Noam Yerushalmi on Terumot Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
דף כ"ג (פ"ב דתרומות) בעי קומי ר' יוחנן כו' אין לי אלא משנה המעשר והמבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל כו' בראשונה הי' אומרים השוכח תבשילו על גבי כירתו בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל נחשדו שהי' מניחים ואומרים כו' אמר ר' הילא נחשדו להיות מניחים ולא נחשדו להיות מבשלין כו' תני לא תמלא אשה קדירה עססיות ותורמסין ותתנם לתוך התנור ע"ש עם חשיכה ואם נתנום אסורים למוצאי שבת עד כדי שיעשו ר' אחא אמר במזיד כר"מ ר' יוסי אמר בשוגג כר' יהודא אמר ר' מנא יאות אמר ר' יוסי הנוטע בשבת בשוגג יקיים במזיד יעקור בשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור ר' יהודא אמר חילוף הדברים בשביעית בשוגג יקיים במזיד יעקור בשבת בין בשוגג בין במזיד יעקור מפני שהנאת שבת עליו וכאן מכיון שאת אמר המתן למוצאי שבת עד כדי שיעשה כמי שלא נהנה מחמת שבת כלום:
הנה המפרשים מהרא"פ והק"ע נדחקו בזה ע"ש ולי נראה דע"כ קאמר יאות א"ר יוסי והוא דפליגי אהא דתני ואם נתנום אסורים למוצאי שבת עד כדי שיעשו דמפני מה אסור עד בכדי שיעשה דר' אחא אומר במזיד כר' מאיר דבשוגג ס"ל לר"מ דלא קנסינן דהא המבשל בשבת ס"ל לר' מאיר דבשוגג יאכל ובמזיד לא יאכל וע"כ אמר במזיד כר' מאיר ור' יוסי אמר בשוגג כר' יהודא והוא דבמזיד אין סברא לומר דאינו אסור רק בכדי שיעשו דכיון דבמזיד קנסינן א"כ אסור לעולם, וע"כ אמר ר' יוסי בשוגג כר' יהודא דבשוגג אין הטעם משום דקנסינן אלא הטעם שלא נהנה ממלאכת שבת וע"כ אם ממתין למוצאי שבת בכדי שיעשו א"כ אינו נהנה ממלאכת שבת אבל במזיד דהטעם משום דקנסינן אותו א"כ צריך שיהא אסור לעולם. וע"ז א"ר מנא יאות אמר ר' יוסי הנוטע בשבת שוגג יקיים מזיד יעקור בשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור. (וכמו דמפרש לקמן דהטעם משום דנחשדו על השביעית ולא נחשדו על השבתות או משום דמונין לשביעית אבל אין מונין לשבתות] רבי יהודא אומר חילוף הדברים הנוטע בשבת בין בשוגג בין במזיד יעקור בשביעית שוגג יקיים מזיד יעקור וא"כ מהו הטעם של ר' יהודא דמחמיר בשבת יותר ובש"ס דילן אמרינן בגיטין (דף נ"ד) דבאתרי' דר' יהודא חמירא להו שביעית והירושלמי לא ס"ל הכי אלא הטעם דבשבת בין בשוגג בין במזיד יעקור הוא כדי שלא יהנה ממלאכת שבת אבל בשביעית לא שייך שלא יהנה ממלאכת שביעית] [ועיין בתוס' בע"ג (דף ט"ו) שבשביעית האיסור תלוי בגוף הקרקע ובשבת האיסור תלוי על המלאכה וע"כ בעינן שלא נהנה ממלאכת שבת. וע"ז אומר הירושלמי למה (פי' למה שבת חומר משביעית מפני שהנאת שבת עליו וכאן מכיון שאת אמר המתן למ"ש עד כדי שיעשה כמי שלא נהנה מחמת שבת כלום) וע"כ אמר ר' יוסי בשוגג כר' יהודא דבשוגג הטעם הוא משום שלא נהנה ממלאכת שבת וכאן מכיון שאת אמר המתן למוצאי שבת עד כדי שיעשה כמי שלא נהנה מחמת שבת כלום ואינו רוצה לפרש במזיד כר' מאיר דבמזיד כר' מאיר הוא מטעם קנס וא"כ במזיד לא יאכל עולמית אבל ר' אחא מפרש במזיד כר' מאיר דס"ל דאפילו מזיד לר' מאיר שהוא מטעם קנס אעפ"כ אינו אסור רק עד מוצאי שבת. וכן שיטת הש"ס דילן לפי מה שכתבו התוס' בחולין (ד' ט"ו) דהא דאמר ר' מאיר במזיד לא יאכל היינו רק עד מוצאי שבת בכדי שיעשו וכמו שכתבו דמזיד דר' מאיר הוא שוגג דר' יהודא עיי"ש. עוד שם בירושלמי מ"ט דרבנן (פי' שסוברים דבשבת בשוגג יקיים במזיד יעקור ובשביעית ב בשוגג בין במזיד יעקור) נחשדו על השביעית ולא נחשדו ע השבתות. ד"א מונין לשביעית ואין מונין לשבתות ופי' רש"י בגיטין (ד' נ"ג) מונין לשביעית ישראל מונין שנות נטיעותיהן לשביעית לפי שצריכין למנות שנות הנטיעה לערלה ולרבעי כשיוצא מאיסור ערלה ומחללין אותו ברביעית והרואה מונה השנים למפרע ויודע שנטעה בשביעית ואתו למשרי נטיעה בשביעית כו' עיי"ש. ואמרינן שם האיך עבידה נטע פחות משלשים יום לפני שביעית ונכנסה לשביעית אין תימר חשד אין כאן חשד (פי' דהא אמרינן במוע"ק (ד' ד') דגמירי הלכתא בזמן שבהמ"ק קיים אבל בזמן שאין בהמ"ק קייםלא ועיין בק"ע בירושלמי (פ"ג דשבת) אין תימר מונים יש כאן מונים. דכיון שהוא פחות משלשים יום לפני שביעית וא"כ הי' המנין לשני ערלה משביעית א"כ יש כאן מונים. נטע פחות משלשים יום לפני מוצאי שביעית ונכנסה שמינית אין תימר חשד יש כאן חשד ואין תימר מנין אין כאן מנין (כך מסיים) (ובספ"ג דשבת) אלא ששם יש ט"ס וצ"ל) ואין תימר מנין אין כאן מנין. פי' דאי משום חשד הרי יש כאן חשד (דהא נטע בשביעית ואין תימר מנין אין כאן מנין דהא נטע פחות משלשים לפני מוצאי שביעית וא"כ לא יתחילו למנות אלא ממוצאי שביעית. א"כ אין כאן מניין:
עוד שם בירושלמי ואתי כמ"ד מפני מונים. ברם כמ"ד מפני חשד וקנסו שוגג מפני מזיד. הנה בפי' הירושלמי הזה נדחקו המפרש מהרא"פ והק"ע בפ"ג דשבת בירושלמי והמפרש מהרא"פ הגיה בהירושלמי ואתי כמ"ד מפני החשד ברם כמ"ד מפני המנין קנסו שוגג אטו מזיד ופי' בדחוקים עיי"ש:
ולי נראה לפרש בפשיטות והוא דקאי אהא דלעיל מה שביארתי תחילה בפלוגתא דר' אחא ור' יוסי דר' אחא אמר במזיד כר' מאיר. (פי' דע"כ אמרינן אסורים למוצאי שבת בכדי שיעשו אבל אי אפשר לפרש בשוגג כר' מאיר דהא ר"מ ס"ל במבשל בשבת דבשוגג מותר לגמרי) וע"ז אומר ואתי כמ"ד מפני המנין (פי' דר' אחא סובר דהא דסובר ר"מ דבשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור הוא מטעם מנין) וע"כ אומר דווקא במזיד כר' מאיר אבל למ"ד דבשביעית בין שוגג בין מזיד יעקור. הוא מטעם דנחשדו על השביעית ולא נחשדו על השבתות. וא"כ במקום דנחשדו קנסינן שוגג אטו מזיד. וא"כ במניח אמרינן תחילה בירושלמי שם בראשונה הי' אומרים השוכח תבשיל ע"ג הכירה וקדשה עליו את השבת שוגג יאכל מזיד לא יאכל נחשדו להיות מניחין ולא. נחשדו להיות מניחין מזיד כו' נחשדו להיות מניחין ולא נחשדו להיות מבשלים. וא"כ במניחים נחשדו. וא"כ בהך ברייתא דלא תמלא אשה קדירות ועססיות ותורמסין נחשדו ג"כ. וא"כ אי אמרינן דהטעם דבשביעית סובר ר"מ דבין בשוגג בין במזיד יעקור הוא מטעם דנחשדו וא"כ בהא דלא תמלא אשה קדירות כו' ג"כ נחשדו א"כ צריך לקנוס שוגג אטו מזיד וא"כ איך אמר במזיד כר"מ. הא אפי' בשוגג קנסו במקום דנחשדו אלא ודאי דסובר ר' אחא דהטעם הוא בשביעית והוא מטעם מונים ולא מטעם חשד. וע"ז אומר הירושלמי ואתי כמ"ד מונים ברם כמ"ד מפני החשד קנסו שוגג מפני מזיד וא"כ מ"ט אמר במזיד כר' מאיר אלא ודאי דהטעם משום מונים אבל במניח אעפ"י שנחשדו לא קנסינן שוגג אטו מזיד וע"כ אמר ר' אחא במזיד כר' מאיר ודוק:.
דף כ"ד תני תורמין תאנים על הגרוגרות במנין וגרוגרות על התאנים במדה כו' רשב"ג אומר סני תחנים וגרוגרות מין א' הוא ותורמין ומעשרין מזה על זה ואמר ר' ישמעאל ב"ר יוסי אבא הי' נוטל עשר גרוגרו' מן המוקצה על תשעים תאנים שבכלכלה. ר' ירמיה סבר מימר את רואה את הצמק כאלו תפח ונסב סלין כמה דאינון ר' יונה ור' יוסי תרוייהון אמרין דרך התפח לצמוק ואין דרך הצמק לתפוח. ונסב סלין רברבין בתאנים כו' והנה דברי המפרש מהרא"פ דחוקים מאוד ע"כ נראה לי לבאר שהירושלמי סובר דלא כשיטת הש"ס דילן במנחות (דף נ"ה) דהא דאם יכול לתרום גרוגרות על התאנים. אינו תלוי בזה אי אמרינן דכמות שהוא עכשיו משערינן או לכמות שהי' מתחילה. כמו דאיתא במנחות (ד' נד) כל השקלא וטרי'. אלא תלוי אם רואים הגרוגרות כאלו תפחו אח"כ וכה"ג אמרינן במנחות (ד' נ"ה) אמר ר' אלעזר בר' יוסי אבא הי' נוטל עשר גרוגרות שבמקצוע על תשעים שבכלכלה כו' אי אמרת בשלמא לכמות שהן אמרינן שפיר אלא אי אמרת כמות שהן (פי' כמות שהן עכשיו בצר להון כי אתא רב דימי אמר ר' אלעזר שאני גרוגרות הואיל ויכול לשולקן ולהחזירן כמות שהן) וע"ז אומר ר' ירמי' סבר מימר את רואה את הצמק כאלו תפח ונסב סלין כמה דאינון) ואעפ"י שהם גרוגרות אעפ"כ כיון דאת רואה את הצמק כאילו תפח ע"ז הוי כמו שהם תאנים דאת רואה את הצמק כאלו תפח רבי יונה ורבי יוסי תרוייהון אמרין דרך התפח לצמוק ואין דרך הצמק לתפוח ונסב סלין רברבין בתאנים דמן הגרוגרות בצר להו ואעפ"י שתורם ומעשר מן הגרוגרות משום דרך התפח לצמוק אעפ"כ אם יתן מן הגרוגרות הרי הנתינה לע"ע פחותה וע"כ היה נותן מן התאנים אבל רבי ירמיה שסובר דרואים את הצמק כאלו תפח ע"כ הוי כמו שנותן תאנים:
עוד אמרינן שם תמן תנינן כביצה אוכלים שהניחן בחמה ונתמעטו כן כזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ כזית פיגול כזית נותר כזית חלב הרי אלו טהורים ומסיים בסיפא הניחן בגשמים ונתפחו הרי אלו טמאים וחייבים וכן הוא במנחות (ד' נ"ד) בזה וכצ"ל בירושלמי דרומאי אמרי והוא שיהא כזית מעיקרו ר"י ורשב"ל תרוייהון אמרין ואעפ"י שאין כזית מעיקרו תמן תנינן אמרו לו אף היא הי' חסירה או יתירה מני אמרו לו ר"מ פעמים שהשאור יפה והוא תפוח רואים את התפוח כאילו צמק ונראית חסירה. פעמים שהשאור הוא צמק את רואה את הצמק כאלו הוא תפוח ונראית יתירה על דעתיה דר' ירמיה דרומאי ור"י ורשב"ל שלשתן אמרו דבר אחד ביתירה על דעתיי' דר' יונה ור' יוסי שלשתן אמרו דבר א' בחסירה עכ"ל:
והנה הירושלמי הזה צריך ביאור והמפרש מהרא"פ האריך בזה בדחוקי' כמו שיראה המעיין. והוא דתחילה צריך לבאר דאיך קאמרי ר"י ור"ל דאעפ"י שלא הי' שיעור מעיקרא אעפ"כ אם נתפחו חייב כיון דלא הוי שיעור מעיקרא. ואיך יתיישב בטומאת אוכלים שקבל תחילה והיה פרות מכביצה א"כ כיון שמתחילה לא קבל טומאה וא"כ איך יהיה טמא אח"כ ועיין במ"ל (פ"ד מה' טומאת אוכלים) שכתב נסתפקתי למ"ד דאוכל פחות מכביצה אינו מקבל טומאה ואם שני חצאי זיתים נטמאו כל א' בפני עצמו וחזרו ונצטרפו ונעשו כביצה אי הוי טמאים או דילמא כיון דמשעת קבלת טומאה לא הוי כשיעור ונמצא שלא קבל טומאה וא"כ כי נצטרפו אח"כ אינו לא מעלה ולא מוריד. והא דכתב רבינו (בפ"ח מה' שאר אבות הטומאה ה' י"ג) פחות מכעדשה מן השרץ ופחות מכזית מן הנבילה שתפחו ועמדו על השיעור מטמאים מד"ס אינו ענין לזה דשאני שרץ ונבילה שהטומאה היא מצד עצמה ולא קבלו אותה ממקום אחר ולפיכך כל שיש שיעור מצטרפין אף שבתחילה לא היה שיעור ופשיטא דאם צירף ב' חצאי נבילה דמטמאים אבל בדבר המקבל טומאה מאחר ובשעת קבלתו לא היה בו שיעור נראה לי שאף אם תפח ועמד על כשיעור אינו מעלה ומוריד כלל תפיחה זו וכן אם צירף ב' חצאי ביצה נמי דינא הכי. שוב ראיתי בתוספתא הר"ש (פ"ח דפרה מ"ו) קדירה שהיא מלאה משקין טהורים ותורמסין טמאים פחות מכביצה נתונים לתוכה נתפחו ונעשו כביצה ה"ז אומר טמאני וטמאתיו פירוש דהמשקין גרמו התפוח וכמ"ש הר"ש והתורמסין אומרים למשקים טמאני שעשו אותו כביצה ואני חזרתי וטמאתי המשקין א"כ מוכח מהכא דאוכלים טמאים פחות מכביצה שתפחו ועמדו על כביצה שהם טמאים. ולפי זה נראה דה"ה אם צירף שני חצאי ביצה ודבר זה צריך תלמוד. ונראה דמתוספתא זו נראה כפי החולקים על רבינו וס"ל דאוכל פחות מכביצה אינו מקבל טומאה אך לרבינו דמקבל טומאה בכל שהוא לא שייך לומר טמאני וטמאתיו דהא קודם התפיחה טמא אלא שלא היה מטמא. ודע די"ל דהתוספתא מיירי כשהיה כן כביצה מתחילה וחזרה ותפחה דאז חזרה לטומאת' כמ"ש רבינו בפ"ד מה' אבות הטומאה ובפרקין אבל לעולם דכל שלא היה בו כשיעור בשעת קבלת הטומאה התפיחה אינו מעלה ומוריד כלל. וזה נראה אצלי נכון כו' עיין שם עכ"ל והנה מה שכתב המ"ל על דין זה דאם לא היה תחילה בשעת קבלתהטומאה התפיחה אינו מעלה ולא מוריד כלל. הנה מהא דאמרינן במנחות ד' נ"ד) אמר רבה כל היכא דמעיקרא הוה בי' והשתא לית בי' הא בי' וכל היכא דמעיקרא לא הוה בי' והשתא הוי בי' מדרבנן. מזה אין ראי' דמיירי בטומאת נבילות וכמו שדחה המ"ל תחילה דהא דכתב הרמב"ם פחות מכעדשה מן השרץ פחות מכזית מן הנבילה שתפחו ועמדו על כשיעור מטמאים מד"ס אינו ענין לזה דשאני שרץ ונבילה שהטומאה מצד עצמה ולא קבלו אותה ממקום אחר. אך מהירושלמי דקאמר ר"י ור"ל דבטומאת אוכלים אעפ"י שלא היה בו כשיעור מעיקרו אעפ"כ טמא. [אך איפשר לומר דזהו מדרבנן]. וע"כ נראה לומר דאעפ"י דר"י ור"ל אמרי תרווייהו דאעפ"י שלא היה בו כזית מעיקרו (ומסתמא קאי על כל דיני דמתניתין והוא הדין לענין כביצה) אעפ"כ זהו דווקא אם תפח והטעם הוא שאת רואה את הצמק כאלו תפח אע"ג דלא מהני לטמא בשעה שהוא צמק אעפ"כ כיון שתפח הרי הוא מטמא. משא"כ בב' חצאי ביצה שקבלו טומאה כיון שלא היה שיעור שלם מעיקרא ע"כ אעפ"י שנצטרפו יחד אעפ"כ אין חוזרין להיות טמא ודווקא בצמק ונתפח וכמו שסובר ר' ירמי' שאת רואה את הצמק כאלו הוא תפח משא"כ בב' חצאי ביצים (ודלא כהמ"ל שדימה הדינים האלו) ועיין בתוספות זבחים (ד' ל"א) אמר רב המנונא מנא אמינא לה דתנן האוכל שנטמא באב הטומאה כו' ודוק:
ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ב דערלה) כל המחמץ והמתבל והמדמע כו' ב"ש אומרים אף מטמא וב"ה אומרים לעולם אינו מטמא עד שיהיה כביצה ואמרינן שם ר' יוסי בשם ר' חילפא ר"י בשם רשב"ל כתפוח עושין אותו ב"ש (ופי' המפרש מהרא"פ כתפוח עושין אותו ב"ש כתפוח שנתחמץ בו העיסה עשו ב"ש את כל העיסה הואיל והוא מחמץ כל העיסה נעשית העיסה כתפוח מחמת החומץ הילכך כל העיסה כתפוח עכ"ל) והוא דחוק. ע"כ נראה לי שהפי' הוא דאמרינן על הא דתנן כביצה אוכלים שהניחן בחמה כו' הרי אלו טהורים ואמרינן שם דהניחן בגשמים ותפחו טמאים וחייבים עליהם כו' וע"ז אמרו ר"י ור"ל דאעפ"י שאין בו כזית מעיקרו אעפ"כ כיון דתפח טמא וע"כ אמר ר"ל דכל המחמץ והמתבל כו' ב"ש אומרים אף מטמא והטעם כיון דהשאור של תרומה החמיץ את העיסה וע"כ מטמא דכתפוח עושין ב"ש דכמו שאם הי' פחות מכביצה מעיקרו ואח"כ נתפח טמא ואעפ"י שתחילה לא היה כביצה ואעפ"כ טמא מחמת שתפח וע"כ אם נתחמץ ע"י השאור הוי כתפוח ואעפ"י שאין בו כביצה נמי טמא):
ובזה יתבאר הירושלמי (שם) תמן תנינן אמרו לו אף היא חסירה או יתירה מני אמרו לו ר"מ פעמים שהשאור יפה והוא תפוח הא אלו היה סולתא היה צמוקה ועכשיו שהוא שאור יפה והוא תפוח רואין את התפח כאלו צמק ונראית חסירה ופעמים שהשאור רע והוא צמק רואים את הצמק כאלו הוא תפח ונראית יתירה על דעתי' דר' ירמי' דרומאי ור"י ורשב"ל שלשתן אמרו דבר אחד ביתירה על דעתיי' דר' יונה ור' יוסי שלשתן אמרו דבר אחד בחסירה ונראה לי להגיה כך על דעתיי' דר' ירמי' ור"י ורשב"ל שלשתן אמרו דבר אחד ביתירה על דעתיי' דר' יונה ור' יוסי ודרומאי שלשתן אמרו דבר אחד ביתירה והאי שלשתן היינו שלשה התנאים שאמרו לדעת ר' ירמי' דרואים את הצמק כאלו הוא תפח. והפי' הוא דקאי על הברייתא שמביא תחילה תני תורמין על הגרוגרות במנין כו' רשב"ג אומר סלי תאנים וגרוגרות מין א' הוא ותורמין ומעשרין מזה על זה אמר ר' ישמעאל ב"ר יוסי אבא הי' נוטל עשר גרוגרות מן המוקצה על תשעים תאנים שבכלכלה וא"כ רשב"ג ור' יוסי סוברים שתאנים וגרוגרות מין אחד הוא ולדעת ר' ירמי' שאמר דהטעם הוא משום דרואים את הצמק כאלו הוא תפח וכן ר"י ורשב"ל שאמרו דכביצה אוכלים טמא ואעפ"י שלא היה כזית מעיקרו וביארתי הטעם משום דרואין את הצמק כאלו תפח שדרך הצמק לתפוח ע"כ סברי דשלשתן אמרו דבר אחד ביתירה והיינו רשב"ג ור' יוסי ור"מ שאמרו דפעמים שהשאור רע והוא צמק את רואה את הצמק כאלו תפח נראית יתירה א"כ סברי כל הני ג' תנאים דרואים את הצמק כאלו תפח דהא לדעת ר' ירמי' הטעם דרשב"ג ור' יוסי הוא משום דרואים את הצמק כאלו תפח על דעתיי' דר' יונה, ור' יוסי ודרומאי (כצ"ל) פי' דרומאי סברי דבעינן שיהא כזית מעיקרו וכבר ביארתי דתלוי בזה דאין דרך הצמק לתפוח וע"כ בעי שיהא השיעור מעיקרו וכן ר' יונה ור' יוסי סברי נמי משום דדרך התפח לצמוק ואין דרך הצמק לתפוח א"כ שלשתן אמרו דבר אחד בחסירה דהיינו שלשה התנאים דהיינו רשב"ג ור' יוסי שהיו תורמין ומעשרין מן הגריגרות על התאנים והטעם הוא לדעתיי' דר' יונה ור' יוסי משום דדרך התפח לצמוק ור"מ נמי קאמר פעמים שהשאור יפה והוא תפוח רואים את התפוח כאלו צמק ונראית חסירה א"כ שלשתן אמרו דבר אחד בחסירה:
[ואמרינן שם בירושלמי אילין דבר פטי בשלון אורז אנשין מתקנתה יתי' חברי' סברין מימר ויסב חיי לון לקביל מבושל אמר לון ר' יוסה אף אנא כן למה שדרכו לתפוח עיין בהמפרש מהרא"פ. ולי נראה לפרש בהיפוך חברי' סברין מימר ויסיב לון חיי לקביל מבושל שיתרמו חיין יותר על המבושלים בכדי שישלים השיעור. משום דכשהם מבושלים נתרבה השיעור. וא"כ שוב לא יצמוקו. וכ"ת הא איפשר לחיים להיות מבושלים. הא ר' יונה ור' יוסי סברי דאין דרך צמק לתפוח פי' דאין רואים את הצמק כאלו תפח כיון דלע"ע אין בו כשיעור וע"כ הוי חברי' סברין מימר דיסיב לון חיי לקביל מבושל. אמר לון ר' יוסי אף אנא כן (פי' דבזה אני מודה דאמרינן דרואים את הצמק כאלו תפח למה שדרכו לתפוח). וע"כ אין צריך שיעור גדול בחיים לקביל מבושל משום שדרכו לתפוח ע"י בישול ע"כ רואים האורז חיי כאלו הוא מבושל וא"צ להרבות השיעור (וכה"ג אמרינן במנחות (דף נ"ה) אמר ר"א ב"ר יוסי אבא היה נוטל עשר גרוגרות שבמקצוע על תשעים שבכלכלה אי אמרת בשלמא לכמות שהן אמרינן שפיר אלא אי אמרת כמו שהן בצר לי' שיעורא שאני גרוגרות הואיל ויכול לשולקן ולהחזירן לכמות שהן והכא נמי ע"י בישול דרכו לתפוח. וע"כ אמר אף אנא כן למה שדרכו לתפוח ע"י בישול ע"כ יכול לתרום מן אורז חיי אף דלא ישלים השיעור לנגד המבושלים דבזה מודה שדרכו לתפוח ע"י בישול ודוק):
מתניתין ותורמין כו' ויין שאינו מבושל על המבושל ולא מן המבושל על שאינו מבושל כו' א"ר יוחנן דר"י הוא דר"י מתיר מפני שהוא משביחו ואמר ר' יוחנן מחלפא שיטתי' דר"י ור' אלעזר אומר אינה מוחלפת תמן בכהן וכאן בבעלים. ר"א ור"י חד אמר מפני שממעטו משותיו. וחד אמר מפני שממעטו ממידתו. ולא ידעינן מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר ר' יוחנן מחלפא שיטתי' דר"י. ואמר ר"א אינה מוחלפת תמן בכהן וכאן בבעלי' הוי ר' יוחנן דו אמר מפני שממעטו משותיו:
והנה הגר"א הגיה בשנות אלי' הוי ר' אלעזר אמר מפני שממעטו משותיו (פי' דאם נאמר שפירוש ממעטו ממעטו משותיו והיינו מחמת שגרוע ואין כולם יכולים לשתותן) ר' יהודא סבר כיון שמשביחו לא איכפת לן במאי ששאר בני אדם אינם יכולים לשתותן כי אצלו הוא משביח. וא"כ לא קשה כלל ר"י אדר"י דגם ר' יהודא סבר שמבושל הוא גרוע ולכן אין יכולים להפריש מן המבושל אך שם איירי בכהן שהכהן בעצמו יכול לעשות. ואם נפרש מפני שממעטו היינו ממידתו ור' יהודא סבר לא איכפת לן מה שממעט ממידתו כיון שהוא משביח. א"כ כ"ע סברי דמבושל עדיף. אך שת"ק אוסר מחמת שממעט ממידתו. ור' יהודא לא חש לזה דהא לפי מידה תרם וא"כ קשה דר' יהודא אדר' יהודא כיון שהוא סבר שהוא משובח לכל אדם ולמה לא יתרום אף בעה"ב מן המבושל על שאינו מבושל (דכיון שהוא תורם מן המבושל על שאינו מבושל לפי שיעור תרומה ומשובח עדיף יותר א"כ למה לא יתרום אף בעה"ב מן המבושל על שאינו מבושל. וע"כ משני ר' יוחנן מוחלפת השיטה. וא"כ ר"א דמשני כאן בבעה"ב כאן בכהן. על כן סבר שממעטו פירושו משותיו עכ"ל:
אך שצריך לבאר סוף הירושלמי דאמרינן שם מתניתא פליגא על ר' יוחנן ואף משאינו מבושל על המבושל וכל שכן מהמבושל על שאינו מבושל אמר ר' אימי לא תני ר"י והוא תמוה דאמאי קאי הא דתני' ואף משאינו מבושל על המבושל ומאי מקשה אר' יוחנן. ע"כ נראה לי לבאר דהאי ברייתא נשנית על זר ששתה יין של תרומה דתנן (פ"ו דתרומו') הא כיצד אכל ירק ושילם גרוגרות גרוגרות ושילם תמרים תבוא עליו ברכה. והנה הא דכיצד אכל ירק אתי אליבא ר' אליעזר דמשלמין ממין על שאינו מינו ולכ"ע אמרינן כל גרוגרות ומשלם תמרים תבוא עליו ברכה (ועיין בפסחים (דף ל') לפי מידה משלם או לפי דמים משלם אמר רב יוסף ת"ש אכל גרוגרות ושילם תמרים תבוא עליו ברכה אי אמרת בשלמא לפי מידה משלם אמטו להכי תבוא עליו ברכה דאכיל גריוא דגרוגרות דשוי זוזא וקא יהיב גריוא דתמרים דשויארבעה אלא אי אמרת לפי דמים משלם אמאי תבוא עליו ברכה כו'):
ובזה יתבאר הירושלמי דקאמר ואף משאינו מבושל על המבושל וכש"כ מהמבושל על שאינו מבושל (פי' בשלמא לר"א דס"ל שיש חילוק דבבעלים אמרינן דשאינו מבושל יפה יותר דמבושל ממעט משותיו. וע"כ תורמין משאינו מבושל דשאינו מבושל יפה יותר. אך זהו דווקא בתרומה. אבל אם צריך לשלם לכהן בעד ששתה. וא"כ כיון שהוא מבושל א"כ הכהן רוצה יותר במבושל דהא בישלו וכמו דמשני ר"א תמן בכהן וכאן בבעלים. דבכהן מתיר ר' יהודא מפני שמשביחו לעצמו וע"כ אינו יכול לשלם מן שאינו מבושל על המבושל (אע"ג דבתרומה יכול לתרום מן שאינו מבושל על המבושל הוא דשאינו מבושל עדיף יותר משום דמבושל ממעט משותיו) משא"כ אם משלם לכהן אינו יכול לשלם מן שאינו מבושל על מהמבושל: וכש"כ מהמבושל על שאינו מבושל (דבזה אף בתרומה אינו יכול לתרום מפני שממעט משותיו. אבל לר' יוחנן קשי' דאמר מוחלפת השיטה וא"כ לתנא דמתני' שאינו מבושל עדיף יותר אפי' בכהן ג"כ. וא"כ אמאי לא ישלם משאינו מבושל על המבושל כיון שהוא עדיף יותר וא"כ כיון שאומר שאינו יכול לשלם משאינו מבושל על המבושל א"כ ס"ל דמבושל עדיף יותר והוא כר' יהודא דמתניתין (פי"א דתרומות) דמבושל עדיף יותר. וא"כ אמאי אמר ואף משאינו מבושל על המבושל. משמע דכש"כ מהמבושל על שאינו מבושל. ואמאי כיון דמבושל עדיף יותר. א"כ אמאי לא ישלם יותר מן המבושל על שאינו מבושל (דהא ר' יוחנן לא מחלק בין כהן לבעה"ב) ואם הוא משובח הוא משובח לכל ואם אינו משובח אינו משובח לכל וא"כ איך יתיישב לר' יוחנן הא דאמר ואף משאינו מבושל על המבושל
וע"ז משני אמר ר' אימי לא תני ר' יוחנן (וצ"ל לא תני ר' יוחנן אף) (וכן הגיה בהגהות הגר"א) פי' דלא תני אף א"כ אינו יכול לשלם דווקא משאינו מבושל על המבושל אבל מן המבושל על שאינו מבושל יכול לשלם. והוא כר' יהודא דמתניתין (פי"א דתרומות) וכר' יוחנן דמשני מוחלפת השיטה ודוק: