שם (ה"א) בעון קומי ר' זעירא בין רגל לרגל מהו שיעבור (פי' אם זהו כמו שאם עברו עליו ג' רגלים שבכל יום ויום עובר על בל תאחר וכמו דאיתא בר"ה (ד' ו') וה"נ לענין עשה דכיון שעבר עליו רגל א' עובר בעשה אם עובר בכל יום לאחר הרגל ודלא כמו שכתב הק"ע דדוקא אם עלה בין רגל לרגל:

וע"ז אומר התיב רבי בא והתני' חגיגה שלא קרבה בראשון תקרב בשני ומתירין לו לעבור פי' דאי אמרינן דבכל יום ויום עובר בעשה א"כ איך תני דחגיגה שלא קרבה בראשון הקרב בשני הא בכל יום עובר על בל תאחר.

והנה מהירושלמי הזה לכאורה מוכח דלא כמו שכתב הט"א שהקשה דאי אמרינן כיון שעבר עליו רגל א' עובר בעשה. א"כ תקשה מהא דתנן פ"ק דחגיגה (דף ט) מי שלא חג יו"ט ראשון של חג חוגג את כל הרגל ויו"ט אחרון של חג ומשמע דאפי' לכתחילה יכול להמתין מלחוג עד יום טוב אחרון מדלא הני לישנא דדיעבד ואם כן כיון דיו"ט אחרון רגל בפני עצמו הוא כדאמרינן בסמוך שמיני רגל בפני עצמו הוא וא"כ אמאי ממתין לכתחילה מלהביא חגיגה עד יו"ט אחרון הא עובר בעשה ותירץ דלפי שכתבו התוס' בר"ה (ד' ז) בד"ה והרי רגלים דלא חיילי מאורתא דמשני לאתויי מעיקרא מחוייב וקאי ופירש הקונטרס להביא קרבן מחוייב ועומד הוא משעה שנדר והיה לו להקריבו מערב הרגל וכתב הט"א דאם מקצת מן ליל יו"ט קודם שנדרו או לחובתו אין אותו רגל עולה למנין שלשה רגלים ללאו דב"ה ולא לרגל א' לעבור בעשה ואם כן קרבן ראי' וחגיגה דאין חובתן חל עד היום של יום טוב ראשון והוא זמן הקרבה ולא בליל יום טוב ראשון ואינו עובר בעשה אם עבר אותו רגל שנתחייב בהן אין אותו רגל עולה למנין שלשה רגלים ולא לרגל א' לעבור בעשה הואיל ועבר ליל יום טוב ראשון קודם שנתחייב בהן:

וא"כ מוכח מהירושלמי כמו שכתב הט"א דהא פריך מחגיגה שלא קרבה בראשון תקרב בשני ומתירין לו לעבור פי' ואי אמרינן דאם עבר רגל אחד עובר בכל יום אם כן איך תני דהקרב בראשון וא"כ מוכח דס"ל דבחגיגה נמי עובר ברגל הראשון בעשה אלא ודאי שהוא כמו דמסיק אח"כ דאי אמרי' דלילה אין מחוסר זמן ע"כ מצטרף לשאר הרגל ועובר בעשה:

[עוד איפשר לומר דמהירושלמי אין ראי' דהירושלמי אזיל לשיטתי' דאמרינן בירושלמי אח"כ אחד בכור ואחד כל הקדשים עובר עליהם משום רגלים בלא שנה שנה בלא רגלים ניחא רגלים בלא שנה שנה בלא רגלים תמן אמרין תיפתר שהי' מחוסר זמן לפסח כמה דאת אמר תמן הראוי למקצת שנה ראוי לכולה ואמור אף הכא הראוי למקצת פסח ראוי לכולה כו' וא"כ שיטת הירושלמי דלא כשיטת הש"ס דילן. דאפי' מקצתו ראוי נמי עובר בבל תאחר וכמו שכתבו התוס' בפ"ק דר"ה (ד' ו') בד"ה שנה בלא רגלים כו' דאי בדאקדשי' בתוך הרגל כו' ובירושלמי מפרש תיפתר כגון דאקדשי' כשהי' מחוסר זמן בפסח. ולקמן אין משמע כן דאמרינן אין מונים שנה לבכור אלא משעה שראוי להרצאה עכ"ל וכן אמרינן בירושלמי (פ"א ה"א) אמר רב הונא זאת אומרת ימים שהבכור מחוסר זמן בהן עולין לו מתוך שנתו כו' וא"כ כיון דסובר הירושלמי דכל הראוי למקצת ראוי לכולו ע"כ סובר דבחגיגה נמי ברגל ראשון עובר בבל תאחר אע"ג דאין חיובו בליל יו"ט ראשון אבל לשיטת הש"ס דילן איפשר דאינו עובר בחגיגה בבל תאחר אעפ"כ קשה לשיטת הירושלמי מהא דמשמע דיכול לאחר עד יו"ט אחרון וא"כ קשה דהא עובר בעשה וא"כ צריך לתרץ דאעפ"כ כיון דהוי חשלומין דראשון ע"כ אינו עובר עד שיעברו ימי התשלומין וא"כ ניחא לשיטת הש"ס דילן ודו"ק]:

שם (בירושלמי) ועוד מן הדא ועשית בעשה השמור בל"ה כלום הוא עובר על עשה ועל ל"ת לא עד שיעבור ג' רגלים ונראה לי לפרש שרוצה לפשוט הבעי' דבין רגל לרגל אינו עובר דאם עובר א"כ איך תני' לעשות בעשה תשמור בל"ת פי' אם עבר ג' רגלים עובר בעשה ול"ת דברגל א' אינו עובר בל"ת וע"ז אומר כלום הוא עובר בעשה ול"ת לא מד שיעברו ג' רגלים וא"כ אי אמרינן דאם עבר רגל א' עובר בעשהאפי' בין רגל לרגל א"כ האיך אומר דאם עברו עליו ג' רגלים עובר בעשה ולית הא מכי עבר רגל אחד עובר בעשה ג"כ. ואמאי קאמר דאם עבר עליו ג' רגלים עובר בעשה ול"ת דהא ודאי מיירי בעבר עליו ג' רגלים וכמו דאמר בירושלמי כלום הוא עובר על עשה ול"ת לא עד שיעברו עליו ג' רגלים אלא ודאי דעל רגל ראשון עובר רק בעשה א' אבל בין רגל לרגל אינו עובר אבל מכי עבר עליו ג' רגלים עובר על עשה אפי' בין רגל לרגל וע"כ קאמר דעובר על עשה ול"ת:

וע"ז אומר ר' אבין בשם רבנן דתמן באומר הרי עלי עולה להביא' בשני בשבת כיון שבא שני בשבת ולא הביאה עובר (פי' על עשה ול"ת) וא"כ לא קשי' דהא כבר עבר על עשה ברגל ראשון דכאן לא מיירי ע"י שיעברו עליו ג' רגלים דכיון דקבע בשני בשבת מחויב מיד להביא ואם לא הביא עובר בעשה ול"ת וע"ז אומר שלמה שנתו אתה מפיל יום אחרון והוא עובר על כל יום ויום אין כיני עברו עליו ג' רגלים הוא עובר על כל רגל ורגל:

ונראה לי דזה הוא פשיטות ג"כ לזה הבעי' דבעי ר' זעירא בין רגל לרגל מהו שיעבור דאם איתא דעובר בין רגל לרגל בעשה א"כ אמאי כתיב שנה בשנה תאכלנו וא"כ ודאי לא הוי רק עשה הא על עשה עובר ברגל א' וא"כ למה לי קרא דשנה בשנה תאכלנו. אלא ודאי דעל רגל א' אינו עובר רק בעשה אבל אח"כ אינו עובר על ימים שבין רגל לרגל. אבל אם שלמה שנתו אתה מפיל יום אחרון והוא עובר על כל יום ויום וא"כ מוכח מזה דאינו עובר על עשה בין רגל לרגל:

אך לפי"ז נצטרך לומר דעל שנה אינו עובר רק בעשה ובש"ס דילן בפ"ק דר"ה (ד' ו') א' בכור וא' כל הקדשי' כיון שעברו עליהם שנה בלא רגלים ורגלים בלא שנה עובר בבל תאחר וא"כ מוכח דבשנה בלא רגלים עובר בבל תאחר (ובאמת לשיטת בעל המאור אינו עובר בבל תאחר רק ברגלים אבל לא על הא דשנה בשנה כו' דבזה אינו עובר רק בעשה כמו שאבאר לקמן.

אך לשיטת הירושלמי אינו מוכרח דאמרינן שם בירושלמי אחד בכור ואחד כל הקדשים עובר עליהם משום רגלים בלא שנה שנה בלא רגלים. ולא קאמר דעובר משום בל תאחר וא"כ דס"ל דשנה בלא רגלים עובר בעשה (דבאמת קצת קשה דמ"ט עובר בלאו דליכא למימר כיון דאמר רחמנא אייתי ולא אייתי ממילא קם לי' בבל תאחר דא"כ אמאי אינו עובר בלאו ברגל א' כמו דאיתא בר"ה (ד' ד') ור"מ כיון דאמר רחמנא אייתי ולא אייתי ממילא קם לי' בבל תאחר. וע"כ כיון שלשיטת הירושלמי לא הוי רק בעשה א"כ מוכח דעל רגל אחד אינו עובר בין רגל לרגל. דאל"כ הרי כבר עבר על עשה מרגל א' אך לפי"ז לא יתיישב קצת דא"כ קרא דתאכלנו שנה בשנה אינו רק אם עבר בעשה על רגל א' והא דתאכלנו שנה בשנה היינו שלאחר שנה עובר בכל יום והא קרא כתיב תאכלנו שנה בשנה ואיפשר לומר דע"כ כתיב תאכלנו שנה בשנה דהיינו לענין שהבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד וכמו דאמרינן לקמן כתיב לפני ד' אלקיך תאכלנו שנה בשנה שנה לו ושנה לתמורתו שנה לתם ושנה לבעל מום שנה לבכור ושנה לקדשים שנה בשנה מלמד שהבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד:

עוד אמרינן שם בירושלמי ר' בון בר חייא בעי שלמה שנתו בעצרת איפשר לומר הוא אינו כשר ועובר כהדא לא ילין חלב חגי עד בוקר ואימורי חול קריבין ביו"ט כו' אמרה תורה הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא בוא לידי בל תלין והכא הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תאחר א כמו דבבל תלין עובר על שהי' לו להקריבו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תלין ה"נ הי' לו להקריב שלא יבוא לידי בל תאחר):

והנה הק"ע הקשה דה"ל למיפרך אם עצרת רגל ראשון אמאי יעבור בעשה כו' ולי נראה לבאר דקאי על הא דהכריחו מתחילה לפי מה שביארתי דבין רגל לרגל אינו עובר דאל"ה אמאי אמרינן דעובר בעשה דשנה לפי שיטת הירושלמי דמשמע דאינו עובר רק בעשה הא בלא"ה עובר משום עשה דרגל א' וע"כ מוכח מזה דמשום שנה שעבר עובר אח"כ אם שלמה שנתו על כל יום ויום משא"כ משום עשה דרגלים:

וע"ז בעי ר' בון בר חייא אם שלמה שנתו בעצרת אם עובר דאעפ"י שהוא אנוס אעפ"כ עובר. משא"כ ברגל א' אינו עובר אם הוא אנוס דעשה הוא מדכתיב ובאת שמה והבאתם שמה וא"כ כיון דהמצוה הוא להקריב הקרבן וא"כ אם הוא בעצרת אינו יכול להקריבו אבל לענין בל תאחר דממילא קא אתי או לענין דשנה בשנה תאכלנו א"כ כיון דקאמר דשנה בשנה תאכלנו היינו שצריך לראות מתחילה שיאכלנו שנה בשנה ע"כ אפי' שלמה שנתו בעצרת נמי וא"כ מוכח דאיפשר לומר הא דכתיב שנה בשנה תאכלנו היינו לענין אם הי' אנוס שלא הי' יכול לבוא א"כ פטור מהעשה. אבל משום חיוב דתאכלנו שנה בשנה צריך לראות מתחילה שלא יעבור ועיין בפ"י ובצל"ח בביצה (דף י"ט) שתירץ שם קושית הח"צ דלענין העשה אינו עובר רק אם יכול להקריב אבל לענין בל תאחר כיון דממילא קא אתי עובר אפי' אם הוא אנוס וא"כ לא מוכח דאינו עובר בין רגל לרגל. דדילמא הא דשנה בשנה תאכלנו להורות אפי' אם הוא אנוס דשלמה שנתו בעצרת.

וכן מוכרחין אנו לומר דלר"מ כיון דברגל א' עובר על בל תאחר א"כ לענין מאי כתיב שנה בשנה. אלא ודאי דיש חילוק דברגל אחד כיון דהוא רק מדכתיב ובאת שמה והבאתם שמה ע"כ אינו עובר אם הוא אנוס לעלות לרגל אבל משום שנה בשנה עובר אפי' אם הוא אנוס והא דלא פשיטא ליה להירושלמי בזה להכריח מהא דר"מ הוא משום דבירושלמי ליתא כלל להא דר"מ ועיין בירושלמי לעיל מאן תנא רגלים ר"ש היא כו' וע"כ כיון דליתא לדר"מ בירושלמי ע"כ בעי לה שלמה שנתו בעצרת אבל לשיטת הש"ס דילן אפי' באונס נמי עובר:

עכ"פ מדבעי' ליה שלמה שנתו בעצרת משמע דמיבעי' ליה דוקא על הא דשנה בשנה תאכלנו אבל לא על רגל אחד וכמו דמסיק אמרה תורה הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תלין והכא הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תאחר משמע דדוקא לענין לאו דבל תאחר ולפי מה שביארתי הוא אפי' לענין שנה בשנה דליכא לאו לפי שיטת הירושלמי. והא דקאמר שלא יבוא לידי בל תאחר הוא לכלול רגלים ג"כ אבל אעפ"כ אינו מוכח בדברי הירושלמי שיעבור על בל תאחר דעל שנה בשנה בלא רגלים אינו עובר רק בעשה ואיפשר דסובר כמו בהש"ס דילן דעובר בלאו ג"כ:

והנה באמת הבעה"מ סובר דעל הא דשנה בשנה אינו עובר רק בעשה והקשה ע"ז החכ"צ (שאלה י"ג) דהא עשה ברגל א' איתא ולפי מה שביארתי שיטת הירושלמי הוא מפלפל בזה דתחילה רצה לומר דנ"מ דעובר בכל יום ויום משא"כ בעשה דרגל א' אינו עובר בכל יום. או לענין אם הוא אנוס מלהביא כמו שביארתי תחילה ודו"ק:

ובאמת לשיטת הירושלמי צ"ל דס"ל דבשנה בלא רגלים אינו עובר רק בעשה דהבעה"מ הקשה אהא דאיתא בר"ה (ד' י') אלא שנה בלא רגלים היכי כו' הניחא למאן דאית ליה כסדרן כו' והקשה הבעה"מ מהא דאית' שם בר"ה (ד' ד') וכן היה ר"ש בן יוחאי אומר רגלים פעמים ג' פעמי' ד' פעמים חמשה ואם מחויב בשנה בלא רגלים א"כ בודאי עובר בד' רגלים או בחמשה משום שנה ותירץ ע"ז ב' תירוצים הא' דבשנה בלא רגלים אינו עובר רק בעשה ועוד תירץ דנ"מ לעבור עליו בכל יום ויום דכיון דעבר על בל תאחר דרגלים מאחר דבראיית פנים הוא יום אחד כך בכל יום עובר בב"ת אבל התלוי בשנה אינו עובר אלא על כל שנה ושנה כמו שנאמר תאכלנו שנה בשנה:

ולפי מה דאיתא בירושלמי הוא בהיפוך דאיתא שם שלמה שנתו אתה מפיל יום האחרון הוא עובר על כל יום ויום אין כיני עברו עליו ג' רגלים אתה מפיל רגל האחרון והוא עובר על כל רגל ורגל וא"כ עובר על הא דשנה בשנה בכל יום ויום וברגלים אינו עובר רק אח"כ על כל רגל ורגל וא"כ תיקשה להירו' הא דאיתא שם מאן תנא רגלים ר"ש דר"ש אומר ג' רגלים כסדרן כו' פעמים ה' פעמים ד' פעמים ג' לפני עצרת ה' לפני החג ד' לפני פסח ג' וא"כ תיפוק לי דעבר משום שנה בלא רגלים. דהא הירו' סובר דמשום שנה בשנה עובר בכל יום וברגלים עובר אח"כ בכל רגל ורגל. אלא ודאי דשיטת הירו' דעל שנה בשנה תאכלנו אינו עובר רק בעשה. וכמו שאומר אח"כ אחד בכור ואחד כל הקדשים עובר עליהם משום רגלים בלא שנה שנה בלא רגלים ולא קאמר דעובר על בל תאחר והוא משום דעל שנה בשנה אינו עובר רק בעשה ודו"ק]:

שם א"כ למה נאמר ובאת שמה והבאתם שמה אלא זה רגל הראשון שפגעת בו וקש' דאמאי לאוקשה הירושלמי על זה כמו דמקשה בש"ס דילן בר"ה (ד' ו') על הא דאמר רבא כיון שעובר עליו רגל א' עובר בעשה ואמרינן מיתיבי העיד ר' יהושע ור' פפייס על ולד שלמים שיקרב שלמים א"ר פפייס אני מעיד שהי' לנו פרה של זבחי שלמים ואכלנו בפסח ואכלנו ולדה שלמים בחג בשלמא בפסח לא אקרבוה אימר דמחוסר זמן הוי אלא ולדה בעצרת היכי משהי לה כו' ואמאי לא מקשה הירושלמי ג"כ על הא דאמר דמרגל ראשון עובר בעשה:

ע"כ נראה לי דלכאורה מה מקשה הש"ס אלא ולדה בעצרת היכי משהי לה דילמא ס"ל כמ"ד נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט וא"כ לא הי' יכול לקרב בעצרת (והט"א מקשה דילמא היה בשבת) וע"כ תירץ הט"א דכיון דעצרת יש לו תשלומין כל שבעה לענין ראיה וחגיגה דינו לענין ב"ת כשאר רגלים ונמשך זמנו כל שבעה לענין בל תאחר:

וע"כ מקשה הש"ס מהך מתניתין אבל הירושלמי ס"ל, דאע"ג דיש לו תשלומין כל שבעה אעפ"כ אינו לענין בל תאחר הראיה דאיתא בירושלמי שם ר' בון בר חייא בעי שלמה שנתו בעצרת איפשר לומר הוא אינו כשר ועובר כהדא לא ילין חלב חגי עד בוקר ואימורי חול קריבין ביו"ט כו' אמרה תורה הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תאחר. ולא משני דעובר משום שיכול להקריב בתשלומין של עצרת אלמא דס"ל דאם לא היה מיחייב ע"י שיכול להקריב בתשלומין של עצרת דכיון דפטור משום עובר הרגל ע"כ לא מיחייב משום תשלומין וע"כ מוכרח לומר דהקריבהו תחילה שלא יבוא לידי בל תאחר:

וע"כ לא מקשה מידי ממתניתין שאכלנו ולדה שלמים בחג בעצרת לא היו יכולים להקריב משום דנדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט וע"כ כיון דאינו יכול להקריב ברגל א"כ ממילא לא עובר בעשה וכבר ביארתי דהא דאיתא בירושלמי הקריבהו תחילה שלא יבוא לידי בל תאחר היינו דוקא בג' רגלים ולענין לאו דבל תאחר ע"כ צריך להביא מתחילה שלא יבוא לידי בל תאחר משא"כ בעשה דרגל א' כיון שאינו יכול להקריב ברגל א"כ לא עבר בעשהוע"כ אינו מקשה הירושלמי מהא דהעיד ר' יהושע ור' פפייס. והש"ס דילן אינו מקשה מהא דשלמה שנתו בעצרת דלהש"ס דילן כיון שיכול להקריב בתשלומין של עצרת על כן עובר בבל תאחר ודו"ק:

שם ר' בון בר חייא בעי קומי ר' זעירא כתיב לא יבקר בין טוב לרע עבר וביקר מהו שיעבור א"ל כל דבר שבא להתיר אינו עובר (פי' שזה לא נאמרה ללאו אלא דקאמר שלא יבקר פי' שאין צריך לבקר וע"כ אינו עובר) מה בא להתיר כאן התורה התירה להקדיש בעלי מומין (פי' וע"כ אמר לא יבקר פי' שא"צ לבקר וע"כ אינו עובר):

עוד שם תמן תנינן ביום השמיני מביא שלש בהמות חטאת ואשם ועולה והדל היה מביא חטאת העוף ואין חטאת העוף מחוסרת זמן אצל אשם. אמר רבי אלעזר כאן התורה התירה להקדיש מחוסר זמן (וכתב הק"ע ופריך ואין חטאת העוף מחוסרת זמן קודם שהביא אשם שהאשם תחילה לקרבנותיו כו' ומשני כאן גבי מצורע התורה התירה להקדיש מחוסר זמן דהא כתיב וביום השמיני יקח שני כבשים דמקדיש שניהם כאחת. והנה הק"ע לא ביאר הטיב הירושלמי הזה וכן הפ"מ נדחק בזה בהרבה דחוקים:

ע"כ נראה לי לבאר שמקשה הירושלמי על הא דתנן (פי"ד דנגעים) ביום השמיני מביא ג' בהמות חטאת ואשם ועולה והדל היה מביא חטאת העוף ועולת העוף וע"ז פריך דאיך תנן חטאת ואשם ועולה הא תנן בזבחים (דף צ) כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות חוץ מאשם מצורע מפני שהוא בא על הכשר. וא"כ ה"ל לתנא למיתני אשם וחטאת ועולה וע"ז אומר ואין חטאת העוף מחוסר זמן אצל אשם (והוא ט"ס וצ"ל) ואין חטאת מחוסרת זמן אצל אשם דהא במצורע האשם קודם מפני שהוא בא על הכשר. ותנן בזבחים (דף פ"ט) חטאת העוף קודמת לעולת העוף וכן בהקדישה ופירש"י כשהוא מפריש את קינו קורא שם לחטאת תחילה. וח"כ באשם נמי צריך להקדיש האשם תחילה במצורע מפני שהוא בא על הכשר וא"כ איך תנן בנגעים (שם) ביום השמיני מביא שלש בהמות חטאת ואשם ועולה הא כיון שצריך להקדיש האשם תחילה צריך להקדישו נמי תחילה. וע"ז פריך ואין חטאת מחוסר זמן אצל האש

וע"ז משני אמר ר' אלעזר כאן התירה התורה להקדיש מחוסר זמן (פי' שבכאן התורה התירה להקדיש מחוסר זמן) (פי' משום דכתיב (ויקרא י"ד) וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת בת שנתה תמימה כו' ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אותו לאשם כו' ואח"כ כתיב ועשה הכהן את החטאת וכפר על המטהר מטומאתו ואחר ישחט את העולה כו' וא"כ שוחט תחילה החטאת ואח"כ העולה ותחילה כתיב וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים והיינו א' לאשם וא' לעולה (וכן כתב הרמב"ן יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת לא פירש הכתוב מה יפשה בשני הכבשים וכבשה אבל כתב בכבש האחד שיקריב אותו לאשם וכתב שיעשה החטאת ואחר ישחט העולה וזה בעבור שכבר כתב בפ' ויקרא בחטאת שתהיה נקבה וכתב בכל עולה שהוא זכר לכך לא הוצרך להאריך כי בידוע שהכבש השני יהיה עולה והכבשה היא החטאת):

וא"כ קשה דאיך כתיב וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים דהיינו הא' לאשם ואחד לעולה וא"כ מקדיש העולה קודם לחטאת ואם כן קשה דכיון שהחטאת קודמת לעולה א"כ צריך להקדיש החטאת תחילה כמו דתנן בזבחים (ד' פט) חטאת העוף קודמא לעולת העוף וכן בהקדישה אלא ודאי שבכאן התורה התירה להקדיש מחוסר זמן וע"כ יכול להקדיש העולה קודם החטאת אע"פ שקרב אח"כ וע"כ תנן נמי במתניתין (פי"ד דנגעים) ביום השמיני מביא שלש בהמות חטאת ואשם ועולה אע"ג דאשם קודם דהא האשם בא להכשר וא"כ היה צריך להקדיש האשם תחילה מפני שבכאן התירה התורה להקדיש מחוסר זמן. דהא כתיב וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת כו' וא"כ מקדיש העולה קודם החטאת והחטאת צריך להיות תחלה כמו דבכל מקום החטאת קודמת לעולה וכן כתב אח"כ והעלה העולה (ועיין בפסחים ד' נט) ומי קרבה עולתו קודם לחטאתו ראשון והתני' והקריב את אשר לחטאת ראשונה מה ת"ל אם ללמד שתהא קודמת לעולה הרי כבר נאמר ואת השני יעשה עולה כמשפט כו' וקיי"ל דאפי' חטאת העוף קודמת לעולת בהמה אמר רבא שאני עולת מצורע דרחמנא אמר והעלה הכהן את העולה שהעלה כבר וכתבו התוס' דווקא בדיעבד דהא כתיב בהדי' ואחר ישחט את העולה וא"כ קשה דאיך כתיב במצורע וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה א' בת שנתה. ואם כן מקדיש העולה קודם לחטאת וא"כ מוכח דכאן התורה התירה להקדיש מחוסר זמן וא"כ ה"נ תנן דמביא שלש בהמות חטאת ואשם ועולה אע"ג דהאשם קרב תחילה אף על פ"כ יכול להקדיש החטאת תחילה משום שבכאן התירה התורה להקדיש מחוסר זמן ודו"ק:

עוד שם בירושלמי כתיב ובשמיני יביא (פי' דכתיב בנזיר טמא) (במדבר ו') וביום השמיני יביא כו' וקאי אהא דכתיב וזאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו יביא אותו וקיצר בהכתובים וקאי אנזיר ולא אמצורע (ולא כמו שפי' הפ"מ) עבר ולא הביא מהו שיעבור אמר ליה כל דבר שבא להתיר אינו עובר מה בא להתיר אמר רבי אלעזר כאן התירה התורה להקדיש מחוסר זמן:

והנה הפ"מ פירש דקאי אמצורע והק"ע פירש דקאי על נזיר ונדחקו הרבה בפירושיהם. ע"כ נראה לי לבאר ומיבעי' ליה אם לא הביאו המצורע והנזיר ביום הבאת קרבנותיהם אם הם עוברים בבל תאחר וע"כ אמר לו כל דבר שבא להתיר אינו עובר והוא כהיא דאמר ר' אלעזר כאן התירה התורה להקדיש מחוסר זמן והוא משום דכתיב וזאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו כו' והקריב את קרבנו לה' כבש בן שנתו המים א' לעולה וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל אחד חמים לשלמים וא"כ קשה דהא בכל מקום החטאת קודמת לעולה ואפי' חטאת העוף קודמת לעולת בהמה וא"כ איך כתיב והקריב את קרבנו לה' כבש בן שנתו תמים א' לעולה וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת הא החטאת קודמת לעולה ותנן בזבחים וכן בהקדישה וא"כ איך מקדים העולה תחילה אלא דצריך לומר דכאן התורה התירה להקדיש מחוסר זמן וע"כ כיון שבא להתיר אינו עובר על בל תאחר דהא דאמרה התורה והביא היינו שהתירה להקדיש מחוסר זמן דהא בהקרבה החטאת תחילה וא"כ צ"ל בהקדישה כן. אם כן הא דכתיב עולה תחילה הוא משום דכאן התירה התורה להקדיש מחוסר זמן וע"כ אינו עובר על בל תאחר. דכל שבא להתיר אינו עובר.

ויתבאר זה ע"פ מה דאיתא בירושלמי (פ"ו דנזיר ה"ז) תגלחת הטהרה כיצד היה מביא שלש בהמות חטאת עולה ושלמים שוחט את השלמים ומגלח עליהן דברי ר' יהודה ר"א אומר לא היה מגלח אלא על החטאת שהחטאת קודמת בכל מקום ואמרינן שם מאן תנא כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות ר"א וצריך לגרוס אמר ר"א ד"ה הא כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות ועיין בק"ע שנדחק בזה ולי נראה דלכאורה דלר' יהודה שאומר דמגלח על השלמים אם כן שלמים קרבים תחילה וע"ז אומר מאן תנא כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות ר"א פירוש שאומר דלא היה מגלח אלא על החטאת וע"כ החטאת קריבה משא"כ לר"י שאומר דעל השלמים היה מגלח א"כ היה מביא שלמים תחילה. וע"ז אומר ד"ה היא כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות והא דקאמר ר"י שמגלח על השלמים היינו על השלמים שמביא לבסוף:

והוא כמ"ש הרמב"ם (פ"ח מה' נזירות) תגלחת הטהר' כיצד היא כשיגמור הנזיר ימי נזירו' מביא ג' בהמו' כבש לעול' וכבשה לחטאת ואיל לשלמים כו' ושוחט החטאת תחילה ואח"כ העולה ואח"כ שלמים ואח"כ מגלח וא"כ הא שאמר ר יהודה דמגלח על שלמים מודה דצריך שיקריב החטאת תחילה אלא דמגלח על השלמים. וכמו שכתב שם המ"ל דהנכון כמ"ש הלח"מ והתוי"ט דר"י ס"ל דלעולם חטאת קודמת אלא דס"ל דאינו מגלח אלא עלהשלמים כו' ופשטא דמתני' הכי משמע דהקדים החטאת ולדברי התוס' שכתבו דלר"י שלמים קודם קשה דלא הקשו בזבחים (דף צ') מדברי ר"י הללו שהרי הקשה מדברי ר"א ואמרו למקראה הקדימה הכתוב ולפי מה שביארתי הוא מפורש בירושלמי דר"י לא פליג אהא דהחטאת קודמת והא שכתב הרמב"ם תגלחת הטהרה כיצד הוא כשיגמור הנזיר ימי נזירותיו מביא שלש בהמות כבש לעולה וכבשה לחטאת ואיל לשלמים וא"כ היה צריך להפריש תחילה החטאת אך שהרמב"ם כתב כמו שכתוב במקרא והקריב את קרבנו כו' כבש בן שנתו תמים א' לעולה וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל א' תמים לשלמים ואע"ג דבהקרבה החטאת קודמת אך כאן התירה התורה להקדיש מחוסר זמן כמו דאיתא בירושלמי:

ובזה יתבאר הא דאמרינן בזבחים (דף צ) אמר רבא למקראה הקדימה הכתוב ופירש"י שתהא נקראת בענין תחילה. אבל בעבודתו חטאת קודמת כו' והתו' כ' למקראה הקדימה הכתוב פי' בקונט' שתהא נקראת בענין תחילה ותימא מה חידוש הוא זה ומפרש הר"ר חיים להקדישה תחילה שיקדיש העולה קודם החטאת אבל להקריב חטאת קודמת והא דתנן וכן בהקדישה מתני' לא מיירי ביולדת אע"ג דמשמע קצת דאכל מה דתנן חטאת קודמת לעולה בהקרבה בכל הנהו וכן בהקדישה וק' לפירושו מהא דאמרינן בערכין (ד כא) חייבי חטאו' אין ממשכנין אותן חייבי עולו' ממשכנין אותן ופעמים שחייבי עולות אין ממשכנין אותן ופריך מאי ניהו אי נימא עולו' יולדו' פי' דא"צ למשכנה משום דאי איפש' לה להביא חטא' עד שתביא עולתה והאמר רבא למקראה הקדימה הכתוב ואי כפירוש הר"ר חיים כיון דצריכה להקדיש עול' קודם לחטאת א"כ אין צריך למשכן וע"כ תביא שתיהן עכ"ל:

אבל לפי מה שביארתי מהירושלמי ניחא דהא דאמרי' למקראה הקדימה הכתו' הוא דלא כמו שפי' הר"ר חיים שהדין הוא להקדישה תחילה אלא שמותר להקדישה תחילה וכמו דאיתא בירושלמי כאן התורה התירה להקדיש מחוסר זמן. וה"נ ביולדת למקראה הקדימה הכתוב פי' שמותר להקדיש תחילה ולפי"ז לא קשה מההיא דערכין דקאמר ופעמים שחייבי עולות אין ממשכנין אותה ופריך מאי ניהו אילימא עולות יולדו' (פי' שאין צריך למשכנה משום דאי איפשר להביא חטאת עד שתביא עולתה והאמר רבה למקראה הקדימה הכתוב (פי' שמותר להקדיש העולה קודם החטאת וכאן התירה התורה להקדיש מחוסר זמן ואם כן אמאי אין ממשכנין הא יכול נמי להקדיש החטאת תחילה גם כן ולהקריבה ודו"ק:

וע"ז אומר אמר ר' יוסי בר' בון כל שבעה אין אומר לו הבא מכאן ואילך אומר לו הבא (פי' דר' יוסי בר' בון פליג אהא דאמר תחילה שבמצורע ובנזיר כיון דעיקר הכתוב הוא שהתירה התורה להקדיש מחוסר זמן ע"כ אינו עובר בב"ה) ור' יוסי ברבי בון פליג דאע"פ שהכתוב משמיענו שמותר להקדיש מחוסר זמן אעפ"כ עובר בב"ת וכל שבעה אין אומרים לו הבא מכאן ואילך אומרים לו הבא ועובר בבל תאחר:

וע"ז אומר מתניתא פליגא על ר' יוסי בר' בון כולהם מתכווני' ומביאין קרבנותיהם ברגל (פי' דקאי אמתני' דתנן במוע"ק (דף י"ג) דתנן ואלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים כו' והנזיר והמצורע מטומאתו לטהרתו) והנה בש"ס דילן במועד קטן (דף י"ז) אמרינן הני כל אלו שאמרו מותרים לגלח במועד בשלא היה להם פנאי אבל אם היה להם פנאי אסורים נזיר ומצורע אע"פ שהיה להם פנאי מותרים שלא ישהו קרבנותיהם ברגל וע"ז אומר מתניתא פליגא על ר' יוסי בר' בון שאמר דבנזיר ומצורע איכא בל תאחר וכל שבעה אין אומרים לו הבא מכאן ואילך אומרים לו הבא וא"כ איך הניא דכולהם מתכוונים ומביאין קרבנותיהם ברגל דא"כ עובר בבל תאחר:

וע"ז אומר ניחא נזיר מצורע לא מחוסר כיפורים הוא (פי' שאומר דהך ברייתא קשיא אפי' אי אמרינן דנזיר ומצורע אינם עוברים על בל תאחר דכל דבר שבא להתיר אינו עובר מ"מ קשיא דתינח דנזיר מתכוין ומביא קרבנותיו ברגל משום דליכא ב"ת דכל שבא להתיר אינו עיבר על בל האחר) מצורע לא מחוסר כיפורים הוא וא"כ אפי' אי ליכא בל תאחר מ"מ איך מתכוין להביא קרבנותיו ברגל א"כ יהיה ברגל מחוסר כיפורים הוא עד שיביא קרבנותיו וא"כ מבטל מצות שמחה שהוא בכל יום (והא דלא קשיא ליה ממצות ראיה דאיפשר דהברייתא סוברת דכולהון תשלומין זה לזה ע"כ אע"ג דביו"ט ראשון הוי מחוסר כיפורים אעפ"כ יש לו תשלומין בשאר הימים ועוד ביארתי במ"א כיון שאם היה יכול להביא קרבנותיו ביו"ט היה מביא עולת ראיה ושלמי חגיגה אך שאינו יכול להביא מחמת שהוא מחוסר כיפורים והקרבנות אינו יכול להביא ביו"ט א"כ הוא מעוכב מחמת היום וכל שהוא מעוכב מחמת היום יש לו תשלומין ולא דמי לחיגר ביום ראשון ונתפשט בשני וכמי שכתבו התוס' בריש חגיגה (ד' ב'):

עכ"פ קשיא משלמי שמחה דאיך תנן כולהם מתכוונים ומביאים קרבנותיהם ברגל הא מבטל שלמי שמחה שבכל יום: וא"כ בלא"ה קשיא הך ברייתא וא"כ ליכא לאקשויי מזו הברייתא לר' יוסי בר' בון דניחא נזיר מצורע לאו מחוסר כיפורים הוא והא תנינן ההלל והשמחה שמונה:

וע"ז משני פתר לה בנזיר (פי' הא דתנן כולהם מתכוונים זה קאי אנזיר ולא אמצורע דמצורע הוי מחוסר כיפורים אם יעכב קרבנותיו עד הרגל אלא דקאי אנזיר) וא"כ כיון דהברייתא ניחא שפיר א"כ קשיא על דר' יוסי בר' בון שאמר דכל שבעה אין אומרים לו הבא מכאן ואילך אומרים לו הבא א"כ יש בל תאחר בנזיר וקשה עליו מהברייתא דתניא כולם מתכוונים ומביאין קרבנותיהם ברגל:

וע"ז אומר חתני' דר' לוי בעי רישא אתון פתרין בנזיר וסיפא במצורע (פי' רישא הוא הא דתניא כולהם מתכוונים דזה לא מצי קאי רק על נזיר דהא מצורע אין לו לכוין ולהביא קרבנותיו ברגל דהא הוי מחוסר כיפורים ואנן תנן ההלל והשמחה שמונה). וסיפא במצורע (פי' סיפא הוא הא דתניא ומביאין קרבנותיהם ברגל דהיינו אם לא הביא מתחילה א"כ אף מצורע צריך להביא קרבנותיו ברגל שלא ישהה קרבנותיו וכמו דאמרינן במוע"ק (שם) דאפי' היה להם פנאי נמי מותר שלא ישהו קרבנותיהם) וא"כ קשה דרישא בנזיר וסיפא במצורע (והק"ע כתב שלא ידע מהו הרישא והסיפא. ולפי מה שביארתי ניחא שפיר):

וע"ז אומר אמר ר' חנני' בריה דר' הלל לא כבר איתותבת תמן (פי' שכבר הקשו דאיך תנן ההלל והשמחה שמונה ואם חל יום ראשון בשבת א"כ איך הוי שמחה שמונה וכמו דאמרינן בש"ס דילן בפסחים (ד' ע"א) ואמר ר' יוסי קיימה ר' אבדימא נחותא בכהנים ובשעיר אוף הכא בכהנים ובשעיר וא"כ ניחא הברייתא דכולהם מתכוונים ומביאים קרבנותיהם ברגל קאי בין אנזיר בין אמצורע. והשמחה מתקיימת בכהנים בשעיר דהיינו בשעירי הרגלים. וא"כ מתניתא פליגא על ר' יוסי בר' בון דאמר כל שבעה אין אומרים לו הבא מכאן ואילך אומרים לו הבא דעובר בבל תאחר בנזיר ובמצורע וא"כ איך תניא בכולם מתכוונים ומביאין קרבנותיהם ברגל אלא ודאי דכיון שבא להתיר אינו עובר:

וכל זה הוא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן לא אמרי' דכיון שבא להתיר אינו עובר ובברייתא דאיתא במוע"ק (דף י"ז) לא תניא דכולם מתכוונים ומביאים קרבנותיהם ברגל דתניא נזיר ומצורע אעפ"י שהיה להם פנאי מותרים שלא ישהו קרבנותיהן אבל לא שיוכלו לכוין ולהביא קרבנותיהם ושיטת הש"ס דילן דבנזיר עובר על ב"ת וכמו דאיתא בנדרים (ד' ג') ומה נדרים עובר על בל יחל ובל תאחר אף נזירות עובר על בל יחל וב"ת ואיתא שם בל האחר דנזירות היכי משכחת לה רב אחא כגון דנדר והוא בבית הקברות כו' רב אחא בריה דרב איקא אמר עובר בבל תאחר תגלחתו כו' וכן איתא שם רב אחא בריה דרב איקא אמר עובר בבל תאחר קרבנותיו וכן אמרינן שם (ד' ד') ומן הדא נפקא ליה מהתם נפקא ליה כו' ומשני מהו דתימא חידוש הוא שחידשה התורה בנזיר כו' ולא קאמר דהוה אמינא כיון דלא בא להתיר אינו עובר וכן איתא שם (ד' ד') הרי חטאת יולדת דלא אתי לכפרה ועבר עליו משום ב"ת. והא חטאת יולדת נמי באה להתיר וכמו שביארתי על הא דאמרינן בזבחים (ד' צ') למקראה הקדימה הכתוב וביארתי שמותר להקדיש העולה קודם להחטאת ואעפ"כ עובר על בל תאחר וא"כ מוכח דהש"סדילן סובר כר' יוסי בר' בון דכל שבעה אין אומרים לו הבא מכאן ואילך אומרים לו הבא ואם כן יש בל תאחר אפילו בנזירות גם כן:

ובזה יתבאר הא דאמרינן שם בירושלמי ר' חגי בעי קומי ר' יוסי כתיב וביום השמיני ימול עבר ולא מל אמר ליה כו' ולא האחר לשלמו דבר שהוא ניתן לתשלומין יצא זה שאינו ניתן לתשלומין וביארתי בספרי עמק יהושע שבל תאחר אינו שייך אלא בדבר שהוא לתשלומין או לגבוה או לכהן. אבל מצוה שבגופיה לא שייך ב"ת והקשיתי שם מהא דאיתא בש"ס דילן (שם) דבנזיר עובר בבל תאחר תגלחתו אלמא דאפי' במצוה שעל גופיה נמי שייך ב"ת. אך כבר ביארתי שבלאו"ה הירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דבנזיר עובר בב"ת ועוד איפשר לומר דקאמר דבר שהוא ניתן לתשלומין אבל מילה לא ניתן לתשלומין דאעפ"י דיכול למולו אח"כ אעפ"כ לענין מילה בזמנה דבר זה לא ניתן לתשלומין כלל דהא בזמנו דוחה שבת ושלא בזמנו אינו דוחה שבת ודו"ק:

ונראה לי הא דמיבעי' ליה דוקא במ"ע דמילה אם עובר על בל תאחר קאי אהא דלעיל שאומר ר' אבא בר ממל בעא קומי ר' אימי כתיב בשמיני יביא עבר ולא הביא מהו שיעבו' א"ל כל דבר שבא להתיר אינו עובר וע"ז אומר ר' חגי בעי קומי ר' יוסי כתיב ביום השמיני ימול עבר ולא מל מי אמרינן דליכא בל תאחר דכיון דבא להתיר אינו עובר וכמו דאמרינן בסנהדרין (ד' נ"ט) והרי מילה שנאמרה לב"נ ואתה את בריתי תשמור ונשנית בסיני וביום השמיני ימול לישראל נאמרה ולא לבני נח ומשני ההוא למישרי שבת הוא דאתא ביום ואפי' בשבת. וע"כ בעי אם עובר על בל האחר או כיון שבא להתיר מילה בזמנה אפי' בשבת ע"כ אינו עובר דכל דבר שבא להתיר אינו עובר רק שעובר משום דיחוי המצוה וגם שמבטל מצות מילה בזמנה אבל לא משום בל תאחר וע"ז השיב לו שאינו שייך בל תאחר שבל תאחר אינו שייך אלא בדבר הניתן לתשלומין אבל בדבר שאינו ניתן לתשלומין לא שייך בל תאחר (ועיין בספרי ע"י סי"ט) ודו"ק:

שם לא תאחר לשלמו ולא את חליפיו כהדא דתני ואל פתח אוהל מועד לא הביאו ולא את חליפיו אמר ר' יונה פירשה לוי בן סיסי קומי רבי באומר הרי עלי עולה ועברו עלי' ג' רגלים והביא אחרת והקריבה מיד הייתי אומר יופטר מן הראשונה לפום כן צריך מימר לא תאחר לשלמו ולא חליפיו אמר ר' יוסי אם באומר הרי עלי מיד הוא עובר אלא כי אנן קיימין באומר ה"ז עולה ועברו עליו שני רגלים והביא אחרת תחתי' ולא הקריבה מיד ועבר עליו רגל שלישי הייתי אומר תצטרף עם תמורה שלשה רגלים לפום כן צריך מימר לא תאחר לשלמו ולא את חליפיו:

והקשה הק"ע אהא שאומר אם באומר הרי עלי עולה מיד הוא עובר. דקשה דהא נדר כתיב בקרא דלא תאחר כו' ונדר הרי הוא עלי. ועיי"ש שנדחק בזה מאוד:

ולי נראה להגיה בירוש' דאמ' ולא את חליפיו וקשה לו דכיון דבני הקרבה נינהו אמאי אינו עובר וכמו דמקשה בש"ס דילן (ד' ה') חילופי מאי אי חלופי עולה ושלמי' מקרב קרבי כו' וע"ז אמר ר' יונה פירשה לי בן סיסי קומי רבי באומר הרי עלי עולה ועברו עליו ב' רגלים (כצ"ל) והביא אחרת והקריבה לאחר ב' רגלים הייתי אומר יופטר הראשונה (פי' כיון דהקריב אחרת תחתי') וע"ז אומר לא חליפיו דמ"מ הוא עובר. וע"ז אמר ר' יוסי אם באומר הרי עלי עולה מיד הוא עובר פי' לאחר ג' רגלים של ראשונה (פי' ומה מועיל אם מפריש אחרת כיון שאמר עלי ע"כ החיוב על הגברא ומה נ"מ בהפרשת קרבן אחר) וא"כ למה לי קרא שהפרשה אחרת אינה פוטרת מבל תאחר שנתחייב מיד לאחר שלשה רגלים:

וע"ז אומר אלא כי אנן קיימים באומר ה"ז עולה ועברו עליו שני רגלים והביא אחרת תחתי' ולא הקריבה מיד ועבר עליו רגל שלישי הייתי אומר תצטרף עם תמורה ג' רגלים לפום כן צריך מימר לא תאחר לשלמו ולא את חליפיו (פי' דמשני דמיירי באומר ה"ז וא"כ הנדר אינו חל על הגברא רק על הקרבן. וע"כ אם החליף באחרת ע"כ אינו עובר משום דהוי קרבן אחר וכן לא משני בש"ס דילן בר"ה (ד' ה') באומר הרי עלי דהחיוב מונח על הגברא א"כ בודאי דעובר מיד לאחר שלשה רגלים ואין נ"מ אם החליף באחרת וא"כ הא שאומר דעובר מיד היינו לאחר שלשה רגלים ואעפ"י שהפריש אחרת תחתי':

ומזה הירושלמי יש ראיה למה שכתב הט"א בפ"ק דר"ה (ד' ה') אהא דאמרינן שם אמר רב ששת לעולם למעוטי חליפי עולה ושלמים והכא במאי עסקינן כגון שעברו עליו שני רגלים והוממו וחיללו על אחר והקשה הט"א דלמה אינו אומר כמו שאמר מתחילה בחילופי עולה ושלמים דהיינו שאבדו אחר שעברו שני רגלים והפריש אחר תחתיו ולא נמצא הראשון ועבר על השני רגל אחר וה"א כיון דמכח קמא קא אתי יעבור בבל תאחר דשל רגלים ותירץ דאי מיירי באבד והפריש אחר תחתיו וע"כ מיירי בקרבן חובה או נדר דהרי עלי דחייב באחריותן. דאי בקרבן נדבה דהרי זו כיון דאינו חייב באחריות אי אבד א"צ להפריש אחר תחתיו וכיון דהכי הוא ע"כ מצטרף רגל זה לב' רגלים קודם שהפריש השני כיון דאיכא משעת נדרו ג' רגלים ופשיטא דעובר עליו בבל תאחר אבל כשהומם אתי שפיר דמיירי בקרבן נדבה דהרי זו דאי אבד אינו חייב באחריותן אלא בהומם וצריך לחללו על אחר וקיי"ל דאין ב' קרבנות מצטרפין לבל תאחר דשלש רגלים ועיין שם שהאריך בזה דבהרי עלי אין שלש רגלים לב"ת משעת הפרשה. ולפי מה שביארתי הירושלמי דע"כ אמר דבאומר הרי עלי עבר מיד בג' רגלים רק באומר הרי זו קמ"ל דלא מצטרף הוא מבואר כמו שכתב הט"א ודו"ק:

עוד שם כאשר נדרת לה' אלקיך נדבה ויש נדר קרויה נדבה אלא לחייב על כל נדר ונדר על כל נדבה ונדבה איזהו נדר שאמרו האומר הרי עלי עולה ואיזהו נדבה שאמרו הרי זה עולה ר' חמא חבריהן דרבנן בעי אמר הרי עלי וחזר ואמר ה"ז ר' חנינא בעי לא מסתברא די לא אמר הרי זו וחזר ואמר הרי עלי איסור חמור חל על איסור קל אין איסור קל חל על איסור חמור ופי' הק"ע על הבעי' דחזר ואמר הרי זה מי הוי חזרה או לא:

ולי נראה ששגה בזה והפי' הוא בירושלמי דקאי על הא דאמר מתחילה ויש נדר קרויה נדבה אלא לחייב על כל נדר ונדר ועל כל נדבה ונדבה (דהוי אמינא דאינו חייב רק בל תאחר א' על כמה נדרים):

וע"ז בעי אם זה דוקא בב' קרבנות דהוי גופין מחולקים עובר על כל א' וא' אבל בקרבן א' אם אמר הרי עלי ואח"כ אמר הרי זו אם עובר ג"כ בבל האחר על נדר ונדבה או דילמא שאינו עובר רק על לאו א' של בל תאחר:

וע"ז אמר ר' חיננא בעי לא מסתברא די לא (פי' לא מסתברא אלא) אמר הרי זו וחזר ואמר הרי עלי (פי' דהבעי' של ר' חמא אינו שייך רק אם אמר תחילה הרי זו ואח"כ אמר הרי עלי. וכיון דעלי הוי חייב באחריות ע"כ חל על איסור קל. ע"כ שייך הבעי' אם עובר על לאו דבל תאחר על שניהם או דילמא כיון דנפטר בקרבן א' אינו עובר רק על לאו אחד דבל האחר אבל באופן דבעי לה ר' חמא באומר הרי עלי וחזר ואמר הרי זו אין איסור קל חל על איסור חמור וא"כ ודאי דאינו חייב רק על לאו אחד דבל תאחר ואין הכונה דלא חל כלל מה דאמר ה"ז. דהא חל לענין שזה הקרבן יהיה הקדש אלא לענין דאינו עובר רק על הנדר שאמר הרי עלי אבל לא על נדבה שאמר אח"כ הרי זו והוא שהביא הירושלמי בפ"ק דמגילה ר' חמא חברי' דרבנן בעי הביא רק סוף הירושלמי דר"ה וקאי על הא דאמר בראש השנה:

(ה"ז) א"ר חונה מאן תנא מפריחי יונים ר' ליעזר דתנינן המן שנים בשם ר' לעזר יוצאה אשה בעיר של זהב מפריחי יונים פסולים מן העדות א"ר מנא קומי ר' יוסה כל ההיא דסנהדרין כר' ליעזר (פי' הא דתנן בסנהדרין דמפריחי יונים אתי כר"א דהא רבנן פליגי על זה) א"ל ד"ה היא מהו דברי הכל היא הכא אמר ר' יוסה יודעין אנו שהוא פסול מעדות ממון מה בא להעיד כשם שהוא פסול מעדות ממון כך הוא פסול מעדות נפשות ועדי החודש כעדי נפשות ופי' הק"ע דקאמר בתמיה ועדי החודש כעדי נפשות דמיין אלא ודאי דכעדות ממון ובעדותממון כ"ע מודו דמפריחי יונים פסול או שצריך להגיה ועדי החודש כעדי ממון דמי ועוד נראה (שנתחלפו השיטות וצריך לגרוס אח"כ וכמו שאבאר) ופריך והא תני זה הכלל כל עדות שאין האשה כשירה לה אף הן אינן כשרין לה מאן תניתה רבנן. (בתמי') (פי' שזה ודאי לא אתי ככ"ע דהא תנן כל עדות שאין האשה כשירה לה אף הם אינן כשרים לה (וכה"ג פריך בסנהדרין (דף כ"ז) זה הכלל כל עדות שאין האשה כשירה אף הם אין כשרים לה מני אלימא ר' יוסי הא איכא עדות בדיני נפשות שאין האשה כשירה לה והן כשירין לה אלא לאו ר"מ היא) וא"כ ודאי אתי כר"א ואי אפשר לומר ד"ה היא) רבנן כר"א מודיי לי' פליגין עלויי (ופי' הק"ע רבנן כר"א מודיי ליה פליגין עילוי' בתמי' וסיומא דקושיא היא דאף לדבריך אי אפשר לאוקמי מתניתין דהכא כרבנן) ר' יונה בכם רב חונה כולהן דר"א (פי' דאפי' רישא דמתניתין דתנן אילו הן הפסולין המשחק בקוביא נמי אתי כר"א ואיפשר לומר שסובר דעדי החודש כעדי נפשות דמיין וכמו שאבאר לקמן וע"כ נראה לי שנתחלפו השיטות וצריך לגרוס הכא כולהון דר"א ועדי החודש כעדי נפשות אינון אתיין אילין פלוגתא א כאילן פלוגתא דתני עד זומם פסול בכל עדות שבתורה דברי ר"מ א"ר יוסי אימתי בזמן שנמצא זומם בעדות נפשות אבל אם נמצא זומם בעדות ממון על הממון נחשד ומממון נפסל ואתי' דר' יוסי כרבנן ודר"מ כר"א. (פי' דר' יוסי סובר דהוזם בדיני ממונות כשר בדיני נפשות כרבנן ודר' מאיר כר"א דהוזם בדיני ממונות פסול בעדות נפשות כר"א):

[אך שצריך לדקדק במאי דקאמר תחילה רבנן כר' אליעזר מודו לא פליגין עילוי' שזה אינו מדוקדק לפי' הק"ע:

ע"כ נראה לי לבאר כמו שבארתי בספרי נועם ירושלמי בברכות (רפ"ה) ר"א אומר בהודי' ר' יוחנן בשם רב מטין כר"א ביו"ט שחל להיות במו"ש כו' ר' יצחק ב"נ בשם ר"ח ב"נ הלכה כר"א לעולם ר' אבהו בשם ר"א הלכה כר"א לעולם אמר רב אחא בר יעקב לא בגין דאחין (צ"ל דאינן) תרתין שמועין אלא בגין דריב"נ ור"א תרווייהו בשם ר' חנינא בן גמליאל הלכה כר"א לעולם ובארתי בספרי (שם) פי' שריב"נ אמר בשם רחב"ג הלכה כר"א לעולם ור' אבהו בשם ר"א אמר הלכה כר"א לעולם וא"כ הם מימרות חלוקות אלא בגין דריב"נ ור"א תרווייהון בשם ר"ג הלכה כר"א לעולם (פי' דר"א נמי אמר הלכה בשם רחב"נ הלכה כר"א לעולם והוא משום דאי לאו הכי תקשה דהא אמרינן בש"ס דילן בפ"ק דנדה (דף ח') וכן אמר ר"א הלכה כר"א בד' כו' ופריך ותו ליכא והא תנן ר"א אומר אומר ברכה רביעית בפני עצמה ור"א אומר בהודאה והא אמר ר"א הלכה כר"א אמר ר' אבא ההוא דאמר משום רחב"ג דתניא ר"ע אומר אומר ברכה רביעית בפני עצמה רחב"ג אומר בהודאה והא קשיש מיני' טובא אלא משום דקאי רחב"ג בשיטתי' וא"כ אי לאו דקאי רחב"ג בשיטתי' לא הי' פוסק ר"א כר"א דהא אמר אין הלכה כר"א אלא בד' אלא משום דקאי רחב"ג בשיטתי' וע"ז אומר לא בגין דאינון תרתין שמועין פי' דר"א אומר מעצמו הלכה כר"א דריב"נ ור"א תרווייהון בשם דרחב"ג הלכה כר"א לעולם וע"כ פסק ר' אלעזר הלכה כר"א משום דרחב"ג קאי בשיטתי' אבל אי לאו רחב"ג לא הוי פוסק כר"א דהא ר"א אמר דאין הלכה כר"א אלא בד':

ובזה יתבאר הא דאמר בירושלמי רבנן כר' אליעזר מודו לי' פליגין עילוי' פי' דרבנן כר"א (פי' לר"א והוא אמורא מודו לי' פליגין עילוי' פי' אם מודו לי' דפסול בדיני ממונות ולא פליגי רק לענין נפשות א"כ סתם לן תנא כר"א בהא דתנן במתניתין זה הכלל כל עדות שאין האשה כשירה אף הם אינן כשירים וא"כ כיון שהאשה פסולה לעדות נפשות א"כ הם נמי פסולים בעדות נפשות א"כ סתם לן תנא כר"א (וכמו דאמרינן בסנהדרין דסתם לן תנא כר"מ) ואם פליגין עילוי' דאמרי אפי' בעדות ממון נמי כשר א"כ סתם לן בסנהדרין ג"כ כר"א דמפריחי יונים פסולין לעדות ואם כן אי מודו לי' אי פליגין עילוי' ע"כ צריך להיות הלכה כר"א וא"כ אמאי אמר ר' אלעזר הלכה כר"א בד' ותו לא הא הלכה כסתם משנה ור"א נמי סובר הלכה כסתם משנה וכמו דאמרינן בירושלמי בסוטה (רפ"ו) וכן ביבמות (פ"ד) ר' חזקי' ר' אבהו בשם ר' אלעזר כל מקום ששנה ר' מחלוקת וחזר ושנה סתם הלכה כסתם וא"כ אמאי אמר ר"א הלכה כר"א בד' ותו לא:

ועל זה אומר ר' יונה בשם ר"א רב חינא כולהון דר"א (וכמו שהגהתי) ועדי החודש כעדי נפשות דמיין וא"כ אפי' רישא דתני אלו הם הפסולין נמי כר"א אתי אילין פלוגתא כאינין פלוגתא דתני עד זומם פסול לכל עדות שבתורה דברי ר"מ א"ר יוסי אימתי בזמן שנמצא זומם לעדות נפשות אבל אם נמצא זומם בעדות ממון על הממון נחשד וממון נפסל וע"כ אעפ"י שהלכה כר"א אעפ"כ אמר הלכה כר"א בד' אע"ג דאיכא הא דמפריחי יונים אך זהו משום דקאי ר"מ בשיטתי' וכמו דמשני בפ"ק דנדה (שם) משום דקאי רחב"ג בשיטתי' אבל לעולם בהא נמי הלכה כר' אליעזר דהא סתם לן תנא כוותי' ודו"ק]: