Noam Yerushalmi on Orlah Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
דף א' תני אילן שמקצתו בארץ ומקצתו בחוץ לארץ כיון שמקצתו נטוע בארץ כאלו כולו בארץ דברי רבי רשב"ג אומר צד הנטוע בארץ חייב וצד הנטוע בח"ל פטור ר' אבהו בשם ר' יוחנן נעשה כטבל וחולין מעורבין זב"ז (פי' שאמר ר' אבהו דאפילו לרבי דאמר כיון שמקצתו בארץ כאלו נטוע בארץ לא שחייב כולו במעשרות אלא דהוי כטבל וחולין מעורבין זב"ז וע"כ אם מעשר עליהם מיני' ובי' תלוי בזה אי אמרינן דיש בילה והא דפליגי היינו דלרשב"ג אמרינן דצד הנטוע חייב וצד הנטוע בח"ל פטור דהצדדים מחולקים זה מזה ולא אמרינן דשורשים חיין זה מזה אבל רבי סובר דשורשים חיין זה מזה וע"כ אין הצדדים מחולקים וע"כ הוי כטבל וחולין מעורבין זה בזה ובש"ס דילן בגיטין (ד' כ"ב) ובב"מ (ד' כ"ז) אמרינן דמיירי דמפסיק צונמא ומ"ט דרבי דהדרי וערבי ובמאי קא מפלגי מר סבר אוירא מבלבל ומר סבר האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי]:
שם ר"ז בשם ר' יוחנן שורש הפטור פוטר מה כרבי דרבי אמר שורשים חיין זה מזה ד"ה הכא שורש הפטור פוטר וכה"ג איתא בירושלמי (פ"ק דביכורים) ר' זריקא בעי קומי ר' זירא מתניתין כרבי דרבי אמר שורשים חיין זה מזה א"ל ד"ה היא הכא התורה אמרה ראשית ביכורי אדמתך שיהיו כל הגידולים מאדמתך] הדא דתימא שורש הפטור פוטר בשורש ישן שהשריש מתוך שלו לתוך של חבירו אבל אם השריש מח"ל לארץ לא בדא:
ונראה לי שהפי' הוא דדווקא בביכורים אם השריש מתוך שלו לתוך של חבירו ע"כ שורש הפטור פוטר כמו דכתיב גידולי אדמתך שיהא כל הגידולים מאדמתך אבל לענין אם השריש מח"ל לארץ לא בדא (פי' דזה יהיה תלוי בפלוגתא דרבי ורשב"ג אי מחולקין הצדדים אי לא דלרשב"ג אמרינן דצד הנטוע בארץ חייב וצד הנטוע בח"ל פטור ולרבי הוי כמעורבין זה בזה החיוב של הביכורים עם הפטור של הביכורים ועיין בתוספות גיטין (ד' מ"ז) בד"ה טבל כו' דאיך יכניסם בעזרה:
עוד בירושלמי שם שורש הפטור פוטר והתנינן ר' יוסי אומר אפי' הפנימי למאכל והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור ויפטר צד החיצון לצד הפנימי (פי' כיון דשורש הפטור פוטר) ר"ז אמר כו' ראוי הוא לחשוב עליו ולחייבו (פי' כיון דצד החיצון לסייג ראוי לחשוב עליו שיהא לאכילה (כמו דאמרינן שם נטעו שנה ראשונה לסייג מכאן ואילך חישב עליו למאכל בא במחשבה (פי' וחייב) וכה"ג אמרינן בש"ס דילן בסוטה (ד' מ"ג) לעולם ילדה בילדה וכגון דנטע הך קמייתא לסייג ולקורות דתנן הנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה ומ"ט ילדה בזקינה דבטילה ומ"ט ילדה בילדה לא בטילה התם אי ממליך עלה לאו בת מיהדר היא הכא אי ממליך עלה בת מיהדר היא דהא מעיקרא לפירא קיימא מידי דהוי אעלו מאליהם דתנן עלו מאליהם חייב בערלה: אך לכאורה קשה לפי מה שביארתי דהא דשורש הפטור פוטר זהו דווקא אם השריש מתוך שלו לתוך של חבירו משום דכתיב גידולי אדמתך עד שיהיו כל הגידולים מאדמתך אבל מח"ל לארץ לא א"כ מאי פריך לפטור צד החיצון לצד הפנימי הא בכה"ג לא אמרינן דשורש הפטור פוטר:
ע"כ נראה לי לבאר הירושלמי שאח"ז ומתוך זה יתבאר הירושלמי הזה והוא דאמרינן אח"ז שם בירושלמי ר' יוסי כרשב"ג (פי' ר' יוסי דאמר דאפי' הפנימי למאכל והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור ולא אמרינן דשורשים חיין זה מזה) סובר כרשב"ג (דסובר דאילן שמקצתו נטוע בארץ ומקצתו בח"ל צד הנטוע בארץ חייב וצד הנטוע בח"ל פטור וסובר ג"כ דמחלקינן הצדדים ולא אמרינן דשורשים חיין זה מזה) אפי' יסבור כרבי ערלה תלוי' לדעתי' ומעשרות אינם תלוים לדעתי' עכ"ל הירושלמי (פי' דמשני דהא דר' יוסי אפי' כרבי דס"ל דאילן שמקצתו נטוע בארץ ומקצתו בח"ל דהוי כאלו נטוע בארץ וכמו שביארתי דס"ל דלא מחלקינן הצדדים והוי כטבל וחולין מעורבין זה בזה ואפ"ה מודה לר' יוסי דהפנימי למאכל והחיצון לסייג דהפנימי חייב והחיצון פטור והטעם הוא משום שערלה תלוי' לדעתי' ומעשרות אינם תלוים לדעתי' (פי' דהא דחיצון לסייג הוא משום דדעתי' ומחשבתי' שיהיה החיצון לסייג והפנימי למאכל וע"כ אעפ"י דס"ל לרבי שורשין חיים זה מזה אעפ"כ מחלקינן הצדדים דאמרינן דכך היה דעתי' מתחילה דאעפ"י שינקו אהדדי אפ"ה יהיה הפנימי למאכל וצד החיצון לסייג. ולא יהיה מגר זה לזה):
אבל בפלוגתא דרבי ורשב"ג בהא דמקצתו נטוע בארץ ומקצתו נטוע בח"ל פטור דהא דח"ל פטור הוא מצד דח"ל פטור בעצם מדין תורה וכמו שאומר הירושלמי דמעשרות אינם תלוים לדעתי' וע"כ קאמר דהוי כאלו כולו נטוע בארץ ולא שחייב כולו אלא דהוי כאלו טבל ומעשר מעורבין זה בזה ולא נוכל לחלק הצדדים כיון דשורשים חיין זה מזה משא"כ בחיצון למאכל ופנימי לסייג ועיין לעיל מה שביארתי בזה על הירושלמי (בספ"ה דכלאים):
וע"כ פריך בירושלמי שורש הפטור פוטר והיינו דווקא בביכורים ובזה כ"ע מודו דכתיב גידולי אדמתך עד שיהא כל הגידולים מאדמתך אבל בלא"ה אפי' לרבי דאמר שורשים חיין זה מזה אפ"ה לא אמרינן שורש הפטור פוטר דזהו דווקא אם שורש הפטור הוא פטור לגמרי וע"כ פוטר לכל האילן אבל במקום שהפטור והחיוב מעורבים זה בזה לא אמרינן דשורש הפטור פוטר כיון דליכא פטור בלא חיוב וחיוב בלא פטור וע"כ ס"ל לרבי דאילן שמקצתו נטוע בארץ ומקצתו בח"ל דנעשה כטבל ומעשר מעורבים זה בזה אבל במקום שהפטור פטור לגמרי ע"כ אמרינן שורש הפטור פוטר [וע"כ אמרינן בירושלמי (פ"ג דערלה) ונטעתם פרט לשנטעו עו"ג עד שלא באו ישראל לארץ ר' הונא משום ר' אבא הדא אמרה שורש פטור פוטר ופי' דכיון שהיה שורש פטור תחילה לגמרי ע"כ פוטר אח"כ):
וע"כ פריך בירושלמי שורש פטור פוטר והתנינן ר' יוסי אומר אפילו הפנימי למאכל והחיצון לסייג הפנימיחייב והחיצון פטור ויפטר צד החיצון לצד הפנימי (פי' כיון שביארתי דפנימי למאכל והחיצון לסייג דהפנימי חייב והחיצון פטור וכמו שביארתי דאפילו רבי שסובר דאם מקצתו נטוע בארץ ומקצתו בח"ל דטבל וחולין מעורבים זה בזה אפילו הכי מודה דפנימי למאכל וחיצון לסייג דפנימי חייב וחיצון פטור דערלה תלוי' לדעתי' ומעשרות אינם תלוי' לדעתי' וכיון שערלה תלוי' לדעתי' מחלקינן הצדדים לגמרי וצד הפנימי חייב וצד החיצון פטור) וא"כ קשה דיפטר צד החיצון לצד הפנימי דכיון שהוא פטור לגמרי א"כ צריך להיות שורש הפטור פוטר וע"ז אמר. ר' זעירא אמר לה סתם רבי לא בשם ר' אלעזר ראוי הוא לחשוב עליו ולחייבו דאימתי אמרינן דשורש הפטור פוטר היינו דווקא אם שורש הפטור אינו ראוי לחשוב עליו ולחייבו אבל אם הוא ראוי לחשוב עליו ולחייבו לא אמרינן ששורש הפטור פוטר [וכה"ג אמרינן בש"ס דילן בסוטה (ד' מ"ג) אמר ר' ירמי' לעולם ילדה בילדה וכגון דנטע הך קמייתא לסייג ולקורות דתנן הנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה ומ"ט ילדה בזקינה דבטילה ומ"ט ילדה בילדה דלא בטילה התם אי ממליך עלה בת מיהדר היא דהא מעיקרא לפירא קיימא מידי דהוה אעלו מאליהן דתנן עלו מאליהן חייב בערלה]:
עוד שם בירושלמי ר' יוסי בשם ר' יוחנן שרשים אין בהם ממש ואמר ר"ז לר' יוסי בפירש שמעתנא מן דר' יוחנן או בערלה הויתון קיימין ואידכרת הדא מילתא בביכורים ואמר שרשים אין בהם ממש (פי' דשרשים אין בהם ממש הוא רק בביכורים וכמו דאמרינן בירושלמי בב"ב (ספ"ב ה"ג) א"ר יוסי ויאות שאם את אומר שרשים עיקר הם לביכורים לא היה אדם יכול להביא ביכורים מעולם מפני ששרשי' של זה יוצאין לתוך שרשי' של זה ושל זה בשל זה לפום כן א"ר יסא בשם ר' יוחנן אין שרשין לענין ביכורים כלום וזהו דווקא לענין ביכורים וכמו דאמרינן בש"ס דילן בב"ב (ד' כ"ג) כי אתא רבין אמר ר' יוחנן א' אילן הסמוך למיצר וא' אילן הנוטה מביא וקורא שע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ.
וע"ז אומר ר' זירא בשם ר' יוחנן שרשים אין בהם ממש אמר ר' זירא לר"י בפירש שמעתנא מן דר' יוחנן דשרשים אין בהם ממש וכה"ג איתא לקמן בפירש שמעתנא מר' יוחנן או מן שיטתי'] והוא דהא דאמר ר' יוחנן שרשים אין בהם ממש לא נאמרה רק לענין ביכורים משום דע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ וע"ז אמר אף דאמר ר' יוחנן להדא מילתא בערלה אינו רוצה לומר בערלה רק לענין ביכורים וע"ז אומר או בערלה הויתון קיימין ואידכרת הדא מילתא בביכורים. ואמר שרשים אין בהם ממש (פי' דזה לא נאמר בערלה רק לענין ביכורים משום תקנת יהושע. וכמו שאומר בירושלמי (ספ"ג דב"ב) אמר ר' יוסי ויאות שאם את אומר שרשים עיקר הם לביכורים לא היה אדם יכול להביא כו' מפני ששרשים של זה יוצאין לתוך שרשי' של זה ושל זה בשל זה לפום כן א"ר יוחנן אין שרשים לענין ביכורים כלום):
והא דקאמר בירושלמי שאם את אומר שרשים עיקר הם לביכורים לא היה אדם יכול להביא ביכורים לעולם ובש"ס דילן אמרינן גבי אילן הסמוך למיצר מביא וקורא שע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ מזה מוכח כמו שכתב הט"א (ס' צ') דאפי' על ביכורי חטה ושעורה נמי קאמר דלא מייתי דאע"ג דמוקי לה התם להא דתנן קרקע כל שהוא חייבת בביכורים בביכורי חטה וש"מ דאין חטה יונקת אלא תחתי' לבד כמ"ש התוס' והמפרשים מ"מ יש לומר דכל חטה וחטה יונקת מכל הקרקע שגדילה בה ומקצת חטה שבעבר זה יונקת ממשהו קרקע של מקצת חטה שבעבר השני והרי בכל חטה וחטה איכא תערובת מחלקו שיש לו כל קנין הגוף. ומחלק אחיו שאין לו בו אלא קנין פירות בלחוד ושפיר פריך דלא מצינו דמייתי וקורא אלא חד בר חד עד יהושע בן נון ואיפשר דר"י קאמר למאן דאית לי' קנין פירות לאו כקנין הגוף. אע"ג דר' יוחנן ס"ל קנין פירות כקנין הגוף כמו דאיתא בגיטין (דף מ"ז) ובירושלמי (ספ"ד דגיטין) קנה שדה ביובל כו' ר' יוחנן אמר מביא וקורא ר"ל אמר אינו מביא וקורא וע"כ קאמר דלמאן דאית לי' קנין פירות לאו כקנין הגוף. א"כ כל חטה יונקת משל חבירו ור"י לטעמי' דלית לי' ברירה א"כ אין לך אדם בישראל שמביא ביכורים לעולם ועיין בירושלמי (פ"ק דתענית ה' ג') שרשי חטה בוקעין בארץ חמשים אמה שרשי תאנה רכין בוקעין בצור א"כ מה יעשו שרשי חרוב ושרשי שקמה א"ר חנינא אחת לשלשים התהום עולה ומשקה אותה:
עוד שם בירושלמי אמר ר' זירא הדא דתימר שרשין אין בהם ממש בהשרישו מח"ל לארץ אבל משהשרישו מארץ לח"ל שרשים יש בהם ממש והוא תמוה דמאי נ"מ. ע"כ נראה לי דיש ט"ס וכצ"ל אמר ר' זירא הדא דתימר שרשים אין בהם ממש בהשרישו מתוך שלו לתוך של חבירו (פי' והוא מתקנת יהושע שאם את אומר שרשים ממש הן אין לך אדם מביא ביכורים לעולם וע"כ הנחיל אותם באופן שאין לא' חלק בחבירו אבל משהשרישו מארץ לח"ל שרשים יש בהם ממש כיון דח"ל פטור מצד הדין א"כ איך שייך בזה תקנת יהושע ע"כ ודאי שרשים יש בהם ממש אפי' לענין ביכורים נמי אבל משהשרישו מתוך שלו לתוך של חבירו ע"כ הנחיל יהושע להם באופן זה שלא יהיה לא' חלק בתוך של חבירו) וע"ז אומר אבל משהשרישו מארץ לח"ל שרשים יש בהם ממש ודוק:
שם רבי לעזר ר' חנינא בשם ר' חנינא בן גמליאל ילדה שסיפקה לזקינה טיהרה הילדה את הזקינה. ר"א אמר ר' חייא בר בא מתניתין אמרה כן סיפוק גפנים סיפוק על סיפוק אעפ"י שהבריכן בארץ מותר וחש לומר שמא השרישה הילדה עד שלא תתאחה מן הזקינה ר"א ברי' דרב יהודא דר' יהודא אמר מתאחה עד שלא תשריש. ר' יוסי בשם ר' יוחנן שרשים אין בהם ממש אמר ר' זעירא לר' יוסי בפירש שמעתנא מר' יוחנן או מן שיטתיה דאמר ר"י ותני כן הקדיש ואח"כ נטע פטור מן הערלה נטע ואח"כ הקדיש חייב בערלה. ואתון סברין מימר הקדש פטור וזקינה פטור. ולא דמי הקדש ראוי הוא לפדותו ולחייבו הואיל וראוי לחשוב עליו ולחייבו אית לך גבי זקינה הואיל וראוי לחשוב עלי' ולחייבו עכ"ל:
הנה המפרש מהרא"פ שגה בזה. ופירש שהסיפוק הוא השרשה ע"ש שפי' בדוחק. וע"כ נראה לי לבאר והוא שאומר וחש לומר שמא השרישה הילדה עד שלא נתאחה מן הזקינה וא"כ כבר נתחייב בערלה. וע"ז משני דר' יהודא היא דר' יהודא אמר מתאחה עד שלא תשריש. וע"כ לא חיישינן שמה השרישה מקודם ר' יוסי בשם ר' יוחנן אמר שרשים אין בהם ממש וע"ז אמר לו בפירש שמעתנא מר' יוחנן או מן שיטתי' והוא דבאמת לא אמר ר' יוחנן שרשים אין בהם ממש רק לענין ביכורים כמו דאמרינן בב"ב (דף כ"ו) כי אתא רבין אמר ר' יוחנן א' אילן הסמוך למיצר וא' אילן הנוטע מביא וקורא שע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ והוא כמו דאמרינן בירושלמי (ספ"ב דב"ב) אמר ר' יוסי ויאות שאם את אומר שרשים עיקר הם לביכורים לא היה אדם יכול להביא ביכורים לעולם. מפני ששרשי' יוצאין לתוך שרשי' של זה ושל זה בשל זה. לפום כן אמר ר' יוסי בשם ק' יוחנן אין שרשים לענין ביכורים כלום ואם כן הא דקאמר ר' יוחנן שרשים אין בהם ממש. הוא רק לענין ביכורים אבל לא לענין ערלה:
וע"ז אמר לו ר' זירא לרבי יוסי בפירש שמעתנא מר"י או מן שיטתי' דאמר ר' יוחנן ותני כן הקדיש ואח"כ נטע פטור מן הערלה. נטע ואח"כ הקדיש חייב בערלה ואתון סברין מימר הקדש פטור וזקינה פטור. וא"כ כיון שאמר ר' יוחנן דאם נטע מתחילה ואעפ"י שהקדיש אח"כ והקדש פטור מן הערלה. אעפ"כ חייב בערלה משום שחל עלי' החיוב מעיקרא וא"כ כשסיפקה לזקינה נמי אם השריש לארץ מקודם א"כ נתחייב בערלה. וא"כ מה קל הסיפוקשאח"כ מה שסיפקה לזקינה וע"כ מחמת שיטתי' דר' יוחנן הוכרח לתרץ דמסתמא סבירא לי' לר' יוחנן דשרשים אין בהם ממש אפי' לענין ערלה ג"כ אבל באמת אין שייך לומר לענין ערלה שרשים אין בהם ממש. אלא הטעם משום דלא דמי דהקדש ראוי הוא לפדותו ולחייבו ע"כ אינו פטור מטעם ביטול. וע"כ אם נתחייב תחילה דהיינו שנטע ואח"כ הקדיש חייב בערלה משא"כ גבי זקינה אית לך למימר הואיל וראוי לחשוב עליו ולחייבו וע"כ אעפ"י שהשריש מקודם אעפ"כ אם סיפקה אח"כ לזקינה פטור מטעם ביטול אבל באמת אין שייך לומר שרשים אין בהם ממש לענין ערלה רק לענין ביכורים כמו שביארתי:
אך עדיין צריך לבאר הא שאומר אית לך גבי זקינה הואיל וראוי לחשוב עליו ולחייבו. ולכאורה היה צריך לומר אית לך הואיל וראוי לפדותו ולחייבו. כמו שאמר תחילה לענין הקדש. אך יתבאר עפ"י הירושלמי (פ"ק דערלה) דאמרינן לעיל סיפקה לזקינה פטור לח"ל פטור להקדש חייב לצד התחתון לצד העליון חייב להקדש חייב שהוא ראוי לפדותו ולחייבו לצד העליון חייב שהוא ראוי לחשוב עליו ולחייבו (פי' אם צד התחתון למאכל וצד העליון לסייג וסיפק' לצד העליון אפ"ה חייב. והטעם דלא אמרינן דבטלה רק גבי זקינה. וכמו דאמרינן בש"ס דילן בסוטה (דף מ"ג) ה"ד אלימא ילדה בילדה תיפוק לי' משום דבעי למיהדר משום ילדה ראשונה. אלא ילדה בזקינה והא אמר ר' אבהו ילדה שסיבכה בזקנה בטילה ילדה בזקינה ואין בה דין ערלה. ואמר ר' ירמיה לעולם ילדה בילדה כגון דנטע הך קמייתא לסייג ולקורות דתנן הנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה ומ"ט ילדה בזקינה דבטילה ומ"ט ילדה בילדה דלא בטילה התם אי ממליך עלה לאו בת מיהדר היא. הכא אי ממליך עלה בת מיהדר היא. אלמא דלא אמרינן דבטילה רק אם סיפקה לזקינה דלא אתי לידי חיוב ערלה משא"כ אם סיפק' לנטיעה שהיא לסייג אינה בטילה דהא אי ממליך עלה אתי לידי חיוב וע"כ לא בטילה:
וע"כ אומר בירושלמי סיפקה לזקינה פטור לח"ל פטור (פי' מצד ביטול וכמו שכתבו התוס' בע"ג (ד' מ"ט) בד"ה שאם נטע כו' דהוי מצד ביטול דכן הלשון בטילה. ועיין בר"ן (פ"ג דע"ג) ובס' שפת הנחל (דרוש ב') אבל להקדש חייב משום דיכול לבוא לידי חיוב אם יפדה וע"כ אמר ראוי הוא לפדותו. וכן אם צד התחתון למאכל וצד העליון לסייג וסיפקה לצד העליון לסייג. ג"כ חייב שהוא ראוי לחשוב עליו ולחייבו:
וע"כ אמרינן בירושלמי ולא דמי הקדש ראוי הוא לפדותו ולחייבו וע"כ אם נטע והקדיש חייב בערלה. ואע"ג שנתבטל אחר כך בהקדש וסיפקה להקדש. אעפ"כ כיון דנטע מקודם שהקדיש ונתחייב אינו מועיל סיפוק. (צ"ל לסייג) הואיל וראוי לחשוב עליו ולחייבו. פי' דאם סיפקה לאילן שהוא סייג נמי אינו מועיל סיפוק מחמת שראוי לחשוב עליו למאכל ולחייבו אית לך גבי זקינה הואיל וראוי לחשוב עליו ולחייבו. פי' וע"כ מועיל ובטילה אעפ"י שהשריש מקודם. ואפי' יש בשרשים ממש לענין ערלה [או שצ"ל בירושלמי אית לך גבי זקינה הואיל וראוי לפדותו ולחייבו] וע"כ לא איתמר הא דר' יוחנן שרשים אין בהם ממש רק לענין ביכורים ומשום תקנת יהושע שלא יהא לכל א' שום חלק בחבירו. אבל לענין ערלה לא אמרינן דשרשים אין בהם ממש. אך הטעם דאעפ"י שהשרישה מתחילה אעפ"כ כיון דסיפקה לזקינה בטילה. והטעם משום ביטול. משא"כ גבי הקדש דלא מהני ביטול. משום דראוי לפדותו ולחייבו ועיין בר"ן (פ"ג דע"ג) מה שכתב ל שמדמה האי מילתא דנבילה בטילה בשחוטה כו' דאיפשר לנבילה שתעשה שחוטה כו' עיי"ש. וא"כ מוכח דמטעם ביטול הוא. והמפרש מהרא"פ שגה בפשט דברי הירושלמי הזה ודוק:
ר' יוסי אומר אין נוטעים יחור. אמר ר' יוחנן עבר ונטעו מותר. עבר והרכיב אסור. ועיין במהרא"פ ודבריו תמוהים. והנה בספרי שפת הנחל ביארתי שהפי' הוא אם עבר ונטע מותר דזו"ז גורם מותר בדיעבד. אבל עבר והרכיב אסור ומיירי שיש בה פירות ור' יוחנן לטעמי' בש"ס במנחות (ד' ס"ט) דאמר ר' אבהו א"ר יוחנן ילדה שסיבכה בזקינה ובה פירות אפי' הוסיף מאתים אסור עיי"ש בתוס' וכיון שיש בה פירות אין גידולי היתר מעלין את העיקר האסור וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ו מה' מ"ש):
אבל כעת לא נראה לי כן. והוא דכל זה הוא לשיטת רש"י דס"ל דזה מקרי זה וזה גורם הנטיעה ומה שגדל ע"י קרקע. ועוד דהירושלמי ס"ל דבאיסורי הנאה אסור זה וזה גורם. וכמו דאמרינן בירושלמי (ספ"ב דערלה) ר' הילא בשם רשב"ל ירדו לחמצן של עו"ג כר"א (פי' דזה וזה גורם אסור כו' אמר ר' מנא קומי ר' יוסי האיך מה דאת אמר תמן הלכה כר"א וכא הלכה כר"א לכל דבר. ופי' המפרש דזה וזה גורם בחמץ שעבר עליו הפסח שאסור בהנאה משא"כ בתרומה כו' וא"כ שיטת הירושלמי דלא כשיטת הש"ס דילן אלא דזה וזה גורם אסור בדבר שאסור בהנאה:
ע"כ נראה לי דעבר ונטעו מותר. הוא משום דנטיעה ע"י אגוז הוי דבר שזרעו כלה ודבר שזרעו כלה ס"ל להירושלמי דאפי' במידי דאסור בהנאה נמי מותר. ולא כמו שכתבו התוס' בע"ג (ד' מ"ט) לשיטת הש"ס דילן דערלה כיון שאסור בהנאה ע"כ אסור אפי' בדבר שזרעו כלה. אלא כיון שזרעו כלה אפי' בדבר שאסור בהנאה נמי מותר. אבל עבר והרכיב דהרכיב ערלה באילן אחר. א"כ הוי דבר שאין זרעו כלה ע"כ ס"ל דאפי' זה וזה גורם נמי אסור כמו שביארתי:
ובזה יתבאר הירושלמי שאח"כ אגוז של ערלה שנטעו וכן ביצת עו"ג שנעשית אפרוח ר' חגי בשם ר' יאשי' אתפלגון חזקי' וכהנא כהנא אמר מותרת חזקי' אמר אסורה על דעתי' דחזקי' איך איפשר לביצת עו"ג שנעשית אפרוח (פי' דלחזקי' דמיבעי לי' בע"ג (ד' מ"ו) דבעי חזקי' זקף ביצה להשתחות לה מהו כו' וקא מיבעי לי' האי זקיפתא אי הוי מעשר אי לא כו' ובירושלמי (פ"ג דע"ג ה"ה) אמרינן השתחוה לביצה חזקי' אמר לא אסרה ר' יוחנן אמר אסרה (ודלא כפי' המפרש שלא ידע שזהו הקושי' הוא דווקא לחזקי') וע"כ אמרינן (שם בע"ג) וכן הכא על דעתי' דחזקי' איפשר לביצת עו"ג שתעשה אפרוח אם כשפחסה אין כאן אפרוח. אם כשהכניסה לפנים מן הקלקלין. תא חמי אלו השתחוה לה לא אסרה. ומפני שהכניסה לפנים מן הקלקלין אסרה. א"ר יודן אבוי דר' מתני' תיפתר שגידר בה לע"ג (פי' וע"כ הוי תפיסת יד אדם). והנה המפרש מהרא"פ פירש שכהנא ס"ל שאין גדירה תפיסת יד גמורה כיון שלא פחסה:
והנה שגה בזה מאוד דהא אינהו פליגי באגוז של ערלה שנטע וכן בביצת אפרוח. וע"כ נראה לי דפליגי באגוז של ערלה שנטע. והוי זרעו כלה. אך דהוי איסורי הנאה. וכן בביצת אפרוח דחזקי' ס"ל דאסורה. דכיון דהוי איסורי הנאה ע"כ אסור אפי' בדבר שזרעו כלה וכמו שכתבו התוס' בע"ג (ד' מ"ט) וכמו שכתב הר"ן בנדרים (ד' נ"ד) בגידולין בדבר שזרעו כלה באיסורי הנאה דמי לחליפין. וכיון דחליפין אסור. א"כ לא גרע גידולין בדבר שזרעו כלה מחליפין. וכהנא אמר מותרה דס"ל דבדבר שזרעו כלה אפי' במידי דהוי איסורי הנאה נמי מותר. וכמו דאמר ר' יוחנן לעיל באגוז של ערלה דעבר ונטעו מותר. והא דקאמר עבר ונטעו הוא משום דלכתחילה ודאי אסור דהא הוי איסורי הנאה וא"כ איך יטע לכתחילה ליהנות מאיסורי הנאה אלא דאם עבר ונטע דבדיעבד מותר אפי' בערלה דהוי איסור הנאה כיון שהוא דבר שזרעו כלה ודוק: