כשם שהמים בודקין אותה כך בודקין אותו כו' אנן תנינן באו באו אית תנויי תני ובאו ובאו מאן דאמר באו באו כר' עקיב' ומאן דאמר ובאו באו ר' ישמעאל (ופירשו הק"ע והפ"מ דמאן דאמר באו באו כר' עקיבא דמרבה מלשונות כפולין ומאן דאמר ובאו ובאו הוא ר' ישמעאל שסובר דדברה תורה כלשון בני אדם) והוא דוחק דפלוגתייהו לא הוי אלא בלשונות כפולין וכמו שהבי' התוס' בסוטה (ד' כ"ב) דהיינו איש איש וכן המול ימול והעבט תעביטנו וכה"ג וכן איתא בירושלמי בריש נדרים (פ"א ה"א) עד כדון כר' עקיבא דאמר לשונות ריבויין הן וכר' ישמעאל דאמר לשונות כפולין הן והתורה דיברה כדרכה הלוך הלכת נכסף נכספתה גונב גונבתי כו' ובזה שייך פלוגתא דר"ע ור"י אבל בהא דכפל הענין דכתיב ובאו ובאו במקומות מיוחדים לא שייך זה לפלוגתא דר"י ור"ע ע"כ נראה לי שהוא (ט"ס) בירושל' (וכצ"ל) אנן תנינן באו באו אית תנויי הני ובאו ובאו מאן דמר ובאו ובאו ר' עקיבא פי' דדריש ווין ע"כ דריש להא דכתיב ובאו ובאו) ומאן דאמר באו ר' ישמעאל דלא מרבה אלא מהא דכפל הענין באו באו אבל ר' ישמעאל לא מרבה מווין וכמו דאמרינן ביבמו' (ד' ס"ט) כמאן כר"ע דדריש ווין (וכתבו התוס' בסנהדרין (ד' נ"א) ישמעאל אחי בת ובת אני דורש) אפי' תימא רבנן כולו ובת קרא יתירא הוא וע"כ ר"ע דריש מדכתיב ובאו ובאו משום דדריש ווין ור' ישמעאל דריש מהא דכתיב באו באו דהיינו שהוא כולו יתירא וכן הא דאמר מאן דמר נטמאת נטמאת כר' עקיבא (הוא ט"ס וצ"ל) מאן דמר ונטמאת ונטמאת כר' עקיבא ומאן דמר נטמאת נטמאת ר' ישמעאל וכה"ג איתא בירושלמי (פ"ח דסוטה ה"י) והיה ככלות השוטרים כו' ופקדו שרי צבאות בראש העם אין לי אלא בראש העם בסוף מניין ת"ל פקדו ופקדו עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל ר' ישמעאל כר"מ דר"מ צוח לסופה דחבליה רישיה ופי' הפ"מ דר"ע דריש בכל מקום לשונות יתירין שבמקרא כדאיתא בפירקין ונ"ל דעד כדון כר"ע דדריש ווין אבל ר' ישמעאל לא מרבה מווין ע"כ אומר דר' ישמעאל כר"מ דר' מאיר צוח לסופה דחבלה רישיה:

וכן בירושלמי (רפ"ב דקדושין) אית תנויי תני ורצע לרבות השליח עד כדון כר"ע כר' ישמעאל אדוניו כל שבא מחמת אדוניו (והפ"מ נדחק שם) ולפי מה שביארתי ניחא דעד כדון כר' עקיבא דדריש ווין כר' ישמעאל דלא דריש ווין וא"כ לא מרבה מהא דכתיב ורצע ע"ז אומר אדוניו כל שבא מחמת אדוניו וכן בירושלמי (פ"ח דשבועות ה"א) ואם לרבות האבידה עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל (פי' דר"ע דריש ווין ע"כ דריש מואם כר' ישמעאל דלא דריש ווין ע"ז אומר תני ר' ישמעאל כו']:

שם (ה"ב) אמר ר' יוחנן השלישי בא מחמת השרץ מותר לעשותו תרומה בעא קומוי אפי' כר"ע ר' יוסי בשם ר' הילא ואפי' כר' עקיבא ולמה טבול יום פוסל והשני' פוסל מה טבול יום אינו פוסל את החולין מלעשותו תרומה אף השני אינו פוסל את החולין מלעשותו תרומה והא דאמר ר' יוסי בשם ר' הילא ואפי' כר' עקיבא הוא משום שסובר דר' עקיבא לא אמר רק בתרומה אבל לא בחולין ר"י בשם ר' יוחנן שלישי בא מחמת שרץ אסור לעשותו תרומה ומותר לעשותו קודש ר' זעירא בעי קומי ר' יוסי מטמא בקודש ואת אמר אכן א"ל משום מעלה:

[הנה הק"ע והפ"מ כתבו דהכי גרסינן ר' יוסי בשם ר' יוחנן שלישי בא מחמת השרץ מותר לעשותו תרומה ואסיר לעשותו קודש וע"ז קאמר ר' יוסי בשם ר' הילא מטמא בקודש ואת אומר אכן ופי' הפ"מ כלומר דאנן קייל"ן דהשלישי אפי' מטמא לקודש לפוסלו לרביעי ואת אומר אכן בתמיה דלעשותו קודש אסו' דמשמ' הוא עצמו אסו' לעשותו קודש אבל אינו מטמ' בקודש אמר ליה משום מעלה דזה דמטמא בקודש לעשותו רביעי אינו אלא משום מעלה בעלמא כדאמרינן בחגיגה (רפ"ג) דרביעי בקודש מעלה דרבנן בעלמא דהוי מהני חמש בתרייתא דתני שם במתניתין דלית להו דררא דטומאה דאורי']:

נראה דהגירסא הוא כמו דאיתא בירושלמי ר"י בשם ר' יוחנן שלישי בא מחמת שרץ אסור לעשותו תרומה ומותר לעשותו קודש והענין הוא דאסור לעשותו תרומה דאע"ג דבקודש מותר לעשותו שלישי כמו שאבאר אעפ"כ אסור לעשותו תרומה והטעם הוא שאם הפריש ממנו אח"כ תרומה א"כ ה"ל תחילה חולין הטבולין לתרומה ואמרי' בפ"ק דנדה (ד' ז') דחולין הטבולין לחולין כחלה דמי וכתבו התוס' שם בד"ה והאי ט"י כו' דשלישי נוהג בחולין שנעשו על טהרת תרומה ובסוטה (ד' ל') מוכח דשני עושה שלישי בחולין הטבולין לחלה למ"ד כחלה דמי וחולין הטבולין לחלה או לתרומה מיירי בחולין שנעשית על טהרת תרומה וכמו דאמרינן התם לא פתיכא בהו תרומה הכא פתיכא בהו תרומה וע"כ אומר ר' יוחנן דשלישי הבא מחמת שרץ אסור לעשותו תרומה דהא כבר פסולין משום חולין הטבולין לחלה וא"כ איך יעשנו תרומה והא דאמרינן בירו' פ"ג דחלה טבל מנינו כחולין דתנינן תמן אוכל מעשר שהוכשר במשקה ונגע בו טבול יום או ידים מסואבות מפרישין ממנו תרומות מעשר בטהרה מפני שהוא שלישי הדא אמרה שהטבל מנינו כחולין (פי' דחולין הטבולין בחלה לאו כחלה דמי ומנינו כחולין דהיינו שאין שלישי פסול בו). אך כבר ביארתי בס' נועם ירושלמי בזרעים ובמועד שאין מזה ראיה דזהו דוקא בידים מסואבות או בטבול יום דקילי וכמו שחילקו התוס' בנדה (שם) דבטבול יום איננו פוסל בחולין הטבולין לחלה וכמו שאמר הכא בירושלמי תחילה מתניתא פליגא על רב אוכל מעשר שהוכשר במשקה ונגע בו טבול יום או ידים מסואבות מפרישין ממנו תרומות מעשר בטהרה מפני שהוא שלישי והשלישי טהור בחולין פתר להקל בידים שהן מדבריהן והא תנינן טבול יום תיפתר בטבול יום בית הפרס א"ר זירא ואפי' תימר בטבול יום דבר תורה שני' היא דכתיב טהור טמא טהור לחולין מבעוד יום ולתרומה משתחשך וע"כ שלישי הבא מחמת שרץ אסור לעשותו תרומה אבל קודש מותר לעשותו שאעפ"י שהוא שלישי בא מחמת שרץ אך כיון דתחילה היה חולין ולא היה קודש ע"כ מותר אפי' נעשה קודש אח"כ דסו' דהא דג' עושה ד' בקודש הוא רק משום מעלה וכיון דהוא משום מעלה ע"כ לא הוי רק אם מתחילה היו קודש אבל אם לא נעשה קודש אח"כ (וכמו דאמרינן בפסחים (ד' ל"ד) דרשב"ל משמיה דר' הושעיה מי החג שנטמא השיקן ואח"כ הקדישן טהורין הקדישן ואח"כ השיקן טמאים מכדי זריעה נינהו מה לי השיקן ואח"כ הקדישן מה לי הקדישן ואח"כ השיקן אלמא אין זריעה להקדש ופירש"י דמעלה עשו בקדשים וע"כ אם השיקן בעודן חולין יכול לעשותו הקדש אח"כ אבל אם הקדישן לא יוכל להשיקן מחמת מעלה ואמרינן התם (ד' ל"ד) אמר רב שימי בר אשי אף אנן נמי תנינא טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה בתרומה אין בקדשים לא אמאי לא טהור הוא אלא מעלה ה"נ מעלה ואמרינן בירושלמי (ספ"ח דתרומות) מים שנטמאו משיקן ועושה אותן מי חג ואם היו מי חג מעיקרן כבר נדחו]:

וע"כ אמרינן בירושלמי ר' יוסי בשם ר' יוחנן שלישי בא מחמת שרץ אסור לעשותו תרומה וכמו שביארתי דהטעם משום דהוי חולין הטבולין לתרומה ומותר לעשותו קודש והטעם דשלישי בקודש ג"כ משום מעלה וכמו שאבאר וע"כ אף דנעשה שלישי בהיותו חולין אעפ"כ מותר לעשותו קודש וע"ז אומר ר' זעירא בעי קומי ר' יוסי מטמא בקודש ואת אמר אכין (פי' כיון שמטמא בקודש א"כ הוא עושה רביעי א"כ מסתמא הוי שלישי בקודש מדאורייתא ורביעי הוא משום מעלה) אמר לי' משום מעלה (פי' דשלישי הוי נמי משום מעלה ומטמא עוד לעשות רביעי משום מעלה) וע"ז אומר אמר רב שמואל בר יצחק ועיקר טומאתו בקודש משום מעלה (פי' דהא קשי' דשלישי הוי ודאי בקודש מדאוריית') וכמו דאמרינן בפסחים (ד' י"ח) שלישי מן התורה דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ופי' רש"י דהא שני נקרא טמא כל אשר בתוכו יטמא וא"כ הוי שלישי בקודש מן התורה:

וע"ז אומר עיקר טומאתו משום מעלה (פי' דבאמת הוי דאוריי' אך הא דהתורה טימאתו הוא משום מעלה וכמו שכתבו התוס' בפסחים (ד' נ"ט) בד"ה לא כו' והא דאמר בחגיגה (ד' כ"א) אחרונות לית להו דררא דטומאה דאורייתא ר"ח לא גרס דאורייתא ואפילו גרס דאורייתא הכי פירושו לית להו דררא דטומאה דאורייתא שלא היה לכתוב לטמא שהם רחוקין מן הטומאה דמן הדין היה להם להיות טהורי') וע"ז אומר בירושלמי דעיקר טומאתו בקודש משום מעלה (פי' אע"ג דשלישי הוי מן התורה כמו דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ושני הוי טמא אעפ"כ עיקר טומאתו הוא משום מעלה) וע"כ אמר ר' יוסי בשם ר' יוחנן שלישי הבא מחמת שרץ מותר לעשותו קודש אמר ר' יודן ואפילו כרבנן דאינון אמרין אין השלישי בחולין ולמה הוא אמר מטמא בקודשמשום מעלה ונרא' לי שהוא (ט"ס וצ"ל) אתי כרבנן דאינון אמרין אין שלישי בחולין ולמה הוא אומר מטמא בקודש משום מעלה דלר"ע שסובר דמטמא בחולין א"כ שלישי בחולין נמי טמא אמר ר' יוסי ולית אנן צריכין שמעין מן בר נש רב ופי' דזהו אין צריכין לשמוע מאדם גדול להקל בקודש שמותר לעשותו קודש אע"ג דהשלישי בקודש הוי מן התורה אך כיון דהתורה קאמרה נמי משום מעלה ע"כ שלישי שבחולין מותר לעשותו קודש וכמו שאמר ולמה טבול יום פוסל והשני פוסל מה טבול יום אינו פוסל את החולין מלעשותו תרומה אף השני אינו פוסל את החולין מלעשותן תרומה (פי' כמו תרומה דטבול יום מותר ליגע בחולין ואח"כ מותר לעשותו תרומה ואע"ג דטבול יום הוי דאורייתא הכי נמי בשלישי דהא לא דמי דהא טבול יום אינו פוסל את החולין מלעשותו תרומה אפי' בחולין הטבולין לתרומה) וכמו שביארתי במה שכתבו התוס' בפ"ק דנדה (ד' ז') דבטבול יום הקילו משא"כ בשלישי דחולין הטבולין לחלה אסור לעשותו תרומה אבל בקודש מותר וע"ז אמר דצריכין אנו לשמוע מבר נש והוא דשלישי טמא בתרומה והרביעי בקודש א"כ איפשר לומר דשלישי בתרומה משום מעלה והרביעי בקודש משום מעלה אבל שיהיה שלישי בקודש נמי טמא מן התורה משום מעלה זה אין צריכין לשמוע מבר נש רב:

תמן אמרין ממה שקילס ר' יהושע את ר' עקיבא הדא אמרה הלכ' כיוצ' בו רבנן דקסרין אמרין למדרשו קילסו אבל למעש' אין הלכה כיוצא בו דמר ר' אחא ר' מיישא בשם ר' אליעזר אין לוקין על השלישי שבמעשר ואפילו כר' עקיבא אין לוקין למה טבול יום פוסל והשני פוסל מה טבול יום אין לו מגם אצל החולין אף השני אין לו מגע אצל החולין (פי' וא"כ מוכח מזה דאין הלכה כר"ע דשלישי טמא בחולין דהא אומר דאין לוקין על השלישי שבמעשר) אך הא דאמר ואפי' כר"ע אין לוקין הוא דחוק דהא מביא ראיה מזה דאין הלכה כר"ע וע"כ פירש הפ"מ דזהו דחוי הוא דאפי' כר"ע אין לוקין ופירש שם דלענין מלקות ר"ע נמי מודה):

ולי נראה לגרוס ואפי' כר"ש אין לוקין (ובמקום ר"ע צ"ל ר"ש) פי' דאפי' לר"ש שסובר דלוקין על מ"ש בטומא' עצמן וכמו דאמרי' ביבמות (ד ע"ג) דתני ר"ש אומר לא ביערתי ממנו בטמא בין שאני טמא והוא טהור בין שאני טהור והוא טמא והיכן מוזהר על אכילת כו' וע"ז אומר אין לוקין על השלישי שבמעשר ואפי' כר"ש אין לוקין פי' שסובר דמעשר חמור מתרומה שעל תרומה טמאה אינו אלא בעשה כמו דאמרינן ביבמות (שם) אבל על מעשר לוקין דאמר ר"ש לא ביערתי ממנו בטמא בין שאני טמא והוא טהור בין שאני טהור והוא טמא וע"כ אומר למה טבול יום פוסל והשני פוסל מה טבול יום אין לו מגע אצל החולין אף השני אין לו מגע אצל החולין (פי' ואם טבול יום יגע בחולין מותר לעשותן מעשר אלמא דאין לוקין על השלישי שבמעשר):

וע"ז אומר אמר ר' אליעזר כמנין החולין כך מנין המעשר (פי' שאין השלישי טמא במעשר כמו שאינו טמא בחולין) ואתי כיי דמר ר' יונה ר' אימי ר' שמעון בן לקיש בכל חולין אנן קיימין ואהן פירקא מעשר אינון (והנה הפ"מ כתב הא דריש לקיש כו' וחפשתי בכל התלמוד הזה ולא מצאתי כו' ונדחק שם גם גריס אכל חולין אנן קיימין וכן הק"ע נדחק בפירושו מאוד) ולי נראה דקאמר ר"א כמנין החולין כך מנין המעש' (פי' דאין שלישי במעשר וע"ז אמ' ואתי כיי דמר ר' יונה ר' אימי בשם רשב"ל בכל חולין אנן קיימין ואהן פירקא מעשר אינון (והוא משום דיש להביא ראי' ממתניתין דחולין (ד' ל"ג) השוחט בהמ' חיה ועוף ולא יצא מהם דם כשירים ונאכלים בידים מסואבות כו' ופריך טעמא דלא יצא מהם דם הא יצא מהם דם אינם נאכלי' בידי' מסואבות אמאי ידי' שניות הן ואין שני עושה שלישי בחולין וממאי דבחולין עסקינן דקתני חיה וחלו חיה בקדשי' מי איכא כו' אמר ר"נ אמר רבה בר אבהו הכא בחולין שלקחו בכסף מעשר עסקינן ודלא כר' מאיר וא"כ מוכח מזה דשני עושה שלישי במעשר) אך אמרינן שם אמר ר' אלעזר אמר ר' אושעי' הכא בחולין שנעשו על טהרת הקודש עסקינן ודלא כר' יהושע כו' וכן בירושלמי (פ"ג דחגיגה ה"ב) עד כדון שקידשו מקדש המקודשין ואפי' בחולין שנעשו על טהרת הקודש ושמעינן מן הדא דתנינן תמן השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהם דם כשירים ונאכלים בידים מסואבות ר' אלעזר בשם ר' הושעי' מתני' ן שנעשו על טהרת הקודש כר' יהושע וע"כ א"ר אליעזר כמנין החולין כך מנין המעשר (פי' דאין שני עושה שלישי במעשר) וע"ז אומר ואתי כיי דמר ר' יונה ר' אימי בשם רשב"ל בכל חולין אנן קיימין ואהן פירקא מעשר אינון (פי' דאמר רשב"ל לדחויי התירוץ שתירץ ר"נ משמי' דרבה בר אבהו הכא בחולין שלקחן בכסף מעשר עסקינן וא"כ הי' מוכח דשני עושה שלישי במעשר) וע"ז אומר בכל חולין אנן קיימין (פי' דכל המסכתא חולין מיירי בחולין) ואהן פירקא (פי' פירקא דהשוחט מעשר אינון) (פי' בתמי') אלא ודאי דהאי פירקא נמי מיירי בחולין והיינו שנעשו על טהרת הקודש ומתניתין מיירי בחולין שנעשו על טהרת הקודש (וכמו רבה בר עולא שסובר דחולין שנעשו על טהרת הקודש כקודש דמי ע"כ מפרש ברי' חולין (ד' ב') למתני' דהכל שוחטין בחולין שנעשו על טהרת הקודש) אבל מעשר מנינו כחולין ומביא ראי מזה להא דאמ' ר' אליעזר שהמעשר מנינו כחולין [ומה שהקשה הק"ע ותימא מאי קמל"ן ר"א הא מתניתין היא דט"י מותר במעש' כו' הוא תמו' דהא אמרי' בחולין (שם) אר"נ כו' בחולין שלקחן בכסף מעשר כו'] וע"ז אמ' ר' יוסי (אהא דאמ' ר"א דאין לוקין על השלישי שבמעשר) וא"כ משמע דעל ראשון לוקין אפי' בטומאת עצמו והוא מדכתי' לא בערתי ממנו כו' בין שאני טהור והוא טמא) אפי' ראשון שבו אינו מחוור לא אוכל אין כתיב כאן אלא לא אכלתי וא"כ אין לוקין על לאו זה ואפשר דקאמר דאין הלכה כר"ש ללקות על מעשר בטומאת עצמן או דר"ש לא קאמ' לענין מלקו' כיון דלא נאמר בפירוש בקרא לענין טומא' [וכן פסק הרמב"ם שאין לוקה על לאו דסוטה כיון דלא נאמרה בפירוש והכי מוכח בירושלמי לקמן בסוטה (פ"ו ה"ב) פלנת כהנת וזינת ובא עליה בעשה ובעלה כהן והתרו בו שנים לוקה ועיקר עידותו לא בעד א' הוא ולא קאמר בישראל אם בא עליה בעלה דהא אמרינן ביבמות (די"א) ומה אני מקיים אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה אלא ודאי שאינו לוקה משום דפשטי' דקרא מיירי במחזיר גרושתו עיין שם ביבמו' וברמב"ם וכן הכא נמי לענין טומאת עצמם ועיין בכריתות (ד' ה') ודו"ק:

וע"ז אומר א"ר אבא בר מרי מניין דכתיב ככל מצותך אשר צויתני כמו שאינו מחוור והוא (ט"ס וצ"ל) כמו שהוא מחוור (וכן הגיה הק"ע ולא כהפ"מ) (פי' דכתי' ככל מצותך אשר צויתני א"כ מסתמא קאי אהא דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך) וע"ז אומר ככל מצותך אשר צויתני וע"כ לוקין אם אכלן בטומאת עצמן רק שאין לוקין על שלישי שבמעשר וכמו שביארתי ודו"ק:

שם עד כדון באוכלין שנטמאו באויר כלי חרס שנטמא בשרץ אוכלין עצמם שנטמאו בשרץ מניין כו' (עיין בירושלמי פ"א דיבמו' ה"א ושם ביארתי):