Noam Yerushalmi on Gittin Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצירה ה"ז מגורשת כו' ובגמ' וגינתה וחצירה אינן משועבדין לאיש לאכילת פירות ר' יהושע בשם ר' ינאי עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ר' יצחק בר חקולה בשם ר' הושעי' אפי' לא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ואתי' דר' ינאי כרבנן ודר' הושעי' כר' מאיר דר' ינאי כרבנן דרבנן אמרין על ידי שיד העבד כיד רבו כו'.: (ובכאן יש ט"ס וחילוף השורות) וצ"ל דרבנן אמרי ע"י שאין יד העבד כיד רבו הוא זכה גיטו מידו וגינתה וחצירה הואיל והן משועבדין לאיש לאכילת פירות עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסיך (פי' דלרבנן לא אמרינן גיטה וחצירה באים כאחת) והא דהעבד משתחרר הוא מחמת שאין יד העבד כיד רבו וע"כ אומר ר' ינאי עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסיך וקשי' על דרבנן הוא יד העבד כיד רבו והוא זכה גיטו:
והנה בכאן נדחק הפ"מ וע"כ נראה לי שנתחלפו אח"כ והוא ט"ס וצ"ל וקשי' על דר"מ הוא) ובכאן צ"ל ודר' הושעי' כר"מ דר' מאיר אמר על ידי שאין האשה כיד בעלה והוא (ט"ס וצ"ל) על ידי שיד האשה כיד בעלה היא זכתה גיטו מידו וגינתה וחצירה אעפ"י שהן משועבדין לאכילה פירות אפילו לא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך (והוא משום דלר"מ צריך לומר דגיטו וידו באים כאחת) וא"כ אפי' לא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך (ובכאן צ"ל וקשי' על דר"מ הוא יד העבד כיד רבו והוא זכה גיטו (פי' דיד האשה לא קשי' כלכך וכמו דאמרי' בגיטין (ד' ע"ז) א"ל רבינא לרב אשי רבא יד האשה קא קשי' לי נהי דקני לי' למעשה ידי' ידי' גופא מי קני א"ל רבא יד עבד קא קשי' לי ולמ"ד בשטר ע"י עצמו יד עבד כיד רבו דמי' אלא גיטו וידו באים כאחת הכא נמי גיטה וחצירה באין כאחת) וע"ז אומר וקשי' על דר"מ הוא יד העבד כיד רבו והוא זכה גיטו (פי' דמהאשה לא קשי' כל כך מחמת שאינה משועבדת רק למעשה ידי' ע"כ לא אמרינן גיטה וחצירה באים כאחת וא"כ אם נתן בחצירה צריך לכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסיך: אך יד העבד קא קשי' דאיך משתחרר וא"כ צריך לומר דגיטו וידו באים כאחת וע"כ סובר ר' הושעי' דאפי' לא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ועוד יתבאר לקמן בזה:
עוד שם נפלו לו נכסים ולה אפי' כתב כמו שלא כתב הי' נשוי את בת אחיו אפי' כתב כמו שלא כתב (ופי' הפ"מ נפלו לו נכסים ולה בשותפות אפילו כתב דין ודברים אין לי בנכסיך כמו שלא כתב כלומר באלו הנכסים של שותפות דמסתמא לא הי' כונתו לסלק עצמו אלא מנכסים שלה לבדה הי' נשוי את בת אחיו פירושא דרישא הוא כלומר והיכי דמי שנפלו לו בשותפות כגון שהי' נשוי בת אחיו והיא בת יורשת וחולקין בירושת אביו): [ולי נראה דהא שכתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך היינו שאין לבעל פירות של הנכסים שלה אבל אם יש להם בשותפות וא"כ כיון שלא נתחלק א"כ בכל חלק וחלק יש שותפות הבעל וא"כ אגיד גביה וכמו דאיתא בנדרים (רפ"ה ה"א) רבנן אמרי כל חלק וחלק של שותפות הוא ראב"י אומר זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו ואפי' לראב"י שיכול לומר לתוך שלי אנינכנס היינו דווקא אם הוא נכנס לצרכו ע"כ אמרינן דיש ברירה וכבר הקשו על זה דהא אנן קייל"ן דבדאורייתא אין ברירה וכתבו הפוסקים בשם ר"ת דהטעם הוא משום דויתר מותר כו' ואפי' לפי מה שכתב הר"ן (שם) דבחצר השותפין בשעה שכל אחד משתמש הוא שלו וכמו שהאריך בזה הר"ן בנדרים (דף מה). אך זהו דווקא אם הוא משתמש לצרכו אבל אם זורק לה גט א"כ לא נשתמשה כלל וע"כ הוי של שותפין ולא זכתה בהגט וכמו שביארתי בספרי נחלת יהושע (ס' כג) על הירושלמי (פ"ה דנדרים ה"א) ר' יוחנן בשם ר' ינאי השותפים קונים זה מזה בחצר וחייבים זה בנזקי זה אמר ר' בון בר כהנא באומר צבור ואקנה (צ"ל ותקנה) אבל אם צבורין לא קנה עד שיטלטל. והנה הפ"מ פי' שם בדוחק. וכתבתי שם שנראה לי שהפי' הוא כמו שביארתי בספרי עמק יהושע (ס' יא) דבחצר השותפין בשעה שכל אחד משתמש הוא משתמש בשלו וכמו שהאריך בזה הר"ן בנדרים (דף מה) וע"כ אם היו צבורין מתחילה לא קנה מטעם חצירו דכיון שהראשון נשתמש בה מתחילה ונעשית חצירו וא"כ איך יהיה חצירו של השני במה שזה מקנה לו חפצו והוא משתמש בה עכשיו ונעשית חצירו דכיון דלא הוי עדיין חצירו א"כ אין החפץ נקנה לו בזה ולא אמרינן דעי"ז החפץ נעשית חצירו דבשעה שמניח בה חפצו נעשה חצירו שלו וע"כ קנה החפץ וחצרו וחפצו באים כאחת כמו דאמרינן גבי גט דכל שהוא מטעם קנין לא אמרינן דבאים כאחת וכמו שביארתי שם דלא אמרינן גיטו וידו באים כאחת אלא דווקא גבי גט דבגט אשה ושיחרורי עבדים הוא אינו בתורת קנין שמקנה את האשה או את העבד לעצמו דהא יכול לגרש או לשחרר בע"כ וע"ז אמרינן בגיטין (דף עו) דגיטו וידו באים כאחת משא"כ מה שהוא בתורת קנין לא נוכל לומר דגיטו וידו באים כאחת ולא נוכל לומר שיזכה את החצר ע"י השטר המונח בחצר דכיון דעדיין לא קנה את החצר א"כ אינו מונח השטר בחצר וכמו שכתב הקצה"ח בה' מקח וממכר (ס' ר) וע"ז אמר' ר' בון בר כהנא באומר צבור ותקנה וע"כ כיון שאמר לו צבור ותקנה א"כ מטלטל החפץ ומניחו וכל מקום שהוא מהלך הרי הוא שלו אבל אם היו צבורין לא קנה כגון שהיו צבורין מתחילה לא קנה דגבי קנין לא אמרינן דבאים כאחת שיהיה חצירו מחמת החפץ המונח בתוכו והחפץ יהיה שלו ע"י החצר זה לא הוי גבי קנין]
וע"ז אמר הכא בירושלמי הי' נשוי, את בת אחיו אפי' כתב כמו שלא כתב והוא משום שבחצר כל מקום ומקום הוא של שותפות וא"כ לא הוי חצר דידה ואע"ג דאיפשר לומר דכיון דזורק לה הגט א"כ נקנה החצר ע"י הגט המונח בחצר אעפ"כ לא הוי גט:
אך לפי"ז היינו דווקא אליבא דר' ינאי שסובר כרבנן דלא אמרי' גבי גט גיטה וחצירה באים כאחת וע"כ אמר ר' ינאי עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסיך וע"ז אומר אעפ"י שכתב במאן דלא כתב אבל אליבא דר"מ א"כ איפשר לומר דכיון דאמרי' דגיטו וידו באשה וכן בעבד השיחרור וידו באים כאחת וא"כ בחצר השותפין כיון שזרק לה הגט א"כ נקנה החצר ע"י הגט שלה המונח על החצר וא"כ בשעה ההיא הוי החצר שלה וגיטה וחצירה באים כאחת והא דאמר אעפ"י שכתב לה כמו שלא כתב היינו לרבנן דבעי כתיבה ולא אמרינן גיטה וחצירה באים כאחת משא"כ לר"מ דלא בעי כתיבה משום דאמרינן גיטה וחצירה באים כאחת א"כ אפי' בכה"ג נמי תיהוי גט ויש לדחות ודו"ק:
עוד שם ר' ירמי' בעי זרקו לה בחצר שאינה של שניהן מהו ר' אחא בשם ר' חנינא צריכה לרבנן אמר ר' אבין מחלוקת רב ור' חייא רובה דמר ר' שמואל כו' בשם רב אין משיכה קונה בחצר שאינה של שניהן ותני ר' חייא ופליג אימתי אמרו המטלטלין נקנין במשיכה ברה"ר או בחצר שאינה של שניהן כו' ועיין בפ"מ שהקשה דהא התם במשיכה פליגי והכא גבי גט דבעי זרקו לה כו' לאו משום משיכה הוא וצ"ל דר' אבין דקאמר מחלוקת כו' לא דבעי למימר דתלי בפלוגתיי' אלא מתוך מחלקותם פשטינן לה דקתני ברשות זה שהיו מופקדים אצלו כו' אלמא היכא דלא מהני משיכה מהני שכירות מקום וה"נ גבי גט דשכירות מקום מהני בזרקו לה במקום שאין החצר קונה כו' ודבריו דחוקים מאוד ועיין בס' נחלת יהושע (ס' כ"ג) דהא דבעי בפ"ב (ה"ג) מסר לה במוסירה מהו מדת הדין את אמר נקנה המקח והכא אמר הכין או שני' היא דכתיב ונתן בידה עד שיהא כולו בידה וא"כ מיבעי' ליה אם הגט נקנה ע"י קנינים כגון מסירה שהפרה נקנית בזה וביארתי שם שזהו דווקא במסירה אבל לא במשיכה דמסירה הוא דווקא מכח המקנה ולכן במציאה ובנכסי הגר אינו קונה כמו דאמרינן בפ"ק דב"מ מסירה מחבירו קני במציאה ובנכסי הגר לא קני דמאן מסר לן דלקני אבל במשיכה קני אפי' במציאה כמו שכתבו התוס' בב"ב (ד' ע"ו) וע"כ במשיכה כיון שזהו מחמת הקונה ודאי דלא מהני דגט הוא דווקא מצד הבעל דהא לא בעינן רצונה וכה"ג אמרינן בפ"ק בקידושין (ד' ז') ושלחה ולא שתשלח אה עצמה. ועיין שם שהארכתי בזה):
ע"כ נראה לי לבאר הירושלמי דר' ירמיה בעי זרקו לה בחצר שאינה של שניהן מהו ר' אחא בשם כו' אמר ר' אבין מחלוקת רב ור' חייא רובה דמר ר' שמואל כו' בשם רב אין משיכ' קונה בחצר שאינה של שניהן ותני ר' חייא ופליג כו' וא"כ פליגי אם משיכה בחצר שאינה של שניהן הוי כמו משיכה לרשותי' דמשיכה בעינן שימשוך לרשותיה (וכמו שכתבו התוס' בבכורות (ד' י"ג) דלר"ל דאמר משיכה מפורשת מן התורה ליגמר שיקנה בכסף בהדיוט כמו בהקדש ומשיכה נמי תקני בהקדש כמו בהדיוט ותירצו התוס' דמשיכה לא שייך בהקדש דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא) וע"כ אומר דאם זרקו לה בחצר שאינה של שניהן אם קונה לה הד' אמות בקרוב לה תלוי בפלוגתא אם משיכה קונה בחצר שאינה של שניהן דלמ"ד משיכה קונה בחצר שאינה של שניהן וע"כ כיון דתיקנו משיכה בחצר שאינה של שניהן או ברה"ר ע"כ תיקנו נמי לד' אמות אבל אי אין משיכה קונה בחצר שאינה של שניהן או ברה"ר והוא מפני שאין משיכה אלא דוקא אם משך לרשותו והכי נמי לענין ד' אמות. ועיין תוס' גיטין (ד' ע"ח) בד"ה ר' יוחנן כו' ועוד קשה דרב אשי אית ליה התם דברה"ר לא תיקנו ד' אמות והכא תנן הית' עומדת ברה"ר קרוב לה מגורשת וי"ל דהתם באין יכול לשומרו והכא ביכולה לשומרו כו':
שם (ה"ג) ר' יסא בשם ר' יוחנן זו בגיטין משא"כ במתנה רובה דר' יוחנן ורובה דריש לקיש כו' עיין מה שביארתי על זה בספרי נועם ירושלמי (פ"ד דפיאה):
עוד שם ר' אבין בשם ר' חזקיה בשכר הלבלר שנו ופי' הפ"מ לפרושי מתניתין קא אהי דקתני מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת ולא קתני אינה מגורשת אלא לאשמועינן שמדינא הבעל נותן שכר הסופר וכאן דמחצה על מחצה הוא שניהם נתחייבו לשלם שכר הסופר וצריך לבאר דבכל מקום דקתני מגורשת ואינה מגורשת היינו דצריך ליתן גט אחר ואם מת הבעל חולצת ולא מתייבמת ואמאי קאמר הכא ר' אבין בשם חזקיה בשכר הלבלר שנו ונראה לי שהוא כמו דאמרינן בגיטין (ד' ע"ח) היכי דמי קרוב לה והיכי דמי קרוב לו אמר רב ד' אמות שלה זהו קרוב לה ד' אמות שלו זהו קרוב לו היכי דמי מחצה על מחצה אמר רב שמואל בר יצחק כגון שהיו שניהם עומדים בד' אמות וליחזי הי מנייהו קדים כו' אלא אמר רב כהנא הכא בד' אמות מצומצמות עסקינן וגט יוצא מארבע אמות שלו לארבע אמות שלה והא אגיד גביה אלא אמר רבה ורב יוסף הכא בשתי כיתי עדים עסקינן כו' ולחזקיה הוה דוחק לאוקמי בהכי דהוי קשה לי' קושי' התוס' בד"ה והא אי איפשר כו' דא"כ אוקמי תרי בהדי תרי ואוקי איתתא בחזקת אשת איש כו' ועוד אפשר לומר כמו שהקשו התוס' (שם) דלישני כגון דלא ידעינן הי מנייהו קדים ולכך הוי ספיקא ותירצו דמחצה על מחצה נא משמע הכי וא"כ בתרי לגבי תרי הוי נמי ספיקא ומחצה על מחצה לא משמע הכי וע"כ מפרש לענין אם נאבד הגט וצריך לכתוב לה גט אחר וא"כ איפשר כגון שהיה גט יוצא מד' אמות שלו לד' אמות שלה ולא קשי' דהא אגידא גביה דזהו דוקא לענין שתהא מגורשת אבל לענין דשל מי הוא הגט עצמו ואם נאבד צריך לכתוב גט אחר (וכמו דתנן וכן לענין בע"ח) לענין זה לא קשי' דהא אגידא גבי' דזהו דוקא לענין שתהא מגורשת וכמו דאמרינן בירושלמי (רפ"ק דגיטין ה"א) ר' עזרא בעי קומי ר מנא איש ואשה שהיו תפוסין בגט היא אומרת זכיתי והוא אומר לא זכית תפלוגתא דרבי ורשב"ג דאתפלגון המלוה והלוה שהיו תפוסין בשטרות כו' א"ל דברי הכל היא הכא אפי' כולו בידה וחלק א' בידו אינו גט דכתיב ונתן בידה עד שיהא כולה בידה וזהו דוקא לענין שתהא מגורשת אבל לא לענין זכות בהגט:
וע"כ אמר חזקי' דהא דתנן מגורשת ואינה מגורשת בשכר הלבלר שנו משום שהוא מפרש בד' אמות מצומצמות עסקינן וגט יוצא מד' אמות שלו לד' אמות שלה ולא קשה דהא אגידא גבי' דזהו דוקא לענין שתהא מגורשת אבל לא לענין הגט עצמו וע"ז אמר מגורשת ואינה מגורשת ששניהם צריכין לשלם שכר הלבלר והא דקאמר הכא אחר הפלוגתא דר"י ור"ל דאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן זו בגיטין מה שאין כן במתנה הוא שמזה מוכח דחזקי' לא סבר כר' יוחנן דזו בגיטין משא"כ במתנה דלדברי ר' יוחנן שסובר דבמתנה אין ד' אמות קונה א"כ כיון דלחזקי' דמוקי לה בח' אמות מצומצמות ואינה מגורשת משום דאגידא גבי' א"כ לא תזכה בעצמות הגט משום ד' אמות דהא במתנה לא תיקנו ד' אמות בשלמא אם היא מגורשת ניחא דתיקנו ד' אמות אבל לחזקיה כיון שאינה מגורשת בודאי א"כ לא ליקנו לה ד' אמות כלל א"כ מוכח דחזקי' פליג על ר' יוחנן ולר' יוחנן לא קשה דהא ר' יוחנן מפרש לענין שתהא מגורשת לגמרי ומחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת וכמו דאמרינן בגיטין (דף ע"ח) אמר רב שמן בר אבא לדידי מפרשא לי מיניה דר' יוחנן הוא יכול לשומרו והיא אינה יכולה לשומרו זהו קרוב לו כו' שניהם יכולים לשומרו ושניהם אינם יכולים זהו מחצה על מחצה וא"כ מפרש לענין שתהא מגורשת ולא קשי' דהא אגידא גבי' משים דהוא מפרש קרוב לה דהיינו שהיא יכולה לשומרו וכן בירושלמי (ה"ב) שמעון בר בא בשם ר' יוחנן קרוב לה מלו מגורשת לו מלה אינהמגורשת מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת וע"כ סובר ר' יוחנן דבד' אמות במתנה אינה קונה וכמו דאמרינן בגיטין (ד' ע"ח) אמר ר' אסי א"ר יוחנן לגיטין אמרו ולא לדבר אחר:
ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ק דב"מ ה"ד) ר"ל אמר אבא כהן כו' אדם זוכה במציאה בתוך ד' אמות שלו ר' יוחנן אמר והוא שתפול לתוך ידו כו' והתנינן קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת חזקיה אמר בשכר הלבלר היא מתניתא ונדחק שם הפ"מ ופי' דהא לא שייכא כלל ואגב מייתי לה ומעתיק לה הכא ובמה שביארתי ניחא שהוא מקשה על דר' יוחנן דאמר והוא שתפול לתוך ידו והוא דלגיטין אמרו ולא לדבר אחר וע"ז מקשה מהא דתנן קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת חזקי' אמר בשכר הלבלר שנו כמו שביארתי דאע"ג דלענין שתהא מותרת להנשא בודאי דמחצה על מחצה אינו גט כלל והוא רק לענין לשלם שכר הלבלר ומשום שזכתה בהגט עצמו אבל לא לענין שתהא מגורשת וא"כ קשה לר' יוחנן דאמר דדוקא בגיטין קונה ד' אמות אבל לא לדבר אחר וא"כ איך קונה הד' אמות לענין הגט גופא והירושלמי לא משני ע"ז והוא משום דאינה קושי' לר' יוחנן דר' יוחנן אזיל לטעמיה בירושלמי (פ"ח דגיטין ה"ב) שמעון בר בא בשם ר' יוחנן קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת וא"כ הא דמחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת היינו לענין אם הוא גירושין שמותרת להנשא ובהא ודאי תקנו ד' אמות אבל לא לענין מתנה דבמתנה לא תקנו ד' אמות ור' יוחנן לא סבר להא דחזקי' דבשכר הלבלר שנו ולענין גיטין בודאי דד' אמות קונה וא"כ לא קשה לר' יוחנן ודו"ק]:
שם (ה"ד) מתניתין ב"ש אומרים פוטר אדם את אשתו בגט ישן וב"ה אוסרין ואיזהו גט ישן כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה כו' ובגמ' אנן תנינן מאחר שכתבו לה אית תניי תני מאחר שנתנו לה מ"ד מאחר שכתבו לה מסייע לב"ש מ"ד מאחר שנתנו לה מסייע לב"ה (פי' מ"ד מאחר שכתבו לה מסייע לב"ש פי' זהו רבותא אליבא דב"ש דאפי' נתייחד עמה בין כתיבה לנתינה אין חוששין) ומ"ד מאחר שנתנו לה מסייע לב"ה (פי' זהו חידוש אליבא דב"ה דאפי' לאחר הנתינה חוששין אבל מ"ד לאחר שכתבו לה מסייע לב"ש דאע"ג דלא נתגרשו עדיין כלל אפ"ה אין חוששין שמא נתייחד עמה ואף דב"ש במקום ב"ה אינו משנה א"כ לישמועינן רבותא יותר אליבא דב"ה ולתניי' אחר שנתנו לה. אך אעפ"כ כח דהתירא עדיף וע' שפת הנחל (דרוש י"א) מה שהבאתי מהתו' דביצה (ד' ב') דאמרינן התם אדמיפלגי בביצה לפלגי בתרנגולת להודיעך כחן דב"ש דבנולד שרי ולפלגי בתרנגולת להודיעך כחן של ב"ה דבמוקצה אסרי וכ"ת כח דהתירא עדיף כו' ועיין שם מה שהבאתי מהתוס' דעירובין (ד' ע"ב) דכח דהתירא דב"ש עדיף לא חשיב כ"כ דב"ש במקום ב"ה אינה משנה עיי"ש:
וע"כ אומר מאן דאמר מאחר שכתבו מסייע לב"ש (פי' דמסייע לב"ש דאע"ג דב"ש במקום ב"ה אינה משנה אעפ"כ כח דהתירא עדיף וע"כ משמיענו חידוש אליבא דב"ש מחמת דכח התירא עדיפא) ומאן דאמר מאחר שנתנו לה מסייע לב"ה (פי' שרוצה להשמיענו אליבא דב"ה אע"ג דלב"ש הוא כח דהתירא אף עפ"כ כיון דב"ש במקו' ב"ה אינה משנה ע"כ משמיענו חידוש אליבא דב"ה דאפילו לאחר שנתנו לא יגרש בגט ישן ולא החידוש שאליבא דב"ש אע"ג דלב"ש הוא כחא דהתירא הוא משום דב"ש במקום בית הילל אינה משנה) וע"ז אומר מ"ד מאחר שנתנו לה מסייע לב"ה ודו"ק:
(ה"י) מתני' גט קרח הכל משלימין עליה כו' א"ר יוחנן לית בה תצא אמר ר' אימי כמה קופין דעובדא הוה עליל קומי ר' יוחנן וקומי ריש לקיש ואינון אמרין פוק ושלם כר' עקיבא פי' הא דקאמר לית כאן תצא היינו משום דיכול להשלים עליה אפי' אחר נתינת הגט כיון שהשאר הוא בתורת תנאי וכמו שכתב הר"ן (ספ"ח דגיטין) דאף לר"ל שסובר דכולם משום עדים היינו דווקא בפשוט שעיקרו שנים והוא משום עדים אף כשהוא מוסיף עליהם נמי משום עדים אבל במקושר שהשלישי שהצריכו חכמים ודאי דינו כמשום תנאי שאם לא כן עדותן בטילה אף כשהוא מוסיף על ג' ג"כ לתנאי הוא מתכוין וע"ז הקשה הר"ן דמעתה למה אמרה כנסה בגט קרח תצא מזה ומזה משום חשש כולכם והא אפי' אמר כולכם כיון דלא משמע אלא משום תנאי יכולה היא לקיים תנאה אפי' אחר שנישאת כדאמרינן בגיטין (דף פד) וכ"ת איפשר דמינסבא לאחר היום ומתגרשת מחר אטו בדידה קיימא לאגרושי משמע בהדי' שאף לאחר גירושין יכולה לקיים תנאה ומעתה למה תצא לבדוק אי אמר כולכם ותחתימם עלי' כיון דמשום תנאי אמר הכי כו' ועיי"ש במה שהאריך הר"ן בזה וע"ז אומר הירושלמי אמר ר' יוחנן לית בה תצא (פי' דהא יכול להשלים עלי' אפי' אחר נתינת הגט וע"ז אומר אמר ר' אימי כמה קופין דעובדא הוה עליל קומי ר' יוחנן וקומי ריש לקיש ואינון אמרין פוק ושלם כר' עקיבא (פי' דכמה קופין דעובדא הוה עליל קומי ר' יוחנן ור"ל (פי' אע"ג דר"י ור"ל פליגי בפשוט אי כולם משום עדים או שנים משום עדים וכולם משום תנאי וכמו דאמרינן בירושלמי (רפ"ב דגיטין ה"א) דאתפלגון אמר לעשרה חתמו בגט וחתמו מקצתן היום ומקצתן למחר ריש לקיש אמר כשר והשאר על תנאי ור' יוחנן אמר פסול עד שיחתמו בו ביום (והוא בהיפוך מן הש"ס דילן דהש"ס דילן אמר דר' יוחנן אמר שנים משום עדים וכולן משום תנאי ור"ל אמר כולם משום עדים ולשיטת הירושלמי הוא בהיפוך דר' יוחנן אמר כולן משום עדים ור"ל אמר דשנים משום עדים והשאר משום תנאי) וע"ז אומר כמה קופין דעובדא הוה עליל קומי ר' יוחנן וקומי ריש לקיש ואינון אמרין פוק ושלם כר' עקיבא (פי' אפי' לאחר נתינת הגט ואפי' לר' יוחנן שאומר דכולם משום עדים אך במקושר מודה דהוי משום תנאי) והוא משום דבמקושר שהשלישי שהצריכו חכמים הוא משום תנאי שאם לא כן עדותן בטילה אף. השאר נמי הוי משום תנאי וא"כ כיון שהוא משום תנאי יוכל לקיים אף אחר נתינת הגט (ודלא כמו שכתב הר"ן). וע"כ אמר לית כאן תצא]: