רבי יעקב בר אחא ר' יסא בשם ר' יוחנן הלכה כריב"נ ר' הושעי' בעי מה צריכא כהדא דתני ראב"י אומר ברם כרבנן חלוקים על ריב"נ. הנה הירושלמי הזה הוא תמוה ונדחקו בו המפרשים הק"ע והפ"מ וע"כ נ"ל לבאר דהירושלמי תלי הא דקאמר דהדר עם כו' או עם מי שאינו מודה בעירוב ה"ז אוסר הוא משום דדירה בלא בעלים שמה דירה ולא כדאמרי' בש"ס דילן בעירובין (דף ס"ב) דאמרי' התם מאי קסבר ר"מ אי קסבר דירה בלא בעלים שמה דירה אפי' כו' נמי ניתסר ואי קסבר דירה בלא בעלים לא שמה דירה כו' נמי לא ניתסר ומשני לעולם קסבר דירה בלא בעלים לא שמה דירה כו' כי ליתי' לא אסר והתנן המניח את ביתו והולך לו לשבות בעיר אחרת כו' ומשני התם דאתי ביומי' אבל הירושלמי סובר דאפי' דירה בלא בעלים נמי אוסר וא"כ דמי לחפצי הפקר:

וע"ז אומר ר' יעקב בר אחא ר' יסא בשם ר' יוחנן הלכה כריב"נ. ר' הושעי' בעי מה צריכא כהדא דתני ראב"י אומר כו' וא"כ קסבר דירה בלא בעלים לא שמה דירה. (פי' וא"כ הטעם של ריב"נ הוא כמו דאמרי' בירושלמי (פ"ד הלכה ה') ר' זעירא בעי בשם רב חסדא טעמא דר' יוחנן בן נורי מאחר שאלו הי' ער היה קונה שביתה ישן נמי קונה שביתה חבל לא מטעם דחפצי הפקר קונין שביתה וע"כ מדמי שם להא דר' יהודה דאמר יכנס כמו שביארתי שם וע"ז אומר מה צריכא כהדא מתני' ראב"י אומר וא"כ קסבר דדירה בלא בעלים לא שמה דירה. וסובר הירושלמי דלפי זה חפצי הפקר לא קני שביתה וע' בעירובין (דף מ"ז) אמר רב יהודה אמר שמואל כו' אין קונין שביתה למאן אילימא לרבנן פשיטא השתא חפצי הפקר דלית להו כו' דאית להו בעלים מיבעי' ועיין במה שפי' רש"י שם ודו"ק] אך הטעם הוא מאחר שאלו היה ער היה קונה שביתה ברם כרבנן חלוקין על ריב"נ. הנה פי' חלוקים אינו שחכמים חלוקים על ריב"נ דהא בפירוש תנן במתני' וחכ"א אין לו אלא ד' אמות אלא שהפי' על דריב"נ פי חלוקי בדריב"נ: ועיין בר"ש ריש פיאה שפי' על הא דאמרינן בירושלמי שם ר' יצחק ור' אמי הוו יתבין מקשין למה לא תנינן תרומה עמהם אמר ר' אמי מפני המחלוקת כלומר שיש תרומות חלוקות זו מזו כגון תרומת מעשר דיש לה שיעור כו' ואין מחלוקת זה לשון פלוגתא דתנאי ודכוותה בב"מ (ד' ז') מחלוקת בשנים אדוקין בתורף דלאו לשון פלוגתא דיחלוקו אלא כדפי' בקונטר' עכ"ל] והפי' הוא דאם הטעם הוא משום דחפצי הפקר קונין שביתה א"כ איך פסק כר' יוחנן ב"נ לקולא דישן קונה שביתה הא בחפצי הפקר הוי לחומרא דקני שביתה (וא"כ יש חלוקים בזה ולקמן יתבאר חלוקים כפשוטו שחולקים על ריב"נ) וכן אמרינן בש"ס דילן (ד' מ"ה) בעי רבא מאי קסבר ריב"נ מסבר קא סבר חפצי הפקר קונין שביתה ובדין הוא דליפלוג בכלים והא דקא מיפלגי באדם להודיעך כחן דרבנן דאע"ג דאיכא למימר הואיל וניעור קונה ישן נמי קונה קמל"ן דלא או דילמא קסבר ריב"נ בעלמא חפצי הפקר אין קונין שביתה והכא היינו טעמא הואיל וניעור קנה ישן נמי קנה ומסיק דטעמא דריב"נ הוא משום דחפצי הפקר קונין שביתה ואמרינן שם אמר ר' יעקב בר אידי אמר ריב"ל הלכה כריב"נ כו' בפירוש שמיע לך או מכללא שמיע לך א"ל בפירוש שמיע לי מאי כללא דאמר ריב"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב ותרתי למה לי אמר ר' זירא צריכא דאי אשמועינן הלכה כריב"נ הוי אמינא בין לקולא בין לחומרא קמל"ן הלכה כדברי המיקל בעירוב ולימא הלכה כדברי המיקל בעירוב הלכה כריב"נ למה לי איצטריך סד"א ה"מ יחיד במקום יחיד ורבים במקום רבי' אבל יחיד יד במקום רבים אימא לא וכתבו התוספות בד"ה הלכה כדברי המיקל בעירוב לענין אדם הלכה כריב"נ דקני שביתה ולענין כלים הלכה כרבנן דלא קני שביתה והרי הן כרגלי כל אדם ולא הוי תרי קולי דסתרי אהדדי דקייל"ן כרבנן דאמרי דאין חפצי הפקר קונין שביתה וישן היינו טעמא הואיל וניעור קנה ישן נמי קנה כדפי' הקונטרס כו' וא"כ להש"ס דילן טעמא דריב"נ הוא משום דחפצי הפקר קונין שביתה והא דקאמר הלכה כריב"נ הוא לא מטעם דריב"נ דא"כ הוי חומרא בחפצי הפקר בכלים דקני שביתה.

אבל לשיטת הירושלמי טעמא דריב"נ אינו מטעם דחפצי הפקר קונין שביתה אלא מטעם דמאחר דאילו הי' ניעור קונה ישן נמי קונה וע"ז אומר הירושלמי ר' הושעי' בעי מה צריכא כהדא דתני ראב"י אומר (פי' כראב"י דסובר דדירה בלא בעלים לא שמה דירה. וע"כ בעי שני ישראלים והטעם של ריב"נ הוא מטעם הואיל וניעור קנה ישן נמי קנה) ברם כרבנן חלוקים על ריב"נ (פי' ברם כרבנן אם הטעם הוא כרבנן דדירה בלא בעלים שמה דירה וע"כ ישן נמי קנה מטעם דחפצי הפקר קונה שביתה חלוקים על ריב"נ (פי' א"כ יש חלוקים על הדא הילכתא דריב"נ דאם ישן הוא לקולא אבל בכלים של חפצי הפקר הוי לחומרא. ואינו רוצה הירושלמי לומר כשיטת הש"ס דילן דהאמורא מכריע מנפשי' דהלכתא כריב"נ ולאו מטעמא].

ולפי"ז איפשר לפרש ברם כרבנן (פי' אם הטעם הוא כרבנן דחפצי הפקר קונין שביתה. א"כ חלוקים על ריב"נ (פי' דהם פסקו כריב"נ לקולא אבל לא לחומרא כגון בחפצי הפקר) וא"כ איך פסקו כריב"נ הא הפוסקים כריב"נ חולקים על ריב"נ בטעמא דהוא סבר דהטעם משום חפצי הפקר וא"כ הוא בכלים לחומרא ומה שפסקו כריב"נ הוא רק להקל ולא הוי כתרי קולי דסתרי אהדדי א"כ צריך לומר דהטעם משום הואיל וניעור קנה:

והנה הא דמביא המשנה אח"כ ר' אחא כו' אין הלכה כר' יודה נדפסה בשיבוש וצ"ל הא דר' אחא וכל הסוגי' קודם המשנה ואח"כ המשנה. וע"ז מביא הענין כמו דאיתאבריש עירובין הוא להורות דהא שפסקו כריב"נ הוא מחמת דהלכה כדברי המיקל בעירוב וא"כ הוא דוקא לקולא דאם לא הי' מביא כל הסוגיא א"כ היה איפשר דטעמא דריב"נ הוא מטעם דחפצי הפקר קונים שביתה והם פסקו כריב"נ בין לקולא בין לחומרא וע"ז מביא ר' אחא כו' אין הלכה כר' יודה ופריך ע"ז דלא כן מה אנן אמרין דהלכה כר' יודה (פי' במבוי שגבוה למעלה מכ' אמה) וע"ז משני אלא בגין דמר ר' יעקב בר אידי בשם ריב"ל הלכה כדברי מי שהוא מיקל בהלכות עירובין ומדר' יצחק בר נחמן בשם ריב"ל הלכה כריב"נ וקשי' עלה (פי' דלמה לי למימר באלו הלכות הלכה כדברי המיקל והלכה כריב"נ וע"ז משני סברין מימר ביחיד אצל יחיד אבל ביחיד אצל רבים לא כו' וא"כ מוכח דהלכה כריב"נ הוא מטעם דאזלינן לקולא וכ"ת א"כ אמאי לא קאמר הלכה כריב"נ ניחא דהא איצטריך למימר הלכה כדברי המיקל לפסוק הלכה בכל המקומות כמו שכתבו התוס' בעירובין (ד' מ"ו) וא"כ מוכח דהטעם משום דהלכה כדברי המיקל א"כ מוכח דהטעם של ריב"נ הוא מטעם מאחר שאילו הי' ניעור הי' קונה וזהו כהדא דתני ראב"י אומר דדירה בלא בעלים לא שמה דירה ואינו אוסר ולא כרבנן דסברי דירה בלא בעלים שמה דירה וע"כ אפי' ביחיד נמי והק"ע והפ"מ נדחקו בזה מאוד והק"ע כתב דיותר היה נראה למחוק כל זה ולפי מה שביארתי ניחא ודו"ק:

שם (ה"ב) ר' יעקב בר אחא בשם ר' לעזר ביטול רשות ביניהן ר"מ אומר יש לו ביטול רשות כו' ורבנן אמרין אין לו ביטול רשותי ר"מ אומר יש לו ביטול רשות כו' מודה הוא שזכו במבוי תחילה ותני כן מפני שהוא מבטל רשותו כישראל דברי ר"מ בין שוגג בין מזיד ה"ז אוסר כיני מתניתא אינו אוסר (פי' דהא ר"מ סובר דיש לו ביטול רשות) וכן איתא בש"ס דילן בעירובין (ד' ס"ט) והתנן מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד אוסר דברי ר' מאיר אמר רב יוסף אימא אינו אוסר) וא"כ לדברי ר' יעקב בר אחא דסובר דר' יהודה דאין לו ביטול רשות כלל א"כ איך קאמר מהרו ועשו צרכיכם במבוי עד שלא יוציא ויאסור עליכם כיון דסובר ר' יהודה דאין לו ביטול רשות כלל א"כ הא דתנן במתניתין ר' יהודה אומר מהרו ועשו צרכיכם במבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם אלמא מהני ביטול כל כמה דלא חזר בי' ובחזקה הוא דפליג דקא סבר לא מהני. א"כ צריך לתרץ כמו דמתרץ בש"ם דילן (ד' ס"ט) והא אם עד שלא יוציא תנן אימא עד שלא יוציא היום אבל באמת אין לו ביטול רשות כלל

עוד שם ר' אחא בשם ר' חיננא כל עמא מודיי שיש לו ביטול רשות מה פליגין לחזור בו ר"מ אומר מבטל רשותו וחוזר בו והוא (ט"ס וצ"ל) ואינו חוזר בו ורבנן אמרי מבטל רשותו ואינו חוזר בו (וצ"ל וחוזר בו) פי' ולפי"ז יהי' ניחא יותר הא דתנן ר' יהודה אומר מהרו ועשו צרכיכם במבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם פי' דאם יוציא א"כ יחזור בו מהביטול ויאסר עליכם ופריך ר"מ אומר מבטל רשותו וחוזר בו (צ"ל אינו חוזר בו) ואת אמר מהרו וכיון דאינו יכול לחזור בו) ומשני אע"ג דר"מ אומר מבטל רשותו וחוזר בו (צ"ל ואינו חוזר בו) מודה הוא שזכו במבוי תחילה ותני כן מפני שהוא מבטל רשותו כישראל דברי ר"מ בין שוגג בין מזיד ה"ז אוסר כיני מתניתא אינו אוסר:

ולכאורה קשה לר' יעקב בר אחא בשם ר' לעזר וכן לר' אחא דלמאי מגיה הברייתא דכיני מתניתא אינו אוסר כיון דלר"מ היינו דוקא בשהחזיקו בני מבוי במבוי אבל לא החזיקו יכול לחזור וא"כ אפשר לתרץ דהברייתא מיירי בלא החזיקו וכמו שאומר בש"ס דילן (ד' ס"ט) אמר רב יוסף אימא אינו אוסר אביי אמר לא קשי' כאן שהחזיקו בני מבוי במבוי כאן שלא החזיקו בני מבוי במבוי:

ונראה לי כמו שביארתי דעירובין) דהירושל' סובר דפליגי אי קנסינן שוגג אטו מזיד וכמו דאמרינן בעירובין (ד' ס"ח) דהכא בקנסו שוגג אטו מזיד קא מיפלגי מר סבר קנסו שוגג אטו מזיד ומ"ס לא קנסו שוגג אטו מזיד והירו' סובר שהוא בתורת קנס ולא כמו שכתבו התוספות בד"ה קניס שוגג אטו מזיד לא שייך לקונסו שוגג אטו מזיד דעלמא כו' אלא כלומר גזרו שוגג אטו מזיד והירושלמי סובר דמשום קנס הוא עיי"ש. וא"כ איך אמרינן דר"מ סובר בין בשוגג בין במזיד אוסר הא איתא בירושלמי (רפ"ד) ר' נחמי' אומר בין שוגג בין מזיד לא יאכלו עד שיחזירן למקומן שוגג (וחייא פי' דאתי) דר' נחמי' כר' מאיר דתני המעשר והמבשל בשבת שוגג יאכל מזיד לא יאכל. וא"כ סובר ר"מ דלא קנסינן שוגג אטו מזיד והירושלמי לא מחלק בין דאורייתא לרבנן כמו שמחלק הש"ס בגיטין (ד' נ"ג) וכן איתא בירושלמי (ספ"ג דעירובין) ר' חייא בר אדא בשם רשב"ל קנס קנסו ר' אליעזר ר' שמי בעי דבר מדבריהם קונסין בשוגג כר' אליעזר וע"כ אומר כיני מתניתא אינו אוסר דהא ר"מ לא קנים שוגג אטו מזיד:.

ועוד איפשר לומר כמו שכתבו התוס' בעירובין (ד' ס"ח) בתוספות ד"ה למימרא כו' ומפרש ר"י דמי שנתן רשותו משמע ליה שנגמרה לגמרי מתנתו דהיינו כי החזיקו דאפקי אינהו ברישא מדלא קתני מי שביטל דמשמע אמירה בעלמא כדקתני לעיל שהרי ביטל לכם רשותו ואביי דמוקי לה בשלא החזיקו קא סבר דשייך למיתני מי שנתן אע"ג דאיירי בלא החזיקו ומייתי סייעתא מברייתא דקתני מי שנתן וקתני סיפא בד"א בשלא החזיקו כו' וא"כ איפשר לומר דהירושלמי מביא המשנה דתנן לקמן מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד אוסר עליו דברי ר' מאיר ור"י אומר מזיד אוסר שוגג אינו אוסר. וא"כ כיון דקתני במתניתין מי שנתן רשותו משמע דהחזיקו בו א"כ איך קתני דבין בשוגג בין במזיד ה"ז אוסר דהא לר"מ אם החזיקו אינו יכול לחזור וליכא לתרוצי דמיירי קודם שהחזיקו דהא תנן מי שנתן רשותו והוציא ומי שנתן רשותו משמע דכבר החזיקו וכמו שכתבו התוס' וע"ז משני כיני אינו אוסר כיון דמיירי ודאי שכבר החזיקו בני מבוי במבוי דקתני מי שנתן ולקמן (ה"ד) יתבאר עוד בזה ודו"ק:

שם (ה"ד) מאימתי נותן רשות בש"א מבעוד יום וב"ה אומרים משתחשך מי שנתן רשותו והוציא בין שוגג בין מזיד ה"ז אוסר עליו דברי ר' מאיר ור"י אומר מזיד אוסר שוגג אינו אוסר:

ובגמ' כן היא מתניתא מאימתי מבטלין רשות בית שמאי אומרים מבעוד יום וב"ה אומרים משתחשך כיני מתניתא ב"ה אומרים משתחשך דו כן (פי' דאל"כ) היא מתניתא מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה:

והנה הירושלמי הזה הוא תמוה [והק"ע פי' כיני מתניתא מאימתי מבטלין רשות דנותנים משמע להם שהקנה להם רשותו ובהא מודו ב"ה וכדפרישית במתניתין דטעמא דב"ה הוא משום אסתלק רשותא ותא הוא כמו דאמרינן (ד' ע"א) עוד פירש דמי שנתן רשותו בשכירות משמע ולעיל אסיקנן דאין שוכרין מישראל והפ"מ פי' כלומר דכך צריך לפרש דבביטול רשות עצמו פליגי אם מותר בשבת כדפרישית במתניתין דלא תימא לפרש דבזמן נתינת רשות הוא דפליגי דלב"ש אם נותן רשותו מבעוד יום נמי מהני ולב"ה דווקא משתחשך משום דבשעה שתהא חלה הנתינה בעינן וצריכה היא לכך וזהו משתחשך והנה כל פירושיהם הם דחוקים]:

ע"כ נראה לי לבאר במה שהבאתי בריש פירקין (ה"א) מה שכתבו התוספות בעירובין (ד' ס"ח) דמי שנתן רשותו משמע ליה שנגמרה לגמרי מתנתו דהיינו שהחזיקו דאפקי אינהו ברישא מדלא קתני מי שביטל דמשמע אמירה בעלמא כדקתני שהרי ביטל לכם רשותו וא"כ במתניתין דתנן מאימתי נותנים רשות בית שמאי אומרים מבעוד יום ובה"א משתחשך וא"כ משמע שהחזיקו ולפי"ז היה איפשר לומר דב"ש אומרים מבעוד יום דמבעוד יום מהני החזקת רשות דלא יכול לחזור בו ובה"א משתחשך דדוקא משתחשך מהני החזקת רשות וכמו דאיתא בש"ע או"ח (סי' ש"ה) המבטל רשותו והוציא אח"כ מביתו לחצר בשוגג אינו אוסר במזיד אוסר שהרי חוזר בו מביטולו שביטל ולרש"י אין חזקה מועלת אלא א"כ החזיקו משחשיכה וכמו שכתב המ"א דאם הוציאו מבעוד יום ליכא חזקה דבלא ביטול נמי יכולין להוציא:

וא"כ לפי מאי דתנן במתניתין מאימתי נותנים רשות בש"א מבעוד יום ובה"א משתחשך משמע דכיון דקתני מאימתי נותנים רשות דמיירי לענין החזקת רשות שלא יוכל לחזור ע"ז אומר כן היא מתניתא מאימתי מבטלין רשות ב"ש אומרים מכל יום פי'דפליגי לענין ביטול רשות ולא מיירי לענין החזקת רשות דב"ש אומרים מבעוד יום משום דסובר דאקני רשותא ובה"א משתחשך דסברי דאסתלוקי רשות הוא כמו דאמרינן בעירובין (ד' ע"א):

וע"ז אומר ובה"א משתחשך כיני מתניתא ב"ה אומרים משתחשך (צ"ל אפי' משתחשך) דכיון דפליגי בביטול רשו' א"כ הא דב"ה אומרים משתחשך צ"ל אפילו משתחשך [וכן הוא בירושלמי (פ"ו דיבמות ה"ו) בש"א שני זכרים כו' ובה"א זכר ונקיבה א"ר בון לכן צריכה אפילו זכר ונקיבה דלא כן היא מתניתא מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה וע"ז אומר כיני מתניתא בה"א אפי' משתחשך דו כן היא מתניתא מקולי בית שמאי ומחומרי ב"ה (פי' דאם לא כן אלא דהמשנה מיירי בהחזקת רשות מאימתי מהני דבש"א מבעוד יום דאפי' מבעוד יום נמי מהני ולב"ה לא מהני רק משתחשך א"כ הוא מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה וה"ל למתני הא בעדיות גבי מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה אלא ודאי דכיני מתני' מאימתי מבטלין רשות דבש"א מבעוד יום אבל משחשיכה לא וב"ה אומרים דאפילו משתחשך וא"כ הוי מחומרי ב"ש ומקולי ב"ה:

עוד שם מי שנתן רשותו והוציא כיני מתניתין מי שביטל רשותו והוציא. דאי כדתנן מי שנתן רשותו והוציא משמע דפליגי לאחר שהחזיקו בו אם יכול לחזור וא"כ זהו כמו דאמר בשם ר"ח (ה"ב) כל עמא מודיי שיש לו ביטול רשות מה פליגין לחזור בו ר"מ אומר מבטל רשותו ואינו חוזר בו (כצ"ל) ורבנן אמרי מבטל רשותו וחוזר בו (כצ"ל) וא"כ קשה לר' יעקב בר אחא דו אמר דביטול רשות ביניהן דר"מ אומר יש לו ביטול רשות ורבנן אמרי דאין לו ביטול רשות וע"כ אומר כיני מתניתא מי שביטל רשותו והוציא:

עוד שם בין שוגג בין מזיד ה"ז אוסר כיני מתניתא אינו אוסר: ולכאורה קשה דכיון דאמר כיני מתניתא מי שביטל רשותו והוציא ולא מי שנתן רשותו א"כ מיירי דאכתי לא החזיקו בו ובלא החזיקו בו ר"מ נמי מודה דה"ז אוסר וכמו דאמרינן (בהלכה ב') אע"ג דר"מ אומר יש לו ביטול רשות מודה והוא שזכו בו א"כ למאי אומר כיני מתניתא אינו אוסר וא"כ לפי"ז צריך לומר דב' תירוצים הן היינו או דצריך להגיה מי שביטל רשותו וע"כ ניחא דר"מ אוסר דהא מיירי בלא החזיקו ובלא החזיקו מודה ר"מ שיכול לחזור בו או דצריך להגיה ר"מ אומר אינו אוסר וא"כ אין להגיה מי שביטל רשותו אלא כדתנן מי שנתן רשותו והוציא דמיירי לאחר שהחזיקו בו וצריך להגיה ר' מאיר אומר אינו אוסר:

ולכאורה איפשר לומר כמו שביארתי (ה"ב) וכן (רפ"ד ה"א) דע"כ מגיה ר"מ אומר אינו אוסר משום דר"מ לא קניס שוגג אטו מזיד וכמו דאמרינן (רפ"ד דעירובין) אתיא דר' נחמי' כר' מאיר דתני המעשר והמבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל והירושלמי אינו מחלק בין דרבנן לדאורייתא כמו שביארתי שם גם לשיטת הירושלמי הוא בתורת קנס ולא כמו שכתבו התוס' לשיטת הש"ס דילן בעירובין (ד' ס"ח) והכא בקנסו שוגג אטו מזיד קא מיפלגי דהכא פליג אם גזרו שוגג אטו מזיד אלא דפליגי בקנס ור"מ לא קניס שוגג אטו מזיד וע"כ אומר כיני מתניתא אינו אוסר אפי' לפי מה שאומר כיני מתני' מי שביטל רשותו. אך אעפ"כ לא יתיישב דהא בלא החזיקו ר"מ נמי מודה דבמזיד יכול לחזור כמו דאמר (בה"ב) ע"כ צריך לומר דתחילה אמר כיני מתניתא מי שביטל רשותו ע"ז אומר אח"כ כיני מתני' אינו אוסר וא"כ א"צ להגיה מי שביטל אלא מי שנתן דמיירי בהחזיקו ור"מ אומר דאינו אוסר כיון שכבר החזיקו בו ועיין לקמן (ספ"ז דעירובין) ודו"ק:

ובזה יתיישב מה שהקשה הק"ע דלמה לא מפרש גם הא דתני ברישא שנים נותנים רשות ואין נוטלים רשות דהיינו נמי מבטלין רשות ולפי מה שביארתי איפשר לומר דברישא רבותא קמל"ן וכמו דתנן בעירובין נתנו לו רשות הוא מותר והן אסורין ואמרינן בגמ' שם תני הוי אינהו לגבי' כי אורחין ומשני חד לגבי חמשה הוי אורח חמשה לגבי חד לא הוי אורחין ופירש"י והן אסורין אפי' מביתו לחצר דכיון דמשתמשי בחצר אע"ג דלאו מבית דידהו מפקי ה"ל משקל רשותא דחמשה לגבי חד לא הוי אורחין וא"כ קמל"ן דאפי' החזיק ברשותו וא"כ הוה אמינא מותרין הם ג"כ להשתמש כיון דאינם יכולים לחזור לאחר שהחזיקו וע"ז קמל"ן דאסורים להשתמש דהוי משקל רשותא וכמו שכתב המ"א באו"ח (סי' ש"פ) כיון דמשתמשי בחצר ה"ל משקל רשותא ואפי' חזקה לא מהני וזהו לשמואל דאמר לצדדין קתני כמו דאיתא בירושלמי (ה"ג) דשמואל סובר דאין מבטלין וחוזרין ומבטלין ולרב איפשר דע"כ קאמר נתנו לו רשותן דמיירי לאחר שביטל להם רשותו והם החזיקו אעפ"כ מבטלין וחוזרין ומבטלין ואיפשר לומר דע"כ קאמר שא' נותן רשות ונוטל רשות היינו אם לאח"כ בטלו לרב דס"ל מבטלין וחוזר ומבטלין וקמל"ן דאפי' החזיק אעפ"כ יכולים לבטל רשות דהיינו לאחר שביטל להם]:

שם (ה"ד) בירו' מהו לבטל רשות משתחשך והוא (ט"ס וצ"ל) מהו לשכור רשות משתחשך כמו שכתב הק"ע ודלא כהפ"מ רבי חייה ר' יסא ר' אימא סלקון לחמתה דגדר שאלון לר' חמא בר יוסף ושרא שמעון ר' יוחנן ומר יפה עשיתם שמע ר"ש בן לקיש ומר לא עשיתם יפה. מה פליגין ר"ז אמר לא פליגין מאן דמר יפה עשיתם ששכרתם ומאן דמר לא עשיתם יפה שטלטלתם פי' דשניהם סברי דמותר להשכיר בשבת. וע"כ אמר יפה עשיתם ששכרתם היינו שמותר לשכור בשבת. ומ"ד לא יפה עשיתם שטלטלתם. [והנה הק"ע פירש לא יפה עשיתם שטלטלתם היינו שמאחר שבא כו' הרי בטל העירוב. וא"כ צריך לבטל וא"כ לא יפה עשיתם שטלטלתם כולם דהא צריך שיבטלו רשותם כולם לא' מהם שלא יטלטלו כולם והפ"מ פירש דמ"ד לא עשיתם יפה שטלטלתם כלומר לא סיימוה קמיה ששכרו ממנו. והוא דוחק:

ולי נראה דאיפשר לפרש הא דאמר לא עשיתם יפה שטלטלתם היינו תחילה קודם שבא וכמו דפליגי בעירובין (דף פ"ו) המניח ביתו והלך לשבות בעיר אחרת כו' וא' ישראל אוסר דברי ר"מ כו' ובירושלמי (פ"ח דעירובין ה"ה) המניח את ביתו והלך לשבות בעיר אחרת א' כו' וא' ישראל ה"ז אוסר דברי ר"מ כו' מר עוקבא בשם רב הלכ' כר"מ (והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בעירובין (דף מ"ז) דאמר רב הלכה כר"ש ועיין ברא"ש שכתב שם ונראה דהלכה כר"י כו' אין אוסר כי ליתא דאמר שמואל הלכה כר"י וריב"ל אמר הלכה כדברי המיקל בעירוב) וע"ז אמר מ"ד לא עשיתם יפה שטלטלתם עד שבא דלא היה להם לטלטל מתחילה קודם שבא עד שיבואו וישכרו ממנו ועיין בתוספות עירובין (דף סה) בד"ה דאתא כו' ודו"ק וא"כ לפי"ז כ"ע מודו דמותר לשכור בשבת ר' בא אמר פליגי מ"ד יפה עשיתם ששכרתם ושטלטלתם פי' שהיו יכולים לטלטל מתחילה קודם שבא ולאחר שבא יפה עשו ששכרו ומאן דמר לא עשיתם יפה לא ששכרתם ולא שטלטלתם. בתחילה קודם שבא לא היו מותרים לטלטל ולאחר שבא לא היו יכולים לשכור דאין שוכרין בשבת.

והנה הא דרבי בא אמר דלא כר' זירא דאמר דלא פליגי דמ"ד יפה עשיתם ששכרתם ומ"ד לא עשיתם יפה היינו שטלטלתם דהוי אסור להם לטלטל מתחילה אפי' עירבו שמא יבוא העובד כוכבים דא"כ האיך יהיו מותרים אח"כ לשכור משום שסובר דכבר נכנסה שבת באיסור וכמו דאיתא לקמן ר' בא בעי אף לענין מחיצות כן כו') וע"כ אומר ר' בא אמר פליגי מ"ד יפה עשיתם ששכרתם ושטלטלתם דמ"ד יפה עשיתם ששכרתם צריך לומר שסובר דיפה עשו שטילטלו עד שבא ע"כ מותר אח"כ לשכור (ויטלטלו אח"כ ע"י עירוב שהיו מתחיל' וכפירוש התו' ע"י ביטול) ומ"ד לא עשיתם יפה לא ששכרתם ולא שטלטלתם (פי' דכיון דלא יפה עשו שטלטלו אם כן כבר נכנסה שבת באיסור אם כן לא עשו יפה גם כן מה ששכרו):

וע"ז אומר ר' בא אף לענין מחיצות כן (פי' אי אמרינן לענין אם נעשה מחיצה אח"כ אי אמרינן בשבת כיון שנכנסה באיסור אסור). וכבר ביארתי בספ"ק דעירובין האיך עבידא היו שנים ועירבו עיין שם.

וע"ז אומר חייליה דר' בא מן הדא (פי' חייליה דר' בא שאינו מפרש כמו ר' זעירא דמ"ד יפה עשיתם היינו ששכרו ומ"ד לא עשו יפה שטלטלו (פי' עד שבא דא"כ לא יפה עשו במה ששכרו דכבר נכנסה שבת באיסור) וע"ז אומר חיילי' דר' בא מן הדא כל שבת שנכנסה בהיתר מותר באיסור אסור חוץ מן המבטל רשות וע"כ אומר ר' בא דמ"ד יפה עשיתם היינו שטלטלו עד שבא ומה ששכרו אח"כ ומ"ד לא עשיתם יפה לא ששכרתם ולא שטלטלתם. היינו דכיון דלא עשו יפה במה שטלטלו אם כן לא עשו יפה במה ששכרו גם כן דהא תני כל שבת שנכנסה בהיתר מותר באיסור אסור חוץ מן המבטל רשות ומאן דאמר חוץ מן המבטל ומן המשכיר וחסר כאן וצ"ל ומ"ד לא פליגי (פי' היינו ר' זעירא דאמר דלא פליגי) ומ"ד יפה עשיתם ששכרתם ומ"ד לא עשיתם יפה שטלטלתם. חוץ מן המבטל ומן המשכיר (פי' דמבטל ומשכיר דין א' להם וכמו שמבטל רשות מבטל אפי' בשבת ולא אמרי' דכבר נכנסה שבת באיסור. וה"נ במשכיר ואיפשר שמגיה הברייתא שצ"ל חוץ מן המבטל ומן המשכיר) ודו"ק:

שם (ה"ז) האחין השותפין שהיו אוכלין על שולחן אביהם וישנים בבתיהן צריכין עירוב לכל א' וא' כו' עיקר דירה איכן היא ר' יונה אמר אתפלגון רב ושמואל חד אמר במקום פיתן וחד אמר במקום שינה ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא מן מה דתנישמואל למעל' מעשרה שבות הוי דו אמר במקום פיהן היא מתניתא כו' (ע' בשבת פי"א ה"ב) ושם ביארתי הירושלמי הזה:

שם רב המנונא אמר בית שמניחין בו העירוב אינו צריך כלום. ר' חסדאי אמר נעשה כשותף א"ל רב המנונ' מיליהון דרבנן לא שבקין לך דאתפלגון מבוי שצידו א' כו' וצידו א' ישראל רב חונה בשם רב א' ערבו דרך פתחי' כו' אוסר עליהם והטעם דאין עירוב מועיל במקום כו' פירוש אבל עירבו דרך חלונות אין כו' אוסר עליהם והטעם כיון דעירבו דרך חלונות א"כ העירוב עושה אותם כחד וא"כ אינו אוסר במקום יחיד. אבא בר חונה בשם רבי יוחנן אפי' עירבו דרך חלונות אין כו' אוסר עליהם והוא (ט"ס וצ"ל) אוסר עליהם וא"כ אם הטעם דנעשים כשותף א"כ איך קאמר רב דאם עירבו דרך חלונות אין כו' אוסר עליהם דכיון דנעשה כשותף א"כ ה"ל שנים ואוסר עליהם אלא ודאי שהוא כמו דאיתא בירושלמי (ספ"ז דעירובין) ניחא החיצונה אסורה שלא עירבה הפנימית למה מפני שנתנו עירובן במקום אסור הרי לא נתנו עירובן במקום אסור (פי' דהא נתנו עירובן בפנימית אלא שדריסת הרגל אוסרת הרי אין כאן דריסת הרגל אוסרת (פי' דהא חיצונה אין לה דריסת הרגל על הפנימית). א"ר יסא מכיון שנתנו במקום א' נעשו כולן רשות א' (פי' אם נתנו עירובן בפנימית) והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בעירובין (דף ע"ה) נתנו עירובן במקום א' כו' מן הפנימית כו' מן החיצונה ולא עירב שתיהן אסורות דאמרינן מאי מקום א' אמר רב יהודה אמר רב חיצונה ואמאי קרי ליה מקום א' מקום המיוחד לשתיהן. וא"כ סובר הש"ס דילן דלא אמרינן דיורין להחמיר כמו דאמרי' בעירובין (ד' מ"ט) ואיפשר דה"ט משום דלשיטת הש"ס דילן הוי כשותף ע"כ אמרינן לתיקוני שתפתיך ולא לעוותי משא"כ לשיטת הירושלמי דנעשו כאחת ועדיף יותר משותף ע"כ לא יכול לומר לתקוני שתפתיך ולא לעוותי ועיין ברמב"ם (פ"ב מה' עירובין ה' ט"ו) חצר שישראלים כו' שאין רבים נעשים בעירוב כיחיד במקום כו' והוא לפי שיטת הירושלמי בפלוגתא דרב ור' יוחנן אבל לפי שיטת הש"ס דילן כיון שהוא נעשה כשותף א"כ ודאי אין נעשים כיחיד. וע"כ פירש"י באופן אחר ודו"ק. ולקמן (ה"ח) יתבאר עוד בזה:

שם (ה"ח) חמש חצירות פתוחות זו לזו ופתוחות למבוי כו' וחכ"א מערבין בחצירות כו' כמה חצירות יהיו במבוי כו' שמואל שאל לרב כמה יהא ארכו יתר על רחבו והוא א"ל כל שהוא הכן דרייא דארע' דישראל מרבען. (ע' בפ"ק דעירובין ה"א מה שביארתי בזה):

שם בירושלמי בעון קומי ר' יסא היך מה דאת אמר תמן בכלים ששבתו בחצר מטלטלין אותן בחצר ודכוותה כלים ששבתו במבוי מטלטלין אותן במבוי ובשבת שואלין לה ולא אגיבון דלא ר' יסא אמר אלא כל מלא ומלא באתרה. כד דאתון לעירובין אמר לון בשם ר' יוחנן כלים ששבתו במבוי מטלטלין אותם במבוי רב אמר אין מטלטלין אותן אלא בד' אמות א"ר יוסי בר' בון רב כדעתי' ור' יוחנן כדעתי' ר' יוחנן דו אמר קורה מתרת בלא שיתוף הוי דו אמר מטלטלין בכל המבוי רב דו אמר אין קורה מתרת בלא שיתוף הוי דו אמר אין מטלטלין בו אלא בד' אמות על דעתיה דר' יוחנן לאיזה דבר משתתף בכל המבוי א"ר יוסי בר' בון כדי לעשות כל הרשויות כאחת:

ולכאורה הא דפליגי במבוי שלא נשתתפו פי' אם מותר לטלטל בכל המבוי הוא כמו דאמרי' בשבת (דף ק"ל) בעא מיניה ר' זירא מרב אסי מבוי שלא נשתתפו בו מהו לטלטל בכולו מי אמרינן כחצר דמי מה חצר אע"ג דלא עירבו מותר לטלטל בכולו האי נמי אע"ג דלא נשתתפו בו מותר לטלטל בכולו או דילמא לא דמי לחצר דחצר אית ליה ד' מחיצות האי לית ליה ד' מחיצות אי נמי חצר אית ליה דיורין האי לית בה דיורין כו' וה"נ פליגי במבוי כיון דמבוי לית ליה ד' מחיצות או דלית ליה דיורין אם מותר לטלטל במבוי כלים ששבתו במבוי ועיקרא דהאי מילתא בשבת (ר"פ ר"א) תני מעשה שהיה והורה רבי כר"א א"ר יוחנן חבורה היתה מקשה מה ראה רבי להניח דברי חכמים ולעשות כר"א אמר ר' הושעי' שאלנו את ר' יהודה הגוזר ואמר לנו במבוי שאינו מפולש כו' אמר ר' אבהו קיימתיה בתינוק ובאיזמל ששבתו במבוי ואינו אסור לטלטלו בכל המבוי (פי' דפריך דאפילו בתינוק ובאיזמל ששבתו במבוי אף על פי כן יאסר לטלטלו בכל המבוי):

וע"ז אומר בעון קומי ר' יסא כמה דאתמר בכלים ששבתו בחצר מטלטלין אותן בכל החצר ודכוותה כלים ששבתו במבוי מטלטלין אותן בכל המבוי וע"ז מסיק דפליגי בה רב ור' יוחנן ועוד אפשר לומר דהא דפליגי בה רב ור"י הוא כמו דאמרינן בשבת (ד' ק"ל ושם) אמר ר' זירא אמר רב מבוי שלא נשתתפו בו עירבו חצירות עם בתים אין מטלטלין בו אלא בד' אמות לא עירבו חצירות עם בתים מותר לטלטל בכולו א"ל ר' חנינא חוזאה לרבה מאי שנא כי עירבו חצירות עם בתים דניתקו חצירות ונעשו בתים ורב לטעמי' דאמר רב אין המבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהו בתים וחצירות פתוחין לתוכו. והכא בתים איכא חצרו' ליכא דכיון דעירבו עם החצירות ניתקו החצירות ונעשו בתים. ע"כ אין לחי וקורה מתיר אותו:

וע"ז אמר רב אין קורה מתרת בלא שיתוף משום דכיון דנתקו החצירות ונעשו בתים א"כ ליכא בתים וחצירות פתוחין לתוכו ולפ"ז הי' אפשר לומר דרב ור' יוחנן אזלי לטעמייהו דרב אזיל לטעמי' שסובר בירושלמי דבעינן בתים וחצירות פתוחין לתוכו וכמו דאיתא שם כמה יהיו חצירות במבוי רב ושמואל תריהון אמרין אין פחות משתים ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן אפילו חצר מכאן ובית מכאן וחנות מכאן (ואיפשר דחצר מכאן או בית מכאן וחנות מכאן) וא"כ סובר ר' יוחנן דלא בעינן בתים וחצירות פתוחים לתוכו. וכן אמרינן בש"ס דילן בעירובין (ד' ע"ג) אמר רב אין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהיו בתים וחצירות פתוחין לתוכו ושמואל אמר אפי' בית א' וחצר אחת ור' יוחנן אמר אפי' חורבה וע"כ כיון דר' יוחנן לא בעי בתים וחצירות פתוחים ע"כ אמר ר' יוחנן כלים ששבתו במבוי מטלטלין אותם במבוי. ורב אמר אין מטלטלין בו אלא בד' אמות. וע"כ פסק הרמב"ם בהלכות עירובין (פ"ה ה' ט"ו) מבוי שלא נשתתפו כו' מאחר שעירבו חצירות עם בתים נעשה המבוי כאילו אינו פתוח לו אלא בתים בלבד בלא חצירות כו' ולטעם של הראב"ד ורש"י שכתבו דהטעם שמא יוציא כלי הבתים למבוי ורב לטעמי' דפסק בעירובין (ד' צ"א) דהלכה כר"ש והוא שלא עירבו אבל עירבו לא דגזרינן דאתי לאפוקי מאני דבתים לחצר אבל לפי מאי דקיי"ל כשמואל וכר' יוחנן דבין עירבו ובין לא עירבו דלא גזרינן דלמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר וע"כ פסק הראב"ד דלא כרב וא"כ איפשר לומר דלטעמייהו אזלי בירושלמי דר' יוחנן אמר כלים שכבתו במבוי מטלטלין אותן במבוי דסובר כר"ש דהם רשות אחת אפילו בעירבו. ורב דאמר אין מטלטלין אותן אלא בד' אמות הוא משום דסובר דאין הלכה כר"ש רק בשלא עירבו אבל בעירבו גזרינן דלמא אתי לאפוקי מאני דבתים:

אך אעפ"כ אי איפטר לומר כן דהא אמרינן בעי קומי ר' יסא כמה דאת אמר כלים ששבתו בחצר מטלטלין אותן בחצר ודכוותה כלים ששבתו במבוי מטלטלין אותן במבוי כו' אמר לן בשם ר' יוחנן כלים ששבתו במבוי מטלטלין אותן במבוי רב אמר אין מטלטלין אלא בד' אמות וא"כ בחצר מודים דכלים ששבתו בחצר מטלטלין אותן בחצר ולא פליגי רק במבוי וא"כ צריך לומר דהטעם הוא כמו שכתב הרמב"ם דכיון דעירבו חצירות עם בתים ניתקו חצירות ונעשו בתים ורב לטעמיה דאמר רב אין המבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהיו בתים וחצירות פתוחין לתוכו. וכמו שביארתי תחילה וא"כ מוכח כמו שכתב הרמב"ם דהטעם הוא משום דניתקו חצירות ונעשו בתים:

אך אעפ"כ נראה לי דזהו דוקא לשיטת הירושלמי שסובר דעירוב עושה אותם רשות אחת ואפילו להחמיר ג"כ וכמו דאיתא בירושלמי לקמן (ה"י) ניחא החיצונה אסורה שלא עירבה הפנימית למה מפני שנתנו עירובן במקום אסור הרי לא נתנו עירובן במקום אסור אלא שדריסת הרגל אוסרת הרי אין כאן דריסת הרגל אוסרת א"ר יוסי מכיון שנתנו במקום א' נעשו רשות אחת וא"כ אמרו דיורין להחמיר ע"כ אמרינן דניתקו חצירות ונעשו בתים דעירוב עושה אותם אחת אבל לפי שיטת הש"ס דילן (דף ע"ה) דמאי מקום אחד אמר רב יהודה אמר רב חיצונה כו' אבל אם נתנו עירובן בפנימית אחדא לדשא ומשתמשא א"כ אין העירוב עושה אותן אחת ע"כ לא אמרינן דניתקו חצירות ונעשו בתים והטעם הוא כמו שכתב רש"י והראב"ד דגזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים למבוי וא"כ לפי מאי דקייל"ן כר"ש בין עירבו בין לא עירבו א"כ אין הלכה כרב בזה וכמו שכתב הראב"ד ודו"ק:

שם (ה"י) ניחא החיצונה אסורה שלא עירבה כו' עיין בפרקין (ה"ח) (ובפ"ב דעירובין) (ה"א) ובפ"ו (ה"ז) מה שביארתי על זה הירושלמי ודו"ק: