פירשו המלאכים שלוחו מחוצה לארץ. עיין ברש,י שכתב מלאכי אלהים של ארץ ישראל באו לקראתו ללוותו לארץ, מחנים שתי מחנות של חוצה לארץ שבאו עמו עד כאן ושל ארץ ישראל שבאו לקראתו. ועיין בתנחומא וישלח אות ג' ובהערה ה'. ועיין ברמב"ן עה"ת:

שתי מחנות. תנחומא שם, ורש"י עה"ת, ולק"ט:

כמה הם מחנה אלהים שני אלפים רבוא של מלאכי השרת שנאמר רכב וגו'. ב"ר פע"ה אות י', ועיין פסיקתא בחודש השלישי (ק"ז ע"ב), ובפסיקתא רבתי פסקא כ"א; ד"א אנכי רכב אלהים רבותים כו':

מהם לובשי ברזל. ב"ר שם, ועיין תנחומא, ובספר הישר:

ד"א ולמה שלח אצלו מלאכים. ב"ר שם אות י"א:

אמר יעקב אמרו לעשו. ב"ר שם, וע"ש ביפה תואר, ובשמ"ר פכ"ט, במ"ר פ"ב, תנחומא וישלח אות ב', ומדרשים חלוקים הם:

ובאותה שעה שקרא יעקב אבינו לעשו אדני כו'. ב"ר פע"ה אות י"א, ולק"ט:

אמר יעקב לשלוחים. ב"ר שם:

אעפ"י שהייתי דר עם לבן קיימתי כל התורה כולה גרתי בגמטריא תרי"ג מצות. וזה הביא גם רש"י ד"א גרתי בגימטריא תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים. וכן בלקח טוב הביא עם לבן גרתי. מדרש, אמר יעקב אבינו קיימתי כל התורה עם לבן השלמתי תרי"ג מצות מנין גרת"י, וזה לא נמצא בב"ר:

שור זה יוסף. ב"ר פע"ה אות י"ב, ילקוט רמז ק"ל, ולק"ט, ועיין תנחומא שלנו אות ה', ובתנחומא הנדפס מכבר ריש וישלח באופן אחר:

ד"א משור אחד יצאו שוורים הרבה. ב"ר שם במאמר ר' יהודה:

באותה שעה. תנחומא וישלח אות ו', ולזה כיון רש"י שהיית אומר אחי הוא אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע עודנו בשנאתו:

שמא יהרג, ויצר שלא יהרוג אותו. תנחומא הנדפס מכבר וישלח אות ד', ב"ר פע"ו אות ב', וילקוט ולק"ט, ושם הגירסא ויירא שלא יהרוג ויצר שלא יהרג, ולזה המאמר כיון רש"י ויירא שמא יהרג ויצר לו אם יהרוג הוא את אחרים, ועיין במזרחי:

באותה שעה וכו' כתוב בתורתך. ב"ר פע"ו אות י"ג, וילקוט רמז ק"ל:

רמז לו שעתידין בניו לעבור את הירדן. עיין דרשה אחרת בב"ר פע"ו אות ה' בתורה בנביאים ובכתובים מצינו שלא עברו ישראל את הירדן אלא בזכותו של יעקב כו' ע"ש:

ואתה אמרת בתורתך. ב"ר שם וילקוט:

היטיב בזכותך. ב"ר וילקוט שם ורש"י ולק"ט:

מכאן לעונה האמורה בתורה. ב"ר שם אות ז' ילקוט רמז קל"א, ולק"ט, ירושלמי כתובות פ"ה ה"ז, ומובא ברש"י עה"ת בשם ב"ר, וע"ש מה שכתב בזה:

שהם צריכות כו'. ב"ר שם וילקוט:

ולמה לא הכניסם בערבוביא. ב"ר שם, ושם הגירסא למה לא הכניסן לו בערבוביא כדי לתמהו על דורון שלו, ולמה לא הכניסן כולן כאחת כדי להשביע עינו של רשע, ועיין בלק"ט ובהערה מ"ו:

אמר יעקב לפני הקב"ה. ב"ר סוף פ"ה:

בגדולתו ב"ר שם אות ח', וז"ל הלק"ט במוצאכם אותו בגדולתו אל תקשו עורף לפניו כו':

אף הוא היה בצרה. בב"ר שם אף הוא בעקא:

דינה היכן היתה. ב"ר פע"ו אות ט' תנחומא וישלח אות י"ט, וע"ש הערה ע"ו ע"ז ע"ח, ילקוט סוף רמז קל"א, וילקוט איוב רמז תת"ק ורש"י, ולק"ט:

למהול. זה עשו. לערל, זה שכם:

מלמד שעשה עצמו כגשר. בב"ר שם עשה עצמו כגשר, וכתב המ"כ נראה שהגימ"ל נקודה בפתח והוא אדם המעביר את הספינה לעבר הנהר מעבר השני כו', וכן רש"י הביא עשה עצמו כגשר נוטל מכאן ומניח כאן:

ולמה נשאר ששכח פכין קטנים. חולין כ"א ע"ב א"ר אלעזר שנשתייר על פכין קטנים, וכן רש"י הביא שכח פכין קטנים וחזר עליהם:

שרו של עשו, ב"ר פע"ז אות ז', ילקוט רמז קל"ב, ורש"י עה"ת, ולק"ט:

שאבק רגליהם עלה עד כסא הכבוד. חולין צ"א ע"א מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד:

אמר לו יעקב כו'. חולין צ"א ע"ב אמר לו גנב אתה או קוביוסטוס אתה שמתיירא מן השחר? אמר לו מלאך אני ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו. ועיין ב"ר ריש פע"ח, וביפה תואר:

בבראשית רבה. הוא ב"ר פע"ח אות ב':

ר' ברכיה בשם ר' לוי. ב"ר שם אות נ', פסיקתא פסקא ויהי בחצי הלילה (ס"ב ע"ב), ורבתי פי"ז ויהי בחצי, ופה הלשון משובש וכצ"ל מקים דבר עבדו ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר מי שהוא מקים דבר עבדו ועצת מלכים ישלים, אין אנו יודעין שהוא האומר לירושלים תושב (שם) אלא מלאך אחד נגלה אל יעקב אבינו ואמר לו לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל וגו' (בראשית ל"ב כ"ח) חזר ונגלה הקב"ה אל יעקב אבינו לקיים גזירתו של אותו מלאך, שנאמר ויאמר לו אלהים שמך יעקב (שם ל"ה י'), ועיין בב"ר בפירוש המ"כ:

אלא לרפאות צלעתו. ב"ר פע"ח אות ה', ורש"י עה"ת, והתחלת המאמר וכי זרחה לו לבדו הוא לשון חכז"ל חולין צ"א ע"ב:

ד"א שמש ששקעה בעבורו. סנהדרין צ"ה ע"ב, ורש"י עה"ת אותן שעות שמיהרה לשקוע בשבילו כשיצא מבאר שבע מיהרה לזרוח בשבילו:

ולמה נקרא שמו גיד הנשה. חולין צ"א ע"א, ורש"י עה"ת, וכן בב"ר פע"ח אות ו', וילקוט רמז קל"ג, ולקח טוב, וע"ש בהערה ס"ז: