Noam Yerushalmi on Shevuot Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שם (ה"ב) ר' יודן קפודקי' בעי השביע עליו חמשה פעמים מפי עצמו בב"ד שמא אינו חייב על כל אחת ואחת א"ר יוסי ולא מתני' היא אמר ר"ש מה טעם מפני שאינם יכולים לחזור ולהודות וכאן הואיל ויכולין לחזור ולהודות חייבין בכל אחת ואחת.
והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד ולי נראה שיש ט"ס בירושלמי והוא דאיתא לקמן בירושלמי (פ"ה ה"ב) ר' יודן קפודקי' בעי השביע עליו חמשה פעמים מפי אחרים חוץ לב"ד כלום הוא חייב על כולן אלא אחת אמר ר' יוסי ולא מתניתא היא אמר ר' שמעון ומה טעם מפני שיכולין לחזור ולהודות וכאן הואיל ואין יכולים לחזור ולהודות אין חייבין אלא אחת והנה יש ט"ס בכאן וגם לקמן ונתחלפו התיבות שמהתם לכאן ומכאן להתם ובכאן צ"ל ר' יודן קפודקי' בעי השביע עליו חמשה פעמי' מפי עצמו חוץ לב"ד שמא אינו חייב על כל א' וא' (פי' כיון דמושבע מפי עצמו ילפינן משבועת הפיקדון וא"כ כמו שבפקדון חיי' על כל א' וא' ה"נ בשבועת העדות כיון דילפינן משבועת הפיקדון וע"כ לר"מ כיון דיליף מינה ומינה היינו לענין שיהא חייב חוץ לב"ד נמי כמו בשבועת הפיקדון א"כ יהי' הדין כמו בשבועת הפיקדון שיהא חייב על כל אחת ואחת) וע"ז א"ר יוסי ולא מתניתא היא א"ר שמעון ומה טעם מפני שיכולין לחזור ולהודות וכאן הואיל ואין יכולין לחזור ולהודות אין חייבין אלא אחת והוא כמו שהקשו האחרונים דאמאי תנן בשבועת העדות דאם כפרו חוץ לב"ד חייבין על כל אחת ואחת והא עדי' פסולים הם שנשבעו לשקר ותירצו דכיון דהשביעוהו אחרים וחוץ לב"ד אינם מחוייבים להעיד א"כ לא חל עליהם השבועה וע"כ יכולין לחזיר ולהודות וא"כ זהו דווקא בנשבעו מפי אחרים חוץ לב"ד אבל אם נשבעו מפי עצמן חוץ לב"ד א"כ כיון שכפרו א"כ נשבעו לשקר. וא"כ עדים פסולים הן ואינם יכולים לחזור ולהודות וע"כ אף דילפינן משבועת הפקדון ואפי' חוץ לב"ד נמי אעפ"כ אינם חייבין אלא אחת דהא אינם יכולים לחזור ולהודות:
וע"ז אמר ר' יוסי ולאו מתניתא היא אמר ר"ש מה טעם מפני שאין יכולים לחזור ולהודות וכאן הואיל ויכולין לחזו' ולהודו' (והוא ט"ס וצ"ל הא דלקמן וכצ"ל) וכאן הואיל ואין יכולין לחזור ולהודות אין חייבין אלא אחת וכן איתא לקמן (פ"ה ה"ב) א"ר יוסי ולאו מתניתא היא אמר ר"ש מה טעם מפני שיכולים לחזור ולהודות וכאן הואיל ואין יכולים לחזור ולהודות אין חייבין אלא אחת (ושם נדפס בטעות ובכאן צריך לגרוס כמו דאיתא לקמן):
והא דלקמן צ"ל הגירסא ר' יודן קפודקי' בעי השביע עליו חמשה פעמים מפי אחרי' חוץ לב"ד והוא ט"ס וצ"ל בב"ד (פי' לר"מ דיליף מינה ומינה וא"כ יליף בשבועת הפיקדון מפי אחרים משבועת העדות ושבועת העדות צריך להיות בב"ד) כלום הוא חייב על כולן אלא אחת (פי' דגמר משבועת העדות ובשבועת העדות אינו חייב אלא אחת) וע"ז א"ר יוסי ולאו מתניתא היא א"ר שמעון ומה טעם מפני שיכולין לחזור ולהודות וכאן הואיל ואין יכולים לחזור ולהודות אין חייבין אלא אחת (והוא ט"ס וצ"ל שם כמו שהוא בכאן) הואיל ויכולין לחזור ולהודות חייבין בכל אחת ואחת (פי' דאפי' אם נשבע בב"ד מפי אחרים אעפ"כ הא יכול לחזור ולהודות שבשקר נשבע לו וא"כ אפי' מושבע מפי אחרים ובב"ד אעפ"כ חייבין בכל אחת ואחת דזיל בתר טעמא דר"ש וע"כ אף דילפינן משבועת העדות אעפ"כ להא לא ילפינן בגזירה שוה:
[וכמו דאיתא בירושלמי ר' ירמי' בעי קרוב מפי עצמו בשבועת העדות מהו שיהא חייב נשמעינה מן הדא הואיל ולא למדו מפיו משבועת העדות אלא משבועת הפקדון מה להלן קרובין חייבין אף כאן כן (פי' כיון דגמרינן מפי עצמו משבועת הפקדון ור"מ סבר דדון מינה ומינה) וע"ז אמר ר' יוסי קרובים שכאן למדין מקרובים שלהם והפ"מ נדחק בזה והוא ט"ס וצ"ל כמו דאיתא לקמן לענין שבועת הפקדון ר' ירמי' בעי קרוב מפי אחרים בשבועת הפקדון מהו שיהא פטור (פי' כיון דילפינן משבועת העדות) נשמעינה מן הדא הואיל ולא למדו מפי אחרים בשבועת הפקדון אלא משבועת העדות מה להלן קרובים פטורין אף כאן קרובים פטורין א"ר יוסי קרובים שכאן למדים מרחוקים שבעדות ובכאן צריך להיות הגירסא רחוקים שבכאן למדים מקרובים שלהם דאע"ג דגמרינן שבועת העדות משבועת הפקדון אעפ"כ לא גמרינן לחייב קרובים משבועת הפיקדון דבפקדון אין נ"מ משא"כ בעדות. וע"כ אומר רחוקים שבכאן למדים מקרובים שלהם (פי' אע"ג דילפינן משם אעפ"כ לא ילפינן מקרובים שבפקדון לקרובים לעדות אלא רחוקים שבכאן למדין מקרובים שלהם]:
וה"נ אע"ג דילפינן פקדון מעדות ועדות מפקדון אעפ"כ לענין בעי' דר' יודן קפודקי' בשבועת העדות ובשבועת הפקדון צריך למיזל בתר טעמא דר"ש אם יכול לחזור ולהודות וכמו שביארתי (והפ"מ נדחק בזה מאוד והעיקר הוא כמו שביארתי) ודו"ק:
עוד שם ר' ירמי' בעי השביע עליו חמשה פעמי' מפיו וחז' והשביעו ה' פעמים מפי אחרים מהו מאחר דר"מ עביד מפיו כב"ד מהו שיקבעם לקרבן ולחייבם בראשונה בלא תביעה. והנה הפ"מ פירש דעיקר הבעי' כיון דמפיו ילפינן משבועת הפיקדון א"כ אם מתחייבים בלא תביעה כמו בשבועת הפיקדון. אך הא שאומר מהו שיקבעם לקרבן אינו מדוקדק:
ע"כ נראה לי דהבעי' הוא מהו שיקבעם לקרבן הוא כמו דאיתא לקמן בירושלמי (ה"ג) הפרישו קרבן ואמרו הרי אנו הולכין לכפור בב"ד הדא הוא דתני ר' חייא קרבנו לה' על נזרו שיקדים נזרו לקרבנו ולא שיקדים קרבנו לנזרו נשבעו חוץ לב"ד הפרישו קרבן ואמרו הרי אנו הולכין לכפור בב"ד מה את עביד לי' כמו שקדם חטאו לקרבנו או מאחר שאין חייבין אלא בב"ד כמו שקדם קרבנם לחטאם. וע"כ מיבעי' לי' השביע עליו חמשה פעמים מפיו וא"כ מפיו חייבין אפי' על הכפירה שחוץ לב"ד והפרישו הקרבן ואח"כ כפרו על שבועת העדות בב"ד אי הוי קרבן דהוי כמו שקדם חטאו לקרבנו או לגבי שבועת העדות בב"ד דכפרו חוץ לב"ד לא עברו עדיין עד שיכפור בב"ד א"כ הוי כמו שקדם קרבנם לחטאם וע"כ מיבעי' לי' מהו שיקבעם לקרבן:
שם (ה"ג) כיני מתניתא כפר א' והודה א' הכופר חייב כו' אית תניי תני הראשון חייב עיין בספרי נועם ירושלמי בב"ק (פ' מרובה) מה שביארתי שם:
שם (ה"ה) הרגת שורי קיצצתה נטיעתי והוא אומר איני יודע חייב אתה אמרת לי להרוג ולקוץ הולכין אחר רוב נטיעות א"ר חגי אין הוה תוריה נגחן הוא מר לי' אם היו נטיעותיו בטילות הוא מר לי' (פי' דאם הי' שורו נגחן יכול לומר אתה אמרת לי להרוג וכן אם היו נטיעותיו בטילות יכול לומר לי' אתה אמרת לי לקצוץ):
עוד שם אמר ר' יהודה אין אומר בממון מאחר דו יכיל מימר לי' אתה אמרת לי להרוג ולקוץ אע"ג דו אמר לי' לא הרגתי ולא קצצתי פטור (ופי' הפ"מ אין אומרים בממון מאחר אין אומרים בממון מיגו כזה וכלומר דר' יודן בא לתרץ דלא תקשי דאם בכה"ג נאמן הוא לומר אתה אמרת לי להרוג ולקצוץ אפי' אומר לא הרגתי ולא קצצתי יהא נאמן במיגו וקאמר דלאו מילתא היא דאין אומרים מאחר שהוא יכול לומר לו אתה אמרת לי להרוג שיהא נאמן אע"ג דאומ' לא הרגתי ויהא פטו' וטעמא משום דהוי מיגו דהעזה) וכל דבריו דחוקים ועוד דהא אם אומר לא הרגתי ולא קצצתי פטור קודם שתיקן ר"נ שבועת היסת:
[ע"כ נ"ל (שהוא ט"ס וכצ"ל) אמר ר' יודן אין אומר בממון מאחר דו יכול מימר ליה לא הרגתי ולא קצצתי דו יכיל מימר ליה אתה אמרת לי להרוג ולקוץ (פי' דכיון שהיה יכול לכפור ולומר לא הרגתי ולא קצצתי שהוא פטור(קודם שנתקנה שבועת היסת) יכול לומר לו אתה אמרת לי להרוג ולקצוץ וא"כ אפי' לא הי' שורו נגחן וכן אין רוב נטיעותיו בטילות יהי' נאמן אלא דאין אומרים בממון מאחר ולכאורה איכא למימר משום דאין דרך לומר להרוג אם אין שורו נגחן או שאין נטיעותיו בטילות והוי כמיגו במקום עדים אך בב"ק ביארתי דהירושלמי לית לי' מיגו והא דהלכה כרבן גמליאל וכר' אליעזר בכתובות (ד' י"ב) הוא דהירושלמי סובר דברי ושמא ברי עדיף וכמו שאומר תחילה הרגת שורי קיצצתה נטיעתי והוא אומר איני יודע חייב וא"כ ס"ל דברי ושמא ברי עדיף ע"כ אומר אח"כ דאין אומרים בממון מאחר ודו"ק]:
(ה"ו) מתניתין משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני כו' שאנס איש פלוני ופיתה את בתי ושחבל בי בני והדליק גדישי בשבת הרי אלו פטורין ובגמ' נפש כי תחטא נפש כי תחטא לגזירה שוה מה נפש כי תחטא שנאמר להלן תביעת ממון ויש לו אף נפש כי תחטא שנאמר כאן תביעת ממון ויש לו לית הדא פליגא על ר"ל דאמר אין ממון אצל מלקות [פי' שמקשה דמזה קשה לר"ל דאמר אין ממון אצל מכות דבשלמא לר' יוחנן איפשר לומר דמיירי בשגגה וחייבי מלקיות שוגגין חייבין וחייבי מיתות שוגגין פטורין וכמו דאמרינן בכתובות (דף ל"ה) אבל לר"ל דאמר אף חייבי מלקות שוגגין פטורין א"כ מה החילוק בין רישא לסיפא וע"ז אומר פתר לה כר"מ דאמר לוקה ומשלם (פי' אבל מת ומשלם לא):
עוד שם מ"מ לא הפסידו ממון כיון דהלה הוי בעי למיתן ליה ולא יהב ליה כמו שהפסידו ממון. כבר ביארתי הירושלמי הזה בהקדמתי לספרי נועם ירושלמי על סדר זרעים על מה שנדחק הפ"מ לפרש מכל עקום לא הפסידו ממון הרי ממון ממש לא הי' להתובע אצל זה ומשני כיון דהלה הוי בעי למיתן ליה ולא יהיב ליה שזה הי' לו מן הדין ליתן לו אם היו מעידין עליו ועכשיו כשלא העידו אינו נותן לו כמו שהפסידו ממון ממש והילכך חייבין ופירושו דחוק:
ע"כ נראה לי דפריך על הברייתא שמביא בתחילה דנפש כי תחטא נפש כי תחטא לגזירה שוה מה נפש כי תחטא שנאמר להלן תביעת ממון ויש לו אף נפש כי תחטא שנאמר כאן תביעת ממון ויש לו וא"כ אמאי חייב בקנס דתנן אנס פלוני את בתו חייב ואמאי מ"מ לא הפסידו ממון וא"כ כמו שבשבועת הפקדון אם תבעו קנס וכפר פטור הכא נמי בשבועת העדות דהא ילפינן בג"ש דנפש כי תחטא וע"ז משני כיון דהלה הוי בעי למיתן ליה ולא יהב ליה כמו שהפסידו ממון (פי' דיש חילוק בין פקדון לעדות דבפקדון פטו' בתביעת קנס דאם הי' מודה לו הי' פטור ע"כ לא הוי כפירת ממון משא"כ בשבועת העדות אם היו מעידים שחייב לו הי' צריך לשלם ע"כ הוי כמו שתבעו ממון. והוא כמו דאיתא בשבועות (ד' ל"ג) איבעי' להו משביע עידי קנס מהו כו' מאי כיון דאילו מודה מיפטר לאו ממונא קא כפר ליה או דילמא השתא מיהא לא אודי וכתבו התוס' בד"ה או כו' תימא דתפשוט ממתניתין דס"פ שבועת הפקדון ד' ל"ח) דאנסת ופתית את בתי ר"ש פוטר משום דאינו משלם קנס עפ"י עצמו ואפי' רבנן לא מיחייבי אלא משום דקא סברי בושת ופגם הוא דקא תבע ושבועת העדות ילפינן בג"ש דתחטא תחטא דעיקר שבועת העדות דמיירי בתביעת ממון לא גמרינן אלא משבועת הפיקדון ולאו פירכא היא דלקמן גבי שבועת הפיקדון טעמא משום דלא כפר לי' ממונא שלא היה מתחייב בהודאתו כדאמרינן לקמן אבל הכא בשבועת העדות הוי קנס כשאר ממון שאם היו מעידין היה מתחייב בהודאתו כדאמרינן לקמן שאם היו מעידין היה מתחייב הנתבע בממון אחר) ודו"ק: