שם בירושלמי מה אנן קיימין אם בממחין אף ר"ע מודה אם בשאינן ממחין אף רבנן מודו אלא כי אנן קיימין בסתם ר"ע אומר סתמן אין ממחין ורבנן אמרין סתמן ממחין. הנה המפרש פי' דממחין היינו מומחין לתרום והוא כמו שפי' הר"ש אבל העיקר הוא כמו שהגיה בשנות אלי' מה אנן קיימין אם בשאינן ממחין אף ר"ע מודה (פי' כשהם אינם מוחין זה את זה א"כ אף ר"ע מודה דודאי תרומת הראשון תרומה על כל דהוי כמו שעשה ברשות וא"כ תרומת הראשון תרומה ותרומת השני אינה תרומה כיון שעשה ברשות ועיין תוס' תמורה (דף י"ג) בד"ה ר' עקיבא דאם תרם הראשון ברשות הוי תרומת הראשון תרומה ע"ש שישבו שני הסוגי' דתמורה מה שהביאו מהברייתא דר"ע ס"ל דאין תרומת שניהם תרומה (פי' דמיירי כשתרם ברשות)] ואי בממחין אף רבנן מודו (פי' כיון דמוחין זא"ז א"כ כל א' לא יוכל לתרום רק על חלקו וא"כ ודאי דתרומת שניהם תרומה (פי' דמקצתו של זה הוי תרומה ומקצתו של שני) וכמו שכתבו התוס' בתמורה (דף י"ב) וכמו דאמרינן אח"כ בירושלמי על דעתי' דר"ע סאה של ראשון חצי תרומה וחצי טבל טבול לכל] וא"כ אף רבנן מודו דתרומת שניהם תרומה אלא כי אנן קיימין בסתם ר' עקיבא אומר סתמא אין ממחין (הוא ט"ס וצ"ל סתמא ממחין ע"כ ס"ל דתרומת שניהם תרומה פי' כל א' על חלקו) ורבנן אמרין סתמן ממחין (והוא ט"ס וצ"ל סתמא אין ממחין) וע"כ הוי כאלו הראשון תרם ברשות וע"כ תרומת הראשון תרומה:

[אך שעדיין צריך לבאר דלפי מה שביארתי (פ"א דתרומות) דר"ע סובר דכיון שבטלה מקצתו בטלה כולו, וא"כ א' מן השותפין שתרם הרי תרם על הכל וכמו דאמרינן בירושלמי על דעתי' דר"ע סאה של ראשון חצי' טבל טבול לכל וחציו תרומה (כצ"ל) וא"כ כיון שתרם על הכל כיון שנתבטל מקצתו נתבטל כולו כמו דס"ל לר"ע:

אך איפשר לומר דאליבא דרבה בפ"ג דנדרים (דף כ"ה) שאומר דכ"ע כו' וא"כ כל הפלוגתא אינו רק במחליף אבל לא במעמיד דבמעמיד סובר ר' עקיבא דלא אמרינן כיון שבטלה מקצתו בטלה כולו והרא"ש נסתפק בב' דברים אי הוי כמעמיד או כמחליף וא"כ יש לומר דהכא דמי לב' דברים שהי' יכול לומר שהמחצית יהי' תרומה רק על חלקו ובזה מודה ר"ע דאף שבטלה מקצתו לא בטלה כולו וע"כ סובר ר"ע דתרומת שניהם תרומה ובזה הי' איפשר ליישב הא דאיתא בתמורה (דף י"ג) דר"ע אומר דאין תרומת שניהם תרומה ור' אליעזר אומר דתרומת שניהם תרומה. והקשו התוס' דבמתניתין לא תנן הכי וא"כ איפשר לומר דר"א שהוא שמותי דהיינו מתלמידי שמאי וא"כ ס"ל שסוברים דאף שבטלה מקצתו לא בטלה כולו וע"כ סובר ר"א דתרומת שניהם תרומה ור"ע שסובר דכיון דבטלה מקצתו בטלה כולו ע"כ ס"ל דאין תרומת שניהם תרומה אך כל זה הוא לר' יוסי דס"ל דבגמר דבריו אדם נתפס וע"כ אפי' במעמיד נמי כיון שבטלה מקצתו בטלה כולו וכמו שביארתי (פ"א דתרומות) דלר' יוסי אפי' במעמיד נמי כיון שבטלה מקצתו בטלה כולו וע"כ איתא בברייתא דר"ע ס"ל דאין תרומת שניהם תרומה וזהו אליבא דר' יוסי וחכמים אומרים דאם תרם הראשון כשיעור אין תרומת השני תרומה. ובזה איפשר לבאר הירושלמי מה כשיעור תורה או כשיעור חביריו אין תעבדיני' כשיעור תורה לית ר' יוסי כרבנן אין תעבדיני' כשיעור חביריו ר' יוסי כרבנן. והנה המפרש פי' כהר"ש אבל הוא דוחק והנה הגר"א הגיה וביאר בשנות אליהו וזה לשונו פי' מה שאמר ר' יוסי אם תרם הראשון כשיעור כו איזו שיעור אמר אם השיעור של תורה או השיעור של חבירו כמו שרגיל בעין יפה או בעין רעה או בינוני אין תימר כשיעור תורה איך איפשר שיהיו חכמים סוברין אפי' עבר על שיעור תורה שיהא תרומתו תרומה ולא השני אלא ע"כ שר' יוסי הוא מפרש דברי חכמים שמה שאמרו דתרומת הראשון תרומה בנותן כשיעור דווקא (וע"כ הגיה אין תימר שיעור תורה ר' יוסי כרבנן אין תעבדיני' כשיעור חביריו לית ר' יוסי כרבנן) וע"ז אומר אין תימר שהשיעור שאמר ר' יוסי הוא שיעור חביריו נוכל לומר דפליג ר"י על חכמים דס"ל דתרומתו תרומה. מידי דהוי על שליח שאם פיחת עשרה והוסיף עשרה תרומתו תרומה ור' יוסי סבר כיון שלא נתן כשיעור אין תרומת הראשון תרומה והוא גרוע מן שליח שעשה כו'. וצריך לבאר דא"כ אי אמרינן דכשיעור תורה ר' יוסי כרבנן ומפרש דברי חכמים היה לו לומר כמו שאומרים חכמים דתרומת הראשון תרומה. ופ"ז היה לו לומר אם תרם הראשון כשיעור תרומת הראשון תרומה ואם לאו אין תרומת הראשון תרומה:

אך לפ"ז היה משמע דאם תרם הראשון תרומתו תרומה אף על חלק השני ואם לאו אין תרומתו תרומה על חלק השותף. כמו שהפי' הוא בדברי חכמים שאומרים דתרומת הראשון תרומה ולא תרומת השני ופליגי על ר' עקיבא שאמר תרומת שניהם תרומה. וא"כ אם היה ר' יוסי אומר בלשון חכמים הוי משמע שאם לא תרם כשיעור אין תרומת הראשון תרומה על חלק השותף אבל על חלק שלו הוי תרומה והוי חצי תרומה וחצי טבל כמו שהבאתי בירושלמי ובאמת ס"ל לר' יוסי דבגמר דבריו אדם נתפס. וא"כ כיון שבטלה מקצתו בטלה כולו. פ"כ אמר דאם תרם הראשון כשיעור אין תרומת השני תרומה. פי' דהוי תרומה על הכל. ואם לא תרם הראשון כשיעור תרומת השני תרומה ומשמע דתרומת הראשון לא הוי תרומה כלל. א"כ בזה חולק על חכמים. דלחכמים אם לא תרם הראשון כשיעור תרומת שניהם תרומה ולא אמרינן דכיון שנתבטל מקצתו נתבטל כילו. ולר' יוסי תרומת הראשון לא הוי תרומה כלל. וע"כ אעפ"י שסובר כחכמים אעפ"כ פליג עליו בזה דתרומת הראשון לא הוי תרומה כלל]:

ר' יוסי בר בון אתי' דר"ש כב"ש כמה דב"ש אמרי קדשו מדומעין כן ר"ש אומר קדשו מדומעין כו' תרומת שני כריים באחת מהו. ר' יוחנן אמר קדשו מדומעין ר"ש בן לקיש אמר לא קדשו מדומעין. אמר ר' הושעי' ב"ר שמאי הי' לפניו שתי סאין וכרי א' ואמר אחד מן הסאות הללו עשוי תרומה על הכרי הזה קדשם ואינו יודע איזהו. הי' לפניו ב' כרים וסאה אחת ואמר ה"ז תרומה על א' מן הכריים הללו נתקן ואינו יודע איזהו. ולכאורה קשה דהא אינהו פליגי בפלוגתא דב"ש וב"ה דב"ש אומרים קדשו מדומעין. וב"ה אומרים לא קדשו מדומעין וא"כ צ"ל דר"י סובר כב"ש. וא"כ קשה דאיך סובר כב"ש במקום ב"ה:

ע"כ נראה לי דאף דאמרינן דר"י אומר קדשו מדומעין (וכן בפ"ז דדמאי סובר ר' יוחנן דקדשו מדומעין]. אעפ"כ לא תלוי בהא דאמרינן ר' יוסי בר בון אתי' דר"ש כב"ש כמה דב"ש אמרי קדשו מדומעין כן ר"ש אומר קדשו מדומעין. דהתם הטעם הוא דב"ה פליגי הוא משום דבעינן שיהא שירי' ניכרין. כמו דאמרינן בעירובין (ד' ל"ז) וע"כאומר בירושלמי דאתי' דר"ש כב"ש כמה דב"ש אמרי קדשו מדומעין. כן ר"ש אומר קדשו מדומעין. אבל בהא דר' יוחנן דאמר תרומת שני הכריים בא' מהם. א"כ התרומה לחוד והשירים לחוד. אלא שאין אנו יודעים איזהו תרומה ואיזהו שירים. ע"ז אמר ר' יוחנן קדשו מדומעין ולא דמי להא דר"ש וב"ש. ובזה יתיישב מה שהקשיתי בס' נ"י (סי' א') על הרמב"ם שפסק (פ"ג מה' תרומות) האומר תרומת הכרי הזה בתוכו אם אמר בצפונו או בדרומו קרא שם כו' ואם לא ציין במקום לא אמר כלום. ואעפ"כ כתב (פ' י"ג מ"ה תרומות ה' ט"ז) הי' לפניו שני כריים ואמר תרומת שני הכריים בא' מהם הרי שניהם מדומעים. הי לפניו שני סאין וכרי א' ואמר הרי א' מן הסאים האלו עשוי תרומה על הכרי הזה הרי אחת מהן תרומה. ואינו יודע איזהו. הי' לפניו שני כריים וסאה א' ואמר ה"ז תרומה על א' מן הכריים הללו. הרי הוא תרומה ונתקן א' מהם ואינו ידוע איזהו המתקן מן הטבל. אך הטעם כמו שביארתי דהתם אין שירי' ניכרים כיון דלא ציין המקום. אבל הכא הרי ציין המקום אלא שאינו יודע איזהו. ע"כ סובר ר' יוחנן דקדשו מדומעין. ואע"ג דהלשון א' אעפ"כ אין הכונה א'. וכה"ג יש בש"ס דילן ועיין במנחות (ד' ג'):

ולכאורה היה איפשר לומר לפי מה שביארתי דע"כ סובר ר' יוחנן דקדשו מדומעין (וכן אמרינן בפ"ז דדמאי דר' יוחנן אמר קדשו מדומעים) משום דלפי מה שביארתי לעיל (ספ"א דתרומות) חברי' בשם ר' יוחנן ואפי' על אחרנא (פי' שהוא תרומה על הכל (דאל"ה אף ב"ש מודו דכיון דבטלה מקצתה בטלה כולה) וא"כ לא תלוי בהא דקדשו מדומעין דכיון דהתרומה הוי על הכל. והשירים נכרים דעל הזיתים הוי תרומה ועל השמן לא הוי תרומה. וא"כ לא פליגי כלל בהא דקדשו מדומעים והא דאמר ר' יוסי בר בון בשם ר' יוחנן אתי' דר"ש כב"ש כמה דב"ש אמרי קדשו מדומעין כן ר"ש אומר קדשו מדומעין היינו דלא כמו דאמרי חברי' בשם ר' יוחנן ואפי' על אחרנא וע"כ סובר ב"ש דקדשו מדומעין. דהא אינו מבורר היכן הוי התרומה אבל לחברי' בשם ר' יוחנן דהוי הכל תרומה א"כ לא תלוי בהם דקדשו מדמעין וע"כ סובר ר' יוחנן דקדשו מדומעין. אך פסקי' של הרמב"ם דפסק דלא קדשו מדומעין ואעפ"כ פסק כהא דר' יוחנן דאמר תרומת שני הכריים בא' מהם. צריך לחלק כמו שחילקתי ודוק):

ירושלמי אימת הוא עוב' (פי' על הלאו דמלאתך ודמעך לא תאחר כגון אם הקדים מעשר לתרומה) ר' חייא בר בא אמר מתחילה רבי שמואל בר רב יצחק אמר בסוף ומה נפיק מביניהון לסירוף הכרי נפיק מביניהון על דעתי' דר' חייא בר ווא עובר על דעתי' דר' שמואל בר רב יצחק אינו עובר:

ולכאורה יש להקשות דאיך אמרינן דעובר לבסוף דאיך יעשה דהא אם הקדים מעשר ראשון לתרומה הא צריך לתרום אח"כ וכה"ג אמרינן בירושלמי (פ"ה דיומא ה"א) מתניתא פליגא על ר' ינאי נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו (פי' דאלמא הילוך בשמאל כשירה) ומשני שני' הוא שאינו יכול לעשות כו' ה"מ שאם הכניסן אחת אחת כיפר אלא שהוא עובר משום הכנסה יתירה ופי' שזה מתרץ על מה שאינו מכניס ב' פעמים הכף והמחתה ושניהם בימין) וע"ז אומר שעובר משום הכנסה יתירה:

ואמרינן שם על איזה מהם הוא עובר חברי' אמרי על האחרונה אמר לו ר"י אומר לו הכנס ואת אמרת הכין אלא על הראשונה (פי' דאם הכניסן אחת אחת כיפר אלא דעובר משום הכנסה יתירה) וע"כ מיבעי לי' בירושלמי על איזה מהם הוא עובר ואמרי חברי' שעובר על האחרונה (דהא הראשונה הי' צריך לכנוס וא"כ ההכנסה האחרונה היא היתירה ע"כ עובר על האחרונה ואמר לו ר' יוסי דאי איפשר לומר דבאחרונה הוא עובר דהא אמר לו הכנס ואת אמרת הכין (פי' דהא מוכרח הוא לכנוס מחמת הקטרה ולצורך הקטרה התירה התורה לכנוס א"כ הראשונה היא היתירה ועל הראשונה הוא עובר).

והנה הק"ע כתב וא"ת מאי נ"מ שהרי מ"מ עובר. וי"ל דנ"מ למלקות כו' וקא מיבעי לי' על איזה מהם מתרין בו והוא דוחק. ע"כ הי' נראה לו לכאורה דהאי בעי' הוא על איזה מהם עובר דאם הוא עובר בהכנסה אחרונה וא"כ אין לו לכנוס ותבטל ההקטרה דהא כה"ג אמרינן בירושלמי (דיומא פ"ד ה"ג) ספק עד שלא הקטיר נשפך הדם וס' משהקטיר נשפך הדם והוא חתי' פסולה והוא צריך לחות בתחילה ולחות בתחילה אין את יכול (כצ"ל) שאני אומר משהקטיר נשפך הדם והוא חתי' כשירה והוא עובר משום הכנסה יתירה ובטלו העבודות אשכחן אמר בטלו עבודות של אותו היום אלמא דמשום ספק הכנסה יתירה בטלו העבודות של אותו היום וא"כ ה"נ אם הי' עובר על הכנסה יתירה בהכנסה האחרונה א"כ לא הי' יכול לכנוס ובטל' העבודה של אותו היום אבל אם הוא עובר בהכנסה ראשונה א"כ כבר עבר בהכנסה ראשונה ועל האחרונה צריך לכנוס דהא התורה אמרה שמשום הקטרה צריך לכנוס אך אעפ"כ לא דמי דהתם הוי ס' דילמא נשפך הדם אח"כ וא"כ הי' הקטרה מעלי' וע"כ אין להכניס אח"כ קטורת משום הקטרה יתירה דדילמא קיים כבר מצות הקטרה משא"כ הכא דבודאי לא קיים מצות הקטרה ע"כ בודאי דצריך לכנוס משום הקטרה דהא חזינן דהתורה התירה לבוא משום הקטרה ועוד דלפי מה שכתב הש"א דעשה דוחה ל"ת אפי' ל"ת שיש בו מיתה והא דלא דחי הוא רק בל"ת שיש בו כרת וא"כ אתי עשה ודחי ל"ת משא"כ התם דספק דילמא קיים מצות הקטרה וע"כ בטלו עבודות היום משום הכנסה יתירה ודוק:

וכן הא דאמרינן בירושלמי (פ"ב דשביעית ה"ג) האיך עבידא על איזה מהם הוא מתחייב על הראשונה אלא כי אנן קיימין על האחרונה ועיין בפ"מ שם ודבריו דחוקים. ע"כ נ"ל שצריך לגרום בהיפוך וכן כתב הק"ע חברי אמרין על האחרונה א"ל ר' יוסי אומרים לו צא ואת אמר הכין אלא על הראשונה (והכי פירושו דאם נטמא בעזרה אית' בשבועו' (ד' י"ד) דבא לו בארוכ' חייב בקצר' פטור וע"כ מיבעי לי' בירו' דאימתי עוב' אם בא לו אפי' בארוכ' דלכאורה לפי שמתחיל לילך בארוכה שיעור קצרה אינו עובר דהא אם יצא דרך קצרה היה נמי הולך כזה השיעור וא"כ עיקר העבירה הוא באחרונה מה שהארוכה ארוכה יותר משיעור קצרה וע"ז אמרי חברי' דעובר באחרונה (ולטעמי' אזלו החברי' שאמרו תחילה דעובר בהכנסות על האחרונה) וע"כ אמר ר"י דאיך עובר דהא אנוס הוא לצאת ואנן אמרינן לו צא דהא אם יחזור ויעבור דרך קצרה היה השיעור יותר וע"כ אמר לו ר' יוסי אומרים לו צא ואת אמר הכין אלא על הראשונה (פי' בשעה שהתחיל לילך בארוכה ואע"ג שלא הוסיף עדיין בהליכתו יותר מעל הקצרה בתחילת הליכתו אפ"ה כיון שאנו יודעים שיהיה מוכרח לילך אח"כ יותר עובר בשעה ההיא) [ועיין בשבועות (ד' י"ז) בא לו בארוכה שיעור קצרה מהו] שיעורא גמירי עיי"ש ודוק. ועיין בספרי נ"י (ס"ה) מה שהארכתי בזה ועיין בשבועות (ד' י"ז) בעי רבא צריך שהיה למלקות כו' עיי"ש ואיפשר דהנ"מ לענין קרבן אם היה תחילה מזיד ואח"כ שגג אם חייב קרבן או לא ועיין (פ"ב דשבועות ה"ג) בפ"מ שם:

והנה האי פלוגתא דאימת הוא עובר ר' חייא בר בא אמר בתחיל' רב שמואל בר רב יצחק אמר בסוף וקאמ' מאי נ"מ לסירוף הכרי. ולכאורה יש נ"מ לענין מלקות דצריך התרא בשעת האיסו' ע"כ בעי אימתי הוא עובר [אי לוקה] אך זה קשה דהא צריך הוא לתרום אח"כ להוציא מידי איסור טבל וכמו דאמרינן לעיל אומרים לו צא והכנס ואת אמרת עובר (ואעפ"י דהתם הוא מצוה אבל הכא אינו צריך לתרום רק אם הוא רוצה לאכול) דהא תנן במתני' ומייתי לה בתמורה (ד' ה') דמה שעשה עשוי וא"כ צריך לתרום התרומה אח"כ והא דאמרינן דעובר לבסוף היינו אם תרם אח"כ עובר למפרע אעפ"י דהגמר של הלאו נגמר אח"כ אעפ"כ הרי הוא עובר על הלאו למפרע אבל לא שעובר על הפרשת תרומה. דהא מן הדין צריך לתרום אח"כ אלא דאם תורם אח"כ עובר למפרע על המעשרוע"כ אומר מה ביניהון לסירוף הכרי דאם עובר בתחילה הרי הוא עובר אבל אם אינו עובר רק בסוף אינו עובר דהא נשרף הכרי ולא תרם:

ולכאורה הי' איפשר לומר הנ"מ לענין התראה דאם עובר בתחילה איפשר להתרות בו אבל אם אינו עובר רק לבסוף אי איפשר להתרות בתחילה דהא בעינן התראה בשעת האיסור ובסוף לא יכול להתרות בו דהא מן הדין חייב לתרום. אך איפשר לומר כיון דלבסוף צריך לתרום וא"כ כיון דודאי צריך לתרום אח"כ איפשר דלא הוי התראת ספק:

ובזה הי' איפשר לומר לכאורה הא דאמרינן שם ר' חמי בר עוקבא בשם רבי יוסי ב"ר חנינא אמר לוקה אמר ר' זעירא מתיבין קומי ר' יוחנן ושתיק מה עובר לוקה או אינו לוקה ואתא ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן אינו לוקה מה מקיים ר"י מלאתך ודמעך לא תאחר פתר לה בביעור (פי' המפרש מהרא"פ מתיבין קומי ר' יוחנן ושתיק השיבו לפני ר' יוחנן הא דאמרינן דעובר בל"ת אם לוקה על ל"ת או אינו לוקה ושתיק ר"י ולא השיב כלום. ריב"א אינו לוקה. השיב. מה מקיים ר"י כו' כלומר למה אינו לוקה הרי עבר בל"ת כו פתר לה בביעור האי קרא בביעור מיירי דשנה הרביעית ושביעית שחייב לבער כל תרומות ומעשרות מן הבית וכמ"ש בפ' חמישי דמ"ש ולא איירי האי קרא במקדים זה לזה ותנא דמתניתין דאמר שנאמר כו' לאסמכתא בעלמא נקט לי' עכ"ל והוא דוחק גדול:

והנה לכאורה הוא דוחק לומר דמתניתין דקאמרה המקדים תרומה לביכורים ומ"ר לתרומה כו' אעפ"י שהוא עובר בל"ת מה שעשה עשוי שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר שזהו רק מדרבנן וא"כ פשיטא דמה שעשה עשוי וכן מהא דאמר שם ר' חמי ב"ר עוקבא בשם ר"י בר"ח מן מה שעובר בל"ת אתה יודע מה שעשה עשוי משמע דהוי מדאורייתא וע"כ אמר ממה שעובר בל"ת אתה יודע מה שעשה עשוי והוא כמו דאמרינן בתמורה (דף ד') אמר אביי כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאי ס"ד לא מהני אמאי לקי א"כ משמע דמדאורייתא הוא אלא דהאיבעי' הוא אם לוקה או לא:

ע"כ לכאורה נראה לבאר עפ"י מאי דאיתא בשבועות (פ"ג ה"ז) שבועה שאוכל ככר זה היום ואכלה (ט"ס צ"ל ולא אכלה) ר' יוחנן ור"ל תרוייהון אמרי פטור לא טעמא דאהן טעמא דר' יוחנן משום שאינו ראוי לקבל התראה טעמא דר"ל משום שהוא בל"ת שאין בו מעשה ומה מפקא מביניהון שרפה והשליכה לים אין תימר משום שאינו ראוי לקבל התראה פטור ואין תימר משום שהוא בל"ת הרי יש בו מעשה ופי' הפ"מ שרפה והשליכה לים להככר דביטל לשבועתו בידים איכא בינייהו דלמ"ד משום התראת ספק ה"נ פטור דאם תאמר יתרו בו בשעה ששורפה ומשליכה לים התראה בשעה שעובר על איסורו בעינן ולא בשעת ביטולו. ולמ"ד משום לאו שאין בו מעשה הכא חייב וא"כ בעינן לר' יוחנן התראה בשעת האיסור:

וא"כ איפשר לומר דע"כ דכששאלו מר' יוחנן אם הוא לוקה או לא הטעם הוא דהא מלקות אין שייך בו דאי אמרינן דאינו עובר אלא לבסוף א"כ יתרו בו אימת לבסוף לא שייך התראה דהא צריך לתרום ובתחילה לא שייך התראה דהא אינו עובר אלא לאח"כ א"כ הוי התראת ס' ועוד דבעינן התראה בשעת האיסור וכ"ת כיון דסוף כל סוף הא צריך לתרום א"כ לא הוי התראת ספק זה אינו דהא כל זמן שלא אכל אינו מחויב לתרום וא"כ לא הוי התראה וכמו דאיתא בירושלמי דשבועות (פ"ג) דטעמא דר"י דפוטר בנשבע שיאכל ככר היום ועבר היום ולא אכלה ואפי' השליך אח"כ לים דלא הוי התראה בתחילה שמא יאכל ואפי' השליך אח"כ לים אפ"ה בעינן התראה בשעת האיסור וא"כ הכא נמי דתחילה לא שייך התראה דילמא לא יתרום אח"כ ואח"כ ג"כ לא דהא צריך לתרום אלא דעובר על למפרע:

וע"ז אמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן אינו לוקה וע"ז אומר מה מקיים ר' יוחנן מלאתך ודמעך לא תאחר פתר לה בביעור (פי' בשעת הביעור דאז מחויב לתרום שאז הוא זמן הביעור) וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ה דמ"ש) אמר ר' יהודא בראשונה הי' שולחין אצל בע"ב שבמדינות מהרו כו' עד שבא ר"ע ולימד שכל הפירות עד שלא באו לעונת המעשרו' פטורים מן הביעור כו' ולא טבל הוא ר' הילא בשם ר' שמואל זאת אומרת שהטבל קרוי קודש א"כ משמע דבזמן הביעור חייב להפריש. ועיין בתוי"ט (פ"ה דמ"ש מ"ט) מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו כו' ופי' הרע"ב וכבר ולאו דווקא נקט דאפי' קודם שנתקנו נמי כדלעיל שכל הפירות שלא הגיעו לעונת המעשרות פטורים הא שהגיעו לעונת המעשרות חייבים ואעפ"י שעדיין לא הופרשו וע"כ שייך התראה בתחילה וע"כ לוקה וזה דוחק ויש לדחות ודוק. ועוד דא"כ מאי פריך והא כתיב מלאתך ודמעך לא תאחר דילמא הוא רק ללאו אבל לא ללקות ועוד דלפי מה שביארתי במ"א דצ"ל הגירסא בהיפוך בפ"ג דשבועות שם דר' יוחנן אמר משום לאו שאין בו מעשה ור"ל אמר משום התראת ספק כו' וכן הוא במכות (דף ט"ו) בש"ס דילן וכן בירושלמי בכמה מקומות בפסחים (פ"ה ה"ד) וביבמות (ספי"א) דר"י סובר התרא' ס' שמי' התראה, ע"כ אי איפשר לבאר באופן זה,

והא שביארתי דאפי' אי אמרינן דעובר בסוף אפ"ה בודאי דצריך לתרום אלא דעובר מעיקרא והלאו נגמר לבסוף והוא כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ק דר"ה) ר' בון בר חייא בעי שלמה שנתו בעצרת איפשר לומר הוא אינו כשר ועובר (פי' אם נשלם לו ב' רגלים בעצרת למ"ד אפי' שלא כסדרן נמי א"כ איך עובר הא אינו יכול להקריב ברגל למ"ד נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט) כהדא לא ילין חלב חגי עד בוקר ואימורי חול קריבין ביו"ט אמרה תורה הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תלין והכא נמי הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תאחר אלמא דאעפ"י שלבסוף הוא אנוס דהא שלמה שנתו בעצרת ונדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט אפ"ה אמרה תורה הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תאחר כמו דאמרינן אמרה תורה הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תלין וע"כ עובר על בל תאחר וה"נ עובר בסוף על מלאתך ודמעך לא תאחר אם תרם לבסוף אעפ"י שהוא חייב לתרום:

עוד שם בירושלמי ר' שמואל בר אבא בעי מעשר ראשון שהקדימו בשיבלין עובר או אינו עובר אלא על סדר. לכאורה הפי' הוא דכיון דפטור אח"כ מלהפריש תרומה גדולה אינו עובר דאיפשר דאינו עובר רק לבסוף אך לפי"ז קשה דהא דאמרינן דפטור הלוי הוא רק שאינו צריך הלוי להפריש תרומה גדולה מהמעשר שנטל הלוי אבל מה שביד ישראל צריך להפריש וכן מבואר ברש"י בביצה (דף י"ג) בד"ה פטור מתרומה גדולה וא"כ כיון דצריך להפריש אח"כ תרומה גדולה הרי הוא עובר ואיפשר שהגירסא צ"ל או אינו עובר אלא על הגורן (פי' לאחר שנתמרח דאז חייב להפריש אבל כל זמן שלא נתמרח שאינו חייב עדיין מדאורייתא להפריש ע"כ אינו עובר) וכן הגיה הגר"א ועיין במ"ל ברמב"ם (פ"ג דתרומות ה' י"ג):