מתניתין מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה כו' מפנין תרומה טהורה ודמאי כו'. ובגמ' אית תניי תני מטלטלין את הדימוע ואית תניי תני אין מטלטלין אמר רבי אלעזר מטלטלין במדומע בתרומה טהור' ומ"ד אין מטלטלין בתרומה טמאה ובאותו שיש בו כדי להעלות אבל באותו שאין בו כדי להעלות לא (וכתב הק"ע פליג אהא דמשני דמטלטלין איירי בתרומה טהורה כו' אלא מוקי לברייתא דמטלטלין באותו שיש בו כדי להעלות מתוכו כפי התרומה שנפלה וברייתא דאין מטלטלין איירי בשאין בה כדי להעלות ותרווייהו בתרומה טמאה שנדמעת איירי) מאן תנא מטלטלין ר"א דתנינן רבי אליעזר אומר היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה ופי' הק"ע מאן תנא דמטלטלין בשיש בו כדי להעלות דהא מ"מ אסור להעלותו דמתקן הוא בשבת וע"ז אומר הא מני ר"א היא דתנן (בפ"ה דתרומות) ר"א אומר היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה וכמאן דמונחת לבדה היא ולא מתקן מידי עכ"ל והוא כמו דאמרינן בשבת (דף קמ"א) על הא דתנן ר' יהודה אומר אף מעלין את המדומע בא' ומאה ואמאי הא קא מתקן רבי יהודה כר' אליעזר סבירא ליה דאמר תרומה בעינא מחתא דתנן סאה תרומה שנפלו לפחות ממאה ונדמעו ונפל מן המדומע למקום אחר ר' אליעזר אומר מדמעת כתרומה ודאי וחכמים אומרים אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון אימר דשמעת ליה לחומרא לקולא מי שמעית ליה כו':

אך דמ"מ קשה דלמה לי למימר דר"א היא ואמאי לא קאמר רבי יהודה היא שסובר בפירוש דמעלין את המדומע בא' ומאה ובירושלמי (פ"ב דערלה) אמרינן מה את עביד לי' כתחילת הפרשה או כסוף הפרשה אין תימר בתחילת הפרשה אין תעבדוני כתחילת הפרשה כו' אינו דוחה את השבת ואין תעבדוני כסוף הפרשה כו' דוחה את השבת כו' תמן תנינן ר' יהודה אומר אף מעלין את המדומע בא' ומאה ותני עלה רשב"א אומר אם רצה נותן עיניו במקצתו ואוכל את השאר ר' יונה אמר רבי יהודה עביד לה כסוף הפרשה רשב"א עביד ליה כתחילת הפרשה כו' וא"כ היה יכול לומר ר' יהודה היא דאמר מעלין את המדומע בא' ומאה:

ע"כ נראה לי דהא דקאמר מאן תנא מטלטלין ר"א דתנן ר' אליעזר אומר היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה, הוא דאם הוא דבר האסור בלבד אין מטלטלין. אבל אם הוא. דבר האסור ודבר המותר מטלטלין וכמו דאמרינן בירושלמי (פי"ז ה"ו) אנן תנינן והאבן בתוכה תני דבי רבי והאוכלין והאבן בתוכה כו' וע' ברמב"ם (פכ"ה מה' שבת הל' י"ד) וע"ז אומר מאן תנא מטלטלין ר' אליעזר דתנן היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה, וע"כ הוי כאלו הוא דבר האסור ודבר המותר אבל לא מצד שמותר להעלות את הדימוע דא"כ הי' לו לומר דר' יהודה היא, אלא ודאי דאפילו אסור להעלות את המדומע: וכמו דאמרינן בשבת (ד' קמ"ב) אימר דשמעית לי' לחומרא לקולא מי שמעית לי' אפ"ה מטלטלין משום דהוי דבר המותר ודבר האסור. ואתי שפיר דלאח"כ אומר תני מטלטלין אחד תרומה טהורה וא' תרומה טמאה (וצ"ל מטלטלין אחד טבל טמא וא' טבל טהור) ומיירי כשהתנה עלי' שיהי' תרומה בשבת ע"כ מטלטלין וכמו דאמר לקמן א"ר זעירא הדא אמרה טבל שיש עלי' תנאי מותר לטלטלו (פי' כיון דאיפשר לתרום מחמת שהתנה עליו ושם הוא ההיתר מחמת שיכול להפריש בשבת ולא משום דהוי דבר המותר ודבר האסור [ולקמן יתבאר בזה] דהא התם הוא טבל וא"כ כל זמן שלא הפרישו הוי כולו איסור וע"כ כל ההיתר הוא מחמת שיש בידו להפריש והכא אין ההיתר הוא משום שיכול להעלות את הדימוע אלא מחמת שמעורב היתר עם איסור ואיפשר לומר דבכאן צריך לגרוס תני מטלטלין תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה וצ"ל דתני מטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה וא"כ ה"נ מטלטלין לר"א משום דהוי כשני דברים דהיינו חולין טמאין עם תרומה טמאה, וע"כ מטלטלין):

[ואיפשר דצריך לגרוס הא דאמר תחילה ובאותה שיש בה כדי להעלות בכאן (וצ"ל) ובאותה שיש בה כדי להעלות פי' הא דאמרינן דמטלטלין את הדימוע כר' אליעזר דאמר היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה ובאותה שיש בה כדי להעלות אבל אם אין בה כדי להעלות אם כן הוי כמו שכולו איסור וע"כ אסור לטלטל אפי' לר"א ודו"ק]:

שם אמר ר' אלעזר אדם עומד מע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר ואין אדם עומד בשבת ואומר ה"ז תרומה למחר ר"י בר' בון אמר אין אדם עומד מע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר מתניתא פליגא על ר"י בר' בון לגין טבול יום ומלאוהו מן החביות (צ"ל אם אמר ה"ז תרומת מעשר משתחשך ה"ז תרומה למחר ואם אמר ה"ז עירוב לא אמר כלום), ועיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ז דדמאי) שביארתי דלכאורה קשה על דר"י בר' בון ממתניתין (דפ"ז דדמאי) המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרו' אומר מע"ש מה שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר, וביארתי שם דשם מיירי דהוה תרומה למפרע ע"כ בודאי זה שרי והכא מיירי באומר שלא תחול ההפרשה אלא למחר, וע"כ סובר ר"י בר בון דאין אדם עומד מערב שבת ואומר ה"ז תרומה למחר כיון דההפרשה אינו חל רק בשבת ע"כ הוי כאלו מפריש בשבת עיי"ש שהארכתי בזה אך ממה דאמר הכא מאי כדון מכבר לכשאפרישנה משמע דחל מכבר:

ע"כ נראה לי שזהו תירוץ על הא דקאמר מתניתא פליגא על ר"י בר בון טבול יום כו' שאם אמר ה"ז תרומת מעשר משתחשך ה"ז תרומה וע"ז אומר חזר בו ר"י בר' בון (פי' בלשון בתמיה) אם חזר בו ר"י בר' בון מהדא. ע"ז אומר מאי כדון מכבר וכשאפרישנה פי' דמיירי אם הפריש תרומת מעשר, ואמר ה"ז תרומת מעשר לכשתחשך והיינו שתחול מכבר, וכ"ת אם כן אם תחול מכבר א"כ נטמא מהטבול יום אפ"ה כיון דאין החלות מעיקרא אלא אם תחשך תחול מתחילה ע"כ אינו טמא:

וכן אמרינן בירושלמי (ספ"ב דמ"ש) על מתניתין דתנן מי שהיו מקצת בניו טמאים ומקצתן טהורים מניחאת הסלע ואומר מה שהטהורין שותין סלע זו מחוללת עליו נמצאו טמאין וטהורין שותין כאחת וע"ז אומר מה אנן קיימין אם באומר מכבר משקה מעורב הוא (פי' וא"כ טמאוהו הטמאים ואם באומר לכשישתה למפרע חולין שתה (פי' וא"כ אינו יכול לחלל על חולין שכבר שתה) אלא כי אנן קיימין באומר מכבר לכשישתה. וא"כ מוכח מזה דאע"ג דחל ההפרשה מכבר אף על פי כן שותים הטמאים מכיון שאינו חל עד שישתה ואם כן ה"נ חל ההפרשה מכבר ואעפ"כ אינו נטמא בטבול יום כיון דאינו חל אלא עד שתחשך אע"פ שחלה אח"כ מכבר והא דתנן אם אמר עירבו לי בזה לא אמר כלו אע"ג דגבי שני לוגין שאני עתיד להפריש מותר לשתות מתחילה היינו משום דהשני לוגין שיפריש אח"כ יהיה תרומה והכא שאמר ה"ז תרומת מעשר משתחשך א"כ אין לו לשתות דעל מה תחול אח"כ התרומה אם שתה מתחילה וכמו שאומר ואם באומר לכשישתה למפרע חולין שתה והכא לא תחול התרומה עד שתחשך וא"כ כיון שאין לו לשתות לא הוי סעודה הראויה מבעוד יום:

וע"ז אומר הגע עצמך שהיה תרומה טהורה ע"כ יכול לומר שתהיה למחר תרומה מכבר לכשאוכלנה דאי לא אמר מכבר הא אמר ר' יוסי בר' בון דאין לו להפריש כיון שעיקר ההפרשה חלה בשבת, וע"ז אומר מכבר לכשאוכלנה. הגע עצמך שהיה תרומה טמאה א"כ איך יאמר לכשאוכלנה דהא אסור לאכול תרומה טמאה וע"ז אומר מכבר לכשאניחנה בזויות דאם החיל תרומה טמאה א"כ אי איפשר להפריש אבל אם לא יהיה תרומה עד לאח"כ א"כ יש בתוכו טבל טמא וע"כ מותר לטלטל דהא איפשר ע"ז להפריש וא"כ יהיו חולין טמאים ותהיה מותר וע"ז אומר תני מטלטלין א' תרומה טהורה וא' תרומה טמאה (פי' אם אמר על תרומה טהורה מכבר לכשאוכלנה ועל תרומה טמאה מכבר לכשאפרישנה) וע"ז אמר ר' זעירא הדא אמרה טבל שיש עליו תנאי מותר לטלטלו כיצד עושה נותן עיניו במקצתו ואוכל השאר:

שם אמר ר' זעירא לא אתיא אלא כר' חנינא כו' נראה לי דצריך לגרוס אחר המשנה חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים אם התקינם למאכל בהמה מטלטלין אותן ואם לאו אין מטלטלין אותם אתי אמר ר' זעירא לא אתי אלא כר' חנינא דאמר עולין היינו עם רבי לחמת גרר והיה אומר לנו בררו לכם חלקי אבנים ואתם מותרין לטלטלם למחר וא"כ בעי ר' מעשה [וכן אמרי' לעיל (ס"פ במה טומנין) והכא נמי קאמר אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן משום דבעינן מעשה]. א"ר יוסי שני' היא הכא שהוא ככסא [פי' דעשוי חווקים חווקים ככסא וכמו דאמרינן (ס"פ כירה) עד ג' חווקים ככסא מכאן ואילך כסולם וכן חבילי עצים מסדרין זה ע"ג זה ככסא של ג' חווקים. וע"כ אינם עומדים למאכל בהמה ע"כ בעי מעשה אבל בשאר דברים לא בעינן מעשה רק בחבילי עצים וחבילי זרדים וע"כ בעינן מעשה למאכל בהמה אעפ"כ אין ראוים לישב עליהם רק שעשויי' חווקים א"כ אין עומדין למאכל בהמה וע"ז אומר התיב ר' לעזר והא תנן חבילי קש וקש לאו כמפוזר הוא אלמא דאפי' אינם עשויים חווקים אפ"ה בעינן מעשה למאכל בהמה וא"כ ודאי אתי כרבי דאומר בררו לכם חלוקי אבנים אלמא דבעינן מעשה ודו"ק]: