Noam Yerushalmi on Rosh Hashanah Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מתני' אם אינן מכירין אותו משלחין עמו אחר להעידו בראשונה היו מקבלין עדות החודש מכל אדם שקלקלו המינים התקינו שלא יהיו מקבלין אלא מן המכירין, א"ר יונה הכין צורכא מיתני בראשונה היו מקבלין מכל אדם אם אינן מכירין אותו היו משלחין עמו אחר להעידו אמר ר' יוסי אפי' כמתניתין אתיא הוא אם אינן מכירין אותו משלחין עמו אחר להעידו למה שבראשונה היו מקבלין עדות החודש מכל אד ופריך ועד א' נאמן (ומשני משלך נתנו לך בדין הוא שלא יהיו צריכים עדים והם אמרו שיהיו צריכין עדים והם אמרו עד אחד נאמן (פי' דע"כ מהימן עד אחד מפני שמשלך נתנו לך פי' שזה דרבנן דמדאורייתא אין צריכין עדים להעיד עליהם אלא דרבנן הצריכוהו ועל כן לא בעינן שני עדים ועד אחד נאמן): וזהו דלא כשיטת הש"ס דילן בר"ה (דף כ"ב) דמקשה וחד מי מהימן והתני' מעשה שבא הוא ועדיו עמו להעיד עליו אמר רב פפא מאי אחר זוג אחר דאי לא תימא הכי אם אינם מכירים אותו מאי אותו אילימא אותו חד וחד מי מהימן משפט כתיב בי' אלא מאי אותו הזוג ה"נ מאי אחר זוג אחר ולשיטת הירושלמי הוא כיון שהוא מדרבנן ע"כ אפילו חד נמי מהימן]:
(שם) עד אחד מהו שיהא נאמן כשנים האיך עבידא היו שנים א' הכל מכירין אותו וא' אין אדם מכירו חבירו מכירו חבירו מהו שיעשה כאחד מן השוק להעיד עליו אם אומר את כן נמצאת כל העדות מתקיימת בעד אחד:
והנה הירושלמי הזה הוא תמוה דהא קאמר דעד אחד מהימן וא"כ מאי קא מבעי' לי' אם אחד הכל מכירין אותו וא' אין אדם מכירו חבירו מכירו מהו שיעשה כא' מן השוק להעיד עליו כיון דהירושלמי סובר דעד אחד מהימן והנה הק"ע כתב דלא קאי אקידוש החודש אלא אשאר עדות דרבנן כגון קיום שטרות והפ"מ כתב דעד אחד אינו נאמן אלא דווקא אם שלחו ב"ד להעיד וכל זה דוחק:
ע"כ נראה לי דהירושלמי מדייק מדתנן אם אינם מכירין אותו משלחין עמו אחר להעידו ומדקתני אחר משמע דחד מהימן וע"כ קאמר דעד אחד נאמן משום דמשלך נתנו לך (פי' כיון שהוא מדרבנן) ולא ניחא לי' לתרץ דמאי אמר זוג אחר כמו דמתרץ הש"ס דילן וע"כ מבעי' לי' דאין ראי' ממתניתין דתנן משלחין עמו אחר להעידו דאפשר דהפי' של המשנה הוא כך דאם אינם מכירים אותו היינו אחד מן הזוג עדות שבאים להעיד וכמו דמדייק הש"ס דילן דאותו משמע חד וא"כ אפשר לפרש דאותו הוא חד והיינו אם אין מכירין אותו משלחין עמו אחר להעידו דמסתמא כיון שבאים שנים יחד להעיד מסתמא העד השני מכיר אותו וע"כ כיון שהעד השני מכיר אותו אך משום דבעינן שנים על כן משלחין עמו אחר להעידו כדי שיהיו שנים וא"כ אין ראי' דעד אחד נאמן:
וע"כ בעי לה אי אמרינן דעד אחד אינו נאמן אם נאמן להעיד עם אחר על העד השני וע"ז אומר דלא מהני אם אין עד אחד נאמן דא"כ נמצא כל העדות מתקיימת בעד אחד: וא"כ אי אפשר לפרש המשנה דאם אין מכירין משלחין עמו אחר להעידו דהיינו על העד השני שיצטרף אחר עם עד הראשון להעיד עליו וא"כ מוכח מזה דעד אחד נאמן דהא תנן דאם אין מכירין אותו משלחין עמו אחר להעידו ומדקתני משלחין אחר אם כן מוכח מזה דעד א' נאמן ולא ניחא לי' לשנויי דמאי אחר זוג אחר כמו דמשני בש"ס דילן:
שם מכיריו מהו לחלל עליהם את השבת נשמעינה מן הדא א"ר נהוראי כאן שני' מעשה שירדתי להעיד על עד א' באושא ולא היו צריכין לי אלא עילה בקשתי להקביל פני חבירי וכתב הק"ע דלא גרסינן כאן שני' אלא א"ר נהוראי מעשה שירדתי להעיד על עד אחד באושא עוד פי' לפי הגרסא שלפנינו כאן בא"י נשנית כו' שבא ר' נהוראי להעיד על העד ובבבל נשנית בלשון אחר שר' נהוראי א' מן העדים ופירושו דחוק דהא כתבו התוס' בר"ה ודף כ"ב) דלשיטת הש"ס דילן נמי הפי' דבהכרת העד איירי שהלך ר' נהוראי להעיד עליו שכשר הי':
ע"כ נראה לי שיתבאר במה דאיתא בירושלמי שם ולא היו צריכין לו אלא עילה בקשתי להקביל פני חבירי [ופי' הק"ע שלא היו צריכין לו בודאי שהי' אפשר שיהי' שם מי שיכיר את העד. ופירושו דחוק דכיון דספק הוא אם יהי' שם מי שמכיר את העד א"כ צריכין לר' נהוראי להעיד וכמו דאמרינן בר"ה (דף כ"ב) רב אשי אמר ר' נהוראי סהדי אחרינא הוי באושא ואזיל ר' נהוראי לאיצטרופי בהדי' אי הכי מאי למימרא מהו דתימא מספיקא לא מחללין שבתא קמל"ן וא"כ ה"נ כיון שיש ספק אם יש לו מכירין שם ואם בודאי יש מכירין שם א"כ איך הלך ר' נהוראי בשבת מחמת שרצה להקביל פני חביריו]:
ע"כ נראה לי שהפי' הוא כמו דאמרינן (שם) באושא אמר ר' נהוראי סהדי אחרינא הוי בהדי' והאי דלא חשיב לי' משום כבודו של ר' נהוראי ופירש"י שהביאו ראי' מר' נהוראי שהלך בשבת להעיד על העד וע"כ אין כבודו שנביא את ראיותינו אף מחבירו הקטן ממנו והפ"י פי' כיון דמדינא סגי בחד המכירו דעד אחד נאמן באיסורין היכא דלא אתחזק איסורא אלא דכאן החמירו משום חשש דשמא שכרוהו הבייתוסים וא"כ שפיר יש לחוש לכבודו של ר' נהוראי שהצריכו עד אחר עמו ולא האמינוהו:
ובזה יתבאר מה דאמר ולא היו צריכין לי פי' שאמר ר' נהוראי שהוא הלך בעצמו להעיד על העד בשבת ואמאי לא מצאו עד אחר אך איפשר שאם אחר הוא הולך לא הי' נאמן ביחיד דחששו שמא שכרוהו הבייתוסים וכמו שסובר הירושלמי דעד א' נאמן מן הדין אף שסובר דלא בעינן ב' עדים. עכ"ז לא יסמכו על אחר ביחידי רק על ר' נהוראי וע"כ הלך ר' נהוראי וע"ז אומר שלא היו צריכין לי (פי' שלא היו צריכין בדוקא שילך ר' נהוראי אלא כל אדם נאמן ביחידי על העדים וכמו שאומר שם בירושלמי משלך נתנו לך דהם אמרו שיהיו צריכין עדים והם אמרו והן אמרו דעד אחד נאמן ואם כן כל אדם נאמן ואם כן מפני מה הלך ר' נהוראי אלא שרצה להקביל פני חבירו:
וע"ז אומר כאן שנו (פי' בא"י שנו דמעשה שירדתי להעיד על עד אחד באושא ולא היו צריכין לי אלא עילה בקשתי להקביל פני חבירי פי' וע"כ סיפר ר' נהוראי שהלך להעיד בשבת ולפי שיטת הירושלמי דעד אחד נאמן א"כ הוי אמינא שלכך הלך ר' נהוראי דאם אחר ילך לא יהא נאמן ביחידי וא"כ אמר ר' נהוראי שלא היו צריכין לו בדווקא אלא שהלך להקביל פני חביריו וכל זה הוא לשיטת הירושלמי דעד א' נאמן וע"ז סיפר ר' נהוראי דלא היו צריכין לי אלא כל אדם מהימן ביחידי. אבל לשיטת הש"ס דילן דלהעיד על העד נמי בעינן שנים כמו עדות גמורה ומה שהלך ר' נהוראי הוא להצטרף עם העד השני וא"כ כיון שהלך להעיד עם עד א' א"כ הוי שנים וא"כ בודאי דכל שני עדים נאמנים וע"כ ליתא בש"ס דילן שלא היו צריכין לו אלא שרוצה לקבל פני חביריו וע"ז אומר כאן שני' מעשה שירדתי להעיד כו' ולא היו צריכין לי אלא עילה בקשתי להקביל פני חבירי דכיון דהלך להצטרף עם עד א' באושא א"כ כיון שיש שנים בודאי דכולם נאמנים ועיקר החידוש הוא דאפי' עדים המעידים עליהם נמי מחללין את השבת וכמש"כ התוס' בר"ה (דף כ"ב) בד"ה מחללין כו' כדמוכח בריש פרק שני שהלך ר' נהוראי אצל העד באושא בשבת להעיד עליו: