ולא בשמן שריפה אמר רב חסדא זאת אומרת שאסור להצית את האור במדורת קדשים והיא דליקה והולכת בשבת (פי' שאסור להצית את האור במדורת קדשים ששורפין קדשים שנפסלו והיא דולקת בשבת לפי שאין שורפין קדשים בשבת) והא תנינן ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד ובגבולים כדי שיצת האור ברובן אמר ר' יוסה בשבת כתיב לא תעשה כל מלאכה נעשית היא מאיליה ברם הכא התורה אמרה אין שורפין את הקדשים ביו"ט ואצ"ל בשבת (פי' וע"כ אפילו להבעיר בע"ש או בעיו"ט שתהא דולקת בשבת או ביו"ט נמי אסור וזהו הטעם הא דהני ולא בשמן שריפה משום דאסור להצית את האור במדורת קדשים) מהו להצית את האור במדורת חמץ מאן דיליף לה מנותר אסור ומאן דלא יליף לה מנותר מותר:

רב אחא בשם רב חסדא זאת אומרת שמותר להצית את האור במדורת קדשים עיין בק"ע שנדחק בזה ולי נראה שיש (ט"ס) ונתחלפו השיטות וצריך לגרוס הא דרב חסדא אח"כ ובכאן צריך לגרוס הא דלקמן (וכצ"ל) מעתה אין מדליקין שמן שריפה בלילה על שם שאין שורפים את הקדשים בלילה (פי' כיון דע"כ תנן במתניתין דאין מדליקין בשמן שריפה משום שתדלק בשבת או ביו"ט. ואע"ג דאח"כ דולקת מאליו). אך כיון דאמרת דהחמירה התורה בשריפת קדשים דאפילו אם דולקת אח"כ מאילי' נמי אסור. וע"כ פריך מעתה אין מדליקין בשמן שריפה בלילה על שם שאין שורפין קדשי' בלילה בלא"ה אסו' להדליק בשמן שריפ' משום שנשרף אח"כ בלילה. ואף שהיא דולקת מאילי' נמי אסור:

וע"ז אומר אמר ר' יוחנן ירדו לה בשיטת ר' ישמעאל כמה דר' ישמעאל אומר תינוק שעבר זמנו נימול בין ביום ובין בלילה כך עבר זמנה נשרפת בין ביום ובין בלילה ומה אית לך שמן שריפה שעבר זמנו פי' איך אמרת דהא דשמן שריפה מיירי בעבר זמנו וע"ז אומר ר' יודן בן פזי מכיון שנטמאת כמו שעבר זמנה [ואפשר לומר דהטעם הוא דנותר אינו נשרף בלילה הוא משום דאכתי לא מטא זמני' לשריפה וכמו דאמרינן בזבחים (דף נ"ו) ע"ש ועי' בספרי עמק יהושע (ס' פ') וע"כ כיון שעבר זמנה נשרפת בין ביום ובין בלילה והוא דלא כמו דאמרינן בש"ס דילן ביבמות (ד' ע"ב) איתיבי' ר' אלעזר לר' יוחנן אין לי אלא נימול לשמיני שאינו נימול אלא ביום מניין לרבות לתשעה כו' תלמוד לומר וביום ואפילו למאן כו'] וא"כ פסול דטמא דלא הוי נותר ע"כ נשרף בין ביום ובין בלילה וע"כ לא קשה מהא דאין שורפין קדשים בלילה:

ואח"כ צריך לגרוס רב אחא בשם רב חסדא זאת אומרת שמותר להצית את האור במדורת קדשים והיא דולקת והולכת שבת ופי' דאל"ה אלא דאפי' מע"ש אסור להצית אור במדורת קדשים א"כ תיפוק לי' דאין מדליקין בשמן שריפה בלילה דאע"ג דמדליק מבעוד יום אפ"ה לא ידליקו כמו שאין מדליקין מבעוד יום משים שבת והוא משום שסובר כמסקנת הש"ס דילן ביבמות (ד' ע"ב) דאפי' נותר שלא בזמנו אינו נשרף אלא ביום. וא"כ לא מצי לתרץ דכיון שנטמא הוי נותר כמו שלא בזמנו. וע"כ פריך והא תנן אין מדליקין בשמן שריפה (ותיבת ביו"ט מיותר) וע"ז משני מפני יו"ט שחל להיות בע"ש שאז ידלקו ביו"ט גופה והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן שבת (ד' כ"ד) רב חסדא אמר ביו"ט שחל להיות בע"ש עסקינן לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט:

(שם) תני ר' יוסי קומי ר' יוחנן מנין לכל הנימולים שלא יהו נימולים אלא ביום ת"ל וביום. א"ל ר' יוחנן ויש כאן זו כל מחוייבי טבילות טובלין כדרכן ביום חוץ מנידה ויולדת שאינה טובלת אלא בלילה נידה שעבר זמנה טובלת בין ביום ובין בלילה כו' וכן חמיין רבנן מקדמין לעיבורה ר"נ בשם ר' מנא מצוה להקדים כדי לזרז במצות. וכתב הק"ע והכי גרסינן מצוה להקדים כדי לזרז במצות וכן חמיין רבנן מקדמין לעיבורה והכי פירושו מצוה להקדים להדליק נר של שבת מבעוד יום כדי לזרז עצמו למצות שבת וכן רואין שרבנן מקדימין עצמן כשעולים לעיבור השנה והיינו כדי לזרז עצמם. והפ"מ פירש בדוחק ודבריו תמוהין. והוא משום שרצה לפרש דקאי אהא דקאמר תחלה לענין טבילת נידה. ובפ"ב דמגילה (ה"ה) ואנן חמיין רבנן מקדימין לעיבורה ר' מנא אמר מצוה להקדים כדי לזרז במצות ופי' הק"ע ופריך ואנן רואין לרבנן שמקדימין עצמם לעיבור שנה קודם הנץ החמה ומשני מ"מ אין עושין דבר עד שתנץ החמה דעיבור שנה דין הוא ואין דנים אלא ביום וכתב שם דבשבת פי' בענין אחר והוא דחוק

וע"כ נראה לי לפרש דהא דאמר וכן חמיין רבנן מקדימין לעיבורה (פי' שמביא קצת ראי' שיש חילוק בין זמנו לשאינו זמנו כמו דאמר גבי נדה דבזמנה טובלת בלילה ושלא בזמנה טובלת ביום וכן גבי מילה דקאמר דאפי' מלה שלא בזמנה נמי ביום) ע"ז אמר ר' יוחנן ויש כאן זו כו' ומביא ראי' מטבילת נידה דבזמנה טובלת בלילה ושלא בזמנה טובלת ביום וכן לענין מילה

ולכאורה הטעם הוא משום דבזמנה אכתי לא מטא זמני' ולא משום להא דלילה ועיין במה שביארתי בספרי עמק יהושע (ס' כ') דערלה שלא בזמנה לא הוי ערלה לפי שיטת הירושלמי. והבאתי שם הירושלמי (ספי"ט דשבת ה"ה) ליל שמיני מה את עביד לי' (פי' אם ליל שמיני הוי ערלה אלא שאין מלין בלילה משום לילה) וע"ז אומר מן מה דתני ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר הדא אמרה ליל שמיני כשמיני ותני כן כל שבעת הימים מותר להאכילו חלב תרומה ולסוכו שמן תרומה. וא"כ מוכח דסובר דלילה אין מחוסר זמן והוי ערלה כמו שביארתי שם ואעפ"כ סובר ר' יוחנן דמילה בזמנה היינו דוקא ביום אבל שלא בזמנה הוא בין ביום ובין בלילה:

וע"ז אומר ר' יוחנן וכן חמיין רבנן מקדימין לעיבורה והוא כמו דאמרי' (בפ"ק דמגילה ה"ד) באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין כו' סעודת ר"ח וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין (פי' אם חל בשבת) ופריך ויעשו אותן שבת א"ל לעשות אותם ימי משתה ושמחה את ששמחתו תלוי' בב"ד. יצא זה ששמחתו תלוי' בידי שמים (ופי' שם הק"ע סעודת ראש חודש כשהיו מקדשין את החודש ויש מפרשים דמצוה לעשות סעוד' בר"ח דכתיב וביום שמחתכם כו') (ועיין בירושלמי ספ"ק דמוע"ק לוין ברבית לחבורת מצוה ולקידוש החודש ר' יוחנן בצפרא הוי ניחוש לכנישתא והוי מלקט פירותן ואמר יהא חלקי עם אילין דאכלין הכא רומשית והנה ביארתי שם דמצוה לעשות הסעודה בר"ח) וכן ביארתי הירושלמי (פ"ד דתענית ה"ג) א"ר מנא מפני סעודת ר"ח וביארתי שם בארוכה: גם ביארתי שם הא דאמרינן שם א"ר חייא בר בא ר' יוחנן מפקד לכנישתא דכופרא סכין מיעל עד דו איממא ואתון אמרין זמנו ועיבורו (ופי' הפ"מ שם שתזמינו צרכי הסעודה של ר"ח ותוכלו לומר יעלה ויבוא בברכת המזון אף שאתם מסופקים אימתי ר"ח אך אעפ"כ תוכלו לומר ממ"נ דאם היום הוא ר"ח תוכלו לומר יעלה ויבוא מחמת שהתחלת הסעודה הי' בר"ח ואם למחר ר"ח תוכלו לומר בלילה ותצאו ממ"נ ידי סעודת ר"ח: ואם בזמנו צריך לעשות הסעודה בר"ח משום שאין קידוש החודש אלא ביום אבל אם הוא שלא בזמנו א"כ איך יצאו ידי סעודת ר"ח בלילה. דהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דאם הוא מעובר א"צ לקידוש כמו דאמרינן בר"ה (ד' כ"ד) כמו שביארתי בירושלמי בר"ה] וא"כ איך אמר להם שיעשו סעודת ר"ח ויצאו ממ"נאך דהא דבעינן שיהא סעודת ר"ח ביום היינו דווקא אם הוא בזמנו אבל אם הוא שלא בזמנו לא בעינן ביום וע"ז אמרינן שם א"ל ר' יוחנן ויש כאן זו (פי' שיש כאן ג"כ חילוק בין בזמנו לשלא בזמנו) וע"ז אומר אח"כ וכן חמיין רבנן מקדימין לעיבורה וכמו שביארתי שאמר להם ר' יוחנן שיתחילו הסעודה מבעוד יום ותאמרו יעלה ויבוא בזמנו ועיבורו משום ספק [ועיי"ש מה שביארתי על המ"א (סי' קפ"ח) אם אזלינן בתר התחלת הסעודה או בתר סוף הסעודה] וא"כ מוכח שיש חילוק בין בזמנו לשלא בזמנו וע"ז אומר רב נחמן בשם ר' מנא מצוה להקדי' כדי לזרז במצות (פי' דלא משום ספק עושין הסעודה מבעוד יום כדי לקיים שניהם אלא שמצוה להקדים אם הוא שלא בזמנו כדי לזרז במצוה) ודו"ק:

שם (ה"ג) כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן כו' פתילת הבגד שקפלה ולא הבהבה ר' אליעזר אומר טמאה היא ואין מדליקין בה ר' עקיבא אומר טהורה היא ומדליקין בה ובגמ' תמן תנינן כל הפחות מג' על ג' שהתקינו לפקק בו את המרחץ ולנער בו את הקדירה כו' בין מן המוכן בין שאינן מן המוכן טמא דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר אף מטלית חדשה בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן טהור ר' עקיבא אומר מן המוכן טמא ושאינו מן המוכן טהור כו'. ומ"ט דר"א נעשה כמטהר כלים בשבת (פי' וע"כ אין מדליקין) ופריך מכיון שקפלה לא טהרה ומשני שכן שמשים אומנים רוצים בקיפול'. ופריך ולא מבע"י שהיא טהורה (פי' אם מדליקין בה מבעוד יום א"כ טהורה מבעוד יום) וא"כ לא הוי כמטהר כלים בשבת רבי אלעזר בשם ר' הושעיא מפני יו"ט שחל להיות בע"ש וא"כ הוי כמטהר כלים בשבת ר' אלעזר בשם ר' הושעי' מפני יו"ט שחל להיות בע"ש וא"כ הוי כמטהר כלים ביו"ט ור"ח סובר דקיפולה אינה מבטלה מתורת בגד וא"כ ע"י הדלקה מטהר כלים ביו"ט ופריך ולא מאיליה היא טהורה א"ר יוסי ב"ר בון תיפתר שהיה בה שלש על שלש מצומצמות (ופירש הק"ע ולא מאיליה היא טהורה דהי' סבור שהבגד גדול א"כ בשעת הדלקה עדיין לא נטהר הבגד מטומאתו וע"ז משני א"ר יוסי בר בון תיפתר שהי' שלש על שלש מצומצמות א"כ מטהר הכלים ביו"ט. וע"ז אומר ר' אחא ר' סימון בשם ר' שמעון נזירא עשאה מזור טהורה שרי' בשמן לא כמו שעשאה מזור וא"כ בלא"ה היא טהורה ר' ינאי ר' ירמי' בשם ריב"ל נראין דברים שתהא הלכה כר"ע שהוא אומר מעין שניהם ואינן אלא כר' יהושע מקולי שלש על שלש לא סוף דבר טהורה אלא אפי' טמאה (ופי' הק"ע דאפי' בטמאה נמי קסבר ר"ע דמדליקין) בגין רב דרב אמר מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים ופי' הק"ע דקאמר דלמאי תני פתילת הבגד ולא פתילה של בגד משום דבשל בגד אפי' ר"ע מודה דאין מסיקין בשברי כלים: והוא דוחקי גם הפ"מ פירש בדחוקים גדולים ועוד דמאי פריך מתחילה ולא מאיליה היא טהורה ופי' דהי' סבור דמיירי בבגד גדול וק"ק דאיך מיירי בבגד גדול כיון דמוקים למתניתין במקולי מטלניות דהיינו פחות מג' על ג' וגם מאי דמשני ר' יוסי בר בון תיפתר שהי' בה שלש על שלש מצומצמות ג"כ לא יתיישב ודו"ק:

ע"כ נראה לי שיש בכאן (ט"ס) ונתחלפו השורות (וכצ"ל לקולא מאילי' היא טהורה ר' אחא ר' סימון בשם ר' שמעון נזירא עשאה מזור טהורה שרי' בשמן לא כמו שעשאה מזור וא"כ ממילא הא נטהרת ע"י שרי' בשמן. ר' זעירא ר' ינאי ר' ירמי' בשם ריב"ל נראין דברים שתהא הלכה כרבי עקיבא שהוא אומר מעין שניהם לאו זה אלא כר' יהושע מקולי שלש על שלש (פי' כיון שהוא פחות משלש' על שלש' אלא דטמא מחמת שהתקינה ע"כ הלכ' כר' יהושע). וא"כ כיון שהוא מקולי מטלניות ע"כ הלכה כדברי המיקל וא"כ ודאי דהל' כר"ש נזירא דשרי' בשמן הוי טהור דהוי כמו שעשאה מזור. וא"כ בלא"ה טהורה אפילו לר"א מחמת השרי' בשמן דהא בטלה מההכנה שעשאה לפקק את המרחץ ועדיף מקיפול שאינה מבטלה מתורת בגד. וא"כ בלאו"ה טהורה:

ובכאן צריך לגרוס אמר ר' יוסי בר בון תיפתר בשלש על שלש מצומצמות וא"כ לא פליגי במקולי מטלניות אלא דפליגי אם הקיפול מבטלה מתורת בגד וכמו דאמרינן בשבת (ד' כ"ח) בשלמא לענין טומאה בהא פליגי דר"א סבר קיפול אינו מועיל ובמילתי' קמייתא קיימא ור"ע סבר קיפול מועיל ובטולי בטיל וע"ז אומר לא סוף דבר טהור' אלא אפי' טמא' והוא (ט"ס וצ"ל) לא סוף דבר טמאה אלא אפי' טהורה בגין דרב אמר מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים משום דהיינו יכולין לפרש דהא דמשני ר' יוסי בר בון בשלש על שלש מצומצמות וכמו דמשני תחילה דהטעם של ר' אליעזר הוא משום דנעשה כמטהר כלים אלא דפריך משרי' בשמן וא"כ מאיליה היא טהורה. וע"ז משני ר' יוסי בשלש על שלש מצומצמות וע"כ לא נתבטלה מתורת בגד ע"י שרי'. והא דקאמר בשלש על שלש מצומצמות דאל"ה אינו מטהרה מתורת בגד ע"י הדלקה אלא אח"כ:

ע"ז אומר לא סוף דבר טמאה אלא אפי' טהורה דכיון דמוקמינן בשלש על שלש מצומצמות וגם ביו"ט שחל בע"ש א"כ אינו צריך לומר דהא דאמר ר' אליעזר אומר טמאה היא ואין מדליקין בה היינו דווקא בטמאה משום דהוי כמטהר כלים בשבת או ביו"ט אלא דהטעם משום דמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים והוא כמו דאמרי' בש"ס דילן בשבת (ד כ"ח) אמר ר' אליעזר אמר ר' הושעי' כו' הכא בג' על ג' מצומצמות עסקינן וביו"ט שחל להיות ע"ש עסקינן דכ"ע אית להו דר' יהודה דאמר מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים ודכ"ע אית להו דעולא דאמר עולא המדליק צריך שידליק ברוב היוצא ר"א סובר קיפול אינו מועיל וכיון דאדליק בה פורתא ה"ל שבר כלי וכי קא מדליק בשבר כלי קא מדליק ור"ע סבר קיפול מועיל ואין תורת כלי עליו וכי קא מדליק בעץ בעלמא קמדליק:

וכן משני הירושלמי דמיירי בג' על ג' מצומצמות דר"א סבר קיפול אינו מועיל וכיון דאדליק פורתא הו"ל שבר כלי וכי קמדליק בעץ בעלמא קמדליק וכעולא דאמר דהמדליק צריך שידליק ברוב היוצא וכן אמרינן בירושלמי (ריש פרקין) ר' אבהו בשם ר' יוחנן פתילה צריכה הצאתה ברוב הדלק:

וע"ז אומר לא סוף דבר טמאה אלא אפי' טהורה (כצ"ל) (פי' שאפי' טהורה כיון שאין הטעם משום דנעשה כמטהר כלים אלא משום דאין מסיקין בשברי כלים) והא דקא מיפלגי לענין טומאה והדלקה הוא משום דתלי זה בזה דר"א סובר דטמאה היא וא"כ סובר דאין הקיפול מבטלה מתורת בגד וע"כ אין מדליקין בה אפי' היא טהורה משום דאין מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים ור"ע סובר דטהורה היא א"כ סובר דקיפול מבטלה מתורת בגד וע"כ מדליקין בה ולא הוי שברי כלים:

ולפי מה שביארתי דהתירוץ של ר' יוסי בר בון בג' על ג' מצומצמות הוא כמו דמשני בשבת (ד' כ"ח) אמר ר' אלעזר א"ר הושעי' והא דקאמר תחילה תמן תנינן מקולי מטלניות שנו כאן וקאמר ההיא ילפא מהדא וההיא ילפא מהדא: והוא שקיפלה (צ"ל אפי' קיפלה) הוא כמו דמשני בש"ס דילן בשבת (ד' כ"ח) דאמרינן שם רב המנונא אמר הכא בפחות משלשה על שלשה עסקינן ומקולי מטלניות שנו כאן ואזדא ר"א לטעמי' ור' עקיבא לטעמי' כו' וי"ל דבזה מחולק הירושלמי עם הש"ס דילן דלהש"ס דילן הוי ב' פלוגתות דפליגי לענין טומאה במקולי מטלניות ובהדלקה הוא בפלוגתא אחרת והוא כמו דאמר רבא דהיינו טעמא דר"א לפי שאין מדליק בפתילה שאינה מחורכת כו' וקיפול דנקט במתניתין הוא משום הבהוב כמו שפי' רש"י. ולפלוגתא דהדלקה תנא קיפול והירושלמי אינו רוצה לפרש שיהי' ג' פלוגתות בהדלקה ובטמאה. וע"כ קאמר דמיירי אם היא טמאה ואין מדליקין משום דנעשה כמטהר כלים. וא"כ תלוי הדלקה בטומאה וכן למאי דמסיק ר' יוסי בר בון דמיירי בג' על ג' מצומצמות אע"ג שאומר לא סוף דבר טמאה אלא אפילו טהורה אעפ"כ הטעם של הדלקה תלוי בפלוגתא דטומאה דהיינו אם היא בטלה בתורת כלי דר"א סובר דלא בטלה ואין מדליקין בה ור"ע סובר דבטלה וע"כ מדליקין בה וזהו החילוק שבין הש"ס דילן להירושלמי וע"כ קאמר בירושלמי ההיא ילפא מן הדא לענין קיפול משום דסובר דחדא פלוגתא היא ודו"ק:

שם (ה"ה) מאחר שלא לצורך הי' מתחיי' בנפשו וכאן אפילו שלא לצורך יהא פטו' מן התשלומין ע' בספרי עמק יהושע (ס"א) (שם) הבעיר ובישל אית תניי תני חייב שתיים אית תניי הני חייב אחת מאן דמר חייב שתים אחת משום מבעיר ואחת משום מבשל ומאן דמר אחת היידא היא ר' יודה אומר משום מבעיר ר' יוסי אומר משום מבשל וקשי' על דר' יוסי הבערה לימדה על כל המלאכות שבתורה אינו חייב משום מבעיר אלא משום מבשל וכת'הק"ע וקשה דהא ר' יוסי סובר הבערה ללאו יצאה כמפורש בבבלי ובשבת ובכריתות ובהרבה מקומות הילכך אינו חייב משום מבעיר עכ"ל אך בירושלמי לא הובא כלל הפלוגתא של ר' נתן ור' יוסי דר' יוסי יהא סובר דהבערה ללאו יצאת ועוד דהא אמרינן בשבת (ד' ע') דתני' ר' יוסי אומר ועשה מאחת מהנה פעמים שחייבין אחת על כולן ופעמים שחייבין על כל אחת ואחת כו' אחת שהיא הנה זדון שבת ושגגת מלאכות הנה שהיא אחת שגגת שבת וזדון מלאכות כו' וא"כ לפי שיטת הש"ס דילן ר' יוסי נפקא ליה חילוק מלאכות מאחת מהנה. והירושלמי אמר וקשי' על דר' יוסי הבערה לימדה על כל המלאכות שבתורה ואינו חייב משום מבעיר אלא משום מבשל אלמא דר' יוסי סובר (לפי שיטת הירושלמי) דנפקא ליה חילוק מלאכות מאחת מהנה:

[ועוד דלשיטת הירושלמי מאן דנפקא ליה חילוק מלאכות מאחת מהנה ולא מהבערה אינו משום שהבערה ללאו יצאת אלא משום דהבערה יצתה ללמד על עצמה לחייב אף שהוא שלא לצורך והוי מקלקל בהבערה כמו דאמרינן שם באותה הלכה וקשי' על דבר קפרא הבערה לימדה על כל המלאכות שבתורה כולהון לצורך והיא שלא לצורך אמר רבי יוסי אין יסבור כרבי יוחנן דאמר הבערה לימדה על כל מלאכות שבתורה (פי' ולא מאחת מהנה) וכמו דאמרינן בשבת (ד' ע') ושמואל אחת שהיא הנה והנה שהיא אחת לא משמע לי' על זה אומר ר"א הבערה לימדה על עצמה (פי' אף שהוא שלא לצורך והוי מקלקל בהבערה) ופריך ולית ליה לרבי אלעזר לחייב על כל אחת ואחת (כצ"ל) תני בשם ר"א הנה שהיא אחת לחייבו על כל אחת ואחת (כצ"ל] וכן לקמן בירושלמי (פ"ז ה"ב) א"ר מנא הבערה שלא לצורך יצאת (פי' וע"כ יצאת לחלק) השתחוי' לצורך יצתה ללמד על עצמה שאינה מעשה אמר ר' שמואל בר אבדימי מכיון דתימר לצורך יצתה כמי שיצתה שלא לצורך ודבר שיצא שלא לצורך מלמד. והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה מאוד והנה יש שם (ט"ס וכצ"ל) כמה דתימר שלא לצורך יצתה נעשה כמו שיצא לצורך ודבר שיצא לצורך אינו מלמד (פירוש כמה דתימר שלא לצורך יצתה דהיינו אף שהבערה הוא שלא לצורך והוי מקלקל) (וכמו דאמר הכא הבערה לימדה על כל מלאכות שבתורה כולן לצורך והיא שלא לצורך (פי' והוי מקלקל) וע"ז אומר מכיון דתימר שלא לצורך יצתה דהיינו אף במקלקל דהיינו אם אינו צריך לאפרה נעשה כמו שיצתה לצורך ופי' א"כ יצאת ללמד על, עצמה דהיינו לצורך פי' ללמד על עצמה אף שהוא שלא לצורך וכל שיצתה לצורך אינו מלמד (או שצ"ל אינו מחלק) וכמו בהשתחוי' דמשני דיצאה לצורך ללמד על עצמה שאינו מעשה. ועל כן לא יצתה לחלק:

וכן הקשו התוס' בשבת (ד' ק"ו) בד"ה דאמר כו' דבשלמא לרבי יהודה שפיר שמעינן דהבערה ללאו יצאת או לחלק כו' אלא לר' שמעון דאיצטריך למיכתב הבערה לחייב מקלקל בהבערה מנא לי' דיצאת ללאו או לחלק כו' וא"כ כיון דאמר וקשי' על דרבי יוסי הבערה לימדה על כל מלאכות שבתורה ואינו חייב משום מבעיר אלא משום מבשל א"כ בודאי דאינו סובר ללאו יצאת]:

עוד שם בירושלמי זר ששימש במקדש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה ר' חייא רובא אמר שתים בר קפרא אמר אחת כו' לכאורה אמאי לא פליגי נמי בזר שאכל מליקה ואיפשר לומר משום דאיכא למ"ד דאין שחיטה לעוף מן התורה כמו דאמרינן בחולין (ד' כ"ו) ובירושלמי (ספ"ה דנזיר ה"ו) רבנן דקסרין בשם ריב"ח אפי' ספק א' אינו כמאן דאמר אין שחיטת העוף מחוורת דבר תורה. והא דפליגי בש"ס דילן ביבמות (ד' ל"ב) בזר שאכל מליקה היינו משום דהתם פליגי אליבא דרבי שזה אומר כך שמעתי מרבי שתים וזה אימר כך שמעתי מר' אחת ורבי סובר דיש שחיטה לעוף מן התורה כמו דאמרינן בחולין (ד' כ"ח) מאן תנא דפליג עלי' דר"א הקפר ר' היא דתני' ר' אומר וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הוושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף כו' וכן אמרינן בחולין (דף פ"ה) וכ"ת קסבר אין שחיטה לעוף מן התורה ונחירתו זו היא שחיטתו והתני' רבי אומר כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה כו' ועל רוב א' בעוף כו' אמרין נצא לחוץ ונלמוד נפקין ושמעין ר' יוסי אומר שתים ר"ש אומר אחת מאן דאמר אחת משום זרות. ומאן דאמר שתים אחת משום זרות חורנייתי' למה משום שחיטה ופריך והרי שחיטה בזר כשירה אלא משום הילוך זריקה וקבלה אינה אלא שבות הוי לית טעמא אלא משום איכול אברים ופדרים שהיו מתאכלין ע"נ המזבח כל הלילה והוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' ל"ג) זר ששימש בשבת במאי אי בשחיטה שחיטה בזר כשירה ואי בקבלה והולכה טלטול בעלמא הוא אי בהקטרה והאמר ר' יוסי הבערה ללאו יצאת ולפי מה דמשני בירושל' משום איכול אברי' ופדרים שהיו מתאכלין על גב המזבח כל הלילה ניחא דחייב משום מבשל וע"ז אומר על דעתי' דר' יודא דו אמר משום מבעיר ניחא על דעתי' דר' יוסי דו אמר משום מבשל מה בישול יש כאן ומשני כיון שרוצה באיכולן כמבשל הוא:

[אך שצריך לבאר מה דקאמר משום איכול אברים ופדרים שהיו מתאכלין ע"ג המזבח כל הלילה ולמאי אומר משום אברים ופדרים שהיו ע"ג המזבח כל הלילה ואמאי לא קאמר דהקטירן ביום וע"כ נראה לי דהא דקאמר משום איכול אברים ופדרים שהיו מתאכלין כל הלילה משום דסובר דאפי' ר' יוסי שאומר שתים היינו דווקא בבת אחת. אבל לא בכולל או במוסיף וכמו דאיתא בירושלמי (בפ"ט דסנהדרין ה"ו) שני איסורין כאחת מה אמר בה ר' יוסי אלמא דאפי' בבת אחת נמי מספקא לי' לר' יוסי וע"כ הא דפליגי בזר ששימש בשבת מיירי דווקא בבת אחת והוא דלא כמו שביארתי לעיל ה"א שיטת הירושלמי לר' יוסי) (והא דלא פשיט הירושלמי מזה דבבת אחת מודה ר' יוסי הוא משום דשם מיבעי' לי' לענין חיוב חטאות שיתחייב שני חטאות והכא רק לענין שיש ב' איסורין וכמו שכתב רש"י ביבמות (ד' ל"ב) בד"ה חייב ב' ב' איסורי קאמר דהא משום זרות אין כאן חטאת דהא על זדונו מיתה בידי שמים הוא ואין חייב חטאת אלא על שגגת כרת וע"כ כיון שרוצה לפרש פלוגתייהו בבת אחת א"כ כיון דמיירי בבת אחת ע"כ צריך לומר כגון דאייתי שתי שערות בשבת וכמו דאמרינן ביבמות (ד' ל"ב) זר ששימש בשבת כגון דאייתי שתי שערות בשבת וכל זה הוא לשיטת הש"ס דילן דאין נעשה גדול אלא מהבאת שתי שערות ולהבא אבל לשיטת הירושלמי שביארתי בכמה מקומות שסובר דאם הביא שתי שערות נעשה גדול למפרע כמו דאיתא בירושלמי (סוף פ"י דיבמות ה"י) פחות מבן עשרים שהביא שתי שערות למפרע הוא נעשה איש ויותר מבן עשרים שהביא שתי שערות מכאן ואילך נעשה איש מה פליגי בבן עשרים שמואל אמר למפרע נעשה איש רב אמר מכאן ואילך הוא איש כו' מתניתא פליגא על שמואל בן תשע שנים ויום א' וא' שהוא בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות (כצ"ל) כמה דתימר בן ט' שנים ויום א' עד בן שתים עשרה שנה ויום א' מכאן ואילך נעשה איש (כצ"ל) דכוותה בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות מכאן ואילך נעשה איש מה עביד לה שמואל פתר לה סמוך לעשרים שנה. וא"כ לשיטת הירושלמי בדווקא נקט מתניתין וא' בן עשרים שלא הביא שתי שערות משום דבפחות מבן עשרים נעשה איש למפרע ולשיטת הש"ס דילן הא דקאמ' וא' בן עשרים שנה היינו עד בן עשרים שנה אם לא הביא שתי שערות הוי קטן אם לא הביא סימני סריס: ולשיטת הירושלמי הוא בן עשרים שנה דווקא משום דבפחות מבן עשרים נעשה גדול למפרע ובן עשרים אינו נעשה גדול אם הביא שתי שערות אלא מכאן ולהבא ועיין ביבמות (ד' פ'):

וע"כ כיון דהירושלמי רוצה לפרש שחלו עליו שני האיסורים בב"א וא"כ אם הביא שתי שערות בשבת הוא נעשה גדול מאורתא וא"כ ניחול עליו איסור שבת מבערב ולענין איסור זרות בעבודה לא חל עליו עד למחר ביום שהוא זמן עבודת קרבנות וע"כ אומר לית טעמא אלא משום איכול אברים ופדרים שהיו מתאכלין ע"ג המזבח כל הלילה שע"כ חל עליו ב' האיסורין משעה שנעשה גדול אבל בלאו"ה חל עליו איסור שבת תחילה ואע"ג שהי' יכול לאוקמי אם לא הביא ב' שערות עד לאחר עשרים (להירושלמי) אך הרוב מביאין ב' שערות קודם עשרים ע"כ מי"ג שנה ואילך אמרינן דחזקה הביא שתי שערות כמו דאיתא בנדה (ד' מ"ו) וע"כ אומר שחל על הקטרת אימורים מבערב וא"כ חלו עליו שני האיסורים בבת אחת].

וע"ז אומר על דעתיה דר' יודא ניחא דו אמר משום מבעיר על דעתי' דר' יוסי דו אמר משום מבשל (פי' דכיון שע"י הבערה מבשל הוא ע"כ אינו מתחייב משום הבערה) וע"כ פריך מה בישול יש כאן. דהא באמת לאו מבשל הוא דהא רוצה שיהי' כליל ולא דמי להא דאמר (בפ"ז דשבת ה"ב) הצולה והמטגן השולק והמעשן כולהו משום מבשל אעפ"כ התם רוצה שיתבשל ושיטגן שישאר המבושל והכא המצוה שיהי' כליל ותעשה אפר. וא"כ ליכא משום הבערה דהא הוא לצורך בישול ועל מבשל אינו חייב משום מבשל וע"ז משני דכיון שרוצה באיכולן מבשל הוא ובמ"א הארכתי בזה דאפשר דהקושי' הוא מחמת שהוא מקלקל והא דקאמר משוה דרוצה באיכולן מבשל הוא כמו שכת' בס' חמדת שלמה דכיון שרוצה לעבור במזיד. וא"כ הוא כמו הקורע בחמתו אם רוצה הוא לעשות נחת רוח ליצרו. וע"ז אומר כיון שרוצה באיכולן מבשל הוא אך זהו דווקא לר' יהודה שסובר דמלאכה שא"צ לגופה חייב עלי' וכן פסק הרמב"ם אבל על הפלוגתא דר' יוסי ור"ש שסוברים דמלאכה שא"צ לגופה פטור עלי' וכמו דאמרינן בשבת (ד' ל"ג) דר' יוסי סובר כר' שמעון דמלאכה שא"צ לגופה פטור וכן בירושלמי (פ"ז דשבת) דר' יוסי ור' שמעון אמרו דבר א' (פי' דמלאכה שא"צ לגופה פטור. א"כ לא יתורץ קושיתו שהקשה דאיך אמרינן ביבמות (ד' ל"ג) אי בהקטרה כו' דהא מקלקל הוא דמה שכתב דבמזיד כיון שרוצה לעבור הוי כמו שעושה נחת רוח ליצרו והביא ראי' מהרמב"ם שפסק כן דזהו דווקא לפי מאי דפסק כר' יהודה אבל לר' יוסי ולר' שמעון דסברי דמלאכהשא"צ לגופה פטור איפשר דפטור במקלקל אפי' במזיד שעושה נחת רות ליצרו ועיין בשבת (ד' ק"ה) ודו"ק]:

שם (ה"ז) אין מטבילין את הכלים כו' תרין אמורין חד אמר בכלים שנטמאו באב הטומאה וחורנה אמר בכלים שנטמאו בולד הטומאה מתיב מאן דמר באב הטומאה למאן דמר בולד הטומאה אפי' בחול והא טעון הערב שמש א"ל ברוצה להשתמש בהן חולין בטהרה וכתב הק"ע בגליון כתב מוכח בתוס' דאין זאת הגירסא נכונה (פי' כמו שהוא בתרומו'). אלא איפכא צריך לומר דמתיב מ"ד באב הטומאה למאן דאמר בולד הטומאה וכתב דטעות נפל במס' תרומו' שכתוב שם דמתיב מ"ד בולד הטומאה למ"ד באב הטומאה והמעיין בתו' דחגיגה יראה לעין דנוסחא דתרומות היא הנוסחא הנכונה וכאשר הגהתי בקונט' ובתוס' שם בחגיגה צריכין להגיה כך ואותה גירסא שפיר מייתי לה בירושל' גם בפ"ב דביצה ובפ' במה מדליקין כתוב שיבוש בספרים עכ"ל

והנה כן כתבו התוספו' בחגיגה (ד' כ"א) שכתבו מתיב מ"ד בולד הטומאה למ"ד באב הטומאה אפי' בחול והא טעון הערב שמש כלומר התינח לדידי דאוקימנא לי' בולד הטומאה שפיר דלא בעי הערב שמש אלא לדידך דמוקמית לי' באב הטומאה צריך הערב שמש ולא חזי לאשתמושי רק בחול א"כ ה"ל מטביל משבת לחול ומוקי לה ברוצה להשתמש חולין דטבול יום שרי בחולין בלא הערב שמש כו' גם בפ"ב דביצה כתוב בשיבוש הספרים אמנם הצעת הגירסא כמו שפירשתי עכ"ל

אבל לי נראה דהגירסא דהכא הוא עיקר דלפי הגירסא דמתיב מ"ד בולד הטומאה למ"ד באב הטומאה אפי' בחול טעון הערב שמש מאי מקשה דילמא הכא בחולין שנעשו בטהרה ומי הכריחו לומר דמיירי בתרומה הא באב הטומאה אפי' בחולין נמי טמא:

ע"כ נראה לי דהגירסא הוא מתיב מ"ד באב הטומאה למ"ד בולד הטומאה דהיינו בראשון שהוא ולד הטומאה וא"כ הכלי הוי שני ואין שני פוסל בחולין וא"כ צריך לומר דמטבילין לצורך תרומה וא"כ תרומה בעי הערב שמש ואף שכתבו התו' בביצה (ד' י"ח) דאם נטמא בולד הטומאה לא בעי הערב שמש וכמו שהביאו הא דתנן במס' פרה (פי"ג מ"ה) כל הטעון ביאת מים מדברי חכמים לאחר ביאתו מותר בכולן כבר כתבתי בסוף חגיגה מה שהביא הט"א בחגיגה מה שכתב הר"ש (פ"ג דטהרות מ"ג) דיש טומאות דרבנן דבעי הערב שמש וכמו שהביא ראי' מיומא (ד' מ"ט) שנתזה צינורה ונכנסו אחיו הכהנים ושימשו תחתיו אלמא דטומאת כו' בעי הערב שמש וכן שפופרת שחתכה כו' דפריך עלה בהא לימא ר' יהושע יטמא ויטבול כו' משמע בהדי' דטומאת כו' בעי הערב שמש וכתב שאין לדמות טומאות דרבנן הנוהגות אפי' בחולין להני דאין אלא מעלות בעלמא בקודש ולתרומה ולא לכל דבר כו' ע"ש וכן מוכח מהירושלמי (פ"ק דשבת) דמני טבול יום בי"ח דבר ולא פריך הא טבול יום דאורייתא הוא כמו דפריך בש"ס דילן בשבת (ד' י"ד) וכן אמרינן בירושלמי פ"ק דפסחים תיפתר בטבול יום של בית הפרס שהוא מדבריהם וכן בסוטה (פ"ה ה"ג) והא תנינן טבול יום תיפתר בטבול יום בית הפרס א"ר זעירא ואפי' תימר בטבול יום דבר תורה אבל תחילה תירץ בטבול יום שהוא מדבריהם אלמא דאפי' טומאה דרבנן בעי הערב שמש:

וע"כ אומר מתיב מ"ד באב הטומאה למ"ד בולד הטומאה אפי' בחול טעון הערב שמש וא"כ איך יטביל לצורך חול דהא אפי' בטומאה דרבנן נמי בעי הערב שמש (והא דלא משני דמיירי בטבילה שמחמת מעלות דתרומה דאינו טעון הערב שמש כמו שהבאתי מה שכתב הר"ש. איפשר לומר דבטבילה שהוא רק מצד מעלה מטבילין בשבת אפי' למ"ד דבולד הטומאה אין מטבילין וכמו דאמרינן בירושלמי בביצה (פ"ג ה"ב) ומטבילין מגב לגב ומחבורה לחבור' רצה לעשות עיסתו ע"ג גיתו או גיתו ע"ג עיסתו מטביל את כליו כיצד מחבורה לחבורה הי' אוכל עם חבורה זו ונמלך לאכול בחבורה אחרת וכן בביצה (ד' י"ט) ועיין שם בק"ע שפירש דהאי טבילה היינו אם טבל לחולין שצריך לטבול לתרומה שזהו משום מעלה ע"כ מטבילין אפי' בשבת ובזה יתיישב הא דאמרינן בירושלמי (סוף חגיגה) שולחן שנטמא מטבילין אותו בזמנו אפי' בשבת דברי ר"מ וחכמים אומרים מיד והארכתי שם הרבה. והנה הפ"מ פי' שם הא שמטבילין אותו אפי' בשבת הוא משום שאין שבות במקדש אבל לפי מה שביארתי כעת ניחא דהא דמטבילין אותו אפי' בשבת הוא כמו דמסיק התם בירושלמי תיפתר שנטמא בספק משקין ואמרינן התם תחילה תיפתר שנטמא בספק משקין תמן תנינן ספק משקין לטמא טמא ולטמא טהור וע"ז משני תמן בתרומה וכאן בקודש חומר הוא בקודש וע"כ כיון שאין הטבילה רק משום מעלה (לר"מ דאומר דספק משקין לטמא טהור). וע"כ מטבילין אותו אפי' בשבת אפי' למ"ד דמתניתין מיירי בולד הטומאה שהוא מדרבנן דהטבילה שהיא רק מצד מעלה קיל טפי וא"כ ודאי מיירי בולד הטומאה דצריך טבילה מדרבנן וא"כ בעי הערב שמש.

וע"ז אומר אמר לו ברוצה להשתמש חולין בטהרה (פי' דהא דולד הטומאה מיירי בחולין שנעשו על טהרת תרומה וע"כ אפי' שלישי נמי טמא כמו בתרומה ואפ"ה לא בעי הערב שמש):

וזה יתבאר במה שכתבו התוספות בפ"ק דנדה (ד' ז') בד"ה והאי טבול יום כיון דודאי לא מטמא חולין לא גזרו עליו משום חולין הטבולין לחלה ותימא דהכא משמע דאין שני פוסל בחולין הטבולין לחלה וברייתא נמי קתני ובשלישי טהור בחולין משמע דכש"כ דאין פוסל בחולין שנעשו על טהרת תרומה כדאמר בסמוך דמשמע דקילי מחולין הטבולין לחלה ובפרק שני דחולין (ד' ל"ב) אמרינן דשלישי נוהג בחולין שנעשו על טהרת תרומה ובסוטה (ד' ל') מוכח דשני עושה שלישי בחולין הטבולין לחלה למ"ד כחלה דמי ויש לומר דטבול יום קיל טפי דאין צריך רק הערב שמש. והא דתני בברייתא דשלישי טהור בחולין היינו שלישי דטבול יום אי נמי ה"פ כיון דשלישי טהור בחולין דעלמא לא גזרו חכמים בחולין הטבולין לחלה משום טבול יום וא"כ מוכח מהתוספו' דאע"פ שגזרו שלישי בחולין שנעשו על טהרת תרומה אבל אעפ"כ טבול יום מותר דהא אפי' בחולין הטבולין לחלה דחמיר מחולין שנעשו על טהרת תרומה וכמו דאמרי' בנדה (ד' ז') התם לא פתיכא בהו תרומה הכא פתיכא בהו תרומה וא"כ מכש"כ בחולין שנעשו על טהרת התרומה וע"כ משני ברוצה להשתמש חולין בטהרה ומיירי בוולד הטומאה דאע"ג דבחולין ליכא רק שני אפ"ה כיון שהוא חולין שנעשו על טהרת תרומה ע"כ יש בהם שלישי ואפ"ה לא בעי הערב שמש וכמו שביארתי:

וכן מוכח בירושלמי (פ"ה דסוטה ה"ב) בו ביום כו' אינו אומר טמא אלא יטמא לטמא את אחרים לימד על ככר השני שמטמא את החולין אמרינן בגמ' ר' יוסי בר בון אמר רב ושמואל חד אמר בין בתרומה בין בחולין אמר ר' עקיבא וחורנה אמר בתרומה אבל לא בחולין כו' מתניתא פליגא על רב (ופי' דאמר בין בתרומה בין בחולין) אוכל מעשר שהוכשר במשקה ונגע בו טבול יום או ידים מסואבות מפרישין ממנו תרומת מעשר בטהרה מפני שהוא שלישי והשלישי טהור בחולין (וא"כ מוכח שהשלישי טהור בחולין אפי' נעשו על טהרת תרומה דהא הם טבולין לתרומת מעשר) ומשני פתר לה קל הוא בידים שהן מדבריהם (פי' שהקילו בידים שהוא מדבריהם) והא תנינן טבול יום ומשני תיפתר בטבול יום בית הפרס. א"ר זעירא ואפי' תימר בטבול יום דבר תורה שנייא היא דכתיב טהור טמא טהור לחולין מבעוד יום ולתרומה משתחשך (פי' וע"כ הקילו אפי' בטבול לתרומת מעשר). א"כ מכש"כ שהקילו בחולין שנעשו על טהרת תרומה דזה קיל טפי מחולין הטבולין לחלה כמו דאיתא בנדה (ד' ז') ודו"ק: ך

ובזה יתבאר הא דאמרינן בירושלמי (פ"ג דחלה) א"ר יונה תרתין מילין תני ר' חייא רובא אינן פליגין חדא על חדא. טבל מנינו כחולין (פי' טבל הטבול לחלה או לתרומה) מנינו כחולין פי' שלישי טהור בו כחולין). וכל הספק פוסל את התרומה ופוסל את החולין מלעשות תרומה (פי' אם הוא טבול לתרומה). א"ר יונה אף אנן נמי תנינן תרוויהון דתנינן תמן אוכל מעשר שהוכשר במשקה ונגע בו טבול יום או ידים מסואבות מפרישין ממנו תרומה מעשר בטהרה מפני שהוא שלישי הדא אמרה שהטבל מנינו כחולין וכל הספק פוסל את התרומה ופוסל החולין מלעשותם תרומה (פי' אם הם טבולין לתרומה) דתנינן תמן נולד לה ספק טומא' עד שלא גלגלה תעשה בטומא' משגלגלה תעשה בטהר' ולא מתרץ מידי. אך זה יתורץ בהירושלמי שהבאתי הא (דפ"ה דסוטה ה"ב) מתניתא פליגא על רב אוכל מעשר שהוכשר במשקה ונגע בו טבול יום או ידים מסואבות מפרישין ממנו תרומת מעשר בטהרה מפני שהוא שלישי והשלישי טהור בחולין ומשני פתר לה קל הוא בידים שהם מדבריהם. ופריך והא תנינן טבול יום. ומשני בטבול יום בית הפרס. א"ר זעירא ואפי' תימר בטבול יום שהוא דבר תורה שנייא היא. דכתיב טהור טמא טהור לחולין מבעוד יוםולתרומה משתחשך. וא"כ מתורץ מה שאמר ר' יונה דאנן תנינן תרוויהון אוכל מעשר שהוכשר במשקה דבידים הקילו ובטבול יום נמי הקילו כמו דמשני בסוטה שנייא היא דכתיב טהור טמא טהור לחולין מבעוד יום ולתרומה משתחשך והא דתנן שהשלישי טהור בחולין היינו שלישי ע"י טבול יום כמו שכתבו התוס' בנדה (ד ז') אי נמי הכי פירושו כיון דשלישי טהור בחולין דעלמא לא גזרו חכמים בחולין הטבולין לחלה לטמא מטבול יום. ולכך פריך מיני' טפי אנשען ולא פריך מיני' אכל שלישי דנוהג בחולין הטבולין לחלה משום דנשען נמי טומאה קלישא הוא והא דמקשה בירושלמי (פ"ג דחלה) הוא כמו דמקשה בש"ס דילן בנדה (ד' ז') וחולין הטבולין לחלה כחלה דמי דאפי' בנשען דהוי ספק טומאה שאינה מוכחת מהני בהו לטמא כחלה גמורה והתני אשה שהיא טבולת יום כו' ושלישי טהור בחולין ואי אמרת חולין הטבולין לחלה כחלה דמי הא טמיתנהו. אמר אביי כל שודאי מטמא חולין גזרו על ספיקו משום חולין הטבולין לחלה והאי טבול יום כיון דודאי לא מטמא חולין לא גזרו על ספיקו משום חולין הטבולין לחלה ובזה מתורץ מה שאמר ר' יונה תרתין מילין אינן פליגי חדא על חדא דהא דאמרינן טבל מנינו כחולין היינו שלישי דטבול יום ובטבול יום הקילו והוא כמו דמשני בירושלמי (פ"ה דסוטה) ובנדה (ד' ז') ודו"ק וא"כ מוכח דבחולין שנעשו על טהרת תרומה לא גזרו משום טבול יום ואינו צריך הערב שמש דהא קיל מחולין הטבולין לחלה ועוד דכיון דמיירי בולד הטומאה דרבנן בוודאי טבול יום מותר בו וכמו דמשני בפ"ה דסוטה תיפתר בטבול יום בית הפרס (וע"כ מותר בחולין הטבולין לחלה כש"כ בחולין שנעשו על טהרת תרומה) א"ר זעירא אפי' תימר בטבול יום דבר תורה שנייא היא דכתיב טהור טמא טהור לחולין מבעוד יום ולתרומה משתחשך. וא"כ בטבול יום בית הפרס שהוא מדרבנן בודאי מותר. ולמסקנת הירושלמי והבבלי ופ"ק דנדה דף ז') אפי' בטבול יום דבר תורה נמי מותר בחולין שנעשו על טהרת תרומה. ע"כ נראה לי דגירסא דהכא עיקרית דמתיב מאן דאמר באב הטומאה למ"ד בולד הטומאה וכמו שביארתי. ודו"ק: