Noam Yerushalmi on Pesachim Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
א"ר מנא הזיי' שבות ואלו שבות כו' עיין בספרי עמק יהושע (ח"ב דרוש ט') ושם ביארתי:
שם (ה"ה) מתניתין הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב עליו חטאת ושאר כל הזבחים ששחטן לשם פסח אם אינן ראוין חייב ואם ראוים ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר כו' ובגמ' מתניתא ביודע בו שהוא פסח ושחטו לשם שלמים (פי' שהוא כמו דאמרי' בפסחים (ד' ע"ב) במאי עסקינן אילימא בטועה שמעת מינה עקירה בטעות הוי עקירה אלא בעוקר כו' וע"כ אמר מתניתא ביודע שהוא פסח ושחטו לשם שלמים (פי' דמיירי בעוקר אבל אם היה סבור דזה שלמים א"כ הוי עקירה בטעות ועקירה בטעות לא שמה עקירה):
עוד שם היה יודע בו שהוא שלמים ושחטו לשם עולה ר' מנא אמר יש בעשיתו מצוה ר' יוסי אומר אין בעשיתו מצוה (פי' הק"ע יש בעשיתו מצוה וכשר אע"ג שהזיד בעשיתו ר' יוסי אומר אין בעשיתו מצוה כיון שבמזיד החליפו וחייב והוא דוחק והפ"מ פירש דר' יוסי אמר חין בעשיתו מצוה הואיל ולא עלו לבעלים לש חובה והוא תמוה דהא מתניתין דתנן ושאר כל הזבחים ששחטן לשם פסח כו' אם ראוין הן ר"א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר והטעם הוא משום דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה ופירש"י דעשה מצוה משום דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה.
ע"כ נראה לי להגיה לא הי' יודע בו שהוא שלמים ושחטו לש עולה ופליגי בזה אם עקירה בטעות הוי עקירה ויתבאר בזה במה דאמרינן במנחות (ד' מ"ט) תני רבב"ח קמיה דרב כבשי עצרת ששחטן לשם אילים כשרים ולא עלו לבעלים לשם חובה אמר ליה רב עלו ועלו אמר רב חסדא מסתברא מילתיה דרב בכסבור אילים ושחטן לשם כבשים שהרי כבשים לשם כבשים נשחטו אבל כסבור אילים ושחטן לשם אילים לא עקיר' בטעות הוי עקירה ורבה אמר עקירה בטעות לא הוי עקירה:
וע"ז אומר בירושלמי לא היה יודע בו שהוא שלמים (פי' דקאי בעצרת וא"כ ב' כבשים הם זבחי שלמי צבור והם שלמים והאילים הם עולות וע"ז אומר לא היה יודע בו שהוא שלמים פי' לא ידע על הכבש שהוא שלמים ושחטו לשם עולה דהיינו לשם איל והוי עקירה בטעות וע"כ פליגי בזה ר' מנא אמר יש בעשיתו מצוה פי' דעלו לבעלים לשם חובה דעקירה בטעות לא הוי עקירה ר' יוסי אמר אין בעשיתו מצוה דעקירה בטעות הוי עקירה וע"ז אומר תחילה מתניתין ביודע בו שהוא פסח ושחטו לשם שלמים (פי' ממתניתין אין ראיה דעקירה בטעות הוי עקירה דאיפשר דמיירי ביודע בו שהוא פסח ושחט לשם שלמים) וע"ז אומר לא היה יודע בו שהוא שלמים ושחט לשם עולה והוא כמו דפליגי בזה במנחות (ד' מ"ט) כבשי עצרת ששחטן לשם אילים דהיינו שלמים לשם עולות ובטועה [והא דפליגי בזה ולא פליגי בפסח בטועה הוא משום דהברייתא שמביא אח"כ מיירי בשוחט בעצרת עולה לשם שלמים או שלמים לשם עולה או משום דפליגי אם יש בעשיתו מצוה או לא וא"כ אי הוה פליגי בפסח ששחטו לשם שלמים הוי משמע דפליגי אם יש בעשיתו מצוה דהיינו לפטור מחטאת משום טועה בדבר מצוה כמו דמיירי במתניתין וע"כ אומר דפליגי בעצרת והתם לא שייך לענין טועה בדבר מצוה לפטור מחטאת דמיירי ביו"ט של עצרת חם עלו לבעלים לשם חובה ופליגי בזה אי עקירה בטעות הוי עקירה או לא] והא דפליגי אח"כ היה יודע בו שהוא שלמים אלא שסבור שמותר לשנות שלמים לשם פסח התם קאי אמתניתין ופליגי אם הוי טועה בדבר מצוה או לא כמו שיתבאר אח"כ:
וע"ז מביא הברייתא אילי ציבור שהיה סבור שהן כבשים ושחטן לשם אילים שמא לא עלו לציבור לשם אילים. נראה לי שהוא (ט"ס וכצ"ל) אילי ציבור שהיו סבורין שהן כבשים ושחטו לשם כבשים שמא לא עלו לציבור לשם אילים (והיא התוספתא שהביאו התוס' במנחות (ד' מ"ט) בד"ה עקירה בטעות הוי עקירה צ"ע הא דתניא בתוספתא בפ"ק דזבחי' כבשי צבור ששחטן לשם כבשים ונמצאו אילים עלו לצבור לשם אילים אילים של ציבור ששחטן לשם אילים ונמצאו כבשים עלו לצבור לשם כבשים אלמא עקירה בטעות לא הוי עקירה כו':
וכן מקשה הירושלמי נמי מהך ברייתא על ר' יוסי דאמר דאין בעשיתו מצוה משום דעקירה בטעות הוי עקירה מקשה נמי בהך תוספתא אילי ציבור שהיה סבור שהם כבשים ושחטן לש כבשים שמא לא עלו לציבור לשם אילים (פי' וא"כ מוכח דעקירה בטעות לא הוי עקירה):
ע"ז אומר ותני כן (פי' שמגיה הברייתא) ותני כן אילי ציבור שהיה סבור שהם כבשים ושחטן לשם אילים כבר עלו לציבור לשם חובה. והוא משום דאילים לשם אילים נשחטו אבל אם היה סבור שהם כבשים ושחטן לשם כבשים עקירה בטעות הוי עקירה והוא כמו דאמרינן במנחות (שם) אמר רב חסדא מסתברא מילתי' דרב בכסבור אילים ושחטן לשם כבשים שהרי כבשים לשם כבשים נשחטו אבל כסבור אילים ושחטן לשם אילים לא עקירה בטעות הוי עקירה:
עוד שם מתניתא בסבור שהוא פסח ושחטו לשם פסח (פי' דמתניתין ודאי מיירי בטועה דאם בעוקר מה נ"מ בין ראוין לשאינן ראוים) היה יודע בו שהוא שלמים אלא שהיה סבור שמותר לשנות שלמים לשם פסח אי אמרינן דהכא דהוי טועה בדבר מצוה או לא ר' מנא אמר אין בעשיתו מצוה (ואיפשר דסובר דאומר מותר קרוב למזיד) ע"כ אין בעשיתו מצוה וחייב חטאת ר' יוסי אמר יש בעשיתו מצוה (דאפי' באומר מותר נמי הוי טועה בדבר מצוה) וע"ז אומר מסתבר' דר' מנא בקדמייתא (פי' דעקירה בטעות לא הוי עקירה) ודר' יוסי באחריתא דאפי' באומר מותר נמי הוי טועה בדבר מצוה:
[והנה אי אמרינן דהטעם של ר' מנא שאמר אין בעשיתו מצוה הוא משום דאומר מותר קרוב למזיד א"כ תקשי לר' מנא הא דמקשה הש"ס במנחות (שם) אמר רבא ומותבינן אשמעתין הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין הא שוגגין פטורין ותני עלה פיגולן פיגול היכי דמי אלימא דידע דחטאת היא וקא מחשב לשם שלמים האי שוגגין מזידין הוו אלא לאו דכסבור שלמים הוא וקא מחשב בה לשם שלמים כו' אלמא עקירה בטעות הוי עקירה א"ל אביי לעולם כו' באומר מותר וא"כ תקשה לר' מנא שאמר תחילה דיש בעשיתו מצוה אלמא דעקירה בטעות לא הוי עקירה וא"כ צריך לומר דהאי הכהנים שפיגלו במקדש שוגגין פטורין מיירי באומר מותר וא"כ מוכח דאומר מותר הוי כשוגג וא"כ איך קאמר ר' מנא ראי' בעשית מצוה דאומר מותר לא הוי כשוגג וא"כ איך יתפרש הא דתני' הכהנים שפיגלו במקדש שוגגין פטורין דהיינו באומר מותר. אך איפשר לומר דלא דמי דאף דלא הוי טועה בדבר מצוה אעפ"כ פטורין מלשלם וכמו דאמרינן א דגיטין ה"ה) ר' יודן לא נחת לבית וועדא כו' א"ל מה חדתין יימרון א"ל כן אמר ר' יוסי המטמא אינו כעושה מעשה כו' ר' יהודה בר' אומר בדין הי' שאפי' שוגג יהא חייב (כצ"ל) ולמה אמרו בשוגג פטור כדי שיודיעו ור' יוחנן אמר בדין הי' שאפי' מזיד יהא פטור שא שהיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק) ולמה אמרו חייב משום קנס חיילי' דר' יוחנן מן הדא המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב ואמר ר' יוחנן משום קנס (ופי' הק"ע דמדייק מדקתני מפני תיקון העולם ומשמע לי' דקאי אהא דקאמר במזיד חייב וכמו דאמרינן בגיטין (ד' נ"ג) ועיין תוס' שם ונראה דאיפשר לומר דמדייק מדקתני המטמא והמדמע והמנסך כו' וא"כ אי החיוב הוא משום קנס ע"כ תני המטמא והמדמע והמנסך והוא משום דקנסא מקנסא לא ילפינן אבל אם הוא משום דינא א"כ אמאי תני לכולהו וכה"ג אמרינן בב"ק (ד' קט"ז) א"ל כב יוסף לרב הונא בר חיי' מאי נפקא לך מינה אי דינא אי קנסא א"ל אי דינא גמרינן מיני' אי קנסא לא גמרינן מיני' ומנא תימרא דקנסא מקנסא לא ילפינן דתני' בראשונה היו אומרים המטמא והמדמע והמנסך כו' מאי טעמא לאו משום דקנסא הוא ומקנסא לא גמרינן וכן אמרינן בגיטין (ד' נ"ג) ואידך קנסא הוא ומקנסא לא ילפינן ומזה מוכח דהטעם הוא משום קנס דאי הוא משום דינא כל הני למה לי עד כדון כסבור שהוא חולין הי' יודע בה שהוא תרומה וכסבור שמותר לטמאותה נשמעינה מן הדא הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין (כצ"ל שוגגין פטורין מה אנן כו' אם כסבור בהן שהן חולין ויש פיגול בחולין אלא כן אנן קיימין ביודע בהן שהוא קודש וכסבור שמותר לטמאותה וא"כ מוכח מזה דאומר מותר הוי כשוגג וכמו דאמרי' במנחות (דף מ"ט). אך איפשר לומר דזהו דווקא אם היזק שאינו ניכר לא שמי' היזק והחיוב הוא משום קנס ע"כ צריך לומר דאומר מותר הוי כשוגג אבל אי אמרינן דהיזק שאינו ניכר שמי' היזק והטעם דבשוגג פטור הוא כדי שיודיעו: ובמזיד אמרינן השתא לאזוקי קא מיכוין כו' וא"כ איפשר לומר דע"כ הוי אומר מותר שוגג כדי שיודיעו אע"ג דקרוב למזיד דאיפשר דאומר מותר ושאינו טמא כלל ע"כ לא מתכוין להזיק לו ור' מנא משמע שם שסובר דהיזק שאינו ניכר שמי' היזק וכו' דאמרינן התם ר' יודן לא נחת לבית וועדא קם עם ר' מנא א"ל מה חדתין יימרון א"ל כן אמר ר' יוסי המטמא אינו כעושה מעשה א"כ משמע דר' מנא אינו סובר כן א"כ לא קשה לר' מנא ור' יוסי דסובר דהיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק והטעם הוא משום קנס לר' יוסי בודאי ניחא דהא סבר דיש בעשיתו מצוה וא"כ אומר מותר הוי שוגג ועוד דר' יוסי סובר דאין בעשיתו מצוה בטועה א"כ סובר עקירה בטעות הוי עקירה א"כ יכול לומר דהאי בשוגג היינו בטועה וכמו דאמרינן במנחות (ד' מ"ט) עיי"ש ודו"ק]:
שם ר"מ אומר השוחט לכם אימורי ציבור פטור כו' הנה הסוגיא הזו ראיתי להק"ע שלא פירש בה ביאור מספיק וגם לא הגיה במקום שצריך להגיה. ע"כ אבאר כל הסוגיא הזו אמר ר"א דברי ר' מאיר אפילו עגל (פי' דברי ר"מ היא אפי' עגל שאין דרכו להתחלף נמי פטור) וכמו דאמרינן בש"ס דילן בפסחים (ד' ע"ב) מאן תנא דשני ליה בין ראוין לשאינן ראוין ר' שמעון היא דתניא א' הזבחים הראוין וא' הזבחים שאינם ראוים וכן השוחט לשם אימורי ציבור פטור דברי ר' מאיר, א"ר שמעון לא נחלקו ר' אלעזר ור' יהושע על שאינן ראוים שחייב כו' וע"ז אומר הירושלמי דברי ר' מאיר אפילו עגל [אע"פ שאין דרכו להתחלף] את ש"מ תרתי את שמעת מינה דבר שאין לו קצבה (צ"ל דבר שיש לי קצבה] ודבר שאין דרכו להתחלף יש בעשיתו מצוה (פי' דאת שמעת תרתי דר"מ פוטר אפי' שיש לו קצבה כגון אימורי ציבור וכן אפי' דבר שאין דרכו להתחלף כגון עגל שאין דרכו להתחלף בפסח) ובענין יש בעשיתו מצוה אליבא דר"מ פליגי בה ר"ל ור' יוחנן וכמו שאבאר:
רשב"ל אמר יש בעשיתו מצוה כגון יבמתו נדה ובא עליה ר' יוחנן אמר אין בעשיתו מצוה כגון שני שפודין אחד של שחוטה ואחד של נבילה וביקש לאכול מזה ואכל מזה ויותר נראה להגיה א' של נותר וא' של צלי דבזה יש חיוב חטאת וכמו דאיתא בש"ם דילן בפסחים (ד' ע"ב) בפלוגתא דר"ל ור"י עיי"ש] מתניתא פליגא על ר"י שכח ומל את שלאחר השבת בשבת ר"א מחויב חטאת ור' יהושע פוטר הרי אין בעשיתו מצוה ור"י פוטר (דהא אם נימול תוך זמנו אין בעשיתו מצוה ואפ"ה פוטר משום דטעה בדבר מצוה) שמואל קפוטקי' אמר למחר יש בעשיתו מצוה (איפשר לומר דלמחר יהי' מצוה ע"י המילה שמל תוך זמנו. וכבר הארכתי בזה בספרי נ"י ע"ש) אר"י דר"מ היא דר"מ א' דבר שיש בעשיתו מצוה פטור דבר שאין בעשיתו מצוה מחלוקת (כצ"ל) (פי' דדבר שיש בעשיתו מצוה פטור לכ"ע ודבר שאין בעשיתו מצוה מחלוקת ר"א ור' יהושע דלר"א חייב ולר"י פטור. ר"ש אומר דבר שאין בעשיתו מצוה חייב (כצ"ל) דבר שיש בעשיתו מצוה במחלוקת ר"א ור' יהושע (כצ"ל) (פי' דר' שמעון ס"ל דדבר שאין בעשיתו מצוה לכ"ע חייב כי פליגי בדבר שיש בעשיתו מצוה דברי ר' מאיר כו' והק"ע גריס ר' יוסי בשם ר"י דברי ר' מאיר ושגה בזה והוא ט"ס בירושלמי (וצ"ל) דברי ר' שמעון פי' שתחילה ביאר דברי ר' מאיר ומתחיל דברי ר' שמעין והוא שיהא שה תמים ובן שנה ושלמים וראוי להשתנות לש פסח (פי' שיהא שה תמים ובן שנה שיהי' ראוי להתחלף. ושלמים כדי שיהא בעשיתו מצוה דשלמים כשר שלא לשמה (ודלא כמו שפי' הק"ע). וראוי להשתנות לשם פסח (פי' שיהא שה מחמת שפסח אין לו קצבה א"כ איפשר שיקריבו עוד פסחים וע"כ פטור.
וע"ז אומר הירושל' את ש"מ תלת את ש"מ דבר שאין לו קצבה ודבר שדרכו להחליף כצ"ל (לאפוקי עגל) ודבר שיש בעשיתו מצוה (פי' דלר"ש אינו פטור אלא דבר שאין לו קצבה ודבר שדרכו להחליף ודבר שיש בעשיתו מצוה) וקאמר מה אית לך דבר שאין לו קצבה (כצ"ל) ר' ירמיה סבר מימר שלא נתנה התורה קצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה ר' יוסי סבר מימר שאין את יכול לעמוד על מנינן (פי' לא מחמת שהתורה לא נתנה קצבה אלא שאינו יכול לעמוד על מנינם ויש לספק בכל עת דילמא יבואו להקריב עוד פסחים). ר' יוסה כד הוה מטי לאילין תינוקות ספיקות הוה אמר יפה לימדנו ר' ירמיה אית לך מימר שאין את יכול לעמוד על מנינן. אלא שלא נתנה התורה קצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה. (פי' משום דקשה לר' שמעון שאמר דפליגי דוקא בדבר שאין לו קצבה אם כן איך פליגי בתינוקות דהא תינוקות הוי דבר שיש לו קצבה (וכן פריך הש"ס דילן בפסחים (ד' ע"ב) למימרא דכל היכי דאית ליה קצבה מחייב ר' יהושע והרי תינוקות דיש להם קצבה ותנן מי שהיו לו שתי תינוקות כו' ור' יהושע פוטר] וע"ז אמר ר' יוסי דכד הוי מטי לאילן תינוקות ספיקות הוה אמר יפה לימדנו ר' ירמי' (פי' דהא דאין לו קצבה בפסחים הוא מחמת שלא נתנה התורה קצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה וא"כ האי תינוקות ספיקות נמי הוי כמו שאין להם קצבה אבל אי אמרינן דדבר שאין לו קצבה הוא מחמת שאין אתה יכול לעמוד על מנינם. וא"כ אמאי סובר ר' יהושע דפטור (והש"ס דילן סובר בפשיטות דתינוקות מקרי דיש להם קצבה וכמו דאמרינן בפסחים (ד' ע"ב) והרי תינוקות דיש להם קצבה ותנן מי שהיו לו שתי תינוקות כו' ור' יהושע פוטר אמר ר' אמי הכא במאי עסקינן כגון שקדם ומל של ע"ש בשבת דאיכא הך דשבת דטריד הכא כגון דקדים ושחטו לאימורי ציבור ברישא]:
אמר ר"ח דברי ר"ש תיפתר שהי' שם חבורה אחת שלא שחטה. והנה הירושלמי הזה אינו מבואר והק"ע והפ"מ פירשו בדחוקים גדולים וע"כ נראה לי שצריך להגיה בירושלמי תיפתר שלא היה שם חבורה אחת שלא שחטה ודלא כמו שפי' הק"ע] והוא כמו דאמרינן בפסחים (דף ע"ב) למימרא דכל היכא דאית לי' קצבה מחייב ר' יהושע והרי תינוקות דיש להן קצבה ותנן מי שהיו לו שתי תינוקות א' למול אחר השבת וא' למול בשבת כו' ור' יהושע פוטר אמר ר'אמי הכא במאי עסקינן כגון שקדם ומל של ערב שבת בשבת דאיכא הך דשבת דטריד בי' הכא כגון שקדם ושחטינהו לאימורי ציבור ברישא וא"כ היכא דטרוד למול עדיין של שבת לא בעי דבר שאין לו קצבה. והא דאמרינן א"ל ר' יהושע לא אם אמרת באימורי ציבור שיש להם קצבה תאמר בפסח שאין לו קצבה מיירי דקדים ושחטינהו לאימורי ציבור ברישא דכיון דלא טריד ע"כ בעינן דבר שאין לו קצבה וא"כ הא דאמר דפסח הוי דבר שאין לו קצבה וע"כ פטור הוא נמי שלא הי' שם חבורה אחת שלא שחטה. וכיון דכולם שחטו את הפסח ע"כ הוא פטור מטעם דבר שאין לו קצבה וא"כ לא קשי' מהך משנה דתינוקות וכמו שמתרץ ר' אמי בפסחים (שם) דמיירי כגון שקדם ומל של ערב שבת בשבת דאיכא הך דשבת דטריד בי' בזה לא בעינן שיהא דבר שאין לו קצבה]:
וע"ז אמר ר' זעיר' מילתי' דר' ינאי אמרה והוא ששכח ומל את של שבת בע"ש מלו בשחרית ר' זעירא אמר סבר ר' ינאי פטור ר' אבא אמר חייב. וליידה מילה אמרה ר' ינאי בא להודיעך היך דרכן של תינוקות להתחלף על דעתי' דר' זעירא כר' ינאי על דעתי' דר' בא (כצ"ל) כר"מ (פי' דמקשה על התירוץ של ר"ח דבתינוקות אע"ג דהוי דבר שיש לו קצבה אעפ"כ פטור מחמת שקדם ומל של ערב שבת בשבת דאיכא הך דשבת דטריד בי' וע"כ אפילו שיש לו קצבה נמי פטור) מהא דמתרץ ר' ינאי פסח ים (דף ע"ב) על הא דתני אמר ר' חייא מאבל ערב א"ר מאיר לא נחלקו ר"א ור"י על מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול ערב שבת ואחד למול בשבת ושכח ומל של ערב שבת בשבת דחייב. על מה נחלקו כו' ופריך ותסברא מה התם דלא עביד מצוה פטר ר' יהושע היכא דקא עביד מצוה חייב אמרי דבי ר' ינאי רישא כגון שקדם ומל של שבה בע"ש שלא נתנה שבת לדחות [וכן איתא בירושלמי לקמן מחלפא היא מתניתין כו' אמר ר' יוסי ב"ר בון מן קושיא מקשה לה ר' ינאי והוא ששכח ומל של ע"ש בשבת פי' מחמת הקושיא דמחלפא מתניתין דרישא דקא עביד מצוה חייב וסיפא דלא קא עביד מצוה פטור וע"כ מתרץ ר' ינאי דברישא הטעם משום שקדם ומל של שבת בערב שבת שלא נתנה שבת לדחות]:
וע"כ אמר בירושלמי מלו בשחרית (פי' אם מלו של שבת בשחרית דמדקא מתרץ ר' ינאי דע"כ חייב משום שקדם ומל את של שבת בע"ש א"כ לא נתנה שבת לדחות כלל. אבל אם מלו בשחרית שנתנה שבת לדחות אלא דמלו את התינוק וא"כ לא טריד וע"כ פליגי בה דר' זעירא אמר סבר ר' ינאי פטור (כיון שנתנה שבת לדחות באותו היום והא דחייב היינו דוקא אם מלו של שבת בע"ש דלא נהנה שבת לדחות כלל) ר' אבא אמר חייב (דר' אבא סובר דאפי' מלו בשחרית בשבת אע"פ שנהנה שבת לדחות אעפ"כ חייב דכיון דמלו בשחרית וא"כ לא טריד. ותינוקות הוי דבר שיש להן קצבה, וא"כ כיון דמלו של שבת בשחרית הוי כמו דשחטינהו לאימורי ציבור ברישא דחייב כיון דהוי דבר שיש לו קצבה):
וע"כ פריך על ר' אבא שסובר דחייב וליידה מילה אמרה ר' ינאי (פי' דלר' אבא שאמר דאפי' מלו בשחרית כיון דלא טריד נמי חייב א"כ אמאי א"ר אבא כגון שקדם ומל את של שבת בע"ש הא אפילו אם מל את של שבת תחלה בשחרית נמי חייב). וע"ז משני בירושלמי בא להודיעך היך דרכן של תינוקות להתחלף (פי' דלעולם אפילו אם מלו בשחרית נמי חייב אלא בא להודיעך איך דרכן של תינוקות להתחלף דכיון דמלו של ע"ש בשבת שהיו סבורים שהוא של שבת. אם כן מסתמא מלו של שבת בערב שבת) אבל באמת אפילו מלו בשבת נמי חייב:
וע"ז אומר הירושלמי על דעתי' דר' זעירא כר' ינאי והוא (ט"ס וצ"ל) על דעתי' דר' אבא כר' ינאי (פי' דלר' אבא שסובר דהא דאמר ר' ינאי והוא שקדם ומל את של שבת בע"ש הוא לאו דוקא אלא דאפי' מלו בשחרית נמי חייב ניחא) דע"כ גבי תינוקות כיון דהוי דבר שיש לו קצבה ע"כ אינו פטור רק אם טריד אבל אם מלו של שבת בשחרית הוי כמו דקדים ושחטינהו לאימורי ציבור ברישא ע"כ חייב על דעתי' דר' זעירא (כצ"ל) כר"מ פי' כיון דר' זעירא סובר דאם מלו בשחרית נמי פטור וא"כ קשה דהא תינוקות הוי דבר שיש לו קצבה ובדבר שיש לו קצבה מחייב ר' יהושע לר' שמעון. ע"ז אומר על דעתי' דר' זעירא אתיא כר"מ דאפי' באימורי ציבור אעפ"י שיש לו קצבה וקדים ושחטינהו לאימורי ציבור ברישא נמי פטור וכמו דאמרינן לעיל דר"מ פוטר אפי' בדבר שיש לו קצבה
וע"כ אמרינן שם אמר ר' מנא קומי ר' יוסה מה דאמר רב חסדא כר' שמעון מה דאמר ר' ינאי כר' מאיר משיבין דבר בין ר"מ לר' שמעון [והק"ע פירש מאי בינייהו בין ר' מאיר לר' שמעון והוא שגה בכל הסוגי'] ובאמת הוא (ט"ס וצ"ל) משיבין דבר מר"מ לר' שמעון (פי' שאמר ר' מנא קומי ר' יוסה דמה שקלו וטרו אמוראי מהא דאמר ר' ינאי כגון שקדם ומל של ערב שבת בשבת וא"כ משמע דדוקא אם מל של שבת בערב שבת שלא נתנה שבת לדחות. אבל אם מלו בשחרית פטור אע"ג דתינוקות הוי דבר שיש להן קצבה ורב חסדא אמר דברי ר' שמעון תיפתר שלא הי' שם חבורה אחת שלא שחטה וע"כ כיון דלא טריד ע"כ בעינן שיהא דבר שאין לו קצבה אבל גבי תינוקות אע"ג דהוי דבר שיש להן קצבה אעפ"כ פטור משום דטריד למול עדיין וא"כ אפילו אם מלו של שבת בשחרית נמי חייב ולמה צריך ר' ינאי לאוקמי כגון שמל של שבת בע"ש וע"כ מקשה ר' מנא דמה דאמר רב חסדא כר' שמעון דלר' שמעון דקאמר דוקא דבר שאין לו קצבה דרישא דמתניתין היא ר' שמעון:
וכמו דאמרינן בפסחים (ד' ע"ב) מאן תנא דשני לי' בין ראוין לשאינן ראוין ר' שמעון וע"כ אומר דלדברי ר' שמעון יהי' חילוק בדבר שיש לו קצבה אם הוא טרוד. וע"כ הא דמחייב באימורי ציבור היינו דוקא אם שחטינהו לאימורי ציבור ברישא דשוב לא טריד ותינוקות אע"ג דהוי דבר שיש לו קצבה אך הא דפטור הוא מטעם שצריך עדיין למולו והוי טריד. והא דאמר ר' ינאי כגון שקדם ומל של שבת בע"ש הוא אליבא דר"מ וכמו דאמרינן בש"ס דילן בפסחים (שם) ר' חייא מאבל ערב אמר ר' מאיר לא נחלקו ר"א ור"י כו' ותסברא מה התם דלא עביד מצוה פטר ר' יהושע כו' וע"ז אמרינן אמרי דבי ר' ינאי רישא כגון שקדם ומל של שבת בע"ש כו' וא"כ הוא אליבא דר"מ. ולדברי ר"מ פטור נמי באימורי ציבור אע"ג דקדים ושחטינהו לאימורי ציבור ברישא אע"ג דהוה דבר שיש לו קצבה. וכן בתינוקות אפי' קדם ומל בשחרית נמי פטור וכמו דאמרינן בפסחים (דף ע"ב שם) אי הכי ר' מאיר אומר אף השוחט לשם אימורי ציבור פטור אע"ג דקדים ושחטינהו לאימורי ציבור ברישא כו'] וע"כ אמר ר' ינאי אליבא דר' מאיר רישא כגון שקדם ומל את של שבת בערב שבת שלא נתנה שבת לדחות (פי' משום שלא נתנה שבת לדחות כלל אבל אם מלו בשחרית ודאי פטור ועל זה מתמה ר' מנא משיבין דבר מר"מ לר' שמעון אשכחנן פלוגא בין ר"מ לר"ש בשיור (פי' שנמצא שבזה יש פלוגתא בין ר"מ לר"ש בשיור) אי אמרינן דאינו פטור רק בנשתייר וטריד עדיין בהם או אפי' שלא נשתייר כגון דקדים ושחטינהו לאימורי ציבור ברישא נמי פטור אפי' בדבר שיש לו קצבה וע"כ אמר הירושלמי אילין תינוקות ספיקות מה את עבד לון כדבר שיש לו קצבה או כדבר שאין לו קצבה. והוא משום דפליג תחילה ר"י ור"מ דלר"י הוא דאין לו קצבה הוא מטעם שלא נתנה התורה קצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל השנה וא"כ לפי"ז הוי תינוקות דבר שאין לו קצבה ולר' יוסי דהא דאין לו קצבה הוא מטעם שאין אתה יכול לעמוד על מנינן א"כ הוי תינוקות דבר שיש לו קצבה דהא יכול לעמוד על מנינן:
וע"ז אומר הירושלמי אילין תינוקות ספיקות מה את עבד לון כדבר שיש לו קצבה או כדבר שאין לו קצבה והוא (ט"ס וצ"ל) אין תעבדינון כדבר שאין לו קצבה אפי' אין שם תינוק אחר למול ואין תעבדינון כדבר שאין לו קצבה וט"ס וצ"ל) כדבר שיש לו קצבה והוא שיש שם תינוק אחר למול וכמו שביארתי דלר"ש בדבר שאין לו קצבה לא בעינן שיהא טריד כמו בפסח דאמר רב חסדא תיפתר דלא הי' שם חבורה אחת שלא שחטה (כמו שהגהתי) ובדבר שיש לו קצבה בעינן דוק' שיהא טריד אבל אם לא טריד חייב והא דסובר ר"ש דחייב באימורין היינו אם קדם ושחטינהו לאימורי ציבור ברישא.
וע"ז אומר איתא חמי הקדים זמנו פטור איחר זמנו חייב, והוא כמו דמקשה הש"ס דילן בפסחים (דף ע"ב) הא דתני ר' חייא כו' אמר ר' מאיר לא נחלקו ר"א ור"י על שהיו לו ב' תינוקות אחד למול בע"ש וא' למול בשבת ושכח ומל את של ע"ש בשבת דחיי' על מה נחלקו על שהיו לו ב' תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת דר"א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר ופריך ותסברא ומה התם דלא עביד מצוה פטר ר' יהושע הכא דקא עביד מצוה מחייבמקשה הירושלמי נמי איתא חמי הקדים זמנו פטו' איחר זמנו חייב (פי' אם הקדים את של שבת בע"ש פטור ואם איחר זמנו שמל את של ע"ש בשבת חייב והא צריך להיות הדין בהיפוך דאם מל של שבת בע"ש דלא עשה מצוה צריך שיהא חייב ואם מל של ע"ש בשבת צריך להיו' פטור דהא עשה מצוה) רב הונא אמר מחלפ' היא מתניתין דתני אמר ר' שמעון לא נחלקו ר"א ור"י על מי שהיו לו למול לאחר השבת ומלו בשבת שהוא חייב (פי' משום דלא עשה מצוה) ועל מה נחלקו על מי שהי' לו למול בע"ש ומל בשבת שר"א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר (פי' משום דעשה מצוה) א"ר יוסי בר' בון מן קושיא מקשה לי' ר' ינאי והוא ששכח ומל של שבת בערב שבת כו' פי' שע"כ תני ברישא דשכח ומל של ערב שבת בשבת דחייב ואמאי הא עשה מצוה ומשני דקדים ומל של שבת בערב שבת ולא נתנה שבת לדחות ועל כן חייב: וכמו שביארתי תחלה דברי ר' ינאי כו':
(ה"ו) מתניתין שחטו שלא לאוכליו ושלא למנוייו כו' שחשו ונמצא בעל מום חייב כו' אמר ר' לעזר למי נצרכה לר' מאיר כו' אין תימר שני' היא שהוא בעל מום ובעל מום אין דרכו להתחלף הרי עגל אין דרכו להתחלף ואמר ר"א דברי ר"מ אפי' עגל אמר ר' יוסי אין יסבור ר"א כר"י אתיא היא דאמר ר' יוחנן בעל מום אין דרכו להתחלף עגל דרכו להתחלף שכן נצרכה לחלל והנה המפרשים נדחקו הרבה בפי' זה הירושלמי:
וע"כ נראה לי להגיה שכן נצרכה לחולין (פי' דלר' יוחנן שסובר דלא בעינן עשה מצוה לפוטרו מחטאת רק כיון שטעה בדבר מצוה אע"ג דלא עשה מצוה נמי פטור וא"כ אמאי חייב אם שחטו ונמצא בעל מום) וע"ז אומר שני' היא שהוא בעל מום ובעל מום אין דרכו להתחלף וע"ז פריך הרי עגל אין דרכו להתחלף ואמר ר' אלעזר אפי' עגל אמר ר' יוסי אין יסבור ר"א כר' יוחנן (פי' דלא בעינן עשה מצוה) אתיא היא דאמר ר' בעל מום אין דרכו להתחלף פגל דרכו להתחלף שכן נצרכה לחלל:
ונראה לי לפרש שכן נצרכ' לחולין (פי' הא דבעינן דרכו להתחלף הוא בחולין) אבל בקדשים אע"ג שאין דרכו להתחלף אעפ"כ טריד בהו לאפוקי בעל מום דלא איחלופי מיחלף ולא אטרודי מטרד וכן אמרינן בפסחים (ד' ע"ב) אמר רב ביבי אמר ר' אלעזר פוטר היה ר' מאיר אפי' עגל של זבחי שלמים ששחטו לשום הפסח א"ל ר' זירא לרב ביבי והאמר ר' יוחנן מודה ר' מאיר בבעלי מומין א"ל בבעלי מומין לא טריד בהו והאי טריד בי' בעא מיניה רבא מרב נחמן חולין לשום פסח מאי לי אמר ר"מ א"ל פוטר היה ר"מ אפילו חולין לשום פסח והא אמר ר' יוחנן מודה הי' ר"מ בבעלי מומין בעלי מומין לא מיחלפי והני מיחלפי וטעמא דר' מאיר משום איחלופי ולא איחלופי והא אמר רב ביבי אמר ר' אלעזר פוטר היה ר' מאיר אפי' עגל של זבחי שלמים ששחטו לשום הפסח אלמא טעמא דר' מאיר משום דטריד א"ל טריד אע"ג דלא מיחלף מיחלף אע"ג דלא טריד לאפוקי בעלי מומין דלא איחלופי מיחלף ולא מטריד טריד וע"ז אומר שכן נצרכה לחולין (פירוש הא דבעינן חלופי מיחלף היינו לחולין דלא טריד אבל בקדשים פוטר היה ר' מאיר אפי' עגל של זבחי שלמים ששחטו לשם פסח משום דטריד אע"ג דלא מיחלף לאפוקי בעלי מומין דלא איחלופי מיחלף ולא מיטרד טריד) ודו"ק ולקמן יתבאר עוד בזה באופן אחר:
עוד שם הא בגלוי חייב אמר ר' יוחנן דר"ש הוא ר' יעקב בר אחא ר' אימי בשם רשב"ל דר"ש הוא ופירש הק"ע דר"ש הוא דסובר כיון שאין בעשייתו מצוה חייב אע"ג דטריד אבל לר' מאיר ראוי שיהיה פטור וקשה הא אמרינן דמחייב ר"מ בבעלי מומין ששחטו אע"ג דלר' יוחנן לא בעינן דעשה מצוה אעפ"כ חייב משום דאין דרכו להתחלף וכמו שביארתי דלא איחלופי מיחלף ולא איטרודי מטריד וא"כ אפי' לר"מ נמי ניחא הא דתנן שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור הא בגלוי חייב וא"כ אמאי מוקי ר' יוחנן כר' שמעון ועוד דלר"ל ודאי קשה דהא ר"ל סובר דאפי' לר' מאיר נמי בעינן עשה מצוה וא"כ אמאי אמר ר"ל דר"ש היא ע"כ נראה לי דהא דאמר הא בגלוי חייב וע"ז אמר ר' יוחנן הא מני ר' שמעון היא הוא משום דקשה להירו' הא דמקש' הש"ס דילן בפסחי' (ד' ע"ג) ר' זריקא בעי לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור שחטו שלא לאוכליו חייב מה תיקן תיקן אם עלו לא ירדו שחטו ונמצא בעל מום חייב מה תיקן תיקן בדוקין שבעין ואליבא דר"ע דאמ' אם עלו לא ירדו שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור הא בגלוי חייב מה תיקן ומשני תיקן להוציא מידי נבילה והירושלמי סובר דזה לא הוי מתקן מה דתיקן להוציאו מידי נבילה כיון שקודם ששחטו היה חי וע"ז אומר הא בגלוי חייב (פי' וא"כ קשה דמה תיקן. וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ו דפסחים ה"א) כל המקלקלין פטורין חוץ מן המבעיר והעושה חבורה בר קפרא אומר אפי' אינו צריך לדם אפי' אינו צריך לאפר א"ר יוחנן והוא שיהא צריך לדם וצריך לאפר א"כ קשה לר' יוחנן במה תיקן אם שחטו ונמצא טריפה בגלוי וע"ז אומר אמר ר' יוחנן דר"ש היא. ר' יעקב בר אחא בשם רשב"ל דר"ש היא ויתבאר זה במה דאמרינן בתמורה (ד' י"ז) דטריפה מעיקרא לא נחתא לה קדושת הגוף ואמרינן התם אמר לך שמואל כו' היכא דלא חזי מעיקר' לא נחתא לה קדושת הגוף והוא כר"ש בתמורה (ד' י"ט). וע"כ כיון דלא נחתא לה קדושת הגוף א"כ אינו קדוש רק לדמים ור"ש לטעמי' דאמר קדשי בד"ה לא בעי העמדה והערכה וגם ר"ש לטעמיה שסובר דפודין את הקדשים להאכילן לכלבים וא"כ תיקן [והוא משום דמשמע בירושלמי דפסחים וברפ"ב דשבת ובפ' בתרא דעירובין דסובר ר' יוחנן דאפי' לר"ש בעינן שיתקן וכמו שכתבו התוס' בפסחים (דף ע"ג) דפליגי אל יבא דר"ש. וע"ז משני ר' יוחנן דאתי כר"ש ור"ש סובר דפודין את הקדשי' להאכילן לכלבים וכמו דאמרי' בתמורה ודף ל"ב) דר"ש סובר דפודין את הקדשי' להאכילן לכלבי' ע"ש ודו"ק וכמו דתנן (פ"ג דמ"ש ד' י"א) צבי שלקחו בכסף מעשר ומת יקבר ע"י עורו ר"ש אומר יפדה ופי' הר"מ והרע"ב דפליגי אם פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ור"ש סובר דפודין את הקדשים להאכילן לכלבים וגם לפי' הר"ש דפליגי אם קדשי ב"ה בעי העמדה והערכה אפ"ה מוכח דר"ש סובר דפודין את הקדשים להאכילן לכלבים ודו"ק ומיירי נמי דנמצא טריפה מחיים כיון שהוא בגלוי איפשר שנודע שהי' טריפה מחיים ודו"ק.
ולפי"ז איפשר לומר דהא דאמרינן שם שכן נצרכה לחלל לא נצטרך להגיה לחולין כמו שביארתי אלא דקאי אמתניתין דשחטו ונמצא בעל מום חייב וא"כ קשה דמה תיקן ולא ניחא לי' להירושלמי לתרץ דאתי כר"ע דאם עלו לא ירדו וע"כ אומר שכן נצרכה לחלל דמיירי כגון שנמצא שהי' בעל מום מחיים ואמרינן בתמורה (דף ל"ב) דבעל מום מעיקרו לא בעי העמדה והערכה. וא"כ יכול לפדותו ולאוכלו וע"ז אומר שכן נצרכה לחלל (פי' בבעל מום ניחא דהוי תיקון שכן נצרכה לחלל) הא בגלוי חייב (פי' דזה ניחא בבעל מום אבל טריפה בגלוי מה תיקן) וע"ז אמר ר' יוחנן הא מני ר"ש היא ומיירי כגון שנמצא שהיא טריפה מחיים וע"כ ניחא דתיקן לפדותו ולהאכילו לכלבים ואליבא דר"ש ובזה יתיישב הא שהקשו התוספות בפסחים (דף ע"ג) בתוד"ה שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור תימא לר"י ואמאי פטור הא לא עשה מצוה ומתניתין אוקימנא כר' שמעון דמחייב לר' יהושע אפי' היכא דלא עשה מצוה וליכא למימר דהכא פטור משום דהוי כאנוס דע"כ לאו מטעם אנוס פטר לי' אלא משום דטעה בדבר מצוה כדמוכח בגמ' דפריך אי רבי אליעזר חטאת נמי חייב דהא לית לי' טעה בדבר מצוה פטור ותירץ ר"י דכל זה מדברי ר' מאיר וא"כ קשה דאיך מוקי לה בירושלמי ר' יוחנן כר"ש אבל לפי מה שביארתי דהטעם הא דטריפה בסתר פטור משום דליכא למימר דנמצאת דהי' טריפה מחיים כיון שהוא בסתר וא"כ קשה דמה תיקן אבל בגלוי ניחא דתיקן וכמו שביארתי אליבא דר"ש וכל זה הוא לשיטת הירושל' אבל לשיטת הש"ס דילן לא ניחא לי' לאוקמי שנמצאת שהי' טריפ' מחיים ועוד דבש"ס דילן הביא ברייתא דהשוחט חטאת בשבת בחוץ חייב שלש חטאות וא"כ מוכח דתיקן להוציאו מידי אבר מן החי ודו"ק ועיין (בפי"ג דשבת ה"ב) מה שביארתי שם בירושלמי ודו"ק]
שם ר' חמא בר עוקבה בשם ריב"ח המושך ידו מפסחו גופו קרב שלמים ר' יונה אמר שלמים כשרים ר' יוסי אמר שלמים פסולים והא תנינן פטור סברין מימר פטור וכשר פתרון לי' פטור ופסול ר' יסא בשם ר' יוחנן אין לך פסח גופו קרב שלמים אלא שאבד ונמצא מאחר שכיפרו הבעלים והא תנינן פטור סברין מימר פטור כשר פתרין לה פטור פסול שמואל אמר כל שאמרו בחטאת מתה כו' גופו קרב שלמים והא תנינן פטור סברין מימר פטור פסול פתרין לה פטור כשר:
והנה משמע דשיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דילן דאמרינן בפסחים (דף ע"ג) איתיביה רב חסדא לרב הונא שחטו ונודע שמשכו בעלים את ידם ותני עלה בחול כו' אי אמרת בשלמא בעי עקירה כו' מרישא הוי שלמים פסולו משום מאי משום ד"א דקא שחיט ליה אחר תמיד של בין הערבים עיבור צורה בעי כו' ולשיטת הירושלמי הוא רק למצוה שלא ישחוט אחר תמיד של בין הערבים אבל לא נפסל הקרבן. ועיין תוס' מנחות (דף מ"ט) בד"ה תלמוד לומר כו' והא דפליגי היינו אם שלמים אחר הפסח בעי עקירה דאי בעי עקירה הויפסח וע"כ הוא פסול אבל אי לא בעי עקירה א"כ ה"ל שלמים וכשר ועל כן אמר רבי יוחנן דאין לך פסח גופו קרב שלמים (פי' בלא עקירה) אלא א"כ נמצא מאחר שכיפרו הבעלים ושמואל אמר כל שבחטאת מתה גופו קרב שלמים א"כ כיון שמתו הבעלים אם כן הוי כחטאת שמתו בעלי' וכן משכו הבעלים נמי כיון שאין לו בעלים ובחטאת כל שאין לו הבעלים מתה וה"נ בפסח גופו קרב שלמי':
עוד שם ר' יוסא בשם ר' יוחנן דר' יהודה היא דתנינן תמן אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי ר' יהודה ור' יוסי מתיר ר' זעירא בעי קומי ר' מנא כו' פטור וכשר א"ל תנינן הכא פטו' ותנינן תמן כשר והנה הק"ע והפ"מ כולם פירשו בדוחק ולי נראה דהכי פי' דתנינן הכא פטור ותנינן תמן כשר והוא כמו דתנן בפסחי' (ד' צ"ג) הפסח שנמצאו קודם שחיטת הפסח כו' אחר שחיטת הפסח קרב שלמים וכן תמורתו אלמא דהוי מעצמו שלמים ולא בעי עקירה וע"כ קרב שלמים וכן תמורתו ור' יוחנן קאמר דדוקא שנמצא אחר שכיפרו הבעלי' לא בעי עקירה ושמואל סובר דאפי' משכו הבעלים את ידיהם הוי כמו חטאת בלא בעלים וע"כ גופו קרב שלמים וע"כ אומר שפטור וכשר כדתנן במתניתין לקמן (ד' צ"ה):
ונראה לי דהא דאמר ר' יוסא בשם ר' יוחנן צריך לגרוס אח"ז ר' יוחנן בשם ר' יוחנן דר' יהודה הוא דתנינן תמן שוחטין את הפסח על היחיד דברי ר' יהודה ר' יוסי מתיר (פי' דר' יוחנן מתרץ אליבא דשמואל שסובר דלא בעי עקירה ומשכו הבעלים את ידם הוי ממילא שלמים (והא דנשחט אחר תמיד של בין הערבים לשיטת הירושלמי אינו פסול כמו שביארתי):
אעפ"כ קשה דהיכן מצינו פטור וכשר. וע"ז אומר דר' יהודה דתנינן תמן אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי ר' יהודה ר' יוסי מתיר וא"כ איפשר לומר דמיירי שמשכו הבעלים מן הפסח ונשאר רק יחיד. וא"כ כיון דבדיעבד אם זרק הורצה כמו דאמרינן לקמן (פ"ח דפסחים ה"ז) אמר ר' יוחנן מודה ר' יודה שאם עבר וזרק את הדם הורצה א"כ אכתי קאי לשם פסח וא"כ פסול דלא אמר ר' יוחנן אלא דאם זרק הורצה אבל אם לא זרק לא הורצה ע"כ הוא פסול ואעפ"כ לא הוי שלמים כיון דאכתי פסח הוא דהא אם זרק הורצה וע"כ הוא פטור מחמת דהוא אנוס ואפ"ה אינו כשר דלא הוי שלמים כיון שיש עדיין א' מהבעלים ואם זרק הורצה אעפ"כ הוי פסול דהא אין מניחין לו לזרוק ודו"ק: