ולאנה הלך. סוטה י"ב ע"א, שמ"ר פ"א, וילקו' רמז קס"ה, ולק"ט:

אפשר בת ק"ל שנה, שם שם.

והלא מעוברת היתה שם שם:

טוביה שמו. ד"א כו'. שם שם:

שלא היו מונים המצרים כו'. שם שם, ועיין רש"י על התורה שמנו לה המצרים מיום שהחזירה, והיא ילדתו לששה חדשים ויום אחד שהיולדת לשבעה יולדת למקוטעין והם בדקו אחריה לסוף תעה, ועיין רש"י בגמרא שם ד"ה ותצפנו, ובת"י, ובספר הישר, ד"ה של משה:

מפני מה לא יכלה. גמרא שם, ושמ"ר אות כ', ולק"ט וילקו' רמז קס"ו:

ומפני מה לקחה גמא. שם שם:

ד"א. שם שם:

חמר מבפנים. שם שם, ורש"י על התורה, ועיין בתוס' שם ד"ה חמר:

אגם שמו סוף. גמרא שם:

וק"ל פסוק זה על נבואה נאמר כולו. שם שם, ובירושלמי סוטה פ"א ה"ט (דף י"ז ע"ב), ומדרש משלי פי"ד, ועיין בלק"ט הערה כ"ד:

בזכות שהמתינה. במשנה סוטה ט' ע"ב מרים המתינה למשה שעה אחת, שנא' ותתצב אחותו מרחוק, לפיכך נתעכבו לה ישראל ז' ימים במדבר, שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים:

מה יהיה בסוף נבו אתה כו'. סוטה י"ג ע"א:

גרסי בסוטה. דף י"ב ע"ב:

ומרעיש את העליונים ואת התחתונים. ליתא בגמרא:

וכיו שהטילוהו ליאור. הוא בגמרא שם במאמר שלפניו:

שירדה לרחוץ. גמרא שם, ושמ"ד פ"א ותנחומא הנדפס מכבר שמות אות ז', ולקח טוב:

ונערותיה הולכות כו'. סוטה שם, ושמ"ר ולקח טוב:

וכל העולם מקיימים אותה. בגמרא שם אם כל העולם כולו אין מקיימין אותה בניו ובני ביתו מקיימין אותה:

ד"א ותרא היה צריך לומר. גמרא, שמ"ר, ילקו', ולקח טוב:

קר ליה נער. שם שם, ותנחומא שמות אות ח':

ומנין היתה יודעת. שם שם:

מלמד שהחזירה את משה. גמרא שם, ומובא בילקו' רמז קס"ו, ובלק"ט:

יצאה בת קול. בגמרא שם אמר הקב"ה עפ"י הגהה הרי"ב, עיין בלק"ט הערה מ"ח:

הה"ד את מי יורה דעה, עיין רש"י בגמרא שם

מתנבאת היתה. שם שם, ורש"י על התורה:

לא דיין. סוטה ושמ"ר וילקו' ולקח טוב

וכי אין הכל גדילין. תנחומא שמות אות ט', ושמ"ר פ"א אות כ"ו:

אותה יציאה יצאתו הצדיק. המאמר משובש וכצ"ל ב' יציאות יצא אותו הצדיק הא דכתיב ויצא אל אחיו הרי אחת, ויצא ביום השני הרי שתים, כמו שהוא בתנחומא אות ט', וכן בשמ"ר פ"א אות כ"ז:

שהיה רואה ובוכה. תנחומא ושמ"ר:

ומי היה. תנחומא שם אות ט':

בעלה של שלומית. תנחו' שם, ועיין פסיקתא ויהי בשלח דף פ"ג ע"ב:

כיצד כו' על מאה ועשרים ואנשים וכן הוא בתנחו' וגם בתנחומא סוף אמור, הנוגש היה ממונה על יו"ד שוטרים והשוטר הי' ממונה על יו"ד מישראל, נמצא הנוגש ממונה על מאה ועשרים מישראל, וכן הוא בתנחומא שלנו סוף אמור, ושם הגירסא על ק"י ישראלים, ותקנתי שם על ק' ישראלים, והעירותי שם בהערה כי היה כתוב ק' עם קו ונעשית ק"י, ונמצא לנכון בוי"ר פל"ב אות ד', ובשמ"ר פ"א אות כ"ח המאמר מקוטע:

שהיה חייב מיתה. תנחמוא הנדפס מכבר שם, ובשמ"ר אות כ"ט וירא כי אין איש, כי בן מות הוא, ר"ל לא נחשב עוד לאיש חי:

במה הכהו. תנחומא וש"ר:

אמר לישראל. שם שם:

ומי היה. שם שם:

אלו דתן ואבירם. בשמ"ר סיים קראם נצים על שם סופם, ר"ל דכתיב בהו אשר חצו:

והם שהותירו מן המן. בשמ"ר פכ"ה אות י' יליף לה מגז"ש, ויותירו אנשים ממנו מי הם, אלו דתן ואבירם, נאמר כאן אנשים, ונאמר להלן אנשים, שנאמר סורו נא מעל אהלי האנשים, מה אנשים שנאמר להלן דתן ואבירם, אף אנשים שנאמר כאן דתן ואבירם, וכן בתנחומא שלנו סוף בשלח ומי היו אלו דתן ואבירם וע"ש בהערה קכ"ט. וכן הוא בנדרים ס"ד ע"ב ע"ש בפירוש הר"ן והרא"ש, פדר"א פמ"ח, ותגום יב"ע, ולקח טוב, ורש"י עה"ל, וילקוו' רמז קס"ז בשם מדרש אבכיר, ועיין בתדב"א פי"ח, וסיים שם מכאן אמרו כל מה שאתה יכול לתלות ברשעים תולהו עליהם:

ענה ואמר. בתנחומא איתא כך למה תכה רעך, למה תכה רשע כמותך, וכן בשמ"ר רעך שהוא רשע כיוצא בך, מלמד ששניהם רשעים:

ועדיין אין אתה איש. תנחומ', ועיין שמ"ר פ"א אות ל' נוסף בן כ' שנה היה משה, ועיי' בילקו' רמז קס"ז בשם מדרש אבכיר:

אתה מבקש. תנחומ' וש"ר:

מכאן אתה למד ששם אמר על המצרי. שם שם, אדר"נ פ"ב, ורש"י על התורה, ולקח טוב ור"ל הרגו בשם המפורש:

אמר להם. תנחומא שם, ובהוספת דברים בשמ"ר שם:

העלה למשה לבימה. תנחומא שם, ומקוטע בשמ"ר שם אות ל"א:

מי שם פה לאדם. פה חסר וכצ"ל מי שם פה לאדם שאמר פרעה בפיו העלו את משה לבימה להורגו, כמו שהוא בתנחומא ושמ"ר:

קלט מקום אבותיו. תנחומא, ושמ"ר אות ל"ב:

יצחק יעקב ומשה. שם מפורש יצחק דכתיב ויצחק בא מבוא באר לחי רואי (בראשית כ״ד:ס״ב), ויעקב דכתיב וירא והנה באר בשדה וגו' (שם כ"ט), ומשה דכתיב וישב על הבאר:

וכי כל שבחו. תנחומא שמות אות י"א, ושמ"ר שם:

מכאן. תנחומא שם, ושמ"ד שם, וילקו' רמז קס"ט בשם מדרש אבכיר, ובלקח טוב הביא וז"ל: התחיל לכתוב לספר בלשון זכר ויגרשום וכתיב ויושיען לשון נקבה, אלא מלמד שבקשו להזדווג להם, בענין שנאמר ואין מושיע לה:

וכי בדמות. תנחומא שם ובהרחבת דברים בשמ"ר, ובתנחומא משל לאחד כו' הוא הוספת המדפיס ממנטובה שלקח משמ"ר:

שהבאר מכרת אדוניה. כ"ה בתנחומא. והיפ"ת הביא נוסחא אחרת וז"ל: בתנחומא גרסינן זה מבניו של אותם שעמדו על הבאר שהבאר מברך את אדוניהם עכ"ל. אבל בשמ"ר הגי' והבאר מתברכת בשבילו, וכן בלק"ט שהמים נתברכו בזכותו, ורש"י על התורה הביא הכיר בו שהוא מזרעו של יעקב שהמים עולים לקראתו:

אמרו חכמינו ז"K כל זמן כו'. לא מצאתי המקור:

ור' יוחנן אומר. סנהדרין ק"ג ע"ב:

ומרחקת את הקרובים. זה מוקדם שם לפני שמקרבת את הרחוקים:

זכו בניו לישב בלשכת הגזית. עיין ספרי בהעלותך פיסקא ע"ח:

מעמון ומואב. עיין רש"י בגמרא שם:

דאמר ר' יוחנן. סנהד' שם, ושם הגירסא תניא ר' ענן אומר:

מדן ועד שילה. בגמרא שם מגרב לשילה:

בקשו מלאכי השרת לדחפו. למיכה:

אמר להם הניחו לעשנו שיעלה. בגמרא שם נאמר אמר להם הקב"ה הניחו לו, ור"ל למיכה, והמחבר נוסיף לעשנו שיעלה.

כי פתו מצויה לעוברי דרכים. פירש"י במאמר שלפניו שהי' כל העולה מתארח אצלו:

שנאמר ועבר בים צרה. בגמרא שם מובא גם שנאמר כל העובר ושב אל הלוי, וגרשם בצדו לא נמצא מקרא זה, והרי"ב הוסיף גם בע"י ליתא להך קרא, ומכאן תראה שגם המחבר לא הביאו:

ומשרה שכינה. גמרא שם ק"ד ע"א:

מחבריה דעדו הנביא. עיין ברש"י בגמרא שם ד"ה ומשרה שכינה על נביאי הבעל:

דאמר ר' יהודה. גמרא שם:

לא נחלקו מלכות בית דוד. זה ליתא שם:

לא נחרבה. בגמרא הגירסא לא נהרגה:

ולא נהרג שאל ויהונתן. בגמרא ולא נהרג שאול ושלשת בניו:

ד"א קראן לו. תנחומא שמות אות י"א, ושמ"ר אות ל"ב:

שנשבע לו. יש לתקן כמו שהוא בתנחו' אין ויואל אלא לשון שבועה, שנאמר ויואל שאול, ולמה נשבע שלא יעשה לו כמו שאמר לבן אם תענה את בנותי, ועיין בשמ"ר שם אות ל"ג, ועיין בתנחומא שלנו שמות אות י"א ובהערה ס"א:

ד"א משה קיבל עליו לדור עמו. תנחומא שלנו שם ונשמט בנדפס מכבר עיין שם הערה ס"א:

ולמה נקרא שמה צפורה. תנחומא שלנו שם, וע"ש הערה נ"ט:

ד"א שטיהרה. שם:

מכאן שימי צרה מרובין מימי טובה. בשמ"ר אות ל"ג בימים הרבים ימים של צער היו, לפיכך קורא אותם רבים כו', וכן בוי"ר פי"ט אות ה' ע"י שהיו ימים של צער היה קורא אותם רבים, ועיין בלק"ט ובהערה ק"ג:

מלמד שנצטרע כו' שהיה פרעה הורגם ונוטל דמם ורוחץ בהם כו'. וכן הוא בשמ"ר פ"א אות ל"ד, בהרחבת דברים. ובלקח טוב מלמד שנצטרע כענין שנאמר אל נא תהי כמת (במדבר י"ב י"ב) ואמרו לו לרחוץ בדם ישראל, והעירוי שם בהערה ק"ד שמקור המאמר נעלם ממני כי רבינו טוביה לא הוציא זה מן המדרש שמ"ר אשר הוא מדרש מאוחר. ונמצא גם בתיב"ע (שמות ב', כ"ג) ואיתכתש [נגע תרגום כתש] מלכא דמצרים ופקיד לקטלא בוכרייא [צ"ל בנייא] דבני ישראל בגין למוסחי באדמיהון ע"ש וכן רש"י על התורה הביא וימת מלך מצרים נצטרע והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם ע"כ. ובודאי היה גם לפני רש"י ז"ל באיזה מדרש או בילמדנו הנאבד ע"כ. אולם בילמדנו לא נמצא כי התנחומא הנדפס מכבר על ספר שמות הוא הילדמנו, ואולי נשמט בתנחומא, ונמצא גם בספר הישר ואולי רש"י ולק"ט לקחו דבריהם מדברי רבינו משה הדרשן:

שהיו נוטלים תינוקי ישראל כו'. הוא מספר הישר:

לשון רחמנות וכן הביא הלק"ט וידע אלהים לשון רחמנות, כענין שנאמר יודע צדיק נפש בהמתו (משלי י"ב י'):