Noam Yerushalmi on Eruvin Chapter 9
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מתניתין כל גגות העיר רשות אחת ובלבד שלא יהא גג גבוה עשרה או נמוך עשרה דברי ר"מ וחכ"א כל א' וא' רשות בפני עצמו ר"ש אומר א' גגות וא' חצירות וא' קרפיפות לכלים ששבתו לתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית (גמ') ר' יוסי ב"ר בון אמר אתפלגון רב ושמואל שמואל אמר עד בית סאתים ורב אמר מטלטלין בם אפי' כור ואפי' כוריים. הוו בעי מימר מה פליגי ר"מ ורבנן בשעירבו אבל בשלא עירבו פתר לה כשהיו כולן לאדם אחד:
והנה כבר ביארתי הירושלמי הזה (ספ"ה דעירובין) וכן (ברפ"ז דעירובין) דהא דפליגי שמואל ורב הוא אליבא דר"מ שסובר דכל גגות העיר רשות אחת וא"כ הגג חלוק מהבתים שהם דיורין שלמטה. ואף על פי שהבתים חלוקים אעפ"כ הגגין הוי רשות אחת וא"כ כיון שהגג חלוק לר"מ מהבית שכל בית הוי רשות בפני עצמו וכל גגין הוי רשות אחת ע"כ סובר שמואל שיש לו דין קרפף ואין מטלטלין בו יותר מבית סאתים וכמו דאמרינן בעירובין (ד' צ') קשי' דשמואל אדשמואל התם לא הוי יותר מבית סאתים הכא הוי יותר מבית סאתים והני מחיצות למטן עבידן למעלה לא עבידן והוי כקרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה וכל קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה אין מטלטלין בו אלא בד' וע"כ סובר שמואל דאין מטלטלין בו רק עד בית סאתים. ורב סובר דמטלטלין בכולו אפי' יותר מבית סאתים דאע"ג דאין דיורין חלוקין למעלה היינו משום שאין תשמישן תדיר אבל אעפ"כ הוי כמו קרפף שהוקף לדירה. וע"כ מטלטלין יותר מבית סאתים: (והוא דלא כשיטת הש"ס דילן דפליגי בעירובין (דף צ) בגגין השוין לר"מ דרב אמר מותר לטלטל בכולן ושמואל אמר דאין מטלטלין בם אלא בד' אמות ופירוש אם הוא יותר מבית סאתים וגם לשיטת הש"ס דילן פליגי בין בגגין השוין לר"מ ובין גג יחידי לרבנן ולשיטת הירושלמי פליגי הכא אליבא דר"מ ואח"כ פליגי אליבא דרבנן וכמו שאבאר):
וע"ז אומר בירושלמי הוו בעי מימר מה פליגי ר' מאיר ורבנן בשעירבו כו' והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה הרבה. ולי נראה שיש (ט"ס) בירושל' (וכצ"ל) הוו בעי מימר מה פליגי ר' מאיר ורבנן בשלא עירבו אבל בשעירבו לא (כצ"ל) פתר לה כשהיו כולם לאדם א' (פי' שאומר דלשמואל שסובר אליבא דר"מ דס"ל דלא אמרינן כשם שדיורין חלוקים למטה כך הם חלוקים למעלה. אלמא דלר"מ הני מחיצות למטן עבידן למעלה לא עבידן. וע"כ אין מטלטלין בו יותר מבית סאתים דהוי כמו קרפף שלא הוקף לדירה ולחכמים שסוברים דכל א' וא' רשות בפני עצמו ע"כ אמרינן דהני מחיצות למעלה נמי עבידן וע"כ סובר שמואל לקמן אליבא דחכמים דמטלטל בכולו וא"כ כיון דר' מאיר סובר דיש לגג דין קרפף ולחכמים אין לו דין קרפף ואם כן יש נ"מ אפי' בשעירבו ואפי' של אדם א' אם מותר לטלטל יותר מבית סאתים ועוד אם מותר לטלטל מגג לחצר אפי' לאדם א'. וכמו דאמרינן בעירובין (דף צ) אמר רב יהודה כשתמצא לומר לדברי ר"מ גגין רשות לעצמם חצירות רשות לעצמם כו' לדברי חכמים גגין וחצירות רשות א' הן דלשיטת אירושלמי לשמואל אליבא דר"מ יש לגג דין קרפף וע"כ אין לטלטל מקרפף לחצר אפי' הן של אדם א' וכמו דאמרי' בעירובין (דף כג) דמקרפף יותר מבית סאתים אין לטלטל לחצר שהוא כמו דאמרי' שם מקרפף בית סאתים מותר לטלטל לחצר היינו אליבא דר"ש שסובר דגגין וחצירות וקרפיפות רשות א' הן וא"כ לר"מ שסובר דגג חלוק מהבית ואין לטלטל בו יותר מבית סאתים ע"כ אין לטלטל מגג לחצר. ועיין בתוס' עירובין (דף צ) בד"ה הכא וא"ת כיון דשמואל כו' גג כקרפף לאסור ביותר מבית סאתים א"כ בבית סאתים או בפחות נמי הוי כקרפף בית סאתים שלא הוקף לדירה ויאסר לטלטל מגג לחצר לרבנן כמו מקרפף לחצר ולקמן אמרינן דלרבנן גג וחצר רשות אחת וקרפיפות רשות אחת וי"ל דדירת גג הוי טפי דירה מבקרפף לענין בשאינו יותר מבית סאתים עכ"ל] והירושלמי איפשר לומר דאפי' בבית סאתים נמי אין מטלטלין בחצר לשמואל אליבא דר"מ:
וע"ז אומר הוו בעי מימר מה פליגי ר"מ ורבנן בשלא עירבו (פי' אם הגגין חלוקים כמו הבתים אבל בשעירבו לא דכיון דעירבו ודאי מותר לטלטל מגג לגג) פתר לה כשהיו כולם לאדם א' פי' ולשמואל יש פלוגתא בין ר"מ לרבנן אפילו הם של אדם א' דלר"מ דחלוק מן הבתים א"כ יש לו דין קרפף וא"כ אין לטלטל מגג לחצר כיון שיש לו דין קרפף אבל לחכמים שסוברים דכל א' הוי רשות בפני עצמו וא"כ אין לו דין קרפף כיון דמחיצות שלמטן למעלה נמי עבידן ע"כ מותר לטלטל אפי' הוא יותר מבית סאתים ומותר לטלטל בחצר נמי]:
שם בירושלמי מהו לטלטל בכולו שמואל אמר מטלטלין בכולו רב אמר אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות (פי' לרבנן דאמרי כל א' רשות לעצמו וא"כ אמרינן דהני מחיצות למעלה נמי עבידן) וע"כ סובר שמואל דמטלטלין בכולו (פי' אפי' יותר מבית סאתים כיון דהני מחיצות למעלה נמי עבידן ע"כ מטלטלין בכולו) והא דאמר שמואל תחילה דאין מטלטלין בו רק עד בית סאתים היינו לר"מ שסובר דכל גגות רשות א' הן א"כ סובר דהני מחיצות למטן הוא דעבידן למעלה לא עבידן ע"כ הוי כקרפף שלא הוקף לדירה וע"כ אין מטלטלין בו רק עד בית סאתים משא"כ לרבנן. [וזהו דלא כשיטת הש"ס דילן דמדמה אהדדי גגין השוין לר"מ וגג יחידי לרבנן ולרב מטלטלין בכולו משום דמינכרא מחיצות (פי' הני מחיצות של גג ולא של בין גג לגג דלא מינכרא מחיצות) וכיון דמינכר' מחיצות ע"כ אין מטלטלין יותר מבית סאתים אפי' לר"מ ולשמואל לא מהני מה דמינכרן מחיצות לטלטל יותר מבית סאתים אפילו לרבנן ג"כ. וקשיא דשמואל אדשמואל ודרב אדרב (לשיטת הש"ס דילן דמחליף מהירושלמי הא דרב ושמואל) ומשני דהתם מינכרן מחיצות דלרב מהני הא דמינכרן מחיצות ואמרינן גוד אסיק ולשמואל לא מהני. ולשיטת הירושלמי תלי האי דינא דבית סאתים או יתר מבית סאתים לר"מ ולרבנן]:
וע"כ פליגי שמואל ורב דשמואל סובר דמטלטל בכולו משום דהני מחיצות למעלה נמי עבידן ע"כ מטלטלין בו אפי' יתר מבית סאתים (ודלא כשיטת הש"ס דילן אליבא דשמואל) רב אמר אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות. ואע"ג דרב אמר דאפי' אליבא דר"מ דמטלטלין בכולו אע"פ שסובר דאין דיורין חלוקין למעלה אעפ"כ אמרינן הני מחיצות למעלה נמי עבידן ומטלטלין בכולו וא"כ אמאי אמר רב דאפי' לרבנן שסוברים דדיורין חלוקין למעלה וא"כ בודאי דהני מחיצות למעלה נמי עבידן א"כ אמאי אין מטלטלין אלא בארבע אמות אך דמיירי בגגין הרבה (ודלא כשיטת הש"ס דינן דאמרי לרבנן בגג יחידי) וא"כ כל א' נפרץ במלואו למקום האסור וכיון דלא מינכרן המחיצות שבין גג לגג ע"כ לא אמרינן גוד אסיק וע"כ אין מטלטלין אלא בארבע אמות:
וע"ז אומר מתניתא פליגא על רב גג גדול סמוך לקטן הגדול מותר והקטן אסור ניחא הגדול מותר בארבע אמות והקטן אסור בד' אמות ויש אסור בד' אמות [פי' דבד' אמות הקטן נמי מותר וע"ז משני רב ושמואל אמרי שנותנים לו ד' אמות לפני פתחו פי' דאף דלקטן נותנים לו ד' אמות היינו בד' אמות שלו אבל לא שיכול לטלטל ב' אמות בגג זה וב' אמות בגג זה] דאמרינן בעירובין (דף פ"ט) שלא יטלטל שתי אמות בגג זה וב' אמות בגג זה אבל לגדול נותנים לו ד' אמות לפני פתחו שזה שייך להגדול שיש נו פתח ר' יוסי בר' בון בשם שמואל אמר בשהיה שם פתח פתוח לגג אפי' כן הגדול מותר כו' והקטן אסור שנפרץ במלואו (פי' שהוא כמו שפירש רש"י בעירובין (דף פט) בד"ה הגדול מותר לטלטל כו' ואפי' לרב דהא מחיצות של מטה שישנו בעודפו לכאן ולכאן מחיצות הניכרות הן וגוד אסקינהו ואית להו גפופי והך פירצה שכנגד הקטן פתחא הוי לגדול ואין קטן אוסר עליו דהוי כשתי חצירות ופתח ביניהם וע"ז אומר ר' יוסי בר' בון בשם שמואל אמר בשהי' שם פתח פתוח לגג אפי' כן הגדול מותר שלא נפרץ במלואו והקטן אסור שנפרץ במלואו (פי' דהגפופים העומדים בהם אמרינן גוד אסיק דהא הם ניכרות והשאר שאינם ניכרות הוי פתח. וע"כ הגדול מותר לטלטל אפי' בכולו אפי' לרב והקטן אסור לטלטל ודו"ק:
שם אמרו לו לא אם אמרת בחצר שמחיצותי' עולות עמה תאמר בגג שאין מחיצותיו עולות עמו נראה לי שהוא וט"ס וצ"ל) לא אם אמרת בחצר שאין מחיצותי' עולו' עמה וע"כ מטלטלין מחצר כלים ששבתו בתוכה. תאמר בגג שמחיצותיו עולות עמו. פי' וע"כ כל גג וגג הוי רשות בפני עצמו ואין מטלטלין מגג לגג אמר ליה אף אנא אית לי עמוק כגובה (פי' שסובר דאמרינן גוד אחית וגוד ק כ אסיק אעפ"כ לא לענין חלוקת הדיורין משום דלענין דיורין למטן עבידן למעלה לא עבידן וע"כ לשמואל מטלטלין בה רק עד בית סאתים ולרב אף דמותר לטלטל אפי' כור ואפי' כוריים היינו משום דאמרינן גוד אסיק אפי' לענין דיורין והוי כמוקף לדירה אפ"ה לא לענין חלוקת הדיורין ע"כ סובר רבי מאיר דכל גגות העיר רשות אחת הן ודו"ק:
שם תני אמר ר' יודה בשעת כו' היינו נוטלין את הספר והיינו עולין מחצר לגג ומגג לגג אחר ויושבין וקורין ולא אמר אדם דבר א"ל אין שעת כו' ראי' א"ר שונין היינו אצל ר"ש בתקוע והיינו נוטלין שמן ואלונטית והיינו נכנסין מחצר לגג ומגג לקרפף ומקרפף לקרפף עד שהיינו מגיעין לקרפף הסמוך למעיין ויורדין וטובלין בו אשכחת אמר ארבע פלגוון כל גגות העיר רשות אחת הן (וצריך להגיה בכאן) וחכ"א כל אחד ואחד רשות בפני עצמו) ר' יודן אומר חצר וגגות רשות א' הן. ר"ש אומר חצר וגג וקרפף אחת הן לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית והנה הק"ע והפ"מ פירשו דארבע פלגוון אינון דר"מ סובר דכל גגות העיר רשות א' הן וחכמים סברי דכל א' וא' רשות בפני עצמו הוא ור' יהודה סובר דגג וחצר רשות א' הן אבל לא קרפף ור"ש סובר דחצר וגג וקרפף רשות א' הן וא"כ החילוק בין ר' יהודה לר"ש הוא בקרפף. [ולכאורה הא חכמים נמי סברי דחצר וגגין רשות א' הן וקרפיפות רשות א' הן וכמו דאמרינן בעירובין (ד' צ"א) לדברי חכמים גגין וחצירות רשות אחת קרפיפות רשות א' הן אך אעפ"כ אינו סובר כחכמים דהא ר' יהודה סובר דכל הגגין הוי רשות אחת כמו ר"מ. וכמו דאיתא בירושלמי (שם) תני אמר ר' יהודה בשעת כו' היינו נוטלין את הספר והיינו עולין מחצר לגג ומגג לגג אחר ויושבין וקורין כו' וליכא למימר דא"כ סבר כר' מאיר זה אינו דהא אמרינן בעירובין (ד' צ') אמר רב יהודה כשתמצא לומר לדברי ר"מ גגין רשות לעצמן חצירות רשות לעצמן כו' וא"כ סובר ר"מ דגג חלוק מחצר ולדברי ר' יהודה כל גגות העיר רשות אחת ובהא סובר כחכמים דגגין וחצירות רשות א' הן:
והנה לשמואל לשיטת הירושלמי לפי מה שביארתי דאמר שמואל מטלטלין עד בית סאתים והוא דדמי לקרפף שלא הוקף לדירה וע"כ אין מטלטלין בו עד בית סאתים והוא מחמת שסובר ר"מ דכל גגות רשות א' הן. וא"כ אמרינן דדיורין למטן עבידן ולמעלה לא עבידן. וע"כ ליכא חילוק בדיורין למעלה וע"כ סובר ר"מ דאין מטלטלין מגג לחצר. וא"כ לר' יהודה דסובר נמי בהא כר"מ דכל גגות העיר רשות א' הן. וא"כ אמאי סובר ר' יהודה דמטלטלין מגג לחצר ע"כ צריך לומר לר"י דאע"ג דשמואל סובר דאין מטלטלין בו רק עד בית סאתים אעפ"כ אם הוא רק עד בית סאתים מטלטלין ממנו לחצר לר' יהודה וכמו שכתבו התוס' בעירובין (ד' צ') בד"ה הכא כו' וא"ת כיון דשמואל חשיב גג כקרפף לאסור ביתר מבית סאתים א"כ בבית סאתים או בפחות נמי יחשב כקרפף בית סאתים שלא הוקף לדירה ויאסר לטלטל מגג לחצר לרבנן כמו מקרפף לחצר ולקמן אמרינן דלרבנן גג וחצר רשות אחת וקרפיפות רשות א' וי"ל דדירת גג הוי טפי דירה מבקרפף לענין כשאינו יותר מבית סאתים.
ולרב שאומר בירושלמי דמטלטלין אפי' כור אפי' כוריים לר"מ והוא משום שסובר דהא דאין דיורין חלוקים למעלה היינו משום שאין תשמישו תדיר אין בהם חילוק רשות וכמו שפי' רש"י בעירובין (דף פ"ט) ואם לשיטת הירושלמי סובר רב דלר"מ גגין רשות לעצמם וחצירות רשות לעצמם הוא כדר' יצחק בר אבדימי בעירובין (ד' פ"ט) שאמר אומר היה ר' מאיר כל מקום שאתה מוצא שתי רשויות והן רשות א' כגון עמוד ברה"י גבוה י' ורחב ד' אסור לכתף עליו גזירה משום תל ברה"ר וכמו דאמרינן בעירובין (ד' צ') ורב אליבא דר"מ ליטלטל מגג לחצר גזירה משום דרב יצחק בר אבדימי (ועיין בירושלמי פ"ק דשבת ה"א) ודו"ק]:
והנה בש"ס דילן עירובין (ד' צ"א) אמרינן תני' כוותי' דר יהודה כו' אמר ר' יהודה מעשה כו' והיינו מעלין ס"ת מחצר לגג ומגג לחצר ומחצר לקרפף וא"כ סובר ר' יהודה דחצר וגג וקרפף רשות אחת הן ולא כמו דאיתא בירושלמי תני אמר ר' יודא כו' היינו נוטלין את הספר והיינו עולין מחצר לגג ומגג לגג אחר כו' ולא לקרפף וע"כ אומר ארבע פלגוון אינון אבל לשיטת הש"ס דילן א"כ סובר ר' יהודה כר' שמעון דחצר וגג וקרפף רשות א' הן ועיין בתוספות עירובין (ד' צ"א) בד"ה מהו כו' ובלא"ה צריך לומר כן דבפרק מי שהוציאוהו (דף מ"ו) אמר דתנא דפליג אדר' שמעון היינו ר' יהודה ובברייתא המסייע לרב אית לי' לר' יהודה דגג וקרפף רשו' א' הן ולרבנן דהכא לית להו עכ"ל ודו"ק.
שם ר' יוחנן אמר בשלא עירבו אבל בשעירבו נעשית חצר כבתים והגגות רשות בפני עצמן אמר ר' זעירא היאעירבו היא שלא עירבו מתנית' פליגא על ר' זעירא לא לכלי' ששבתו בתוך הבית אם לא בשלא עירבו הדא צריכא להוציא מן הגג אסור לא כש"כ לגג א"ר בון בר כהנא קומי ר' לא בשערבה זו בפני עצמה וזו בפני עצמה אפי' כן לא לכלים ששבתו לתוכו. והנה הפ"מ פי' בזה בדוחק גדול והק"ע פי' דר' יוחנן אמר בשלא עירבו בני החצירות כל א' לעצמה דהשתא לא שכיחי כלי הבתים בחצר וליכא למיגזר אי שרית להוציא הכלים ששבתו בזו להכניסן לחברתה אתי לאפוקי נמי לה כלי הבית אבל עירבו כל חצר לעצמה חיישינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר. א"ר זעירא היא עירבו היא לא עירבו והוא משום שסובר דלא גזרינן דילמא אתי לאפוקי מבתים לגג והוא כמו דאמרינן בעירו' (ד' צ"א) אמר רב הלכה כר"ש והוא שלא עירבו אבל עירבו לא דגזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר ושמואל אמר בין עירבו בין לא עירבו:
ואח"כ גריס מתני' פליגא על ר' יוחנן לא לכלים ששבתו בתוך הבית אם בשלא עירבו הדא צריכה להוציא מן הבית אסור (כן גריס הק"ע) לא כש"כ לגג אמר ר' בון בר כהנא קומי ר' לא בשערבה זו בפני עצמה וזו בפני עצמה אפי' כן לא לכלים ששבתו בתוכו. והנה התירוץ הזה הוא תמוה דהא ר' יוחנן אמר בשלא עירבו אבל עירבו גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים וא"כ מאי משני כשעירבה זו בפני עצמה וזו בפני עצמה ומה שפי' הק"ע הא דאמר ר' יוחנן היינו שלא עירבו החצירות יחד ומתניתין איירי כשעירבה זו לעצמה וזו לעצמה הוא דוחק דהא אם עירבה זו לעצמה נמי חיישינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר ועוד לא יתיישב הירושלמי מה שאומר אח"כ רבנן דקיסרי בשם ר"י בר בון אתי' דשמואל לרב ותרווייהו פליגין על שיטתי' דר' יוחנן דתנינן כל גגות העיר רשות אחת שמואל אמר עד בית סאתים רב אמר מטלטלין בהן אפי' כור ואפי' כוריים. דמה שייך זה להא דאמר ר' יוחנן בשלא עירבו והק"ע פי' בזה בדוחק גדול:
וע"כ נראה לי דהא דאמר ר' יוחנן בשלא עירבו אבל בשעירבו נעשית חצר כבתים והגגות רשות בפני עצמן אין הטעם כמו שפי' הק"ע משום דגזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים דא"כ מאי הא דאמר נעשית חצר כבתים והגגות רשות בפני עצמן דאם סובר כרב בעירובין (ד' צ"א) הלכה כר"ש והוא שלא עירבו אבל עירבו לא דגזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר א"כ אפילו מחצר לחצר נמי אין מטלטלין וכמו שפירש"י שם דאם עירבו כל חצר לעצמם ולא עירבו ב' החצירות יחד אסור לטלטל מזו לזו אפי' כלי החצר כו' דגזרינן דילמא אתא לאפוקי מאני דבתים שבחצר זו לחצר זו כו':
וע"כ נראה לי דהטעם הוא דהא דאמרינן דמותר לטלטל מגג לחצר דשניהן שוין בתשמישן ה"מ היכא דלא עירבו החצירות עם הבתים וע"כ מותר לטלטל כלי החצר לגג דתשמישן שוה אבל אם עירבו נעשית חצר כבתים ואם כן אין תשמישן שוה דכיון דרגילין להשתמש מן הבתים לחצר ע"כ נעשו חצירות כבתים וע"כ אין מטלטלין (וכמו דאמרינן בשבת (ד' ק"ל) מ"ש כי עירבו חצרות עם בתים דניתקו חצירות ונעשו בתים ורב לטעמי' דאמר רב אין המבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהו בתים וחצירות פתוחין לתוכו והכא בתים איכא חצירות ליכא (פי' משום דהחצירו' הוי כבתים] וע"כ אמר ר' יוחנן דאם עירבו חצירו עם בתים ע"כ אין מטלטלין לגג משום דהחצירות הוו כבתים ומבתים אין מטלטלין לגג ור' זעירא אמר בין עירבו בין לא עירבו חצירות וגגים שוין הן. ומותר לטלטל מחצר לגג אפי' עירבו:
וע"ז אומר מתניתא פליגא על ר' יוחנן (כצ"ל) לא לכלים ששבתו בתוך הבית אם בשלא עירבו (כצ"ל) הדא היא צריכה להוציא מן הגג (והוא ט"ס וצ"ל) מן הבית ואסור לא כש"כ לגג והוא כמו דאמרינן בעירובין (ד' צ"א) מתיב רב ששת ר"ש אומר א' גגות וא' חצירו' וא' קרפיפות רשו' אחת הן לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלי' ששבתו בתוך הבית אי אמרת בשלמ' דעירבו היינו דמשכח"ל מאני דבתים בחצר אלא אי אמרת בשלא עירבו היכי משכח"ל מאני דבתי' בחצר הוא מותיב לה והוא מפרק לה בכומתא וסודרא וכן פריך בירושלמי דאם מיירי בשלא עירבו א"כ היכי קאמר ולא לכלים ששבתו בתוך הבית דאם בשלא עירבו א"כ אינו יכול להוציאן אפי' לחצר והיכי קאמר א' גגות וא' חצירות וא' קרפיפות רשות א' הן לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית:
וע"ז אומר אמר ר' בון בר כהנא קומי ר' לא בשערבה זו בפני עצמה וזו בפ"ע אפי' כן לא לכלים ששבתו כו'. ולכאורה הוא תמוה כמו שהקשיתי תחילה דהא רוצה לתרץ דמיירי בלא עירבו וא"כ איך אומר אמר ר' בון קומי ר' לא בשערבה זו בפ"ע וזו בפ"ע.
וע"כ נראה לי דלפי מה שביארתי דהטעם הוא דכיון דעירבו נעשו חצירו' כבתי' וא"כ אין תשמישן שוה לגג כיון דהוי כמו בתים ולפי"ז הטעם א"כ זהו דווקא לענין החצירות עם הגגות דאין תשמישן שוה דהחצירות הוו כמו בתים אבל מ"מ לענין החצירות גופא אין נ"מ דאפילו בשעירבו כיון דעירבו כל החצירות כל אחד לעצמ' וא"כ כולם תשמישן שוה. וע"כ משני אמר ר' בון בר כהנא קומי ר' לא כשעירבה זו בפני עצמה וזו בפני עצמה אפי' כן לא לכלים ששבתו בתוך הבית פי' דקאי אחצירות שתשמישן שוה. וע"כ אף שעירבו כל החצירות לעצמן אעפ"כ מטלטלין כלים ששבתו בחצר זו לחצר אחרת אפי' בעירבו וע"ז אומר לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית אבל בחצירות עם גגין אין לטלטל בעירבו משום דנעשו חצירות כבתים וע"כ אין לטלטל לגגין. וזהו דווקא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן בעירובין (ד' צ"א) דהא דאמר רב הלכה כר"ש והוא שלא עירבו אבל עירבו לא דגזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר א"כ אפי' בשתי חצירות נמי אין מטלטלין מזו לזו אם עירבו וע"ז מקשה אי אמרת כו' אלא אי אמרת בשלא עירבו היכי משכחת לה מאני דבתים בחצר וא"כ אפי' בשתי חצירות נמי אין לטלטל אם עירבו וע"ז משני לה בכומתא וסודרא]:
וע"ז אומר רבנן דקיסרי בשם ר' יוסי בר' בון אתי' דשמואל לרב ותרווייהו פליגין על שיטתיה דר' יוחנן דתנינן כל גגות העיר רשות אחת שמואל אמר עד בית סאתים רב אמר מטלטלין בהן אפי' כור ואפי' כוריים (פי' שאמר ר' יוסי בר' בון דרב ושמואל פליגי על שיטתיה דר' יוחנן שאמר ר' יוחנן דעירבו חצירות עם בתים נעשו חצירות כבתים ואסור לטלטל לגג) דתנינן כל גגות העיר רשות אחת שמואל אמר עד בית סאתים ורב אמר מטלטלין בהן אפי' כור ואפי' כוריים וא"כ לרב דאמר מטלטלין בהן אפילו כור ואפי' כוריים היינו משום דסובר דאפי' לר"מ שאומר דכל גגות העיר רשות אחת ואין הדיורין חלוקין למעלה היינו משום דאין תשמישן תדיר אעפ"כ מטלטלין בהן אפי' כור ואפי' כוריים אלמא דהני מחיצות למעלן נמי עבידן והוי כקרפף שהוקף לדירה וע"כ מטלטל בהן אפי' יותר מבית סאתים. א"כ סובר רב דהגגין נמי הוי עשוי לדירה כמו הבתים. וא"כ פליג על ר' יוחנן שאומר דאם עירבו חצירות עם בתים נעשו חצירות כבתים ואין לטלטל מהן לגג הא הגג נמי הוי כבתים ועדיף מקרפף שלא הוקף לדירה דהא רב אמר דמטלטל בהן אפילו כור ואפי כוריים אעפ"י דהוי יותר מבית סאתי' ואפי' שמואל שסוב' דאין מטלטלין רק עד בית סאתים היינו דוקא אליבא דר"מ שסובר דאין מטלטל בהן רק עד בית סאתים וע"כ סובר דאין לטלטל מגג לחצר וכמו דאמרינן בעירובין (ד' צ') אמר רב יהודה כשתמצא לומר לדברי ר"מ לדברי ר"מ גגין רשות לעצמן חצירות רשות לעצמן לשמואל אין אנו צריכין להטעם משום דר' יצחק בר אבדימי דגזירה משום תל ברה"ר אלא משום דיש לו דין קרפף. וע"כ סובר דאין מטלטלין בו רק עד בית סאתים וכל זה הוא דוקא לר' מאיר אבל לרבנן שסוברים דכל א' וא' רשות בפני עצמו וא"כ ודאי שסוברים דמחיצות למעלה נמי עבידן. וע"כ סוברים דכל גג וגג הוי רשות בפני עצמו וע"כ סובר שמואל דלרבנן מטלטל בכולו אפי' יותר מבית סאתים (והא שרב אמר אין מטלטל בו אלא בארבע אמות היינו משום דנפרץ למקום האסור לו דהיינו לגג השני ולא אמרינן גוד אסיק במחיצות שביניהם כיון שאינם ניכרות ושמואל סובר דאמרי' גוד אסיק אפילו במחיצות שביניהם שאינן ניכרות]:
וע"ז אומר רבנן דקיסרי בשם ר' בון אתי' דשמואל לרב פי' לרבנן סוב' שמואל נמי כרב בגג יחידי דמטלטל אפי' כור ואפי' כוריי' דהא רב סובר לר"מ נמי הכי דמטלטל אפי' כור ואפי' כוריים והא דפליג רב ואמר עד ארבע אמות משום דנפרץ לגג השני וע"ז אומראתי' דשמואל לרב ותרווייהו פליגין על שיטתיה דר' יוחנן דמוכח מדבריהם דמטלטלין מגג לחצר אפי' עירבו אע"ג דנעשה החצר בבית אעפ"כ הגג נמי יש לו דין בית דעשוי לדירה ומטלטלין בו יותר מבית סאתים לרבנן וא"כ פליגי על ר' יוחנן שאומר דאם עירבו חצירות עם בתים נעשו חצירות כבתים ואין לטלטל לגג דהא הגג נמי הוי כבית ומחיצות למעל' נמי עבידן כמו שביארתי ודו"ק:
שם (ה"ב) גג גדול סמוך לקטן הגדול מותר והקטן אסור חצר גדולה שנפרצה לקטנה הגדולה מותרת והקטנה אסורה מפני שהיא כפתחה של גדולה ואמרינן בגמ' מתני' באותו הגג אבל בגג אחר אסור (פי' דמוקי מתניתין כרבנן דאמרי בריש פרקין דכל א' וא' רשות בפני עצמו בשאינו שוה אבל אם היה שוה מותר ופי' הק"ע מתני' באותו הגג כלומר לרבנן אתיא מתניתין וכל גג רשות לעצמו הילכך באותו הגג הוא דשרי אבל בגג אחר אסור דנפרץ במלואו וע"ז אומר בשאינו שוה ואפי' כר"מ מצי אתי דאיירי בגגין שאינן שוין אלא נמוך או גבוה י' הלכך כיון שהקטן נפרץ במלואו אסור. ודבריו דחוקים גם מה שפי' הפ"מ הוא דוחק:
ולי נראה דקאמר מתניתין באותו הגג אבל בגג אחר אסור היינו כרבנן דאמרי דכל גג הוי רשות בפני עצמו וע"כ הגדול מותר והקטן אסור ואפי' בכלים ששבתו בגג ומה דאמר בשאינו שוה אבל אם הי' שוה מותר נראה לי שהוא (ט"ס וצ"ל) בשוה אבל באינו שוה מותר דלכאורה קשיא דאמאי לא אמרינן גוד אסיק ויהי' מותר כל גג וע"ז אומר בשוה וע"כ אינן ניכרים המחיצות שביניהם וע"כ לא אמרינן גוד אסיק והוא כרב ואע"ג שהוא שוה ולא הוי מחיצות ניכרות וא"כ איך הגדול מותר ע"ז כבר הקשה הירושלמי לרב (בה"א) דאיתא שם מתני' פליגא על רב (פי' דאמר דאין מטלטלין בו אלא בארבע אמות וע"ז אומר ניחא הגדול מותר בד' אמות והקטן אסור בד' אמות ויש אסור בד' אמות וע"ז משני אח"כ ר' יוסי בר' בון בשם שמואל כשהי' שם פתח פתוח לגג הגדול מותר אפי' כן הגדול מותר שלא נפרץ במלואו והקטן אסור שנפרץ במלואו וביארתי שם כמו שפירש"י בעירובין (ד' פ"ט) דהגדול מותר לטלטל ואפי' לרב דהא מחיצות של מטה שישנו בעודפו לכאן ולכאן מחיצות הניכרות הן וגוד אסקינהו ואית להו גפופי והך פירצה שכנגד הקטן פתחא הוי לגדול ואין קטן אוסר עליו דהוי כשתי חצירות ופתח ביניהם עכ"ל וא"כ גפופים העומדים הם ניכרות וגוד אסקינהו כו' אבל אם הם אינם שוים א"כ צריך לומר אפי' לגבי הקטן גוד אסיק וא"כ הקטן נמי מותר ולשמואל דאמר גוד אסיק אפי' בגגין שאע"ג דלא מינכרא מחיצתא וע"ז אמרינן בעירובין (ד' צ"ב) ולשמואל גג דומיא דחצר מה חצר דקא דרסי לה רבים אף גג נמי דקא דרסי לוה רבים וע"כ כיון דהוי מחיצה הנדרסת ע"כ לא אמרינן גוד אסיק [או שצ"ל בירושלמי בשאינו שוה אבל אם הי' שוה אסור ויהי' הפי' כמו דאמרינן בעירובין (דף צ"ב) למה לי למתני תרתי לרב קתני גג דומי' דחצר מה חצר מינכרא מחיצתא אף גג נמי מינכרא מחיצתא ופי' רש"י אף גג נהי נמי דשרינן לי' במחיצות תחתונות משום גוד אסיק מיהו מחיצות ניכרות בעינן שלא יהי' גג בולט חוצה להן דאי לא מינכרא לא אמרינן גוד אסיק וא"כ קאמר בשאינו שוה פי' דרואים את המחיצות והוי ניכרות אבל בשוה שאין רואין את המחיצות שהם בשוה עם הגג אסור משום דבעינן מחיצות הניכרות ודו"ק]:
שם מתני' פליגא על שמואל חצר גדולה שנפרצה לקטנה הגדולה מותרת והקטנה אסורה ויטלטלו בה עד מקום מחיצות. חבריי' אמרין קומי ר' יוסי בשם ר' אחייה מה דמר שמואל בשבת זו מה דהיא מתני' בשבת הבאה. מה אנן קיימין אם בשעירבו עירוב א' בין בשבת זו בין בשבת הבאה יהו מותרין אם בשלא עירבו כל עיקר בין בשבת זו בין בשבת הבאה יהו אסורין מה דהוה עובדא הכי הוי עובדא אמר ר' בון בר כהנא קומי ר' לא כשעירבה זו בפני עצמה וזו בפני עצמה אפילו כן הגדולה מותרת שנפרצה במלואה (צ"ל) שלא נפרצה במלואה וקטנה אסורה שלא נפרצה במלואה וצ"ל) שנפרצה במלואה:
והנה הק"ע והפ"מ פירשו דהכי הוי עובדא פי' דמתניתין דמיירי כמו דאמר ר' בון כשעירבה זו בפני עצמה כו'. והוא דוחק ואין המשמעות כן והפי' של הכי הוי עובדא היינו שמהמעשה אין ראיה דעובדא הכי הוי וכה"ג איתא בירושלמי בפ"ק דעירובין (ה"א) מה דהוי עובדא הוי עובדא ופי' המפרשים דגבי מעשה דרבי מעשה שהי' כך הי' בו' או בח' אבל לאו עיכובא הוא וכן בירושלמי (פ"ח דעירובין ה"ז) מה דהוי עובדא הוי עובדא ופי' הק"ע מעשה שהי' כך הי' ולעולם כל שאינה עמוקה ורחבה ד' מותר וא"כ גם הכא יש לפרש כן]:
ע"כ נראה לי (שנתחלפו השורות וכצ"ל) מתנית' פליגא על שמואל חצר גדולה שנפרצה לקטנה הגדולה מותרת והקטנה אסורה ויטלטלו בה עד מקום מחיצות פי' דאמר בעירובין (ד' צ"ג) איתמר כותל שבין שתי חצירות שנפל רב אמר אין מטלטלין בו אלא בד' אמות ושמואל אמר זה מטלטל עד עיקר מחיצה וזה מטלטל עד עיקר מחיצה והא דרב לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר דרב ושמואל הוי יתבי בההוא חצר נפל גודא דביני ביני א"ל שמואל שקילו גלימא נגידו בה אהדרינהו רב לאפי' אמר להו שמואל אי קפיד אבא שקילו המייניה וקטרו בה ופריך ולשמואל למה לי הא הא אמר זה מטלטל עד עיקר מחיצה וזה מטלטל עד עיקר מחיצה שמואל עביד לצניעותא בעלמא כו' וע"ז פריך לשמואל דאמר זה מטלטל עד עיקר מחיצה דשבת כיון שהותרה הותרה והא מתניתין דתנן חצר גדולה שנפרצה לקטנה הגדולה מותרת והקטנה אסורה ויטלטלו בה עד מקום מחיצות ובכאן צריך לגרוס מה דהוי עובדא הכי הוי עובדא והוא דפריך מתחילה אהא דשמואל שאמר בפירוש שמטלטל עד מקום מחיצה [וכמו דאמרינן בעירובין (דף צ"ג] והא דרב לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר ולא קאמר הא דרב ושמואל משמע דשמואל בפירוש אמר שמטלטל עד מקום מחיצה. וע"ז פריך ממתניתין אך א"כ קשיא מהך עובדא דשמואל דאמר שקילו גלימא כו' דלמה ליה לשמואל כיון דשמואל סובר דמטלטל עד מקום מחיצה דשבת כיון שהותרה הותרה (ועיין בעירובין (ד' צ"א) ושמואל אמר הלכה כר"ש בין עירבו בין לא עירבו ודו"ק) וע"ז אומר מה דהוי עובדא הכי הוי עובדא וכמו דאמרינן בעירובין (ד' צ"ד) שמואל עביד לצניעותא בעלמא:
וע"ז משני מה דמר שמואל בשבת זו מה דהיא מתני' בשבת הבאה דבשבת זו אמרינן כיון שהותרה הותרה אבל לא בשבת הבאה. והנה כבר ביארתי דהירושלמי סובר דדיורין גריעי יותר ממחיצות דבמחיצות אמרינן כיון דהותרה הותרה וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ב דעירובין ה"א) באו מים בשבת כבר נכנסה שבת כו' חרבו מים כבר נכנסה שבת בהיתר. והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בעירובין ודף כ') בעא מיני' אביי מרבה יבשו מים בשבת מהו א"ל כלום נעשית מחיצה אלא בשביל מים מים אין כאן מחיצה אין כאן והוא משום דהש"ס דילן סובר להלכה דמחיצות גריעי טפי מדיורין כמו שכתבו התוס' בעירובין (ד' י"ג). אבל הירושלמי סובר כמו דאמרינן (דף י"ז ושם) ור' יצחק אמר אנא דאמרי אפי' לר' יהודה ע"כ לא קאמר ר' יהודה התם אלא דאיתנהו לדיורין. וא"כ דיורין גריעי ממחיצות. ועי' מה שביארתי ספ"ק דעירובין]:
ובזה יתבאר הא דאיתא בירושלמי (ריש עירובין) שמואל אמר הלכה כדברי המיקל בעירובין א"ל ר' חייא בר אשי כגון ההוא דתנינן תמן וכן גשרים המפולשין מטלטלין תחתיהן בשבת דברי ר' יהודה וחכמים אוסרין א"ל לא עירובין אמרתי אלא מחיצות כו' ולכאורה אמאי לא קאמר כמו דאמרינן בעירובין (ד' צ"ה) ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יהודה ולא עוד אלא כל מקום ששנה ר' יהודה בעירובין הלכה כמותו וא"ל רב חנא בגדתאה לרב יהודה אמר שמואל אפי' במבוי שניטל קורתו או לחייו וא"ל בעירובין אמרתי לך ולא במחיצות וא"כ להירושלמי דקאמר דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כדברי המיקל בעירובין ואמאי לא קאמר לי' כגון הא שניטל קורתו או לחייו (ואיפשר לומר כמו שכתבו התוס' בעירובין (דף צ"ג) בד"ה לא תימא כו' או שמא כיון דזימנין הך קולא הוי חומרא כו') אבל לפי מה שביארתי בשיטת הירושלמי דלענין שבת כיון שהותרה הותרה מחיצות עדיפי מדיורין וא"כ כיון שסובר שמואל דאפי' בשתי חצירות ונפל הכותל שביניהן דשבת כיון שהותרה הותרה מכש"כ לענין מחיצות וא"כ סובר שמואל בהא ודאי הלכה כר' יהודה והא דקאמר בש"ס דילן (לשיטת הש"ס דילן דאמר הלכה כר' יהודה כו') א"ל אפי' במבוי שניטל קורתו או לחייו ואמר לי' בעירובין אמרתי לך ולא במחיצות היינו לשיטת הש"ס דילן דדיורין עדיפי ממחיצות ובדיורין אמרינן דשבת כיון שהותרה הותרה משא"כ במחיצות וכמו שכתבו התוס' בעירובין (דף י"ז) בד"ה עירב דרך הפתח נראה לר"י דהלכתא כרב הונא כו' וע"כ אף שסובר שמואל גבי דיורין דשבת כיון שהותרה הותרה אעפ"כ אינו סובר כר' יהודה במבוי שניטל קורתו או לחייו וע"כ א"ל בעירובין אמרתי לך ולא במחיצות ודו"ק]:
שם (ה"ד) חצר שנפרצה שתי רוחות וכן בית שנפרץ משתי רוחותיו וכן מבוי שניטלה קורתו או לחייו מותרין באותה שבתואסורין לעתיד לבוא דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר כו' ואמרי' בגמ' ולמה לי משתי רוחותי' אפי' מרוח אחת ולא רב הוא דרב אמר חצר ניתרת בשני פסין ר' שמואל בשם ר"ז במחלוק' מאן דמר תמן בפס א' וכא בפס א' מאן דמר תמן בשני פסין וכא בשני פסין פרץ מן האמצע מותר שמואל אמר אסור א"ר זעירא אין לית הדא אולפן דשמואל קשי' נפרץ כל אותו הרוח והנה המפרשים הק"ע והפ"מ פי' בדוחק:
ולי נראה שנתחלפו השורות (וכצ"ל) ולמה לי משתי רוחות ואפי' מרוח אחת ולא רב הוא דאמר חצר ניתרת בשני פסין (ומזה מוכח שצריך לגרוס בירושלמי (פ"ג דעירובין ה"א) ר' אומר ניתרת בשני פסין וחכמים אומרים בפס א' וכמו דאיתא בש"ס דילן בעירובין (דף י"ב) חצר ניתרת בפס א' רבי אומר בשני פסין וא"כ כיון דרבי סובר דבשני פסין א"כ אמאי צריך לומר דנפרצו מב' רוחות הא אפי' מרוח אחת נמי לא הוי שני פסין וע"ז אומר במחלוקת הוא מפני שחכמים אומרים דניתרת בפס א' וע"כ תנן חצר שנפרצה לרה"ר משתי רוחותי' (פי' דלא נשתייר מידי). דאל"ה היה ניתרת בפס אחת לחכמים:
[ואיפשר לומר דהא דאיתא בירושלמי קודם מתניתין רב ירמי' בשם רב בשניטלו ראשי זויות מכאן ומכאן ובלבד בשוה נתחלפו השורות וצ"ל הכא דע"כ תני משתי רוחותי' דמיירי בנפרצה בעשר והא דלא אמרינן פי תחא הוא ע"ז אומר בשניטלו ראשי זויות מכאן ומכאן ובלבד בשוה והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן בעירובין (דף צ"ד) אמר רב כגון שנפרצה בקרן זוית דפתחא בקרן זוית לא עבדי כו' וע"ז אומר ובלבד בשוה דאל"ה אמאי לא אמרינן גבי בית פי תקרה יורד וסותם וע"ז אומר בירושלמי רב ירמי' בשם רב דהא דקאמר נפרצה משתי רוחותי' היינו בשניטלה ראשי זויות מכאן ומכאן ובלבד בשוה וכמו שכתבו התוס' בד"ה וקירוי' באלכסון כו' ואור"י דמיירי שנפרץ הקירוי באלכסון עם המחיצות בקרן זוית וכה"ג לא אמרינן פי תקרה כו']:
וע"ז אומר אמר ר' זעירא אין לית הדא אולפן דשמואל קשי' נפרץ כל אותו הרוח פי' לשמואל דמשני דהא דתני נפרצה משתי רוחותי' היינו שלא נשתייר כלום דאל"ה היה ניתרת בפס א' לחכמים וצריך לגרוס קשיא ליתני נפרץ כל אותו הרוח (פי' דאין לית הדא אולפן דשמואל (פי' מה שאמר שמואל בשם ר' זעירא) קשי' ליתני נפרץ כל אותו הרוח (פי' שלא נשתייר כלו') ואמאי תני חצר שנפרצה משתי רוחותי'. אלא ודאי שזהו כמו שתירץ רב ירמיה בשם רב בשניטלו ראשי זוית מכאן ומכאן ובלבד בשוה):
ואח"כ צריך לגרוס נפרץ מן האמצע מותר ופירוש דאמרינן פי תקרה יורד וסותם) שמואל אמר אסור (פי' דלית ליה פי תקרה יורד וסותם):
וע"ז אמר ר' יוסי בר' בון הדא היא אכסדרה אלו אכסדרה שמא אינה מותרת [וזה יתבאר במאי דאיתא בירושלמי (פ"ק דעירובין ה"א אכסדרה שנפרצ' למלואה לר"ה ר' לא ור"י תריהון אמרין מטלטלין בכולה שמואל אמר אין מטלטלין בה אלא בארבע אמות והוא דפליגי דר' לא ור"י סברי דאמרינן פי תקרה יורד וסותם ושמואל לית לי' פי תקרה יורד וסותם כו' אמר ר' יוסי ואפי' דסבר שמואל במבוי המקורה למעלה מכ' כשר לא דמי מבוי לאכסדרה מבוי נעשה לתשמיש בתים אכסדרה לא נעשה אלא לתשמיש דבר (פי' הק"ע והפ"מ דסתם אכסדרה לא לתשמיש עבידא אלא להילוך ולטיול בעלמא וא"כ אם הי' נעשה לתשמיש בתים הי' מודה שמואל דאמרינן פי תקרה יורד וסותם וע"ז אמר ר' יוסי בר בון הדא היא אכסדרה (פי' דאיך אמר שמואל דאם נפרץ מן האמצע אמרינן פי תקרה יורד וסותם וכי הדא היא אכסדרה דפליגי בפ"ק דעירובין עם ר' יוחנן דלא אמרי' פי תקרה יורד וסותם. הא בבית עסקינן דנעשה לתשמיש מה שבתוכו אילו אכסדרה (פי' אכסדרה בחצר שנעש' לתשמיש בתים שמא אינה מותרת ואיפשר דלהירוש' ע"כ אמרי' אכסדרה בבקעה היינו שלא נעשית לתשמיש בתים וע' בתו' עירובין (דף צ"ד) בד"ה בשתי רוחות דמשום הכי נקיט בבקעה דבחצר סתם אכסדרה יש לה ג' מחיצות כו' להכי נקט בקעה דאפי' אין לה אלא שתי מחיצות ופרוצה משני צדדין אית לי' לרב פי תקרה ולרש"י הפי' הוא של אפסדרה בבקעה דצריך לומר פי תקרה בארבע רוחות כו' ואיפשר לפרש כמו שיטת הש"ס דילן אמר ר' יוסי בר' בון הדא היא אכסדרה אילו אכסדרה שמא אינה מותרת (פי' אילו נפרצה אכסדרה בכה"ג נמי מותר כיון שלא נפרצה רק ברוח רביעית ודו"ק]: