Noam Yerushalmi on Ketubot Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מתניתין האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס מודין ב"ש וב"ה שאם מוכרת ונותנת קיים נפלו לה משנתארסה בש"א תמכור ובה"א לא תמכור אלו ואלו מודין שאם מכרה ונתנה קיים כו' ובגמ' כיני מתניתא עד שלא נתארסה (פי' הא דתנן עד שלא תתארס צ"ל עד שלא נתארסה דהא הכא מיירי לאחר אירוסין וא"כ צריך לומר עד שלא נתארסה והנה הק"ע הביא מה שכ' התי"ט בפ"ק שהקשה דלמא לא איתמר כך בירושלמי אמתניתין דהתם דתנן אלא ה"ז בחזקת בעולה עד שלא תתארס והק"ע נדחק בזה מאוד ולי נראה לבאר במה שכתבו התוס' בכתובות (ד' ע"ח) האשה שנפלו לה נכסים פי' בקונטרס ונתארסה אבל נשאת לא והביא ראיה מדתנן עד שלא נשאת ונשאת ר"ג אומר אם מכרה ונתנה קיים אבל לכתחילה משמע דלא תמכור ומשמע לרש"י דעד שלא נשאת משמע אפי' קודם אירוסין וקשה לר"י דאמרינן בגמ' רב ושמואל דאמרי תרווייהו בין נפלו לה נכסים עד שלא תתארס בין משתארס ונשאת הבעל מוציא מיד הלקוחות ופריך כמאן דלא כר' חנינא בן עקביה ולא כר' יהודה ואמאי והא הוי כרחב"ע דבעי למימר דהבעל מוציא מיד הלקוחו' אפילו בשנפלו לה עד שלא נתארס' ונישאת דהא אעד שלא נישאת ונישאת קיימי אלא ודאי משמע להש"ס כו' דעד שלא נישאת משמע שנפלו לפני נשואין דאין דבר מפסיק בין נפילת נכסים לנשואין ואעפ"י דהשתא אין ראיה משם לפי' הקונ' מ"מ יכול רש"י לפרש כן בלא ראי' כו'.
ובזה יתבאר הירושלמי שאומר כיני מתנית' עד שלא נתארסה והוא דהירושלמי סובר כפירוש רש"י דהאשה שנפלו לה נכסים עד שלא נתארסה מיירי בשנתארסה אבל נישאת לא וא"כ צריך להגיה במתניתין עד שלא נתארסה דמשמע שעכשיו נתארסה ואין דבר מפסיק רק שהנכסים נפלו לה עד שלא נתארסה ועכשיו נתארסה אבל לפי מאי דתנן במתניתין עד שלא תתארס משמע שעכשיו הוא לאחר הנישואין וע"כ אומר עד שלא תתארס דהיינו קודם אירוסין ומפסיק בין זה לזה האירוסין ונישואין והירושלמי סובר דהא דאמרינן דעד שלא תתארס מודים ב"ש וב"ה שמוכרת ונותנת קיים מיירי דוקא אם לא נישאת וע"כ קאמר כיני מתניתא עד שלא נתארסה וע"כ אינו מדייק כזה על מתניתין דפ"ק (ד' י"ב) דתנן הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי כו' וא"כ מיירי הכא לאחר הנישואין וע"כ קאמר ר' יהושע ה"ז בחזקת בעולה עד שלא תתארס כו' והוא משום דמיירי לאחר הנישואין דאם היה לאחר אירוסין א"כ נסתחפה שדהו וע"ז אומר ה"ז בחזקת בעולה עד שלא תתארס וע"כ אומר עד שלא תתארס דמיירי לאחר נישואין והא דתנן היו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראי' שמשנתארסה היו בה מומין הללו נסתחפה שדהו נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה מומין אלו ואע"ג דהתם מיירי לאחר הנישואין אך משום דברישא בבית האב אומר שנתארס' היו בה מומין אלו וע"כ קתני בסיפא נמי הבעל צריך להביא ראי' שעד שלא נתארסה היו בה מומין אלו ובכתובות (ד' ע"ה) אמרינן איתיבי' אביי נכנס' לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראי' שעד שלא תתארס היו בה מומין אלו והיה מקחו מקח טעות עד שלא תתארס אין משתתארס לא קאמר עד שלא תתארס והוא משום דמבי' הסיפא לחוד וא"כ צריך לומר עד שלא תתארס דהא מיירי לאחר הנשואין ע"כ אומר עד שלא תתארס אין משתתארס לא ודו"ק:
שם (ה"ב) מתניתין נפלו לה נכסים משנישאת אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה הבעל מוציא מיד הלקוחות עד שלא נישאת ונישאת ר"ג אומר אם מכרה ונתנה קיים אמר ר' חנינא בן עקיבא אמרו לפני ר"ג הואיל וזכה באשה לא זכה בנכסים אמר להם על החדשים אנו בושים אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים ובגמ' אנן תנינן מוכרת ונותנת וקיים תני ר' חייא לא תמכור ולא תתן ואם מכרה ונתנה קיים [פי' דאם הוא כמו דתנינן מוכרת ונותנת וקיים א"כ אתי דרחב"ע כב"ש וכמו דפריך ע"ז בכתובות (ד' ע"ח) והא אנן תנן עד שלא נישאת ונישאת ר"ג אומר אם מכרה ונתנה קיים אמר רב זביד תני מוכרת ונותנת וקיים ועיין בתוס' בד"ה תני מוכרת ונותנת וקיים זו היא גירסת הקונטרס ופי' תני במתניתין וקשה לריב"ם דאדרבא היה לו להגיה הברייתא מקמי מתניתין ועוד דאם היה מגיה הברייתא הוי ר"ג שפיר כב"ה והשתא דמגיה מתניתין הוי ר"ג כב"ש דלב"ה אפי' באירוסין לא תמכור לכתחילה כו' וכן פריך אח"כ ורחב"ע כב"ש הכי קאמר לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה וע"כ אומר בירושלמי אנן תנינן מוכרת ונותנת וקיים (פי' וא"כ אתי דלא כב"ה שסוברים דאפי' מן האירוסין נמי דווקא אם מכרה ונתנה קיים) וע"ז אומר תני ר' חייא לא תמכור ולא תתן ואם מכרה ונתנה קיים]:
שם אתא עובדא קומי ר' אמי אמר לא ר"ג יחידי הוא לא סמכין עילוי מתניתא מסייע לי' ופליג עלוי רבותינו חזרו ונמנו והורו בנכסים שנפלו לה עד שלא נישאת ונשאת שלא תמכור ולא תתן ואם מכרה ונתנה מכרה בטל מסייע לי' מכרה בטל פליגא עלוי רבותינו חזרו הורו ונמנו שעד שלא נמנו לא היו חולקין עלוי. הנה המפרשים לא ביארו הירושלמי הזה ולי נראה כמו שכתב הר"ן (ר"פ הכותב) אהא דתנן התם א"כ למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך שאם מכרה ונתנה קיים והקשה הר"ן דאמאי איצטריך הנאה דדין ודברים להכי כיון דמוקמינן לה בגמרא בכותב לה ועודה ארוסה דהא בלאו תנאה נמי דנכסים שנפלו לה עד שלא נישאת ונישאת שאם מכרה ונתנה קיים ואע"ג דאמרינן אמרו לי' לר"ג הואיל וזכה באשה כו' בעיא בעלמא הוא ור"ג לא חש לה וראי' לדבר דהא מתמהינן בגמ' עלייהו דרב ושמואל דאמרי דבין נפלו לה משנישאת אין הבעל מוציא כו' כמאן ואמרינן כרבותינו ולא כו' כאמרו לו כו' וי"ל דמהא שמעינן דהאי תנאי מהני אפי' לנכסים שנפלו לה אחר שנישאת דלכ"ע מכרה בטל ואם כתב לה דין ודברים בעודה ארוסה מכרה קיים כו' והתוס' כתבו בכתובות (ד' ע"ח) בד"ה לא כר' יהודה כו' והא דמשמע לקמן בכתובות (ד' פ"ג) דעד שלא נישאת ונישאת מכרה בטל דתנן א"כ למה כתב לה דין ודברים שאם מכרה ונתנה קיים ומוקי לה בגמ' בכותב לה ועודה ארוסה א"כ אותם נכסים נפלו לה עד שלא ניסת ובניסת איירי כו' היינו כדאמרו לפני ר"ג דלר"ג מכרה קיים ואין סברא לומר דאתי כרבותינו דחזרו ונמנו וא"כ מחולקים בזה התוס' והר"ן דלהר"ן מה דאמר אמרו לו הוא אינו אלא קושי' שהקשו לר"ג אבל לא לדינא ולהתוס' מחולקים בזה לדינא דלאמרו לו הדין דמכרה בטל וע"ז אומר בירושלמי אתא עובדא קומי ר' אמי אמר לא ר"ג יחידי הוא וע"כ רצה לפסוק כמו דאמרו לו דהמכר בטל לא סמכין עלוי (פי' משום שסוברים דזה אינו קושי' שהקשו לר"ג רק שחולקים עליו לדינא):
וע"ז אומר מתניתא מסייע לי' ופליג עלוי' רבותינו חזרו ונמנו והורו בנכסים שנפלו לה עד שלא נישאת ונישאת שלא תמכור ושלא תתן ואם מכרה ונתנה מכרה בטל מסייע לי' מכרה בטל (וא"כ בגוף הדין מסייע לר' אמי דמכרה בטל) פליגא עלוי רבותינו חזרו הורו ונמנו שעד שלא נמנו לא היו חולקים עלוי (פי' ובזה פליגא עלי' דהוא סובר דאמרו חולקים עלי' לדינא ובזה פליגא עילוי הברייתא דתני רבותינו חזרו והורו ונמנו שעד שלא נמנו לא היו חולקים עלי') וא"כ האי דאמרו לו הוא רק כמו קושי' אבל לא דפליגא עילוי' לדינא (ומתניתין דלקמן ר"פ הכותב לא יוכל הירושלמי לתרץ שזהו כאמרו לו דהא הירושלמי סובר דלא פליגא עילוי' וזה דוחק להעמיד המשנה כרבותינו דחזרו ונמנו כו' וא"כ הא דתנן מכרה קיים בלאו"ה נמי מכרה קיים אם נפלו לה עד שלא נישאת וגם הירושלמי אינו יכול לתרץ כמו שכתב הר"ן דמיירי שנפלו לה נכסים משנישאת דהא אמרינן לקמן בירושלמי ר' ירמי' בעא קומי ר' זעירא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ונפלו לה לאחר מכאן כו' וע"כ לשיטת הירושלמי הא דתנן אם מכרה ונתנה קיים הוא לאו דינא וכמו שכתבו התוס' שם וע"כ מהני תנאה לכתחילה וכמו שכתבו התוס' וע"כ אמר לקמן כתב לה מן האירוסין ומן הנישואין והפי' הוא אם לאח"כ נישאת אם מהני. ע"ז אומר פלוגתא דב"ש וב"ה על דעתין דב"ש תמכור דאי לאו"ה למאי כתב הא מוכרת לכתחילה אלא ודאי דמהני לענין אחר נישואין על דעתין דב"ה לא תמכור ומהני לענין לכתחילה ויתבאר עוד לקמן בזה ודו"ק:
שם (ה"ז) מתני' נפלו לה זיתים וגפנים זקנים ימכרו לעצים וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות ר' יהודה אומר לא תמכור מפני שהם שבח בית אביה ר' אבין בשם רבנן דתמן מתניתא שנפלו לה זיתים ולא קרקען גפנים ולא קרקען אבל אם נפלו לה זיתים וקרקען גפנים וקרקען לא תקוץ שעדיין שבח בית אביה קיים ורבנן דהכא אמרין אפי' נפלו לה זיתים וקרקען גפנים וקרקען לא דמי בית זיתא דנפלו ולא דמי בית כרמא דנפלו מתניתא מסייע לרבנן דתמן כרמא אני מוכר לך אעפ"י שאין בו גפנים ה"ז מכור שלא מכר לו אלא שמו פרדיסא אני מוכר לך אעפ"י שאין בו אילנות ה"ז מכור מפני שלא מכר לו אלא שמו. והנה במה דאמר תחלה בירושלמי לא דמי בית זיתא דנפלו ולא דמי בית כרמא דנפלי מה שפירש בזה הפ"מ הוא דחוק מאוד וגם הק"ע פירש בדוחק ועוד פירש והגיה ולא דמי בית זיתא דפלוני ולא דמי בית כרמא דפלוני וטעמא דר"י קמפרש דכל זמן שהזיתים וגפנים קיימים שבח הוא לה דמתקרי בית זיתא ובית כרמא דפלוני וכל זה הוא דחוק:
[ע"כ נראה לי להגיה לא דמי בית זיתים דנפלו ולא דמי בית כרמא שקבלו פי' שאומר דהטעם של רבנן דהכא דאמרינן אפי' נפלו לה זיתים וקרקען גפנים וקרקען קאמר נמי ת"ק דימכרו לעצים כו' והטעם הוא משום שאין שבח בית אבי' קיים וע"ז הביא ראי' ממתניתין דב"מ (ד' ק"ג) המקבל שדה מחבירו כו' אם אמר לו חכור לי שדה בית השלחין זו כו' יבש המעין ניקצץ האילן מנכה לו מן חכירו (וההוא מתניתין מיירי בין בחכירות בין בקבלנות כמו דאמרינן התם תרתי מתניתא קמייתא כן בחכרנותא בין בקבלנותא) ופריך עלה ואמאי לימא לי' שמא בעלמא אמרי לך מי לא תני' האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך אעפ"י שאין בו אלא לתך הגיעו כו' כרמא אני מוכר לך אעפ"י שאין בו גפנים הגיעו וא"כ כיון דשמו עני' אמאי מנכה לו מן חכירו וע"כ אומר בירושלמי דרבנן דהכא חמרין אפילו נפלו לה זיתים וקרקען גפנים וקרקען נמי כיון שהם זקנים ע"כ לא הוי שבח בית אבי' קיים וע"ז אומר ולא דמי בית זיתים דנפלו ולא דמי בית כרמא דנפלו (וכצ"ל דקבלו) (פי' דתנן במתניתין שמנכה לו אלמא כיון דנקצצו לא הוי שמו עני' וא"כ לא הוי שבח בית אבי' קיים וע"כ פליגי בזה נמי). וע"ז חומר מתניתא מסייע לרבנן דתמן כרמא אני מוכר לך אעפ"י שאין בו גפנים ה"ז מכור שלא מכר אלא שמו פרדיסא אני מוכר לך אעפ"י שאין בו אילנות ה"ז מכור שלא מכר לו אלא שמו (והוא הברייתא דמקשה מזה על מתניתין דהמקבל אלמא דאפי' אין בו אילנות נמי שמו עלי' ע"כ אמרי דמתניתא בשנפלו זיתים ולא קרקען כו' אבל אם נפלו לה זיתים וקרקען גפנים וקרקען לא תקוץ שעדיין שבח בית אבי' קיים והוא כמו מתניתא דתני' כרמא אני מוכר לך אעפ"י שאין בו גפנים ה"ז מכור וממתניתין דהמקבל לא קשי' לרבנן דתמן דהיינו רבנן דבבל דהא אמרינן בב"מ (ד' ק"ד ושם) ואמאי לימא ר' שמא בעלמא אמרי לך מי לא תני' האומר לחבירו כו' כרמא אני מוכר לך כו' חלמא ח"ל שמא בעלמא אמרי לך ה"נ לימא שמא בעלמא אמרי לך ומשני שם אמר שמואל לא קשי' הא דאמר לי' מחכיר לחוכר הא דא"ל חוכר למחכיר א"ל מחכיר לחוכר שמא בעלמא א"ל חוכר למחכיר קפידא ורבינא משני אידי ואידי דח"ל מחכיר לחוכר מדקאמר זה מכלל דקאי בגוה עסקינן בית השלחין למה לי' כו' בית השלחין כדקיימא השתא וזהו לרבנן דבבל דמתרצין דלא תקשי מברייתא על מתניתין
וע"כ מתניתא דהיינו הברייתא מסייע לרבנן דתמן וממתניתין דהמקבל אין ראי' כמו שתירצו שמואל ורבינא בש"ש דילן דהיינו רבנן שבבבל אבל רבנן דהכא דהיינו רבנן שבא"י הביאו ראי' ממתניתין דהמקבל דתנן אם אמר לו חכור לי שדה בית השלחין זו או שדה בית האילן יבש המעין נקצץ האילן מנכה לי' מחכירו אלמא דאין שם כרם על זה וא"כ אין כאן שבח בית אבי' והא דהברייתא דכרמא אני מוכר לך אעפ"י שאין בו גפנים הגיעו משום דשמו כרמא ולרבנן דהכא דהיינו רבנן דא"י איפשר לומר דהברייתא אתי כר' יהודה שסובר דעדיין שבח בית אבי' קיים (ועיין בק"ע שכתב על הא דאיתא בירו' מתניתא לרבנן דתמן וכתב הכי גרסינן מתניתא מסייע לרבנן דהכא ושגה שם בפירושו ולחנם הגיה וכמו שביארתי דמתניתא מסייע לרבנן דתמן ודו"ק]:
שם (ה"ח) המוציא יציאות על נכסי אשתו הוציא הרבה ואכל קימעא קימעא ואכל הרבה מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל הוציא ולא אכל ישבע כמה הוציא ויטול ר' בא בשם ר' חייא בר אשי אפי' לא אכל אלא מלא חותלה אסי אמר והוא שתהא ההוצאה יתירה על השבח אבל אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את השבח וגריס הפ"מ אסי אמר והוא שתהא השבח יותר על ההוצאה אבל אם ההוצאה יתירה על השבח נותן לו את השבח (פי' רק את השבח) מתניתא פליגא על רב אסי וכולם שמין להם כאריס מתניתא בנטיע' פי' דבנטיעה שמין להם כאריס מה דמר אסי בבנין מתניתא בנטיעה לא כן אמר ר' בא בשם ר"ח בר אסי אפי' לא אכל אלא מלא חותל' א"ל כאן בשאכל כאן בשלא אכל ופי' הפ"מ דברישא מיירי בנטיעה ובסיפא מיירי בבנין והוא דוחק [ע"כ נראה לי שהפי' הוא כאן באכל כאן בלא אכל פי' דבשניהם מיירי בנטיעה וכמו ברישא שאכל אמרינן דהמוציא הוצאות על נכסי אשתו הוציא הרבה ואכל קימעא מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל ואמרינן דמשום שהוא בעלה ע"כ הוציא הרבה ואכל קימעא מה שאכל אכל ומפני שהוא בעלה ע"כ אקני לה המותר והכי נמי אם לא אכל נמי נוטל פחות והא דקאמר רב אסי היינו ביורד לנכסי שבוים דהוי בנכסי אחר ע"כ שמין להם כאריס והוא כמו דאמרינן בב"מ (ד' ל"ט) ומאי שנא מהא דתנן המוציא הוצאות על נכסי אשתו הוציא הרבה ואכל קימעא קימעא ואכל הרבה מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל ומשני הא לא דמי' אלא להא דתנן המוציא הוצאות על נכסי אשתו קטנה כמוציא על אחר דמי אלמא כיון דלא סמכא כו' תקינו לי' כו' (ופירש"י משום דלא סמכה דעתי' שיהא מוחזק בידו דדואג שמא תמאן בו) וע"כ הא דתנן בכתובות הוציא ולא אכל ואמר רב אסי שאם הי' הוצאה יתירה על השבח נותנין לו את השבח והיינו הוצאה שיעור שבח היינו נמי דווקא בבעל דליכא הטעם דלא ליפסדינהו אלא דברישא אם אכל אמרינן מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל ובסיפא דהוציא ולא אכל ישבע כמה הוציא ויטול וע"ז אמר רב אסי דאם הוצאה יתירה על השבח אין לו אלא הוצאה כשיעור שבח. וע"ז חומר אמר ליה כאן בשאכל כאן בשלא אכל פי' דזהו דווקא בבעל אבל לא באחר ודו"ק]:
שם (ה"י) הניח לו אחיו מעות ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות כו ובגמ' אבהו בשם ר' יוחנן לכן צריכה במופקדים אצלו שלא תאמר הואיל ואני הוא היורש שלי הן ר' אבהו בשם ר"י לית כאן שלו (פי הא דתנן במתני' וחכ"א פירות המחוברין לקרקע שלו לית כאן שלו דהא כל נכסיו אחראין לכתובתה אלא שלה (וכמו דאמרינן בכתובות (ד' פ"א) וחכמים אומרים פירות המחוברים לקרקע שנו ואמאי הא כל נכסיו אחראין לכתובתה אמר ר"ל תני שלה) אלא להיידא מילה שאם קדם היורש ותפס מוציאין מידו והפ"מ גריס אין מוציאין מידו וכדמוכח מלקמן כו' ושגה בזה וא"צ להגיה רק כמו דאיתא בירושלמי אלא להיידא מילה שאם קדם היורש ותפס מוציאין מידו (פי' כיון דאמר ר' יוחנן לית כאן שלו אלא שלה) וע"ז אומר להיידא מילה דהא גבי פירות תלושין נמי אמרינן קדמה היא זכתה וא"כ מה נ"מ בין פירות מחוברין לתלושין אלא ודאי דבפירות מחוברין אפי' קדם היורש ותפס מוציאין מידו וע"ז אומר אף בבע"ח כן לא כן תני יורש ובע"ח שקדם א' מהן ותפס מוציאין מידו (והכא צריך לגרוס אין מוציאין מידו דלא כהפ"מ ששגה בזה ופירש כפי גירסת הספר אלא דצריך לגרוס יורש ובע"ח שקדם א' מהן ותפס אין מוציאין מידו (והכי מוכח לקמן פ"ט ה"ג) כהדא אילין בני שמי שבק להון אבוהון עז אתא מרי חובה ונסתה (פי' ולקחה) אתא עובדא קומי ר' אבהו ואמר דידי' נסב לא כן תני יורש ובע"ח שקדם א' מהם ותפס מוציאין מידו (והוא ט"ס וצריך לגרוס לא כן תני יורש ובע"ח שקדם א' מהם ותפס אין מוציאין מידו וא"כ איך זכה בה הבע"ח הא היורש קדם ותפס) וע"ז משק דהוה סבר דאינון דידי' ולית אינון דידי' (פי' דתפיסת היורש לא הוי תפיסה מחמת שהי' סבור דהוי דידי' וע"כ לא תפיס בתורת תפיס') וע"ז פריך הכא נמי לא כן תני יורש ובע"ח שקדם א' מהם ותפס אין מוציאין מידו וע"ז אמר ר' אחא בר עולא נשמעינה מן הדא הקדיש תשעים מנה והי' חובו מאה מנה מוסיף עוד דינר ופודה נכסים הללו ולא סוף דבר דינר אלא אפי' כל שהוא שלא יהא נראה הקדש יוצא בלא פדיון ר' אבהו בשם ר' יוחנן מועלין מעינה גמורה וקשי' אם מועלין בה מעילה יה נפדה בשווה אם אינו נפדה בשווה לא ימעלו בו מעילה גמורה ומה אנן קיימין אם במחובר לקרקע וכי יש מעילה בקרקע אלא כן אנן קיימין בקמה מאחר שאילו עבר הגיזבר ותפס אין מוציאין מידו הוא גיזבר הוא יורש (פי' שמביא ראיה מהא דאמר ר' יוחנן מעילה גמורה וא"כ קשה שיפדה בשוי') ותירץ ע"ז דבקרקע ליכא מעילה וא"כ צריך להיות בקמת קרקע ובקמת קרקע מהני תפיסה וע"כ מועלין בו מעילה גמורה אך אעפ"כ נפדה בכל שהוא כיון דלע"ע לא הפס הגיזבר וא"כ נפדה בכל שהוא:
עוד שם ר' אבהו בשם ר' יוחנן אף בשור כן אית לך מימר שור קרקע ר' תנחום בר מרי בשם ר"י שור עשו אותו כהקדש שהזיל והנה הפ"מ פיר' בזה בדחוקים גדולי והק"ע פי' אף בשור כן אם הקדישו ב"ח מוסי' כל שהו' ופודהו אית לך מימר שור קרקע בתמי' דמתניתין איירי בקרקע ודאי דאין קדושת דמים מפקיע מידי שיעבוד משום דקרקע כגבוי דמי אלא שור שהוא מטלטלין למה יפדנה בפחות משוי' הא בשעת ההקדש הי' ברשות המקדיש ומשני שור עשו אותו חכמים מפני תקנת הלוין כהקדש שהוזל וכאילו אינו שוה אלא כפי פדיונו שנתן הבע"ח (עוד כתב הק"ע נראה דפליג ר' יוחנן אהא דאמרי בבבלי בכמה מקומות דאמר רבא הקדש קדושת הגוף מפקיעמידי שיעבוד והא דאמר בסמוך דבקמה איירי מתניתין י"ל דווקא בקמה דדמי' לקרקע אבל במטלטלין מודה ר' יוחנן דפודה בשוי' וקשה א"כ מאי מייתי ראי' הרשב"א בחידושיו בגיטין (ד' מ"ח) מסוגין דאף במטלטלין מוסי' עוד דינר עיין שם דאדרבא מדפרי' שור קרקע הוא משמע מפורש כר"ת דמטלטי פודה בשוי' ע"כ (ולא קשה דהא מסי דאף בשור עשו אותו כהקד' שהזיל) אך עכ"ז כל דבריה' דחוקי':
[וע"כ נראה לי לפרש דמקשה על הא דאמר ר' יוחנן מועלין בו מעילה גמורה וע"ז מתרץ דבקרקע אין מועלין אלא בקמה והטעם דמועלין מעילה גמורה הוא משום דאלו תפס הגיזבר אין מוציאין מידו וע"כ נפדה בפחות דהא להקדש הוא שוה בפחות דהא עדיין לא תפסו הגיזבר וע"ז מקשה ר' שמואל ר' אבהו בשם ר' יוחנן אף בשור כן אית לך מימר שור קרקע (פי' דהא שור אם נפדה בעי העמדה והערכה וא"כ צריך לשומו כמה השור שוה ואף דבקרקע נמי אם פודהו מהקדש צריך עשרה כהנים וא"כ הקרקע נפדה ג"כ בשוי' ואף בקמה נמי צריך לפדות בשוי' וכן פליגי ר' יוחנן ורשב"ל (פי"א דכתובות ה"ד) פדה שוה מנה במאתים ר' יוחנן אמר אינו פדוי ורשב"ל אמר פדוי כו' כל גרמא אמרה צריך להעשות דמים מה פליגין להביא קרבן מעילה ר' יוחנן אמר מביא קרבן מעילה רשב"ל אמר אינו מביא קרבן מעילה אעפ"כ לא דמי דאלו קרקע שמין אותה כמה השווי להקדש וע"כ בשדה אחוזה שמין אותה כמה היא שוה עד היובל וכמו דאמרינן בערכין (ד' כ"ה) המקדיש שדהו בשעה שהיובל נוהג כו' המקדיש שתים ושלש שנה לפני היובל נותן סלע ופונדיון לשנה וכן בשדה המקנה נפדית בשוי' עד היובל וע"כ פודה בכל שהוא דהא אינו שוה להקדש רק כל שהוא דהא עדיין לא תפסה הגזבר וע"כ נפדה בכל שהוא אבל בשור דבעי העמדה והערכה א"כ צריך לישום השור כמה הוא שוה וא"כ איך אמר דבשור נמי הדין כן הא בשור בעי העמדה והערכה וא"כ צריך לישום גוף השור וא"כ איך נפדה בכל שהוא וע"כ אומר אית לך מימר שור קרקע דבקרקע השומא הוא כמה השווי להקדש דכיון דקדיש קדשי בדק הבית א"כ כל ההקדש שהקדיש הוא רק השווי וכמו שביארתי בספרי עמק יהושע (ס"ה) אבל בשור שהוא קדוש קדושת הגוף אף שסובר הירושלמי דלא כשיטת הש"ס דילן דקדושת הגוף מפקיע מודי שיעבוד אעפ"כ כיון דהקדישה הוא על גופו א"כ כיון שטעון העמדה והערכה א"כ צריך לישום השור עצמו והשור עצמו הוא שוה יותר וע"ז אמר ר' תנחום בר מרי בשם ר' יוסי שור עשו אותו כהקדש שהזיל דכיון דעדיין לא תפסו הגיזבר עשו אותו לענין הבע"ח כהקדש שהזיל (פי' כאילו הזיל הוא עצמו והוא עצמו פחות יותר וע"כ אף בשור נמי הדין כן דעשו אותו כהקדש שהזיל בעצמו ודו"ק:
ולפי"ז לא קשה מה שהקשה הק"ע על הרשב"א שהוכיח מזה הירושלמי דאפי' במטלטלי מוסיף עוד דינר והקשה עליו הק"ע מהא דקאמר אית לך מימר שור קרקע משמע דווקא בקרקע אבל לא במטלטלי דלפי מה שביארתי הפי' הוא דאפי' בקרקע שצריך עשרה וכהן לפדותה אעפ"כ אינו נפדה רק השווי משא"כ בשור דבעי העמדה והערכה א"כ צריך לישום השור עצמו. וע"ז משני עשו אותו כהקדש שהזיל וכמו שביארתי ודו"ק:
ומה שכתב הק"ע דהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דקדושת הגוף מפקיע מידי שיעבוד אף דהכא ודאי מיירי בתם לפי מה שביארתי משום דבעי העמדה והערכה ובבעל מום מעיקרו אמרינן בתמורה (ד' ל"ג) ור' יוחנן אותה למעוטי מאי למעוטי בעל מום מעיקרו וא"כ אין לתרץ כמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' ל"ג) דמיירי בבעל מום אך כבר ביארתי (רפ"ז דכתובות ה"א) דהירושלמי אינו סובר להא דאיתא בכתובות (דף נ"ט) דקונמות מפקיע מידי שיעבוד ואיפשר דזהו דווקא לשיטת הש"ס דילן בנדרים (דף כ"ט) דקדושת הגוף לא פקע בכדי אבל הירושלמי לטעמי' דקדושת הגוף פקע בכדי דאיתא בירושלמי (רפ"ג דקידושין) ר' אבהו בשם ר' יוחנן ה"ז עולה כל שלשים יום כל שלשים יום ה"ז עולה לאחר שלשים יצאה לחולין מאלי' אלמא דהירושלמי סובר דקדושת הגוף פקע בכדי והתוס' בגיטין (ד' מ') כתבו דהא דהקדש מפקיע מידי שיעבוד הוא משום דרבא סובר דמכאן ולהבא הוא גובה וע"כ כיון שחל ההקדש שעה אחת תו לא פקע אבל לשיטת הירושלמי דפקע ע"כ סובר דקדושת הגוף פקע בכדי ועוד יתבאר לקמן שהירושלמי סובר כאביי דמכאן ולמפרע הוא גובה וע"כ סובר דקדושת הגוף אינו מפקיע מידי שיעבוד ודו"ק]:
שם (הי"א) מתניתין לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת לך על השולחן כו' החזירה הרי היא ככל הנשים ויש לה כתובה ובגמרא כיצד הוא עושה כונס ומגרש ומחזיר והיא שוברת לו כתובתה אמר ר' יוסי לצדדין היא מתניתא או שוברת לו כתובתה הנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה. [ע"כ נראה לי לפרש משום דהוי קשי' לי' דהא אם שוברת לו כתובתה בודאי דיכול למכור אפי' אם לא כנס והחזיר וכמו דאמרינן בכתובות (ד' פ"א) ר' אבא אומר שאלתי את סומכוס הרוצה שימכור בנכסי אחיו כיצד הוא עושה אם כהן הוא יעשה סעודה ויפייס אם ישראל הוא מגרש בגט ויחזיר ואם כן אם שוברת לו כתובתה ונותנת לו רשות למכור אם כן למאי תני כיצד הוא עושה כונס ומגרש ומחזיר וע"ז אמר ר' יוסי לצדדין היא מתנית' כונס ומגרש ומחזיר ובזה לחודא סגי אף דהן דווקא אם הוא ישראל אבל אם הוא כהן לא יוכל לגרש ע"ז אומר והיא שוברת לו כתובתה (פי' דאפי' אם אינו מגרש אך אם היא שוברת לו כתובה ע"כ יכול למכור ר' זעירא בשם רב המנונא כנסה וגירשה והחזירה אם חידש לה כתובה על נכסיו (פי' אם חידש לה כתובה שכתב כתובה משלו וכתב דקנאי ודקנינא ע"כ הכתובה על שלו) ודלא כהק"ע שכתב אם חידש לה אם הוסיף לה ואם לאו כתובתה על נכסי בעלה הראשון. ר' יוסי בשם ר' בון בשם רב חסדא מתני' אמרה כן המגרש את האשה והחזירה ע"מ כתובתה הראשונה מחזירה וא"כ מוכח דאם חידש לה כתובה יכול למכור א"כ מאי קמ"ל וע"ז אומר סוף דבר עד שיכניס ויגרש ויחזיר (פי' לא זהו החידוש דזה מוכח ממתני' אלא אתא מימר לך אפי' כנסה וגירשה והחזירה אם חידש לה כתובה על נכסיו ואם לאו כתובתה על נכסי בעלה הראשון וא"כ עיקר הרבותא משום סיפא וע"ז אומר אפי' כנסה וגירשה והחזירה אם חידש לה כתובה על נכסיו ואם לאו כתובתה על נכסי בעלה הראשון וקמ"ל רבותא שאין לו תקנה אחרת אם אינו רוצה לחדש כתובתה ולכתוב עלי' דקנאי ודקנינא עד ששוברת כתובתה ואפשר דהחידוש הוא שאינו יכול לומר לה שיעור כתובה משום דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים כמו דאמרי' בכתובות (ד' פ"א):