Noam Yerushalmi on Sotah Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כתיב והביא את קרבנה עליה בעלה מהו שיפריש עלי' חוץ מדעתה אחר מהו שיפריש עלי' חוץ מדעתה ייבא כיי דר' יוחנן ארבעה מחוסרי כפרה מפרישין עליהן שלא מדעתן ואלו הן הזב והזבה והמצורע והיולדת שכן אדם מפריש על בנו קטן והוא נתון בעריסה ניחא זב וזבה ומצורע ויולדת ויש קטנה יולדת לא כן אמר ר' רדיפה ר' יונה בשם רב הונא עיברה וילדה עד שלא הביאה ב' שערות היא ובנה מתים משהביאה שתי שערות היא חי' ובנה מת מאי כדון שכן אדם מפריש על בתו קטנה מכיון שהביאה נו כבר יצתה מרשותה (והק"ע והפ"מ נדחקו בזה) דמאי קאמר שכן אדם מפריש על בתו קטנה כיון שקטנ' אינה יולדת. ע"כ נרא' לי שהוא (ט"ס וצ"ל) שכן אדם מפריש על בתו חרשת. וע"כ פריך מכיון שהשיאה (כצ"ל) כבר יצתה מרשותו דאפי' חרשת כיון שהיא גדולה כבר יצתה מרשות אבי' וע"ז משני שכן אדם מפריש על אשתו חרשת וכאן סוטה קטנה אין אה יכול דמר ר' זעירא ר' יסא בשם ר' יוחנן קטנה שזינתה אין לה רצון להיאסר על בעלה וחרשת אין את יכול דכתיב ואמרה האשה כו' אמר ר' אבין מכיון דכתיב ושמחת אתה וביתך והוא מעוכב מלשמוח עמה מפריש עליה חוץ מדעתה. ר' אחא בשם ר' הילא אינו מפריש עליה עולת העוף אלא חטאת העוף מפני שהיא מכשרתה לאכול בזבחים תני אינו מפריש עליה אלא דבר שהוא מתירה לה בזה אמר ר' יוסי אין לך אלא זה ופי' הפ"מ אין לך אלא זה ולא קרבן אחר ור"י פליג אהא דלעיל דמפריש עלי' קרבן סוטה כו' וכן פי' הק"ע אין לך זה אבל דבר אחר הדומה לזה ולאפוקי מדר' אבין עכ"ל ודבריהם דחוקים:
[וע"כ נ"ל דהא דאמר ר' יוסי אין לך אלא זה (פי' דהא דאמר ר' אילא אינו מפריש עלי' עולת העוף אלא חטאת העוף מפני שהיא מכשרתה לאכול בזבחים (פי' וע"כ בעלה מפריש עלי' ביולדת חטאת העוף והוא מפני שהבעל מעוכב מלשמוח עמה). וע"כ מפריש עליה שלא מדעתה וזהו דוקא בחטאת העוף מפני שהיא מכשרתה לאכול בזבחים, משא"כ בעולת העוף שאינה מעכבת מלאכול בקדשים ע"כ בעלה אינו יכול להפריש עלי' שלא מדעתה וזהו דוקא ביולדת שאין קטנה יולדת אבל בשאר מחוסרי כפרה דילפינן מדכתיב זאת תורת הזב בין גדול בין קטן דמביא חטאת העוף ועולת העוף. ובזב אין חילוק בין חטאת העוף לעולת העוף דהתם האב מביא ואין הטעם מפני שצריך לשמוח אך ביולדת דאין קטנה יולדת והטעם משום שהבעל מביא על אשתו חרשת ע"כ מחלקין בין חטאת העוף לעולת העוף ע"ז אמר ר' יוסי אין לך אלא זה בלבד אבל לא בשאר מחוסרי כפרה]:
(ה"ו) ששומרת יבם שזינתה ר"א אומר מותרת לביתה ריב"ל אמר אסורה לביתה רבנן אמרין א"ר מנא לא כן אמר ר' יעקב בר אחא בשם ר"א שומרת יבם שמתה מותר באמה. הנה המפרשים נדחקו בזה [ולי נראה שצ"ל ר' אלעזר אמר אסורה לביתה ריב"ל אמר מותרת לביתה רבנן אמרין אמר ר' מנא לא כן אמר ר' יעקב בר אחא בשם ר"א שומרת יבם שמתה מותר באמה והוא כמו שביארתי ביבמות שלשיטת הירושלמי דיש זיקה היינו דווקא אם באה לידי חליצה או יבום אבל אם לא באה לידי חליצה בטלה זיקתה למפרע וכמו שביארתי בכמה מקומות ביבמות דהא דאמר ר' ינאי נמנו וגמרו שאין קדושין תופסין ביבמה היינו דווקא אם באה לבסוף לידי חליצה ויבום וכמו דאמרינן שם (בפ"ק דיבמות) הכל מודים בצרה שהוא חייב קידש א' מן השוק את אחת מהן ובא היבם וחלץ לה ובא עליה נפקעו ממנה הקידושין (והוא משום דאיגלאי מילתא למפרע דיש זיקה) חלץ לחבירתה ובא עליה למפרע חל עליה קידושין וא"כ כיון שאיפשר שתמות או שלא יחלוץ לה א"כ בטלה זיקה למפרע וא"כ אמאי סובר ר"א דאסורה לביתה וע"ז משני בגין דתנינן זה הכלל כל שתבעל ולא תהא אסורה לו לא היה מתנה עמה מה תנא הדא מתניתין לא רבנן ולא ר"ע אלא כיני מן דמר מותרת לביתה רבנן דלא כר' עקיבא ומאן דמר אסורה לביתה ר' עקיבא דלא כרבנן (פי' דלר"ע שסובר דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין וא"כ כיון דלא תפסי בה קידושין ע"כ אסורה לביתה ולא דמי להא דר' ינאי סובר דנמנו וגמרו שאין קידושין תופסין ביבמה דלר' ינאי הטעם משום זיקת יבמין והיינו דווקא אם קידש ואח"כ חלץ לה ע"כ פקעי ממנה הקידושין אבל בתחילה הוא בספק דילמא לא אתי לידי חליצה ויבום וכמו דפריך לא כן א"ר יעקב בר אחא בשם ר' אלעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה (ולא כמו שיטת הש"ס דילן ביבמות (ד' י"ח) דזיקה בכדי לא פקעה) וע"כ כיון שהוא משום זיקה ע"כ שומרת יבם שזינתה מותרת לביתה דבשעת הזנות לא הוי כאשת איש משום דילמא לא יבוא לבסוף לידי חליצה או יבום) וכמו דאמרי' לקמן א"ר ינאי שומרת יבם שזינתה מותרת לביתה והתוס' כתבו בסוטה (דף י"ח) לפי הירושלמי משמע דפליג ר' ינאי אר' ינאי הא דאמר ביבמות (דף צ"ב) א"ר ינאי בחבורה נמנו וגמרו אין קדושין תופסין ביבמה גרסי' הכא בירו'א"ר שמואל לא כן א"ר ינאי בחבורה נמנו וגמרו אין קדושין תופסין ביבמה ולפי מה שביארתי דלשיטת הירושלמי תלוי הזיקה שיהיה לבסוף אי אתי לידי חליצה ויבום וע"כ זינתה מותרת ואמרינן לקמן ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו מעשה היה וכהנת היתה והתירוה לביתה דאע"ג דחייבי לאוין הוי לכ"ע אפ"ה כיון דלא הוי זר אצלה מעיקרא ע"כ מותר אפי' בכהנת ג"כ משא"כ לר"ע שסובר דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין וא"כ אינו תלוי מה שיהיה לבסוף וע"כ כיון דממזר נמי הוי ע"כ בודאי אם זינתה אסורה לביתה וע"כ הא דתנינן תמן שלא סטיתי ארוסה ונשואה כו' ושומרת יבם אתי כר"ע וע"כ אמר ר"א (לפי הגהתי) דאסורה לביתה ודו"ק]:
שם לא שהי' ר"מ אומר המים בודקין אותה מעכשיו אלא המים פקודין בה כשתטמא בודקין אותה למפרע תורת הקנאות תורת העולמים זו אין האשה שותה ושונה אמר ר' יודה העיד נחמי' איש שיחין את ר' עקיבא האשה שותה ושונה אמר ר' עקיבא אני אפרש מאיש א' אין האשה שותה ושונה משני אנשים האשה שותה ושונה:
והנה הפ"מ פי' תורת הקנאות תורת העולמים כלומר דנוהגות לדורות קאמר כו' והק"ע פירש תורת העולמים שאינם צריכים להשקותה עוד זו אין האשה שותה ושונה (פי' הפ"מ דזאת הוא שאין האשה שותה ושונה) ולי נרא' לפרש דקאמר תורת הקנאות תורת העולמים דהיינו לדברי ר' מאיר שאומר שהמים בודקין אותה על להבא ע"ז אמר תורת הקנאות תורת העולמים וע"ז אומר זו אין האשה שותה ושונה (פי' ר"מ שסובר אמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא א"כ בודאי דסובר דאין האשה שותה ושונה וכמו שכתב המ"ל ברמב"ם (פ"א מה' סוטה) שהרב מהרי"ט מקשה דמאחר דקיי"ל כר' מאיר דהוה משביע על העתיד והמים בודקין אותה לעתיד א"כ מאי האי דאיפליגו בפ"ב דסוטה (ד' י"ח) אם האשה שותה ושונה ואנן קייל"ן דבבועל אחר חוזר ושונה דלמאי הלכה חוזר ושונה הא אם אמת הדבר שנטמאה בקינוי שני' היו המים בודקין אותה משום שתי' ראשונה וא"כ מה יתן ומה יוסיף שתי' שניה וע"ז אומר זו אין האשה שותה ושונה (פי' דלדברי ר"מ שאומר דהמים בודקין אותה על לעתיד א"כ בודאי דסובר דאין האשה שותה ושונה) (וכפי' הק"ע) ואפשר לומר דהירו' אזיל לטעמי' דהנה המ"ל האריך בזה ליישב קושית המהרי"ט וכת' דמים אלו כל שנשתו כדין שאם הי' טומאה באותו סתירה היו בודקין אותו אז יש להם כח שאף אם היתה טהורה באותו פעם אם חזרה ונטמא' היו בודקין אותו על הטומא' השני' אבל אם בפעם הא' נישתו שלא כדין כגון שהיו עדי' באותו טומאה ולפיכך לא בדקוה א"כ אפי' חזרה ונטמאת ובאותה טומאה לא היו עדים אין המים בודקין הטומאה השניה ולפיכך חוזר ומשקה אותה משום דאמר על הטומאה ששתתה פעם ראשונה היו עדים בדבר ולפיכך אזדא לי' סגולת המים ולפיכך לא בדקוה אף מטומאה שני':
וזה הוא לשיטת הש"ס דילן דאמרינן בסוטה (ד' ו') דאמר רב ששת סוטה שיש לה עדים במדינת הים אין המים בודקין אותה מ"ט דאמר קרא ועד אין בה דליכא דידע בה לאפוקי הא דאיכא דידע בה ואמרינן שם תני' כוותי' דרב ששת ולאו מטעמי' טהורה ולא שיש לה עדים במדינת הים אבל בירושלמי (פ"ג ה"ה) אמרינן ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא זו טהורה לא שבאו לה עדי' ממדה"י שהיא טמא' כו' א"ר יצחק כן אנן קיימין כששת' ולא בדקו אותה המים שלא תאמר עידי שקר הן לפיכך לא בדקו אותה המים אתא מימר לך שאין המי' בודקין באשה שהיא אסור' לביתה. ונ"ל דהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דאפי' יש לה עדים במדינת הים נמי אין בודקין דהא בירושלמי לא קאמר שיש לה עדים במדינת הים אלא שלא באו לה עדים שהיא טמאה משמע דווקא כשבאו ועוד דלפי הטעם שאומר שאין המים בודקין באשה שהיא אסורה לביתה משמע דווקא אם באו עדים שהיא טמאה וע"כ כיון שאסורה ע"כ אין המים בודקין אותה וע"כ אפי' באו עדים אחר ההשקאה אעפ"כ כיון דקמי שמי' גלי' שיבואו עדים ע"כ אין המים בודקין אותה דבלאו"ה תהי' אסורה וע"כ אין המים בודקין אות' וא"כ אם לא באו עדים אף שיש לה עדים במדינת הים נמי המים בודקין אותה לפי שיטת הירושלמי א"כ ליכא למימר דאפי' לר"מ שותה ושונה (פי' דלדברי ר' מאיר שאומר דהמים בודקין אות' על להבא א"כ סובר דאינו שותה ושונה:
[ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ח דשבועות ה"ב) ר' יוחנן בעי שבועת סוטה מהו שחייבין משום שבועת ביטוי מה נן קיימין אם בשוגגת בעבירה ובשבועה אין כאן סוטה אם במזידה בעבירה ובשבועה אין כאן קרבן אתי דרב כר' עקיבא ואין יסבור כר' ישמעאל (פי' דאינו חייב אלא על העתיד לבוא) אתי היא דר"מ אמר אמן שלא נטמאתי שלא אטמא כו' ועיין מה שביארתי ע"ז בספרי שפת הנחל (דרוש ה'). ולכאורה יש לדקדק קצת דכיון דהקשה תחילה דעל לעבר לא מצי למיבעי' דאם בשוגגת בעבירה כו' אין כאן סוטה אם במזידה בעבירה כו' אין כאן קרבן א"כ ה"ל למימר דהאיבעי' הוא בלהבא אפי' לר"ע אם סובר כר' מאיר דהא ר"ע מחייב בשניהם בלעבר ובלהבא אלא ודאי דר"ע לא מצי סבר כר"מ דהא בברייתא שמביא הירושלמי תני א"ר עקיבא אני אפרש מאיש א' אין האשה שותה ושונה מב' אנשים האשה שותה ושונ' א"כ לא מצי סבר ר"ע כר"מ שהמים בודקין על להבא ג"כ א"כ למאי צריך שתשתה עוד הא המים בודקין על להבא ג"כ אלא ודאי דסובר ר"ע דלא כר' מאיר ע"כ אמר אין יסבור כר' ישמעאל ור' ישמעאל יסבור כר"מ (ויש לדחות דהירושלמי אינו מחולק עם הש"ס דילן וע' בסוטה (ד' ו') בתוס' ד"ה משבאו כו' מספקא לרבי אי דוקא נקט שנים אבל עד אחד לא ועיין בתוס' בשבועות (ד' ל"ב) ובמ"ל ברמב"ם שם ובמ"א יתבאר]: