מתניתין ארבעה אחים שנים מהם נשואים ב' אחיות ומתו הנשואים את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתייבמות כו' ובגמרא אלו ארבעה אחין שנים מהם נשואים שתי נכריות שמא אינן מתייבמות שנייא היא הלא שיש בו איסור אחיות מעתה לא יהיו צריכות ממנו חליצה. אמר ר' מתניתין על ידי זיקה ואין בו איסור אחיות ברורות (פי' דאמרינן דיש זיקה לחומרא אבל לא לקולא שיהיו פטורות) וכן פירש"י ביבמות ודף כ"ו) אמר רבא שמע מינה יש זיקה ופירש רש"י כלומר חומרות זיקה לשוייא אחות זקוקתו כאחות אשתו ואיפשר לומר לפי מה שביארתי שיטת הירושלמי דאין זיקה רק אם בא לבסוף לידי מעשה דחליצה ויבום (כמו שנתבאר לקמן עוד בזה) וע"כ אמר ר' מתניה ע"י זיקה ואין בו איסור אחיות ברורות דאי אמרת דפטורות מן החליצה ויבום א"כ לא אתי לבסוף לידי חליצה ויבום וא"כ אין זיקה ע"כ חולצות ולא מתייבמות א"כ אם יחלוץ לאחרת איגלאי מילתא למפרע דהוא היא היא המזוקקת וצרה לא הוי מזוקקת כלל א"כ השני' פטורה מן החליצה ומן היבום ע"ז אמר ר' יוחנן לקמן איני יודע טעם אחיות מה הן ויתבאר בסמוך ובזה יתבאר הא דאמרי' לקמן (פ"ג ה' ג') שלשה אחים שנים מהם נשואין ב' אחיות כו' הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ור' שמעון פוטר ואמרינן התם עולא ב"ר ישמעאל אמר כך פירשה ר' הושעי' אבי המשנה ר' שמעון פוטר את השני' מן החליצה ומן היבוםולכאורה הא ר' הושעי' מפרש למתניתין דתנן ביבמות (ד' י"ח) אמר ר' הושעי' חלוק היה אף בראשונה פירוש אף בנולד ואחר כך יבם והטעם אמרינן שם דנולד ואח"כ יבם מותר לר"ש משום דסובר דזיקה ככנוסה דמי' וא"כ סובר ר"ש דזיקה ככנוסה דמי' אפי' לקולא וא"כ אמאי לא מפרש למתניתין דר"ש פוטר את שתיהן מן החליצה ומן הייבום ובש"ס דילן (ד' כ"ט) אמרינן תני' ר"ש פוטר בשתיהן מן החליצה ומן היבום שנאמר ואשה אל אחותה לא תקח לצרור בשעה שנעשו צרות זו לזו לא יהא לך זיקה אפי' באחת מהן וא"כ צריך לומר משום דמיירי שלא נפלו בבת אחת או שסובר דלא כריה"ג דאיפשר לצמצם וביבמות (ד' י"ט) ור"ש סבר כריה"ג דאמר איפשר לצמצם אך לפי מה שביארתי ניחא שפיר דאם שניהם פטורות מן החליצה ויבום אם כן לא אתי לבסוף לידי חליצה ויבום אם כן ליתא לזיקה לפי שיטת הירושלמי ובזה מדוייק עולא בר ישמעאל אומר כך פירשה ר' הושעיה אבי המשנה ר"ש פוטר את השניה מן החליצה ויבום ולמאי אמר אבי המשנה פי' אעפ"י שמפרש ר' אושעיה שחלוק היה ר"ש אף בראשונה (ובירושלמי פ"ג ה"א) אמר ר' יוחנן מודה ר"ש בראשונה כו' תנא עוד היא במחלוקת והיינו ברייתא דר' הושעיה שמפרש דחלוק היה ר"ש אף בראשונה אף על פי כן מפרש המשנה דר"ש פוטר השניה וכמו שביארתי ועיין מה שביארתי לקמן (ה"ג) אי בעו מקשיי' קשיתו על ההיא דר' זעירא כו' שהארכתי בזה והש"ס דילן סובר דכיון דיש זיקה אפי' לא אתי לבסוף לידי חליצה ויבום הוי נמי זיקה]:

שם תמן תנינן שומרת יבם שקידש אחיו אחותה משום ר' יהודה בן בתירא אמרו אומרים לו המתין עד שיעשה מעשה חלצו אחים או כנסו יכנוס מתה היבמה יכנוס מת היבם מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה לא אמר אלא מתה יבמתו מותר באחותה אבל מתה אשתו אסור ביבמתו אמר ר' יוחנן זו דברי ר' אלעזר אבל דברי חכמים מתה יבמתו מותר באשתו מתה אשתו מותר ביבמתו כו' ר' יוסי בר חנינא בעי קומי ר' יוחנן הכא את אמר מתה יבמתו מותר באשתו. מתה אשתו מותר ביבמתו והכא את אמר הכין (פי' דאמאי הכא במתניתין שניהם חולצות ואמאי לוקי חד מינייהו לחלוץ לשני' ותהוי ראשונה לגבי אידך ביבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להתירה הראשון) וכן מקשה בש"ס דילן ביבמות (ד' כ"ז) א"ל איני יודע טעם אחיות מה הן. אמר ר' זעירא אמר ר' חייא בשם ר' יוחנן איני יודע טעם אחיות מה הן ר' בא בשם ר' יוחנן איני יודע טעם אחיות יבמות מה הן:

ונראה לי לבאר דפליגי בזה דר' זעירא אמר שאמר ר' יוחנן איני יודע טעם אחיות מה הן ור' בא אמר דר' יוחנן א' איני יודע טעם אחיות יבמות מה הן ולא משני דאתי כר' אליעזר דס"ל מתה אשתו אסור ביבמתו וכמו דאמרינן התם דר"א ס"ל אפי' בטל הגורם האיסור במקומו וע"כ תנן במתניתין דיבמות (ד' מ"א) דמתה היבמה יכנוס את אשתו אבל מתה אשתו אסור ביבמתו אך יש לומר דלא מצי למימר דאתי כר"א דהא מדסיפא ר"א רישא לאו ר"א וכמו דאמרינן ביבמות (דף כ"ח) דא"ל אחיות איני יודע מי שנאן דפריך ולימא ר"א היא דאמר כיון שעמדה עליה שעה אחת באיסור נאסרה עליה עולמות מדסיפא ר"א רישא לאו ר"א וע"כ אמר איני יודע טעם אחיות מה הן:

וע"כ אמר ר' בא אמר ר' יוחנן איני יודע טעם אחיות יבמות מה הן פי' דא"צ לומר דר' יוחנן לא מוקי מתניתין כר"א משום דסיפא ר"א א"כ רישא לאו ר"א היא אלא דאפי' ר"א נמי מודה באחיות דאם יחלוץ א' לשני' תהוי ראשונה לגבי אידך כיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה והא דסתים לן תנא כר"א בהא דקידש אחיו את אחותה דלא אמר אלא מתה יבמתו מותר באשתו אבל מתה אשתו אסור ביבמתו התם הוא משום דקאי באפי' איסור אחיות אשה דאורייתא אבל הכא זיקה דרבנן הוא וא"כ ר"א נמי מודה בזה וע"ז אמר ר' בא ר' חייא בשם ר' יוחנן איני יודע טעם אחיות יבמות מה הן וע"ז אומר ר' הילא ר' יוסא בשם ר' יוחנן לא דומה איסור אחות יבמות לאיסור אחות שאינן יבמות (פי' משום דזיקה הוא דרבנן):

וע"ז אמר ר' ירמי' תיפתר שנפל הבית על שניהם כאחת (פי' וא"כ לא הותרה תחילה. ומיד כשנפלו נאסרו שתיהם) ר' יוסי בעי אם בשנפל הבית על שניהם כאחת בדא א"ר יוחנן איני יודע טעם אחיות יבמות מהו. אלא בשמתו זו אחר זו (פי' דאם נפלו כאחת לא הוי ר' יוחנן אמר איני יודע טעם אחות יבמות) וע"ז אומר הוין בעי מימר מה צריכא לר' יוחנן מתה השני' למה אינו מותר בראשונה אבל אם מתה הראשונה יהא אסור בשני' א"ר יודא היא דא היא דא צריכא לי' ולית זיקה כלום אילו שלשה אחין שנים מאב ולא מאם שני' מאם לא מאב מת בנו של אב תחילה. אין מאמר זיקה כלום יהא אסור בה משום אשת אחיו מאמו שמא אינו מותר בה. אין מאמר זיקה כלום יהא אסור בה:

והנה לכאורה הוא דהירושלמי ס"ל דבזיקה דרבנן שרי נמי אפי' לא הותרה תחילה וכמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' מ"א) ד"ה מ"ט דרב משום דהוי יבמה שהותרה כו' אעפ"י דבפ' ד' אחין (ד' כ"ז) שרי רב אפי' לא הותרה לכתחילה דקאמר מתה הראשונה מותר בשני' היינו דווקא בזיקה דרבנן אבל הכא אחות אשה דאורייתא דווקא משום דהותרה:

אך לי נראה לפרש עפ"י מה שביארתי בספרי ע"י ובספרי נ"י דהירושלמי סובר דזיקה לא הוי אלא אם בא לבסוף לידי מעשה דחליצה או יבום ופליג אש"ס דילן דאמרינן ביבמות (ד' י"ח) דאמר רב יהודה שומרת יבם שמתה אסור באמה אלמא סבר דיש זיקה ולימא הלכה כדברי האומר יש זיקה. אי הוי אמר הכי כו' הוי אמינא מחיים אבל לאחר מיתה פקעה לה זיקה קמל"ן דזיקה בכדי לא פקעה ובירושלמי (פ"ד יבמות ה"ח) אמרינן החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותי' כו' מפני שחלץ לה הא לא חלץ לה ומתה מותר באמה אמר ר' אבינא הדא היא דמר ר' יעקב בר אבא משום ר' אלעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה זיקה היה לו בה מכיון שמתה בטלה זיקתה. ר' אבין שמע לה מן דבתרא ובאחותה בזמן שהיא קיימת והאחין מותרין ואחותה אצל האחין לאו כמתה היא (פי' דאיגלאי מילתא למפרע דאינה זקוקה להם. וע"כ האחין מותרים) וכבר הארכתי בזה בספרי ע"י (סוף כ"ג) עיי"ש:

וע"כ אמר הוין בעי מימר מה צריכא לר' יוחנן מתה השניה למה אינו מותר בראשונה אבל אם מתה הראשונה יהא אסור בשניה (פי' כיון שלא הותרה בתחילה) אמר ר' יהודה היא דא היא דא צריכא ליה ולית זיקה כלום (פי' דאפי' הראשונה נמי תהא מותרת לאחר שחלץ לשני' דכיון שחלץ לשניה א"כ איגלאי מילתא למפרע דלא הוי זיקה של זה) [וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ד דיבמות ה"ח) והאחין מותרין ואחותה אצל האחין לאו כמתה היא וכמו שביארתי לעיל) וא"כ דמי כמי שלא נאסרה מעולם דאיגלאי מילתא למפרע שלא היה אחות זקוקתו וע"ז אומר אילו שלשה אחים שנים מן האב ולא מן האם שנים מן אם ולא מאב מת בנו של אב תחילה ולא הספיק השניה לחלוץ ולייבם עד שמת ונפלה לפני אחיה מאמו אינו מותר בה אין מאמר זיקה כלום (נראה שהוא ט"ס וצ"ל) אין מאחר זיק' כלום שיהא אסו' בה משום אשת אחיה מאמו (פי' דכיון שלא בא לידי חליצה ויבום לא הוי זיקה וה"נ כיון שנחלצה מהשני וא"כ לא באה לידי חליצה או יבום לזה האח. א"כ איגלאי מילתא למפרע דלא הוי אחות זקוקתו ע"כ הראשונה נמי מותרת. וע"כ אמר ר' יוחנן אחיות אינו יודע מי שנאן. ולא מתרץ כמו דמתרץ ר' ירמיה כשנפל הבית על שניהם כאחת דאעפ"כ מותרת לאחר שחלצה חבירתה דהא אפי' הראשונה נמי מותרת דאיגלאי מילתא למפרע שלא הוי אחות זקוקתו [ועיין בס' ע"י סי' כ"ג מה שביארתי בהירושלמי ריש יבמות (ה"א) ובירושלמי (פ"ג דקידושין ה"ה) א"ר יוסי בר בון מתניתא לאחר שיחלוץ ליך יבמיך. אבל לאחר שימות יבמיך ה"ז מקודשת וביארתי שם דכיון שמת אגלאי מילתא למפרע דלא היה זקוקה כיון שלא באת לבסוף לידי מעשה דחליצה או ייבום פ"כ למפרע תפסו בה קדושין עיי"ש ודו"ק]:

שם מהו שיהא לה צרה. ר' הילא בשם ר' אבינא ק"ו מה אם אחות חליצתו כשהוא מדבריהם נתנו לה חכמים צרה כאן שיש איסור אחיות לא כש"כ (פי' דמיבעי לי' מהו שיהא לה צרה באחות זקוקתו שהצרות נמי יהא אסורות. וע"ז אמר ר' הילאבשם ר' אבינא ק"ו ומה אם אחות חלוצתו שהוא מדבריהם נתנו לה חכמים צרה כאן שיש איסור אחיות לא כש"כ ועיין לקמן ושם יתבאר דלשיטת הירושלמי אין הטעם של צרת קרובת חלוצתו כמו דאמרינן בש"ס דילן ביבמות (ד' מ"א) הך דאזלה בהדה לבי דינא גזרו בהו רבנן כו' וצרת קרובת חלוצתו הוא משום דקרובת חלוצתו אזלא בהדה לבי דינא וא"כ סברי שהיא החלוצה וע"כ אסרו בצרת קרובת חלוצתו ולא בקרובת צרת חלוצתו דא"כ אין הראיה כל כך מזה אלא הטעם הוא משום דבקרובת חלוצתו גזרו אפי' בצרה אעפ"י שהוא מדבריהם אבל בקרובת צרת חלוצתו הוא משום דצרה אבראי קיימא והוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' מ') אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל הבא על צרת חלוצה הולד ממזר מ"ט באיסורא קיימא: אמר רב יוסף אף אנן נמי תנינא מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו אי אמרת בשלמא צרה אבראי משום הכי מותר באחותה אלא אי אמרת צרה כחלוצה דמי אמאי מותר לימא תהוי תיובתא דר' יוחנן דאמר בין הוא בין אחיו אין חייבין לא על החלוצה כרת ולא על צרתה כרת אמר לך ר' יוחנן ותסברא אחות חלוצה דאורייתא והא אמר ריש לקיש כאן שנה רבי אחות גרושה מד"ת אחות חלוצה מדברי סופרים מ"ש האי ומ"ש האי הך, דאזלא בהדה לבי דינא גזרו בהו רבנן כו' וכ"ז הוא שיטת הש"ס דילן:

אבל לשיטת הירושלמי שהוא סובר דר' יוחנן סובר דחייבין על הצרה כרת א"כ צרה אבראי קיימא וע"כ גזרו בצרת קרובת חלוצתו אעפ"י שאחות חלוצה הוא מדבריהם אבל מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו משום דצרה אבראי קיימא שזהו שיטת הירושלמי אליבא דר' יוחנן (ועיין בריש יבמות ה"א) וע"כ קאמר ר' הילא בשם ר' אבינא ק"ו מה אם אחות חלוצתו שהוא מדבריהם נתנו לה חכמים צרה כאן שיש איסור אחיות לא כש"כ]:

(שם) בתו פשיטא לך שיהא לה צרה הנה הפ"מ נדחק בזה והק"ע מחקו לתיבות בתו פשיטא לך וגריס וכאן שיש לה איסור אחיות לא כש"כ שיהא לה צרה. ולי נראה דהאי בתו הוא ט"ס וצ"ל בחד פשיטא לך שיהא לה צרה פי' דהאיבעי' אינו רק אם נפלו האחיות לשני האחין א"כ אפילו האחיות גופייהו אם יחלוץ הא' מותר השניה לייבם דאיגלאי מילתא למפרע דלאו אחות זקוקתו וכמו שאמר ר' יוחנן איני יודע טעם אחיות מה הן דכיון דחלץ לאחת א"כ השניה צריך להיות מותרת להתייבם ואין בזה משום יבמה שנאסרה וחזרה והותרה שזהו דוקא באיסור אחות אשה ממש שהאיסור היה בתחילה ואח"כ הותרה מחמת שמתה וע"כ אמרינן דר"א סובר דאעפ"י שבטל הגורם האיסור במקומו אבל באחות זקוקתו מכיון שחלץ לא' א"כ איגלאי מילתא למפרע דלא היה מזוקקת כלל כמו שביארתי שיטת הירושלמי דהזיקה תלוי במה שיהיה בסוף] וע"ז אמר ר' הילא ר' יוסא בשם ר' יוחנן לא דומה איסור אחיות יבמות לאיסור אחיות שאין יבמות אך אעפ"כ החמירו באחות זקוקתו וכמו דמסיק דאפי' בעלה הראשון אסור לבעלה בעילה שני' שמא ימות אחד מהן ונמצא כבא על אחות יבמתו וע"כ מיבעי' לי' אם החמירו בצרות אבל בחד אחא ששני האחיות נופלים לפניו בזיקה בודאי גזרו בצרה ג"כ וע"ז לא קא מיבעי' לי':

שם (ה"א) כנס הראשון ובעל אומר לשני שיבעול לא בעל הראשון אסור לבעול בעילה שניה. שמא ימות א' ונמצ' כבא על אחות יבמתו תני מת השני הראשון מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה אפי' מת השני לא ר' שמעון היא דר"ש פוטר את השני' מן החליצה ומן היבום (פי' דהא ר"ש היא והא ר"ש ס"ל בירושלמי (פ"ג ה"ג) שלשה אחין שנים מהם נשואים שתי אחיות או אשה ובתה או אשה ובת בתה או אשה ובת בנה הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ור"ש פוטר ואמרינן התם עולא בר ישמעאל אמר כך פירשה ר' הושעי' אבי המשנה. ר' שמעון פוטר את השני' מן החליצה ומן הייבום כו' תמן אמרינן דברי ר"ש אין זיקה נופלת למקום זיקה וא"כ אפי' ימות לא תהא אסורה עליו דיש זיקה וזיקה ככנוסה דמי') א"ר זעירא קיימתי' ביבמה שנראית לצאת בחליצה ואינה מותרת בלא חליצה (פירוש והכא נראת תחילה קודם שמת לצאת בחליצה מאח השני ע"כ אינה יוצאה בלא חליצה אפי' מהאח הראשון משא"כ בשלשה אחין פוטר ר"ש את השני' משום דנפלה אח"כ ואין זיקה נופלת כו':

שם הי' לראשונה צרה חלץ לה נפטרה צרתה ובא עני' ביאת איסור היא ולא נפטרה צרתה חלץ לה ובא עני' ממה נפשך אם בחליצה היא תתיר אם בביאה היא תתיר א"ר יודן קיימתי' כהדא הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת כמה דתימר תמן צרתה לא תנשא עד שתדע במה היא ניתרת אם בעובר אם בביאה. אף הכא צרתה לא תנשא עד שתדע במה היא ניתרת אם בחליצה אם בביאה:

[והנה הירושלמי הזה כמו שביארו בו המפרשים הק"ע והפ"מ היא תמוה הא דקאמר חלץ לה ובא עלי' ממ"נ אם בחליצה היא תתיר אם בביאה היא תתיר ומדייק א"ר יודן קיימתי' כהא דתנן כו' הוא תמוה דאמאי אינה מותרת אם חלץ לה ובא עלי' דהא אין אחר חליצה כלום. ומה שפי' הפ"מ דכיון שבעל לאחר חליצה למפרע חליצה פסולה היא ואין מתרת הצרה עד שתחלוץ הוא דחוק מאוד שנאמר דלמפרע חליצה פסולה היא וגם הק"ע הקשה ע"ז]:

ע"כ נראה לי שהוא ט"ס וצ"ל בא עליה וחלץ לה לא נפטרה צרתה פי' דאם בא עליה תחילה ואח"כ חלץ לה לא נפטרה צרתה. והטעם הוא דבביאה אינה מותרת מחמת שהיא ביאת איסור מחמת אחות זקוקתו ואע"פ שחלצה אח"כ אעפ"כ אינה מותרת מחמת ממה נפשך דאיפשר שיהי' הביאה מתרת דהיינו אם לא ימות אחיו ויחלוץ לה א"כ תהי' למפרע ביאת היתר וכמו שביארתי שע"כ אמר הירושלמי שמא ימות א' מהן ונמצא כבא על אחות יבמתו ולא קאמר בפשיטות דהטעם הוא מחמת אחות זקוקתו אך דהירוש' לשיטתו דס"ל דאם יחלוץ אחיו השני א"כ איגלאי מילתא למפרע שלא היה אחות זקוקתו וא"כ מותרת בביאה. אך שמא ימות אחיו וא"כ הוי אחות זקוקתו וא"כ לא יוכל לייבם אותה א"כ כיון שהביאה אינה מתרת א"כ תהי' מותרת בחליצה. וע"ז אומר דכיון שאין אנו יודעים במה היא מותרת אם בחליצה או ביבום. ע"כ אסורה הצרה עד שיחלוץ אחיו להשני' ואז מותרת ע"י ביאה דהא אם חלץ אחיו נמצא דלא הוי אחות זקוקתו וע"כ מביא ראי' מהא דהכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת ה"ז לא תנשא צרתה שמא יהא הולד בן קיימא [וכמו דאמרינן ביבמות ד' ל"ה] וא"כ קשה אמאי צרתה אינה מותרת דממ"נ מותרת דאם הולד בר קיימא א"כ מותרת מחמת הולד ואם לאו מותרת ע"י הביאה והירושלמי לא ס"ל הטעם משום דביאת מעוברת לא שמה ביאה דילמא יהא הולד בן קיימא והולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם אלא דס"ל דהטעם דצריכה שתדע במה הוא ההיתר אם בהולד או בביאה וספק זה לא יתברר עד לבסוף ע"כ אין מועלת החליצה והוא כמו דאמר ר"ל בחליצת מעוברת שהפילה דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע ולשיטת הירושלמי הוא שבשעת החליצה הי' איפשר שתפטור מחמת הולד וע"כ לא הוי חליצה ולקמן יתבאר בזה והכי נמי צריכא שתדע במה היא נתרת אם בחליצה אם בביאה וע"כ אסורה עד שיחלוץ אחיו ואז תדע שההיתר הוא ע"י ביאה דכיון שחלץ אחיו הופקע הזיקה למפרע וע"כ הוי ביאה של היתר וע"כ צרתה מותרת אבל עד שיחלוץ אחי' צרתה אסורה אף אם בא עליה וחלץ לה וכמו שביארתי ודו"ק]:

שם היו חמשה אחין שלשה מהן נשואין לשלש אחיות ומתו רב אמר זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת והשלישית חולצת מאיזה מהן שירצה שמואל אמר זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת והשלישית חולצת משניהן רב אמר חליצה קנין ושמואל אמר חליצה פטור. והפ"מ הביא גירסת הרשב"א דגריס בירושלמי כמו דאמרי' בש"ס דילן ביבמות (ד' כ"ו) דרב סובר דזה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת ואמצעית צריכה חליצה משניהם ושמואל אמר א' חולץ לכולן ע"כ גריס נמי בירושלמי רב אמר זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת והשלישית חולצת משניהן

ובזה יתבאר הא שאומר דרב אומר חליצה קנין (פי' וכיון שהיא בתורת קנין א"כ כיון שכבר זה קנה לאחת וזה קנה לאחת א"כ האחות השלישית אינה ראוי' לביאה כיון דחליצה הוי קנין ואין אדם קונה שתי אחיות כאחת ואעפ"כ צריכה חליצה כמו דאמרינן תחלה שם בירו' אמר ר' זעירא קיימתי' כל יבמה שנראת לצאת בחליצה אינה מותרת בלא חליצה וא"כ היבמה השלישי' נראית תחילה לצאת בחליצה ע"כ הוי חליצה פסולה וע"כ צריכה לחזור על כל האחין ושמואל אמר זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת והשלישית חולצת מאיזה מהן שירצה סובר דחליצה פטור וכיון דחליצה הוי פטור אעפ"י שאסור אדם בקרובת חלוצתו אעפ"כ לא הוי חליצה פסולה שתהא צריכה לחזור על כל האחין וע"ז אומר רב אמר חליצה קנין שמואל אמר חליצה פטור כו' מיליהון דרבנן אמרין חליצה פטור שמעון בר בא בעי קומי ר' יוחנן מה בין חולץ מה בין מגרש א"ל את סבור חליצה קנין אינה קנין (כנ"ל) אלא פטור אין האחין חייבין עלי' משום אשתו של חולץ אבל חייבין עלי' משום אשתו של מת פי' כיון דחלץ לה א"כ צרה אבראי קיימא וע"כ חייבין האחין עליו כרת משום אשתו של מת. וא"כ החליצה אינה אלא פטור (פי' שהיא היא הזוקקת) והאחין חייבין עלי' כרת וכן הוא חייב על הצרה כרת א"כ אם הי' בתורת קנין לא היה אלא מכאן ולהבא והוי אמרינן דאיהו שליחותא דאחין קא עביד וכן איהי שליחותא דצרה קא עבדא אבל כיון שחלצה פטור והיא היא הנפטרת א"כ איגלאי מילתא למפרע דהיא היא זקוקה לגבי אחזה אבל צרה אחרת לא הי' זקוקה כלל וכן סובר שמואל והכי אמרי' ביבמות (ד' מ') אמר רב טובי' בר קיסנא אמר שמואל הבא על צרת חליצה הולד ממזר מ"ט באיסורא קיימא אמר רב יוסף אף אנן נמי תנינא מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו אי אמרת בשלמא צרה אבראי משום הכי מותר באחותה כו':

וע"ז אומר מתניתא פליגא על שמואל החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה והיא אסור' בקרוביו שני' היא הכא שכבר נראה לפטור בה. והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה במש"א שכבר נרא' לפטור בה ע"כ נ"ל והוא שמקש' על שמואל דאמר חליצה פטור מהא דתנן החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותי' והיא אסו' בקרוביו א"כ מוכח מזה דחליצה הוי קנין וע"ז אומר שני' היא שכבר נרא' לפטור בה: פי' דהירושלמי לשיטתי' שסובר דאימתי הוי זיקה הוא רק לבסוף אם בא לידי חליצה או יבום אבל אם לא בא לידי חליצה ויבום דהיינו שמתה לא הוי זיקה וכמו דאמרינן לקמן (פ"ד ה"ח) החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותי' כו' מפני שחלץ לה הא לא חלץ לה ומתה מותר באמה אמר ר' אבינא הדא היא דמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' אלעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה זיקה הי' לו בה כיון שמתה בטלה לו זיקתה כו' ר' אבון שמע לה מן דבתרא ובאחותה בזמן שהיא קיימת והאחין מותרין ואחותה אצל האחין לאו כמתה היא פי' מאחר שלא עבדו בה מעשה דחליצה או ייבום וע"ז אומר שני' היא שכבר נראה לפטור בה פי' שע"כ אסור בקרובותי' משום שכבר נראה לפטור בה פי' שבאה לידי חליצה ויבום וא"כ איגלאי בזה דהי' זקוקה ע"כ אסור בקרובות חלוצה והאחין מותרין משום דהאחין לא עבדו מעשה משא"כ להחולץ כיון שעבד בה מעשה ואיגלאי בזה שהי' זקוקה ע"כ גזרו דדמי לאחות גרושה אבל מ"מ הוי חלוצה פטור ודו"ק]:

(ה"ג) שלשה אחין שנים מהם נשואין ב' אחיות כו' הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ור"ש פוטר כו' עולא בר ישמעאל אמר כך פירשה ר' הושעי' אבי המשנה ר"ש פוטר את השני' מן החליצה ויבום (וכבר ביארתי (פ"ב) דליכא למימר דמשום דר"ש סובר דיש זיקה וא"כ שניהם פטורות דכיון דלא אתי לבסוף לידי חליצה או יבום א"כ ליכא זיקה וע"כ קאמר דר"ש פוטר השני' מן החליצה ומן היבום דכיון דאם חולץ לא' א"כ באה לידי חליצה וא"כ הוי מזוקקת ע"כ פוטר השני' משום דאין אדם מתכוין לקנות ב' אחיות כאחת]:

שם חבורה הי' מקשה שלא עלת על דעתי' לקנות שתי אחיות כאחת כנ"ל דהפי' הוא שהביא הברייתא דתני שלא כו' לקנות ב' אחיות כאחת א"כ משמע דר"ש פוטר בשניהם וע"ז אמר ר' חנינא קומי ר' מנא ופליגא (פי' א"כ משמע דפליגי על ר' הושעי' מהו דשניהם פטורות מן החליצה ומן הייבום ולמה כו' נראה לי דצ"ל א"ל (והאי א"ל שנדפס אח"כ צ"ל בכאן) ולמה פוטר ר"ש את השני' מן החליצה ומן היבום שלא עלת כו' שמקנה שתי אחיות כאחת פי' שהבריית' נמי סבורה דהשני' פטורה מן החליצה ויבום ולא שתיהן והטעם משום שלא כו' שיקנה שתי אחיות כאחת ע"כ השני' פטורה.

[שם קידש א' מן השוק כו' כבר ביארתי (רפ"ג) כל הסוגי' וכן הוא כאן רק ששם הביא חלץ לה ובא עלי' והגהתי שם בא עליה וחלץ לה והכא ליתא הוא משום דהתם מיירי בב' יבמין וע"כ אומר הירושלמי ממה נפשך אם ביאה היא תתיר אם חליצה היא תתיר דאם אחין יחליץ או ייבם א"כ ביאת היתר היא ותצא בביאה ואם לא יחליץ או ייבם א"כ תיפוק בחליצה. ע"ז אמר ר' יודן קיימתי' כהדא הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת כמה דתימר תמן צרתה לא תנשא כשתדע במה היא ניתרת אם בחציצה אם בעיבור וה"נ אינה יודע במה היא ניתרת. אבל הכא מיירי בשלש אחין וא"כ שתיהן נפלו לפניו ליבום וא"כ הביאה ודאי ביאת איסור הוא ולא נפטרה צרתה. לא דמי להך]:

שם מיחלפא שיטתיה דר"ש תמן (פי' במשנה דיבמות ד' ל"א) הוא אמר מייבם לאיזה שירצה וחולץ לשני' והכא הוא אמר הכין (פי' דמקשה בירושלמי על הא דגבי אחיות בפ"ג דיבמות (דף כ"ח) פוטר את השנית מחמת שאין זיקה נופלת למקום זיקה וא"כ סובר דזיקה ככנוסה דמי וא"כ אמאי סובר ר"ש ביבמות (ד' ל"א) גבי ג' אחין נשואין ג' נכריות ומת א' מהם ועשה בה השני מאמר ומת מייבם לאיזו שירצה וחולץ לשניה דמאמר חם קונה אשת שני היא ואם אינו קונה אשת ראשון היא ואין עליו זיקת שני יבמין וחולץ לשניה דחדא לא מיפטרא באידך דילמ' מאמר אינו קונה וכמו שפירש"י עכ"ז לייבם חדא וליפטור אידך כיון דר"ש סובר דזיקה ככנוסה דמי):

אמר ר' זעירא עד אנן תמן שמעית טעמא (פי' כשהייתי בבבל שמעתי הטעם) תמן זיקת שני יבמין אינה זיקה כו'. ברם הכא זיקה יבם א' (פי' שיש חילוק בין זיקת יבם אחד לזיקת שני יבמין) דהא התם גבי אחיות ביבמות (דף כ"ח) זיקת יבם אחד וע"כ זיקה ככנוסה דמי ואין זיקה נופלת למקום זיקה משא"כ בהך דג' אחיות ומת אחד מהם ועשה בה השני מאמר ביבמות (ד' לא) וא"כ היה זיקה שני יבמין ולא אלים הזיקה וה"נ משני בבבלי (ד' י"ח) ולא שאני לך בין זיקת יבם א' לזיקת שני יבמין כו' ע"ש:

אמר ר' מתני' מה איכפלין אחיות גבי נכריות אין את בעי מקשה קשיתא על הא דר' זעירא בשם רב ששת דתני תמן דברי ר"ש שתיהן אסורות והכא את אמר שתיהן מותרות ופי' הק"ע דאמר ר' מתני' מה איכפלין כו' דילמא קא סבר יש זיקה ואפ"ה לא אמרי' דמייבמת לחדא כו' גזירה שמא יאמרו שני יבמות הבאות משני בתים חדא מייבמא ואידך מיפטרא בלא כלום והקשה הק"ע דהא תניא לעיל פ' כיצד רש"א מאמר קונה או לא קונה. א"כ לר"ש מדאורייתא לא מיפטרא חדא בביאת אידך כו' ע"ש והק"ע נדחק שם בפירושו וגם הפ"מ נדחק שם:

ע"כ נראה לי לבאר ע"פ מה שביארתי בספרי ע"י (סכ"ג) שהארכתי בזה וכתבתי דהא אמרי' בירושלמי דקדושין דקאמר ר"י בר בון מתניתא לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אבל אם אמר לאחר שימות יבמיך ה"ז מקודשת עכ"ל הירושלמי והבאתי שם הרבה ראיות מהירו' דס"ל דאימתי הוי זיקה אם בא אח"כ לידי מעשה בחליצה או ביבום אבל אם לא בא אח"כ לידי מעשה חליצה ויבום לא הוי זיקה למפרע. וע"ש שהבאתי הרבה ראיות ע"ז וע"כ אמר דהא דהמקדש לאחר שיחלוץ ליך יבמיך הוי דשלב"ל. כמו דאמרי' ביבמות ודף צ"ג) למ"ד אין אדם מקנה דלשב"ל לא הוי קדושין אבל לאחר שימות יבמיך א"כ לא בא לידי מעשה דחליצה ויבום ע"כ לא הוי מזוקקת למפרע וע"כ אם קדשה מקודשת דלא הוי דשלב"ל כיון דאיגלאי מילתא למפרע שהיתה בת קדושין אבל הש"ס דילן פליג על זה וכמו דאמרי' ביבמות (ד' י"ח) שומרת יבם שמתה אסור באמה אלמא קא סבר יש זיקה כו' אי אמר הכי הוי אמינא מחיים אבל לאחר מיתה פקעה זיקה קמ"ל דזיקה בכדי לא פקע אלמא דס"ל דאפי' אם מתה ולא באה לידי חליצה ויבום אפ"ה יש זיקה אבל הירו' פליג ע"ז כמו שביארתי וכמו שהבאתי ראיות (סוף סי' כ"ג):

וכיון שביארתי והוכחתי מה שמחולקים הש"ס דילן עם הירו' בזה מבואר הא דקאמר ר' מתני' מה איכפלין אחיות גבי נכריות דהירושלמי לטעמיה אזיל דלא אמרי' דיש זיקה אלא אם בא לבסוף לידי חליצה או יבום וא"כ גבי נכריות ביבמות (דף ל"א) דעשה בה השני מאמר ומת שלא בא לבסוף לידי חליצה או יבום: וע"כ ליכא להקשות בזה דאם זיקה ככנוסה דמיא לייבם לחדא וליפטור אידך דהיה שניהם מזוקקין לאח שמת דהא לשיטת הירו' לא אמרינן יש זיקה אלא אם בא לבסוף לידי חליצה או יבום אבל הכא שמת ולא בא לבסוף לידי חליצה או יבום א"כ לית בה משום זיקה כלל וע"כ ניחא דא"כ אין החשש רק משום מאמר וע"כ סובר ר"ש דהמאמר או שקונה או שאינו קונה וע"כ מייבם לאיזו שירצה וחולץ לשני' אבל לא משום זיקה והא דמקשה בש"ס דילן ביבמות (דף י"ט) מתיב ר' אושעיא ג' אחין שנים מהם נשואים שתי אחיות כו' ור"ש פוטר ואי ס"ד סבר ר"ש זיקה ככנוסה דמי לייבם לקמייתא ותיפטור אידך משום דהש"ס דילן אזיל לטעמיה דס"ל דאפי' אם מת נמי לא בטלה הזיקה דזיקה בכדי לא פקע:

וע"כ אמר רב מתנא דמה איכפלין אחיות גבי נכריות דבאחיות היינו ביבמות (ד' כ"ח) דס"ל לר' שמעון דפוטר בשניה כמו שביארתי דהירושלמי לטעמיה דס"ל דפוטר לשניה כמו שהבאתי לעיל הירושלמי דר' הושעיה אבי המשנה דר"ש פוטר את השניה מהחליצה והייבום בירושלמי (פ"ג ה"ג) עיי"ש (והוא כמו שמפרש בש"ס דילן בשיטת ר' הושעיה (ד' י"ח) אמר ר' הושעיה חלוק היה ר"ש אף בראשונה משום דקא סבר זיקה ככנוסה דמי': וע"כ שריא אפי' נולד ואח"כ יבם והוא ר' הושעיה רבה שהוא אבי המשנה. ואח"כ מתיב ר' הושעיה ביבמות (ד' י"ט) וכמו שהביאו התוס' כאן מפר"ת דר' הושעיה לאו היינו רב הושעיה עיי"ש והטעם כיון דזיקה ככנוסה דהתם גבי אחיות בא לבסוף לידי חליצה או ייבום וע"כ יש זיקה משא"כ גבי נכריות ביבמות (ד' ל"א) שמת וע"כ בטלה ההיא דר' זעירא בשם רב ששת דתני תמןדברי ר"ש שתיהן אסורות (פי' בשני אחים ומת א' מהם. ואח"כ נולד להם אח דתני תמן דברי ר"ש שתיהם אסורות) והטעם כדמסיק בירושלמי דזיקה אינו קונה לגמרי דא"כ הרי בא ומצאה בהיתר ואם זיקה אינו קונה מ"ט צרתה אסורה ומסיק דס"ל לרבנן דתמן דזיקה קונה ומשיירת. וע"כ אסורה משום דבזיקה ה"ל צרתה אלמא אע"ג דלא בא לבסוף לידי חליצה או ייבום אפ"ה יש זיק' לדרבנן דתמן היינו רבנן דבבל דלשיטתייהו אזלי וע"ז ודאי קשה דמיחלפא שיטתיה דר' שמעון תמן הוא אומר שתיהם אסורות אלמא דיש זיקה וקונה ומשיירת. וא"כ איך קאמר גבי נכריות ביבמות (ד' ל"א) דר"ש אומר מייבם לאיזו שירצה וחולץ לשניה משום דמאמר או קונה או שאינה קונה דמ"מ אסורה מחמת הזיקה שיש עליו זיקת שני יבמין ולרבנן דהמן ס"ל דאפי' אם מת נמי הוי זיקה וא"כ יש עליה זיקת שני יבמין מחמת הראשון ומחמת השני דזיקה קונה ומשיירת. (ודלא כפי' הק"ע שם עיי"ש) וע"ז משני דלרבנן דתמן מוכרחין אנו לחלק בין זיקת יבם א' לזיקת שני יבמין וע"ז אמר ר' זעירא עד אנן תמן שמעית (פי' ששמע מה שהיו אומרים רבנן דבבל משום דהכא גבי שני אחים ומת א' מהם ואח"כ נולד להם אח דשתיהן אסורות היה זיקת יבם א' קודם שנולד האח וע"כ מוכח דזיקה קונה ומשיירת. משא"כ בהך דיבמות (ד' ל"א) דר"ש אומר מייבם לאיזה שירצה בהא דנכריות שב' אחין הן ע"כ אין זיקה:

והשתא ניחא דהברייתא דתני תמן לא נשנית אלא בבבלי משום דס"ל דאפי' מת נמי זיקה בכדי לא פקע כמו דאיתא ביבמות (ד' י"ח) דשומרת יבם שמתה אסור באמה דזיקה לא פקע. וע"כ הוצרכו לחלק בין זיקת יבם א' לזיקת שני יבמין אבל לשיטת הירושלמי לא ס"ל הך ברייתא משום דס"ל דזיקה פקע כשלא בא לידי מעשה ואם כן כיון דהירושלמי לא ס"ל הך ברייתא דתני תמן שתיהם אסורות חדא מחמת אשת אחיו שלא היה בעולמו ולא הוי בא ומצא בהיתר דזיקה אינה ככנוסה לגמרי והשני משום צרתה דזיקה קונה ומשיירת והא דקאמרינן ר"ש פוטר ביבמות (ד' כ"ח) היינו בשניה וכמו שמפרש בירושלמי שם עיי"ש בשם ר' אושעי' אבי המשנה וכן בש"ס דילן ביבמות (ד' י"ט) מאי פוטר בשניה משום דזיקה ככנוסה והיינו משום דר"ש ס"ל זיקה ככנוסה ע"כ מכי נפלה הראשונה נדחית השניה. לא איצטריך למימר דזיקה קונה ומשיירת ואפ"ה דוחה משום דזיקה שהיא קונה ומשיירת דחי זיקה השניה דהוי דוחה השניה והא דיבמות (ד' ל"א) דר"ש קאמר משום מאמר ולא משום זיקה היינו משום דהתם ליתא לזיקה כלל דהא מת משא"כ לשיטת רבנן דתמן דס"ל דבשני אחין ומת א' מהם ונולד להם אח אח"כ דשתיהם אסורות וא"כ ע"כ ס"ל דזיקה קונה ומשיירת דאלו"ה אמאי שתיהן אסורות וא"כ כיון דזיקה קונה ומשיירת ודחי זיקה השניה ע"כ אומר דב"ש ס"ל כר"ש דרבנן דתמן ודו"ק בזה (ועיין עוד מה שהבאתי ראיות בספרי ע"י (סי' כ"ג) עיי"ש באריכות]:

שם בירושלמי (ה"ד) שלשה אחין שנים נשואים ב' אחיות וא' מופנה מת א' מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר ואח"כ מת אחיו השני בש"א אשתו עמו והלז תצא משום אחות אשה ובה"א מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיה בחליצה בש"א כר"א בן ערך דר"א בן ערך אומר המאמר קונה קנין גמור כו' אלא כר"ש מה נפשך קנה מאמר ואין אחריו כלום לא קנה מאמר למה לי אשתו עמו והלז תצא משום אחות אשה וע"ז משני שמא מאמר דב"ש כזיקת ר"ש על דעתין דרבנן דתמן כמה דרבנן דתמן אמרין המאמר קונה ומשייר כן ר"ש אומר קונה ומשיירת (צ"ל הזיקה קונה ומשיירת) ר' שמעון אומר אין זיקה נופלת למקום זיקה (פי' הך מתניתין דר' שמעון פוטר את השניה מן החליצה ומן היבום. וא"כ כיון דר"ש סובר דזיקה קונה ומשיירת א"כ מ"ט פוטר ר"ש את השניה אלא ודאי שסובר דאין זיקה נופלת למקום זיקה) כן בש"א הכא אין זיקה נופלת למקום מאמר משום דסובר דמאמר קונה ומשייר וכן זיקה קונה ומשיירת כמו ר"ש אליבא דרבנן דתמן וע"כ סובר דאשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה דהמאמר שקונה ומשייר מדחה להזיקה שקונה ומשייר ודו"ק:

(שם) ר' יודן בעי קידש אשה מעכשיו ולאחר שלשים ונפלה לו אחותה בתוך שלושים אפי' כן אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה אמר לא אמרו ב"ש אלא ע"י זיקה וע"י מאמר. וההיא דאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן אפי' קידושין מאה תופסין בה ולא כבית שמאי והנה מפרשי הירושלמי הק"ע והפ"מ לא הבינו פי' הירושלמי והק"ע הקשה כמה קושיות ע"כ צריך אני להאריך ולבאר פי' הירושלמי והוא דאמרינן שם בירושלמי שלשה אחין שנים מהם נשואי' שתי אחיות וא' מופנה ומת א' מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר ואח"כ מת אחיו השני ב"ש אומרים אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה כו' ואמרינן שם ב"ש כר"א בן ערך דראב"ע אומר המאמר קונה קנין גמור ואין כראב"ע גירש לבעלת מאמר לא תהיה צריכה חליצה ואמר ר' הילא בשם ר' לעזר מודים ב"ש גירש לבעלת מאמר שהיא צריכה ממנו חליצה כו' שמא מאמר דב"ש כזיקת ר"ש על דעתין דרבנן דתמן כו אמרי המאמר קונה ומשייר כן ר"ש אומר קונה ומשייר רש"א אין זיקה נופלת למקום זיקה כן ב"ש אומרים הכא אין זיקה נופלת למקום מאמר (פי' דב"ש סברי דאין המאמר קונה קנין גמור ואף עפ"כ דוחה צרתה משום דזיקה נמי קונה ומשייר ע"כ אף על פי שמאמר אינו קונה קנין גמור אעפ"כ אלים למדחי זיקת הצרה משום דבשניהם קונה ומשייר ואלים המאמר דקונה ומשייר לדחות זיקת הצרה נמי דקונה ומשייר) ועיין היטב בש"ס דילן ביבמות (ד' כ"ט) אמר ר' אלעזר לא תימא מאמר קונה קנין גמור דאי בעי לאפוקי סגי לה בגיטא. אלא מאמר לב"ש אינה קונה אלא לדחות הצרה בלבד עיי"ש כל הסוגיא:

וא"כ נתבאר מהירושלמי דכיון דשניהם שוים דהמאמר קונה ומשייר וזיקה נמי קונה ומשיירת. ע"כ כיון דשניהם שוים אלים המאמר שעשה בהיבמה לדחות זיקת הצרה שהזיקה נמי קונה ומשייר

[ובזה יתבאר הירושלמי ר' יודן בעי קידש אשה מעכשיו ולאחר שלשים יום ונפלה לה אחותה בתוך שלשים יום אפי' כן אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה פי' כיון דאמרת דבמקום ששני הקונים שוים כיון דמאמר וזיקה שניהם קונים ומשיירים. ע"כ אלים המאמר למדחי הזיקה משום דשניהם שוים א"כ אם קדש אשה מעכשיו ולאחר שלשים יום ונפלה לה אחותה בתוך שלושים יום נמי אלים הקידושין לדחות זיקת הצרה. דאעפ"י שהקידושין הוי קדושי שיור (דלדעת הירושלמי שיורא הוי דמתחיל מהיום ואינו נזהר עד לאח"כ ולא הוי ס' תנאה או ס' חזרה וכמו שביארתי בספרי ע"י (ס' י"ז) הירושלמי אף בגט שיחרור כן ה"ז גט שיחרורך מעכשיו ולאחר שלשים יום. על דעתי' דר' ה"ז גט על דעתין דרבנן אינו גט פי' דעל דעתיה דר' דאמר תנאה הוי ה"ז גט על דעתין דרבנן אינו גט דמספקא להו במהיום ולאחר מיתה אי תנאה אי חזרה הוי והקשה המ"ל (פ"ב מה' עבדים) דאמאי אינו משוחרר כיון דהוי ס' תנאה או חזרה. א"כ העבד מוחזק בעצמו ותופס וצריך להיות משוחרר והקצה"ח תירץ דכיון דהוי ס' בתפיסה גופא לא הוי תפיסה והארכתי שם בתשובה. וביארתי שם בספרי דהירושלמי לטעמיה אזיל דשיורא הוי ומתחיל מהיום: ואינו נגמר עד לאחר שלשים ולא דהוי ס' תנאה או ס' חזרה. וע"כ יכול לחזור בתוך שלשים עיי"ש בספרי ע"י שהבאתי עוד ראיות דהירושלמי סובר דשיורא הוי) אעפ"כ הא ב"ש ס"ל דזיקה נמי קונה ומשייר

וע"כ מיבעי' ליה אם קידש אשה מעכשיו ולאחר שלושים יום דהוי קידושי שיור. ואעפ"כ הא ב"ש סברי דזיקה נמי קונה ומשייר וא"כ ב' הקנינים שוים ואלימא למדחי זיקת אחותה ובזה מיושב קושי' הק"ע דמאי בעי דווקא אליבא דב"ש דלדידן ודאי פשיטא ליה דלא אלימא קדושי שיור למידחי זיקה גמורה וע"כ בעי לה דווקא אליבא דב"ש דס"ל דזיקה נמי קונה ומשיירת אי אלים קדושי שיור לדחות הזיקה דקונה ומשייר ג"כ. ומיושב קושית הק"ע עיי"ש ודו"ק:

וע"ז אומר בירושלמי שם לא אמרו ב"ש אלא ע"י זיקה וע"י מאמר. פי' דהירושלמי אומר דב"ש קאמר דווקא בזיקה ומאמר דאלו הענינים שניהם שוים ע"כ חלים המאמר לדחות זיקת הצרה. אבל בההיא שקידש אשה מעכשיו ולאחר שלישים לא אלימא למדחי זיקת הצרה ואעפ"י ששניהם קונים ומשיירים. ע"כ אפשר דהזיקה אלימא טפי (והטעם איפשר לומר דהירושלמי לטעמיה אזיל דס"ל דיכול לחזור בתוך שלושים וכמו שכתב הא"מ בש"ע אה"ע (ס' מ') דלדעת הר"ן שכתב דלדברי הפוסקים כר' יוחנן דשיורא הוי המקדש מעכשיו ולאחר ל' יום צריך שיהא השטר קיים לאחר שלשים יום אע"פ שעכשיו מתחילין הקידושין לחול אינו קונה קנין גמור ועיי"ש שכתב דלדעת הירושלמי יכולים לחזור בתוך שלשים דכיון דבעינן שיהיה השטר קיים וברשותה. וא"כ לא נגמר סוף הקנין עד לאחר שלשים יום ע"כ בעינן דעתם ורצונם וע"כ כיון שיכול לחזור בתוך שלשים ע"כ לא אלימא לדחות הזיקה וכמו שכתבו התוס' בגיטין (ד' פ"ב) על הא דפריך בירושלמי דגיטין דלתני ט"ז נשים לר"א ומשני התם התורה אסרה עליה ברם הכא הוא אסרה עליה וכתבו שם דתמן כל ט"ו נשים אסרה תורה ליבם והאיסור בא ממילא ע"י קידושין בלא שום תנאי אבל כאן אסרה ע"י תנאי שלו א"נ תמןהתורה אסרתה ואין לה היתר להתייבם. דאין איסור שלה תלוי בשום אדם. אלא בתורה שאסרתה עליה. אבל באשת איש האיסור תלוי במגרש שאם ירצה יתירנה לייבום קודם שימות אחי המת שנשאה וה"נ הרי יכול לחזור וע"כ לא אלים לדחות הזיקה:

ובירושלמי לקמן פ"י (ה"ו) דאמרינן שם בגין ב"ש בגין ר' שמעון דתני ויתבאר לקמן דהאי דתני הוא ט"ס וצ"ל דתמן (פי' בגין ב"ש בגין ר"ש דתמן) (פי' דב"ש סובר כר"ש דרבנן דתמן דזיקה קונה ומשיירת אעפ"כ אין זיקה נופלת למקום זיקה) וכמו דתנן ביבמות (ד' כ"ח) ג' אחין נשואים מהם ב' אחיות כו' ור"ש פוטר ואמרי' בירושלמי (פ"ג דיבמות) כך פירשה ר' הושעיה אבי המשנה ר"ש פוטר את השניה מן החליצה ומן היבום וא"כ סובר ר"ש שאין זיקה נופלת למקום זיקה אעפ"י דלרבנן דתמן דזיקה קונה ומשיירת לר"ש וה"נ סברי ב"ש ושם יתבאר]:

(ה"ה) שלשה אחין שנים מהם נשואים ב' אחיות מת א' מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת שני' יוציא משום אחות אשה וראשונה משום צרתה עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתייבמת ובגמ' בין רבנן בין ר"ש מודה בה כרבנן צד שקנה מאמר כנגדו מותר בצרה לפיכך חולצת ולא מתייבמת כר' שמעון קונה מאמר שתיהן אסורות לא קנה מאמר הראשונה אסורה והשני' מותרת מספק חולצת ולא מתייבמת (פי' לרבנן חולצת ולא מתייבמת מפני שהמאמר קונה ומשייר ולר"ש מחמת שהוא ספק) והירושלמי לא מקשה כמו דמקשה בש"ס דילן ביבמות טעמא דעבד בה מאמר הא לא עבד בה מאמר נכרית יבומי נמי מיבמה אמר ר"נ זאת אומרת אין זיקה אפי' בחד אחא ולהירושלמי ניחא שפיר דדוקא משום דעבד בה מאמר אבל מחמת הזיקה כיון דמת בטלה זיקתו וכמו דאמרינן בירושלמי (רפ"ב דיבמות) דפריך ואין לו זיקה בה אמר ר' חגי קיימתי' כהא דמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' אלעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה זיקה הי' לו בה כיון שמתה בטלה זיקתו וה"נ כיון שמת בטלה זיקתו משא"כ שיטת הש"ס דילן דזיקה לא פקע בכדי וע"כ מקשה ואין לו זיקה בה וע"ז משני אמר ר"נ זאת אומרת אין זיקה אפי' בחד אחא:

עוד שם (ה"ו) שלשה אחין שנים מהם נשואין ב' אחיות כו' עשה בה מאמר ומת שני' חולצת ולא מתייבמת בין רבנן בין ר' שמעון מודו בה (פי' לרבנן מחמרי שמאמר קונה ומשייר ולר' שמעון מצד שהוא ספק:.

עוד שם שלשה אחין שנים מהם נשואים ב' אחיות וא' נשוי נכרית מת א' מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומתה אשתו של שני ה"ז אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת ובגמ' אמר ר' אבינא הדא דאמר ר' יוסי בשם ר' יוחנן לא דומה איסור אחיות יבמות לאיסור אחיות שאינן יבמות (פי' הפ"מ דבאיסור אחיות יבמות הוא מטעם זיקה דרבנן וע"כ לא אמרינן דכיון שנאסרה לא תחזור להתירה משא"כ באיסור אחיות שאינן יבמות דמחמת שהיא אחות אשה דאורייתא ע"כ אעפ"י שמתה אשתו של שני אעפ"כ אסורה עליו עולמית והכי אמרינן ביבמות (ד' כ"ז) ה"מ היכא דקאי באפה איסור אחות אשה דאורייתא אבל הכא זיקה דרבנן הוא:

אך לפי מה שביארתי בשיטת הירושלמי הוא מטעם אחר דבאיסור אחות יבמות דהיינו בר"פ ארבעה אחין דהתם אם יחליץ אחיו השני לאחותה א"כ איגלאי מילתא למפרע דלא הי' מזוקקת לזה א"כ לא נאסרה כלל משא"כ באיסור אחות אשה אעפ"י שמתה אך כיון שכבר נאסרה ע"כ כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבוא עלי' ע"כ הוי כאשת אח שיש לה בנים אסורה:

שם (ה"א) שלשה אחין שנים מהם נשואים ב' אחיות וא' נשוי נכרית וגירש א' מבעלי אחיות את אשתו ומת נשוי נכריות וכנסה המגרש ומת זו היא שאמרו וכולן אם מתו או שנתגרשו כו' צרותיהן מותרות גירש ר' חגי בשם ר' זעירא לא סוף דבר שגירש ואח"כ כנס אלא אפי' כנס ואח"כ גירש הדא היא דתנינן שאם מתו או שנתגרשו צרותיהן מותרות [וגם כאן לא מדויק הירושלמי כמו דמדייק הש"ס דילן טעמא דגירש ואח"כ מת אבל מת ואח"כ גירש אסורה אמר רב אסי זאת אומרת יש זיקה אפי' בחד אחא דלהירושלמי לתיכאן זיקה דכיון דמת ולא באה לידי חליצה או יבום אם כן לא הוי זיקה]:

שם (ה"י) שלשה אחין נשואין שלש נשים נכריות ועשה בה השני מאמר ומת הרי אלו חולצת ולא מתייבמת שנאמר יבמה יבוא עליה שעליה זיקת יבם אחד ולא שעלי' זיקת שני יבמין. ר' שמעון אומר מייבם לאיזו שירצה וחולץ לשני' ובגמ' אלו שומרת יבם שנפלה לפני כמה יבמין שמא אינה מתייבמת תני ר' חייא אשת א' מתייבמת ולא אשת שני מתים. שני' למה אינה מתייבמת אמר ר' אלעזר דר"מ היא דאמר ר"מ כל שאין אתה מייבמני אין את מייבם צרתו. אמר ר' יוסי מתניתא אמרה כן בן השע שנים ויום א' שבא על יבמתו משהגדיל נשא אשה אחרת אם לא ידע את הראשונה משהגדיל השני' חולצת או מתייבמת הראשונה חולצת ולא מתייבמת הכא את אמר חולצת והכא את אמר מתייבמת. הדא דאת אמר חולצת ר' שמעון והן דאת אמר מתייבמת ר' שמעון ורבנן ופירשו המפרשים הק"ע והפ"מ דהא דתנן חולצת היא ר"מ דאמר כל שאין אתה מייבמני אין אתה מיבם צרתו והא דקתני מתייבמת היינו רבנן דר' שמעון שהם רבנן דר"מ ועיין ביבמות (ד' צ"ו) יעשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול ותדחה צרה מייבום אמר רב לא עשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול ושמואל אמר עשו ועשו וכן אמר ר' יוחנן עשו ועשו תנאי היא הך תנא דארבעה אחין גזר משום צרה כו' אזל ר' אלעזר ואמרה לשמעתי' ולא אמרה משמי' דר' יוחנן כו' וכן אמרינן הכא א"ר יוחנן אם אמרה ר' אלעזר מני שמעה ואמרה:

[ולי נראה לבאר עוד דהא דמקשה שניה אמאי אינה מתייבמת דאמאי לא אמרינן דהיא צרת אשת שני מתים ע"כ נראה לי דמקשה על הא דאמר תחילה אילו שומרת יבם שנפלה לפני כמה יבמין שמא אינה מתייבמת (פי' אלו נפלה תחילה לפני יבום ואח"כ יבמה השני שמא אינה מתייבמת) וע"ז אומר תני ר' חייא אשת א' מתייבמת ולא אשת שני מתים וע"ז אומר ניחא חולץ לבעלת מאמר אשת א' מתייבמת לא אשת שני מתים. שני' למה אינה מתייבמת ואם מפני שעשה בה מאמר הלא מאמר קונה ומשייר וא"כ צד שקנה מאמר הרי הוא אשת השני והא דהוי אשת שני מתים הוא מצד שלא קנה המאמר בכולה וא"כ היא אשת הראשון ג"כ וא"כ מצד שלא קנה מאמר לא הוי צרתה וכן אמרינן לקמן (פי"ג ה"ו) אמר רבא בר ממל מסתברא כמ"ד צרתה מותרת ברם כמ"ד צרתה אסורה מ"נ צד שקנה כנגדו התיר בצרתה (פי' אם החזירה כשהיא קטנה וא"כ היה מותר בה ג"כ. וא"כ כנגדו התיר בצרה) וצד שלא קנה (פי' וא"כ גירושיה גירושין תורה וחזרתה אינה תורה כנגדו התיר בצרה דמצד שלא קונה לא הוי צרתה כלל). א"ר שמי וכי יש מה נפשך בעריות מהו כדין כל יבמה שאין כולה לחוץ צד הקנוי שבה נידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה וע"ז מקשה ה"נ שיהא הצרה מותרת להתייבם דמצד הקנין היה היא נמי מותרת רק מצד שלא קנה ומצד שלא קנה לא הוי צרתה:

ולפ"ז אפשר לומר דהא דקאמר הא דאת אמר חולצת ר' מאיר ר' שמעון והיינו ר' שמעון דתמן וכמו דתני תמן (רפ"ב ה"ב) דברי ר"ש שתיהן אסורות כו' ואמר התם וקשי' צד שקנה זיקה כנגדו אסור בצרה וצד שלא קנה זיקה כנגדו התיר בצרה וע"ז אמר ר' שמי וכי יש מה נפשך בעריות מאי כדון כהיא דאמר ר' אחא בשם ר' בון בר חייא כל יבמה שאין כולה לפנים צד הקנוי שבה נידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה וא"כ סובר ר"ש דתמן דצד הקנוי שבה נידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה וא"כ ה"נ. וא"כ היה איפשר לומר הא דאת אמר מתייבמת ר' שמעון ורבנן (פי' רבנן דר"ש ולא כמו ר"ש דתני תמן) ולקמן יתבאר בזה ודו"ק]:

שם (ה"י) ר' אבין בשם ר' ביסנא בשם ר' אחא. והוא שיבם ואח"כ חלץ אבל אם חלץ בתחילה אסור שמא קנה מאמר ונפטרה בחליצת חברתה [והפ"מ פי' דקאי אדרבנן דאמרי הראשונה חולצת ולא מתייבמת והשניה או חולצת או מתייבמת דדוקא השניה מתייבמת תחילה ואח"כ חולץ לראשונה ואינו חולץ בתחילה דשמא קנה מאמר. וא"כ ה"ל צרות וכיון שלא בנה שוב לא יבנה וא"כ איך ייבם השניה אבל אם מייבם תחילה השניה ע"כ יכול לחלוץ אח"כ לראשונה ובאמת במשנה שם בירושלמי הגירסא השניה או חולצת או מתייבמת והראשונה חולצת ולא מתייבמת כמו שכתב הפ"מ. ואיפשר לומר דהטעם משום דלהירושלמי מאמר מדאורייתא כמו דאמרינן בירוש' (רפ"ב דיבמות ה"א) יבמה יבוא עליה זה הביאה. ולקחה לו לאשה המאמר יכול כשם שהביאה גומרת בה כך יהא המאמר גומר בה תלמוד לומר ויבמה עירה את כל הפרשה כולה ליבום. הביאה גומרת בה ואין המאמר גורם בה. א"כ מה הועיל בה המאמר לאוסרה על האחין. וע"כ אם יחלוץ תחילה השניה א"כ לא יוכל ליבם לראשונה כמו שכתב הפ"מ. (ועיין בירושלמי (פ"ה דיבמות ה"ב) בא אחר וקידשה מכיון שנעקרו הימנו זיקת המת תפסו בה קידושין ועיי"ש בפ"מ דמשמע מהירושלמי שמאמר הוא מדאורייתא וע"כ לא תפסו קידושין) אבל הש"ס דילן סובר בכולי יבמות דמאמר לא הוי רק מדרבנן וע"כ לא מחלק (וכן משמע התם דלר' שמעון ספוקי מספקא ליה אם מאמר קונה היינו מדאורייתא כמו שאמר התם מ"ט דר"ש יבמה יבוא עליה זו הביאה ולקחה לו לאשה זה המאמר וכשם שהביאה גומר בה כך המאמר גומר בה או יבמה יבוא עליה והרי היא לקוחה לו והמאמר לא הועיל בה כלום אלמא דמספקא ליה מדאורייתא אם מאמר קונה קנין גמור או לא.

[אך הק"ע מפרש לה להא דאמר ר' אבין ר' ביסנא בשם ר' אחא והוא שיבם ואח"כ יחליץ דקאי אהא דאמר ר"ש (שם) דמייבם לאיזו שירצה וחולץ לשניה משום דלר"ש מספקא ליה אם מאמר קונה קנין גמור או לא קונה כלל וע"כ קאמר דדוקא שיבם תחילה אבל אם יחלוץ תחילה אסור לייבם דילמא מאמר קונה קנין גמור לר"ש ומשמעות הלשון הוא כמו שפי' הק"ע. מדקאמר שמא קנה מאמר משמע דהספיקא הוא אם מאמר קונה או לא וזהו כמו ר"ש דס"ל דיש ספק אי מאמר קונה קנין גמור דלרבנן קונה ומשייר לשיטת הירושלמי אך מה שהגירסאות מחולפות משמע קצת כפי' הפ"מ וכחו שביארתי]:

שם (הי"א) אמר ר' אבינא כו' לא דומה איסור אחיות יבמות לאיסור אחיות שאין יבמות כבר ביארתי (ה"ז) עיי"ש: