דף ה' חברי' בשם ר"א ר' בא בשם ר' הילא כך משיב ר"ע את ר"א אין אתם מודים לי בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמחים וסלתות שהם חייבים בחלה ולא גידולי פטור והוא מקבל מיני' א"ר יוסי תמיהני איך ר"ע מותיב את ר"א והוא מקבל. תמן עד שלא נכנסו לה למפרע ירשו דאמר ר' שמואל בר רב נחמן לזרעך אתן אין כתיב כאן אלא לזרעך נתתי כבר נתתי כו' עיין מה שביארתי ע"ז בספרי א"ה [דאיפשר דלא ס"ל שירשו למפרע ס"ל כהא דאמרינן בר"ה (דף י"ג) דבעו מיני' חבריי' מר"כ עומר שהקריבוהו בכניסתן לא"י מהיכן הקריבוהו אם תאמר דעייל ביד כו' קצירכם אמר רחמנא ולא קציר ע"ש מה שהקשו התוס' וביארתי שם דפליגי בזה חבריי' ור' יוסי דלחבריי' לא ירשו הגידולים אלא מכאן ולהבא ולר' יוסי ירשו למפרע ועוד ע"ש שביארתי הא דאמר ר' יוסי תמיהני איך מותיב ר"ע את ר"א והוא מקבל מיני' ומשמע דעיקר הקושי' הוא על ר"א דמקבל מיני' ולא על ר"ע וביארתי שם עפ"י מאי דאמרינן בב"ב (דף ק') דתני הלך בה לאורכו ולרוחבו קנה מקום הילוכו דברי ר' אליעזר וחכ"א אין הילוך מועיל כלום עד שיחזיק א"כ ודאי דהקנין הי' מיד דאי איפשר לומר שהקנין הי' לאחר זמן כשנכנסו לא"י דא"כ לא הי' מהני החזקה וכמו שכתבו התוס' בקדושין (דף ס"ג) דבכה"ג לא קנה אלא בכסף ועוד דהא כתב המ"ל (פ"א מהל' מכירה ה"ח) שכתב ושמעתי שחכמי הדור אשר לפני נסתפקו במשכיר בית לזמן קצוב ואח"כ רצה להשכירה או למוכרה לאחר שיכלה הזמן הראשון או מהני לשני קנין חזקה דנעל גדר ופרץ כיון שזו הבית קנוי לראשון לכל תשמישיו א"כ כיון שקנוי לאחר לשכירות איפשר דלא מהני חזקה ודוחק לומר דזהו דווקא בחזקה דנעל גדר ופרץ אבל לא בהילוך דעל הילוך ליכא הקפדה דהא התוס' כתבו בב"ב (דף נ"ח) דעל הילוך נמי יש הקפדה בחצר רק בבקעה ליכא הקפדה:

וע"ז אומר ר' יוסי תמיהני איך ר"ע מותיב את ר"א והוא מקבל תמן עד שלא נכנסו לה למפרע ירשו דאמ' ר' הונא בשם כו' לזרעך אתן אין כתיב כאן אלא לזרעך נתתי כברנתתי (פי' דר"א בודאי ס"ל דירשו למפרע וע"כ אמר דאברהם קנה א"י בהילוך וא"כ למפרע ירשו עיין בס' א"ה (דף כ"א) שהארכתי בזה:

עוד אמרינן שם בירושלמי ר' יונה בעי קומי ר' ירמי' בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמה לחה מהו שתהא אסורה משום חדש א"ל למה לא עד כדון לחה ואפי' יבישה א"ל אפי' יבישה אפילו קצירה מעתה אפי' חיטין בעלי' כן אני אומר שלא אכלו ישראל מצה בלילי פסח:

והנה בספרי ע"י (ס' ט"ו) הבאתי מה שכתב השיך שפי' בדברי הירושלמי דאפי' יבישה ואפי' חיטין בעליה קאי הכל על תבואה שבשנה ההיא והביא הר"ש שפי' דיבישה היא אפילו משל אשתקד וכתב הש"ך ע"ז ותימא גדולה למה לא התירו עומר משל אשתקד ולא ירדתי לסוף דעתו וזה דבר ברור כדפרישית עכ"ד:

וכתבתי שם שלי נראה כמו שכתב הר"ש בעל תוס' דגרסינן רפ"ט דמנחות (דף פ"ד) ריב"י אומר עומר בא מח"ל ומה אני מקיים כי תבואו אל הארץ שלא נתחייבו בעומר קודם שנכנסו לארץ וקא סבר חדש בח"ל דאוריי' דכתיב ממושבותיכם כל מקום שאתם יושבים משמע ולפי"ז מוכח דאפי' מאן דסבר דנתחייבו מיד בעומר אפי' קודם שבע שכיבשו ושבע שחילקו אפ"ה לא חל עליהם אלא לאחר שנכנסו לארץ והא דחדש בח"ל דאורייתא הוא לאחר שנאסר בארץ מדקאמר וקא סבר חדש בח"ל דאורייתא דכתיב ממושבותיכם כל מקום שאתם יושבים משמע ובפ"ק דקדושין (דף ל"ז) מוכח דמאן דדריש מושב כל מקום שאתם יושבים משמע קא סבר דחדש נוהג מיד שנכנסו לארץ ולא דרש מושב לאחר ירושה וישיבה ואע"ג דאנן קיי"ל במתניתין דאין העומר בא אלא מא"י ודרשינן לקרא דכי תבואו אל הארץ שאין העומר בא אלא מארץ אעפ"כ לא מפקינן קרא מפשטי' ולא מפשינן פלוגתא וגם חכמים מודים לר"י ב"י דלא חל עליהם איסור חדש אלא משנכסו לארץ:

והשתא א"ש הא דבעי מיני' ר' יונה קומי ר' ירמי' דמצאו קמה לחה מהו שתהא אסורה משום חדש (פי' דכיון שקודם שנכנסו לארץ לא הי' עדיין איסור חדש בעולם וע"כ בעא מיני' לאחר שנכנסו לארץ ונאסר להם החדש אי אינו נאסר להם אלא מכאן ולהבא אבל התבואה שהי' מקודם לא נאסר להם או שהתבואה שהי' מקודם ג"כ נאסר להם והוא ממש כדבעי ר' ירמיה גופא בפ"ק דחולין (דף י"ז) דאמרינן התם בעי ר' ירמי' איברי בשר נחירה שהכניסו ישראל עמהם לארץ מהו (פי' דבשר נחירה הי' מותר להם מתחילה ואח"כ משנכנסו לארץ נאסר להם בשר נחירה ומיבעי לי' אם לא נאסר להם משנכנסו לארץ אלא מכאן ולהבא אבל בשר נחירה שהי' להם מכבר לא נאסר או דאפי' מה שהי' בתחילה נאסר להם וכתב הרא"ש דנ"מ בבעיא זו לאדם שאסר על עצמו א' מן המינים מזמן ידוע ואילך וכשהגיע הזמן הי' לו מאותו המין שהי' אוכל והולך עד שהגיע הזמן אם מותר לאכול מה שניתותר בידו):

ועל דרך זה בעי ר' יונה קומי ר' ירמי' (לסברת האיבעי' שלו שאעפ"י שהותר מתחילה חוזר ונאסר) משעה שנכנסו לארץ ומצאו קמה לחה מהו שתהא אסורה משום חדש משום דאיכא למימר כיון דבעומר אזלינן בתר השרשה וכל שהשריש קודם העומר העומר מתיר וא"כ ה"נ אם השריש קודם איסור העומר אע"פ שחל עליהם משנכנסו לארץ אעפ"כ אזלינן בתר השרשה כיון דהשרישו קודם העומר והשיבו ר' ירמי' דלא אזלינן בתר השרשה דכיון שחל עליהם איסור חדש בעודם גדילים על הקרקע אסור מחמת שמחובר עדיין לקרקע והגדילו באיסור

וע"ז בעי מיניה ר' יונה מר' ירמי' עד כדון לחה ואפילו יבישה כיון דיבישין הרי הם כתלושין וא"כ לא חל עליהם איסור בעודם גדילים בקרקע א"ל ואפי' יבישה ואפילו ירה ואפי' חיטין בעלי' דהטעם דמכיון שנאסר נאסר להם מה שגדלו בתחילה ולא הי' להם עומר שיתירם והיום ג"כ לא התיר כיון שלא הי' אסור מתחילה ובשעה שנכנסו לארץ נאסר להם אף מה שבתחילה ור' ירמי' לטעמי' בחולין (אך דבש"ס דילן מספקא לר' ירמי' זאת ולהירושלמי פשיטא ליה):

והנה אמרינן בירושלמי שם. מעתה לא אכלו ישראל מצה בלילי פסח א"ר מן דנפקת תהית דלא א"ל שני' היא שמ"ע דוחה ל"ת (פי' ל"ת דחדש וא"כ ניחא שאכלו ישראל מצה) על דעתי' דר' יונה דו אמר מ"ע דוחה ל"ת אעפ"י שאינה כתובה בצדה ניחא על דעתי' דר' יוסי דו אמר אין מ"ע דוחה ל"ת אלא א"כ כתובה בצידה ממה שהיו תגרי עו"ג מוכרים להם וכר' ישמעאל דאמר כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר ירושה וישיבה:

ולכאורה משמע מזה דהירושלמי ס"ל דחדש אינו נוהג בשל עו"ג דהא משני ממה שהיו תגרי עו"ג מוכרים להם אך עכ"ז ביארתי שם שהכונה הוא הא דקאמר ממה שהיו תגרי עו"ג מוכרים להם היינו שהביאו מח"ל והשתא ניחא הא דמסיק וכר' ישמעאל דאמר כל ביאות שבתורה הוא לאחר ירושה וישיבה דאם כונתו ממה שתגרי עו"ג מוכרים להם וחדש אינו נוהג בשל עו"ג א"כ למאי אמר וכר' ישמעאל וליכא למימר שב' תירוצים דהא התירוץ השני אינו מספיק דא"כ בסוף שבע שכיבשו איך אכלו ישראל מצה כמו שמקשה על כניסתם לארץ איך אכלו מצה אלא ודאי שכונתו דממה שתגרי עו"ג מוכרים היינו מח"ל וע"ז אומר וכר' ישמעאל דאמר ר' ישמעאל כל מקום שנאמר מושב לאחר ירושה וישיבה משמע ולא דמושב היינו כל מקום שאתם יושבים וא"כ איפשר לומר דאכלו מח"ל אבל מ"מ איפשר לומר דחדש נוהג בשל עו"ג:

ובס' אבי הנחל כתבתי דאכתי אינו מספיק דאכתי תקשה דלר"א ור"ע דאמרו דמושבות כל מקום שאתם יושבים משמע לא אכלו ישראל מצה בלילי פסח ומשמע דפשיטא לי' להירושלמי דאכלו מצה וא"כ תקשי דלר"א ור"ע איך אכלו ישראל מצה דהא אינהו דרשי בכל מושבותיכם כל מקום שאתם יושבים משמע ואם כן חדש נוהג בח"ל וא"כ איך אכלו מצה:

ע"כ נראה לי לבאר בהקדם תחילה מה שהקשה הט"א על הא דאמרינן בר"ה (ד' י"ג) ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול וקשה דהא אפילו דבר טמא אשתרי להו בז' שכיבשו כ"ש בחדש דהא אמרינן בפ"ק דחולין (ד' י"ז) בעי ר' ירמי' איברי בשר נחירה שהכניסו ישראל עמהם לארץ מהו ומתמה אילימא בז' שכבשו השתא דבר טמא אשתרי להו דכתיב בתים מלאים כל טוב ואמר רב קדלי דחזירי בשר נחירה מיבעיא ומשני אלא לאחר מכאן ואי בעית אימא לעולם בשבע שכיבשו כי אשתרי להו שלל של עו"ג דידהו לא אשתרי וכתב דניחא שפיר דאע"ג דאמרינן קצירכם אמר רחמנא ולא קציר עו"ג אעפ"כ יש בזה חלק מישראל ג"כ ודידהו לא אשתרי וא"כ לפי מה שביארתי דהסוגי' דע"ג (ד' נ"ג) סובר דכל הגידולים היו של ישראל וא"כ בודאי דידהו לא אשתרי:

וע"כ מותיב ר' יונה קומי ר' ירמי' דבשעה שנכנסו ישראל לארץ ונאסר החדש אם נאסר כל התבואות שלמפרע משום חדש והשיב לו שנאסר מחמת שלא היה עומר שיתירם וע"כ נאסר הכל למפרע וכ"ת דאפילו נאסר משום חדש למפרע הא אפילו קדלי דחזירי נמי אשתרי דהירושלמי לטעמי' דס"ל דידהו לא אשתרי וע"כ כיון שסובר דמחמת שאמר לאברהם ונתתי לזרעך אחריך ולא אמר אתן ע"כ ירשו למפרע א"כ דידהו לא אישתרי וא"כ אי לאו דהי' מסיק דתמה אני איך מותיב ר"ע לר"א והוא מקבל מיני' תמן עד שלא נכנסו למפרע ירשו כו' רק כמו דמקשה ר"ע לר"א דס"ל דחלת ח"ל שנכנסו לארץ פטור דאין אתה מודה לו בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמחים וסלתות שהם חייבים בחלה ולא גידולי פטור הם אלמא דס"ל לר"ע ולר"א דלא ירשו למפרע הגידולין וגידולי פטור הם הוה אתי שפיר הא דאכלו מצה אע"ג דר"ע ור"א ס"ל דמושבות כל מקום שאתם יושבים משמעאעפ"כ אי הוי אמרינן דגידולי פטור הם הוה אתי שפיר הא דאכלו מצה דהוה אמינא משום דהותר להם קדלי דחזירי א"כ הותר להם איסור חדש ג"כ אבל כיון דמסיק ר' יוסי דהוה למפרע של ישראל א"כ דידהו לא אשתרי וע"כ היה סבור דלא נאסר למפרע כל התבואות אבל כיון דאמר לו שנאסר למפרע משום חדש כל התבואה שלא היה מה שיתירם ע"כ נאסר למפרע ע"כ הקשה א"כ לא אכלו ישראל מצה בלילי פסח וע"ז משני ממה שתגרי עו"ג מוכרים להם ואפילו חדש נוהג בשל עו"ג אעפ"כ הרי הותר להם קדלי דחזירי בשבע שכיבשו וא"כ איסור חדש הותר להם ג"כ וע"כ אכלו מצה דממה שתגרי עו"ג מוכרים זה הותר להם דהא שלל של כותי' אשתרי וע"ז משני עוד וכר' ישמעאל (פי' שאומר דכל ביאות שנאמרו בתורה לאחר שבע שכיבשו אע"ג דלאחר שבע שכיבשו היה אסור משום חדש אעפ"כ לדידי' ניחא שפיר דהיינו ממה שתגרי עו"ג מוכרים להם והם היו מביאים מח"ל דהא ס"ל דחדש אינו נוהג בח"ל וע"כ כמו דלר' ישמעאל צריך לומר ממה שתגרי עו"ג מוכרים (דהיינו מח"ל) ה"נ לר"א ולר"ע אפי' אם נאמר דירשו למפרע ניחא ממה שתגרי עו"ג מוכרים להם והותר להם אפילו קדלי דחזירי ומכש"כ שהותר להם חדש ולאח"ז ניחא דהא התיר להם העומר (משא"כ לר"י שאומר דלאחר שבע שכיבשו ושבע שחילקו נאסר להם חדש א"כ נאסר כל מה שהיה בתחילה ולא הי' עומר עד לאחר שבע שכיבשו א"כ תקשה הקושי' דאיך אכלו מצה אך כיון שהוא סובר דמושבות הוא לאחר ירושה וישיבה א"כ חדש אינו אסור בח"ל א"כ היו יכולים לאכול ממה שתגרי עו"ג מוכרים דהיינו מח"ל):

וע"כ מקשה דא"כ דלר' יוחנן לא נאסר חדש עד לאחר שבע שכיבשו ושבע שחילקו א"כ איך כתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח לא בששה עשר אבל תחילה לא אכלו משום חדש וא"כ לר' ישמעאל שאומר דלאחר ירושה וישיבה א"כ לא היה אסור תחילה משום חדש ולמה כתיב ויאכלו ב"י מעבור הארץ ממחרת הפסח (והוא כמו דאמרינן בקדושין (ד' ל"א) בשלמא למ"ד מושב כל מקום שאתם יושבים משמע היינו דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול אלמא דאקריבו עומר והדר אכול אלא למ"ד לאחר ירושה וישיבה ניכול לאלתר) וע"ז אומר התיב ר"א ב"ר יוסי קומי ר' יוסי והכתיב ממחרת הפסח יצאו ב"י ביד רמה לעיני כל מצרים לא בחמשה עשר (פי' וא"כ אין זה מטעם שנאסר להם חדש אלא מטעם שלא היו צריכים) (וכמו דאמרינן בקדושין (שם) לא הוי צריכי דכתיב ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת כו' עיין שם ועיין בר"ה (ד' י"ג) בתוספות שם:

שם (פ"ב דחלה) אמר ר' יהודא אימתי בזמן שהספינה גוששת אמר ר' חגי ר"י כדעתי' דר' יהודא פוטר במים לפי שאין בהם ממש אמר ר' אבין לא מסתברא דלא מחלפא שיטתי' לא היה הספינה גוששת כמו שהיה הספינה גוששת לא היה הספינה גוששת מעשרותיו מהלכה תורמין ממנה על עציץ שאינו נקוב ומעציץ שאינו נקוב עליו כהדא דתני עציץ שאינו נקוב מעשרותיו מהלכה ותרומתו אינה מדמעת ואין חייבים עלי' חומש ר' הילא בשם ר' אליעזר הקונה עציץ נקוב בסורי' אעפ"י שלא קנה עפר שתחתיו וקרקע שעל גביו קנה לחייבו במעשרות ולשביעית אפי' נתן על שתי יתידות אוף ר' יהודא מודה בה ומה בינו לבין הספינה ספינה עולה ויורדת וזה במקומו הוא:

והנה המפרש נדחק במה שאומר ר' יהודא כדעתי' דר' יהודא פוטר במים לפי שאין בהם ממש (והפי' הוא דע"כ כיון שאין בהם ממש לא אמרינן דמיא כי ארעא סמיכתא דמי וע"כ כיון דעפר הוא מח"ל ומיא אין בהם ממש ע"כ לא הוי כא"י ע"כ פטור ואמר ר' אבין לא מסתבר' דלא מחלפא שיטתי' והמפרש נדחק שם

והנה בספרי נ"י (ח"ב ד' ז') הארכתי בזה והבאתי הירושלמי (פרק י' דעירובין) רבי יהודא אומר נותן אדם חבית לחברו וחבירו לחבירו אפילו חוץ. לתחום. ואמרינן ר"ל בשם לוי סוכי' ופי' הק"ע שכך שמו ולי נראה דצריך לגרוס לוי סבא וכן הוא בעירובין (דף צ"ז) ר"ל משום לוי סבא הכא במאי עסקינן במערה מחבית לחבית. ורבי יהודא לטעמי' דאמר שם אין בהם ממש במערה מכד לכד הא מתניתא דלא כן ר' יהודא כדעתי' דר"י אומר משקה טופח חיבור. ועיין שם בק"ע שפירש שמוכיח דוודאי אין הטעם של ר' יהודא משום דמים אין בהם ממש דאדרבא הא ר"י אית לי' דמים יש בהם ממש דהא ס"ל משקה טופח חיבור. וע"כ אמר ר' אבין לא מסתברא שר' יהודא לטעמי' דלא מחלפא שיטתי' דהא אדרבה ר"י סובר דמים יש בהם ממש כמו דאיתא בירושלמי דעירובין והא דתנן ביצה (דף ל"ט) ר"י פוטר במים ומלח לפי שאין בהם ממש הוא כמו דאיתא בירושלמי (פ"ב דביצה) מ"ד מפני שהן נבלעין בעיסה וכמו דמדחה הש"ס דילן בעירובין (דף צ"ט) אימר דשמעת ליה היכן דבליען בעיסה:

וכן ביארתי שם על הירושלמי דעירובין (פ"ח) אמר ר"י לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהם מחלפא שיטתי' דר' יהודא תמן אמר ר' יהודא פוטר במים לפי שאין בהם ממש ופי' הק"ע דמקשה דאמאי צריך מחיצה הא המים אינם קונים שביתה כמו דקתני ר' יהודא פוטר במים לפי שאין בהם ממש וביארתי שם שהמקשה היה סבור שר' יהודא לא בעי רק שהמחיצה תגיע עד המים אבל לא בעינן שתכניס לתוך המים. וע"כ בעי מחלפא שיטתי' דר' יהודא דפוטר במים לפי שאין בהם ממש וא"כ מיא לא הוי כארעא סמיכתא וא"כ הוי כמו מחיצה תלוי' וכמו שר' חגי רוצה לומר גבי הא דאמר ר' יהודא אימתי בזמן שהספינה גוששת וא"כ לא סגי במה שהמחיצה מגעת עד המים וע"ז אומר מחלפא שיטתי' תמן אמר ר' יהודא פוטר במים לפי שאין בהם ממש וא"כ לא הוי כארעא סמיכתא וא"כ הוי כמו מחיצה תלוי' ע"ש.

אך עכ"ז צריך לבאר מה שאומר הירושלמי בחלה (שם) אמר ר' אבין לא מסתברא דלא מחלפא שיטתי' לא היה הספינה גוששת כמו שהספינה גוששת וצריך לדחוק ולפרש דאם נאמר דזה תלוי בענין אם מים יש בהם ממש וא"כ כיון שר"י סובר דמים יש בהם ממש וכמו שהבאתי ראיות א"כ אפילו אין הספינ' גוששת נעשה כמו שהספי' גוששת דהא ס"ל לר"י דמים יש בהם ממש:

אך אפשר לפרש ולהגיה בירושלמי לא הי' הספינה גושש' (שהוא ט"ס וצ"ל הולכת) פי' דאם לא היה הספינה הולכת נעשה כמו שהספינה גוששת פי' וחייב במעשר. דהטעם דעציץ נקוב המונח ע"ג יתידו' חייב במעשר מן התורה ואמרינן שם מה בינו לבין הספינה ספינה עולה ויורדת וזה במקומו הוא וא"כ אם הספינה אינה הולכת כמו שהספינ' גוששת והיא ברייתא ומביא מזה ראי' דאם היה הטעם משום דמים אין בהם ממש. א"כ לא הוי כמו שהיא בא"י וא"כ פטור אפילו בעומדת נמי אלא ודאי דהטעם הוא משום יניקה. עוד מביא ראיה מהברייתא דלא הית' הספינה גוששת מעשרותיה מהלכה תורמין ממנה על עציץ שאינו נקוב ומעציץ שאינו נקוב עלי'. אלמא דהטעם, משום דדומה לעציץ שאינו נקוב וא"כ הוא מטעם יניקה ולא משום דמים אין בהם ממש: