהדין דהיינו לפני עדים שאינו מודה לו בהדינרים) אלא בדיל דלא יכפור בקיתונא (פי' שהוא מודה לו בהדינרין רק בשביל שיודה לו בקיתונא ע"כ אינו צריך ליתן לו הדינרים אבל בלא"ה אינו יכול לתפוס הדינרים בשביל הקיתונא ואיפשר שהיו הדינרים בפיקדון וכן משמע דאמר לי' הב לי דינרי דאית לי גבך ולא קאמר דאסיקני גבך:

והנה הקצה"ח בחוה"מ (ס' ק"נ) כתב ועוד נראה לי לחלק בין קרקע למטלטלין דגבי מטלטלין אע"ג דמאן שם לו וכדאמרינן באלמנה ששמה לעצמה אפ"ה כיון דלמשכון מיהא קני דבע"ח קונה משכון אפי' תפס בזרוע שלא מדעת המלוה כו' וכיון דזוכה למשכון ה"ל מוחזק כיון דקונה משכון לא הוי מיגו להוציא אבל בקרקע דלא שייך בע"ח קונה משכון וכמו שכתבו התוספות בבא מציעא (דף ס"ו) דלא שייך בע"ח קונה אלא גבי מטלטלין משום דר' יצחק וכיון דלית לי' שום זכות בקרקע א"כ תיכף משהודה שהקרקע אינו שלו אלא שמגיע לו דמים הוי מיגו להוציא):

וא"כ כיון שהירושלמי סובר דבמשכון נאמן לטעון עד כדי דמיו כמו דאיתא בשבועות (ספ"ו שם) א"ר יוחנן נאמן המלוה לומר עד כדי משכון הלויתיך וא"כ יכול אדם לתפוס משכון ויהא נאמן עליו במיגו וכמו שכתב הקצה"ח (ס' ק"נ ושם) דאפי' תפס בזרוע שלא מדעת הלוה אפ"ה קונה משכון וא"כ יהא נאמן וא"כ איך אומר הירושלמי (פ"ו ה"ח) כו' קם עם חברי' בשוקא וארים סבינתי' אמר לית הדין סדינא נפק מן ידי עד דתתן לי מה דאית לי בידך אתא לקמי שמואל אמר לי' הב לי' סבינתי' וזיל דון עמו מה שמואל כדייני דנהרדעא אמ' תמן הוחזק המשכון בידו הכא לא הוחזק המשכון בידו ע"ז אומר אמר ר' לא הואיל והוא גרם לעצמו על כל שם ושם שיש לו (פי' שהוא מחמת דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאל"ה לא לקי ע"כ סגי אם אהני מעשיו לענין שלא תשמיטו שביעית או שלא יהיו מטלטלין ביד בניו אבל לא שיהא מוחזק במשכון שלא יהי' מיגו להוציא) וע"ז אמר אח"כ מידת הדין בידו שיהא גובה מנכסים משועבדין ולא יצטרך להחזיר לו אך התורה אמרה שישיב המשכון ע"כ לא קני בזה המשכון להיות נאמן במיגו שלא יהי' מיגו להוציא משא"כ בשהלוה על המשכון ואע"ג דלפי שיטת הש"ס דילן שלא בשעת הלואה קונה יותר מדר' יצחק אך שיטת הירו' אינו כן אלא דהטע' הוא דהוי שומר שכר הוא משום דשמואל כמו דאיתא בשבועות (ד' מג) אמר שמואל האי מאן דאוזפי אלפא זוזי לחברי' כו אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי ועיין בירושלמי (פ"ו דשבועות) המלוה על המשכון שמואל אמר אפי' על המחט וע"כ שמואל לטעמי' דההוא דקם עם חברי' בשוקא וארים סבינתי' אמר לית הדין סדינא נפק מידי עד דתתן לי מה בידך אתא לקמי שמואל אמר לי' הב לי' סבינתי' וזיל דון עמו דכיון דחטפו ע"כ הוי מיגו להוצי' וכמו שכת' רבינו יונ':

אך כל זה הוא לשיטת הירושלמי דלית לי' הא דר' יצחק דבע"ח קונה משכון וע"כ אמר שמואל שיתן לו מה שחטף וידון עמו אבל לשיטת הש"ס דילן דאיתא בשבועות (ד' מד) לא בדלא שוי' כולי עלמא לית להו הא דשמואל והכא בדשוי' שיעור זוזי ובדר' יצחק קא מיפלגי כו' אלא משכנו שלא בשעת הלואתו כולי עלמא אית להו דר' יצחק והכא במשכנו בשעת הלואתו. וע"כ איפשר לומר דהא שכתבו הפוסקים דמממון לממון לא הוי מיגו זהו דווקא בקרקע אבל במטלטלין כיון דקני לי' מדר' יצחק בשלא בשעת הלואתו ע"כ לא הוי מיגו להוציא: