כירה שהסיקוה בקש או בגבבא נותנים עלי' תבשיל כו' כיני מתניתין מקיימין עליה תבשיל כו' וכתב הק"ע והרי"ף פסק לשהות תנן והוא דגרוף וקטום ואי לא לא והרז"ה פסק להחזיר תנן והאריכו בראיותיהם ומהתימא שלא הביא הרי"ף ראי' דסתמא דירושלמי סובר דלשהות תנן עכ"ל:

ולי נראה שע"כ לא הביא ראי' מהירושלמי והוא דמה דאיבעי' לן בשבת (ד' ל"ו) איבעי' להו האי לא יתן לא יחזיר הוא אבל לשהות משהין אעפ"י שאינו גרוף וקטום. ומנו חנני' היא דתני חנני' אומר כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר לשהות אעפ"י שאינו גרוף ואינו קטום. או דלמא לשהות תנן ואי גרוף וקטום אין אי לא לא. ולכאורה מאי בעי או לשהות תנן או להחזיר תנן הא ודאי דלשהות תנן וכמו שכת' הרא"ש (רפ"ג דכירה) דודאי אית לן טפי לאוקמי מתניתין בפשיטות דלא יתן משמע תחלת נתינה וגם לא יצטרך להגיה המשנה דרישא וסיפא איירי בחזרה כו' וא"כ עיקר האיבעי' הוא משום דלא יה פליגי מתניתין דהכא אמתניתין דפרקא קמא דתנן בשבת (ד' י"ט) אין נותנים פת לתנור עם חשיכה ולא חררה ע"ג גחלים אלא כדי שיקרמו פניה מבעוד יום וכמו דאמרינן בשבת (ד' ל"ז) אמר רבא תרווייהו תנינא לשהות תנינ' דתנן אין נותנים את הפת בתנור עם חשיכה ולא חררה ע"ג גחלים אלא כדי שיקרמו פני' מבעוד יום הא קרמו פניה שרי וע"כ מיבעי' לי' דמתניתין להחזיר תנן אבל לשהות משהין ואעפ"י שאינו גרוף וקטום. והוא דלא יהא פליגא אמתניתין דפרקא קמא (ועי' ברא"ש רפ"ג דשבת שהאריך בזה):

וכל זה הוא לשיטת הש"ס דילן. אבל לשיטת הירושלמי לא קשה מידי מהא דתנן אין נותנים את הפת לתנור עם חשיכה ולא חררה ע"ג גחלים אלא כדי שיקרמו פניה ואמרינן התם ר' יעקב בר אחא בשם ר' אסי זריזות הן הנשים בפת יותר מן התבשיל מה בין פת ומה בין תבשיל תבשיל דרכו לאכול רות ח פת אין דרכו לאכול רותחת וא"כ בתבשיל שדרכו לאכול רות ח גזרו בו דילמא אתי לחתוי'. אבל פת אין דרכו לאכול רותח תמן אמרין פת חמה חמתה בצדה (פי' המחמם את הגוף כו'). וא"כ כיון דלא קשי' מהא דתני' אין נותנים הפת לתנור עם חשיכה ולא חררה ע"ג גחלים אלא כדי שיקרמו פניה. ע"כ מפרש המשנה כפשוטו שלא יתן הוא לא ישה'. וע"כ אומר כירה שהסיקוה בקש או בגבבא נותנים עלי' תבשיל כיני מתניתין מקיימין עליה את התבשיל וע"כ אמרינן בירושלמי (ספ"ק ה"י) ר' בון בר כהנא בשם רבנן תבשיל שנתבשל כל צרכו מותר לשהותו ע"ג כירה שאינה קטומה ר' זעירא בעי בשר בצל וביצה מצטמק ורע לו וזה מצטמק ויפה לו ואת אמר הכין דילמא דלא איתאמרת אלא חמין אתא ר' שמואל כו' חמין שהוחמו כל צרכן אסור לשהותן ע"ג כירה שאינה קטומה כו' אם כן כולהו אמוראי סברי בהדי' דאסור לשהות אפי' תבשיל שבישל כל צרכו במצטמק ורע לו אך דהירושלמי אזיל לשיטתיה כמו שביארתי וע"כ לא הביאו ראיה מהירושלמי ודו"ק:

שם קטמה ונתלבת מהו ר' חייה רובא עלה לביתו והורי מותר כו' ר' זעירא כו' ליבה לשעבר (פי' אם התיר רק מפני שהוא בדיעבד) כו' א"ר מנא אנא קשיית' קומי רבי בא ברי' דר"פ אין תימר לשעבר אפי' בישל בתחילה שרי (כצ"ל) דתני המעשר והמבשל בשבת בשוגג יאכל ובמזיד לא יאכל דברי ר"מ ר"י אומר שוגג יאכל למוצאי שבת מזיד לא יאכל ר"י הסנדלר אומר שוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו מזיד לא לו ולא לאחרים כו' בעון קומי ר' יוחנן את מה אמר אמר לון אני אין לי אלא משנה המעשר והמבשל בשבת שוגג יאכל מזיד לא יאכל שמע רב חסדא ומר הותרו השבתות (פי' שהוא כמו דאמרינן בשבת (ד' ל"ח) בעא מיניה ר' חייא מר' אבא שכח קדירה ע"ג כירה ובישלה בשבת מהו כו' למחר נפק ודריש להו המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ולא שנא רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו להתירא מבשל הוא דקא עביד מעשה במזיד לא יאכל האי דלא קא עביד מעשה במזיד נמי יאכל. ר"נ בר יצחק אמר לאיסורא מבשל הוא דלא אתי לאערומי בשוגג יאכל אבל האי דאתי לאערומי בשוגג נמי לא יאכל),:

וע"ז אומר בעון קומי ר' יוחנן בעובדא כמו דאמר בתחילה קטמה ונתלבת מהו וא"כ לא עביד מעשה וע"ז אומר בעון קומי ר' יוחנן את מה אמר אמר לון אני אין לי אלא משנה המעשר והמבשל בשבת שוגג יאכל מזיד לא יאכל (וה"נ אם הוא בשוגג יאכל) שמע רב חסדא ומר הותרו השבתות (פי' דבזה גרע טפי דבכה"ג ששהה ע"ג כירה א"כ אתי לאערומי והוא כמו דאמרינן בשבת (דף ל"ח שם) רב נחמן בר יצחק אמר לאיסורא מבשל הוא דלא אתי לאערומי בשוגג יאכל. אבל האי דאתי לאערומי בשוגג נמי לא יאכל:.

וע"ז אומר רב חונה בשם רב ותני ר' חייא כן בראשונה היו אומרים השוכח תבשיל ע"ג כירה וקדשה עליו את השבת שוגג יאכל מזיד לא יאכל נחשדו להיות מניחין מזידים ואמרו כו' ואסרו להן כו' והכא אמרו כן (איפשר לומר דגרסי' היכא אמרו כן דבמבשל יהא מותר בשוגג ולא בשוכח) אמר ר' אילא נחשדו להיות מניחין ולא נחשדו להיות מבשלין והכי אמרינן בשבת (דף ל"ח ושם) מאי גזירתא דאמר רב יהודה כו' בתחילה היו אומרים המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל והוא הדין כו' משרבו משהין במזיד ואומרים כו' חזרו וקנסו כו']:

עוד שם תני לא תמלא אשה קדירה עסיסיות ותורמסין ותתנם לתוך התנור ע"ש עם חשיכה ואם נתנה מוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו ר' אחא אמר במזיד כר' מאיר רבי יוסי אמר בשוגג כר' יהודה והנה ר' אחא דאמר במזיד כר"מ א"כ משמע דמדמי האי דינא למבשל ממש דאם זה גרע ממבשל ודמי להא דשכח קדירה ע"ג כירה אם כן היה יכול לאוקמי אפי' בשוגג כר' מאיר והא דרבי יוסי אומר בשוגג כר' יהודה, א"כ משמע דמדמה האי דינא למבשל ואמאי לא מוקים לה במזיד כר' מאיר ולקמן יתבאר זה והנה התוס' הקשו בשבת (דף ל"ח) אבל האי דלא קעביד מעשה במזיד נמי יאכל וכתבו התוס' תימא דהא אמר בפ"ק (דף י"ט) לא תמלאאשה קדירה עסיסיות ותורמסין כו' ואם נתנה למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו (פי' וא"כ אי אמרינן דלא שנא להתירא א"כ קשה דהא תני' דלמוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו) ולשיטת הירושלמי ליכא למ"ד בהא דזה יהיה עדיף ממבשל ושרי אפי' במזיד אלא דרב חסדא סובר דמניח גרע טפי משום הגזירה ואסור אפי' בשוגג ולקמן יתבאר בזה:

עוד שם א"ר מנא יאות אמר ר' יוסי הנוטע בשבת שוגג יקיים מזיד יעקור ובשביעית בין שוגג בין מזיד יעקור ר' יהודה אומר חילוף הדברים הנוטע בשבת בין בשוגג בין במזיד יעקור ובשביעית שוגג יקיים ומזיד יעקור למה מפני שהניית שבת עליו וכאן מכיון שאת אומר ימתין למ"ש כדי שיעשו כמי שלא נהנה מחמת שבת כלום ומ"ט דרבנן נחשדו על השביעית ולא נחשדו על השבתות דבר אחר מונין לשביעיות ואין מונין לשבתות היך עבידא נטע פחות משלשים יום לפני שביעית כו' אין תימר חשד אין כאן חשד אין תימר מנין אין כאן מנין נטע פחות משלשים יום לפני שמינית ונכנסה שמינית אין תימר חשד יש כאן חשד ואין תימר מנין יש כאן מנין ותייא כמאן דאמר מפני החשד ברם כמ"ד מפני המנין קנסו בשוגג מפני המזיד:

והנה בספרי נועם ירושלמי ביארתי הירושלמי הזה. וכעת נבאר קצת באופן אחר והוא דהברייתא דתני לא תמלא אשה קדירה ועסיסיות ותורמסין כו' לתוך התנור ע"ש עם חשיכה ואם נתנה למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו הוא מדרבנן גזירה שמא יחתה. וכמו דאמרינן בשבת (ד' י"ט) לימא ב"ש היא ולא ב"ה אפי' תימא ב"ה גזירה שמא יחתה. וע"כ כיון שהוא רק מדרבנן ע"כ אומר ר' אחא במזיד כר"מ. אע"ג דמשמעות הברייתא הוא בשוגג אעפ"כ לא רצה לאוקמי בשוגג כר' יהודה דכיון דהוא מדרבנן לא קנסינן בשוגג וע"כ לא בעי שימתין בכדי שיעשו וכמו דאמרינן בגיטין (ד' נ"ג) דר' יהודה אדר' יהודה לא קשי' כי לא קניס בדרבנן אבל בדאורייתא קניס. וכן אמרינן בירושל' (ספ"ב דעירובין) ר' שימי בעי דבר מדבריהן קונסין לו בשוגג כר' ליעזר (פי' דמתמה דבדרבנן יקנסו בשוגג לר' אליעזר) וע"כ מפרש ר' אחא במזיד כר' מאיר וע"כ בעינן בכדי שיעשו ור' יוסי מפרש הברייתא כפשטי' דהיינו בשוגג כר' יהודה וא"כ קשה דהא ר' יהודה לא קאמר אלא במבשל דהוי דאורייתא אבל לא בדרבנן:

וע"ז אומר א"ר מנא יאות אמר ר' יוסי דמיירי בשוגג כר' יהודא וע"ז אומר הנוטע בשבת שוגג יקיים מזיד יעקור ובשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור ר' יהודה אומר חילוף הדברים הנוטע בשבת בין בשוגג בין במזיד יעקור ובשביעית שוגג יקיים ומזיד יעקור למה מפני שהניית שבת עליו וכאן מכיון שאת אומר ימתין למ"ש בכדי שיעשו כמי שלא נהנה מחמת שבת כלום (פי' דברייתא מפרש הטעם למה אמר דבשבת בין בשוגג בין במזיד יעקור ובשביעית שוגג יקיים מזיד יעקור) והנה בש"ס דילן איתא בגיטין (ד' נ"ד) דבאתריה דר' יהודה חמירא להו שביעית והוא משום דברייתא לפי הש"ס דילן לא תנא למה מפני שהניית שבת עליו. וע"כ משני דבאתרי' דר' יהודה חמירא להו שביעית]. אבל הירושלמי תני בברייתא ולמה (פי' למה בשבת אומר בין בשוגג בין במזיד יעקור ובשביעית אומר שוגג יקיים מזיד יעקור) ע"ז אומר מפני שהניית שבת עליו והוא כמו שביארתי בספרי נועם ירושלמי (פ"ב דתרומות) כמו שכתבו התוספות בפ' לפני כו' (ד' ט"ו) שבשביעית האיסור תלוי בגוף הקרקע משא"כ בשבת האיסור הוא במלאכה וע"כ בשבת אומר דבין בשוגג בין במזיד יעקור והוא מפני שהניית שבת עליו וא"כ נהנה ממלאכת שבת משא"כ בשביעית לא שייך שנהנה ממלאכת שביעית שאין האיסור רק בגוף הקרקע ודו"ק:

וע"כ אמר ר' מנא יאות אמר ר' יוסי פי' דמפרש להברייתא בשוגג כר' יהודה דאע"ג דהירושלמי סובר דלא קנסינן בדרבנן שוגג אטו מזיד אך כיון דלר' יהודה אין הטעם משום קנס אלא כדי שלא יהנה ממלאכת שבת. וע"כ סובר דבשוגג נמי אסור דאע"ג דלא עביד איסורא במזיד אעפ"כ סובר ר' יהודה דלא יהנה ממלאכת שבת וע"כ אפי' בדרבנן נמי אסור דמ"מ נהנה ממלאכת שבת [וכן פירש רש"י הטעם בביצה (ד' כ"ד) הילכתא כו' אם יש מאותו המין במחובר אסור ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו ופירש"י דהטעם הוא שלא יהנה ממלאכת שבת והתם בדרבנן הוא ועיין שם בתוס' ד"ה ולערב כו']:

וע"ז אומר מה טעמא דרבנן (פי' שהוא ר' מאיר דקאמר הנוטע בשבת שוגג יקיים ומזיד יעקור ובשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור) ע"ז אומר נחשדו על השביעית ולא נחשדו על השבתות דבר אחר מונין לשביעית ואין מונין לשבתות ופי' רש"י בגיטין (ד' נ"ג) מונין לשביעית ישראל מונין נטיעותיהן לשביעית לפי שצריכין למנות שנות הנטיעה לערלה ולרבעי כשיוצא מאיסור ערלה ומחללין אותו ברביעית והרואה מונה השנים למפרע ויודע שנטעה בשביעית ואתי למשרי נטיעה בשביעית כו' עיין שם:

וע"כ אמרינן שם האיך עבידא נטע פחות משלשים יום לפני שביעית ונכנסה לשביעית אין תימר חשד אין כאן חשד (פי' דהא אמרינן במוע"ק (ד' ד') דגמירי הלכתא בזמן שביהמ"ק קיים אבל בזמן שאין ביהמ"ק קיים לא (ועיין בק"ע) אין תימר מנין יש כאן מנין (כצ"ל) דכיון שהוא פחות משלשים לפני שביעית א"כ יש כאן מנין. נטע פחות משלשים יום לפני מוצאי שביעית ונכנסה שמינית אין תימר חשד יש כאן חשד ואין תימר מנין יש כאן מנין (והוא ט"ס וצ"ל) ואין תימר מנין אין כאן מנין (פי' דאי משום חשד הרי יש כאן חשד דהא נטע בשביעית. ואין תימר מנין אין כאן מנין דהא נטע פחות משלשים לפני מוצאי שביעית וא"כ לא יתחילו למנות אלא ממוצאי שביעית א"כ אין כאן מנין).

והנה בתרומות (פ"ב) הגירסא ואתי כמ"ד מפני מנין ברם כמ"ד מפני החשד וקנסו שוגג מפני מזיד [והנה בפי' הירושלמי הזה נדחקו המפרש מהרא"פ והק"ע וכן הפ"מ נדחק לפרש כמו שהגירסא הוא הכא דקאמר ואתי כמאן דאמר מפני החשד ברם כמאן דאמר מפני המנין קנסו בשוגג מפני המזיד. וכל פירושיהם הם דחוקים מאוד

וע"כ נראה לי לפרש כמו שהגירסא היא (בפ"ב דתרומות) ואתי כמ"ד מפני המנין ברם כמ"ד מפני החשד קנסו שוגג אטו מזיד והוא כמו שבארתי דקאי אפלוגתא דר' אחא ור' יוסי דר' אחא אמר במזיד כר' מאיר (פי' דע"כ תני בברייתא דאסורים למוצאי שבת בכדי שיעשו) אבל אי אפשר לפרש הברייתא כמשמעה דמיירי בשוגג. דהא ר"מ ס"ל דמבשל בשבת בשוגג מותר בו ביום:

וע"ז אומר ואתי כמ"ד מפני המנין (פי' דר' אחא סובר דהא דאמר דבשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור הוא מטעם מנין). וע"כ מוקי להברייתא דמיירי במזיד כר' מאיר אבל להטעם דבשביעית בין שוגג בין מזיד יעקור הוא מטעם דנחשדו על השביעית ולא נחשדו על השבתות וא"כ במקום דנחשדו ע"כ גזרינן שוגג אטו מזיד:

וא"כ במניח אמרינן תחילה בירושלמי שם בראשונה היו אומרים השוכח תבשיל ע"ג הכירה נחשדו להיות מניחין ולא נחשדו להיות מבשלין וא"כ בהך ברייתא דלא תמלא אשה קדירה עסיסיות ותורמסין נחשדו ג"כ. וא"כ אי אמרינן דהטעם של ר"מ דבשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור הוא מפני החשד א"כ בהא דלא תמלא אשה קדירה כו' ג"כ נחשדו א"כ צריך לגזור שוגג אטו מזיד וא"כ למאי אמר במזיד כר"מ ולאפוקי להברייתא מפשטי' דמשמע דמיירי בשוגג והוא משום דר"מ קאמר דהמבשל בשבת בשוגג יאכל מזיד לא יאכל הא מניח חמור ממבשל דבין בשוגג בין במזיד אסור לאכול בו ביום וכמו דסובר ר"מ בשביעית לפי הטעם של חשד אלא ודאי דסובר ר' אחא דהטעם בשביעית הוא מפני מנין ולא מטעם חשד. וע"ז אומר הירושלמי ואתי כמ"ד מפני המנין ברם כמ"ד מפני החשד קנסו שוגג מפני מזיד וא"כ מ"ט א"ר אחא במזיד כר"מ. אלא ודאי דסובר דהטעם משום מנין אבל במניח אעפ"י שנחשדו לא קנסינן שוגג אטו מזיד וע"כ אמר ר' אחא במזיד כר"מ ודו"ק:

ואפשר לפרש לפי הגירסא דהכא דאמר ואתי' כמאן דאמר מפני החשד (פי' דהני אמוראים דסברי דבשהה גזרינן בשוגג נמי דהיינו רב חסדא וכן רב הונא בשם רב ותניר' חייא כן בראשונה היו אומרים כו' ורב פסק כר"מ וכמו דאמרינן בירושלמי שם רב כד הוי מורי בחבורתא הוה אמר כר' מאיר בציבורא הוי מורי כר' יוחנן הסנדלר ובש"ס דילן אמרינן בחולין (ד' ט"ו) והאמר רב חנן כי מורי לי' רב לתלמידי מורי להו כר' מאיר כו' וא"כ סובר רב כר"מ ואפ"ה אמרו במניח דגזרינן שוגג אטו מזיד וע"ז אומר ואתי כמ"ד מפני החשד (פי' דהטעם של ר"מ דמחמיר בשביעית הוא מפני החשד) ברם כמ"ד מפני המנין קנסו בשוגג מפני המזיד. (פי' בתמי') דא"כ מנין להחמיר במניח אף בשוגג הא ר"מ לא קניס שוגג אטו מזיד ובפרט בדרבנן אלא ודאי שהטעם הוא בשביעית מפני החשד וע"כ כיון דבשביעית סובר ר"מ דקניס שוגג אטו מזיד והטעם הוא מפני החשד. ע"כ כיון שראו שנחשדו להיות מניחין ע"כ קנסו שוגג אטו מזיד ודו"ק:

שם (ה"ג) תמן אמרין חמה מותרת תולדת חמה אסורה: רבנן דהכא אמרין בין חמה בין תולדת חמה מותרת. מתני' פליגא על רבנין דהכא לא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה (פי' אלמא דתולדה חמה אסור ומשני שנייא היא שהוא עושה חריץ כו' מתניתא פליגא על רבנין דתמן דתני רשב"ג אומר מגלגלין ביצים על גב גג של סיד רותח כו' (פי' וא"כ מוכח דתולד' חמה מותר) מה עבדין לה רבנן דתמן פתרין לה חלוקין על רשב"ג. על דעתין דרבנן דתמן מעשה שעשו אנשי טברי'. ועל דעתין דרבנן דהכא סלקת מתניתין כמעשה שעשו אנשי טברי'. ופי' הק"ע סלקת מתניתין כמעשה שעשו אנשי טבריה (פי' דהלכה כאנשי טברי') וחכמים שאסרו החמירו והוא משום דרבנן דהכא סברין דתולדת חמה נמי מותר וכן כתב הפ"מ דסלקת פלוגתא דמתניתין כר' יוסי דסובר דתולדת חמה מותר ופירושיהם דחוק מאוד]:

ול"נ שיש וט"ס) בירושלמי (וכצ"ל) על דעתין דרבנן דתמן כמעשה שעשו אנשי טברי' (פי' דסברי חמה מותר ותולדה חמה אסור והא דתנינן לא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה הוא מחמת דתולדת חמה אסור) ע"ז אומר כמעשה שעשו אנשי טברי' (פי' דמעשה טברי' הוי נמי תולדת חמה) כמו דאמרינן בשבת (ד' ל"ט) ה"ק לי' רבנן לר' יוסי והא מעשה דאנשי טברי' דתולדת חמה הוא כו' על דעתין דרבנן דהכא (פי' דסברי דתולדת חמה נמי מותר והא דלא יטמיננה בחול ובאבק דרכים הוא משום שעושה חריץ) [וברישא פליגי לפי שיטת הירושלמי אם בעינן תבשיל ברור וכמו דאמרינן שם בירושלמי ר' יוסי כדעתי' כמה דאמר תמן אין חימוצו ברור (פי' גבי תפוח שריסקו) כן הוא אמר הכא אין תבשילו תבשיל ברור]. וא"כ מאי הא דאמרי' מעשה שעשו אנשי טברי' והוא כמו דאמרינן בשבת (ד' נ"ט) בשלמא למ"ד גזירה שמא יטמין ברמץ היינו דדמי להטמנה. אלא למ"ד מפני שמזיז עפר ממקומו מאי איכא למימר מי סברת אסיפא קאי ארישא קאי לא יפקיענה בסודרין ור' יוסי מתיר והכי קאמרי לי' רבנן לר' יוסי הא מעשה שעשו אנשי טברי' דתולדת חמה הוא כו' אבל לשיטת הירושלמי הא דמתיר רבי יוסי משום שאין הבשילו תבשיל ברור ובמיחם שבצד האור נמי משום דאינו תבשיל ברור וע"כ אמרינן התם תנא אמר ר' יוחנן בר מרי' בשלא העביר ידו ממנו אבל אם העביר ידו ממנו אסור והוא משום דהוי כמו תבשיל ברור וא"כ אמאי קאי האי מעשה דאנשי טבריה:

וע"ז אומר על דעתין דרבנן דהמן כמעשה שעשו אנשי טברי' והוא ראי' דתולדת חמה אסור ועל דעתין דרבנן דהכא סלקת מתניתין מעשה שעשו אנשי טברי' ופי' דהמשנה ראשונה סלקת פי' שהוא סוף המשנה). מעשה שעשו אנשי טברי' והוא ענין בפני עצמו לענין המשנה וכמו דאמרינן בשבת (ד' ל"ט) ממעשה שעשו אנשי טברי' ואסרי להו רבנן בטלה הטמנה בדבר המוסיף הבל ואפי' מבעוד יום:

[וכן אמרינן בירושלמי (רפי"ט דשבת) ר"א אומר אם לא הביא כלי מע"ש כו' אמר רבי עקיבא כל מלאכה שאפשר לה לעשות מערב שבת אינה דוחה את השבת מילה שאי איפשר לה לעשות מע"ש דוחה את השבת כו' א"ר יונה סלקה מתניתין (פי' הק"ע ליתא למתניתין דמשמע הלכה כר"ע דהא ר' הורה כר"א ועוד פי' בדוחק וכן הפ"מ פי' שמסויימת הברייתא דתני בשם ר' אלעזר ולא כההיא דקתני סתמא ולי נראה שהפי' הוא כפשוטו דבכל מקום שאומר כלל אמר כו' הוא לבאר ההלכה ראשונה וע"ז אמר כלל אמר אבל הכא ר"ע חולק על ר"א שאמר דמכשירי מילה דוחה את השבת ור"ע אמר כל מלאכה שאיפשר לה לעשות מע"ש אינה דוחה וע"ז אמר ר' יונה סלקה (פי' שהוא סוף המשנה) ור"ע פליג ולא קאי לברר דברי ר"א וכן הכא נמי אומר על דעתין דרבנן דהכא סלקת מתניתין) מעשה שעשו אנשי טברי' (כצ"ל) (פי' שהוא סוף המשנה) ואח"כ אומר מעשה שעשו אנשי טברי' (ולא כמעשה) מפני שהוא ענין בפני עצמו לענין הטמנה בדבר המוסיף הבל ולא שייך להך דמתניתין ודו"ק וכן בירושלמי (ספ"ק דנדה) אמר ר' יוסי ב"ר בון סלקת מתניתא עד כאן באשה שיש לה ווסת מכאן ואילך באשה שאין לה ווסת ואפי' תימא לא סלקת מתניתין אלא כל מה דאנן קיימין הכא באשה שיש לה ווסת. פי' סלקא מתניתא היינו שהוא ענין בפני עצמו וכן בכתובות (פ"ז ה"ח) אלא סלקת מתניתין כרשב"ג ואלו כופין אותו להוציא כרבנן עיי"ש ודו"ק]:

שם (ה"ו) אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן ואם נתנו מבעוד יום מותר ואין ניאותין ממנו לפי שאינו מן המוכן ואמרינן בגמ' ר' חגי בעי כבה מבעוד יום ונתודע לו משחשיכה (פי' אם לא ידע שכבה אם הוי מוקצה) חברייא בעו כבה בשבת ונתודע לו בשבת הבאה. א"ר יוחנן אין לך דבר שהוא בעינו ואינו בהכנו אלא דבר אחד בלבד התיב ר' אלעזר הרי שמן בנר הרי בעינו הוא ואינו בהכנו. ומשני. לכן נתנו משעה ראשונה שיכלה בנר (וע"כ הוי מוקצה) התיב ריש לקיש הרי חטין בזריעה בעינן הן ואינו בהכנו. ומשני לכך נתנו משעה ראשונה שיכלו בקרקע (פי' וע"כ הוי מוקצה) התיבון הרי ביצים לאפרוחים הרי בעינן הן ואינן בהכנן ומשני לכך נתנן משעה ראשונה שיעשו אפרוחים (והוא כמו דאמרינן בשבת (ד' מ"ה) בעא מיני' ר"ל מר' יוחנן חטים שזרעו בקרקע וביצים שתחת התרנגולת מהו כו') התיב ר' ירמיה הרי עיטורי סוכה הרי בעינן הן ואינן בהכנן שנייא היא דאמר ר' אבמרי אחוי דר' יוסי כל שבעה הן בטילין ע"ג סוכה מיכן והילך בהכנו הן. התיב ר' חיננה הרי מוכין שנתפזרו הרי בעינן הן ואינן בהכנן (ועיין שבת (ד' מ"ח) מוכין שטמן בהן כו' ובירו' (פ"ד דשבת ה"א) תני ר' חלפתא כו' מוכין כו') ומשני הכא בכלים ומה דאת אמר תמן באוכלין (פי' דהא דאמר ר' יוחנן אין לך דבר שהוא בעינו ואינו בהכנו פי' הוא באוכלין אבל מוכין לא הוי אוכלין) התיב ר' נסא הרי מוקצה שיבש ולא נגע בו הרי הוא בעינו ואינו בהכנו הכא בכלים ומה דאיתמר תמן באוכלין. והנה הירושלמי הזה הוא תמוה דמאי משני הכא בכלים ומה דאיתמר תמן באוכלין דהא מוקצה שיבש ולא נגע בו דהיינו שאין הבעלים מכירים וכמו דאמרינן בריש ביצה (ה"א) נעשה כמוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים (פי' גרוגרות שנתייבשו) וא"כ הוא ראוי אך שאין הבעלים מכירים וברפ"ד דביצה ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוסי מוקצה שיבש אסור ליגע בו הוא דלא כמו דאמרינן בש"ס דילן בביצה (ד' כ"ו) מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים בו מותר) ואם כן מיירי באוכלים ואם כן מאי הכא בכלים ומה דאיתמר תמן באוכלין [והנה הק"ע גריס הכא במקצתן ומה דאת אמר תמן בכולן והוא דוחק גם הפ"מ פי' בדוחק גדול דר' יוחנן קאמר בכלים ומה דאיתמר תמן באוכלין ומוכין דמי לאוכלים שבא מבע"ח והוא דוחק גדול גם בגליון גריס הכא בכלים פירש ומה דאיתמר תמן באוכלים פי' מוקצה שיבש דהיינו גרוגרות וצימוקים דהואיל והן מסריחות קודם אין עליהם תורת אוכל כלל וגם זה דוחק].

ע"כ נראה לי שפי' הירושלמי כך הוא דהתיב ר' חנינא הרי מוכן שנתפזרו הרי בעינן הן ואינן בהכנן ומשני הכא בכלים ומה דאיתמר תמן באוכלים דבאוכלים אמר ר' יוחנן אין לך דבר שהוא בעינו ואינו בהכנו אבל לא בכלים. וע"ז קאמר התיב ר' נסא הרי מוקצה שיבש כו' והוא משום דסבר ר' נסא דהאי דאמר דר' יוחנן מיירי באוכלין היינו מה שאמר ר' יוחנן אין לך דבר שהוא בעינו ואינו בהכנו היינו באוכלין וע"ז אמר ואינו בהכנו אלא דבר א' בלבד וקאי על מוכין שנתפזרו. וע"ז התיב ר' נסא הרי מוקצה שיבש והרי הוא בעינו ואינו בהכנו. אעפ"י שהוא בעינו דהא יבשו וחזי לאוכלים ואעפ"כ מפני שלא ידע בו הוה מוקצה שאין הבעלים מכירים בו ע"כ הוי מוקצה וא"כ מאי קאמר אין לך דבר שהוא בעינו ואינו בהכנו. וע"ז השיב לו כמו דמשני תחילה הכח באוכלים (פי' אפי' מה שאמר אין לך דבר שהוא בעינו ואיל בהכנו אלא דבר א' האי דבר א' היינו ג"כ באוכלים ולא מיירי הכא בכלים כלל וא"כ מה שאמר אלא דבר א' היינו מוקצהשיבש דאע"ג דהוא ראוי לאכול והרי הוא בעינו כמו שהיה בתחילה אף קודם השבת אעפ"כ כיון שלא ידע בו הוי שלא מן המוכן וזהו הדבר א' שאמר ולא מיירי הכא בכלים כלל וע"כ ניחא מה דהביא הירושלמי הא דאמר ר' יוחנן אין לך דבר שהוא בעינו ואינו בהכנו אלא דבר אחד בלבד. והאי דבר א' הוא מוקצה שיבש ולא נגע בו דהיינו שלא ידעו הבעלים שיבש דהיינו מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים בו שהוא אסור לשיטת הירושלמי וא"כ נפשטה הא דבעי ר' חגי כבה מבעוד יום ונתודע לו משחשיכה דהא א"ר יוחנן אין לך דבר שהוא בעינו ואינו בהכנו אלא דבר א' בלבד דהיינו מוקצה שיבש ולא ידעו הבעלים א"כ ה"נ אע"ג דכבה מבעוד יום אך כיון שנתודע לו משחשיכה ע"כ הוי מוקצה. והא דקאמר אין לך דבר שהוא בעינו ואינו בהכנו איפשר לומר דהיינו למעט משקין שזבו דאסור ליגע דהן וכמו דאמרי' לעיל (פרק א' ה"ט) מהו ליגע במושך רבנן דקסרין אמרין אתפלגין ר' יוחנן וריב"ח ר' יוחנן אמר אסור כו' וע"ז אומר אין לך דבר שהוא בעינו ואינו בהכנו אלא דבר א' בלבד לאפוקי משקין שזבו דאינו בעינו:

שם (ה"ז) מטלטלין נר חדש אבל לא ישן ר"ש אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת ואמרינן בגמ' התיב ר' חייא בר אחא והא תנינן כופין סל לפני האפרוחים שיעלו ושירדו אמרין הדא דר"י דתני כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת דברי ר"מ ר' יודא אומר נר חדש מותר לטלטלו וישן אסור לטלטלו ר"ש אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת.

הנה צריך לבאר הא דאמרינן התיב ר' חייא בר אחא והא תנינן כופין הסל לפני האפרוחין שיעלו ושירדו. ונראה לי דצריך להגיה שהוא קודם המשנה דמטלטלין נר חדש אבל לא ישן כו' וקאי אהא דתנן אין נותנין כלי תחת הנר וכן הגיה הפ"מ רק שנדחק בפירושו וע"כ נראה לי שסובר הירושלמי דהא דאין ניאותין ממנו לפי שאינו מן המוכן הוא משום דנעשה השמן בסים לדבר האסור וכמו דאמרינן בשבת (דף מ"ב) אמר רב חסדא אע"פ שאמרו אין נותנים כלי תחת תרנגולת לקבל ביצתה אבל כופה עלי' כלי שלא תשבר ואמרינן שם רב יוסף אמר היינו טעמא דרב חסדא משום דקא מבטל כלי מהיכנו כו' ומקשה ע"ז מהא דתנן כופין את הסל לפני האפרוחין שיעלו וירדו ומשני קסבר מותר לטלטלו וכן מקשה בירושלמי התיב ר' חייא בר אחא והא תנינן כופין הסל לפני האפרוחין שיעלו ושירדו. וע"ז משני הדא דר' יהודה (פי' ולא כרבי מאיר דאמר כל המיוחד לאיסור אסור וא"כ לא הוי מבטל כלי מהיכנו ודהירושלמי נמי סובר דהטעם משום מבטל כלי מהיכנו (וכמו דאמרינן בפ' בתרא דביצה (ה"א) תני חבית של טבל שנתרועעה מביא כלי אחר ונותנו תחתיה נתמלא אסור לטלטלו אמר רבי זעירא זאת אומרת שעושין תקנה למוקצה להצילו שלא כדרכו ושם יתבאר) או שצריך לגרוס אמרין הדא דר"ש שמותר לאחר שירדו וא"כ לא הוי מבטל כלי מהיכנו ועיין בתוספות שבת (ד' מ"ג) בד"ה עודן עליו כו' וא"ת דרב יוסף דמפרש מתניתין משום דאסור לבטל כלי מהיכנו לא אתי מתניתין כר"ש דלדידי' לא מבטל כלי מהיכנו כיון דשרי לאחר שכבה כי היכי דלא הוי הכא כפיית הסל ביטול כלי משום דשרי אחר שירדו וי"ל דלא דמי דהכא ודאי לא הוי ביטול כלי כי מיד כשבאו על הסל בידו להפריחם ולהבריחם משם:

שם בירושלמי דתני (צ"ל תני) וקאי על מתניתין דהכא (והא דאמר תחילה התיב כו' ביארתי דקאי על מתניתין דלעיל) כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת דברי ר"מ ר' יהודה אומר נר חדש מותר לטלטלו וישן אסור לטלטלו ר"ש אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת כבה מותר לטלטלו ר' ירמי' ור' בא תריהן בשם ר' יוחנן חד אמר דברי ר"מ כל המיוחד לאיסור אסור וחורנה אמר כל שייחדו לאיסור אסור ולא ידעינן מאן אמר דא ומאן אמר דא מן מה דמר ר' חנינה ר' ירמי' שאל ההן ליבנה לא כמיוחד לאיסור הוא. וכתב הק"ע הך לבינים שעומדות לבנין וכי אין כמיוחדין ולמה לא יהיו אסורין לטלטל ולי נראה דהא דר' ירמי' שאל הוא על מ"ד דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל וכמו דאיתא לקמן בירושלמי (פ"ד ה"ב) ר' ירמי' בשם רב פורסין מחצלת ע"ג שייפות של לבינים בשבת א"ר שמעון בר רבי אני לא שמעתי מאבא כו' ביצה שנולדה ביו"ט סומכין לה כלי בשביל שלא תתגלגל אבל אין כופין עלי' את הכלי ושמואל אמר כופין עלי' כלי (ופליגי אם כלי ניטל לדבר הניטל בשבת וע"ז התיב ר' ירמיה מהך דתני פורסין מחצלת ע"ג לבינים בשבת וכמו דאמר שם ר' ירמיה בשם רב פורסין מחצלת ע"ג שייפות של לבינים בשבת והתם משני כאן מלמעלן כאן מלמטן עיין שם וכן מקש' הש"ס דילן בשבת (ד' מ"ג) ת"ש פורסין מחצלת ע"ג לבינים בשבת אם כן מוכח מזה שסובר ר' ירמיה דכל המיוחד לאיסור אסור אף על פי שלא יחדו בפירוש]:

וע"ז אומר הוי הוא דו אמר כל המיוחד לאיסור אסור וע"ז אומר מאן דמר מיוחד כש"כ ייחדו ומאן דמר ייחדו הא מיוחד לא דווקא אם יחדו בפירוש אבל לא במיוחד לעצמו לאיסור:

וע"ז אומר מתניתין פליגא על מאן דמר כל המיוחד לאיסור אסור דתנינן תמן מוכנה שלה בזמן שהיא נשמטת אינה חיבור לה כו' ואינה מצלת עמה באוהל המת ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש בתוכה מעות ותני עלה היה עלי' מעות ונפלו נגרר אלמא דבמיוחד לאיסור כל זמן שלא יחדו בפירוש מותר אמר רב ששת דר"ש היא דר"ש אומר כבה מותר לטלטלו (ופליג על ר"מ ולית לי' כלל דכל המיוחד לאיסור אסור. אמרין למה לית אנן פתרין לה דברי הכל היא כו' ומשני לית את יכיל דתנינן תמן אם אינה נשמטת חיבור לה ונמדדת עמה ומצלת עמה באוהל המת וגוררין אותה בשבת אעפ"י שיש בתוכה מעות. אית מימר הכא דברי הכל היא בשוכח:

[והנה בזה הירושלמי נדחקו הק"ע והפ"מ ופירשו בדחוקים גדולים דמאי מתרץ על מה שהקשה דאמאי לא משני דברי הכל היא] וע"כ נראה לי דקאמר על דמקשה לו דמ"ט תירץ לו כר' שמעון ואמאי לא מתרץ בשוכח (ועי' בתוספות שהקשו ג"כ דמאי פריך לוקמא בשוכח) וע"ז מתרץ הירושלמי דע"כ מוקי לה כר"ש משום דבלא"ה לא הוי דברי הכל דהא תנן וגוררין אותה בשבת אעפ"י שיש בתוכה מעות וא"כ ודאי אתי כר"ש שסובר דגורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ. אבל ר' יהודה שסובר דאין מתכוין אסור א"כ איך גוררין אותה וכמו דאיתא (בסוף הלכה) א"ר יוסי ב"ר בון מאן דשרי כר' שמעון דתני לא יגרר אדם את המטה ואת הכסא ואת הספסל ואת הקתידרה מפני שהוא עושה חריץ ור' שמעון מתיר. וע"כ לא תירץ דאתי כדברי הכל כיון דבלא"ה מתניתין כר' שמעון דקתני וגוררין אותה בשבת כו': וע"ז אומר לית את יכיל דתנינן תמן כו' וגוררין כו' ודו"ק:

עוד (שם) מתני' פליגא על מאן דמר כל המיוחד לאיסור אסור דתנינן כופין סל לפני האפרוחין שיעלו ושירדו ותני עלה עלו מאליהן אסור לטלטלן. והנה הק"ע נדחק בזה מאוד וצריך להגיה כמו שהגיה הפ"מ. מתניתין פליגא על מאן דמר כל שיחדו לאיסור אסור (פי' וא"כ הא מיוחד מותר) דתנן כופין את הסל לפני האפרוחין כדי שיעלו וירדו ותני עלה עלו מאליהן אסור לטלטלן וע"ז אומר אמר ר' בון בר חייא קומי ר' זעירא תיפתר במאוס (פי' שנמאס מחמת תרנגולין) א"ל והתני ר' הושעי' אפי' סאה אפי' אית לך מימ' סאה ותרקב מאוסין הן:

(שם) תני נר שהוא מונח ע"ג טבלה מסלק את הטבלה והנר נופל א"ר יוחנן קרוב הוא זה לבוא לידי חיוב חטאת לפניו משום מבעיר לאחריו משום מכבה שמואל בר אבא קומי ר' יסא בכבה כו' מה אנן קיימין אין כר"מ אפילו טבלה תהא אסורה אין כר"ש אפילו נר יהא מותר. אלא כאן כר' יודה דר' יודה אמר נר מאוס טבלה אינה מאוסה:

עוד (שם) תני אם התנה עליו יהא מותר מה אנן קיימין אין כר"מ אפי' התנה עליו אסור אין כר"ש אפילו לא התנה עליו יהא מותר. אלא כן אנן קיימין כר' יודה דאמר נר מאוס טבלה אינה מאוסה (והק"ע לא גריס טבלה אינה מאוסה) מה חמית מימר כר' יודה אנן קיימין דתני נר שהוא מונח אחורי הדלת פותח ונועל בשבת ובלבד שלא יתכוין לא לכבות ולא להבעיר. רב ושמואל פתרין ליהבשוכח ומקללין מאן דעבד כן כו' והנה בהירושלמי הזה נדחקו המפרשים הק"ע והפ"מ ופירשו בדחוקים מאוד. ע"כ נ"ל להגיה הא דאיתא בירושל' דתני וצ"ל והתני והפי' הוא שמקשה על דשני לי' הך ברייתא כר' יהודה. ע"ז מקשה לי' מה חמית מימר כן (פי' איך ראית לתרץ דהך ברייתא כר' יהודה והתני נר שהוא מונח אחורי הדלת פותח ונועל בשבת ובלבד שלא יתכוין לא לכבות ולא להבעיר והך סיפא דברייתא היא. וא"כ איך תיקום הברייתא כר' יהודה הא ר' יהודה סובר דדבר שאינו מתכוין אסור. וכן אמרינן בש"ס דילן (ד' ק"כ) תנא נר שאחורי הדלת סותר ונועל כדרכו ואם כבתה כבתה לייט עלה רב כו' מ"ט לייט עלה רב אלימא משום דרב סבר לה כר' יהודה ותנא קתני לה כר' שמעון משום דרב סבר לה כר' יהודה כל דתני כר' שמעון כו' א"ל בהא אפילו ר' שמעון מודה דהא אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה ר"ש בפסיק כו'] וע"ז אומר מה חמית מימר כר' יודא והתני נר שאחורי הדלת פותח ונועל בשבת ובלבד שלא יתכוין לא לכבות ולא להבעיר. (והך ברייתא עם רישא דתני נר שהוא מונח ע"ג טבלה והא דתני אם התנה עליו יהא מותר והא דתני נר שאחורי הדלת כולו חדא ברייתא). וע"ז תקשה דאיך תתרץ הברייתות כר' יהודה דהיינו רישא עם שהוא מונח ע"ג טבלא והמציעתא הא דתני אם התנה עליו יהא מותר דא"כ קשי' סיפא הא דקתני ובלבד שלא יתכוין וע"ז אומר רב ושמואל פתרין לה בשוכח וא"כ לא נעשה בסיס לדבר האסור ע"כ מותר לטלטל את הטבלא ומקללין מאן דעביד כן (פי' אפי' הברייתא לא אתי כר' יודא ואעפ"כ מקללין על דעבד כן דאפילו לר"ש הוי פסיק רישי'. אך שעדיין קשה הא דהתנה עליו ומקשה הקושי' הא דאם התנה עליו יהא מותר דאי כר"מ אפילו התנה עליו אסור ואי ר"ש לא בעי תנאי וע"ז משני מאן אית לי' כל המיוחד לאיסור אסור לא ר"מ (פי' וא"כ תקשה דמאי מהני תנאי) ע"ז אומר הוי מאן תנא אם התנה עליו מותר ר' שמעון וכ"ת הא כבר הקשה אי כר"ש אפילו לא התנה עליו מותר.

וע"ז אומר אבל כוס וקערה ועששית אף עפ"י שכבו אסור ליגע בהן ר' טבי בשם רב חסדא אפי' כר"ש דו אמר תמן מותר מודי הוא הכא שהוא אסור שאם אומר את לו שהוא מותר אף הוא מכבה אותן ומשתמש בהון. וא"כ האי נר מיירי בנר גדול וע"כ אפילו ר"ש מודה בה שהוא אסור ולר"ש מהני תנאי דר"ש לית לי' כל המיוחד לאיסור אסור. (וכן כתבו התוס' בשבת (דף ק"כ) בד"ה מנער את הטבלא כו' ובירושלמי מוקי לה בנר שכבה. ואתא לאשמועינן היתר טלטול ע"י ניעור בנר שכבה. אי נמי אפילו לר"ש ובנר גדול כגון קערה ועששית דמודה בה ר"ש כדאמר בשבת (ד' מ"ד) או כשיש אפר וגחלת אלא שכבה השלהבת:

והנה בתוס' כתבו (שם) בקצרה כל התירוצים של הירושלמי דהיינו כר' יהודה והתירוץ השני דמשני כר' שמעון דמיירי בכוס וקערה ועששית. ומה שכתבו או כשיש אפר וגחלת אלא שכבה השלהבת היינו נמי תירוץ של הירושלמי כמו שיתבאר ובזה מתורץ מה שהקשה הק"ע על הרמב"ן דלא יתיישב הירושלמי לפי מה שכתב הר"ן בשם הרמב"ן והא דמסקינן נר שהדליקו עליו בשבת אסור דוקא כשלא התנה עליו אבל אם התנה עליו מותר לטלטלו משכבה ואפי' בנר גדול והביא ראי' מדגרסינן בירושלמי אם התנה עליו מותר מה אנן קיימין אין כר"מ אפילו התנה אסור דקסברי התם דלדידי' כל המיוחד לאיסור אסור אי כר' יהודה נר מאוס הוא ואין אדם יכול להתנות על דבר המאוס שלא יהא מוקצה ואי כר"ש אפי' לא התנה יהא מותר ומסקינן כר"ש ומיירי בכוס וקערה ועששית דאסירי לר"ש אפי' לאחר שכבו ואם התנו עליהן מותר. וכתב הק"ע שאין הגירסא מכוון לדברי הרמב"ן אם לא שלא היה כתוב מן מה דחמית מימר כו' עד מאן תנא וכבר ביארתי הירושלמי ונתבאר דברי הרמב"ן וגם התוס' כתבו בשבת (ד' קי"ט) כמו שכתב הרמב"ן ודו"ק:

שם א"ר מנא בקדמיתא הוינן סברין מימר מה פליגון באותו שכבה בשגררו העכברים את הפתילה באפוצה ואפי' תימא בשלא גררו העכברים את הפתילה ואפי' תימא שלא באפוצה כשיש בתוכו שמן:

והנה הק"ע פירש דמריש הוי אמינא הא דפליגי בנר שכבה דוקא בשגררו העכברים את הפתילה ממנו שאין הפתילה בתוך הנר:

והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה מאוד ע"כ נראה לי לבאר דא"ר מנא בקדמיתא הוינן מה פליגין באותו שכבה בשגררו העכברים את הפתילה באפוצה (וצ"ל או באפוצה). והנה הק"ע והפ"מ לא ביארו הא דקאמר באפוצה. ונ"ל לבאר דהירושלמי קאמר דהא דמתיר ר"ש בנר שכבה היינו דוקא בשגררו העכברים את הפתילה דאל"ה הוי בסיס לדבר האסור דכיון שהפתילה מונח בנר הוי בסיס לדבר האסור ובהא אפילו ר"ש מודה דכיון שמונח הפתילה ע"ג הנר א"כ הוה בסים לדבר האסור. וע"ז אומר דמה פליגין באותו שכבה כשגררו העכברים את הפתילה וא"כ לא הוי בסיס לדבר האסור או באפוצה. והוא כמו דאמרינן בירושלמי (פי"ז דשבת ה"ו) האבן שבקירוי' אם ממלאין בה ואינה נופלת ממלאין בה ואם לאו אין ממלאין בה כו' ובגמ' אנן תנינן האבן בתוכה (פי' הא דתנן לקמן נוטל אדם את בנו והאבן בידו ואת הכלכלה והאבן בתוכה ואע"פ שאין בה פירות לא נעשית הכלכלה בסיס לדבר האסור תני דבי רבי והאוכלין והאבן בתוכה ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו איתפלגון ר' חייא בר יוסף ור' יוחנן ר' חייא בר יוסף כמתניתין (פי' ר' חייא בר יוסף תני במתניתין כלכלה והאבן בתוכה). ר' יוחנן כהדא דהני דבי רבי (פי' דבי רבי תנא והאוכלין והאבן בתוכה) מתניתא פליגא על ר' יוחנן האבן שבקירוי' אם ממלאין בה ואינה נופלת ממלאין בה (פי' אלמא דאף אם מונח האבן בתוכה ממלאין בה ג"כ) וע"ז משני כיון שהיא אפיצה לה כגופה היא (פי' דע"כ תנן האבן שבקירוי' אם ממלאין בה ואינה נופלת ממלאין בה). וע"ז משני כיון שהיא אפיצה לה (פי' כיון שהיא דחוקה בקירוי' ודבוק בה הרי היא כגופה ולא שייך בה בסיס). וכן אמרינן בשבת (דף קכ"ה) אמר רבה ומותבינן אשמעתי' האבן שבקירוי' אם ממלאין בה ואינה נופלת ממלאין בה ולא היא התם כיון דהדקה שוי' דופן וע"ז אומר כיון שהיא אפיצה לה (פי' שדחוקה לקירוי' ע"כ הוי דופן) (וכן איתא בירושלמי (פ"ה דשבת ה"א) תמן תנינן לא תטבול בהן עד שתרפם וכא הוא אמר הכין א"ר מנא כאן ברפים כאן באפוצים. וכן בירושלמי (פט"ו דשבת ה"ב) מ"ד מותר ברפיון ומ"ד כו' באפוצים וע"ז אומר או באפוצה (פי' דהא דאמר ר"ש דכבה מותר ואמאי לא נעשית הנר בסיס לדבר האסור להפתילה. וע"ז משני בשגררו העכברים את הפתילה וא"כ ליכא פתילה בנר או באפוצה (פי' שהפתילה אפוצה להנר וע"כ הוי כמו הנר בעצמו ולא נעשה בסיס לדבר האסור) וכמו דאמרינן בירושלמי (פי"ז) כיון שהיא אפיצה לה כגופה היא) ואפי' תימא שלא גררו העכברים את הפתילה ואפי' תימא בשלא אפוצה כשיש בתוכו שמן (פי' וא"כ נעשה בסיס לדבר האסור ולדבר המותר וע"כ מותר):

וע"ז אומר תמן תנינן נוטל אדם את בנו והאבן בידו וכלכלה והאבן בתוכה ותני דבית רבי האבן והאוכלין בתוכה לא הוינן אמרין כלום (פי' דלא הוינן אמרין כלום הא דתני דבית רבי נוטל אדם כו' וכלכלה והאבן בתוכה היינו האבן והאוכלין בתוכה) דהא קשי' ע"ז שהרי ר' רומנוס הוציא מחתה משל בית רבי מלאה גחלים בשבת אית לך מימר גבי גחלים אפוצות הן וא"כ משמע דסובר רבי דמטלטלין הכלכלה והאבן בתוכה ולא נעשית הכלכלה בסיס לדבר האסור אלא כשיש בתוכה שמן (פי' וא"כ גבי נר שכבה מיירי נמי כשיש בתוכה שמן):

וע"ז אומר ר' אבהו קיימתי' קרטים של בוסם הי' בה. וע"כ טילטל ר' רומנוס מחתה באפרה. וכה"ג אמרינן בשבת (דף מ"ז) אמר ר' זירא כו' אמר ר' רומנוס לי התיר רבי לטלטל מחתה באפרה ומי א"ר יוחנן הכי והתנן נוטל אדם את בנו והאבן בידו וכלכלה והאבן בתוכה כו' בכלכלה מלאה פירות עסקינן טעמא דאית בה פירי הא לית בה פירי לא כו' הכא נמי דאית ביה קרטין כו']:

ולפ"ז אין צריך למה דאמר תחילה בירושלמי תני נר שהוא מונח ע"ג טבלה מסלק את הטבלה והנר נופל אמר ר' יוחנן קרוב הוא זה לבוא לידי חיוב חטאת לפניו משום מבעיר לאחריו משום מכבה שמואל בר אבא קומי רבי יסא בכבה כו' פריך מה אנן קיימין אין כר"מ אפילו טבלא תהא אסורה אין כר"ש אפי' נר יהא מותר אלא כאן כרבי יודה דר' יודה אמר נר מאוס טבלה אינה מאוסה ולפי מאי דמסיק א"כ איפשר לומר דאתי כר"ש וכשיש בתוכה פתילה ואין שמןבתוכה דבזה אפי' ר"ש מודה. וזהו תירוץ התוס' בשבת (ד' ק"כ) בד"ה מנער כו' אי נמי אפי' לר"ש ובנר גדול כגון קערה ועששית דמודה ר"ש כדאמר פ' כירה (ד' מד) אי כשיש אפר וגחלת אלא שכבה השלהבת ודו"ק:

(שם) [רבי אחא בר חיננא ר' יסא בשם ר' יוחנן מנורה קטנה מותר לטלטלה ולא כלי הוא ולא כל מה שבבית מן המוכן הוא א"ר יוסי בי ר' בון תיפתר שלקחה עמו לסחורה או שבאת ע"ש עם חשיכה ולא שמעת מינה כלום וצריך לבאר מהו ולא שמעת מינה כלום והק"ע פירש ולא שמעת מינה כלום (פי' שזה לא שמע דמותר לטלטלו לכך איצטריך דר' יוחנן) ואיפשר עוד לפרש דע"כ אומר ולא שמעת מינה כלום והוא משום דבשבת (ד' מ"ה) אמרינן אמר רבב"ח אמר ר' יוחנן אמרו הלכה כר' שמעון מי אמר ר' יוחנן הכי והא בעא מיניה כו' קינה של תרנגולת מהו לטלטלו בשבת כו' כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן הלכה כר' יהודה וריב"ל אמר הלכה כר' שמעון אמר רב יוסף היינו דאמר רבב"ח אמר ר' יוחנן הלכה כר' שמעון אמרו ליה ולא סבירא ליה א"ל אביי לרב יוסף ואת לא תסברא דר' יוחנן כר' יהודה כו' א"ל מנרתא קא אמרת מנרתא שאני כו' וטעמא מאי רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו הואיל ואדם קובע לו מקום וע"כ איפשר לומר דהא דא"ר יוסי א"ר יוחנן מנורה קטנה מותר לטלטלה ופריך ולאו כלי הוא כו' וא"כ היה איפשר לומר דמיירי במנורה שדלק בה נר ופסק כר"ש דכל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת ואם כבה מותר וע"כ אמר מנורה קטנה דבמנורה גדולה כגון כוס וקערה ועסיסיות מודה ר"ש דאסור כמו דאמר תחילה בירושלמי וא"כ יהיה מוכח מזה דר' יוחנן סובר כר"ש ובירושלמי בפרקין אמרינן רב ורבי יוחנן אילין דאסרין חדא ריב"ל ורשב"ל אילין דשרי חדא וא"כ מוכח דר' יוחנן סובר כר' יהודה. על זה אומר דהא דאמר מנורה קטנה מותרת לטלטלה מיירי שלקחה עמו לסחורה או שבאת ערב שבת עם חשיכה אבל במנורה שהדליקו בה בשבת הלכה כר' יהודה והא דאמר מנורה קטנה הוא משום דבמנורה גדולה אדם קובע לו מקום כמו דאמרינן בשבת (ד' מ"ה) ודו"ק]: