Noam Yerushalmi on Terumot Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
דף ל"א האוכל תרומה שוגג כו' כתיב ואיש כי יאכל קודש בשגגה ויסף חמישיתו שיהא הוא וחומשו חמשה לא כן א"ר אבהו בשם ר' יוחנן שוגג בחלב ומזיד בקרבן (וט"ס וצ"ל מזיד בחלב ושוגג בקרבן) מתרין בו ולוקה ומביא קרבן ואמר אוף הכא מזיד בתרומה ושוגג בחומש יתרו בו וילקה ויביא חומש א"ר זעירא גזירת הכתוב הוא ואיש כי ואכל קודש בשגגה שתהא כל אכילתו בשגגה
והנה בס' נ"י (ח"ב דרוש ד') הארכתי בזה דלכאורה לר"י כמונבז דס"ל בשבת (שם) דשגגת קרבן שמה שגגה ולא כר"ע דס"ל בשבת (שם) דשגגת קרבן לאו שמה שגגה ובאמת יש לומר דר' יוחנן לטעמיה אזיל דר' יוחנן ס"ל כמונבז כמו דאמרינן בשבת (דף ס"ח) אמר לך ר' יוחנן וריש לקיש לאו מי איכא מונבז דפטר אנן דאמרינן כמונבז וע"כ אמרו ר"י ור"ל דוקא בהכיר כו' אך מהירושלמי (ר"פ כלל גדול) דאמרינן התם אנן תנן כל כו' תנאי דבית רבי כל שאינו יודע עיקר שבת. ר' לעזר דמתניתין ר' יוחנן כהדא דתני דבית רבי כו' ר' יוחנן אומר כל שאינו יודע עיקר שבת כו' ע"ש דמשמע דהירושלמי מפרש דברי ר"י בענין אחר ולא תלוי בהא דמונבז]:
אך באמת משמע מהירושלמי (רפ"ג דשבועות) דאפילו ר"ע מודה בזה וכמו שהוכחתי בספרי (שם) מהירושלמי (שם) דאיתא התם ניחא שאוכל ושלא אוכל שאכלתי ושלא אכלתי כו' אלא במזיד בה ובשוגג בקרבנה. ולא כן אמר ר' אבהו בשם ר"י ובמזיד בחלה ושוגג בקרבן מתרין בו ולוקה ומביא קרבן לית יכיל דמר כו' בשם רבי לעזר כך משיב ר' ישמעאל לר' עקיבא מצינו דבר שחייבין בזדונו משום שבועת שקר ומביא קרבן (פי' דא"כ ישיב לו ר"ע על תשובת ר' ישמעאל שמחייב ר' עקיבא בלשעבר. דמותיב לי' מי מצינו דבר שמתחייב מלקות על הזדון משום שבועת שקר ועל העלמו משום ביטוי. הא מצינו כה"ג בכל הדברים שחייבין על זדונה מכות ועל שגגה קרבן ב' דברים כאחת וא"כ מדפריך לר"ע אלמא דהירושלמי ס"ל דאפילו לר' עקיבא שגגת קרבן שמה שגגה ולאו דוקא בשבועת ביטוי דלשעבר ועי' תוס' שבועות (דף כ"ו) ותוס' שבת (דף ס"ט):
ונראה לי דהש"ס דילן לא סובר כהא דא"ר יוחנן שגג בחלב ומזיד בקרבן ואף לשיטת הש"ס דילן דס"ל לר' יוחנן בשבת (שם) דשגגת קרבן שמה שגגה. ואפילו לרבנן הא קאמר התם ר"י כיון ששגג בכרת. אעפ"י שהזיד בלאו. וא"כ איפשר שילקה על הזדון ויביא קרבן על שגגה דהיינו אם שגג בכרת והזיד בלאו. וכה"ג אפי' לרבנן צריך שילקה, ויביא קרבן דאיפשר דהש"ס דילן סובר דלא עבדינן בי' תרתי מלקות וקרבן. ואע"ג דהקרבן הוי כפרה ולא אמרינן בקרבן קלב"מ כמו שכתבו התוספ' בפסחים (דף כ"ט) אעפ"כ איפשר לומר דאינו מתחייב מלקות וקרבן וכמו דאיתא בשבועות (דף ל"ז) הזיד בשבועת הפקדון והתרו בו מהו כיון דחידוש הוא כו' ל"ש אתרו בי' ולא שנא לא אתרו בי' או דילמא ה"מ היכא דלא אתרו בי' אבל היכא דאתרו בי' מלקי לקי קרבן לא מייתי. או דילמא הא והא עבידנא. ואע"ג שכתבו התוס' בפסחים (שם) דלענין קרבן לא אמרינן קלב"מ היינו בב' דברים. אבל בדבר א' לא. והטעם איפשר לומר דבב' דברים כיון ששגג באוכלים והזיד בכלי חייב על האוכלים חטאת ועל הכלי סקילה דהתם יש חיוב משום ב' דברים. וע"כ אף שבכל מקום אמרינן דאף בב' דברים קלב"מ. אעפ"כ בקרבן שהוא כפרה לא אמרינן קלב"מ אבל מכל מקום מחויבין קרבן על עבירה אחרת והמיתה על עבירה אחרת. מה שאין כן בהזיד בלאו ושגג בקרבן. דהא כיון שלקה על הלאו. א"כ נתכפר הלאו. וכמו דאמרינן שילהי מכות (ד' כ"ג) כיון שלקה הרי הוא כאחיך א"כ למאי יביא הקרבן הא ליכא לאו ועיין בתוס' ב"ק (ד' ק"ה) בד"ה מאי כו' תימא בממון מה שייך לומר לא ענש אלא א"כ הזהיר. דבשלמא בעונש שבועה דהיינו קרבן שייך דבפסח ומילה ליכא קרבן משום דלית בהו לאו אע"ג דאיכא כרת עכ"ל. [ואף שבמ"א הקשיתי על התוס' מהא דאמרינן במכות (ד' י"ג) דפריך דילמא אזהרה לקרבן. דהא פסח ומילה דליכא אזהרה לא מייתי קרבן. התם לאו היינו טעמא אלא משום דאתקש כל התורה כולה לעו"ג. מה עו"ג שב ואל תעשה. אף כל שב ואל תעשה לאפוקי הני דקום ועשה. וא"כ קרבן לא בעי אזהרה. אעפ"כ כיון שלקה ונפטר מהכרת כמו דאמרינן שילהי מכות. א"כ א"צ להביא קרבן. ע"כ לא מייתי הש"ס דילן להא דא"ר יוחנן ודוק. [ומסיק בירושלמי שם דבתרומההוי גזירת הכתוב דואיש כי יאכל קדש בשגגה שתהא כל אכילתו בשגגה. וגם בזה נראה לי דהש"ס דילן לא סבר הכי. דהא אמרינן בשבת (ד' ס"ט) אמר אביי הכל מודים בתרומה שאין חייבים עד שישגוג בלאו שבה הכל מודים מאן ר' יוחנן פשיטא כי א"ר יוחנן היכא דאיכא כרת היכא דליכא כרת לא מהו דתימא מיתה במקום כרת עומדת וכי שגג במיתה נמי ליחייב קמ"ל. רבא אמר מיתה במקום כרת עומדת וחומש במקום קרבן קאי. ופירש"י ולר' יוחנן מתחייב חומש אשגגת מיתה. אלמא דס"ל לרבא דאפי' בתרומה נמי לא בעינן שתהא כל אכילתו בשגגה:
עוד בירושלמי שם במזיד בספיקו בשוגג בודאי. א"ר יוסי הדא אמרה השב מידיעתו חייב על שגגתו ועיין בס' נ"י (ד' ד') וכן בח"א (סי' י"א) שביארתי שם במזיד בספיקו ושוגג בודאי (פי' שאם אינו פורש מספק ופורש מודאי). אר"י הדא אמרה השב מידיעתו חייב על שגגתו. והשגתי שם על בעל שושנת העמקים שרצה לומר דבעינן שיהא פור מספק ג"כ. דאם הי' יודע שהוא ספק לא הי' אוכל. דאל"ה לא הוי שב מידיעתו וביארתי שם שהירושלמי לא קאמר אלא בתרומה דאמר התם ולא כן אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן שגג בחלב והזיד בקרבן מתרין בו ולוקה ומביא קרבן אוף הכא מזיד בתרומה ושוגג בחומש ילקה ויביא חומש. וע"ז אמר ר' זעירא גזירת הכתוב הוא ואיש כי יאכל קודש בשגגה שתהא כל אכילתו בשגגה. וע"ז בעי לה אם אמר שהוא פורש מודאי ואינו פורש מספיקו שאין כל אכילתו בשגגה ובכה"ג בעי לה בסמוך אם אמר שהוא פורש מכזית ואינו פורש מחצי זית. אבל לא בשארי איסורין. דהא אם הזיד בלאו ושגג בכרת הוי שגגה. ולהירושלמי אפי' שגג בקרבן ואפי' בתרומה כתבתי דאין הלכה כירושלמי דלשיטת הש"ס דילן בשבת (ד' ס"ט) דמיתה במקום כרת עומדת וחומש במקום קרבן קאי. דאפי' בתרומה לא בעינן שיהא כולו בשגגה. אלא כיון ששגג במיתה הוי שגגה והוי שב מידיעתו וכן כתבו התוס' בחולין (ד' ק"א) דהזיד בשבת ושגג ביוה"כ דחייב לר"ע אע"ג דאינו שב מידיעתו. דמזיד הוא על השבת דחמיר דבסקילה. ואפ"ה חמיר לי' יוה"כ לפי שהוא יום כפרה. וכמו שיבואר מזה בסמוך:
עוד שם בירושלמי אמר אני פורש מכזית ואיני פורש מחצי זית אמר ר' בון בר חייא נעשה כאוכל חצי זית בשוגג וחצי זית במזיד. ונראה לי בזה ג"כ דזהו דווקא בתרומה לפי שיטת הירושלמי דבעינן שיהא כל האכילה בשגגה. וע"כ לא מהני אם אמר הריני פורש מן כזית ואיני פורש מן חצי זית כמו שביארתי אבל בשאר איסורין הוי שוגג. דהא אינו פורש מחצי זית רק מחמת דהוי ח"ש. אבל מכזית פורש. וא"כ אם שגג על החלב שהוא שומן. הרי הוא שב מידיעתו לגבי כל הזית כולו. ואע"ג שאינו פורש מחצי זית. דחצי שיעור קיל מעשה כמו שכתבו התוס' בשבועות (ד' כ"ג) ולא דמי להא דאוכל חצי זית בשוגג וחצי זית במזיד. דהתם אכל החצי זית במזיד של כל הכזית. דהיינו שאינו פור אפילו מן כזית שלם. וע"כ בעינן כולי שיעורא בשוגג אבל לא אם אמר אני פורש מכזית ואיני פורש מחצי זית. תדע דא"כ לר"ל שסובר דח"ש אינו אסור רק מדרבנן וא"כ בכל האיסורין אינו פורש מחצי זית. דהא מותר לגמרי מן התורה ועיין בסמוך בירושלמי מודה ר"ל בעתיד להשלים ודוק] אלא ודאי דלא דמי לר"ל אם אכל חצי זית בשוגג וחצי זית במזיד. דודאי לא מצטרף. דהיינו אם אכל חצי זית במזיד של כזית כולו. אבל אם אוכל חצי זית במזיד של חצי זית ודאי חייב. ורק בתרומה אמר דבעינן שיהא כולו בשגגה לשיטת הירושלמי וכ"ת א"כ איך יתיישב בתרומה לר"ל ע"ז אמר התם ואין יסבור ר' בון ב"ר חייא כר"ל כו'. ומשני מודה רשב"ל באיסורי הנאה כו' ומודה ר"ל בעתיד להשלים ואיפשר דחשיב תרומה איסורי הנאה. דהיינו איסור הנאה של כילוי. או דהוי כמו עתיד להשלים אבל בשאר איסורים אם אמר אני פורש מכזית ואיני פורש מחצי זית הוי שגגה משא"כ באוכל חצי זית במזיד וחצי זית בשוגג:
ונראה לי להביא ראי' לזה מהירושלמי (ספי"ב דשבת ה' ו') ר"א בשם ר' יוחנן טעמא דר"ג תמן אין ידיעה לחצי מלאכה. ודכותה אין זדון לחצי זית אכל חצי זית בזדון וחצי זית בשגגה מהו שיצטרפו אלמא דאפי' לר"ג מספקא אם אכל חצי זית בזדון וחצי זית בשגגה. ולרבנן פשיטא לי' דאינו חייב קרבן ואלו בירושלמי (ס' פ' י"א דשבת ה' ו') אמרינן ריב"ח אמר בשוגג בל"ת ומזיד בל"ת תני רשב"י מסייע לי' לריב"ל את ה' הוא מגדף כו' הגע עצמך אפי' מזיד בהכרת מתרי' בו כו'. ר' אבהו בשם ר' יוחנן השוגג בחלב ומזיד בחטאת מתרין בו ולוקה ומביא קרבן. תני אין מתעסקים לא בחלבים ולא בעריות המתעסק בשבת פטור בחלבים ובעריות חייב. האיך עבידא הרי אני קוצר חצי גרוגרות וקצר כגרוגרות פטור הרי אני אוכל חצי זית ואכל כזית חייב. אלמא דאם הי' סבור שאין בו רק חצי וע"כ לגבי שבת פטור ובחלב חייב. אלמא אע"ג דהשגגה הי' במה שהוא סבור שהוא רק חצי זית ונמצא שהי' כזית אפ"ה חייב בחלבים ואע"ג שאינו פורש מחצי זית. אלא ודאי כיון דשגג בלאו וכרת ע"כ הוי שגגה שאם הי' יודע שהוא כזית הי' נמנע מלעשות ע"כ הוי כמו שאכל כל הכזית בשגגה. והוי שב מידיעתו על הכזית כולו רק בתרומות דגזירת הכתוב הוא דכתיב ואיש כי יאכל קודש בשגגה שתהא כל אכילתו בשגגה:
וע"ז אומר ואין יסבור ר' בון ב"ר חייא כר"ל דאמר ר' שמעון בן לקיש אכל חצי זית בהעלם א' פטור והכא אכל שני חצאי זיתים וחסר כל שהוא פטור מודה רשב"ל באיסורי הנאה. ומודה רשב"ל ביוה"כ. ומודה ר"ש בן לקיש בעתיד להשלים. והנה הירושלמי הזה לכאורה כונתו כמו שביארתי תחילה דלר"ל שסובר דחצי שיעור מותר מן התורה וא"כ חייב על כל כזית אעפ"י שודאי אינו פורש מחצי זית מן התורה דהא חצי שיעור מותר מן התורה וא"כ איך איפשר לומר דבתרומה בעינן שיהא כל אכילתו בשגגה וע"ז משני דמודה באיסורי הנאה. וא"כ בתרומה שאסור בהנאה של כילוי ע"כ הוי חצי שיעור אסור מן התור' או שמודה בעתיד להשלים דחצי שיעור אסור מן התורה. וא"כ איפשר שיאכל כזית תרומה באם אכל מתחילה להשלים ולפי"ז יצטרך לגרוס בירושלמי דאמר רשב"ל אכל חצי זית פטור (פי' דמדאורייתא ליכא איסור כלל. והכא אכל שני חצאי זיתים וחסר כל שהוא [פי' כיון שפורש מכזית כולו וחצי שיעור בלא"ה מותר מן התורה וא"כ חייב לר"ל אף שאינו אוכל כולו בשגגה]. וע"ז משני דמודה ר"ל בעתיד להשלים אך עכ"ז הם דחוקים גדולים ועוד שלפי זה יחלוק הירושלמי על הש"ס שלנו ביומא (דף ע"ד) דעיקר הפלוגת' של ר' יוחנן ור"ל הוא ביוה"כ. והירושלמי אומר שמוד' ר"ל ביוה"כ שחצי שיעור אסור מן התורה:
וע"כ נראה לי דהירושלמי קאי אהא דאמרינן בירושלמי (רפ"ג דהוריות) אכל שלשה זיתים וסבור שהם שנים הפריש חטאת כדר' יוחנן דר' יוחנן אמר נתכפר מקצת החטא נתכפר כולו רשב"ל אמר נתכפר מקצת החטא לא נתכפר כולו. והוא בהיפוך משיטת הש"ס דילן בשבת (דף ע"א) דאמרינן שם אכל שני זיתי חלב בהעלם א'. ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני. רבי יוחנן אמר חייב שתים ור"ל אמר אינו חייב אלא אמר ר' יוחנן אמר חייב על חטאתו והביא ור"ל אמר פטור מחטאתו ונסלח לו כו' ולר' יוחנן הא כתיב מחטאתו הכא במאי עסקינן כגון שאכל כזית ומחצה ונודע לו על כזית וחזר ואכל כחצי זית אחר בהעלמו של שני. מהו דתימא לצטרפו קמ"ל. וא"כ לשיטת הירושלמי דר"ל ס"ל דנתכפר מקצת החטא לא נתכפר כולו וא"כ צריך לומר לר"ל (כמו שאומר הש"ס שלנו לר"י) לשיטת הירושלמי הא דכתיב מחטאתו ונסלח לו היינו אם אכל כזית ומחצה ונודע לו על כזית. וע"כ ממילא מתכפר החציזית ואינו מצטרף לחצי זית האחרון. אלמא דלא אמרינן כיון שאכל חצי זית האחרון חזר לשלימותו ולא מתכפר בקרבן הראשון דהא חזר לחשיבותו להיות כזית שלם. אלא דכיון דתחילה היה חצי שיעור ולא חשוב (כמו שפירש"י בשבת (שם)( ע"כ אינו חוזר להיות חשוב אף בהשלמת השיעור
וע"ז אומר הירושלמי ואין יסבור ר' בון ב"ר חייא כר"ל דאמר רשב"ל אכל חצי זית בהעלם א' פטור ופי' ואינו צריך להביא קרבן אפי' אם השלים אח"כ לשיעור כזית אלמא דאינו חוזר וניעור להיות חשוב אלא כיון שנתכפר מתחילה תו אינו מצטרף וא"כ הכא אם אמר הריני פורש מכזית ואיני פורש מחצי זית א"כ אם אכל מתחילה החצי זית לא הוי שב מידיעתו דהא אומר דאינו פורש מחצי זית ואע"ג דאם משלים לשיעור דזית א"כ מכל כזית הוא פור אעפ"כ אינו חוזר וניעור לשלימות השיעור א"כ אפי' בכל האיסורים אם אמר הריני פורש מכזית ואיני פורש מחצי זית א"כ כיון שאכל חצי זית לא הוי שב מידיעתו א"כ תו אינו חוזר ומצטרף אף שאכל שיעור שלם) וע"ז אומר והכא אינו חייב כו' כצ"ל עד שיאכל שני זיתים פחות כל שהוא (וכן מצאתי בהגהת הגר"א] פי' דהא עד משהו של כזית אחרון אינו פורש. וא"כ לא הוי שוגג וע"כ בעינן שיהא שיעור שלם בשגגה חוץ ממה שאינו פורש וע"כ בעינן שיאכל עוד כזית פחות משהו וע"כ יצטרף המשהו של השלמת כזית ראשון שמן כזית שלם הוא פורש עם הכזית השני ואז הוי כזית שלם בשוגג וע"ז אומר אין יסבור כו' אינו חייב עד שיאכל שני זיתים פחות כל שהוא ודוק:
וע"ז אומר מודה ר"ל באיסורי הנאה דבאיסורי הנאה חשוב החצי שיעור וע"כ אינו מתכפר אם אכל בהעלם א' עם כזית הראשון וע"כ חוזר ומצטרף ומודה רשב"ל ביוה"כ (פי' אם אכל ביוה"כ חצי זית וא"כ צריך שיהא יוה"כ מכפר על חצי זית וא"כ איך יצטרף אם אכל כזית ביוה"כ וכה"ג מקשה הש"ס בכריתות (דף י"ח) אלא מעתה אכל כזית חלב לפני יוה"כ כו' ויוה"כ במקום אשם תלוי קאי כו' וכן תקשה אם אכל בכדי אכילת פרס ביוה"כ א"כ כיון שאכל חצי כזית ביוה"כ כיפר יוה"כ וא"כ איך יצטרף (ובפרט לר"ל שסובר דידיעות ס' מחלקות לחטאות) וכן בירושלמי (שם) רשב"ל אמר ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת) וא"כ איך יצטרך ביוה"כ אלא ודאי כיון שאכל אח"כ והשלים השיעור מצטרף חצי זית הראשון להשלמת השיעור. וע"ז אומר מודה ר"ל ביוה"כ. והוא כמו דאמרינן בכריתות (ד' י"ח) כי קא מכפר יוה"כ אכולי שיעורא אפלגא דשיעורא לא מכפר. והמ"ל תמה ע"ז. אך הטעם דכיון דנשלם השיעור. א"כ מצטרף החצי זית הראשון ויוה"כ אינו מכפר חייבי חטאות ואשמות ודאין וע"ז אמר דמודה ר"ל ביוה"כ ומודה ר"ל באיסורי הנאה ועיין בכריתות (שם דף י"ח) שמקשה שם הש"ס דצירף את המעילה לזמן מרובה כו'. ומשני כי קא מכפר יוה"כ על איסורא על ממונא לא מכפר כי קא מכפר יוה"כ אכולי שיעורא אפלגא דשיעורא לא מכפר. וע"ז אמר דמודה בעתיד להשלים דמצטרף החצי שיעור הראשון [והא שאומר ואין יסבור ר' יוסי ב"ר בון כר"ל דאמר רשב"ל אכל חצי זית בהעלם א' פטור כו' וכמו שביארתי לפי זה יהי' בכל האיסורין שאכל אם אמר הריני פורש מכזית ואיני פורש מחצי זית אינו חייב עד שיאכל שני זיתים פחות כל שהוא והא דאמרינן בירושלמי (ס' פ' י"א דשבת) האיך עבידא כו' הרי אני אוכל חצי זית כו' דמשמע מזה דחייב הוא לר' יוחנן דלר' יוחנן כיון דאכל כזית כולו אעפ"י שאינו פורש מחצי זית אעפ"כ מתחייב קרבן דהא מכזית שלם הוא פורש וכמו שביארתי ודוק:
ירושלמי (ספ"ו דתרומות) גנב תרומת הקדש ואכלה משלם שני חומשין וקרן שאין בהקדש תשלומי כפל כו' אמר ר' ינאי לצדדין הוא מתניתא יש בו כזית ואין בו שוה פרוטה משלם להקדש יש בו שו"פ ואין בו כזית משלם לשבט יש בו כזית ויש בו שוה פרוטה שמעון ב"ר ווא בשם ר' יוחנן משלם להקדש ר' יוחנן אמר משלם לשבט אמר ר' זעירא גזירת הכתוב הוא ואיש כי יאכל קודש בשגגה למקום שהקרן מהלך שם החומש מהלך כהנא אמר משלם שני חומשין חומש לשבט וחומש להקדש:
והנה צריך לבאר הא שאמר ר' ינאי לצדדין הוא מתניתא וגם במאי פליגי שמעון בר ווא ור' יוחנן ור' זעירא וכהנא. ע"כ נראה לי לבאר אהא דתנן גנב תרומת הקדש ואכלה משלם שני חומשין וקרן כו' דלכאורה איך חל איסור הקדש על תרומה הא אין אחע"א וע"כ צריך לומר דחל משום דהוי איסור מוסיף וכמו שכתב הרמב"ם (פ"י מה' תרומות ה' כ"ד וכ"ה) הי' התרומה הקדש לבדק הבית וגנבה ואכלה אינו משלם תשלומי כפל כו' אכל משלם קרן ושני חומשים חומש משום אוכל תרומה וחומש משום שנהנה מן ההקדש כו' ומפני מה חל איסור הקדש על איסור התרומה מפני שהתרומה אסורה לזר ומותרת לכהן הקדישה נאסרה על הכהן לפיכך נוסף בה איסור אף על ישראל עכ"ל. וא"כ איפשר לומר דר' ינאי לית ליה איסור מוסיף וא"כ איך חל הקדש על תרומה וע"ז אומר לצדדין היא מתניתא יש בו כזית ואין בו שוה פרוטה משלם להקדש (צ"ל לתרומה) יש בו שו"פ ואין בו כזית משלם להקדש וע"כ כיון דלית בי' כזית א"כ לא הוי רק חצי שיעור וע"כ חל הקדש על איסור תרומה:
והנה בספרי א"ה (דרוש י') כתבתי דיש לדקדק מהא דספ"ה דכריתות (ד' כ"ד) דתני רבי אומר כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה ומעילה איסור מיתה וקא חייל על איסור חלב דאיסור כרת הוא ומביא מזה ראי' דר' ס"ל דבקדשים גלי קרא. ואמאי דילמא מיירי דליכא כזית חלב ואיכא שו"פ כו' וא"כ משמע מזה דלא חל על חצי שיעור ועיין תוס' שבועות (ד' כ"ג) ב' התירוצים שם וכן יש להביא קצת ראי' מהא דאמרינן בכריתות (ד' י"ח) איתיביה רבא אכל היום אכל למחר אכל היום נהנה למחר כו' ואפילו מכאן עד שלש שנים מניין שהם מצטרפים זע"ז ת"ל תמעול מעל ריבה ואמאי הא כיפר עליו יוה"כ אמרי כי קא מכפר יוה"כ על איסורא על ממונא לא מכפר ואי בעית אימא כי קא מכפר יוה"כ אכולי שיעורא על פלגא דשיעורא לא מכפר והמ"ל תמה על תירוץ השני וא"כ אמאי לא מתרץ הגמרא כגון שמעל שאכל חלב והאי ברייתא סברה דאין איסור חל על איסור וכמו דאית לי' לר' שמעון דאיכא דאמרי דבקדשים נמי אין איסור חל על איסור וא"כ איסור מעינה דקל הוא מיתה (לרבי) ואיסור קדשים איסור חמור כרת לא חל וא"כ איפשר לומר דתחילה אכל חלב חצי שיעור וע"כ לא אתי יוה"כ וכיפר על מעילה כיון דלא חל ואח"כ בשלש שנים נצטרף לפרוטה וא"כ יש שיעור שלם ומחלב ליכא רק חצי שיעור וע"כ חייל מעילה אחלב ואעפ"כ לא כיפר עלי' יוה"כ דתחילה לא חל עדיין דהוי חצי שיעור אחצי שיעור וע"כ לא כיפר עלי' יוה"כ דלא חל עד שנשלם השיעור דאז חל אחצי שיעורי וא"כ מוכח דס"ל דלמ"ד דאין איסור חל על איסור בקדשים אם כן לא חל על חצי שיעור ג"כ וכמו שכתבו התוספות בשבועות (ד' כ"ג) וכן משמע קצת מהא דאמרינן בחולין (ד' קי"ג) דאי אין איסור חל על איסור א"כ לא חל בשר בחלב על חלב משמע דאפילו אם אין בחלב רק חצי שיעור לא חל ועיין בספרי נ"י (ס"י) אך מהירושלמי מוכח דס"ל דאיסור שלם חל על חצי שיעור כמו דאמר לצדדין היא מתניתא יש בו כזית ואין בו שו"פ כו' יש בו שו"פ ואין בו כזית משלם להקדש אלמא דאתי שיעור שלם דמעילה וחל על חצי שיעור של תרומה אע"ג שביארתי דר' ינאי לית לי' מוסיף,.
והנה עדיין צריך לבאר הא דאמרינן בירושלמי שם יש בו כזית ויש בו שוה פרוטה שמעון בר ווא בשם ר' יוחנן משלם להקדש ר' יוחנן אמר משלם לשבט אמר ר' זעירא גזה"כ הוא ואיש כי יאכל קודש בשגגה למקום שהקרן מהלך שם החומש מהלך והענין הוא שאומר דאם יש בו כזית ויש בו שו"פ וא"כ אי אמרינן דלא חל בכולל או במוסיף א"כ לא חל הקדש על תרומה וא"כ צריך לשלם לשבט דהיינו בעד התרומה כמו שאמר סתמא דתלמודא בשם ר' יוחנן שר' יוחנן אמר משלם לשבט [והוא כמו דס"ל לר' יוחנן בחולין (ד' ק"ג) דאיסור מוסיף לא חל כמו שכתבו התוספות (שם) בד"ה מר סבר ר' יוחנן בהמה בחיים לאיברים עומדת ואיסור אבר ואיסור טריפה בהדדי הדדי קא אתי ומשמע דאי לאו לאיברים עומדת דאיסור טריפה קדים לא אתי איסור אבר וחייל עלה אף על גב דאיסור מוסיף הוא דאסור לב"נ. ותימא דבפ"ג דשבועות (ד' כ"ב) וביומא (דף ע"ג) גבי שבועה שלא אוכל נבילות וטריפות קאמר ר' יוחנן בכולל דברים המותרים עם דברים האסוריםאלמא אית לי' איסור כולל וא"כ כש"כ איסור מוסיף כדמוכח פ' ד' אחין (ד' ל"ב) וי"ל אע"ג שפירש ר' יוחנן מתניתין דהתם בכולל לדידי' לא ס"ל הכי] וע"כ ס"ל סתמא דתלמודא אליבא דר' יוחנן דמשלם לשבט דלית לי' כולל. ושמעון בר ווא אמר בשם ר' יוחנן משלם להקדש:
וא"כ צריך לבאר מ"ט סובר דמשלם להקדש. ואם ס"ל דחל הקדש על איסור תרומה א"כ צריך לשלם שני חומשין ולא צריך לומר לצדדין הוא מתניתא ואם ס"ל דלא חל בכולל א"כ אמאי משלם להקדש וע"ז אמר ר' זעירא גזה"כ הוא ואיש כי יאכל קודש בשגגה למקום שהקרן מהלך שם החומש מהלך:
וזה יתבאר עפ"י מאי דאמרינן שם בירושלמי דתרומות (פ"ו) מחל ואח"כ אכל תפלוגתא דר"י ור"ל דאתפלגון גזל תרומה משל אבי אמו כהן רבי יוחנן אמר משלם לשבט ור"ל אמר משלם לעצמו אמר רבי יונה כך היה משיב רשב"ל לר' יוחנן על דעתך דתימר משלם לשבט והא תנן גנב תרומת הקדש משלם שני חומשין וקרן וישלם ג' ונראה לי שהוא ט"ס וצ"ל וישלם ב' (פי' שמקשה ר"ל לר' יוחנן שאומר דאם גזל תרומה משל אבי אמו כהן דמשלם לשבט דאעפ"י שמצד ממון אינו מחוייב לשלם דהא הוא יורשו אעפ"כ מצד כפרה צריך לשלם לשבט אעפ"י דאין בו חובת ממון כלל וא"כ אמאי תנן גנב תרומת הקדש ואכלה משלם ב' חומשים וקרן ואמאי אינו משלם ב' קרנים ג"כ א' קרן להקדש והקרן השני לתרומה מחמת כפרה) [ועיין ברמב"ם (פ"י מה' תרומות ובכ"מ שם) ופי' לפי הגירסא וישלם ג' והקושי' הוא שישלם חומש ג' מחמת שגזל כו' וכן פי' המהרא"פ והוא דוחק דמניין מוכח דמיירי שנשבע על הגזל שיצטרך לשלם חומש ועוד דבריו דחוקים דמדמה הא דגזל משל אבי אמו כהן דצריך לשלם לשבט לחומש דגזל ואעפ"כ חולק שם בין חומש דתרומה לחומש דגזל ודבריו דחוקים למאוד ובמ"א יתבאר] אלא דהגירסא הוא וישלם ב' (פי' ב' קרנים) וע"ז משני ר' יסא בשם ר' יוחנן התורה אמרה שיצא ידי גזילו (פי' שהתורה אמרה שא"צ לשלם הקרן ב' פעמים דכיון שהקדיש הכהן התרומה והוא משלם הקרן להקדש ע"כ אינו צריך לשלם לשבט ואעפ"י שאם גזל תרומה מאבי אמו כהן או שמחל ואח"כ אכל אעפ"י שאין בו חובת ממון אעפ"כ צריך לשלם (ועיין פסחים (ד' ל"ב) אם לפי מדה משלם או לפי דמים משלם עיי"ש ובירושלמי (פ"ב דפסחים ה' ג') האוכל תרומת חמץ בפסח למי הוא משלם תפלוגתא דר"י ור"ל דאתפלגון הגוזל תרומה מאבי אמו כהן ר' יוחנן אמר משלם לשבט ורשב"ל אמר לעצמו כו' עיי"ש] אלמא דאפי' אין בו חובת ממון אפ"ה צריך לשלם. אעפ"כ אינו צריך לשלם הקרן ב' פעמים אלא מכיון ששילם הקרן להקדש ע"כ א"צ לשלם עוד קרן לתרומה ולא דמי לגזל תרומה מאבי אמו כהן דהתם אם ישלם לעצמו אינו משלם כלל:
וע"כ אמר ר' זעירא גזירת הכתוב ואיש כי יאכל קודש בשגגה למקום שהקרן מהלך שם החומש מהלך פי' אפי' אי אמרינן דאם חל הקדש על תרומה מחמת כולל מוסיף אעפ"כ הא דלא חל הוא שאינו חל הקדש על תרומה לענין חיוב אבל אעפ"כ אם הקדישה תרומה שייך להקדש דכיון שהקדישו שייך להקדש. וא"כ כיון דלר' יוחנן מה שא"צ לשלם לתרומה הוא מצד שיצא מחמת שמשלם הקרן להקדש וא"כ כיון שצריך לשלם הקרן להקדש דהא הממון הוא של הקדש כיון שהקדישו ע"כ אע"ג דהחומש הוא מצד כפרה וא"כ כיון דאין איסור חל על איסור א"כ א"צ לשלם החומש של מעילה שהוא מחמת כפרה כיון דאין איסור הקדש חל על איסור תרומה וא"כ הי' צריך לשלם החומש שהוא מחמת כפרה לתרומה ולא להקדש) וע"כ אמר ר' זעירא גזירת הכתוב ואיש כי יאכל קודש בשגגה למקום שהקרן מהלך שם החומש מהלך. וכבר ביארתי שהקרן צריך לשלם להקדש דהא הדמים שייך להקדש כיון שהקדישו וע"כ אף דאין איסור הקדש חל על איסור תרומה למאן דלית ליה כולל ומוסיף אעפ"כ כיון שהקרן הוא להקדש ע"כ החומש נמי שייך להקדש וע"כ אמר רבי זעירא דע"כ אמר רבי יוחנן דמשלם להקדש דגזירת הכתוב למקום שהקרן מהלך שם החומש מהלך. וכהנא אמר משלם שני חומשים חומש לשבט וחומש להקדש הוא משום דאית לי' איסור חל על איסור במוסיף וע"כ חל ההקדש על התרומה וע"כ צריך לשלם שני חומשים ולא כמו דאמר ר' ינאי לצדדין הוא מתניתא:
[אך שעדיין צריך לבאר הירושלמי (פ"א דתרומות) אתם פרט לתורם שאינו שלו מה את עביד לה כתורם שאינו שלו או כתורם את של חבירו (פי' אם הטעם היינו דווקא מחמת שהוא תורם של חבירו אבל אם תורם מן ההפקר שפיר דמי או כתורם שאינו שלו וע"כ אינו יכול לתרום אפי' מן ההפקר ג"כ נשמעינה הפקיר כריו ומירחו וחזר בו וזכה בו אין תעבדיני' כתורם שאינו שלו אין תרומתו תרומה תעבדיני' כתורם של חבירו תרומתו תרומה) [עיין בספרי ע"י (ס' ט"ז) ובס' א"ה (דרוש ל"א) ושם הקשיתי לכאורה דהפקר פוטר מתרומה אח"כ ג"כ וע"ש מה שתירצתי ע"ז:
וכעת נראה לי להגיה בירושלמי (וכצ"ל) מירחו והפקיר כריו וחזר וזכה בו דהא הפקר אינו פוטר רק בשעת מירוח אבל אם הפקיר לאחר, מירוח אין ההפקר פוטר כיון שכבר נתחייב ועיין תוס' ב"מ (דף כ"ג) וע"כ אומר נשמעינה מן הדא מירחו והפקיר כריו (כצ"ל) וחזר וזכה בו אין תעבדיני' כתורם שאינו שלו אין תרומתו תרומה (פי' אם הטעם של תרומה הא דכתיב פרט לתורם שאינו שלו הוא מצד שאינו שלו א"כ אין תרומתו תרומה) ואין תעבדיני' כתורם של חבירו תרומתו תרומה (פי' דאם הטעם משום שתורם של חבירו וא"כ הכא בהפקר לא הוי של חבירו ע"כ הוי תרומתו תרומה):
ועל זה אומר בירושלמי נשמעינה מן הדא גנב תרומת הקדש ואכלה משלם שני חומשין וקרן א' שאין בהקדש תשלומי כפל מני תורם לא גזבר הרי הוא תורם שאינו שלו ואת אמרת תרומתו תרומה הוי לית טעמא דלא כתורם של חבירו (האי דלא הוא כמו אלא) (פי' שמוכרח דודאי הטעם שהוא כתורם של חבירו וע"כ יכול הגזבר לתרום תרומה דהא לא הוי של חבירו אבל אם הטעם שהוא כתורם שאינו שלו א"כ איך יכול הגזבר לתרום) וע"ז אומר או נאמר מאן הוא תורם בר לוי שהקדיש תרומה (פי' שהכהן תרם שהוא שלו וא"כ אין ראי' מזה) וע"ז פריך והתני ר' הושעי' א' המקדיש טבלו וא' המקדיש תרומתו (פי' שהמשנה מיירי אם הקדיש טבלו ואח"כ תרם נמי) וא"כ קשה דאיך הי' יכול הגזבר לתרום אלא ודאי שהטעם הא דתורם שאינו שלו לא הוי תרומה הוא משום דהוי כתורם של חבירו אבל אם לית לי' בעלים כלל יכול לתרום א"ר אידי גזבר כמאן דאינון בעלים ולא כר' יוסי דר' יוסי אמר הגזבר הוא אחר עכ"ל:
ולכאורה לפי מה דתני ר' הושעי' א' המקדיש טבלו וא' המקדיש תרומתו (פי' ובשניהם משלם חומשים וקרן א') וא"כ קשה דאם הקדיש מתחילה א"כ לא חל איסור תרומה על הקדש דהא הקדש אסור לכל וא"כ ליכא לא כולל ולא מוסיף וא"כ אמאי חייב חומש מחמת התרומה אך איפשר לומר שהוא יפרש המשנה כמו דפתר לה ר' ינאי דלצדדין קתני דאם יש בו כזית ואין בו שו"פ דמתחייב משום תרומה ואם יש בו שו"פ ואין בו כזית מתחייב משום הקדש אך שעדיין צריך לבאר דאיך יהי' התרומה אם יתרום הגזבר כיון שהוא הקדש הא בעינן שיהיה שירי' ניכרים וכמו דאמרינן בפסחים (דף ל"ג) וכן בירושלמי דפסחים (פ"ב ה"ג) כל תרומה שאינה מתרת השירים לאכילה אינה תרומה ואיפשר כיון דאיפשר לפדות ע"כ מקרי דמתרת השירים לאכילה ובמ"א יתבאר: